יום שישי, 29 באפריל 2011

'ברנר איננו' - תשעים שנה לרצח יוסף חיים ברנר

'זכות הזעקה'  רישום של נחום גוטמן

ב-2 במאי 1921 נרצח הסופר יוסף חיים ברנר בידי פורעים ערבים. הוא שהה אז ב'בית האדום', ביתה של משפחת יצקר בלב הפרדסים של 'תל-כביר' (בקצה הדרומי של אבו כביר, היום מכונה שכונה זו בשם 'נווה עופר'). יחד עמו נרצחו עוד שישה אנשים, ארבעה סופרים צעירים  ושניים מבני משפחת יצקר  זה היה היום השני של מה שמכונה מאורעות תרפ"א.

ההרוגים היו:
הסופר יוסף חיים ברנר  בן 40
הסופר צבי גוגיג (ברגגרין)  בן 25
האב יהודה יצקר  בן 45
הבן אברהם יצקר  בן 19
הסופר יוסף לואידור  בן 28
הסופר צבי שץ  בן 31.

הבית הנטוש של משפחת יצקר שבתוכו נרצחו ברנר וחבריו (צילום משנת 1949)

בית יצקר המקורי נהרס בשנות השישים, ומי שמעוניין לעלות לרגל  מיקומו הוא בדרך קיבוץ גלויות 120. הבניין נבנה מחדש ב-1968 ונקרא 'משכן ברנר וחבריו'. היום ממוקם בו סניף של הנוער העובד והלומד, ובבניין יש חדר הנצחה מיוחד לנרצחים. ראו על כך  בוויקיפדיה בערך על רצח ברנר.

קובץ:משכן ברנר וחבריו.JPG
בית יצקר היום

הרצח זעזע את היישוב בארץ והדיו הגיעו גם לחו"ל. הנה כמה קטעים מעיתונות התקופה, שמצליחים להעביר משהו מן התחושות הקשות בעקבות הרצח.

כך למשל דיווח העיתון 'דואר היום' בעריכת איתמר בן אב"י ב-2 במאי 1921:

[× ×¨×]

לעיתון הצפירה, שראה אור בוורשה, הגיעו רק קטעי ידיעות. זו הידיעה שהתפרסמה ב-4 במאי 1921:



וכאן קטע מתוך מכתבו של יהודה שרת (שרתוק, אחיו הצעיר של משה שרת), אז נער בן עשרים  בוגר גימנסיה 'הרצליה', ולימים חבר קיבוץ יגור ומלחין חשוב ('ואולי'). יהודה שרת היה בין הראשונים שראו את גופתו של ברנר הנרצח שהובאה לגימנסיה. המכתב, שנשלח לאחותו עדה (אשתו של אליהו גולמב), נמצא בארכיונו של יהודה שרת:

[brener2.JPG]
גופתו של ברנר


תיאור מפורט של ימיו האחרונים של ברנר יש בספרה המרתק של אניטה שפירא, 'ברנר  סיפור חיים' (ספרית אופקים, עם עובד, תשס"ח). מומלץ!


3 תגובות:

  1. "...ופתאום וגם אבא נכנס... עמד וניכר בו שרוצה לומר כעת דבר אחד ובשקט, ורק לא היה בטוח בקולו, שיוכל לאמור בשקט מה שאי אפשר לאמור, וגם ברנר, אמר כעת אבא, גם ברנר, אמר אבא, וקולו נשבר ולא יכול, גם ברנר, אמר אבא, הוי ברנר, אמר אבא" -
    ס. יזהר מספר בספרו האוטוביוגרפי "מקדמות" כיצד מבכה אביו את הירצחו של ברנר [עמ' 98]

    השבמחק
  2. ולמרות שקשה לסיים רשימה כזו בשיר, נראה שכדאי לאזכר את שירו של אריאל הורוביץ: 'לגמור כמו ברנר' - http://www.youtube.com/watch?v=p1Ww1Wu9a-c

    השבמחק
  3. הלל צייטלין, באחת מתפילותיו:
    "אבי, אבי!
    [...]
    אתה יודע הכל, אבל אנחנו איננו יודעים מאומה. איננו יודעים למה אתה מניח למאות-אלפי-בניך לנפול תחת סכיני בני-לגיונות בגלות, ולאלה הנסים אליך - לנפול גם הם תחת סכיני ערבים בארץ-קודשך.
    וגם הוא... הוא, שביקש אותך בייסורים נוראים כל-כך ולא יכול להגיע עדיך, - יען רק את עינויי אחיו ראה ואת חסדך לא ראה; הוא, שהתהלך באמת כל-כך גדולה לפניך, אף כי מעוצמת ייאושו-מכאובו יש אשר לא זכר את שמך וגם נלחום נילחם - בשגותו ובתעותו - במזכירים את שמך; הוא, שמעולם לא שמח ליבו, בהיותו מלא תמיד תוגתם-צרתם של בניך, האיש יוסף-חיים, שכל-כך הירבה לאהוב וכל-כך הירבה בפועל האהבה - מדוע הפקרת את חייו? מדוע הפקרת את דמו? מדוע נתת לחיות-יער לטרוף אותו? למה נתת לפראים האכזרים לכבות את נרו?
    למה נופצה הגולגולת ההיא, שהיתה כל-כך מלאה אורה?
    לא! לא אוכל נשוא כל זאת! אין עוד רטייה לפצעי!
    [...]"

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.