יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

און ושלטון (ב): שועליו של שמשון

הבית הראשון של 'שועלי שמשון' בכתב ידו של מרדכי זעירא

ברשימה הקודמת עסקנו בהיבטים שונים הקשורים לדמותו של שמשון הגיבור, ועתה הגיעה השעה לבחון את רישומו על תולדות הזמר העברי. רשימה זו תוקדש לשני שירים מימי מלחמת העצמאות, וכיוון שגם השבוע נמצאים חיילינו בדרום, מול רצועת עזה, הרי שאפשר לומר, במידה רבה של צער, 'בימים ההם בזמן הזה'...

א. שיר השועלים

השיר העברי המפורסם ביותר הקשור בשמשון והוא ככל הנראה 'שיר השועלים', המוכר יותר בשם 'שועלי שמשון'. מילות השיר הן פרי עטו של אורי אבנרי, ואת הצלילים הלחין מרדכי זעירא.

אורי אבנרי בימי הקרב על נגבה  1948 (מתוך האתר של 'גוש שלום')

אבנרי (יליד 1923), חבר כנסת לשעבר, איש השמאל הרדיקלי, פעיל שלום ותיק ועיתונאי עתיר זכויות ('העולם הזה'), הוא האחרון שהיינו יכולים לחשוב עליו כמי שיכתוב שיר מלא עזוז ורוח לחימה באויב המצרי ('שיר המוות לחיל הפולשים'). אבל עובדה. אבנרי, שהיה אז חייל בפלוגת הסיור של חטיבת גבעתי שכונתה 'שועלי שמשון', ואף נפצע במהלך הקרבות, כתב את השיר, לעדותו, בבת אחת, לאור פנסי הג'יפ, כאשר המלחין מרדכי זעירא ביקר ביחידתו, ב-1 באוגוסט 1948. על פי האגדה גם זעירא הלחין את השיר באותו הלילה, כאשר נסע בג'יפ בדרכו חזרה לעורף. קפיצות הג'יפ נשמעות היטב בצלילים...

מרדכי זעירא ופסנתרו, 1952

השיר של אבנרי נדפס לראשונה ב-14 בספטמבר 1948, בעיצומם של הקרבות, בעלון הצבאי 'הגדוד', ביטאון גדוד 54 של חטיבת גבעתי:

מקור: ישראל רוזנסון, 'במבצע', 'במשלט', 'במבצר': על ביטאוני יחידות צה"ל בתש"ח-תש"ט, כרמל, 2016, עמ' 56



ואלה המילים מתוך 'זמרשת':

אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה עַל הַגִּ'יפּ הַדּוֹהֵר
וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר מִן הַלֵּב,
וְהַשְּׁבִיל בְּדַרְכָּם מְרַקֵּד וּמְזַמֵּר,
זֶה הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל הָאוֹיֵב.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
שׁוּב פָּשְׁטוּ בַּמֶּרְחָב
וְנוֹשְׂאִים הַשַּׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל,
מֵעַזָּה וְעַד גַּת
שׁוּב נָטוּשׁ זֶה הַקְּרָב
לְחֵרוּת יִשְׂרָאֵל.

הֶאֱזִינוּ מִצְרִים לְשִׁירוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן,
הוּא בִּשֵּׂר אֶת הַקֵּץ לַפְּלִשְׁתִּים,
הֶאֱזִינוּ הֵיטֵב לַמִּקְלָע, לָרִמּוֹן,
שִׁיר הַמָּוֶת לְחֵיל הַפּוֹלְשִׁים.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן...

אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה אֶל הַקְּרָב הַגּוֹעֵשׁ,
מְזַמְזֶמֶת בַּלָּאט הַמְּכוֹנָה.
חָדָש הַמִּקְלָע הַיּוֹרֵק אֶת הָאֵשׁ,
אַךְ הָאֵשׁ יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן...

