יום שבת, 19 בפברואר 2011

גלגולו של ניגון: מ'שחקי שחקי' ל'שקעה חמה'

השפעת המוסיקה הרוסית על הניגון החרדי

א. מי הלחין את 'שחקי שחקי'?

השיר 'אני מאמין' מוכר יותר במילותיו הראשונות 'שחקי, שחקי'. שיר נשגב זה נכתב על ידי טשרניחובסקי באודסה בשנת 1894, כלומר הוא היה אז בסך הכול בן תשע עשרה!

השיר נדפס לראשונה בכתב העת 'השילוח' בשנת 1897 ושנה לאחר מכן נכלל בקובץ שיריו הראשון 'חזיונות ומנגינות' (חלק א, ורשה תרנ"ט). הלחן מיוחס בדרך כלל לטוביה שלונסקי.

טוביה – אביו של אברהם שלונסקי – היה ציוני בן למשפחת חסידי חב"ד מהעיר ניקולאיוב. בעיר זו אכן התגוררו כמה 'בעלי מנגנים' של חב"ד, ובהם גם השוחט ר' שלום חריטונוב (1933-1886), שעל ניגון שלו הולבש לימים שירו הידוע של עמנואל הרוסי (גם הוא בן ניקולאיוב), 'שכב בני'.

קשה לדעת מדוע יוחס הלחן של 'שחקי, שחקי' דווקא לטוביה שלונסקי, שממנו לא נותרו לחנים אחרים – לא אצל החסידים ולא אצל שאינם חסידים. סביר אפוא שצודק אליהו הכהן, שטען כי מקור הלחן הוא רוסי עממי, שיר על הנהר דוֹן.

בתשובה לשאלתי, אם אברהם שלונסקי הזכיר את בעלות אביו על הלחן, השיבה לי גליה שגיב, שההדירה יחד עם חגית הלפרין את הספר 'אברהם שלונסקי – מסות ומאמרים העשור הראשון (1933-1922)':
עניין טוביה שלונסקי והלחן לשירו של טשרניחובסקי נזכר בביוגרפיה החדשה שכתבה פרופ' חגית הלפרין: 'המאסטרו – חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי', ספרית הפועלים ומרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2011, עמ' 45: 'בשעות הפנאי נהג [טוביה שלונסקי] לנגן בכינורו ואף חיבר מנגינות בעצמו - - - השיר מצא חן בעיני טוביה והוא התאים לו לחן ועיבד את המנגינה למילותיו  - - - השיר התפרסם בלי ששם מחבר הלחן הוזכר'. בביוגרפיה יש דיון בדמותו של טוביה שלונסקי, למשל בעמ'  25: 'טוביה שלונסקי: מחסיד חב"ד לחסיד אחד העם'.  
את השאלה: האם שלונסקי מזכיר באיזה שהוא מקום את בעלות אביו על הלחן הפניתי לפרופ' הלפרין, ותשובתה היא כי שלונסקי מזכיר זאת בראיונות אחדים, וזו כלל וכלל לא המצאה! אביו של שלונסקי היה מוסיקלי מאד וככל הנראה הלחין שירים נוספים שלא הגיעו לידינו (כשם שרק עתה, עם כתיבת הביוגרפיה, נמצאו שירים שכתב בעברית, תרגומים ומחזה שרובם מוזכרים בביוגרפיה). לדבריה, לפי עדויות אחדות טשרניחובסקי אף התארח בבית משפחת שלונסקי כששהה ביקטרינוסלב, וגם זה יכול להיות משום שטוביה שלונסקי היה ציוני פעיל ונלהב, איש ספר, סוכן בהתנדבות של 'השלֹחַ' ועוד ועוד...
להבנתי, 'התאים לו לחן' פירושו שלקח מנגינה ידועה והתאים אותה למילותיו של טשרניחובסקי.

באתר של זאב גלילי מצאתי את תמונתו של טוביה שלונסקי ורעייתו ציפורה – אין זה מראה טיפוסי של משפחה חסידית, אלא של צעירים יהודים רדיקלים:



'שחקי, שחקי' הפך כידוע להמנון הבלתי רשמי של תנועות הנוער החלוציות בארץ ישראל בשל האמונה ברוח האדם, בעתיד של שלום ואחווה, ובשל האופטימיות והאנושיות שבו.


