יום רביעי, 11 ביולי 2012

גלגולו של ניגון: בין נהר פרת וּנהר חִדֶּקֶל לבין שמחת תורה

דוכיפת זהב (צילום: אילי אש)

למי שלא הסתפק ברשימה על 'הכניסיני תחת כנפך' שהופיעה אתמול, הנה עוד משהו על חיים נחמן ביאליק לציון יום פטירתו ה-78 שחל היום, כ"א בתמוז.

שירו הידוע 'בין נהר פרת ונהר חידקל' נכתב בשנת 1906 ונדפס לראשונה ב-1908 תחת הכותרת 'משירי עם'. ואכן, הוא חלק מסדרה של ארבעה 'שירי-עם' שחיבר ביאליק (האחרים הם 'יש לי גן', 'מנהג חדש' ו'תרזה יפה') וכולם גם הולחנו.

על שיר זה כתב אבנר הולצמן (חיים נחמן ביאליק: השירים, דביר תשס"ה, עמ' 336):
[זו] יצירה ביאליקאית מקורית המטמיעה בתוכה מטיבים עממיים טיפוסיים משירת יידיש (כמו הפניית המשאלה אל עוף הפלאים האגדי). זהו אחד מסדרת שירים המציגים בחיבה ובאירוניה נערה יהודייה כשרה הכמהה לזיווג מלא אושר ואהבה. הגיבורה משַווה בדמיונה את דיוקנו של בחיר לבה שחור הבלורית, ועורכת בלבה את תכסיסי הפיתוי והשידול שבעזרתם היא מקווה ללכדו. מתוך המונולוג התמים שלה נחשפים מאווייה הארוטיים הנואשים בפירוט ובתעוזה שקשה למצוא כדוגמתם בחלקיה הקאנוניים של שירת ביאליק.

בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל
עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל.
וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו,
תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב.

צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי,
צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי,
וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ –
כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ.

אַךְ אִם-אֵין לָךְ חוּט הַשָּׁנִי
דַּבְּרִי שָׁלוֹם אֶל חֲתָנִי;
מַה-תַּגִּידִי לוֹ? הַגִּידִי:
נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל יְדִידִי.

אִמְרִי לוֹ: הַגָּן פּוֹרֵחַ,
נָעוּל הוּא וְאֵין פּוֹתֵחַ;
רִמּוֹן פָּז שָׁם יֵשׁ בֵּין עָלָיו –
אַךְ אֵין מִי שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו.

וְעוֹד תַּגִּידִי לוֹ: מִטָּתִי
אַשְׂחֶה לַיְלָה בְּדִמְעָתִי,
וּמִתַּחַת לִבְנַת בְּשָׂרִי
נִשְׂרָף מִדֵּי לַיְלָה כָּרִי.

וְאִם יְמָאֵן – שִׁמְעִי רָזִי:
הַכֹּל מוּכָן בְּאַרְגָּזִי –
שֵׁשׁ וָמֶשִׁי, וּבְמֶלְתַּחְתִּי
עֶשְׂרִים כְּתֹנֶת רִקְמַת מַחְטִי.

וְנוֹצָה רַכָּה שְׁמוּרָה עִמִּי,
מְרוּטָה בְּעֶצֶם יָד שֶׁל-אִמִּי,
מֵעֵינֶיהָ שְׁנָת הִמְעִיטָה,
לַעֲשׂוֹת כַּר לְאַפִּרְיוֹן בִּתָּהּ.

וּבְמַחֲבוֹאָה, זָהָב רְקוּמָה,
כְּבָר מְחַכָּה הַהִינוּמָה;
נְדָנִי מֻשְׁלָשׁ, נְכוֹנָה אָנִי –
וְלָמָה אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי חֲתָנִי?

               *

רִיפַת דִּיפַת וּמוֹרִיפַת –
כָּכָה שָׂחָה הַדּוּכִיפַת:
לַיְלָה אָטוּס אֶל בֵּית דּוֹדֵךְ
וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת-סוֹדֵךְ.

