יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

גלגוליו של מכתב (ט): מכתבים מצה"ל



רשימות נוספות בסדרה

מאת דן אלמגור ודוד אסף

גלגולי ה'מכתב לאמא' וה'מכתב מאמא', אחריהם עקבנו ברשימות קודמות, לא הסתיימו. עתה הגענו לשנות המדינה והנה מתברר שכמעט בכל עשור אנו מוצאים וריאציה לשיר קלאסי זה.

מטבע הדברים, וכפי שראינו גם ברשימות קודמות, מכתבים רבים נשלחים מהחייל המשרת בצבא  יהיה זה בעל, בן, או אהוב. ואכן, צה"ל ומלחמות ישראל הרבות הניבו לצערנו גם יבול נאה של מכתבים מסוג זה.

הנה כמה מהם.

א. 'מכתב של טירונית' ו'מכתב לסבתא'

טירוניות בבה"ד 12 (צריפין), 1954

בשנת 1963 חיבר דן אלמגור שיר שנקרא 'מכתב של טירונית' על פי הלחן של שמואל פרשקו (נדפס ב'טור דני טרדני', מעריב לנוער, 30 ביולי 1963). זהו מכתב לאמא, שכותבת טירונית בת ליוצאי תימן מבסיס הקליטה והמיון (שבאותם ימים קראו לו 'קֶלֶט').

בשיר יש הד לקיפוח העדתי אך בעיקר פמיניזם מוקדם המתכתב עם חלומו של בן-גוריון לרמטכ"ל תימני. הטירונית בת השבועיים כבר מתכננת להיות הרמטכ"לית הראשונה מן העדה...



לימים נדפס השיר גם בשירון 'שירים במדים', שצורף לעיתון מעריב ביום העצמאות 1964, ואחר כך בספר שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי, בעריכת דן אלמגור, עמותת אעלה בתמר, תשס"ט, עמ' 146.


הרמז ליעל דיין  בתו של מי שהיה הרמטכ"ל משה דיין  מתייחס לספרה החושפני 'פנים חדשות במראה', שנכתב תחילה באנגלית ואחר כך תורגם לעברית (1959), ובו תיארה את הווי חייהן של טירוניות בצה"ל.


לימים שולב שיר זה בצורה שונה במחזמר 'ילדי הכרך' (1982), שכתב דן אלמגור במלאת מאה שנה לעלייתם של יהודי תימן לארץ ישראל. השיר המחודש נקרא 'מכתב לסבתא בשעריים'  היא שכונת התימנים המפורסמת ברחובות  והלחין אותו אלדד שרים. השיר הותאם לזמנו, ובן-גוריון, שחלם על רמטכ"ל תימני, הוחלף בראש הממשלה של אותם ימים  מנחם בגין...

בשיר יש יסודות של זעם ומחאה, ואכן דינה גולן שהשתתפה בהצגה (לצד ניסים גרמה, רחלי חיים, עדנה גורן, איציק ונתנאל עוקב) שרה אותו בעצמה רבה. דינה גולן, שהחלה את הקריירה המוסיקלית הארוכה שלה ב'האחיות שמר' ושיחקה במחזות זמר רבים, נפטרה לפני שנה (יוני 2011).

הנה הביצוע שלה, נר לזכרה:




(הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כינרת זמורה-ביתן, 2012, עמ' 209)

דינה גולן (2011-1946)

ב. 'מכתב מאבא'

הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) בשיחה עם חיילי מילואים במלחמת יום כיפור (צילום: דובר צה"ל)

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. אלפי אבות ישראלים גויסו לצבא ובמשך חודשים ארוכים שירתו הרחק מן הבית, בצפון ובדרום, ובעיקר בחצי האי סיני ובצדה המערבי של תעלת סואץ, אזור שכונה אז 'אפריקה'.

דן אלמגור חיבר אז נוסח נוסף של 'מכתב לאמא', שביטא את רוח התקופה  אך הפעם היה זה 'מכתב מאבא'. באותם ימים לא ידע אלמגור שברפרטואר הזמר העברי כבר היה קיים 'מכתב מאבא', השיר מימי הבריגדה, שבו עסקנו ברשימה קודמת. שירו של דן אלמגור נדפס לראשונה בעיתון 'מעריב', בתאריך 17 באוקטובר 1973:


הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כינרת זמורה-ביתן, 2012, עמ' 163

יעקב טימן, שהיה הראשון לשיר את 'מכתב מאמא' המקורי בתיאטרון 'המטאטא', היה אמור לשיר גם את 'מכתב מאבא', אך בשל מחלתו נבצר ממנו הדבר. הכבוד הועבר לשחקן האהוב רפאל קלצ'קין ששר אותו באחת מתכניות הטלוויזיה ששודרו בימי מלחמת יום כיפור. לא הצלחנו לאתר את ההקלטה עם קלצ'קין, ובמקומה הנה שני תחליפים.