אגב, השורה 'זוּ אני החולם שח' איננה שגיאה כפי שחושבים בטעות אלה ה'מתקנים' ל'זה אני'. 

המילה זוּ פירושה – אשר, ש... וכוונת המשורר היא: את יכולה לצחוק על החלומות שלי, אשר עליהם אני מספר לך, אך אני עדיין מאמין בהם ובך...

ולכמה ביצועים של 'שחקי שחקי' הזמינים באינטרנט:

ביצוע יפה מאוד מאוד של מקהלת אביב ותזמורת צה"ל (1988)



אריק לביא:



איה כורם (פסטיבל עין גב, 2010):



רונה קינן:



סידוֹר בֶּלַרְסקי (לחצו על הקישורית)

הפסנתרן עידן יונגמן והחלילן איתן ורדי (עיבוד של אבישי כהן):




ב. שקעה חמה

והנה, המנגינה של 'שחקי שחקי' שימשה גם את הרב אברהם אליהו קפלן (1924-1890), שהיה מגדולי תנועת המוסר בליטא.


בשנת 1907 חיבר קפלן שיר ושמו 'תפילה', שהותאם ללחן זה. זהו שיר נוגה של חיבוטי נפש מיוסרת וכיסופים לאל. הוא מוכר ומושר בעולם החרדי, במיוחד הליטאי, בשם 'שקעה חמה'. ספק גדול אם באותה עת יכול היה קפלן – אז נער בן שבע עשרה בישיבת סלבודקה (ששכנה בקוֹבְנה) – להכיר את 'אני מאמין' של טשרניחובסקי ואת המנגינה שיוחסה לשלונסקי. הדעת נותנת שגם הוא הכיר את הניגון הרוסי העממי, שהיה כנראה נפוץ, ועל פיו כתב את השיר.

שירו המקורי של קפלן ידע הוספות והשמטות – הנוסחים השונים מובאים כאן.



לא הצלחתי למצוא ביצוע 'אשכנזי' של השיר <אך ראו בהמשך, ביצוע של אביש ברודט>, ולמרבית העניין דווקא פייטן ספרדי שר אותו. כאן אפשר לשמוע את הפייטן ויקטור שושן שר את 'שקעה חמה'שושן מספר שם שהכיר את השיר בנעוריו, כאשר למד בישיבה ליטאית...

בעלי התוספות

כתב לי ד"ר שלמה טיקוצינסקי:
אני כמעט בטוח שהרב קפלן לא כתב את השיר ללחן כלשהו. הלחן הודבק מאוחר יותר, בישיבות בישראל. 
ראיינתי את בנו צבי קפלן בנושא זה (כן, עדין חי לאוי"ט, בן 89), והוא אמר שאביו כתב את השיר בנעוריו, ברגע של ייאוש, ובכלל לא הועיד אותו לפרסום ובוודאי שלא להלחנה.  
צבי מצא את השיר בכתבי אביו והדפיסו בספר 'בעקבות היראה'. הוא הראה לי את כתב היד המקורי של השיר, וזה הנוסח המודפס. כל שאר הנוסחאות שנמצאות בוויקיפדיה – הם הבלים שנוצרו בישיבות. והסיבה לריבוי הנוסחאות: דמותו של רא"א קפלן 'מושתקת' במידה רבה בישיבות עקב 'חטאו' שהלך ללמד בבית המדרש לרבנים בברלין, ובשל בנו, שהוציא לאור את כתביו שגם הוא פרש לחוגי המזרחי רח"ל.  
לא ברור מי וכיצד הביא את השיר הנ"ל לישיבות החרדיות. יתכן שהיה זה צבי קפלן בעצמו בעת לימודיו בישיבת חברון בשנות הארבעים. מאז עובר השיר מפה לאוזן ומועתק מיד ליד עם שיבושים האופייניים להעתקות. זה כל הסיפור. איש אינו טורח לעיין בספר 'בעקבות היראה' של צבי קפלן 'המיזרוחניק'.  
מדי שנה בשנה בשבת 'חזון' עורכים התלמידים בישיבת 'קול תורה' שבשכונת בית וגן שבת 'שקעה חמה'. הם שרים את השיר בכיסופים ואחד הרבנים מעביר שיחה מוסרית על פיו. מישהו הראה לי את הטקסט מתוכו הם שרים, ואכן זו העתקה משובשת של הנוסח המקורי, שנובעת פשוט מתוך אי-היכרות עם המקור.  
ובעניין טשרניחובסקי: א"א קפלן הכיר גם הכיר את טשרניחובסקי, לפחות בסוף ימיו בברלין. בנו מספר תמיד רכילות עסיסית בשם אמו עטל קפלן, שפעם אחת ראו קפלן ואשתו ברחוב בברלין את טשרניחובסקי הולך יד ביד עם גברת אחרת שאינה אשתו. טשרניחובסקי הבחין בכך, חצה את הכביש וביקש מהם שלא יספרו לאשתו.  
בכלל, הרב קפלן הוא אחת הדמויות המרתקות שיצאו מסלבודקה. הוא כתב הספד על הרצל ונאם אותו בפני חניכי 'צעירי ישראל' בטלז. חומר רב מתוך ארכיונו הגיע לידי ומשוקע בדוקטורט שלי ובעתיד אולי אף אכתוב עליו מאמר מיוחד.

