יום חמישי, 5 ביולי 2012

גלגולו של איור: מה קשה פה לרש"י?



כולם יודעים שיש פרסומות ושלטי חוצות שבדרכם לירושלים עוברים צנזורה עצמית מטעם משרדי פרסום, שהפחד והבּוּרוּת שולטים בהם, ועל כן הם עורכים לתוצרתם 'גיור כהלכה' משיקולי צניעות והדרת נשים. אבל מי כבר שם לב לעטיפות של ספרים תורניים, שמלכתחילה מיועדים רק לשוק החרדי והדתי?

ובכן, לא עוד. מעתה יש לדייק ולדקדק גם בכגון אלה.

קחו לדוגמה את שני ספריה החדשים של א' קוזין (מדובר באשה, שכמקובל בשוק הספרים התורני מצניעה את שמה הפרטי), שבהם היא מבקשת לסייע לתלמידים צעירים לקרוא כתב רש"י ולהבין את יסודות הפרשנות שלו.

חוברות הלימוד הללו ראו אור השנה בהוצאת 'כישורים' וקוטלגו לאחרונה בספרייה הלאומית. ד"ר אביעד סטולמן פרסם את שערי הספרים בדף הפייסבוק שלו, ותודה לו, לדוד הנגבי מהספרייה שהעביר לי סריקות של השערים ולתומר פרסיקו שהסב את תשומת לבי.

מתברר כי חוברות הלימוד של גברת קוזין ראו אור בשתי מהדורות שונות: האחת מיועדת לחניכי המגזר הדתי-הלאומי, תלמידי בתי הספר הממלכתיים-דתיים; האחרת  למגזר החרדי, לנערים בתלמודי תורה ולנערות בבתי הספר של 'בית יעקב'.

הבה נראה אפוא כיצד פירש המאייר את המשימה שהוטלה עליו, להכין שערים נפרדים לכל מגזר. המאייר 'גולד' הוא דוד גולדשמיט, אמן קומיקס מוערך מאוד, שפעיל בעיקר במגזר החרדי.




לא צריך להיות גאון כדי לראות מיד שהספר 'רש"י  קל לקרוא ולהבין' נועד למגזר הדתי-הממלכתי, ואילו הספר 'לקרוא ברש"י ללא קושי' מיועד לחרדים, שכנראה יעברו בשתיקה על החריזה הצולעת של הכותרת.

ומה עשה המאייר?

נתחיל עם הכיפות. במהדורה החרדית הילדים חובשים כיפות שחורות ופיאותיהם משתלשלות; במהדורה הממלכתית  הכיפות סרוגות ואין פאות.

גם השרוולים של הילדים החרדים הלומדים בכיתה למעלה הוארכו קמעא מעבר למרפק.

בחנות הספרים הדתית-לאומית שבקומת הכניסה מצד ימין, מוכר הספרים המגולח לבוש בחולצה משובצת וחובש כיפה סרוגה; בחנות החרדית הוא כבר חובש מגבעת (מתחתיה מציצה כיפתו השחורה), לבוש בחליפה וזקן עבות מעטר את פניו.

הלאה. מי הולך ברחוב?

אצל הדתיים הממלכתיים יש אשה שסוחבת מזוודת טרולי. היא אמנם הולכת בלבוש צנוע למדי, חצאית היורדת מתחת לברכיה, גרביים ושרוולים ארוכים, אבל ברור שאין די בכך ומראה של אשה אינו הולם רחוב חרדי. במקומה הושתל ילד חביב, והמזוודה האופנתית קפצה לגבו ותהי לתרמיל.

ומה קורה בבית שבצד שמאל?

נער חובש כיפה סרוגה לומד תורה מפי מורה מבוגר. הפנים הכהים של הנער והמורה, כמו גם התמונה התלויה על הקיר, מרמזים על מוצאם המזרחי של המצויירים.

במהדורה החרדית 'שוכנזו' הנער והמורה ו'הולבנו', וגם דיוקנו של החכם המזרחי שבתמונה  ושמא אין זו אלא דמותו המשוערת של רש"י?  טושטש.

ולסיום, נתבונן בסבל (הפראייר החילוני?) שסוחב את הספרים מן החנות ופניו לא ייראו.

מסתבר שהחולצה האדומה, מכנסי הג'ינס ונעלי ה'סניקרס', שנחשבים כשרים במגזר הדתי-לאומי, אינם באים בחשבון במגזר החרדי, ועל כן נאלץ הסבל לשנות את צבע חולצתו, להחליף את מכנסיו ולנעול נעליים שחורות רגילות.

אני מניח שיש עוד הבדלים שלא שמתי אליהם לב, ואתם מוזמנים להעיר עליהם.