אֶשְׁאַל לוֹ בִשְׁמֵךְ לִשְׁלוֹמוֹ,
דְּמוּתֵךְ אַרְאֶה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ;
פִּתְאֹם יִקְפֹּץ מִמִּשְׁכָּבוֹ
וְעַל מַטְאֲטֵא רָכוּב יָבֹא;

יָבֹא וְיֹאמַר לָךְ: הִנֵּנִי!
אַתְּ גִּיל חַיַּי, בָּבַת עֵינִי;
לֹא בְּמֹהַר וְלֹא בְמַתָּן –
כִּי בְאַהֲבָה בָּךְ אֶתְחַתָּן.

מַה-לִּי עָשְׁרֵךְ, מַה-לִּי רֵישֵׁךְ?
לָמָּה מִשְׁיֵךְ לִי עִם-שֵׁשֵׁךְ?
מִשְׁיִי שְׂעָרֵךְ, חֵיקֵךְ כָּרִי,
אַתְּ מַטְמוֹנִי עִם-אוֹצָרִי.

יֶשׁ-לִי מִשֶּׁלִּי רַב מֹהַר:
בְּלוֹרִית שְׁחֹרָה וְאֵשׁ הַנֹּעַר,
שְׁתֵּיהֶן לָךְ – וּבְרֶגֶל קַלָּה
לִקְרַאת דּוֹדֵךְ בֹּאִי, כַּלָּה!

אָתָא לַיְלָה, וּלְבֵין שִׁפְעַת
עָבִים פָּרְחָה הַדּוּכִיפַת,
עָלֹה עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה
וּנְבוּאָתָהּ לֹא נִתְקַיְּמָה.

לַיְלָה בֹּקֶר וַעֲרָבִים
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶעָבִים,
עָבִים זַכִּים, הַעֲדַיִן
דּוֹדִי בְּחִיר לְבָבִי אָיִן?

על השורות המשונות 'ריפת דיפת ומוריפת / ככה שחה הדוכיפת', העיר הולצמן כי בנוסח הראשון כתב ביאליק: לחש נחש, כוס של ברכה / הדוכיפת ככה שחה'. ביאליק התלבט הרבה בקביעת צורתו של לחש הקסמים הזה, וצירף אותו לבסוף ממילת לחש תלמודית (מוריפת) ומשמו של אחד העמים הנידחים מבני יפת הנזכר במקרא בשתי גרסאות (ריפת ודיפת).

על לחש זה ועל 'השדים' של ביאליק כתב זאב גלילי בבלוגו.


בשנות השלושים, ובמיוחד לאחר הופעת המהדורה הקלאסית של 'שירים ופזמונות לילדים' מאת ביאליק ובה 79 משיריו (דביר, 1933) הסתערו מלחינים רבים ביישוב על שירי ביאליק. הגדיל מכולם נחום נרדי, שהלחין עשרות רבות של שירי ביאליק (כמדומני את כל שירי הילדים שלו).

המלחין נחום נרדי (1977-1901)
נרדי הוא שהלחין גם שיר זה (יש האומרים כי הלחן הוא עממי-מזרחי ונרדי רק עיבד אותו והתאימו לשיר), והראשונה ששרה אותו במנגינתו הידועה הייתה רעייתו, ברכה צפירה. אפשר לשמוע אותה כאן בהקלטה מ-1937.



והנה הוא בביצועה הקלאסי של נחמה הנדל:



וכאן שרים רוחמה רז, עוזי מאירי ועירית בולקא, בתכניתו של אליהו הכהן 'על הדשא' שהוקלטה בקיבוץ בית השיטה ב-1975. באותה תכנית הובאה גם להקה ערבית, בניצוחו של ז'וז'ו מוסא, ששרה בערבית את הלחן המקורי של השיר 'אדוק אל מיאס':



וכאן וריאציה מזרחית בפי להקת 'דבקה פנטזיה' (תודה לשמעון מהמגיבים דלמטה):



והנה, מתברר כי שיר זה חלחל גם אל הניגון החרדי ולחנו מושר בעיקר בסוכות, בחגיגות שמחת בית השואבה. בחצרות חסידויות רבות (וגם בקהילות שאינן חסידיות) שרים אותו בשמחת תורה בבוקר, בהקפה השישית, למילים 'עוזר דלים הושיעה נא, פודה ומציל הצליחה נא'.

