יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

כַּפָּרָה עליכם... על כפרות ותרנגולים



מאת רמי נוידרפר

מנהג כפרות עתיק יומין הוא, ובניגוד למה שחושבים רבים  הוא נפוץ עד היום בעיקר 'בזכות' האשכנזים ולא בני עדות המזרח. אדרבה, ר' יוסף קארו, מחבר השלחן ערוך, ראה אותו כ'מנהג של שטות' וקרא 'למנוע המנהג', ודווקא ר' משה איסרליש מקרקוב, בעל ההגהות לשלחן ערוך ('המפה'), התעקש על שימורו וקבע כי 'אין לשנות כי הוא מנהג ותיקין'.

שלחן ערוך עם הגהות הרמ"א, אורח חיים, קרקוב של"ח (1578)

ומהו מנהג הכפרות?

בערב יום הכיפורים, או כמה ימים קודם לכן, רוכשים גוברין יהודאין תרנגול (רצוי לבן), כדי לנופף בו מעל ראשיהם, ולקרוא בקול גדול כי זה התרנגול ילך למיתה (כלומר, לשחיטה), ובתמורה ילך המנופף לחיים טובים ולשלום. כדי למנוע, חלילה, את מותם של שאר בני המשפחה מנופפים גם מעליהם באותה תרנגולת. לבסוף שוחטים אותה ומכינים ממנה מטעמים.

נעסוק אפוא במנהג זה ובלשונותיו, ונתבונן בהשתקפותו הן באגרות ברכה ישנות לשנה החדשה הן בתמונות שצילמתי בירושלים בערב יום הכיפורים של השנה שחלפה (תשע"ב), ולקינוח: קצת פוליטיקה וקצת מוסיקה.


א. כפרות בארצנו
כאמור, המהדרין ישתמשו בתרנגול לבן לזכר, ובתרנגולת לבנה לנקבה. ינופפו בה שלוש פעמים סחור-סחור ויאמרו: 'זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם'.
צילום: רמי נוידרפר

לפני הנפנוף יש לומר סדרה של פסוקים מספרי תהלים ואיוב:
בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אֱוִוילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ, וַיאמֶר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת, מָצָאתִי כפֶר.
משחטת מאה שערים נערכה מבעוד מועד עם 'סדר פדיון כפרות'
צילום: רמי נוידרפר

תרנגולי כפרות מחשבים את קצם

הנה שתי נערות תמות וברות הזוכות לנפנוף כפרות מעל ראשן באיגרת ברכה מפולין שנדפסה בראשית המאה העשרים.

 נשים צדקניות במיוחד אומרות את נוסח הכפרות בעצמן, שעה שהבעל או שליחו מנופף בתרנגולת מעל ראשן:
צילום: רמי נוידרפר

הילדים, ששותפים לטקס הכפרות, זוכים לריגושים מיוחדים. לא כל יום אפשר לראות את אבא או את אמא סוחבים תרנגול חי ומקרקר.

צילום: רמי נוידרפר
צילום: רמי נוידרפר

בחצר המשחטה זורם דם התרנגולים כמים, נוצות מתעופפות באוויר, המבוגרים מתפללים בכוונה, והשוחטים שוחטים. הילדים והילדות מתבוננים בהשתאות ובעיניים פקוחות לרווחה במחזה המשונה:

צילום: רמי נוידרפר
צילום: רמי נוידרפר

צילום: רמי נוידרפר
מדי פעם תופס אחד הילדים תרנגולת שנפסלה בידי השוחט. הוא מטפס על מכולה ומנופף בתרנגולת בהתלהבות לתשואות הקהל, עד שבאה אחותו הגדולה, תופסת בגרוגרתו וגוררת אותו הביתה:
צילום: רמי נוידרפר
צילום: רמי נוידרפר

יש כמובן פוסקים רבים שמתנגדים בחריפות למנהג זה ומציעים  יפי נפש שכמותם  להחליפו ב'פדיון כפרות', כלומר תרומת כסף לצדקה במקום שחיטת התרנגול. במקרים כאלה במקום 'זה התרנגול ילך למיתה', יש לומר: 'זה הכסף ילך לצדקה'.
המודעה הזו, שמקורה בחוגו של הרב חיים קנייבסקי, מציעה פתרון משולב  גם נפנוף בתרנגול וגם צדקה בכסף:


ב. לשון הכפרות
באופן מוזר זוכה המילה 'כפרה' בשפה העברית לשתי משמעויות מנוגדות. האשכנזים, חמוצים ונרגנים שכמותם, אומרים על משהו שלא שווה כלום 'שווה לכפרות', או ביידיש: 'טויגט אויף כפרות' (אִמְרוּ: כַּפּוּרֶס). ועל מישהו שנוא ונתעב, נהגו לומר 'הוא כפרתנו' (על כך בהמשך). ואילו בני עדות המזרח, טובי לב שכמותם, משתמשים באותה מילה עצמה במשמעות הפוכה ממש! המילה 'כפרה' או 'כפרה שלי', פירושה חביבי (או חביבתי), אהובי (או אהובתי), כפי שמודגם בשירו הבלתי נשכח של חמי גדסי, 'תמרה כפרה': 
כשהיינו ילדים שיחקנו בתופסת
את היית ילדה טובה
אני ממש מפלצת
התחבאת בין העצים
עומדת ורועדת
תפסתי בשערך חזק
ואז היית צועקת... אה.

איפה את תמרה?
איפה את כפרה?
איפה את אהובתי?
וכו' וכו'
וכמו כן, הביטוי הנאה 'כפרה עליך' (או 'כפרה עליו'), הוא בעגה הישראלית הנוכחית ביטוי לידידות ואהבה.
הנה מגוון הביטויים הקשורים ב'כפרות' מתוך מילון יידיש-אנגלית-עברית של אלכסנדר הרכבי. המונח האחרון ברשימה מעניין במיוחד: 'כּפָּרהניצע'  תרנגלות בלשון הגנבים...

ואלה צירופי הכפרות בעברית שהביא רוביק רוזנטל במילון הסלֶנג המקיף (כתר, 2005, עמ' 182):


ג. כפרות ופוליטיקה

מנהג הכפרות השתקף גם במנהג מסורתי אחר של משלוח אגרות ברכה מודפסות לכבוד ראש השנה ('שנות טובות' בפי העם). מנהג זה  ששורשיו קדומים מאוד  נפוץ במיוחד למן שנות השמונים של המאה התשע-עשרה, עת נעשה המשלוח בדואר יעיל וזול. הוא נמשך ושגשג עד תחילת שנות התשעים של המאה העשרים, ואז חיסלו המחשבים האישיים והדואר האלקטרוני את כרטיסי הברכה והורידום מגדולתם...

אוספים רבים יש של 'שנות טובות' וגם קטלוגים ומחקרים רבים יצאו לאור (ראו למשל אוסף נחמד שהובא בבלוג של אלכס נקריאקוב). נתבונן אפוא בכמה דוגמאות נאות של כרטיסי ברכה שכוללים את מוטיב הכפרה ואת התרנגול המסמל אותה.

ניקולאי השני, הצאר הרוסי האחרון, היה שנוא במיוחד על בני ישראל. הוא היה שמרן קיצוני, אנטישמי וגם נחשב לטיפש.  לא ייפלא אפוא שיהודים שלחו כרטיסי ברכה שבהם מופיעה דמותו של הצאר השנוא כתרנגול כפרות (זה שאמור ללכת למיתה). הנה שתי דוגמאות לגלויות כאלה.


האיחולים באנגלית מרמזים שהגלויות לא נדפסו ברוסיה, אלא, כנראה, באמריקה. ברור שברוסיה עצמה אי אפשר היה בשום אופן לשלוח דבר כזה. הצנזורה הצארית הייתה מחרימה זאת מיד, והשולח והנמען היו מוצאים את דרכם לסיביר.

 

הנה עוד דוגמה לשנה טובה 'פוליטית'.

בימי מלחמת העולם הראשונה קיוו רבים מיהודי מזרח אירופה לנצחונן של האימפריה האוסטרו-הונגרית וגרמניה על הצאר הרוסי השנוא. אמנם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף (הקיר"ה  הקיסר ירום הודו), ועמיתו הקייזר הגרמני וילהלם השני לא היו אוהבי ישראל גדולים, אולם יחסית לצאר הם נחשבו לרע במיעוטו. לא יפלא איפא שכרטיס הברכה הזה נפוץ ברחבי גרמניה:

וכך כתוב שם: הקיסר וילהלם עשה כפרות עם התרנגול 'ניקולאי'.
כעבור כעשרים שנה, בשנת 1933, נשלח מאי-שם במרכז אירופה כרטיס הברכה הזה. הוא מבטא את המהפך שחל ביחסם של היהודים אל גרמניה ושליטיה. תרנגול הכפרות הפעם הוא היטלר, שלכתפו סמל צלב הקרס, והקללות מכוונות אל 'אַלע אַלע היטלר-לייט', כלומר לכל אנשיו של היטלר... 
 