25 תגובות:

  1. על הקרטון שנושא הסבל כתוב היעד של המטען. בגירסה החרדית זהו בי"ס (ששמו מטושטש)ואילו בגירסה בדתית-לאומית זהו בי"ס ממ"ד...

    השבמחק
  2. לילדים בחזית יש ציציות בחוץ רק בגרסה החרדית.
    מעניין אם בגירסה הממ"דית הציציות בפנים או שהם פשוט ללא ציצית...

    השבמחק
  3. "רבן של ישראל" מתחיל בכתב רשי ועובר לכתב רגיל.

    אני חושב שזאת ילדה שהולכת לבית ספר ולא אישה.

    השבמחק
  4. שימו לב לתמונה שעל הקיר בבית מצד שמאל - למעלה מעין "בבא סאלי" ולמטה כלום.

    השבמחק
  5. הלא כבני כושיים אתם לי5 ביולי 2012 בשעה 16:34

    מעניינת הסטראוטיפיזציה של המזרחיים כאן: ראשית, צבע עורם כהה במופגן, לכיוון התימני. שנית, בעוד שבגרסה החרדית נראים אב ובנו, בגרסה הדתית-לאומית-מזרחית הדמות הבוגרת נראית יותר כמו סבא (שימו לב לשער השיבה), והוא גם היחיד בגרסה זו שחובש כיפה שחורה (שדווקא מושכת יותר לכיוון החרדי, אבל בגלל שהוא מזרחי הוא לא זכה להיכלל שם).
    כלומר, מזרחים - גם אם הם חרדים - נדונים להיכלל ב"הקבצה ב", יחד עם הדתיים-הלאומיים. אפשר גם לפרש זאת כ"ירידת הדורות" - הסבא המזרחי עוד חובש כיפה שחורה, אבל הנכד כבר "הידרדר" להיות מזרוחניק. נו, טוב, החינוך הספרדי...
    האיורים לגרסה החרדית מעניינים במיוחד על-רקע העובדה שמן הסתם לא מעט מהקונים הפוטנציאליים של החוברת אמורים להיות חרדים-מזרחים, ובכל זאת המאייר בחר "למכור" את החוברת באמצעות חרדים אשכנזים בלבד. הוא כנראה סבור שגם המזרחים לא רוצים לראות ציורים של מזרחים על העטיפה (בדיוק כפי שהם מנסים לשלוח את בנותיהם לסמינרים אשכנזיים).
    באחדות ישראל ננוחם.

    השבמחק
  6. כפי הבנתי החוברת למגזר הדתי צריכה לענות על הצורך של מגדריות הולמת, כלומר, התייחסות לכל האוכלוסיה בשווה. ולכן אולי מופיע הילד והמבוגר כהי העור ונראה לי שגם הילדה עם הילקוט רוצה להראות על נוכחות נשית...

    מעניין האם גם הפנים זהה? או שגם כאן בחר\ה המחבר\ת לשנות? אשמח לתגובה של מי שהשווה

    השבמחק
  7. הפנים התכוונתי תוכן החוברת

    השבמחק
  8. חבל שעורך הבלוג מסיק מסקנות רק מכריכת הספרים ולא מתוכן הספרים

    השבמחק
    תשובות
    1. לא. לא חבל. כריכה לחוד ותוכן לחוד. כל אחד לפי ענינו.

      מחק
  9. אצל החרדים מספיק לקרוא(לקרוא ברש"י ללא קושי), בממ"ד צריך גם להבין (קל לקרוא ולהבין) האם זה בגלל שהם מבינים הכל או מפני שמספיק לקרוא ולא חייבים להבין?

    השבמחק
  10. אני מורה המלמד בבית ספר נועם השייך לממ"ד ואני יכול להעיד שמכיוון שאני מכיר את החוברות: יש בשתיהן שיטה ייחודית לקריאה מהירה ויסודית של כתב רש"י אבל החוברת של הממ"ד שווה הרבה יותר מכיוון שיש בה גם עבודה רבה על הבנת דברי רש"י. עד שהתחלנו ללמוד בחוברת הזו היה לנו קשה מאוד ללמד את הנושא שהוא מופשט וגבוה לילדים.
    הייתי שמח להבין מה ההבדלים בין התוכן של החוברות כי נראה לי שהממ"ד מופלה לטובה (אבל אני חושב שתוכנית הלימודים שלנו דורשת יותר)

    השבמחק
  11. נשמע באמת שטחי להתייחס לספרים רק לפי הכריכה

    השבמחק
    תשובות
    1. ההתייחסות היתה לכריכה, לא לספרים.