הערה שלי: קשה לי להאמין (על אף שאנו דנים בעקבי השיר 'אני מאמין') כי קפלן הצעיר כתב מבלי משים שיר שמשקלו מותאם הפלא ופלא ובמדויק ללחן של 'שחקי, שחקי'. ייתכן שאמנם לא ייעד אותו לפרסום, אך בוודאי כתב אותו על פי הלחן. 

אכן מעניין לבדוק מתי חדר השיר לישיבות. הספר 'בעקבות היראה' נדפס לראשונה בתש"ך וגם טיקוצינסקי מסכים שהניגון עבר מפה לאוזן עוד קודם לכן. 

הכרתי את צבי קפלן היטב. לפני עשרים וחמש שנים גרתי ברחוב אברבנאל 31, שתי קומות מעליו... [תוספת: צבי קפלן נפטר ב-2 בדצמבר 2012].

ארי חיטריק שלח לי קישור לאתר 'הזמנה לפיוט' ובו שומעים את 'שחקי שחקי' (שר יאיר הראל) משולב עם 'שקעה חמה' (שר חיים לוק). באתר שם כתוב: 'אין ידוע לאיזה מן השירים הותאמה המנגינה לראשונה'. 

ובאותו עניין: דיון על השיר ועל הרב קפלן, שהתנהל בפורום החרדי 'עצור כאן חושבים'

23 בספטמבר 2013

לגיליון חג סוכות תשע"ד של העיתון החרדי 'משפחה' צורף תקליטור שי לקוראים, ובו ניגונים שהושרו בישיבות 'ליטאיות' שונות. בין השאר הובא שם גם השיר 'שקעה חמה'. בחוברת המלווה את התקליטור (עמ' 36) זכה טוביה שלונסקי לתואר ר', דהיינו ירא שמים, חסיד חב"ד ואחד מאנ"ש...


טוביה שלונסקי ורעייתו ציפורה, עם בתם הפסנתרנית ורדינה, גרמניה 1929 (מקור: הספרייה הלאומית)

חסיד או לא. הנה אביש ברודט שר את 'שקעה חמה' בעיבודו של אריה וולניץ:



וכאן ביצוע נוסף, של שלמה יהודה רכניץ. יפה אך ארוך ומייגע וכולל תוספות רבות פרי רוחו של המבצע.



15 תגובות:

  1. "...בשעות הפנאי נהג [אברהם שלונסקי] לנגן בכינורו.." - צ"ל בסוגריים טוביה שלונסקי, לא?

    ותודה - מעניין!