ד. להקת התרנגולים (כולל חידה)

הנה עוד כמה דוגמאות צבעוניות שבהן מופיע התרנגול בכרטיסי ברכה לראש השנה:

הכיפה הסרוגה שעל ראש המנפנף בתרנגול מעידה שהשנה טובה הזאת נעשתה בישראל
ואלה כבר תרנגולים מאמריקה...

אפשר להפליג עוד ועוד בענייני כפרות, שכן הספרות בעברית וביידיש, ספרות הזיכרונות והעיתונות גדושה בעניינים שונים ומשונים הקשורים לכך. אבל צריך לשמור משהו ליום כיפורים הבא.

בינתיים, הנה רעיון עסקי מיום הכיפורים תשי"ב, שנראה כאילו נגזר ישירות מהסרט 'סאלח שבתי'.
מעריב, 11 באוקטובר 1951

ולסיום, חידה לקוראים:
ביום ז' בתשרי תשט"ז , 23 בספטמבר 1957, פרסם העיתון "חירות" את הקריקטורה הזו – בה נראה ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון כתרנגול כפרות המתכתש עם תרנגול אחר.
מי יודע מי התרנגול השני?

הוספה: בינתיים נפתרה החידה  זהו משה שרת. 

כתיבה וחתימה טובה!

רשימות המשך כאןוגם כאן.

26 תגובות:

  1. ניקולאי בולגנין20 בספטמבר 2012 בשעה 8:08

    ישנו ביטוי ביידיש א געשלאגענע כפרה. כלומר, כפרה משומשת.
    על פי המנהג אין להשתמש באותה כפרה פעמיים, ולכן כשרוצים לומר על משהו שהוא כבר עשוי, השתמשו בו כבר, אומרים שהוא כפרה משומשת.

    השבמחק
  2. ויש גם את הביטוי "כתרנגול בבני אדם" המתאים מאוד לכמה מהתמונות (היפיפיות) שהובאו פה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הביטוי כתרנגול בבני אדם נובע מהנוסח הנאמר בכפרות אשר מתחיל במילים "בני אדם יושבי חושך וצלמות" יוצא איפא שבשעה שעורך הכפרות קורא את הנוסח בעוד התרנגול אחוז ברגליו כשראשו הפוך כלפי מטה, הדבר היחיד אותו התרנגול המסכן מצליח לראות הם המילים "בני אדם" ובעל כורחו הוא בוהה בהם, מה שנקרא ביידיש " דו קוקסט ווי א הון אין בני אדם".

      מחק
  3. האם התרנגול השני הוא משה שרת?

    השבמחק
  4. Achla post.
    Gmar chatima tova

    השבמחק
  5. אנחנו לא יודעים מי התרנגול השני. אולי אתה צודק, נמק פרט והסבר

    השבמחק
  6. התרנגול השני הוא משה שרת. ניתן לזהותו בברור לפי הציור.
    הרקע הוא היחסים העכורים ששררו בין בן-גוריון לשרת בגלל הבדל תהומי בתפיסה המדינית בין מי שהיה ראש הממשלה למי שהיה שר החוץ בממשלתו. להלן קטע מתוך הערך 'משה שרת' בויקיפדיה:
    "בכהונתו השנייה של בן-גוריון כראש ממשלה, חזר שרת למשרד החוץ, אך במהרה החריפו היחסים ביניהם, ובשנת 1956 הביא בן-גוריון להתפטרות שרת מהממשלה. חילוקי דעות מדיניים ואישיים הפכו את שרת ובן-גוריון ליריבים מושבעים."

    השבמחק
  7. יישר כח!
    יש לציין שהמנהג הזה עושה רושם מאד פגאני, והוא ממש זר לרוחה של היהדות, בכל אופן למצע שהיא רוצה להציג, כשאדם עובר עבירה, אם הוא שב בכל ליבו ומתחטא לפני קונו, אפשר להבין שהוא מתרצה וסולח לו, כמובן בהנחה שהאלוהים הזה קיים כמו שאנו מציירים אותו, ובאמת חושב מה שאנו מדמיינים שהוא חושב. אבל כל הרעיון הזה של הכפרות זר ומוזר, יכול אדם לחטוא בכל אשר תאווה נפשו, ושוב הוא יסובב על ראשו תרנגול מבוהל, ו(לא) שב ורפא לו, בלי שיתחרט חרטה אמיתית וישוב אל ה' בכל ליבו. זה מגוחך, ומזכיר את התיקון הכללי של הברסלבים, שם אפשר לחטוא כמה שרוצים, ובאמירת עשרה פרקי תהלים הכל מסתדר, ממש זבנג וגמרנו.
    אגב, לתןך המנהג חדרו כמה "הלכות" שכנראה הוגיו הראשונים לא העלו הדעתם, למשל זו שהזכיר ניקולאי בתגובתו, שלא עושים שני כפרות על אותו תרנגול. מי בדיוק סיפר להם מהו סף החטאים שהתרנגול יכול להכיל? אולי מי שעבר עבירות רבות יצטרך שני תרנגולים?
    דבר נוסף ששלומי אמוני ישראל מאד מאד חוששים לו הוא שמא אחרי השחיטה יימצא הצרנגול 'טריפה' ופסול לאכילה, מי שרחמנא ליצלן אירע כן לתרנגולו, חושש הוא שמא לא ישלים את שנתו... זה ממש מזכיר את הרומאים הקדמונים, שלפני צאתם לקרב שחטו עז ופשפשו בקרביה, והיה אם נמצא הכבד "נגוע", היה זה סימן מבשר רעות. פגאני כבר אמרנו, נכון?

