יום שלישי, 12 במרץ 2013

נוף לחורשת הסרג'נטים

עידו וינטר שלח לי את המודעה הזו, המספרת על שיווק דירות יוקרה במיזם בנייה חדש בנתניה.


לכאורה מודעה ככל המודעות, אך מי שקצת מכיר את ההיסטוריה של מלחמת העצמאות, אולי יחוש קצת מבוכה וחוסר נוחות. 'חורשת הסרג'נטים' איננה סתם חורשה פסטורלית ירוקה, אלא זירת פשע, שבה התחוללה לפני כשבעים שנה, ביולי 1947, 'פרשת הסרג'נטים', שהסעירה את היישוב כולו.

בחורשה זו תלו חברי האצ"ל שני סמלים בריטים, שנחטפו ב-11 ביולי 1947 כדי שישמשו 'קלפי מיקוח' בניסיון להמתיק את דינם של אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר  שלושת חברי אצ"ל, שנגדם פסק בית משפט צבאי בריטי מוות בתלייה. הבריטים מיאנו להישמע לאולטימטום, ובבוקר ה-29 ביולי נתלו חברי האצ"ל בבית הכלא בעכו בהוראת הנציב העליון. באותו יום הוציאו אנשי האצ"ל את שני החטופים להורג בתלייה במקום המסתור, במלטשת יהלומים נטושה בדרום נתניה. למחרת הועברו גופותיהם לחורשת אקליפטוסים ליד אבן יהודה, ושם נתלו מחדש. מתחת לגופות התלויות הונח מוקש, ולגופות עצמן הוצמדו פתקים בעברית שבהם נכתב כי חיילים אלה נדונו למוות על ידי בית דין צבאי של המחתרת. אגב, לימים התברר כי אחד ההרוגים, הסמל קליפורד מרטין, היה בכלל יהודי...

גופות הסרג'נטים תלויות בחורשה (מקור: ויקיפדיה)

הגופות התגלו רק למחרת היום והגילוי גרם זעזוע ולסערה תקשורתית אדירה. חיילים בריטים השתוללו ברחובות תל אביב בתגובת נקם, ובמהלך ההתפרעות נהרגו חמישה יהודים ונפצעו רבים. עיתוני לונדון יצאו בכותרות ראשיות נגד המעשה הברברי, וראשי היישוב המאורגן גינו גם הם בכל פה את התלייה של חפים מפשע, בלי רשות ובלי סמכות. נתן אלתרמן, הקול המוסרי של היישוב, פרסם במדורו 'הטור השביעי', שבעיתון 'דבר', שיר מחאה נוקב.

הכותרת הראשית של 'דבר', 1 באוגוסט 1947

אכזרי ככל שזה נשמע, גם הבריטים למדו את הלקח והפסיקו את 'מדיניות הגרדומים' המוצהרת שלהם. מכאן ואילך לא נתלו עוד יהודים בידי הבריטים.

פרשה זו מתוארת לפרטיה בערך מצוין בוויקיפדיה, וממנו למדתי שחורשת הסרג'נטים היא מקום מטופח, חורשה טבעית ששבילי הליכה נסללו בה, אך אין בה ולו רמז לכך שבין העצים הללו התחולל סיפור כה דרמטי.

חורשת הסרג'נטים היום (מקור: ויקיפדיה)

שבעים שנה חלפו. החיים נמשכים, ועתה גם חורשת הסרג'נטים היא עוד שם של מקום שלצדו משווקים דירות יוקרה. מי יודע, אולי לוותיקי האצ"ל ולצאצאיהם יש הנחה מיוחדת...

נתן אלתרמן, הטור השביעי, דבר, 1 באוגוסט 1947


7 תגובות:

  1. תודה לך דוד הפלאת להעלות פרשיה מצחינה זו מהעבר.
    הציניות של הקבלנים המשווקים אין לה גבולות. מגרש טוברוק אינו רחוק משם בנתניה. מי זוכר את טוברוק? הקבלנים מוכרים סרז'נטים תלויים ואתרי גבורה מימי מלחה'ע השניה - באותה נשימה! ומאידך רואים שאתה לא נתנייתי דוד. הידעת על שכונות בנתניה בשם רמת טיומקין, רמת אפרים, משמר הירדן ועוד? נתניה הייתה מבצר של הפלג האזרחי ונטתה לעבר ארגוני הפורשים.

