יום שבת, 5 במאי 2012

ככה זה נראה: פליטי עבודה סודנים חוצים את הגבול

את הדברים הבאים פרסם אתמול בני החייל, הלל אסף, בדף הפייסבוק שלו. ברשותו אני מפרסם את דבריו כאן (בעריכה קלה):

חשבתי רבות על מה אכתוב ואיך אכתוב זאת, מה המטרה ולשם מה. אין לי תשובות לרוב השאלות אך אני חייב לספר את שראיתי. 

אור ליום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל, אני והצוות שלי תגברנו את מוצב 'גוזל' שעל גבול ישראל-מצרים. בבוקר יצאנו לגבעה סמוכה לגדר על מנת לאבטח את עבודות בניית הגדר החדשה לאורך קו הגבול. לאחר כשעה התברר כי נשלחנו ללא סיבה והמתנו לאוטובוס שיחזיר אותנו למוצב. כשעלינו לאוטובוס התבשרנו כי עלינו לעצור בדרך על מנת להעלות מספר סודנים אשר נאספו מהגבול. את המראות שראיתי שם לא אשכח. 

הגענו למוצב. האוטובוס חנה. במרחק של כמאה מטרים עמדו הסודנים. החייל שהיה עמם סיפר לנו כי מדובר בשמונה סודנים אשר היו בשבי הבדואים במצרים כתשעה חודשים, ורגע לפני שפרחה נשמתם הושלכו גופותיהם הנושמות סמוך לגדר. עם שחר הבחינו חיילי הפטרול הצה"לי בגופותיהם השרועות והמקופלות על הדיונות, הם חצו את הגבול והעבירו אותם לשטחנו. הסודנים נבדקו על יד רופא, זכו לאוכל ולשתייה וליחס אדיב. החייל סיפר לי כי בעת הבדיקה התגלו חריטות של שוביהם על גופם, רגליהם רצוצות ופצועות, יחפים וחבולים, סובלים ממחסור במזון ושתייה, ואין לדעת אילו מחלות זיהומיות הם נושאים על גופם.

כשהתחילו הסודנים ללכת לקראתנו השתררה דממה דקה באוטובוס. איש לא פצה את פיו למעט קריאות תדהמה, חוסר אמון ופליאה. לא נשמעה הערה צינית ואיש לא צחק. דממה. הסודנים התקרבו אלינו בקצב איטי להחריד, כל צעד שלהם השתרך, כל דריכה נעשתה בכאבים עצומים. פניהם חסרי הבעה, עור הלחיים שלהם מתוח על עצמות הפנים, רגליהם יחפות. כפי שתוכלו לראות בתמונות שצילמתי, הם בקושי עומדים. המרחק שאותו עשו עד האוטובוס לא עלה על מאה מטר ובכל זאת זה לקח להם לפחות עשר דקות. נסו ללכת מאה מטר ותבינו את חומרת המצב...


עמדנו חסרי אונים. הנחו אותנו לא לבוא אתם במגע כיוון שלא עברו בדיקה רפואית הולמת, וממילא גם לא ידענו מה לומר. איש לא ציפה לראות מחזה כזה. התבוננו בתמונה ושימו לב למספר פרטים: ראשית, העמידה שלהם עקומה, רגליהם נגררות. אך הפרט החשוב והמזעזע ביותר נמצא בצד השמאלי המרוחק של התמונה, ממש באמצע, שם אפשר לזהות גוש שחור מוטל על האדמה. הגוש השחור הזה הוא הסודני השמיני. כוחותיו תשו, רגליו כשלו ונחבשו, לא נותרה בו טיפה אחת של כח. האיש הזה, שאת שמו איני יודע ואת סיפור חייו איני מכיר, זוחל על הרצפה. למראה כזה לא ציפה אף אחד מאתנו. נאלמנו דום. מוחי קדח בעודו מנסה לפענח את מה שאני רואה, מנסה לגשש את דרכו ולהחליט אם מדובר במציאות או בבדיה, דמיון, סיוט. המחשבה שאני נוכח ברגע כה קשה בחייו של אדם, רגע אשר איני מעכל ואיני מבין, היא מחשבה קשה. האם זהו יום טוב עבורו? הרי הוא השתחרר מהשבי, חצה את הגבול וייסוריו תמו. אולי הוא עצמו אפילו חושב שהגיע לגן עדן, למקום מקלט מוגן. איני יודע. ייתכן כי הזחילה חסרת האונים הזו מסמלת את תחתית הקרקעית. איך אדם מגיע למצב כזה? אך אני יודע כי הרגע הזה הוא רגע מכונן בחיי שלי.

