יום שני, 25 בפברואר 2013

ספיחי פורים (תשע"ג)

פורים טיש בוויז'ניץ, בני-ברק, 2013 (צילם: רמי נוידרפר)

היום חוגגים בירושלים עירי את חג פורים, ולכן מותר עדיין להשתעשע. הנה מקצת ממשלוחי המנות שקיבלתי לרגל החג.

א. פורים בתל אביב

רמי נוידרפר (שצילם אתמול בערב את התמונה למעלה) שלח את שער 'מוסף לילדים' של העיתון 'דבר' מיום י' באדר ב' תרצ"ב (1932), ובו ציור יפה של נחום גוטמן ושיר קטן של אנדה עמיר-פינקרפלד ושמו 'פורים בתל-אביב'.


ב. מלכת אסתר הראשונה

ועוד בתל אביב. חוקר הסרטים יעקב גרוס העלה בשבוע שעבר לרשת סרטון תיעודי מיוחד במינו ובו ריאיון, שנערך בשנות השמונים, עם ציפורה צברי (נפטרה ב-1994). צברי, שבשנות העשרים הייתה נערה שחילקה חלב ברחובות תל אביב הקטנה כשהיא רוכבת על חמור, נבחרה להיות 'מלכת אסתר' בעדליאדע של 1928. סרטון מקסים.



ג. שִׂימִי יָדֵךְ בְּיָדִי

עמיחי שפירא שלח שתי מודעות שהתפרסמו בשבוע שעבר בעיתוני בני ברק ('קול העיר'), ואיכשהו הצליחו לעבור את עיניה הבוחנות של הצנזורה הרוחנית, בין בשל בוּרוּת בין מתוך רשלנות הנגרמת מעבודה קשה בחוּמְר(וֹת) ובלבנים.

בראשונה מתגדרת המסעדה הכשרה למהדרין בילד חמוד החובש כובע קלאסי של... סנטה קלאוס.


המודעה השנייה מעניינת יותר. לא רק הצנזורה המחמירה שריטשה את פני כל הנערות המחופשות (אך התעלמה לחלוטין מזוג ה'מנתחים', בן ובת, שמחזיקים ידיים), אלא גם משום שיש בה השתקפות של עולם הדימויים החרדי, שבו עדיין יש קוזאקים במבחר תלבושות (שהקוזאקים האמתיים מעולם לא דמיינו לעצמם), ויש 'דיילת' שכנראה נלקחה משנות החמישים, ויש גם 'טבחיות', 'שיפוצניק' ו'תימני', שמעוצב בדמות הרב אמנון יצחק...



הילדה שהתחפשה לתפוז וניצלה מריטוש, והמנתח שמושיט יד למנתחת מרוטשת

הדיילת הצנועה והקוזאק הממושקף

ד. עמלק לייט

שלמה פוקס שלח את הפרסומת המשונה הזו מטעם קופת חולים 'מכבי', שנאבקת בעישון סיגריות על ידי הגדרתן כלא פחות מ'עמלק', שאותו יש כידוע להרוג, להשמיד ולאבד. הפרסומת נדפסה לפני שבוע בעיתון 'יתד נאמן' (ט' באדר תשע"ג).


8 תגובות:

  1. עכשיו אני מבין - אתמול הייתי בטיש והכובע הנפוץ ביותר (חוץ מה שטריימל) היו הכובעים הטורקיים (שמתברר שהם של הקוזאק).
    ואני לא ידעתי.

    השבמחק
  2. אמש בחוצות בני ברק, ראיתי המון ילדים מעשנים, ממש בני שמונה ועשר. מנהג מטומטם. אם להילחם בזה פירושו לגייס את עמלק , אני בעד

    השבמחק
    תשובות
    1. זו בדיוק דעתי. למה לא להשתמש בכל כלי העזר, כולל המשונים ביותר, כדי להילחם בתופעה המגונה?

      מחק
  3. לרמי נוידרפר,

    סיפר רב (המקור תלמודי) כי בניו של המן (כנראה בני בניו) עשו תשובה ומלמדים תורה בבני ברק.

