יום ראשון, 10 באפריל 2011

אז מה הם אכלו שם, ב'סעודה האחרונה'?


לפעמים אנו שוכחים  או שמא פשוט לא יודעים  שהסעודה האחרונה של ישוע היתה סעודת ליל הסדר. בסעודה זו אכל ישו עם 12 תלמידיו, 'השליחים' (לא 'השלוחים'...) וסיפר להם כי אחד מהם (יהיה זה יהודה איש קריות) יבגוד בו עד עלות השחר ויביא למותו.

אבל מה הם אכלו שם, בסעודה האחרונה?

לפי הברית החדשה התפריט כלל יין ולחם (אכן במקרא מצה נקראת גם 'לֶחֶם מַצּוֹת'  שמות, כט 2) וכנראה גם בשר מקרבן הפסח. כך נכתב בבשורה של מרקוס, פרק יד:
12 וַיְהִי בְּחַג הַמַּצּוֹת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִזָּבַח הַפֶּסַח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו אֵיפֹה תַחְפֹּץ לֶאֱכֹל אֶת־הַפֶּסַח וְנֵלְכָה וְנָכִין׃ 13 וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ הָעִירָה וּפָגַע אֶתְכֶם אִישׁ נֹשֵׂא צַפַּחַת מָיִם לְכוּ אַחֲרָיו׃ 14 וּבַאֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה אִמְרוּ לְבַעַל הַבָּיִת כֹּה אָמַר הָרַב אַיֵּה הַמָּלוֹן אֲשֶׁר אֹכַל שָׁם אֶת־הַפֶּסַח עִם־תַּלְמִידָי׃ 15 וְהוּא יַרְאֶה אֶתְכֶם עֲלִיָּה גְדוֹלָה מֻצָּעָה וּמוּכָנָה וְשָׁם הָכִינוּ לָנוּ׃ 16 וַיֵּצְאוּ תַלְמִידָיו וַיָּבֹאוּ הָעִירָה וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם וַיָּכִינוּ אֶת־הַפָּסַח׃ 17 וַיְהִי בָּעָרֶב וַיָּבֹא עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃ 18 וַיַּסֵּבּוּ וַיֹּאכֵלוּ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי וְהוּא אֹכֵל אִתִּי׃ 19 וַיָּחֵלּוּ לְהִתְעַצֵּב וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זֶה אַחַר זֶה הֲכִי אֲנִי הוּא׃ 20 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶחָד מִשְּׁנֵים הֶעָשָׂר הוּא הַטֹּבֵל עִמִּי בַּקְּעָרָה׃ 21 הֵן בֶּן־הָאָדָם הָלֹךְ יֵלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִמָּסֵר בֶּן־הָאָדָם טוֹב לָאִישׁ הַהוּא שֶׁלּא נוֹלָד׃ 22 וַיְהִי בְאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ לֶחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי׃ 23 וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיִּשְׁתּוּ מִמֶּנָּה כֻּלָּם׃ 24 וַיֹּאמֶר לָהֶם זֶה דָמִי דַּם־הַבְּרִית הָחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים׃ 25 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא־אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד־הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אֹתוֹ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 26 וְאַחֲרֵי קָרְאָם אֶת־הַהַלֵּל וַיֵּצְאוּ אֶל־הַר הַזֵּיתִים׃
זו תמונה משנת 1654 של הצייר הצרפתי פיליפ דה-שאמפן (De Champaig​ne)

 

והנה, השלחן ריק מאוכל. איפה מטעמי הסדר? היכן מרק העוף עם הקניידלעך, המרור והחרוסת...

לאחרונה התגלה עותק בלתי מצונזר של הציור ומתברר שהתפריט המקורי כלל סודה, מצות וגפילטע פיש של מנישביץ...



(תודה ליורם בילו)

צחוק, צחוק, אבל גם בתמונות אחרות קשה לזהות את האוכל.

הנה למשל התמשיח (פְרֵסְקוֹ) של פרה אנג'ליקו (1455-1395)  השלחן ריק מאוכל. קדושים וטהורים כנראה אינם צריכים לאכול:

קובץ:Fra Angelico 015.jpg

התמונה המפורסמת של הסעודה האחרונה היא כמובן התמשיח של ליאונרדו דה-וינצ'י, שצוייר בין 1498-1495 ועבר שיקומים רבים, שכל אחד מהם חשף תמונה קצת שונה:

קובץ:Leonardo da Vinci (1452-1519) - The Last Supper (1495-1498).jpg

ואלה הגדלות של המזון שעל השלחן  חוץ מכוס מים ו-אַ שטיקעלע ברויט לא הצלחתי לזהות את הפריטים (יכול להיות שהיו להם מאפרות לסיגריות?).