הראשונים ששרו את השיר, כבר בתש"ח, היו חברי להקת ה'חישטרון'  להקת החי"ש, חיל השדה של ההגנה ולימים חטיבת 'גבעתי'  אך לא שרדה הקלטה שלהם. כך כתב המבקר ה' רחלי בעיתון 'חרות', כאשר התפרקה הלהקה בראשית 1949:

חרות, 25 בפברואר 1949

השיר עבר אפוא לידיים אחרות וזוהה בעיקר עם שושנה דמארי:



הנה עוד כמה ביצועים של השיר.

בהקלטה שלפנינו שנעשתה באולפני קול ישראל בספטמבר 1952, שר זמר הבריטון דן טודור. טודור היה זמר אופרה בבוקרשט שעלה לארץ בשנת 1951 ובזמן ההקלטות ידע עברית רק בקושי. מה עלה מאז בגורלו של טודור אינני יודע.




מרדכי זעירא ופסנתרו. מימין: שרה יערי ומשמאל: דן טודור (באדיבות יובל זעירא)

וכאן עיבוד תזמורתי נהדר של משה וילנסקי, שכנראה חשב על תזמורת צה"ל...



ולסיום, הקלטה נדירה של שמעון ישראלי:



על נסיבות חיבור השיר סיפר אורי אבנרי בספרו 'בשדות פלשת 1948  יומן קרבי', שנדפס לראשונה ב-1949. אבנרי כתב את הדברים ביומנו ב-31 ביולי 1948, כאשר הוא וחבריו שהו בכפר הערבי ג'אלדיה, ששרידיו נמצאים היום מצפון למושב ניר בנים:






ובהמשך העיר אבנרי:

אורי אבנרי, בשדות פלשת 1948, זמורה-ביתן 1990, עמ' 186-185

על הלחנת השיר בידי זעירא סיפרה לימים (1976) אשתו, שרה (מובא בזמרשת):
זעירא היה בין הראשונים שהיו עורכים ערבי שירה. לא היה אז רדיו ובוודאי לא טלוויזיה, והיה צריך איכשהו להעביר את השיר. אז הוא היה מסתובב בין קיבוץ לקיבוץ, מחנה למחנה. והנה ערב אחד הוא נקלע לדרום, שם ישבו שועלי שמשון. זה היה לא רחוק מהגבול, לא רחוק מעזה. ומישהו הרצה, סיפר משהו, ואח"כ היה צריך זעירא ללמד שירה בציבור. התאורה היחידה שהיתה היא פנסי הג'יפ. והנה זעירא מרגיש שמישהו דוחף לו פתק, ולאור פנסי הג'יפ הוא קורא את מילות השיר "שועלי שמשון". ומי דחף לו את הפתק? אורי אבנרי, העורך של "העולם הזה". אז הוא עוד היה בעולם הזה...  השיר הזה מופיע גם בספר "בשדות פלשת 1948" של אבנרי ושם מתואר איך הם נסעו חזרה הביתה בג'יפ בדרך לא דרך, והג'יפ מקפץ... אבנרי אז כתב 'מוות לכובשים' ומה הוא שר עכשיו? הרי אתם יודעים בוודאי.
בעיזבונו של זעירא נמצא השיר בכתב ידו (ותודה לבנו יובל זעירא על עזרתו), ויש בו כמה שינויי נוסח מעניינים, למשל 'שיר המוות לכל הפולשים' במקום 'חיל הפולשים'. 



אגב, את המילים 'שיר המוות לחיל הפולשים' לא המציא אבנרי מדעתו. הדף הקרבי שפרסם מטה חטיבת גבעתי ב-14 ביולי 1948, לאחר כיבוש גבעה 105 שצרה על קיבוץ נגבה, נפתח במילים 'מוות לפולשים' (בשדות פלשת, עמ' 141-140 הועתק נוסח הדף). קצין התרבות (ה'פוליטרוק') של חטיבת 'גבעתי' היה המשורר והפרטיזן לשעבר אבא קובנר, ואפשר להניח שהוא שהגה זאת.

זאת ועוד, 'מוות לפולש' היה שמו הרשמי של המבצע שיזם צה"ל בלילה שבין 18/17 ביולי, לפני תחילתה של ההפוגה השנייה, על מנת לפרוץ את הדרך לנגב ולסלק את הצבא המצרי מאזורי כאוכבה וחוליקאת. המבצע עצמו נכשל ומטרותיו לא הושגו (עד 'מבצע יואב').

