יום שני, 23 בינואר 2012

שלטים מקומיים / מֶמֶנְטוֹ מֹורִי (2): הזמן של משרד הפְּנים

צילם וכתב איתמר וכסלר

שעון הים. חוף תל ברוך, ינואר 2012

לא הרבה דברים שלמדתי באוניברסיטה השפיעו על חיי, אבל לשיעור שהוקדש ל'מֶמֶנְטוֹ מוֹרִי' ('הבט לאחור, זכור כי אדם אתה, זכור כי תמות', כדברי התיאולוג הנוצרי הקדמון טרטוליאנוס) הייתה השפעה ארוכת ימים, רוחנית ומעשית. לצד הדימויים הקשורים לנושא, כמו גֻלגלות, שלדים, אש גיהינום וגם השטן עצמו, התבלט לו חפץ פרוזאי – השעון. המרצה, שבהופעתה הזכירה את דמותה השֵדית של לילית, סיפרה לנו בקול מאיים, שהשעונים שהוצבו על מגדלי הערים בימי הביניים לא נועדו להראות את השעה, אלא להזכיר למאמין להתכונן לשעת מותו ולדרבן אותו לחזור בתשובה. הדברים עשו עלי רושם חזק בעיקר בגלל הזווית החדשה והמטרידה שבה התחלתי להסתכל בשעוני מרגע זה ואילך, וכמה ימים לאחר מכן נפטרתי ממנו סופית. עד היום אני מרגיש שלא בנוח כשאני נמצא בסמוך לשעונים גדולים, שלא לדבר על השעון הדיגיטלי של המיקרוגל שסופר את הזמן לאחור, כי כל שניצל שאני מפשיר רומז שהזמן אינו פועל לטובתי.

לצד ניסיונותיי להתעלם משעונים, אני מבצע גם מעט פעילות גופנית, ושוב במטרה לדחות ככל האפשר את השעה הסופית. הפעילות הזאת כוללת לעיתים גם צעידה על חוף הים, וכך קרה שנתקלתי לא מזמן בשעון דיגיטלי גדול ומרשים המתנוסס בראש סוכת המציל. השעון, כך מעידה הכתובת שמתחתיו, נרכש בסיוע משרד הפנים, במה שנראה כמחווה של רצון טוב כלפי ציבור המתרחצים. כיוון שאינני נוטה להתיידד מיוזמתי עם משרדי ממשלה, אני נעשה חשדן כאשר הם מנסים להתיידד איתי ולדאוג לפתע לרווחתי.

לכאורה, אפשר לציין לשבח את שר הפנים – איש עסוק בדרך כלל – שקיבל על עצמו גם את האחריות להודיע לנו מה השעה. אך אל ניתמם. לא סוד הוא שככל שהדבר נוגע למושגי 'הזמן' תשומת לבם של השר ופקידיו מתמקדת בשני נושאים: שעות קבלת הקהל וקיצור שעון הקיץ. כיוון שהסעיף האחרון עולה לנו בכל שנה ושנה סכום לא מבוטל, היה מעניין לדעת מאיזה סעיף תקציבי מומן הסיוע לשעון שעל סוכת המציל ולמה הוא בכלל נחוץ. מדוע סבורים שר הפנים ופקידיו שצריך לממן שעון על חשבוני וחשבונכם, ובעיקר, מה יוצא להם מזה? תעלומה.

האסימון נפל לי רק כעבור כמה ימים. עלה בדעתי שייתכן שהשר שמע גם הוא את אותה הרצאה על 'ממנטו מורי', ובפרץ של השראה הבין כיצד יש להתמודד עם מחדלים אפשריים בעבר, בהווה ובעתיד. אל מול הבחירות הממשמשות ובאות, אל מול דו"ח המבקר על השרפה ביערות הכרמל ואל מול כל אותם אסונות נוספים שאנו עוד עשויים לחוות עד תום הקדנציה, החליט השר להקדים רפואה למכה והורה להציב את השעון על חוף הים.

הרעיון גאוני בפשטותו: מכאן ואילך האחריות על כל הקטסטרופות העתידיות איננה שלנו אלא שלכם, ואיש מכם לא יוכל לומר 'לא ידעתי'. לא מקרה הוא שהשעון (ובשמו המלא The Memento Mori Timepiece) הוצב על סוכת מציל דווקא, כי הסוכה, בעצם קיומה, מגלמת את התקווה שיש מישהו ששומר עלינו. יש להניח שבקרוב יתנוססו  שעוני Memento על כל סוכות המצילים בארץ, ויחליפו סוף סוף את שלטי ה'אין מציל' (מה שידענו ממילא ולא תרם דבר מלבד דיכאון). לאחר שכולנו נפנים את המצב החדש, יסייע משרד הפנים להציב שעונים גם במקומות ציבוריים אחרים וכך לא רק שלעולם לא נשכח את היותנו בני חלוף, אלא גם לא נשכח מי הזכיר לנו זאת.


3 תגובות:

  1. חשבתי שמתאים להביא לכאן את סיפורו של השעון של החוזה מלובלין.

    באחד ממסעותיו לן המורה החסידי הדגול רבי דובער מרדושיץ בפונדק דרכים. בבוקר הוא ביקש לראות את בעל הפונדק.

    "השעון" שאל בהתרגשות, "השעון התלוי בחדרי... מהיכן הוא? היכן השגת שעון נהדר שכזה?"

    "רבי, זהו שעון רגיל לחלוטין" משך בעל הפונדק בכתפיו. "אינני חושב שיש בו כל דבר מיוחד."

    "לא, לא" התעקש רבי דובער. "אין זה שעון רגיל כלל! אתה חייב לגלות מהיכן השגת את השעון."

    בעל הפונדק ביקש למלא את רצון אורחו הקדוש ויצא להתחקות אחר הנושא. לאחר בירור מקיף התברר לו כי השעון היה שייך לרבי יעקב יצחק הורוביץ, המפורסם בכינויו "החוזה." אחד מנכדיו, שקיבל את השעון בירושה, נאלץ למכור אותו בשל עוניו הרב. כך התגלגל השעון מיד ליד עד שהגיע לידיו ונתלה באחד מחדרי האירוח שבפונדק.

    "התגלה הענין!" קרא רבי דובער לאחר שבעל הפונדק גולל באוזניו את הסיפור. "זהו שעונו של החוזה מלובלין! רק שעון של החוזה יכול למדוד את הזמן בדרך זו!

    "כל שעון רגיל" הסביר לפונדקאי המופתע, "מתקתק בצליל עצוב. תיק-תק, תיק-תק, עוד שעה חלפה לה מחייך... הנה אתה מתקרב אל הקבר.

    "אך שעון זה משמיע צלילים אחרים לחלוטין! הוא מבשר כי עוד שעה חלפה, וכי הגלות המרה בה אנו נמצאים עומדת סוף-סוף להסתיים וכי הגאולה עומדת בפתח!

    "כל הלילה לא יכלתי לישון. כאשר השעון השמיע את צליליו בתום כל שעה עגולה, שמחתי כל כך עד שיצאתי בריקודים...," סיים רבי דובער את דבריו.

    המקור: http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1051499

    השבמחק
  2. ובקיצור הכותב הצליח להביע את דעתו על אלי ישי, בלי לומר כלום או להציג צילום מבריק.

    השבמחק
  3. איתמר, למאמרך המקסים צריך להוסיף את סיפור השעון הנאנח אנחה יהודית בקולו של יוסי ידין, אותו אתה יצרת במו ידיך.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.