לא יכולנו להישאר באוטובוס חסרי מעש. ירדנו אל הסודני, ביקשנו כפפות מהרופא וחבר לצוות המקביל נשא אותו על כפות ידיו והעלה אותו לאוטובוס, כפי שתוכלו לראות בתמונה השנייה. לאחר מכן סיפר לי החבר כי האדם לא שקל יותר משלושים קילו. ייתכן שהגזים, אך לא בהרבה.


כאשר שמונת הסודנים התיישבו באוטובוס התפתחה סצינה הזויה. מפגש מוזר של בני אוכלוסיות שונות לחלוטין אשר תופסים את המציאות המשותפת בעין שונה לגמרי. עבורנו היה זה רגע מזעזע. הצענו להם שוקולד, מים, לחם. כל מה שהיה לנו. התחושה הייתה שאנו עדים למצב שמזכיר את שחרור מחנות ההשמדה והריכוז בפולין ובגרמניה. חיילים חסונים שדואגים לשרידי החרב, שורדי השבי, מוכי הרעב והמחלות. מחשבות מסוג אלו צצו בראשינו ולא חדלו להטריד אותנו מאז. אך מה חשבו לעצמם שמונה הסודנים? אינני יכול לדעת, אך דומני שמבעד לעיניהם הריקות ולרגליהם החבולות הסתתרה אנחת רווחה, תחושת שחרור והישג. לאחר מסע מטורף שהתחיל בסודן, עבר אלפי מכשולים ותלאות הם הגיעו למחוז חפצם.

השוני בתפיסת המציאות לא הותיר מקום באוטובוס אלא לאותה דממה מחרידה. ניגשתי אליהם ובירכתי אותם (באנגלית) בבוקר טוב ובהצלחה. סיפרתי להם כי הם הגיעו לישראל ביום העצמאות של מדינתנו וכי עבורנו זה יום שמח במיוחד. הם הגיבו בחיוך מנומס ובאמירת תודה לבבית. לא היו יותר מילים בפי באותה עת. לא ידעתי מה לומר, וגם היום איני יודע איך אמורים לנהוג בסיטואציה כזו. המשכנו בנסיעה השקטה עד למוצב. השארנו להם מים והלכנו...


לאן הם הגיעו ומה הם עשו אחר כך איני יודע. האם נעצרו? האם כבר ראיתם אותם בתחנה המרכזית בתל-אביב? המחשבות של אחרי אינן מרפות גם לאחר שבוע. גילוי נאות: איני בקי כלל וכלל במצב בסודן, במניעים של פליטים או מהגרי עבודה, האם תמה המלחמה שם או לא, מה מביא אדם למסע בלהות כזה ואיך המדינה שלנו צריכה לפעול. הבנתי כי עליי ללמוד טוב יותר את הנושא ושעל המדינה לעשות משהו כדי לשפר את המצב הקיים. הבנתי כי אין טעם להיכנס לויכוחים חלולים של 'אסור לתת להם להיכנס לארץ', או 'צריך לתת אזרחות לכל פליט'. צריך להבין את התחושה. וזו מטרתי. אני רוצה שתהיו מודעים למציאות ההזויה הזו. זה נראה כאילו היא מתקיימת במרחק עצום של אלפי קילומטרים מכאן או עשרות שנים אחורה, אבל דעו שהיא מתקיימת בחצר האחורית שלנו. אנשים נאבקים על חייהם ומגיעים לאפיסת כוחות נפשית ופיזית, ואנו לא מודעים לכך בכלל. אין לנו מושג מה תחושותיהם של אותם אנשים, מה הביא אותם לכאן ומשהגיעו מה רצונם עכשיו. הקדישו לכך מחשבה, תנו על כך את הדעת. אל תגידו לא ידעתם.

אני לא מנסה לשכנע אף אחד, כי אני בעצמי לא יודע באיזה צד אני ואפילו איזה צדדים קיימים. אני רק מבקש שתבינו את החוויה הרגשית שעברתי ביום העצמאות האחרון של מדינתנו.

הנה עלמה זוהר שרה 'ממצרים', שכתבה והלחינה:



תמיד יש מלחמה באפריקה,
מזל שהיא רחוקה,
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן.

גם אני הלכתי פעם
בנתיב הייסורים,
ממצרים לירושלים,
במדבר, ימים רבים
בלי מים
עם אותה שאלה בעיניים.

גם אני פגשתי רשע
המכה בלי אבחנה
אנשים חפים מפשע,
אנשים בלי הגנה
בלי בית
עם ילדים קטנים בידיים.

הם דופקים לך בדלת,
הם בוכים בכי תמרורים,
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים זרים.

כי בכל דור ודור
חייב אדם לראות עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים.
שלא ישכח איך ברח,
הוכה, הושפל, נרצח,
איך צעק לשמיים.

גם אני חיפשתי כוח
להציל מה שאפשר
כשלא היה לאן לברוח
דמי היה מותר
אות קין
אנשים נופלים לברכיים.

