יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

און ושלטון (א): חברים מספרים על שמשון

שמשון נושא את שערי עזה  קטע מפסיפס רומנסקי (מאות 13-12) בכנסיית סט. גיריאון בקלן, גרמניה

אתמול החל צה"ל במבצע 'עמוד ענן' ברצועת עזה. הלוואי שיצליחו חיילינו במשימתם ויחזרו הביתה בריאים ושלמים. הלוואי. מכל מקום, עזה קשורה אלינו כידוע עוד מימיו של שמשון התנ"כי. גם לו היה חשבון עם העזתים ועל הדרך סחב להם את שערי העיר.

זו אפוא הזדמנות להתחיל בסדרת רשימות חדשה, שסופה מי ישורנו, ובה יובאו קצת דברים משעשעים, מוזרים, ידועים ולא ידועים, על שמשון גיבורנו. בפרקים הבאים נעסוק בדמותו של שמשון בזמר העברי ('שועלי שמשון', למשל) והכללי, בקולנוע ובאופרה, בדמויותהם החצי-אגדיות של זישה ברייטברד ושמעון רודי, בדלילה המפתה הבוגדנית, ובעוד חומרים מעוררי חשק ותיאבון.

שמשון בסדרת הבולים 'מועדים לשמחה  תשכ"ב'  מעטפת יום ראשון, 1961

*

כשחושבים קצת על שמשון אין מנוס מהמחשבה שהאיש היה קצת מופרע, ובלשון ימינו הייתה לו שריטה רצינית... אמנם בתנ"ך נרשמו עלילותיו בספר שופטים, והכותב אף ציין בסיפוק כי 'שפט את ישראל עשרים שנה', אבל איכשהו הוא לא ממש מסתדר לנו עם דימוי של שופט מכובד היושב על מִדִין. זו כנראה הסיבה להיווצרותו של הכינוי העממי 'שמשון הגיבור' (שהרי כינוי זה אינו מופיע בתנ"ך).

מעבר לדמיון הרב בין סיפורי שמשון לבין סיפורי המיתולוגיה היוונית על הרקולס, ברור לגמרי ששמשון חי בשולי החברה התקנית. נזיר מתבודד, שטוען כי רוח ה' מפעמת בו אך אינו נמנע מקשרי חיבה עם זונות ונשים גויות. גברתן גס ואלים, שודד דרכים, שנוקט בשיטות פעולה שלא היו מביישות אף ארגון טרור או מתאבד שיעי.

מה הפלא שמילותיו האחרונות, בטרם התאבד כשַׁהִיד יהודי, 'זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים' (שופטים, טז 28), הולחנו והפכו ללהיט מוסיקלי בחוגי 'נוער הגבעות' ופושעי 'תג מחיר'. השיר נקרא 'זכרני נא' וכאן אפשר לראות סרט כהניסטי כזה. במאי הקולנוע אבי מוגרבי תיעד בשנת 2005 את פולחן הערצת שמשון ואת תשוקת הנקמה והמוות של צעירים כאלה בסרטו 'נקם אחת משתי עיני'.

ים שאין לו סוף של פרשנויות, יצירות אמנות, אופרות וסרטים, ציורים ופסיפסים, סיפורים ושירים ומה לא, נכתב על שמשון ועל חייו הקצרים אך מלאי העלילה. הוא גם הוריש לנו שפע של מטבעות לשון ודימויים  'לך לעזה', 'שׁוֹק על ירך', 'תמות נפשי עם פלישתים'  וגם חידות חביבות ('מעז יצא מתוק'). התמונות המבהילות של האריה ששמשון שיסע בזרועותיו החשופות, שלוש מאות השועלים שלזנבותיהם נקשרו לפידים, לחי החמור שבה הכה אלף איש, שערי עזה שאותם סחב על כתפיו, וכמובן אחריתו הנוראה, כאשר התאבד במקדש דגון  כל אלה פרנסו דמיונות והזיות של דורות רבים של יהודים חלשלושים שחלמו להיות שמשונים.

רבים כתבו על שמשון ועל גלגוליו. האחרון שבהם הוא דוד פישלוב בספרו מחלפות שמשון: גלגולי דמותו של שמשון המקראי, שראה אור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשנת תש"ס. גם ברשת האינטרנט יש חומר רב ומעניין על שמשון (למשל, בבלוג של אלי אשדבבלוג של גילי חסקין, ועוד). מקצת מן הדברים שיבואו בהמשך נסקרו בקיצור או באריכות במקומות הללו, אך כאן הם יובאו, איך נאמר זאת, בצורה קצת שונה.


א. חותמו של שמשון?