כאן שר הרב דוד קוויאט, מזקני חסידי סלונים שהקליט ניגונים רבים של חסידות זו, את הניגון (בלי מילים):



ידידי 'אחשתרן', שהעמידני על מקבילה זו, ציין כי ההקפה השישית של שמחת תורה מתייחסת לספירה התשיעית, מידת 'יסוד', שמסמלת את הזכריות ומקושרת לאבר הרבייה הגברי. אינני יודע מהיכן נולד המנהג  הוסיף וכתב  אך מקובל אצל החסידים, שמי שמזיע בהקפה זו יכול בזיעתו לתקן את 'פגם הברית'. התוצאה המעשית היא שערב רב של זקנים וצעירים רצים בטירוף בתא שטח קטן יחסית, וכל המרבה לדחוף את זה שלפניו הרי זה משובח. העיקר שבסוף כולם יוצאים מרוצים, כולם נקיים מפגמים וצחים כשלג...

12 תגובות:

  1. ביצוע מעניין של דבקה פנטזיה שכולל את הלחן המזרחי

    http://www.youtube.com/watch?v=M18qNtsEy88&feature=channel

    בחוברת הדיסק כתוב:
    הלחן הושר בעבר ומושר גם היום בשפות ומדינות שונות למזרח התיכון עד תורכיה ויון. ע"פ כתביה של ברכה צפירה מקור הלחן הוא בשיר אהבה סורי "אדוק אלמואל" שנפוץ בשנות ה20 של המאה שעברה... ברכה צפירה התאימה... נחום נרדי עיבד... מצאנו מספר ביצועים בערבית זהים למנגינה העברית... בתורכית... ביוונית... הקלטה בביצועה של צפירה בערבית...

    השבמחק
  2. אוי ר' דויד. אינני יודע היכן התפללת בשמחת תורה, אבל בימי חיי העליזים הספקתי להתפלל בעשרות (!) בתי כנסת בירושלים בשמחת תורה, ובכולם ללא יוצא מן הכלל מפזמים בלחן זה בפיוט 'עוזר דלים', לא רק סלונים ולא רק חסידים, אלא גם מתנגדים מובהקים ומתפללי שטיבלאך. בדוק ומנוסה.

    השבמחק
  3. מתגעגע לניגוןיום רביעי, 11 יולי, 2012

    בנערותי בחיידר שרו הילדים את שירה של שרח בת אשר בן יעקב בניגון זה: "יוסף לעבט אין ארץ מצרים, ער האט צווי קינדער מנשה און אפרים".

    השבמחק
  4. ובאמריקה משוררים חצי הראשון של הניגון על "ויהי בישורן מלך בהתאסף ראשי עם וכו'" בשעה שהחתן הולך תחת חופתו, וזה מתאים ביותר למה שכתבת שזה "מסמלת את הזכריות ומקושרת לאבר הרבייה הגברי"

    השבמחק
  5. ראשית, כדאי להזכיר, כפי שהראה עדי צמח במאמר מבריק ב״מאזניים״, שהשיר המלא מכיל תשוקה אפלה, כפייה אלימה, כישוף נשי, והוא רחוק מאוד מהנוסח ה"חביב" של הגירסה המקוצרת והמושרת

    שנית, כמובן שנרדי לא הלחין את השיר (אם כי לא לגמרי היסס לקחת קרדיט); כמובן שברכה צפירה התאימה את המנגינה היהודית-בוכרית למלים של ביאליק; והשאר כתוב בספרה ״קולות רבים״ המתעד את מפעלה האתנו-מוסיקולוגי השיטתי ורב ההשפעה

    וראה גם כאן בעניין תרומתה (הנשכחת לעתים קרובות מדי) של צפירה להבאתם של שירי המזרח וזמירות ערב אל הזמר העברי המתחדש

    http://cafe-gibraltar.com/2011/01/07/%D7%9C%D6%B4%D7%91%D6%BC%D6%B7%D7%91%D6%B0%D7%AA%D6%BC%D6%B4%D7%99%D7%A0%D6%B4%D7%99/