הם דופקים לך בדלת,
הם בוכים בכי תמרורים,
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים שחורים.

כי בכל דור ודור...

אז שמור נא על כולנו,
ריבונו של עולם,
שלא נזדקק אף פעם
לרחמים של בני אדם.

כי בכל דור ודור...

תמיד יש מלחמה באפריקה,
מזל שהיא רחוקה,
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן.

תמיד יש מלחמה באפריקה,
מזל שהיא רחוקה,
שלא רואים ולא שומעים
את הצעקה.

בעלי התוספות

כתבה לי ד"ר אלישבע באומגרטן:

קראתי את הכתבה של בנך והתרגשתי עד דמעות. והנה עוד סיפור, גם מהשבוע האחרון, יש בו המשך מסויים לסיפור.

ש', פליטה מאריתריאה הגיעה ארצה לפני ארבע שנים וסמוך להגעתה התחילה לעבוד כמנקה בבית שלנו ובבתי חברים נוספים. מכיוון שהיא הגיעה מזמן היא אחת ממאות ספורות של פליטים שיש להם אישורי עבודה. לאחר שנה הגיע דרך המדבר גם החבר שלה ומאז הם התחתנו ולפני שנה נולדה להם בת. הם הפכו לבני בית אצלנו - היינו בחתונה שלהם, אני נכחתי בלידת בתם ואף היינו בטבילה (כדאי ללכת לכנסיה האתיופית בשבת בבוקר כדי להבין חלק מחיי הפליטים הללו בעירנו).

ביום שישי שעבר היא בקשה ממני ומעוד חברה, רופאה במקצועה, לבוא עמה לראות מישהי שהגיעה דרך סיני. הגענו לחדר קטנטן באזור השוק, נקי אך צפוף. במיטה שכבה ס', אשה כבת 25, שלא מסוגלת לעמוד על רגליה. היא ברחה מאריתריאה לפני תשעה חודשים והיתה בשבי בסיני במשך שמונה חודשים. במשך חודשים אלה היא נאנסה יום יום על ידי שוביה, הורעבה והוכתה. משפחתה נדרשה לשלם עבורה 15,000 דולר כדי לשחררה מהשבי, סכום שאחותה, ששוהה כפליטה בהולנד, גייסה בעזרת הקהילה האריתריאית שם. חברותיה למסע היו באותו מצב ושתיים מהן נרצחו על ידי השובים. חלק מחבריה נותרו בסיני, שכן בני משפחותיהם לא יכלו לגייס את הכסף הדרוש לשחררם.

ס' הגיעה למחנה קציעות לפני חודש. שם גילחו את ראשה שהיה מלא בכינים ובדקו אותה. לאחר כמה ימים שחררו אותה במרכז תל אביב ללא כסף או הכוונה כלשהי. בן-דוד רחוק הביא אותה לירושלים ומאז היא מתגוררת אתו בחדר. בפעם היחידה שנסתה לצאת מהחדר היא קרסה והגיעה ל'ביקור חולים', שם אבחנו דלקת ראות ונתנו לה אנטיביוטיקה. לאחר בדיקה רפואית חשבה חברתי הרופאה שעדיין לא חלפה דלקת הראות. היא גם הנחתה את ש' איך צריך להאכיל את ס' שכן על פי הסימנים בגופה הכחוש חסרים לה חלבונים ושיקום גופה יקח זמן רב. הנזק הנפשי היה אף הוא ברור שכן ס' סיפרה בבכי שהיא לא רוצה לצאת מהבית כדי שלא יראו אותה אנשים.

אחרי שפגשנו את ס' ביום שישי לא יכלנו להירדם. חברתי הרופאה דברה עם עמיתים והתברר שס' זכאית לטיפול רפואי חינם. ביום ראשון בבוקר הלכה ס' למרפאת ראות שם זכתה ליחס נפלא, קיבלה תרופות ועכשיו היא הולכת ומתחזקת. בעזרת אחותי נעמה שעובדת בארגון 'בצלם', דיברנו עם הצלב האדום ועם האו"ם. הטלפון עם אשת הקשר באו"ם היה משמח במיוחד, שכן היא התרגשה לשמוע שס' עוד בחיים. מתברר שנציגי האו"ם, שריאיינו אותה בקציעות ולא הבינו מדוע היא שוחררה, חששו לחייה. בשבוע הקרוב תגיע נציגה מטעם האו"ם לגבות מס' עדות, כדי שתזכה למעמד של אדם שסחרו בגופו וכך תזכה למקלט ולטיפול רפואי ונפשי. לדברי נציגת האו"ם, שעמה שוחחתי כמה פעמים השבוע, המציאות הזו בסיני מוכרת ומאות ואף אלפי בני אדם מוחזקים בשבי כרגע.