      מחק
  12. מיכל ולאה - לא הבנתן את הביקורת של דוד אסף.
    הוא לא התיימר לבקר את החוברת או את השיטה ללימוד רש"י שהיא מציגה, אלא לנתח את תפיסת העולם החרדית כפי שהיא עולה מתוך הבחירות הגרפיות שבחר הצייר בהתאמה לדרישות (הרשמיות או הלא רשמיות) של הקונים.

    השבמחק
  13. מצא את ההבדלים, ניתוח חד ומעולה. יהיה מעניין לשמוע גם מישהו מהזרם החרדי מנתח את הציור, הוא יראה דברים שאנו לא רואים.

    השבמחק
  14. הסבל גם כן איש "כשר". גדילי ציציותיו משתפלים להם מתחת לחולצתו.

    השבמחק
  15. לדוד ולמודאגים, הקהילה הדתית לאומית הולכת בכיוון הנכון, כבר שמעתי על בתי ספר חרד"ליים, שלא לדבר על תתמ"דים (תלמוד תורה ממלכתי דתי - אל תפלו מהכסא - תופעה שכיחותה עולה בקצב אקספוננציאלי) שגם ספרי הלימוד של רשת מרחביה אינם "מתאימים" להם.

    השבמחק
  16. דוד,
    מעבר לכל התופעה המוזרה (הדרת תמונת הילדה מזרחיות וכו').
    א. מוגזם ומעניין כאחד הוא הפלפולים של החברה כאן על דברים (שלדעתי) אפילו הצייר לא שם לב...
    ב. הסבל דווקא לא שייך למחנה ה"פראיירים", הוא מהלך כשציציותיו מתנופפות... או שמא מחייבם ללכת כך בב"ב, ל"חוג להיסטריה" פתרונים...

    השבמחק
  17. הוי התמימות...

    בתמימותי חשבתי שההבדל העיקרי יהיה שאצל הדתיים-לאומיים יש גם נשים.
    מסתבר שגם זה שבט גברי שאין בו נקבות.
    אבוי לכסילותי

    השבמחק
  18. אה, לא, טעיתי, אשרינו - יש אישה בדף הדתי-לאומי, אין אנו זוכים לראות בזיו פניה אבל היא שם ואילו בדף החרדי היא הופכת לילד חמוד שחור כיפה ופיאות.

    יש תקווה (כן?)

    השבמחק
  19. זה ממש שטויות!
    המהדורה לממ"ד יצאה לאחר המהדורה החרדית,
    והיה צריך להתאים את הכריכה לממ"ד.

    השבמחק
  20. נכון שהיה צריך להתאים את הכריכה לממ"ד אבל לפי העין הגרפית שלי יש משהו בגוונים שנראה לי בעייתי, נראה לי שגוון הילדים אדום מידי בספר של הממ"ד ואולי זו טעות של הדפוס ולא כפי שנאמר כאן קודם לכן.
    דווקא מעניין אותי - כמעצבת וגרפיקאית, הדיון בכריכת החוברת, במיוחד שהכריכה והציורים מושכים מאוד, לא הייתי מתנגדת אם היו מלמדים אותי בספר כמו זה...
    לכל מי שמעניין אותו העיצוב, באתר של הוצאת כישורים (יש קישור בבלוג זה) יש אפשרות לדפדף בחוברת ולהתרשם, אולי גם המורים יוכלו להתרשם מהתוכן.

    השבמחק
  21. נראה לי שהתמונה שנמצאת בספר של הממ"ד ליד האב עם הבן בבית השמאלית היא ציור של רש"י ולא חכם מזרחי.

    השבמחק
  22. הביקורת נקטה את מהדורת הממ"ד כנקודת ייחוס, ופירטה את ה"שינויים" במהדורה החרדית ביחס אליה. משכך מוביל המאמר בבירור לכיוון של "צנזורה" שנעשתה לכריכת המהדורה החרדית.
    אם אכן המהדורה החרדית קדמה, הדבר די שומט את הבסיס לניתוח הסוציולוגי שנעשה לחברה החרדית.
    לעצם הענין, מלבד השינוי (הצורם בהחלט) בחזות המזרחית של הסב ובנו, רוב הביקורת די קטנונית, לטעמי: יש מן ההגיון בכך שספר המיועד לבתי"ס חרדים יציג חרדים על כריכתו, וכנ"ל בממ"ד. שאר הפרמטרים (מראהו של המוכר, צבע הנעליים של הסבל בעל הציציות המשתייך מן הסתם לאותו מגזר) הם בבחינת 'ואידך זיל גמור' ונובעים מתיאור אמיתי של הסביבה המתאימה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.