על הקרב שנערך במשלט 105  הוא הקרב שהעניק ל'שועלי שמשון' את שמם  אפשר לקרוא בבלוג של משה הרפז, ומשם לקוחה גם התמונה הבאה:




במרוצת השנים הוזנחה גבעה זו, שעליה נשפך דם רב כל כך. המקום שימש מחצבה שגם היא ניטשה. היום נמצאת הגבעה בסמוך לכביש הכניסה לקיבוץ נגבה.


בשנת 2002 הוקם מחדש גדוד הסיור של חטיבת 'גבעתי' וזכה בשם ההיסטורי  'שועלי שמשון'. אבל למרות שגם הם 'זכו' להילחם ברצועת עזה, ובשנת 2005 אף זכה הגדוד ב'עיטור המופת' קבוצתי, שירים כמו של אורי אבנרי כנראה כבר לא ישירו שם...

'ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר' – (צילום: אריה וולק; באתר של יואב אבניאון)


את המרחק שעשינו מאז (כולל המרחק שעשה אורי אבנרי עצמו) המחיש בחיוך דודו גבע, באיור שנדפס בשנת 1975 בספר המיתולוגי 'zoo ארץ zoo?' (הוצאת 'דומינו')...


דודו גבע, הרבעה הרבעה על הג'יפ הדוהר

ב. צְעַד, שמשון



השועל של שמשון  סמלה של חטיבת גבעתי

המדינה הוקמה ובסוף חודש מאי 1948, שבועיים לאחר הכרזת המדינה, הוקם צה"ל.

לכבוד יום ההשבעה הראשון של כלל יחידות צה"ל, שהתקיים בכ"א בסיון תש"ח (28 ביוני 1948), חיבר אביגדור המאירי שיר פטריוטי בשם 'צְעַד, שמשון'. השיר זכה ללחן הרואי-אופראי של מרק לברי, שאולי ציפה כי יצירתו תהפוך לשיר לכת (מארש) צה"לי.

מעניינת השורה 'או נביא את המשיח, או כולנו פה נמות'... (זהו אותו המאירי, שכתב בשירו המפורסם 'מעל פסגת הר הצופים' את השורות: ירושלים, ירושלים / אני לא אזוז מפה / ירושלים, ירושלים / יבוא המשיח יבוא'). 


השיר נשכח וכמעט שאינו מוכר. הנה מילותיו כפי שנדפסו בשירון 'במצעד', בהוצאת המרכז לתרבות, ובעריכת שלמה קפלן, תש"ט  1948 (תודה לנחומי הרציון):


הנה מקהלת הפועלים של תל-אביב  היה פעם דבר כזה!  עם זמר הבריטון יוסף פולק וזמרת הסופרן יוספה שוקן. ההקלטה היא כנראה מ-1950 (תודה לרפי בינדר):




השיר 'צעד, שמשון' לא זכה להצלחה. תזמורת צה"ל לא אמצה אותו לרפרטואר שלה וכאמור, הוא נשכח מלב.

בשנת 1950 שילב אותו מרק לברי בסימפוניה מס' 2 ('קוממיות') שחיבר, וכאן אפשר לשמוע הקלטה מלאה של הסימפוניה משנת 1951.

מרק לברי מנצח על התזמורת העממית הארץ-ישראלית מיד לאחר שחרור באר שבע, אוקטובר 1948

14 תגובות:

  1. איך זה מתחילים שיר במילים "או-הו-הו או-הו-הו"? כנראה המנגינה היתה קודם, ואבנרי כתב בעקבותיה, או שחיברו את המלים והלחן ביחד.

    השבמחק
  2. אלו אולארצ'יק שר בשירו "משל סיני" את השורות הסתמוות הבאות:

    שועליו שועליו של שמשון
    התאספנו כולם ביום ראשון, עליו
    הוא עמד הוא עמד בשדה
    בחנו בשקט זה את זה, היום

    שועליו של שמשון, איפה הם היום?