קובץ:Leonardo da Vinci 007.jpg

קובץ:Matthew Thaddaeus Simon Last supper copy.jpg

'הסעודה האחרונה' העניקה השראה לאין סוף חיקויים ומחוות, בעיקר בתרבות הפופולרית המודרנית. נעיף מבט בכמה מהם ונתחיל עם חיוך.

במערכון הדגול של חבורת מונטי פייתון נוזף האפיפיור במיכאל אנג'לו על ביצוע כושל של 'הסעודה האחרונה':



ונמשיך עם הקטע המטורף של 'הסעודה האחרונה' בסרטו מ-1981 של מל ברוקס, 'ההיסטוריה המטורפת של העולם'
History of the World, Part I (תודה לאביתר מרינברג).



בשנת 1955 סיים הצייר הספרדי הנודע סלוודור דאלי תשעה חודשים של עבודה על 'הסקרמנט של הסעודה האחרונה' (התמונה מוצגת במוזיאון הלאומי לאמנות בוושינגטון DC). גם מן הציור הזה לא ברור מה אכלו שם, ומכל מקום ישו של דאלי הוא  כנראה לראשונה בתולדות האמנות  חתיך בלונדיני. המיקום של הסעודה  לפחות לפי הנוף הנשקף מבעד לחלון  רחוק מאוד מירושלים...



ידועה גם סדרת הציורים 'הסעודה האחרונה' שיצר אנדי וורהול בשנים 1986-1985 (כ-100 ציורים!). הנה אחד מהם, שזכה לכינוי 'ישוע הכפול':


והנה פרי עבודתה של הצלמת האמריקנית הידועה אנני לייבוביץ, שצילמה ב-1999 את כוכבי תכנית הטלוויזיה 'הסופרנוס' (השני מימין הוא 'הֶש' רבקין, מלווה בריבית קצוצה וחברו היהודי של טוני):


וזה צילום פרסומת שנעשה עבור חברה אופנה צרפתית. הוא צולם ב-2005 ונקרא 'A tribute to women'


תמונה ידועה אחרת צילם הישראלי עדי נס. הוא ביים סעודה של חיילי צה"ל (משום מה 14 ולא 12+1). תמונה זו נמכרה ב-2007 בסכום של 264,000 דולר  אמנם אלה לא המחירים של דה-וינצ'י, אבל בכלל לא רע:


יש כמובן גם את הסעודה האחרונה של הומר סימפסון:


באינטרנט אפשר למצוא עוד אין סוף מחוות לסעודה האחרונה. הנה כאן כמה קישוריות למיטיבי לכת:

http://kuiliu.wordpress.com/2009/04/21/different-versions-of-the-last-supper/

http://terrychay.com/article/last-suppers.shtml

http://agenda.nana10.co.il/149/forum/395755

http://search.it.online.fr/covers/?m=1495

בעלי התוספות

כמה תוספות שקיבלתי אחרי הפרסום:

רמי נוידרפר המליץ על הקטע המקאברי בסרטו של רוברט אלטמן (1970) מאש (M*A*S*H), טקס ההתאבדות על רקע שיר הנושא המפורסם 'Suicide is Painless' (אגב, את השיר כתב מייק אלטמן, בנו של הבמאי, אז נער בן 14!):



וגם על הסרטון האמריקני הזה:



וגם על הפרודיה על אן רובינסון ותכניתה 'החולייה החלשה' של ה-BBC:



וגם על הפרסומת הנהדרת לרעל עכברים (צ'ילה 2007):


הסעודה האחרונה והגדולה

דב בער קרלר הפנה לקישוריות האלה, הדנות במחקר שעשו שני חוקרים אמריקנים שהצביעו על כך שהמנות בציורים של 'הסעודה האחרונה' הלכו וגדלו עם השנים...

wansink_lastsupper_3-25_wikimedia commons_post.jpg
ראו כאן:

http://www.siouxcityjournal.com/lifestyles/food-and-cooking/article_75634a7c-a262-5396-a8ff-d966cab53510.html

http://www.theatlantic.com/life/archive/2010/03/jesus-christ-supersize-the-growing-last-supper/37982/

http://www.mindlesseating.org/lastsupper





17 תגובות:

  1. יישר כח על הבלוג, אבל הערה אחת. הטענה שהסעודה האחרונה היתה סעודת ליל הסדר אינה מקובלת על רוב חוקרי ימינו. ראה מה שכתבתי כאן .