    השבמחק
  2. דוד אסף שלום רב,
    נחשפתי כעת לבלוג שלך.
    חיפשתי מידע על מועד כתיבת אני מאמין. האם היה קשור לאירוע (פוגרום) ולא מצאתי.
    כך נחשפתי לבלוג שלך. כתוב שוטף ומעניין, מחכים ומלמד.
    בקיצור - משובח.
    יישר כוח, נעם אבן

    השבמחק
  3. זמן כתיבת "שחקי שחקי" הינו 1894. אגב משפט מן השיר "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז", יופיע על שטר הכסף החדש שישא את דיוקן שאול טשרניחובסקי, אי"ה... ושאלתי, האם יש קשר היסטורי, אירוע מקשר וכו' בין שיר זה לשירו של ביאליק "ברכת עם" ("תחזקנה") שנכתב באותה שנה?
    נהנה כתמיד
    חזי פוזננסקי

    השבמחק
  4. רציתי להעיר שמלבד ההיכרות האישית הרב קפלן הכיר ועוד איך גם את שיריו של טשרניכובסקי והתייחס אליהם

    באחת משיחותיו שנמצאת כמדומני בספר הנזכר כאן "בעקבות היראה" [שאמצא את המקור המדוייק בעז"ה אפנה לשם] הרב קפלן מדבר על מידת הרחמים והוא טוען שתורת ישראל לא מעודדת צימאון לדם ואיבה והוא מצטט כהנגדה את"אי חרבי חרב נוקמת" וקצת מהמשך שירו הידוע של טשרניכובסקי .

    מכאן בוודאי שהרב קפלן הכיר את יצירתו של טשרניכובסקי.

    השבמחק
  5. בביצוע של אביש ברודט שני הבתים האחרונים מושרים בלחן שאינו מושר בשיק ,שחקי שחקי". מי חבר את הלחן הנוסף? האם חובר בישיבות בליטא או בארץ כוריאציה למנגינה של "שחקי שחקי" או ע"י שלמה רכניץ? או אולי הרב קפלן עצמו?

    השבמחק
  6. מרתק!
    הגעתי לאתר שלך דרך השיר ביוטיוב.
    והפוסט שלך מענין מאוד, נהנתי והחכים אותי.
    אני חרדית ליטאית ומעולם כמובן לא הכרתי את "שחקי שחקי".
    וגדלתי על השיר שקעה חמה, שתמיד מרטיט מיתרים בלב.

    רציתי רק לומר לך שהספר בעקבות היראה היה בבית הורי מאז ומעולם, וקראתי אותו מספר פעמים בנערותי, ומה שהבנתי ממנו נתן לי רבות, ותמיד התפעמתי מהמילים והרגש בשירים, ומהעוצמה של המאמרים שנכונים גם היום 90 שנה אחרי.
    אני ממש זוכרת את עצמי בתור נערה שואלת את עצמי, מה הוא עבר בחיים שהוא כתב את המשפט "אם לזאת קראת חיים, אומר נא קלי מה זה מת".
    צר לי שהשתמע מדבריך כאילו הדירו אותו מהישיבות הליטאיות ואת ספרו בעקבות דעותיו.
    אבי הוא ראש ישיבה ליטאית ואני זוכרת איך בגיל 16 הוא המליץ לי פעם על ספרו בתור ספר משובח שרלוונטי היום יותר מכל ספר אחר.

    בשיר ביוטיוב שמת תמונה של ר' נתן צבי פינקל, שזה טעות די גסה בשביל הידע שהפגנת בפוסט, זה לא תמונה שלו ור' נתן צבי היה רבו אמנם אבל מייסד את שיטת סלבודקא במוסר, ששיר זה אינו תואם את הלך הרוח של השיטה (למרות שהיא נלחמת ביצר מאוד אבל זה לא מייצג), ממה שהבנתי במקומות אחרים את השיר הוא כתב לפני שלמד בישיבת סלבודקא שאחרי לימודים בה דוקא התלבט באופטימיות.

    כתבת בבלוג (בשם דר' טיקוצינסקי?) " לא ברור מי וכיצד הביא את השיר הנ"ל לישיבות החרדיות. יתכן שהיה זה צבי קפלן בעצמו בעת לימודיו בישיבת חברון בשנות הארבעים." אמנם אני לא דוקטור ולא מתקרבת לשם, אבל בתור אחת מבפנים אני הייתי מציעה לך ללכת לשאול את הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי ראש ישיבת עטרת ישראל, שהוא למד בישיבת חברון, חתן למשגיח של ישיבת חברון הגאון רבי מאיר חדש. הוא מחבב מאוד מוזיקה ובטח זוכר ממי שמע את השיר לראשונה ומתי, גם בישיבתו שרים הרבה את השיר הזה (ועוד שירים ישנים). אני משערת שהרב קפלן בעצמו הביא את השיר הזה לישיבת חברון(כתוב בויקיפדיה שהוא היה החזן של ימים נוראים בישיבת חברון), או שחברו הרב יחזקאל סרנא שגם היה משגיח בישיבה הביא אותה.