לפני כמה חודשים מצאו ארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביב, שחפרו בתל בית שמש, חותם אבן נדיר ונחמד. על החותם נחקקו דמות אדם השולח ידיו לגרונה של חיה גדולה שבהרבה נדיבות לב אפשר לראות בה אריה. טוב, אנחנו לא טוענים שזה שמשון  אמרו הארכאולוגים בחצי חיוך אבל בכל זאת, זה נמצא ליד בית שמש (שמש=שמשון!), 'בין צרעה לאשתאול', ושם בטח שמעו עליו, על הבריון...

החותם שנמצא בתל בית שמש (צילום: רז לדרמן)

שמשון משסע את האריה  קטע מפסיפס רומנסקי (מאות 13-12) בכנסיית סט. גיריאון בקלן, גרמניה

שמשון משסע את האריה  תחריט: גוסטב דורה (La Sainte Bible, 1866)

לאחרונה התפרסם כי בחפירה ארכיאולוגית, שנערכה בחורבת הכפר חוקוק שבגליל התחתון, התגלה בית כנסת מתקופת התלמוד ובו פסיפס מרשים שעליו ציור של שמשון והשועלים.

בעיתון 'הארץ' (2 ביולי 2012) נכתב:
גולת הכותרת של התגליות בעונה הנוכחית היא רצפת פסיפס צבעונית באיכות גבוהה מאוד, הסביר ד"ר דוד עמית מרשות העתיקות, השותף בניהול החפירה. הפסיפס כולל תיאור מקראי של שמשון הגיבור ושני זוגות שועלים שלפיד בוער נקשר בין זנבותיהם, כמתואר בעלילות שמשון בספר שופטים (פרק ט"ו).
הארכאולוג דוד עמית  מקוראי עונ"ש הוותיקים, שאליו פניתי  מסר לי כי תמונת הפסיפס תיחשף בקרוב במאמר מסכם על החפירות שיתפרסם בכתב העת הארכאולוגי BAR. נחכה בסבלנות. בינתיים הופיע מאמר מעניין אחר, פרי עטם של אלחנן ריינר ודוד עמית (הארץ, 5 באוקטובר 2012). הכותבים הסבו את תשומת הלב להופעת סיפורי שמשון בשני בתי כנסת באזור בקעת ארבל שבגליל (חורבת חוקוק, ואדי חמאם), וטענו כי מדובר במיתוס גלילי ייחודי, שהעתיק את דמותו של שמשון ועלילותיו משפלת יהודה אל כפרי הגליל של תקופת המשנה והתלמוד.

זו תמונת הפסיפס של בית הכנסת בוואדי חמאם, שנחפר בידי הארכאולוג עוזי ליבנר. ממצאיו פורסמו בכתב העת קדמוניות, 139 (תש"ע), ולטענת ליבנר, שריינר ועמית מקבלים ומחזקים, תוארה כאן הסצנה המקראית שבה הכה שמשון את הפלישתים בלחי החמור.

אולי כן ואולי לא. כשלעצמי איני רואה כאן לא את לחי החמור ולא את שמשון, אלא רק ענק האוחז שלושה חיילים בכף ידו.

הפסיפס בוואדי חמאם (צילום: ג' לרון)

ב. שמשון הקדוש

ספק אם נדע אֵי פעם מי היה  אם היה  שמשון ההיסטורי, אבל תסמכו על היהודים שיימצאו את קברו, יעריצו ויקדישו אותו. ואכן, אחד מקברות השייחים הערביים באזור בית שמש הוכרז כמקום קבורתם המשותף של שמשון ('משיח בדורו'!) ואביו המנוח מנוח, וכל מי שחפץ באוֹן וכוח יכול להעתיר שם את תפילותיו, ובוודאי יזכה לישועה גדולה.

מסלול טיול בעקבות שמשון הגיבור הביא גילי חסקין בבלוגו.


ואם חשקה נפשכם לחדש את עבודת הקרבנות, אז לפני שתצטרפו לתנועה לבניית בית המקדש השלישי ותחריבו את המסגדים שעל הר הבית, למה לא תשקלו לעשות 'פיילוט' על מזבח מנוח, אביו של שמשון?

מזבח האבן, ש'זוהה' עם מנוח כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, על ידי הגאוגרף ואיש ידיעת הארץ יוסף ברסלבי, עומד לרשותכם בחיק הטבע, במורדות תל צרעה שבאזור הרטוב. כל אחד יכול להקריב עליו גדי עזים, ומי יודע אולי גם אתם תראו את מלאך ה' עולה בלהב המזבח.



ג. מדברים על שמשון

לפני כמה חודשים הגיש נדב אמבון סרטון גמר בחוג לאנימציה של האקדמיה לאמנות בצלאל. כותרת הסרטון היא 'מדברים על שמשון'. הנה עבודתו היפה ומעוררת המחשבות של נדב. והיות שאני גם מכיר אותו ואת הוריו רבקה ואוסקר, הריני שולח לו ברכת דרך צלחה בהמשך דרכו המקצועית. אם לשפוט לפי הסרטון  היא סלולה.



