יום שני, 11 במרץ 2013

שוויון בנטל, ורשה 1933



'מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ' (קהלת, א 9). גם סוגיית השוויון בנטל איננה חדשה, ומתברר שטענות כלפי חרדים היו כבר לפני שמונים שנה, ממש כאילו היה זה אתמול. 

דניאל בלעטער, שעיין לאחרונה בגיליונות העיתון 'הײַנט' (היום) יומון ביידיש, שראה אור בוורשה בין 1939-1908 – הופתע לגלות במדור ההומוריסטי (שנקרא 'דער כל-בו'ניק'), מיום 20 בינואר 1933, את הקריקטורה הזו. 

'אני ממש לא חסיד של ההתמקדות של שלל המפלגות באותו שוויון בנטל', כתב לי דניאל, 'אבל הדיוק והרלוונטיות של הקריקטורה בת השמונים לשיח הישראלי של 2013 תפסו את עיני'.





'ווער גיט און ווער נעהמט?' שואלת הכותרת. דהיינו: מי נותן ומי לוקח?

והתשובה למטה, מתחת לציור ה'אנטישמי': 'אָט אַזוי זעהט אויס דער בודזשעט פֿון דער וואַרשאַווער קהלה'. כלומר: כך נראה התקציב של קהילת ורשה...

*



'הײַנט' היה עיתון נפוץ מאוד, מעין 'ידיעות אחרונות' של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם. על העיתון, ועל המדור ההומוריסטי המפורסם שלו, כתב פרופ' אברהם נוברשטרן במבוא לסריקה הדיגיטלית של הײַנט, באתר 'עיתונות יהודית היסטורית':
יש לזכור שהעיתון פנה לחוג קוראים מגוון ביותר מכל בחינה שהיא; קראו בו גם שומרי מצוות ויהודים מסורתיים על גוניהם השונים, כולל חסידים (אם כי הם עשו זאת לעתים בהסתר ותוך הסתייגות מפורשת), גם יהודים חילוניים (שהתפרסו גם הם בקשת רחבה של דעות), גם ציונים וגם 'יהודים סתם'. העורכים ידעו זאת והשתדלו לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי, שלעתים היה עממי למדיי ...  
בשנות העשרים והשלושים הלך והתגוון החומר הספרותי בעיתון, והתפרסמו בו רומנים של סופרי יידיש המקובלים, פרי עטם של שלום אש, י"י זינגר ואחרים. כמו כן התחיל להופיע בו דף ספרותי, ובו מאמרים, ידיעות על הנעשה בספרות ביידיש, בעברית ובספרות העולם. בדף זה נדפסו לעתים גם שירים של משוררי יידיש (למשל, איציק מאנגר). אחד המדורים הפופולאריים בעיתון (בדומה לעיתונים אחרים ביידיש) היה זה המוקדש להומור. הוא גם הקפיד לפרסם בתדירות מאמרים פופולאריים בענייני רפואה ובריאות. תחום המוסיקה על כל היבטיו, החל בחזנות וכלה במופעי האופרה בוורשה, הופקד בידי מנחם קיפניס, ומאמריו וידיעותיו הם מקור עשיר ביותר לחקר היבט זה בחיי יהודי פולין. לעתים הופיע ב'הײַנט' גם מדור לנשים, אם כי ברור שהעיתון פנה בעיקרו של דבר לקהל גברי. לנשים לא הייתה נוכחות ממשית בצוות הכותבים המגוון של העיתון, שכלל בשיאו עשרות אחדות של משתתפים בעבודה מלאה או חלקית – אנשי מערכת, כתבים בפולין ובארצות חוץ. אחד ממשתתפיו הבולטים של 'הײַנט' בשנות השלושים היה עזריאל קרליבך – לימים עורך 'מעריב'. 

3 תגובות:

  1. ובלשון התלמוד: "מאי אהנו לן רבנן"? (סנהדרין צט)

    השבמחק
  2. בקשר לקריקטורה מן ה"היינט", כדאי לזכור הבדל מהותי בין אז להיום. באותם הימים אנשי ה"אגודה" לא היו מיעוט, אלא שלטו בהנהלת הקהילה של וורשה.

    השבמחק
  3. עוד הערה אחת, בבית המדרש להכשרת רבנים בורשה לימדו מדי יום לימודי ליבה, וכך גם בבית המדרש בגור, שכללו לימודי השפה פולנית וחשבון. הרבי מגור הגן בשצף קצף על בית המדרש מפני המקטרגים ואמר שזה מוסד טוב. היו זמנים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.