    השבמחק
    תשובות
    1. התמונה של רנ"צ פינקל אינה של הכותב, דוד אסף, אלא של מי שהעלו את הביצוע של ר' אביש ברודט ליוטיוב. באמת מעניין למה העדיפו לשים שם תמונה של רנ"צ ולא של רא"א קפלן; אולי בגלל המראה ה"פחות חרדי" של רא"א בזקנו הצרפתי?

      מחק
  7. קראתי רק עכשיו את תגובתה "חרדית ליטאית" (האחרונה ברשימת המגיבים) והתפעמתי מן הידע, הרצינות והרגש. רציתי רק להעיר לכל הכותבים שהגרא"א קפן הודר מעולם הישיבות, למרות גאונותו שאינה טעונה עוד הוכחה, בגלל ציוניותו והזדהותו המלאה עם האידיאולוגיה הציונית בדבר יישוב א"י ועמידה מול העמים ככל עם בריא אחר. חלק מהגותו התורנית לצד מאמריו המדיניים, ראו אור בספר 'מבחר כתבים'. אתייחס רק לכתבים המדיניים שבאחד מהם, "על הרצל", הוא מבטא אהדה חמה להרצל: "הוא לימדנו לומר שתי מלים... [ש]לא העזנו ולא יכולנו לאומרן: עברי אנוכי!... יכולנו להכריז על עצמנו כעל עם בכל מקום שתרצו, רק לא במקום אחד ...שבו מיוצגים כל אומות העולם - במדיניות העולמית!". והוא ממש/יך: "אין ליהודים בשום מקום קרקע תחת רגליהם, במלוא מובנו המילולי של דבר זה, כלומר אין להם אדמה, וחיים הם מן המסחר האווירי... והשנאה להם גדלה והולכת. ע"י כל זה נשתרשה האנטישמיות בפסיכיקת העמים. ע"י עובדות נשתכנו השנאה והזעם בנפשות: ע"י עובדת גלותנו, ע"י עובדת היותנו מושפלים וע"י עובדת היותנו מחוסרי קרקע"... והוא מסיים את מאמרו הארוך: "והאלוקים אשר ישיבנו לציון, ישיבנו גם לתורה מציון. אני מאמין! וככל שגדלה אמונתי באלוקים - גדולה שייכותי לציונות".

    השבמחק
    תשובות
    1. ישנו מאמר מרתק של ר' יונה מרצבך מקול תורה על הר' קפלן (נדפס בחוברת פנימית של המשפחה וראיתיו לפני שנים אצל נכד )