    השבמחק
  4. נמצאה האבדה "מבני בניו של המן למדו תורה..." (סנהדרין צו ע"ב)

    http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=6459

    השבמחק
  5. עוד על פורים בתל אביב- מתוך תיאור מקסים של א. אבי שולמית (מי זה?) שמופיע בספר המועדים. אני נהניתי לקרוא על השילוב המרגש של מסורות מהמגילה עם ההווה התל אביבי... שינויי השמות של הרחובות, התחלת המצעד בבית הכנסת דווקא, ועוד... תהנו

    במטרופולין של העדלידע
    א. ת כ ו נ ת פורים בשנת תשט״ו
    לא בכדי נבחרה תל־אביב, צעירת הערים בארץ־ישראל, להיות המרכז לחג־הפורים
    המחודש, חג העליצות והליצנות וקלות הדעת. אכן, אין כעיר
    הזאת, הבונה והורסת, הורסת ובונה, הפושטת צורה ולובשת צורה חדשים לבקרים, שהיא
    מתחילת ברייתה כעין תערוכה רבת־גונים של טיפוס־ם ולשונות וצורות ארדיכליות ונמוםי־
    הוי •מנהגים, עיר שסגנונה הוא חוסר־סגנון, ויציבותה היא אי־יציבות — אין כמוה מתאמת
    להיות המטרופולין של הבדיחה והשניגה והלגלוג והבקורת. קרתא דליצנותא.

    ובהגיע ימי הפורים, תל־אביב פושטת צורה ולובשת צורה. לא רק תושבי
    העיר ואורחיה עמדו מוכנים ומזומגים לקחת חלק בשמחת פורים, כי אם גם העיר עצמה
    רחובותיה ובתיה. הרחובות, אשר בהם מרכז השמחה, היו משנים את שמותיהם ביום
    זה בשמות מן המגילה. לא רחוב אלנבי (רחוב גדול ושואן, חוט־השדרה של העיר. על
    שם המצביא האנגלי כובש הארץ במלחמת־העולם הראשונה) אלא רחוב ״שושן הבירה״,
    לא רחוב ״בן יהודה״ כי אם ״ומדבר כלשון עמו״(רמז לבן־יהודח, מחיה הדבור העבריה
    לא רחוב העליה אלא רחוב ״שומר הסף״(רמז להגבלות העליה בימי שלטון המנדט הבריטי),
    אשר העם חפץ » לא רחוב אחד־העם אלא רחוב ״איש יהודי״, לא רחוב ביאליק אלא רחוב
    גיקרו״ (רמז לחבת העם לבחיר־משורדיו), לא רחוב החשמל אלא רחוב ״ליהודים היתד,
    אורה״. לא רחוב שלום־עליכם אלא רחוב ״צהלה ושמחת״(רמז לסופד ההומוריסטי הגדול),
    לא רחוב פינסקר אלא רחוב ״לן גנוס״ (רמז להטסה הציונית של ראש חובבי־ציון

    ב. פ ת י ח ת ה ח ג
    צפירה ארוכה של מכבי־אש ושל ארובות בתי־החרושת וגם של הספינות העוננות
    בימה של תל־אביב, ואחריה תרועת חצוצרות בניגון המגילה מעל גגות בטבורה של
    תעיר — מבשרות את התחלת ה ח ג בחלק מן הרחוב הראשי של העיד, רחוב אלנבי, נעסקח
    288 ימי מ ו ע ד ו ז כ י י ן ז פ ו ר י ם
    תנועת כלי־רכב, והתנועה הופנתה בידי שוטרים לדתובות צדדיים. המוני אלפים זורמים
    אל רחבת בית־הכנסת׳ לשמוע אל מקרא מגילה הבוקע דרד הרמקולים התוצה• סילםולי
    הקריאה המסורתיים, שיש בהם מאבק בלתי־פוסק של צלילי אבל וחדווה, המלווים פעם
    בפעם הימהומי הרעשנים של הילדים לכל הזכרת שם המן ועשרת בניו ימ״ש — יוצרים
    ברחוב אוירה תגיג־ת־פורימית׳ ומשמשים פתיחה פולחנית גאה לחג שכולו צהלולים וקלות-
    ראש והתפרקות...

    השבמחק
    תשובות
    1. וסליחה על טעויות ההגהה, רק עכשיו אני שמה לב שההעתקה מקובץ pdf לא יצאה מדוייקת בגלל הגופן המיושן של ספר המועדים שקשה לפיענוח על ידי המחשב...

      מחק
  6. המשך סיפורה של ציפורה צברי, מלכת אסתר הראשונה של ת"א, היה מרתק לא פחות - היא נסעה לגרמניה לעבוד בעסקי השעשועים, הייתה שחקנית, עבדה בקרקס והוצגה תמיד כ"מלכת היופי מפלסטינה". בשנות השלושים המוקדמות ברחה מגרמניה והייתה כנראה לתימניה היחידה שנאלצה להמלט מציפורני הנאצים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.