מה שבכל זאת מעודד בסיפור קשה זה היה לראות את ההתגייסות המהירה של כל הגורמים עמם דיברנו כדי לעזור לס' אך בוודאי שהמצב הנוכחי בסיני קשה ובלתי נסבל.


34 תגובות:

  1. מרגש מאוד לראות את האנושיות של הבן שלך!
    הרגש הוא הדבר החשוב ביותר שיש לנו- מזל שזה נמצא גם בצבא שלנו. 'הצבא המוסרי בעולם' אינו רק ססמא הסברתית המלווה בתמונות של מעשי חסד של חיילים אלא בעיקר המחשבה והרגש של הבן שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. לשאלה אם מישהו ראה אותם בתחנה המרכזית:
      פגשתי אותם בתחנה מרכזית בבאר שבע בדרך לת"א ואח"כ בנווה שאנן בת"א, ובערים נוספות. בשכונות מוחלשות שנחלשו עוד יותר בעקבות קליטת "העליה מאפריקה".
      עם כל הכבוד לתעשיית החמלה.
      למה אתם מזרימים את כל המסתננים לשכונות שלנו?
      חמלה אמיתית היא לקחת את המסתננים לבתים שלכם.
      מי קבע שהתחנה המרכזית שייכת כבר למסתננים?
      תחשבו על כך שהיום יש בישראל 70,000 מסתננים.
      ויש עוד מאות אלפים בדרך.
      גם אם כולם פליטים אתם נדרשים להחליט:
      או ליישב אותם בתוך הבתים שלכם
      או שתתמכו בדרישה של תושבי דרום ת"א ושכונות באשדוד אילת וערים נוספות:
      להעביר את המסתננים לאתר שהייה או מחנה פליטים כמו שארדואן עשה לפליטים מסוריה.
      מצב שבו קבוצה של "הומניסטים" עשירים מבססת מעמדה ע"י "סיוע" למסתננים תוך פגיעה בקבוצת אזרחים בשכונות מוחלשות הוא עוול שלא יתואר.

      מחק
    2. בעיה נוספת:
      תחשבו מה יקרה אם כל המסתננים + המהגרים הבלתי חוקיים + השב"חים יקבלו אזרחות. תוך 10-20 שנה היהודים יאבדו את הרוב.
      האם ישראל תוכל להמשיך להתקיים ?
      האם היהודים יוכלו להמשיך לחיות כאן ?
      כל ילד יהיה אז בסכנה קיומית.

      מחק
  2. יפה...בכלל ויפה הסיפור...ובוודאי שצריך לעזור להם. מצבם המזוויע הינו עדות לדרך הארוכה שעשו ולהתעללות הבדואים- [ואולי נמציא להם שם חדש].
    מעבר לכך- אין הוכחה שהם הגיעו ממצוקה איומה וסכון לחייהם ממקום מגוריהם/הולדתם המקורי..... כלומר סכוי רב שבמקורם הם מחפשי שדרוג כלכלי, כמו היורדים הישראלים לארה"ב, נניח. וזה מייתכן מקור והסיבה לנדודיהם צפונה [אולי בשל סיפורי מעשיות על הארץ העשירה =ישראל].

    השבמחק
    תשובות
    1. באמת? אין הוכחה שהם הגיעו ממצוקה איומה וסיכון חיים, והסיכוי רב שהם מחפשים רק שדרוג כלכלי?

      אולי צריך לשים לב יותר למה קורה בסודן לפני שקובעים קביעות כאלו:
      http://www.doctorswithoutborders.org/news/allcontent.cfm?id=72

      להלל אסף: תודה על גילוי הלב. לא יצא לי להיתקל במי שטוענים שיש לתת לכל הפליטים אזרחות. יש מי שאומר שאין להזניח אותם באופן שנעשה כרגע. יש מי שחותר לכך שיזכו לטיפול ולזכויות. הרשויות מצדן כנראה מקוות שלצד חומת הגבול שמוקמת תתפשט השמועה שבישראל לא טוב ותמנע מפליטים נוספים להגיע.

      מחק
  3. וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ [ויקרא, כה, 35]
    מסביר רש"י: אף אם הוא גר ותושב.

    ואסף ג'וניור לא לקח חלק במשחק שלושת הקופים, אלא הביט בעיניים, התרשם, שמע, צילם ודיבר. ומבלי שהתכוון קיים את "ויראת מאלוהיך". יישר כוח!

