כתב וצילם ברוך גיאן
השבוע, כשבהר הרצל נערכו לקראת הטקסים המסורתיים לקראת יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל ויום העצמאות, שוטטתי בין ערוגות הפרחים והשיחים המעטרים את המצבות בבית הקברות הצבאי.
א. החלל הצעיר ביותר
ב. 'אסונם לא הרתיע': מעפילי סלבדור
ספינת המעפילים 'סלבדור' טבעה בי"ב כסלו תש"א (12 בדצמבר 1940). זו הייתה ספינת מפרש קטנה שיצאה מנמל ורנה שבבולגריה ועל סיפונה 352 מעפילים בדרכם לארץ ישראל. הספינה לא הייתה קשורה לאף ארגון ביישוב אלא יוזמה פרטית של ד"ר ברוך קונפינו, רופא עיניים ופעיל ציוני מסופיה. בשל סופת שלג קשה התנפצה הספינה לסלעים על אחד מחופי ים השיש (ים מרמרה) ו-238 מנוסעיה נספו. עצמותיהם הועלו לקבורה בשנת 1964. על המצבה כתוב: 'ספינתם נטרפה בדרכם למולדת אך אסונם לא הרתיע - אחריהם עלו ההמונים'. המצבות חלקות וללא כיתוב ושמות הנספים נחקקו על קיר סמוך.
ג. 'בשליחות העם לארץ האויב': קברי הצנחנים
זהו קברו של רפאל רייס, יליד בודפשט, שעלה לארץ כמעפיל ב-1939. הוא היה חבר בקבוצת המתנדבים הארץ ישראלים שנשלחו לצנוח באירופה הנאצית, 'בשליחות העם לארץ האויב', כדי לנסות ולסייע לארגון הגנה יהודית עצמית. רייס צנח בסלובקיה הכבושה. הוא נשבה יחד עם חבריו צבי בן-יעקב וחביבה רייק. רייס ורייק הוצאו להורג בידי הנאצים בנובמבר 1944. בסוף המלחמה זוהו גופותיהם על פי דיסקיות הזיהוי והם נקברו בבית קברות צבאי בריטי בפראג. בשנת 1952 הועלו עצמותיהם ארצה ונטמנו ביד צנחני היישוב שבהר הרצל. הנקברת הראשונה בחלקה זו הייתה חנה סנש (1952). ארבעה קברים נוספים נכרו במקום לזכרם של צנחנים אחרים שנספו ומקום קבורתם לא נודע: צבי בן יעקב, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין ואנצו סירני.
ד. 'אשיב ממצולות ים'': האונייה אֶרינפּוּרָה
140 בני היישוב שהתנדבו לצבא הבריטי ושירתו בפלוגת התובלה 462 היו על האונייה הבריטית 'ארינפורה' (Erinpura), שהסיעה חיילים בריטים וציוד צבאי בדרכה מאלכסנדריה למלטה. האנייה הופצצה בידי הגרמנים ב-1 במאי 1943 ובתוך דקות טבעה. אנדרטת האונייה ארינפורה, שנחנכה ב-1985, מעוצבת כאונייה על שפת בריכת מים רדודים וסביבה, שקועים במים, 140 לוחות זיכרון לנופלים. על הספינה נחקק הפסוק 'אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם' (תהלים סח, 23).
ה. האבנים של צוות נגב וצוות גלבוע
המנהג היהודי העתיק של הנחת אבנים על המצבה קיבל כאן משמעות חדשה. חיילי יחידות צה"ליות שונות, שפקדו את בית הקברות הצבאי, הניחו אבנים ועליהן רשמו את שמות היחידות ותאריך הביקור.
האבנים הונחו על לוחות ההנצחה של אנדרטת נצר אחרון, שעיצב מיכה אולמן לזכרם של ניצולי שואה שעלו לארץ, גוייסו לצה"ל ונפלו במלחמת העצמאות בלי שהותירו אחריהם אף לא שאר משפחה אחד. האנדרטה נחנכה בשנת 2004 ועל לוחותיה נחקקו שמות של 147 חללים שהוכרזו כ'נצר אחרון'.