ד. שמשון המסכן

לוי אשכול (1969-1895)  דילמת שמשון

כשאני חושב על שמשון עולה בדעתי מיד הביטוי שיוחס לראש הממשלה השלישי שלנו, לוי אשכול, שדיבר על 'שמשון דער נעבעכדיקער', כלומר שמשון הנעבעך, המסכן. הגיבור שאינו יודע איך להשתמש בכוחותיו העצומים.

אף אחד לא יודע מתי בדיוק טבע לוי אשכול אימרה זו, ובכלל מאפוא הוא הביא אותה (שאלתי כמה מומחים לספרות יידיש, ואף אחד לא זכר מקור ספרותי קודם לאשכול שמשתמש במטבע לשון זה). בדרך כלל מקובל לחשוב שהיה זה לאחר מלחמת ששת הימים, אבל הביטוי מיוחס לו עוד קודם לכן.

אלי ניסן, 'הדילמה של שמשון הגיבור, א-נעבעך', דבר, 11 בפברואר 1966

וכך כתב ד"ר רפי מן בספרו 'לא יעלה על הדעת' (1998, עמ' 286):



ה. שמשון רב האון

שמשון טוחן בבית האסורים – ציור של ויליאם הול (William Brassey Hole)

כידוע, מדרשי חז"ל הם מקור לא אכזב ללימוד תורה, מוסר ודרך ארץ, אך לפעמים אפשר ללמוד מהם גם דברים מפתיעים למדי. כך למשל התברר לי, כי מה שחשבתי עד לא מכבר ללשון דיבור וולגרית ולסלנג מודרני, מקורו בעצם בחכמינו ז"ל. כוונתי לשימוש בפועל 'לטחון' כדי לתאר את פעולת המשגל.

ב'מילון הסלנג המקיף' של רוביק רוזנטל (כתר, 2005, עמ' 151) נכתב בערך 'טחן':
טחן - שגל: 'טחנתי אותה כל הלילה' (החמישיה הקאמרית)
אבל למען האמת, סלנג זה נמצא כבר בתלמוד הבבלי (סוטה, דף י עמוד א), שם דורש רבי יוחנן, אחד מגדולי האמוראים, את הפסוק 'וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים [הָאֲסוּרִים]' (שופטים, טז 21): 
אמר רבי יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה, וכן הוא אומר 'תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי [וְעָלֶיהָ, יִכְרְעוּן אֲחֵרִין]' (איוב, לא 10), מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו.   
במילים אחרות, שמשון העיוור שימש כמין 'פר הרבעה' אנושי לנשות הפלישתים, שחמדו את זרעו למען יוולדו להן צאצאים רבי-און כמותו.

בעניין זה דן לאחרונה גם הסופר דוד גרוסמן במסתו 'דבש אריות: סיפור שמשון' (הוצאת פן, 2005).




13 תגובות:

  1. מרתק ומאיר עיניים, כרגיל.

    השבמחק
  2. הערה קטנה בשולי הדברים האחרונים: מתוך דבריך גופם ודאי יכול אתה להבין שהכינוי 'טחן' לאותה פעולה מקורו כבר באיוב, ואינו חידוש של חכמינו.

    השבמחק
  3. Holy Professor,
    As usual, a fascinating and timely post.
    Please don't forget the world of opera. Here is
    the chazan Reuven Ticker (a/k/a Richard Tucker) singing an
    aria from Samson et Delila:

    http://www.youtube.com/watch?v=yJtFTZR45Kk&feature=youtube_gdata_player

    Please stay safe and well under the Pillar of Cloud

    השבמחק
  4. רשימה מקסימה, ומחכה בקוצר-רוח לבאות. עליי אהובים בעיקר שירי שמשון הגיבור של דוד אבידן: "הכל בא לו בדרך הקשה. / חמורים לא הגישו לו את / הלחי השניה" (אבידן, "מה העיק עליו", שירים עקרוניים, 1978).

    יישר כוח.