    אין לי מושג מה צריך לעשות איתם ואני מודעת לבעייתיות בשטף של נחילי האומללים האלו אלינו. אבל ביחס האישי שלנו אליהם, אנחנו צריכים לזכור ולשנן: "את האלוהים אני ירא"

    השבמחק
  4. הבעיה היא באמת בפער בין האישי והציבורי. כל פליט כזה קורע את הלב. אבל הנוכחות המסיבית של הפליטים בשכונות הדרום קורעת את השכונות. זה מאוד יפה ומוסרי לאסוף אותם בגבול ולטפל בהם. זה גם נכון. אבל זה מאוד לא יפה ומאוד לא מוסרי ולא נכון לפרוק אותם בתחנה המרכזית ולזרוק אותם לכלבים. כי הם לא נזרקים בשממה. הם נזרקים בקרב אוכלוסייה מותשת ועייפה, שלא מסוגלת יותר לקלוט אותם.
    מדיניות בת היענה של הממשלה בנושא הזה, כמו בנושאים רבים אחרים, תוביל רק להידרדרות ולאלימות ולהגברת השנאה. כי אדם לא יכול להיות רחמן על חשבונם של אחרים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מסכימה עם כל מילה....

      מחק
  5. ". עם שחר הבחינו חיילי הפטרול הצה"לי בגופותיהם השרועות והמקופלות על הדיונות, הם חצו את הגבול והעבירו אותם לשטחנו"

    חיילי הפטרול הצה"לי הצילו כנראה את חייהם של שמונה אנשים.

    כמו הכותב, אני לא מחזיק בעמדה ובידע בשאלה הגדולה של הפליטים והמסתננים, אבל החוש המוסרי הבסיסי אומר שהצלת האנשים האלה היא מעשה טוב ואילו התעלמו מהם, זה היה מעשה רע.

    השבמחק
  6. לדעתי אסור להכניס אותם לישראל, צריך להשאיר אותם מעבר לגבול ושהאו"ם יטפל בהם. לפעמים צריך לגבור על הרגש, האנשים הללו מנצלים אותנו שאנו מכניסים אותם, ברגע שיידעו שלא ניתן להם להיכנס יפסיקו להגיע.

    חשוב לזכור שהאנשים הללו מעלים כאן את הפשע, כל יום כמעט מדווחים על רצח אונס או פשעים אחרים שלהם, הכי קל לדבר כשרואים אותם מרחוק, אבל נראה אתכם חיים לצידם כמו תושבי דרום ת"א ואחר כך נראה אם הם עדיין יעוררו בכם רגש.

    השבמחק
  7. בהמשך לדברים שכתבתי מומלץ לצפות בסרטון הקצר הבא, מה חושבים עלינו המסתננים, מזעזע
    http://www.youtube.com/watch?v=_x94fcnogNE&feature=channel&list=UL

    השבמחק
  8. כל הכבוד להלל אסף - וגם לדוד שפירסם את הדברים בבלוג.
    אני מסכים עם המגיבים שהשאלה הציבורית כלל אינה פשוטה. ברם,
    קברנטי המדיניות צריכים לשקול את העניין בהקשר לטובת המדינה
    ותושביה. אך אני גאה שפטרול צה"לי ראה לנכון להעדיף את השיקול
    האנושי הפשוט ולהציל את חייהם של הפליטים. וטוב מאד שהלל שיתף אותנו
    בכך. לא בכדי הוזהרנו בתורה על אהבת הגר. ובל נשכח שרבים מאיתנו
    ואבותינו היו גם מסתננים שהעפילו לחוף מבטחים.

    השבמחק
  9. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
    תשובות
    1. חבל, רציתי להשיב לה. מדהים שמסתובבים אנשים עם דעות כאלה. - או שמא מדובר בסתם מקנטר.

      מחק
  10. הבעיה היא שבאמת ההחלטות מתקבלות על פי הרגש ולא על פי מחקרים שקובעים מדיניות וכי בעית הפליטים מועברת מממשלה לממשלה מבלי לתת פיתרון אמת. התמונות שבנך העלה הינן נדירות לאזרחים שלא נמצאים בקו הגבול, אך כנראה שאינן נדירות לחיילים שנמצאים שם, ולפוליטיקאים שאמורים לדעת ולהכיר את בעיית הפליטים. אנחנו מכניסים אותם לארץ, אין מדינה שעושה את זה, אפילו "ארה,ב הנאורה" לא נותנת לפליים להכנס לגבלותיה, וכנראה בצדק. אני בעד לתת לפליטים הללו טיפול רפואי ליד הגבול ולהעביר אותם לאו"ם, לא להכניס אותם למדינה, גם ככה יש פה יותר מדי בעיות שלא מטפלים בהן. תודה על הפוסט המרגש, התמונות המדהימות . זה בהחלט מלמד איפה אנחנו נמצאים