    השבמחק
  2. קראתי בעניין את מה שהבאת בבלוג שלך, אבל למה לכתוב "רוב חוקרי ימינו" כשבעצם הבאת טענה של חוקר אחד?

    לא שאני מומחה גדול בנצרות, אבל ידוע ומפורסם שמבחינה היסטורית 'הבשורה של יוחנן' נחשבת למקור הפחות מהימן משלוש הבשורות האחרות שבברית החדשה.

    דרך אגב, ב-2004, כשיצא הסרט של מל גיבסון 'הפסיון של ישו' והבמאי הואשם באנטישמיות, טענו מבקריו כי הוא הסתמך בסרטו יותר מדי על הבשורה של יוחנן...

    השבמחק
  3. קודם כל יש להבדיל בין שני מונחים שונים. ליל הסדר אינו שווה אכילת קרבן הפסח או סעודה הקשורה באכילת קרבן הפסח. יש מחלוקת בין חוקרי הנצרות הקדומה לגבי הזיהוי בין הסעודה האחרונה ובין סעודה הקשורה באכילת קרבן הפסח. אני מצטט מ-The Anchor Bible Dictionary, Last Supper

    Although a number of scholar identify the Last Supper as a Passover meal, a description of which is given in the Mishna..., the majority are still not convinced of this interpretation . However, many would concede that Jesus ate his final meal in a Passover atmosphere..."

    לפי החוקרים האלה הוויכוח הוא האם הסעודה קשורה לפסח. ראה את הערך שם לטענות משני הצדדים.

    לגבי הטענה שהסעודה האחרונה היתה ליל הסדר, לפי דעתי הדרך היחידה לטעון את זה הוא להגדיר מחדש מהו ליל הסדר. אם הכוונה היא לאכילת קרבן הפסח, מצה ומרורים, יש על מה להתווכח, אבל לפי רוב חוקרי הספרות התנאים וליל הסדר, הסדר פשוט לא היה קיים אז. כל החגיגה היתה קשורה בקרבן, אכילתו, ובית המקדש.

    השבמחק
  4. אני מודה שיש חוקרים של הספרות התנאית המקבלים את התיאור במשנה לפי פשוטו, אבל אני חושב שהם במיעוט. הניסוח ב-Anchor הוא גם בעייתי. לפי הניסוח שם, סעודת הפסח שווה התיאור במשנה.

    השבמחק
  5. הנה עוד פירוש חדש לסעודה האחרונה.

    http://palehorsedesign.com/the-last-fiesta

    השבמחק
  6. לגבי ה"לחם" -- גם מצה נקראת "לחם"

    השבמחק
  7. אני מביא כאן את מכתבו של שלמה צוקר אליי:

    הרשה לי לצרף את עניות דעתי לוויכוח המרתק בעניין הסעודה האחרונה.
    דברי ה"חוקרים" החולקים על זיהוי הסעודה האחרונה עם סעודת ליל הפסח הם קישקוש מקושקש, כמו הרבה דברים המתיימרים להיות "מחקר" במדעי הרוח (שבניגוד למדע הטבע אפילו אין צורך בזיוף נתונים כדי לומר את העולה על רוחם). כאשר אנו קוראים במרקוס פרק יד שהבאת: "ביום הראשון לחג המצות, ביום שנהגו לזבוח את קרבן הפסח, שאלו אותו תלמידיו: לאן אתה רוצה שנלך ונכין לך לאכול את הפסח... לאחר ששרו את ההלל" - איך בכלל אפשר להבין אחרת? בפסוק 26 נאמר שם: "לאחר ששרו את ההלל [=ביוונית: לאחר ששרו את ההימנון, ביוונית: και υμνησαντες] יצאו להר הזיתים. בימי בית שני הייתה שירת ההלל הטקסט היחיד שנקרא בסעודת ליל הפסח. זאת אנו למדים מן התוספתא (ליברמן), פרק י הלכה ח: "בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל, הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון, והולכין [לביתם] ואוכלין ושותין, וחוזרין [לבית הכנסת] וגומרין את כולו. ואם אי אפשר להן [כלומר, אם קשה להם ללכת פעמיים לבית הכנסת] גומרין את כולו [בבת אחת בבית-הכנסת]".
    זה גם מאפשר לנו להבין את מדרש האגדה ששרד אצל רש"י בשם מדרש ילמדנו על הכתוב בספר שופטים ו:יב-יג: "וירא מלאך ה' אליו [אל גדעון] ויאמר אליו, ה' עמך גבור החיל. ויאמר אליו גדעון, בי אדוני, ויש ה' בקרבנו? ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמור, הלא ממצרים העלנו ה'. ועתה נטשנו ה' ויתננו הכף [=בכף אויבינו]". פקפוק מקרי-אנושי כזה היה קשה לחכמינו, על כן מבאר המדרש ששרד אצל רש"י בפירוש על פסוקים אלו: "אשר ספרו לנו אבותינו - פסח היה, אמר לו [גדעון למלאך]: אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו שהיה אומר 'בצאת ישראל ממצרים' ועתה נטשנו. אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו - כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו, ואיה כל נפלאותיו.
    רק בימי התנאים (במאה ה-2 לסה"נ) מתחילים "לספר ביציאת מצרים", ועדיין אין טקסט קבוע ורק מתחילים לקבוע נוסחאות מסוימות, כגון משנה מסכת פסחים פרק י: "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח ... ונאמר לפניו הללויה", ונקבע העיקרון ש"מתחיל בגנות ומסיים בשבח". ועוד האמוראים (מתחילת המאה ה-3) עדיין מתווכחים מהו הטקסט של אותו ש"מספר בגנות: "רב אמר: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו... ושמואל אמר: עבדים היינו..." (בבלי פסחים קטז ע"א). וכרגיל, משתדלים לצאת ידי כל הדעות ושתיהן נקבעות בטקסט ההגדה.

    השבמחק
    תשובות
    1. לאחר שאמרו את ההלל, אז אולי 'הסעודה האחרונה' הייתה בחג השני?

      מחק
  8. המשך מכתבו של שלמה צוקר:
    רק בימי התנאים (במאה ה-2 לסה"נ) מתחילים "לספר ביציאת מצרים", ועדיין אין טקסט קבוע ורק מתחילים לקבוע נוסחאות מסוימות, כגון משנה מסכת פסחים פרק י: "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח ... ונאמר לפניו הללויה", ונקבע העיקרון ש"מתחיל בגנות ומסיים בשבח". ועוד האמוראים (מתחילת המאה ה-3) עדיין מתווכחים מהו הטקסט של אותו ש"מספר בגנות: "רב אמר: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו... ושמואל אמר: עבדים היינו..." (בבלי פסחים קטז ע"א). וכרגיל, משתדלים לצאת ידי כל הדעות ושתיהן נקבעות בטקסט ההגדה.
    נחזור לסיפור האוונגליון: "מצה" או "חמץ" אלו שני מצבים של הלחם; כשאומרים בעברית המקורית "לחם", עדיין לא ברור אם הוא "חמץ" או "מצה", לכן כשמצווים להקריב בחג השבועות (חג "ביכורי קציר חיטים", שמות לד:כב) לחם חמץ, המקרא אינו כותב סתם "לחם", אלא "על חלת לחם חמץ יקריב את קרבנו" (ויקרא ז:יג). מה שאנחנו קוראים "מצות" - אותן מצות שבירות אינן אלא חומרה של אשכנזים (שולחן-ערוך אורח חיים מורה שאין לעשות את המצה עבה יותר מטפח, ורק "הגהת הרמ"א" מחמירה: "הגה. ובמדינותינו אין עושין אותה אלא רקיקים". המזרחיים, התימנים, הספרדים והאיטלקים אופים לליל הסדר מצות בצורת פיתה, ויכולים לעשות "כורך", "זכר למקדש כהלל" בצורת לפפה. על כן צייר איטלקי צייר "לחם" עבה יותר ממה שאנו בלשוננו החדשה קוראים בשם מצות, אין זאת אומרת שהוא לא ידע במה מדובר כאשר קרא באוונגליון et accepit Iesus panem...- כי הוא יכול לראות אצל בני ארצו היהודים מה הם עושים, והוא יכול לדעת שה-panis הזה הוא azyma שביוונית ובלטינית פירושו [לחם] שלא תפח, לפי התחלת פרק יד במרקוס: Erat autem pascha et azyma post biduum - "הפסח והמצות [במובן המקורי: "לחם שלא תפח"] עמדו להיות בעוד יומיים" - מן המילים האלה בלבד יכול הקורא הגוי האינטליגנטי להבין מה היו מנהגי החג שאותם קיים ישוע כהלכתם, ונתן להם פירוש סמלי.
    ולביטוי "סדר פסח": יש לנו סדר פסח, כי אנחנו רק "מסדרים" את סיפור הפסח בלילה הזה, ואיננו עושים את הפסח. לכן כתב הפייטן הצרפתי ר' יוסף ב"ר שמואל טוב עלם בפיוט הסיום ל"קרובה" "אלוהים בצעדך..." לשבת הגדול: "חסל סידור פסח כהלכתו... וכאשר זכינו לסדר אותו [=להזכיר הלכותיו כסדרן] כן נזכה לעשותו". וכן הרמב"ם קורא להלכות ליל הפסח [ההגדה, מצה ומרור וכו']: "סדר העשייה בלילי פסחים", וכך נקראת ההגדה של פסח בחלק מכתבי-היד התימניים (אף אני קורא מילים אלה, אך שמח אני שאני פטור מ"לעשותו" [את קרבן הפסח], ונותן למילים "לעשותו" משמעות כללית, אבל בברכת הגאולה אני מדלג על המילים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון", ואני חש כי רוב עמנו מסכים עמי, מי במודע ומי במעומעם.