    השבמחק
  5. חז"ל דורשים, אם אני זוכר נכון, את מה שכתוב: "ויברכהו ה' " שהיתה לו אמה גדולה, וברור מהי אמה. בדוק

    השבמחק
  6. לא שהיתה לו אמה גדולה (אף שגם הזיות כאלו מצויות בתלמוד), אלא שכמות הזרע שהיה מוציא היתה עצומה. האמורא רב אמר (סוטה י א) 'אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף' שזה דרך אגב משחק מילים של 'אמות ארכה באמת איש' הנאמר בתורה על עוג מלך הבשן, והביטוי 'ורוחו כנחל שוטף' (ישעיהו ל כח).
    אז רב ידע לעשות משחקים לשוניים כחכמי הספרדים מאות שנים אחריו. אבל באמת אף פעם לא הבנתי מה הברכה הגדולה בכמויות זרע כאלו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושב שהברכה הטמונה בכמויות הזרע מתבטאת באורך השפיכה, וממילא באורך האורגזמה, כמדומני שרש"י מסביר באיזשהו מקום ששמשון ביקש שיהיה לו זרע רב, כדי להרבות הנאתו, רק שאינני זוכר היכן הוא מופיע.
      אגב, מישהו התלונן פעם למה לאוננות קוראים הוצאת זרע לבטלה, זה לא היה בזבוז כלל וכלל, הוא מאד מאד נהנה...
      ובדיחה נוספת, אדם חשוך בנים הגיע לרב וביקש את ברכתו לזרע של קיימא, אמר לו הרב, "אני אברכך, אם תתרום צדקה כמנין 'זרע' ", השיבו אותו איש, "צדקה כמנין זרע אין לי לתת, אבל אוכן לתת זרע כמנין צדקה"...

      מחק
  7. ואם כבר מדברים על עזה, מעניין לציין שלאורך ההיסטוריה היהודית, מימות יהושע בן נון, הייתה זו עצם בגרון (או קוץ בתחת, אם נתחשב במיקומה הדרומי על המפה...), כמעט לא הייתה תקופה בה היה שלטון והתיישבות יהודית בעזה. החל מימות הפלשתים (שמהם שאלו הפלשתינים את שמם) וגם לאחריהם, עזה הייתה יישוב של נוכרים שהטריד לא מעט את השכנים היהודים. רק בסוף תקופת החשמונאים מתחילות עדויות ליישוב יהודי (כך למדתי מאתר "דעת") וזה מתאים עם זמנו של ינאי המלך, שוהא כבש את עזה וערך טבח אכזרי בתושביה הנוכריים.
    וכמובן, בל נשכח נביא אחר שיצא מעזה, הלא הוא נתן העזתי, נביאו של שבתאי צבי

    השבמחק
  8. אם כבר לא שוכחים עזתים, כדאי לזכור גם את ר' ישראל נג'ארה, מחבר השיר "יה ריבון עלם" שנהוג לשיר בליל שבת, ושירים נוספים, מי שהיה הרב של עזה במאה ה-16. למרות היכרותו עם תלמידי האר"י, שכן היה יליד צפת וחי בצפת שנים רבות, היתה לו מחלוקת רבה איתם, ור' חיים ויטאל אף יצא נגדו בשצף קצף. בין הדברים שייחסו מקובלי צפת לר' ישראל, היו מעשים שדימו אותו לשמשון. שיסוע אריה לא היה בהם, אבל קשר עם נשים עזתיות דווקא כן. ר' ישראל הושפע רבות מקבלת הזוהר, ובשיריו יש התייחסויות רבות למושגים קבליים. אבל דרכו נפרדה דרך תלמידי האר"י, הוא לא קיבל את תורתם מחד, ונתן פרשנות משלו למושגים מהזוהר מאידך. למשל, בשיריו הוא מתייחס למושגים הזוהר המייחסים אהבת גבר ואשה לאל ולכנסת ישראל, ונותן משמעות פלסטית ומיידית למונחים שהאר"י ותלמידיו ניסו להציג כמופשטים ורוחניים.
    בקהילות מסויימות נמנעו מלשיר את שיריו, כולל חסידים הונגרים, אבל דומני שעם הזמן קהתה ההתנגדות, ו"יה ריבון" הוא שיר חובה בזמירוני השבת.
    ר' ישראל נודע כפוסק חכם, חריף ומקיף, וקיבל שאלות בהלכה גם מרחוק. במותו הוריש את תפקיד הרב של עזה לבנו.

    השבמחק
  9. לא לשכוח שנתן העזתי באחת מנבואותיו "לקח" מירושלים את קדושתה ו"העבירה" לעזה, וזאת משום שיושבי ירושלים סירבו להאמין במשיח שבתי צבי.

    השבמחק
  10. המקור לדבריו של רבי יוחנן: בבלי סוטה דף י ע"א

    השבמחק
  11. בעזה נמצא בית כנסת עתיק מהמאה ה-5, עם פסיפס (מה שהשתמר בו הוא דמות דוד המנגן). הפסיפס הועבר לישראל, חלקו ב"אתר השומרוני הטוב" וחלקו בירושלים

    השבמחק
  12. הערה קטנה לגבי השיר "זכרני נא", השיר הולחן והושר ע"י דב שורין באלבומו נקמה - אלבום שלם של שירי נקם בגויים. יש לי את האלבום, אם אם מישהו מעוניין, הוא די משעשע (בלי כוונה).

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.