    השבמחק
  11. אני מכירה פליטים מסודן בת"מ דרך מכרים ישראלים שעובדים איתם, וגיליתי אנשים נפלאים, עם תרבות של מדינת עולם שלישי המכבדת את האדם שנמצא מולם. מתוך היכרות איתם התבקשתי ללמד עברית, קרוא וכתוב, מתוך רצון עז לשרוד.
    ממש לאחרונה התחלתי ללמד כמה מהם עברית ואני חייבת לציין שהכבוד שהם רוכשים לי הוא מעל ומעבר, והסיפוק הוא גדול - הברק בעיניים, הם תמיד דואגים לי לשתייה ולמזון מבלי שאני מבקשת, מלווים אותי לתחנת האוטובוס ודואגים לכל מה שאני צריכה. אינני עושה זאת מתוך אינטרס או אידאולוגיה פוליטית כלשהי אלא מתוך הזדהות אנושית עם מצבם (מקומות עבודתם שמנצלים אותם, הגזענות שהם חווים מהסביבה וכו').
    ברור שעתידם אינו מעודד, ורבים מהם מגיעים לפשע, אבל אותם אלו שאני מכירה הם בהחלט טובי לב ובעלי רצון להתמודד בדרך הטובה.

    השבמחק
  12. כולנו מרגישים חמלה כאשר אנו רואים את התמונות המזעזעות ושומעים את הדברים האיומים שעברו על האנשים המסכנים הללו אבל מצד שני אני מעדיף לרחם על אזרחי הארץ שלי על הנערה שנאנסה על האישה שנרצחה ועוד אחת שנרצחה ועל כל אלה שבגדיהם נגנבו מהחבל וכל רוכבי האופנים שנותרו ללא אופניהם כולל חבר טוב שלי שאפניים בשוי של בין 10 ל15 אלף שקלים נגנבו ממחסנו ביחד עם עוד כעשרה זוגות ועל הנערות המפחדות לצאת מביתן מחשש שיטרידו אותן ויותר גרוע שלא נדבר על העובדה שרובם של מחפשי העבודה הם מוסלמים וידוע שלאל קעידה וחיזבללה יש מחנות אימונים באפריקה וזו עלולה להיות בעיה בטחונית גדולה מאוד ולכן אני בעד לסגור את הגבול ומהר ולהחזיר את כולם לארצות מולדתם ומשפחותיהם

    השבמחק
  13. ללא קשר להחלטת המדינה ביחס למעמדם של הפליטים, מדוע איש אינו מפנה אצבע מאשימה לשלטונות מצרים אשר תחת מטרייתם מתנהלים מעשי הזוועה שהלל ואחרים מעידים עליהם? מצרים היא מדינה ריבונית ועשירה שבאחריותה כל מה שמתרחש בתוך גבולותיה והיא אינה נוקפת אצבע בנושא? חשבו על כך.

    השבמחק
  14. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  15. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  16. קשה למדינה ומנהליה להתיחס במבחנים של רגש ויחס אישי בלבד למצוקות של הפרט.
    הן למצוקות של הפרט חבר בקהילת המדינה והן למי שאינו חבר.
    תמיד מתקיימים קונפליקטים בין ערכים שונים הסותרים לעתים אחד את השני.
    לכן לעתים בחירה בערך אחד מתבארת/מתפרשת/מתקבלת כרוע ואטימות לב.
    אחד הדברים הבולטים בתגובות,ולא רק כאן,הוא ההתיחסות להסטוריה של עמנו,בעיקר הקרובה,בצורה חלקית וצרה.
    נכון שגורלנו בעבר דמה/דומה במידת מה לגורל הפליטים הללו ואחרים.
    ועדיין זה רחוק מלהיות באמת דומה.
    הלא דומה הוא שלהם יש מדינת אם משלהם.
    לנו לא היתה.
    רק מדינת הלאום/האם שלהם דוחה/רודפת אותם.
    אולי שאר העולם לא רוצה בהם אבל לא רודף אותם.
    אותנו לא רצו ברוב/כל המשינות בהן היינו.
    היינו כדור פינג פונג בין המדינות,כדור משחק.
    לא היתה לנו מדינת אם/לאום.
    גם הגרמנים הנאצים רצו להרחיקנו מגרמניה ולא להשמידנו.
    הבריטים ששלטו בארץ,בלחץ הערבים סרבו להכניסנו וכך גם שאר מדינות העולם.

    אם יש צדק עולמי/קוסמי מגיע לנו בזכות ובדין ולא בחסד שתהיה לנו מדינה משלנו בה נוכל לקיים את חייהו ללא זרים בתוכנו.ודאי לא במספרים שיהפכו את חיינו כאן,עבור עצמנו, לגולה בארצנו.
    סבותי וסבתותי עלו לארץ מרוסיה ופולין בעשור הראשון והשני של המאה הקודמת,בין השאר,מפני שרצו לחיות בין יהודים במדינתם האחת העצמאית והריבונית,חלקת אלוהים הקטנה שלהם בעולם הענק רווי המדינות והעמים.
    לו רצו להמשיך ולחיות בין זרים לא היו צריכים להתאמץ את המאמצים האדירים שהשקיעו בהשגת פיסת הקרקע שנקראת מדינת ישראל.

