יום שני, 25 במרץ 2013

עוד מעט פסח (תשע"ג)

סעודת החמץ האחרונה בחצר ישיבת 'תולדות אהרן', פסח תשע"ב (צילם: ברוך גיאן)

מבחר רשימות קודמות על פסח

אז מה הם אכלו שם, בסעודה האחרונה?

וריאציות לפסח

שירי ליל הסדר, קצת אחרת

היכונו לפסח: הטירוף מתחיל...

שלטים מקומיים / מבצעים לפסח

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

עשרה פתיתי חמץ

ורשימה שהתפרסמה אתמול,  ברוך הבא: שעשועי פסח

*

א. 'שמחה רבה' + ויוואלדי

חמישיית הבנות של כרמל א-קפלה מפליאות לשלב את 'שמחה רבה', שיר פסח הקלסי של בלהה יפה וידידיה אדמון, עם פרק 'האביב' בסימפונית 'ארבע העונות' של אנטוניו ויוואלדי.



תודה לרונית מרוז

ב. ביעור חמץ בלעז

דוד הוליץ שלח לי צילום של דף מעוטר הכולל את 'סדר בדיקת ושריפת חמץ', ש'מוגש בהוקרה לידידי ותומכי מוסדותינו הקדושים מוסדות ערלוי' (ערלוי היא חסידות הונגרית קטנה, שמרכזה בירושלים):


כתב הוליץ:
אחרי הברכה שקודמת לבדיקת החמץ, ולפני אמירת הטקסט הארמי הקדום 'כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי', מופיעה הערה חשובה בעברית: 'אחרי גמר כל הבדיקה יאמר כל חמירא וצריך להבין מה שאומר. ומי שאינו מבין ארמית יאמר בלשון לעז'.
במילים אחרות: גם חסידי ערלוי יודעים, שלא כל אחד מבין בימינו ארמית ויש כאלה הזקוקים לעזרה בתרגום. אבל עבורם לשון לעז, פירושה יידיש: 'אללעס זויער טייג וכו'...
אם אדם בישראל אינו מבין ארמית, אולי זו קצת בושה, אבל מה תעזור לו היידיש, שגם היא אינה נהירה לכולם. על אחת כמה וכמה יידיש מגורמנת (את הניקוד עשה כנראה אדם הלום יין, שאינו מבחין בין קמץ לשורוק). זה אמנם מעודד לחשוב שבעיניהם של חסידי ערלוי העברית אינה נחשבת ל'לעז', אבל אם חשוב להבין את הטקסט הארמי, למה לא לתרגמו פשוט לעברית?

ג. 'סוכר-ראש' כשר לפסח

מודעה זו התפרסמה בעיתון 'דואר היום' לפני תשעים שנה (15 במרס 1923).

'מה זה סוכר-ראש?', שאל אותי רמי נוידרפר, שהעביר לי את המודעה, 'ניסיתי להתקשר לשח-רחוק של האדון ורשבסקי בירושלם, אבל אף אחד לא ענה לי'.



הפניתי את השאלה לפרופסור חיים כהן מאוניברסיטת תל-אביב, עורך המילון ההיסטורי של הלשון העברית, והוא פתר את החידה:
סוכר-ראש הוא תרגום מגרמנית של Zukcerhut (כובע סוכר), דהיינו גוש סוכר בצורת חרוט. באנגלית הוא נקרא Sugarloaf. בספרות העברית הוא נקרא לעתים 'חרוט סוכר', וח"נ ביאליק בסיפורו 'החצוצרה נתביישה' מתרגם כצורתו: כובע סוכר. מניין לקחו את ה'ראש' לא אדע, אולי מרוסית או צרפתית. לפני כחודשיים הייתי באוניברסיטת האלה שבגרמניה וראיתי חרוטים כאלה בעיניי (אמנם, בלי הכשר לפסח). במונחי האקדמיה ללשון עברית: 'סוכר ראשים', ובאמת איני יודע מה ראו להניח את המונח העברי בצורתו זו, התמוהה בעיניי.
הכנת חרוטי סוכר (ציור מהמאה ה-17)


ד. שישליק כבש במצה

ולסיום, ברכתו של צייר המערכת, נעם נדב:




ומשהו לחובבי קרבן הפסח:


תודה לשמחה שטול


חג שמח!

2 comments:

  1. יהודי ערלוי אינם חסידים! הם אשכנזים הונגריים, שמתפללים בנוסח אשכנז ונוהגים כמנהגי אשכנז (ואפילו מניחים תפילין בירושלים בחול-המועד!), שאימצו לבוש חסידי וכמה נורמות חסידיות אחרי המלחמה. (אגב, גם אני יהודי אשכנזי שאימצתי לבוש חסידי, אבל רק בימים טובים, ולא מיד אחרי המלחמה, אלא רק השנה....)

    הרבה פעמים התפללתי בערלוי בקטמון בימי חול-המועד, כדי להניח תפילין, ובלילות של ימים טובים, כדי לומר פיוטי המעריב המסורתיים.

    השבמחק
  2. הנוסח "אלע זויער טייג" וכו' הוא וותיק ומוכר מאוד, מופיע בכל מחזור אשכנזי לפסח מהמאות האחרונות. לי עצמי יש בבית כמה מהדורות צילום של סידורים ישנים שמופיע בהם נוסח קדום זה עצמו.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.