    השבמחק
  6. לדוד, בעל הבלוג ולמגיבים על השיר: צדקו מי שהעירו כי נרדי לא הלחין את השיר (למרות שדאג לפרסם זאת) אלא שברכה צפירה היא שהתאימה בשנת 1930, לפחות לפי עדותה (בהקדמה לספרה "קולות רבים"), את "הלחן הערבי, ממוצא סורי" למלים של ביאליק, ונרדי ליווה אותה על הפסנתר בהופעותיה הראשונות באירופה. מה שאינו מדויק שהשיר העברי חלחל לחברה החרדית. לפי עדויות של חסידים מקהילות שונות "עוזר דלים", אשר מושר בכל בתי הכנסת החסידיים וכדברי "שומר אסף" גם בקהילות הלא חסידיות ועל כך נוסיף - במניינים של יוצאי בני עקיבא, נחשב ל"וועלטס ניגן" (מילולית: ניגון של העולם, לאמור שמושר בפי כל) קדום. מפי שני אחים מחסידי סלונים שמענו כי בטבריה, בראשית המאה, כבר שרו את הניגון בהקפות. יתר על כן בויכוח עם השבאב הערביים למי שייכת הארץ הזאת, שרו בני התשחורת החסידיים את הלחן עם המלים הערביות: "שרקיה, שרקיה, איחנא ובלדנא יהודייה", לאמור (בתרגום חופשי): הרוח המזרחית מעידה כי אנו וארצנו יהודים. איני יודע אם אמנם השיר הערבי הוא ממקור סורי, שכן אין לנו עדות נוספת שמאשרת זאת, אך מפי החוקרת דליה כהן שהקליטה את השיר שמעתי כי מקובל בקרב ערביי הגליל שהשיר הוא "עתיק", בן כמה מאות שנים. והמוסיקולוג אמציה בר יוסף מעריך כי הלחן לפי מבנהו, שייך לסוג של לחנים ערביים-טורקיים-עירוניים שהיו פופולרים בבתי הקפה. אשר לעדותו של "אחשתרן" נכון הוא שבתפיסה החסידית יש להקפה השישית משמעות מיסטית בכך שהיא כנגד הספירה השישית בעולם הספירות האלוהי (לפי תורת הקבלה) המסמלת את הכוח הזכרי באלוהות. אולם מעולם לא שמעתי מחסידים שהריקוד בהקפה זו בכוחו לטהר את החסיד מפגם הברית (ואמנם יהיה מעניין לברר באיזו קהילה טוענים כך) ולא ראיתי מימי שבהקפה זו "רצים זקנים עם צעירים" לצלילי הניגון. לעומת זאת, על פי הפסוק "צדיק יסוד עולם", יש אדמו"רים שאמצו את ההקפה והם לבדם רוקדים בהקפה זו, ויש בהם כאלה שהופכים את הריקוד לריצה מרטונית.

    השבמחק
    תשובות
    1. לעניין הלחן הערבי-טורקי-עירוני: אכן יש ללחן קשר ללחן טורקי מאד פופולרי ada sahilleri
      שכל המחפשו ביוטיוב ישבע נחת
      http://www.youtube.com/watch?v=z8HvqpGZTQI

      מחק
  7. משתם ה'שידוך' בין צבא בריטניה לבין הפלמ"ח, שמאז 'נכנס למחתרת', הפשילו חבריו שרוולים בחיפוש אחרי גרסות 'זֶקְס'
    לשיר הפלמ"ח - פרי עטו של זרובבל גלעד. במקום 'אנו, אנו הפלמ"ח!' שרנו 'אנו, ההולכים בסך!' - ובמקום הלחן של דוד זהבי התאמנו לו נעימות של שירים אחרים, כמו זו של 'בין נהר פרת ונהר חידקל'' (נסו ותווכחו!). אך המקובלת שבכולן הייתה דווקא נעימת שיר האבהבים הרוסי 'סמארה, הופ!', שהונצחה אף ב'זמרשת' וסגרה בכך מעגל: כזכור, את מילות 'שיר הפלמ"ח' כתב זרובבל גלעד על-פי נעימת 'הלוך הלכה החבריא', רוסית אף-היא מטבע אותה עת...

    השבמחק
  8. הזמרת והיוצרת איה כורם הלחינה לחן חדש לשיר זה עבור פסטיבל הזמר והפזמון שנערך ינואר 2013, והשיר ייכלל באלבומה הרביעי, אשר אמור לצאת לאור בקרוב.
    http://www.youtube.com/watch?v=Z-qbqFnQshM

    השבמחק
  9. תודה רבה!!

    השבמחק
  10. שמוליק, יש גם את הביצוע של איה כורם
    https://www.youtube.com/watch?v=Z-qbqFnQshM

    השבמחק
  11. מי שרוצה לקרוא את המאמר של עדי צמח ז"ל במאזניים על השיר יכול למצוא אותו בכתובת הבאה:

    https://www.jstor.org/stable/23925864

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.