    הלב נחמץ לקרוא ולראות אודות הרשע,העוול,הזוועות,האכזריות ושאר מעשי אדם/דמויי אדם המתרחשים בקירבתנו ורחוק מאיתנו.השכל והנפש מתקשים להבין כיצד כל זה וגרוע מכך אפשרי.

    הלל אסף חזר וכתב שאינו יודע כיצד נכון לנהוג בפליטים.
    למזלו,ולמזלנו,איננו בעמדה בה עלינו להחליט.

    יחד עם זאת חובה לאדם לשאול עצמו ולתת לעצמו תשובות.
    תשובתי לעצמי,אילו הדברים בידי,היא שהייתי עושה כל מאמץ למצוא למצוקתם פתרונות,לפחות זמניים בשיתוף עם האו"ם ומדינות אחרות כדי להקל מעלינו העומס שאיננו יכולים לשאת בו בעצמנו ואין לכך צידוק כלשהו.

    ולפני הסיום-עניי עירך קודמים.
    מצוקות יש לא רק לזרים.
    עלינו להחליט החלטות שתשארנה את המחליט במהומה פנימית נמשכת.
    אבל בעולם האמיתי חייבים לאחר כל הספקות,החיבוטים,הכאב והקושי-להחליט אילו אינטרסים גוברים.

    לבסוף-חובה על מי שמנהל את המדינה וגם עלינו,לזכור,שבניגוד למדינות האומללות אין הן,כמדינות,ניצבות בפני חיסולן כישויות מדיניות ובפני חיסול פיזי של אוכלוסיתן.
    אינני היסטרי.
    אינני ימני מורדף אימים.
    אני ראלי המסתכל ללבן בעיני המציאות .
    חובתנו לדאוג לקיומנו ואסור לנו להחלישה יותר מדי.

    אני החלטתי.

    השבמחק
  17. רבותי עלינו לזכור דבר מה אחד שגם אנחנו עברנו תלאות ויסוריים בגלות עוד לפני קום המדינה נכון שמצב הפליטים בארץ גדל ואין לנו מספיק מקום במדינה כה קטנה רק תדעו דבר אחד שהם בורחים לא רק בגלל במצב הכלכלי אלא גם בגלל המצב הביטחוני שהם כמונו רוצים לחיות בשקט ללא שום דאגות וצרות לכן אני חושב שכל מה שתגידו לא יישנה את המצב כלל לכן עלינו להתפלל שיגיע המשיח במהרה ואז לא יהיה מלחמות ולא יצר הרע וישכון בעולם רק טוב שלום ושקט.

    השבמחק
  18. מי שמרחם על מיליארדי נדכאי העולם השלישי (הרוב הגדול של האנושות) מוזמן בחום להתנדב בארצות העולם השלישי ולסייע שם למוכי הגורל למיניהם, על חשבון זמנו הפרטי וכספו הפרטי.

    מי שמייבאים הנה מאות אלפי פולשים זרים, מי שמסייעים להם, תומכים בהם, משדלים אותם, מעודדים אותם, מחזקים את ידיהם - הם פושעים נגד העם היהודי. לא פחות.

    יש לעם היהודי חלקת ארץ קטנטנה אחת משלו בכל העולם כולו. אין לנו מקום, אין לנו מחויבות ואין לנו יכולת לפתור כאן את בעייתו של אפריקאי אחד ויחיד. ולא של פיליפינית ולא של קולומביאנית ולא של אקוודורי. מספיק ודי.

    השבמחק
  19. מסקנה- שלא יבריחו את הגבול.
    שישארו בארצותהם ולא יצטרכו לעבור את הגהנום שעברו ולא יכבידו עלינו

    השבמחק
  20. אכן מראות קשים אבל למה הבעיה הזאת מריכה להיות שלנו האם הצבא חשב שהוא חוצה את הגבול מה עלול לקרות עם המצרים שרק מחפשים עילה למלחמה כנגדנו לפעמים הטוב לב שלנו יכול לגרום לאובדננו ולכן אני מציע לכל אותם אבירים סעו לסודאן לאריתריאה תעזרו שם לכל מיליוני הפליטים לפני שהם מגיעים לארץ אוכלת יושביה