בעלי התוספות
יוסי צור, קורא ותיק של עונ"ש ואביו של אסף, שנהרג בפיגוע התאבדות פלסטיני באוטובוס מס' 37 בחיפה ב-5 במארס 2003, קרא את הדברים שכתבתי על האבנים שמניחים צוותי צה"ל על המצבות וסיפר לי על מפעל ההנצחה הייחודי שיזם לזכר בנו, ובמסגרתו שולחים אבנים לאסף מכל קצווי עולם. אסף צור קבור בבית העלמין בחיפה.
השבוע, כשבהר הרצל נערכו לקראת הטקסים המסורתיים לקראת יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל ויום העצמאות, שוטטתי בין ערוגות הפרחים והשיחים המעטרים את המצבות בבית הקברות הצבאי.
א. החלל הצעיר ביותר
בהר הרצל יש מצבה לזכר חללי הרובע היהודי ב-1948, וביניהם נסים גיני, יליד 1938, שנהרג ב-28 במאי 1948 בהיותו בן 10 וחויל לאחר מותו. נסים הוא הצעיר בחללי צה"ל. הוא היה תצפיתן וקשר ונע בין העמדות ברובע היהודי עד שנפגע מכדור בראשו. הוא נקבר בידי ערבי מקומי בקבר אחים במתחם 'בתי מחסה' ורק אחרי מלחמת ששת הימים הועברו גופות החללים לקבורה בהר הזיתים. גופתו הייתה היחידה שזוהתה בוודאות בשל שיני החלב שנותרו בפיו...
 |
| נסים גיני - חלל צה"ל הצעיר ביותר |
ב. 'אסונם לא הרתיע': מעפילי סלבדור
ספינת המעפילים 'סלבדור' טבעה בי"ב כסלו תש"א (12 בדצמבר 1940). זו הייתה ספינת מפרש קטנה שיצאה מנמל ורנה שבבולגריה ועל סיפונה 352 מעפילים בדרכם לארץ ישראל. הספינה לא הייתה קשורה לאף ארגון ביישוב אלא יוזמה פרטית של ד"ר ברוך קונפינו, רופא עיניים ופעיל ציוני מסופיה. בשל סופת שלג קשה התנפצה הספינה לסלעים על אחד מחופי ים השיש (ים מרמרה) ו-238 מנוסעיה נספו. עצמותיהם הועלו לקבורה בשנת 1964. על המצבה כתוב: 'ספינתם נטרפה בדרכם למולדת אך אסונם לא הרתיע - אחריהם עלו ההמונים'. המצבות חלקות וללא כיתוב ושמות הנספים נחקקו על קיר סמוך.
על הספינה וסיפורה ראו באתר 'כולנו בולגרים'.
ג. 'בשליחות העם לארץ האויב': קברי הצנחנים
זהו קברו של רפאל רייס, יליד בודפשט, שעלה לארץ כמעפיל ב-1939. הוא היה חבר בקבוצת המתנדבים הארץ ישראלים שנשלחו לצנוח באירופה הנאצית, 'בשליחות העם לארץ האויב', כדי לנסות ולסייע לארגון הגנה יהודית עצמית. רייס צנח בסלובקיה הכבושה. הוא נשבה יחד עם חבריו צבי בן-יעקב וחביבה רייק. רייס ורייק הוצאו להורג בידי הנאצים בנובמבר 1944. בסוף המלחמה זוהו גופותיהם על פי דיסקיות הזיהוי והם נקברו בבית קברות צבאי בריטי בפראג. בשנת 1952 הועלו עצמותיהם ארצה ונטמנו ביד צנחני היישוב שבהר הרצל. הנקברת הראשונה בחלקה זו הייתה חנה סנש (1952). ארבעה קברים נוספים נכרו במקום לזכרם של צנחנים אחרים שנספו ומקום קבורתם לא נודע: צבי בן יעקב, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין ואנצו סירני.
 |
| הצנחנים שנפלו זכו להנצחה כבר בשנת 1946 על גבי בולי מנהלת העם שהנפיקה הקרן הקיימת לישראל |
ד. 'אשיב ממצולות ים'': האונייה אֶרינפּוּרָה
140 בני היישוב שהתנדבו לצבא הבריטי ושירתו בפלוגת התובלה 462 היו על האונייה הבריטית 'ארינפורה' (Erinpura), שהסיעה חיילים בריטים וציוד צבאי בדרכה מאלכסנדריה למלטה. האנייה הופצצה בידי הגרמנים ב-1 במאי 1943 ובתוך דקות טבעה. אנדרטת האונייה ארינפורה, שנחנכה ב-1985, מעוצבת כאונייה על שפת בריכת מים רדודים וסביבה, שקועים במים, 140 לוחות זיכרון לנופלים. על הספינה נחקק הפסוק 'אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם' (תהלים סח, 23).