    השבמחק
  3. המלים המפורסמות "מוות לפולש המצרי" היו אכן מילותיו של המשורר הפרטיזן וקצין התרבות של חטיבת גבעתי. והן היו הלוגו שלו לשלושים וכמה 'דפים קרביים' שכתב ומפקדת החטיבה הפיצה. לאחר ה'דף הקרבי' השנוי במחלוקת, על כניעת ונפילת קיבוץ ניצנים, הוזמנו קובנר ומפקד החטיבה שמעון אבידן, לבירור בפני מפקד החזית יגאל אלון וקצין התרבות הפיקודי ארנן עזריהו המכונה "סיני". בפגישה הוחלפו דברים קשים בין הארבעה. יגאל אלון נתן לאבידן הוראה (פקודה?) להפסיק מייד את הוצאת 'הדפים הקרביים'. אבידן התרגז ועזב את הפגישה עם קובנר ולא ציית להוראתו של יגאל אלון. הופעת 'הדפים הקרביים' נמשכה. אלון לא הגיב. לימים כתב ארנן עזריהו, ששמעון אבידן נפגע מאד, כיוון שראה בהוראה של יגאל - התערבות בענייניה הפנימיים של החטיבה - גבעתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. ה"דפים הקרביים" של חטיבת "גבעתי" נכתבו ע"י קצין התרבות החטיבתי אבא קובנר ונחתמו ע"י מפקד החטיבה שמעון קוך-אבידן. הלוגו שהופיע בראש כל אחד מהדפים הללו היה "מוות לפולש". השניים, קובנר ואבידן, היו "שמוצניקים" שרופים, ובהשראת "שמש העמים" יוסף ויסריונוביץ סטאלין, אשר פסק בתקופת מלחמת העולם השניה כי כניעה ונפילה בשבי היא בגדר חרפה ובגידה (הוא אף התכחש לבנו יעקב דז'וגשווילי-סטאלין שנפל בשבי הנאצים במלחמה), החילו השניים גזרה שווה גם על לוחמי ישראל במלחמת העצמאות ופרסמו את ה"דף הקרבי" השנוי במחלוקת, בו גינו את כניעתם והליכתם בשבי של מגיני ניצנים. (לימים, ב-1969, במלחמת ההתשה, נפל דן, בנו של שמעון אבידן , בשבי המצרי. ככל הידוע לי אביו לא כל כך התכחש לו...).

      מחק
    2. חיים אנלין נכבדי, חרף הלהט שבגינוייך את ה'שמוצניקיות' השרופה של אבידן וקובנר, יש בידך טעות. לא עיינת כנראה מספיק בספרה של פרופ' דינה פורת "מעבר לגשמי", 2000. אם תואיל לעיין שם בדפים הרלוונטיים תמצא להפתעתך שלא היה מתעב סטלין גדול מקובנר! ולא היה שונא סובייטים עקשן ממנו, שהסתכסך עם תנועתו בגלל זה. הנכון הוא, שהוא השתמש באמצעי פולמוס סובייטיים, מפני שחשב שהם מתאימים לחטיבה ולאימת הפלישה המצרית.

      באשר לאלה ששתו את דמו של אבידן לאחר שבנו הטיפש נפל בשבי, אני סבור שזו הייתה נקמה מגונה.

      מחק
  4. עוד פרטים להשלמה:
    מפקד גדוד 54 של "גבעתי", שממנה צמחה פלוגת הסיור הממונעת "שועלי שמשון" היה צבי ("צ'רה") צ'רטנקו (צור), לימים רב אלוף, הרמטכ"ל השישי של צה"ל. אחד המ"מים בפלוגה היה אלברט מנדלר, לימים אלוף, מפקד הכוחות המשוריינים בסיני, שנפל במלחמת יום הכיפורים.
    בקרב על גבעה 105, בהסתערות הג'יפים על המצרים, הם לא הסתפקו באש המקלעים, אלא גם דרסו את המצרים הנסוגים בפגושיהם ובגלגליהם. כנראה ששם החלה "מורשת הקרב" של נהגי ה"פגע וברח" עד היום...