    השבמחק
  9. שימו לב, היאך הסתדרו ישו ו-12 שלוחיו יחד בצד אחד של השולחן, כדי שלא יצולמו חלילה מהגב...
    אבי

    השבמחק
  10. רשומה נהדרת, ויזואלית ורעיונית.

    בטקס המיסה שנועד לחכות את הסעודה האחרונה של ישו אוכלים רקיק לחם דק ושותים יין המסמלים את בשרו ודמו של ישו. תמיד תהיתי האם זה למעשה התאמה של הקידוש והמוציא של ערב שבת או כפי שלי נראה, התאמה של סעודת ליל הסדר הכוללת בין היתר מצות ויין.

    השבמחק
  11. מענין ומאד משעשע.
    גם הפולמוס הרציני שלכם יכול להשתלב יפה כפרק נוסף בסרט ישו כוכב עליון.
    אני השתכנעתי בצדקת טענתך בענין.

    השבמחק
    תשובות
    1. :)))))))))))))))))))))))) גדול! ואפילו עוד לא קראתי את הכל - מניחה שאתה צודק :)

      מחק
  12. בקתדרלה של קוסקו, בפרו, תלוי ציור של הסעודה האחרונה. לא הצלחתי לברר מי הצייר, אך על פי המאכלים שעל השולחן ברור שהוא מקומי (ומכל מקום מדרום-אמריקה). המאכל הבולט ביותר בציור הוא חיה צלויה בשלמותה, זו שנקראת באנגלית Guinea pig ובעברית קביה וגם שרקן (בעבר נקראה "שפן נסיונות"). מולדתה של החיה בדרום-אמריקה ומשם הגיעה לאירופה ולשאר חלקי עולם והיום היא מבוקשת כחיית מחמד - גם של חוקרים ומדענים שרואים בה חיה אידיאלית לניסויים.
    מאז ימי האינקה, העם שביית את הקביה, היא נחשבת בפרו מאכל לאומי ואין פלא שהיא מצוירת במרכזו של שולחן הסעודה. גם אם אין זה חזיר ממש, אין כל ספק שחיה זו אינה כשרה. ענין זה לא הטריד את הצייר, ככל הנראה. סביב הקביה פיזר הצייר על השולחן פלפלות חריפות, המתלוות לכל ארוחה ברוב ארצות דרום-אמריקה. אין ספק שהוא לא ידע כי אלו הגיעו לירושלים לראשונה כאלף וחמש-מאות שנה אחרי מותו של ישוע.

    השבמחק
  13. אגב - בלי לבדוק בגוגל - נראה לי שהישו "החתיך הבלונדיני" כפי שהגדרת בציור של דאלי הוא למעשה פורטרט של אשתו...

    השבמחק
  14. רציתי להביא את הקישור הבא, שכורך יחד שתי יצירות מוכרות שכבר הועלו כאן לתוצאה מענגת לחלוטין:

    https://www.youtube.com/watch?v=B6pZUyZEphs

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.