 |
| SS Erinpura |
ה. האבנים של צוות נגב וצוות גלבוע
המנהג היהודי העתיק של הנחת אבנים על המצבה קיבל כאן משמעות חדשה. חיילי יחידות צה"ליות שונות, שפקדו את בית הקברות הצבאי, הניחו אבנים ועליהן רשמו את שמות היחידות ותאריך הביקור.
האבנים הונחו על לוחות ההנצחה של אנדרטת נצר אחרון, שעיצב מיכה אולמן לזכרם של ניצולי שואה שעלו לארץ, גוייסו לצה"ל ונפלו במלחמת העצמאות בלי שהותירו אחריהם אף לא שאר משפחה אחד. האנדרטה נחנכה בשנת 2004 ועל לוחותיה נחקקו שמות של 147 חללים שהוכרזו כ'נצר אחרון'.
בעלי התוספות
יוסי צור, קורא ותיק של עונ"ש ואביו של אסף, שנהרג בפיגוע התאבדות פלסטיני באוטובוס מס' 37 בחיפה ב-5 במארס 2003, קרא את הדברים שכתבתי על האבנים שמניחים צוותי צה"ל על המצבות וסיפר לי על מפעל ההנצחה הייחודי שיזם לזכר בנו, ובמסגרתו שולחים אבנים לאסף מכל קצווי עולם. אסף צור קבור בבית העלמין בחיפה.
אני גר ברחוב ק"ם בתל אביב, על שם אותם חללי ארינפורה. לרחוב קראו פעם קל"ט, כי חשבו שנספו באסון ההוא רק 139
השבמחקחיפה הקטינה לעשות. יש שם, עד היום, סמטת קל"ח על שם אותו אסון בדיוק.
http://haifa-streets.net/index.php?search_type=letter&letter=ק&page=23
העלאת ארונותיהם של הצנחנים חנה סנש, ואח"כ רפי רייס וחביבה רייק היתה כרוכה במאמצים דיפלומטיים לא קלים, שכן נקבע כלל שחללי המלחמה ייטמנו בבתי קברות צבאיים באזורי נפילתם ולא יועברו לארצותיהם. כך למשל יש בתי קברות בריטיים ואמריקניים ליד חופי הנחיתה בנורמנדי, וגם חללי הבריגדה שנפלו בקרב על הנהר סניו באיטליה טמונים בבית קברות צבאי בריטי בקרבת מקום. אפילו גנרל פאטון האגדי שנהרג בתאונת דרכים בגרמניה לאחר תום המלחמה באירופה קבור בבית קברות צבאי אמריקני בלוקסמבורג. גם בארץ ישנם בתי קברות צבאיים בריטיים לחללי כוחות הוד מלכותו שנפלו במלחמת העולם הראשונה ובתקופת המנדט. על פי אותו הכלל היו הצנחנים הארץ-ישראליים אמורים להיטמן בשטחי הונגריה וצ'כוסלובקיה, שם נפלו, ורק הודות למאמצים דיפלומטיים מיוחדים ניתן אישור יוצא-מן-הכלל להעלאת גופותיהם ארצה.
השבמחקכמו שתראה בערך הויקיפדי על ארינפורה היו לא 140 ולא 138 אלא 139 חללים, כך שגם ת"א וגם חיפה טועות.
השבמחקתיקון לגבי אנדרטת 'נצר אחרון'. כשהאנדרטה נחנכה ב-2004 נחקקו עליה 275 שמות. כמה שנים מאוחר יותר היא דוללה לכ-140 שמות וזאת משום שפעילות מידענית שיזמתי אז הניעה מחקר שלאור תוצאותיו דילל משרד הביטחון את השמות שעל האנדרטה. על הפעילות אפשר לצפות בסרטון החדשות הבא:
השבמחקhttps://www.youtube.com/watch?v=DTBdMRLVdG0