תחילה הנה לוליק שר את הבית הראשון של 'מכתב מאבא' (ואחריו שר שלמה ארצי את 'מכתב לגיורא' של יורם טהרלב ויוחנן זראי), ההקלטה מהתכנית 'טוב לשמור על קשר' ששודרה בערוץ הראשון בימי המלחמה.



וכאן שר גיא שגיא (בנה של אופירה גלוסקא) את 'מכתב מאבא' המלא.



ג. 'שלחי לי תחתונים וגופיות'

חיילי צה"ל מוצאים מסתור בדיונות של סיני בימי מלחמת יום כיפור

כל מי שהיה כאן בראשית שנות השבעים, בימים שלאחר מלחמת יום כיפור, ובמיוחד מי שהיה אז חייל קרבי בסיני (כמוני), לא ישכח את השיר מרומם הרוח 'אין לך מה לדאוג' שחיברה תלמה אליגון-רוז, הלחין קובי אושרת, ושר עוזי פוקס, שהיה סולן להקת 'עוזי והסגנונות'.

השיר, שחובר בראשית 1974 (ונכלל בתקליטו הראשון של עוזי פוקס, 'כן, כן', שיצא באותה שנה), היה להיט ענק. הוא ביטא בצורה מדויקת את עולמם הזרוק והדפוק של החיילים, בסדיר ובמילואים, ששירתו אז בסיני וב'אפריקה', רחוק מהבית ומבגדים נקיים.

השיר, שבו מבטיח החייל המילואימניק לחברתו כי יתחתן אתה ברגע שיחזור העירה, מבוסס  כפי שסיפר לימים עוזי פוקס  על גלויה אמיתית שחייל שלח ל... אחותו. מתברר שגם 'האחות היהודייה' דואגת שאחיה ילבש בלילה סוודר. דרך אגב, במכתב המקורי החייל ביקש מאחותו שתשלח לו גם נייר טואלט, אבל את זה הורידו בשיר...

הנה המילים כפי שהובאו באתר של תלמה אליגון-רוז:

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג (תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת)

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג אֲנִי נִזְהָר
וְלוֹבֵשׁ גַּם סְוֶדֶר.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, זֶה מְיֻתָּר,
הַכֹּל בְּסֵדֶר.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, כָּאן נֶהְדָּר,
מַפְגִּיזִים כַּהֹגֶן.
בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא חָסֵר דָּבָר.

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג פֹּה קַיְטָנָה
וְעוֹשִׂים שָׂמֵחַ,
וְאֶתְמוֹל הָיָה אֲפִלּוּ פְּנַאי לְהִתְקַלֵּחַ.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, אֲנִי יָשֵׁן
וְחוֹלֵם עָלַיִךְ.
כְּשֶׁאֶחְזֹר הָעִירָה נִתְחַתֵּן.

שִׁלְחִי לִי תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת,
כָּאן כֻּלָּם כְּבָר כְּמוֹ חַיּוֹת,
נִלְחָמִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת,
מוֹרָל מַמָּשׁ גָּבוֹהַּ.
וְאֶצְלֵנוּ בַּפְּלֻגָּה
מְבַקְּשִׁים קְצָת הֲפוּגָה,
מֹתֶק, לֹא לִשְׁלֹחַ לִי עוּגָה.

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג,
אֲנִי נִמְצָא בְּמָקוֹם בָּטוּחַ.
וּבֵין הַפְצָצָה לְהַפְגָּזָה יֵשׁ זְמַן לָנוּחַ.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק,
סַבְלָנוּת יַלְדֹּנֶת,
בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לָךְ מָה לִדְאֹג.

שִׁלְחִי לִי תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת...

הנה עוזי פוקס בהקלטה משנת 2002:




3 תגובות:

  1. כתבה נחמדה ומזכירה נשכחות אבל למה אינכם מציינים את שמות הצלמים שצילמו את התמונות היפות ששמתם ואף יותר מזה מאיזה ארכיון הן לקוחות!!! מגיע קרדיט גם לאלה ולא רק לזמרים...
    בתודה
    ימימה

    השבמחק
    תשובות
    1. את צודקת כמובן וצריך להקפיד יותר. למקצת האיורים בבלוג מוצמדת קישורית המובילה למקום הפרסום הראשון ושם נמצאים כל הפרטים.

      מחק
  2. בחנות יד שניה התגלגל לידי ספר מ1974 בהוצאת שקמונה בשם "הלו טלי: חיילים כותבים מהחזית" שבו מכתבים שנשלחו לטלי, חיילת מהעורף שהציעה אחרי הפסקת האש להתכתב עם "חיילים משועממים ובעלי חוש הומור מהחזית". נדמה לי שחיפשתי באסופה הזו משהו מרוח התקופה. ובשילוב בין המכתבים והאיורים המלווים של שמואל כץ מצאתי... לא החלטתי מה.

    בכל מקרה הייתי חייבת להזכר בספר ברגע שמחרוזת המכתבים הגיעה לשנות ה70...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.