      מחק
  8. אני בוגר ישיבות ליטאיות ורציתי להתייחס לכמה ענינים שנידונו כאן
    קיימים לא מעט כותבים שפיתחו לעצמם תחביב לחפש צנזורים והחרמות במגזר החרדי ובעולם הישיבות, ולעשות מכך ענין. פעמים רבות הם צודקים, אךחיפוש היתר גורם לא פעם למסקנות מוגזמות.
    הרא"א קפלן מעולם לא הודר מעולם הישיבות. שמו מלכתחילה לא התפרסם יתר על המידה ונשכח עם השנים מן התודעה ההיסטורית מסיבות שונות, כמו פטירתו בגיל צעיר מאד (34 כמדומני), עזיבתו עוד קודם לכן את ליטא וכהונתו בבית המדרש בברלין כך שהוא לא היה חלק מה'מיינסטרים' הישיבתי באותם שנים, ובעיקר בעובדה שלא השאיר אחריו כמעט מאומה מדברי תורתו מלבד קטעים קצרים וכמה מאמרים ציבוריים שנאספו עשרות שנים אחרי פטירתו. סיבות אלו ואחרות גרמו לכך ששמו ידוע רק לאנשים עם מעט מודעות היסטורית, וגם להם הוא מוכר בעיקר ככותב השיר 'שקעה חמה' ותו לא. הדבר מצער, אך לא שונה במיוחד מגורלם של עילויים רבים בדורו שגם שמם נשכח עוד יותר ממנו. הזיכרון הקולקטיבי בדרך כלל לא נוהג מתייעץ עם המציאות ומלא בעיוותים מסוג זה, והניסיון ליחס לכך התערבות סלקטיבית מכוונת הוא מענין אולי, אך אינו מתכתב עם המציאות בדרך כלל.
    הסיבות ל'הדרה' כפי שהועלו כאן גם הם לא רציניות. כהונתו בבית המדרש בברלין לא גרמה להרחקתו, להיפך, כתוצאה מכך השתפר מאד היחס של ראשי ישיבות ליטא לבית המדרש הברלינאי, ובשנים מאוחרות יותר אף מסרו בו שיעורים בהזדמנויות שונות. הרא"א קפלן, יחד עם הרי"א הלוי לפניו והרב וויינברג אחריו [ועוד רבים אחרים] היוו מעין 'גשר' בין הרבנים הליטאים לעמיתיהם בגרמניה, והביאו לכבוד ההדדי וליחס חיובי יותר מצד הישיבות בליטא לבתי המדרש בגרמניה ולהיפך.
    הנימוק ה'ציוני' הוא אפילו עוד פחות הגיוני. פעילותו הציבורית הענפה של הרא"א קפלן היתה בשורות אגודת ישראל בדעת אחת עם ראשיה ורבניה וכך הוא נתפס בציבור. גם אם ימצאו מאוחר יותר בכתביו שנדפסו עשרות שנים אחרי פטירתו ביטויי תמיכה בערכי הציונות התיאורטיים, ההשפעה על התדמית הציבורית היא מינורית מאד, מה גם שביטויים מסוג זה נפוצים מאד בכתבי בני הישיבות באותה העת, כך שאין כאן משהו יוצא דופן שיגרום להרחקתו.
    [לעצם שאילת הזדהותו הציונית, התוויות השטחיות והכוללניות המקובלות כיום כמו 'ציוני' או 'אנטי ציוני' לא מתאימים כשבאים לדון בהוגה מקורי כל כך כמו הרא"א קפלן. מומלץ שלא להסתפק בקריאת כתביו ה'מדיניים' אלא לקרוא את כולם על מנת להבין את דרך חשיבתו ואת שפתו. כך למשל באחד מיומניו הוא כותב על רצונו להיות חלק מקבוצה בת עשרה בחורי ישיבות שיעלו לארץ כ'חלוצים'. בהמשך מתברר שכונתו לבוגרי הישיבות ה'מוסריות' שיעלו לארץ ויפיצו בה את ערכי תורת המוסר. בנין הארץ מחדש נתפס בעיניו כחידושו של עולם התורה בארץ ישראל לצד ליבון ויישום בפועל של תורת המצוות התלויות בארץ [פחות או יותר תפיסתו של החזון איש]. במקום אחר הוא תוקף בחריפות את ה'לאומיות' המעלה על נס כערכים בפני עצמם את השפה, המולדת והעם, ושם ערכים אלה ללעג וקלס].
    בנוגע לשאילות נוספות שנידונו.
    א. הרב קפלן חיבר את השיר מיד עם הגיעו לסלובודקא [והוא נער בן 16 שנה!], כתגובה על מפגשו הראשוני עם תנועת המוסר. תורת סלובודקא התבססה אמנם על גדלות האדם אך היתה גם היא שקועה עמוק בחשבון הנפש ובחיפוש העצמי המתמיד. המלנכוליות שאפיינה לעיתים את הוגי המוסר לא נפקד מקומה גם בסלובודקא. אדרבא השיר מציג רעיון סלובוקאי אופייני. דוקא מתוך הכרה בנשגבותם העליונה של החיים והאדם, לא ניתן לייחס לחיים פשוטים וחברי תכלית את התואר 'חיים'.
    ב. השיר התפשט בישיבות בעיקר על ידי בחורי ישיבת חברון בירושלים בשנות השלושים והארבעים, אז היה השיר חלק מהרפרטואר הקבוע. יתכן גם ששם הודבק הלחן לשיר [בישיבת חברון היתה חשיפה מסויימת לתרבות הישראלית].
    ג. השיר הושר מפה לאוזן במשך עשרות שנים לפני שנדפס בספר מתוך כתב ידו. זו הסיבה לגירסאות הרבות. גם כשנדפס השיר בספר קשה הה לאנשים שהכירו את השיר שנים לחזור למילים המקוריות, וגם לא ראו בכך ענין. רק אציין שבצעירתי למדתי בישיבת קול תורה והשתתפתי באותה שבת חזון שתוארה. שאלתי את הרב ששר את השיר למה הוא לא שר את המילים המקוריות, והוא סיפר לי על בחור צעיר שלמד בישיבת קול תורה וחלה אנושות [שמו היה ליפשיץ כמדומני], וזמן קצר קודם פטירתו שר את השיר לחבריו בנוסח שונה מעט מן המקור, כשהמילים 'שקעה חמה שקעה נפשי' קיבלו משמעות מוחשית מאד והוסיפו נופך רב לחשבון הנפש שבשיר. האירוע הזה השאיר רושם רב על כל הישיבה ולכן הוא שר כפי ששר אותו בחור ז"ל.