    השבמחק
    תשובות
    1. כל דבר הוא נאה כשהוא נשאר בהקשרו ובמקום היחסי. כסימן טוב וכהתעוררות לתשובה מנהג הכפרות הוא יפה, כמו חוט השני שהיה מלבין ביום הכיפורים וכמו הסימנים ששמים על השולחן בראש השנה וכמו האיחולים שמאחלים איש לרעהו. אבל אחרי שהדבר הופך למצווה וכמי שעומד בפני עצמו ובו תלוי גורלו של אדם - הוא מנהג מתועב ופאגאני.

      מחק
    2. הקריאה בכבד היא עתיקה הרבה יותר מהרומאים. זו היתה אמנות ואומנות בפני עצמן כבר אצל השומרים, והדים לקריאה כזו ניתן למצוא גם בתנ"ך.

      מחק
  8. יפה מאוד, אבל איך פספסתם את השלט התלוי בחצר הכפרות: "מי שעושה כפרות בחצר - אין לו כפרה. השכנים". נפלא!

    השבמחק
    תשובות
    1. מי פספס? צילמתי את זה , לא? :)
      צריך להשאיר משהו לקוראים

      שבת שלום

      מחק
  9. תודה על הרשומה המאלפת הזאת, שהעשירה אותי בידע רב.כילדה - הייתי מבועתת מהמנהג הזה ואחרי פעם אחת ,סירבתי להמשיך .מעניין מאד שדווקא האשכנזים הם אלו ששימרו את המנהג.לגבי אגרות הברכה - אני נוהגת כך עד היום ושולחת לכל מכרי אגרות.
    שתהיה לכולנו שנה טובה, גמר חתימה טובה, יישר כוחך על הבלוג המצוין הזה והמשך להעשיר אותנו בידע.

    השבמחק
  10. התרנגול השני ליד בן גוריון הוא כפי הנראה משה שרת שהיה אז שר החוץ, אבל יתכן שיש פה כבר רמז לפרשת לבון שהתחילה להתפרסם בסוף 1957

    השבמחק
  11. הי לך שהחמצת תיאור נפלא על כפרות של ש"י עגנון:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%90%D7%93%D7%9D

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה. אכן סיפורון נפלא. אביא אותו בבעלי התוספות.

      מחק
    2. תודה.
      ברחובות ירושלים קיימת עכשיו מודעה מטעם העדה החרדית להיזהר מן הנוכלים שעושים כפרות פעמיים על אותו התרנגול. שווה לצלם.

      מחק
  12. מרתק.

    רק לא הבנתי, מה הכוונה באמירה שכל מי שעושה כפרות בחצר אין לו כפרה?

    גמח"ט

    השבמחק
    תשובות
    1. צאי לביקור קצר בחצרות ירושלים הדחוסות, ודמייני עשרות תרנגולים מעונים מקרקרים עד לב השמים בעת ובעונה אחת, והרי לך התשובה. לא כולם יוצאים נורמליים מחוויה שכזאת.

      מחק
    2. בטח לא התרנגולים.

      מחק
  13. תיקון קל: 'טויגט אוף כפרות' פירושו ראוי לכפרות. הפועל 'טויגן' פירושו להיות ראוי למשהו, מיועד למשהו. על לא יוצלח אומרים 'עס טויגט אויף גארנישט'. אתה יכול לראות בצילום המילון האידי של אלכסנדר הרכבי שהבאת, את הערך 'טויגן אויף כפרות'.

    השבמחק
  14. תולדות מנהג הכפרות מאת החכם רייפמן:
    http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28517&st=&pgnum=242

    השבמחק

  15. זה שלט בבורו פרק איפה שעושים כפרות שמחפשים בחורים לעבוד
    A sign in the Boro Park Kaporos Center reads
    מיר קוקען פאר בחורים וואס טויגען אויף כפרות.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.