    השבמחק
  5. למי שרוצה להעמיק בנושא של סיירת שקד והפטנט שהמציאו( "טכניקת הטשטוש"), להלן לינק לסרטון חדש שהוכן על ידי ישראל דיין .
    הסרט ביו טיוב קרוי :
    "סיירת שקד-טכניקת הטשטוש וסלילת "דרך שקד" יוזם:נדב נוימן"
    http://www.youtube.com/watch?v=tspmgE0wxi8&list=UUXWMCmUmC0D6QhUJbRX1luA&index=2&feature=plcp

    השבמחק
  6. לידידי דוד
    לא נראה לי שמשה וילנסקי חשב על תזמורת צהל כשעבד את השיר שכן העיבוד הוא לתזמורת סמפונית ובשנותיה הראשונות תזמורת צהל היתה תזמורת כלי נשיפה בלבד.

    ולרונית אומר כי התחלת הזמר ב"או הו הו" הוא תוצאה של עיבוד השיר הכתוב לזמר

    השבמחק
  7. אורי אבנרי היה "שמאלני" גם כשכתב את בשדות פלשת 1948..הוא כתב אז את ספרו
    "הצד השני של המטבע" שוה קריאה גם היום. זה היה הספר "השמאלני" הראשון שקראתי
    עשה עלי רושם רב--יצאתי ברגשות מעורבים מהספר פתח בפני אופקים חדשים--מבלי להסכים לדבריו אך נתן המון חומר למחשבה..

    השבמחק
    תשובות
    1. השימוש בכינוי 'שמאלני' עבור כל מי שנמצא שמאלה למרכז, הוא חלק מהמסע לעיצוב ההשקפה באמצעות עיצוב השפה, מסע שהימין הישראלי מנהל בהצלחה רבה שנים רבות.
      מי שנמצא שמאלה למרכז הוא 'שמאלי'. כשאתה מכנה אותו 'שמאלני' אתה נותן לו באמירה זו דימוי של שמאל קיצוני, רחמנא ליצלן וטבעי להדביק לו מיד את התואר 'הזוי'. כך, באמצעות השפה איינו את הלגיטימציה של להיות שמאלי בישראל.
      בדומה, הפכו את עצמם ל'מחנה הלאומי', כלומר מי שלא שייך לימין איננו לאומי, ממש על סף הבגידה.
      השמאל, ברוב איולתו, שתק, שותק ו'אוכל אותה'.

      מחק
    2. עילעול אקראי בכתבות ובדיווחים של כל התקשורת יניב את הצירוף 'ימין קיצוני' לכ מי שהוא ימינה מדן מרידור. פעילי שמאל, לעומת זאת, יכונו לא אחת 'פעילים חברתיים' 'פעילי שלום' וכד'
      ומה הוא אורי אבנרי בעיניך, אם שיוכו לשמאל אינו מוצא חן בעיניך? פעיל שלום? הצחקת אותי

      מחק
    3. ראובןאישהשפלה4 במאי 2016 בשעה 12:22

      דוד
      למרות הזמן הרב שחלף, למען הדיוק ההיסטורי וגם הגיאוגראפי כדאי לתקן את מיקומה של ג. 105- היא נמצאת כקילומטר וחצי מצפון לגבעת תום ותומר ממש בסמוך לכביש הכניסה של ימינו לנגבה . אגב גובהה של ג. תום ותומר הוא 96 מעפה"י ולא 105. על ג. 105 נטשו קרבות קשים כיוון שנפלה ביד המצרים וקירבתה המיידית לציר הכניסה (וב-48' הציר חלף ממש במשלט זה)חייבה התערבות דראסטית נוסח הסתערות הג'יפים על המשלט ואנשיו. לא ידוע לי על מורשת קרב משמעותית ממלחמת השחרור בג. תום ותומר.

      מחק
    4. בשנת 1952, דן טודור היה שכן שלנו בשכונת נווה צדק בתל אביב. בשנת 1955, הוא חזר לרומניה, ומאז נעלמו עקבותיו.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.