    השבמחק
  9. הרה״ג ר׳ שניאור קוטלר ראש ישיבת לייקבוד זצ״ל היה מביא דבריו של הגרא״א קפלן ביותרת הכבוד וההערצה ולא הכירו אלא ששמע עליו מאביו הדגול מוהר״ר אהרן זצ״ל. ופשוט לכל תלמידיו שהר״ר אהרן העריץ רא״א למרות הסתובבו לסמינר בברלין.

    השבמחק
  10. א. לא מדוייק ש"יש נוסח אחר". למדתי בקול תורה הקטנה שלוש שנים, וכל שנה הדפיסו נוסח חדשה... ובהחלט ידעו שהספר בעקבות היראה נמצא בספרייה של הישיבה ושם מופיע הנוסח המקורי, אבל לא היה אכפת להם. (הרב חיים סבתו תיאר יפה דברים כאלו בספרו 'כעפעפי שחר', ודמותו של דוקטור יהודה אזולאי היא אכן יוצאת דופן. בעיני הציבור זה שיר עממי והם יכולים לשנות אותו.
    אגב, ליתר דיוק: יש ישיבה קטנה (לגילאי 14-16) וישיבה גדולה (17 עד החתונה), ומדובר על הישיבה הקטנה. השבת האחרונה של השנה היא אירוע הפרידה, אחרי שהבחורים חיו יחד שלוש שנים הם עומדים להתפזר לישיבות גדולות שונות ומי יודע מתי ייפגשו שוב. במקרה השבת האחרונה היא שבת חזון.

    ב. בישיבות אחרות יש אגדה אורבנית שמחבר השיר היה בחור מחברון שנפטר צעיר ממחלת הסרטן, והוא חיבר את השיר לפני מותו.

    השבמחק
  11. בנוגע לביצועים "אשכנזיים" קיימים ביצועים מוקדמים יחסית למה שהבאת, כמו זה של פרחי אגודת ישראל בארה"ב. לא הצלחתי למצוא את השנה המדויקת, אבל בתקליט "יבנה המקדש" יש ביצוע פחות מעובד מזה של אביש בראדט.
    https://rsa.fau.edu/album/41195
    לגרסה מלאה ביוטיוב
    https://youtu.be/Z3FQgOctV0s

    השבמחק
  12. מרתק, תודה! לגבי הביצוע של ש"י רכניץ, אינני יודע אם התוספות הן פרי עטו המאוחרת של רא"א קפלן עצמו, בשעה אופטימית ואורתודוקסית יותר, או שהוסיפו אותן בני ישיבה בהמשך כדי להתאימו לרוח החרדית, אך אין לי ספק שלא רכניץ עצמו חיברן. מטבעות הלשון עתיקות בהרבה מזה של חרדי במאה ה-21, ובעיקר הוא שר בטעות בסוף "המשך לגומלי נחת ושלווה" בצירי (המשך - מה? לגומלי - למי?) תחת הלמ"ד של המילה "לגומלי" (במקום בחיריק - לגמול אותי); זאת טעות שאופיינית למי ששר מילים של אחרים ולא למחבר המילים עצמו

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.