    השבמחק
  21. כתבה מדימה אלווי והיהו הרבה אנשים כאלה בארץ ישראל
    לצערי הרב אנחנו מדינה גזנית שלא מקבלת את האחר
    כואב לי לדעת שאחרי השואה אנשים יכולים להרגיש את אותו רגש שנאה שהרגישו הנצים
    כלפי מי שאינו כמהו גם אם זה מישהו כהה עור , לא יהודי או ממוצא לא כשלך ,
    במקום ללמד את הדור החדש מה היא אנושיות שוויון זכויות אחווה ורעות
    אנחנו מלמדים בדיוק את ההפך .
    כל המתרעם על המצב בתחנה המרכזית או בשכונות המצוקה יכול לבוא בטענה אחת גדולה לממשל
    שעכשיו כדאי לכסות את עצמם הם עושים "מבצע להצלת ישראל" דפיקה על דלתות סימוני דלתות לערוב בבנקים במקומות עבודה , לפגוע גופנית בסודנים להרוס בתים ומסעדות , לי באופן אישי מזכיר את השואה ומה שקדם לה .
    לא נולדתי בישראל ולשמחתי למדו אותי לכבד את האחר לא משנה מאיזה דת,צבע,מדינה או מין הוא
    אני מכווה שככה אני יצליח ללמד את הילדים שלי לאהוב את האדם ולעזור תמיד בלי שנאה לשונה ממך. עצוב מה שקורה פה מכל המובנים והאנשים צריכים קצת לפתוח את העיניים להיות קצת יותר אנושיים ולעשות את הפינוי באצילות נפש !

    השבמחק
  22. מהכתוב עולה שהבעיה היא בסיני. המסתננים הם תעשייה רווחית ביותר עבור הבדואים של סיני. היכן שהוא פורסמה גם מודעה המעודדת אריתראים להגיע לישראל.
    כל כניסה של מסתננים בישראל מעמידה בסכנת שבי ואונס את הבאים אחריהם. צריך למצוא דרך לסייע להם סיוע ראשוני ולהחזירם לארצם, וכמובן להילחם בעיקר תודעתית, בדרכי ההברחה.

    השבמחק
  23. לא מספיק כבר עברנו שואה אחת???? אתם יחד עם החמלה המזוייפת והצבועה שלכם עלולים לגרום לשואה שנייה. הם לא פליטים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פליטים לא רוצחים את המקומיים שקלטו אותם. לא שודדים ולא אונסים. ואל תגידו זה לא כולם , כי זה רובם המכריע. אם היית לכם חמלה הייתם הולכים לבקר את הנאנסות והקורבנות האמתיים של המסתננים האלו. ילדים עניים שגרים בשכונות מצוקה לא יכולים לצאת מהבית לגינה הציבורית. כי אין גינה ציבורית . הגינה הפכה לבית והשרותים של המסתננים. אם היית לכם חמלה הייתם הולכים לבקר את הקשיש שרוצצו את ראשו והוא שוכב עד היום בבית חולים. אי אפשר לעזור לכול העולם.ואם אתם מפמפמים לנו על הדרך לעשות שלום עם השכנים שלנו כי הם טובים ואנחנו הכובשים, אז שייקלטו את האחים שלהם מאפריקה ולא ישליכו אותם אלינו

    השבמחק
  24. "התחושה הייתה שאנו עדים למצב שמזכיר את שחרור מחנות ההשמדה והריכוז בפולין ובגרמניה"

    נדפק לך הראש?? מה אתה משווה בכלל??
    איזו נאיביות!!
    בטח שזה משנה מה גרם להם להגיע לכאן. כי אם הם מהגרי עבודה אז הם אלה שגרמו לעצמם את המצב הנוראי שתיארת ואם בן אדם פוגע בעצמו זו בעיה שלו !


    (הלואי שהייתה לך כזו חמלה על דוסים למשל שהם במקרה גם יהודים כמוך..)

    השבמחק
  25. שאלה פשותה איך הגיעו לכרבת הגבול מי העביר את הסודאנים משוביהם הבדואים תחשבו טוב על כונניה משותפת לסחיטת כספים וחמלה הם יודעים את זמני הסיורים ויודעים על רחמנותם של האישראלים

    השבמחק
  26. פליטים יושבים במחנה פליטים על הגבול, זה מה שמקובל בכל העולם, זה מה שהתורכים והירדנים עושים עם הסורים....לשלוח אותם לתל אביב או באר שבע זו הפקרות של הצבא כישלון של הרמטכל ושר הביטחון

    השבמחק
  27. great and yshar koach for the help.
    Now send them back home. we are not the welfare state of the third world.we have other jewish people around the world that need help to come back to their home land. not all the muslims of the world.

    השבמחק
  28. נוקדנות קטנה (או לא): למה החליט בנך שמדובר בסודאנים? מהתמונה באוטובוס (היחידה שניתן לראות בה תווי פנים בבירור) נראה שחבורת הגברים הצעירים הללו הגיעה בכלל מאריתראה...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.