    ויש גם נבזויות פרסומיות מסוג אחר: סוכני נסיעות ומדריכי חו'ל, מוכרים למשל טיול לווילנה, בכותרת מדהימה זו: מהגאון מווילנה ועד הגאון מעין החורש!
    לאמור מההגר'א ועד לאבא קובנר! וידם של המדפיסים אפילו לא רועדת...

    השבמחק
    תשובות
    1. חבר'ה, אני ממש לא תומך טרור, גם כשהוא מבוצע על ידי יהודים, אבל ראוי לגנות לא פחות מכך את החיילים הבריטים שערכו את מבצע הנקם והרגו חמישה יהודים חפים משפע בתל אביב (אם צה"ל היה מבצע מסע נקם כזה בתגובה לפעולת טרור של ערבים, כבר הייתם מוצאים יפה יפה את המילים הנכונות לגנות את המעשה, והייתם כבר יוצרים את ההרגשה שהוא מאפיל כמה מונים על מעשה הטרור שבתגובה עליו הוא בא).

      אשר לחורשה, על מה הזעקה? קריאת החורשה על שם הסרג'נטים היא פעולה נאה של הנצחת שמם, כראוי לקורבנות טרור, ויש בה גם משום נסיון לכפר על המעשה הרע. (ושוב, אני תוהה מתי יקראו הפלסטינים חורשות על שם קורבנות מלון פארק או ילדי מעלות). ואם שמה של החורשה ניתן לה כראוי, מה רע שהמפרסמים משתבחים בה במסע הפרסום שלהם?

      מחק
    2. דובי גולדפלם17 במרץ 2013 בשעה 0:35

      נראה שכולנו עושים אותן שגיאות שוב ושוב. אסור לשפוט אירועים כאלו על פי קני המידה שלנו היום אלא על פי קני המידה של אותה תקופה. הציבור כולו, תומכי ההגנה וארגוני הפורשים, היה נגד ההוצאות להורג. רק תליית הסרג'נטים הביאה להפסקת ההוצאות להורג.

      מחק
    3. תסלח לי אבל צחנתך עולה יותר מדי למעלה. באירלנד, בארה"ב ובעוד כמה מקומות בעולם, מורדים לעצמאות הרגו חיילים ושוטרים בריטיים. ב"פךשתינה א"י" הדבר היה אסור - אבל רק ל"פורשים". בירושלים באוקטובר 1946 אנשי "טוהר-הנשק" מהפלמ"ח התנקשו בקצין ברוס רק בגלל שהוא שבר כמה אצבעות לחברי הפלוגה הדתית של הפלמ"ח בביריה. נו, באמת, אין לך חוש היסטורי או חוש ערכי (מה חשוב יותר: חייו של לוחם אצ"ל או אבצע של פלמחניק?)

      מחק
    4. ההבדל 'הקטן' הוא שברוס היה אחראי ישיר לעינויים של אסירי ביריה, ואילו שני הסרג'נטים היו חפים מפשע ולא היה להם שום קשר למאסרם של יהודים.

      מחק
  2. השם "חורשת הסרג'נטים" הוא שם עממי ולא רשמי, שהכה שורש והפך למעין "שם רשמי", בעיקר בשנים האחרונות, בהן כל האיזור הפך לשכונה פורחת (ולא זולה...).
    קיים סיכוי שהקבלן יודע רק את השם, ולא את מה שעומד מאחוריו, וקיים סיכוי שאם הוא יודע - זה לא נראה לו בעייתי (גם לי לא...) לפרסם את מיקום הפרוייקט מול החורשה, שלאחר מאבק התושבים הפכה ממאורת סמים לסוג של שמורת טבע עירונית

    השבמחק
  3. דוד, מקובלים עלי לגמרי דבריך ביחס לפרשה, ובכל זאת הערה באשר ל"מדיניות הגרדומים" של הבריטים: למעשה לא הייתה כזו. לא בכדי נתלו רק 11 איש, כולם אנשי לח"י ואצ"ל (מרדכי שוורצמן שסופח בידי הפורשים להרוגי המלכות כאיש ההגנה, היה למעשה רוצח שאף ביקש ערב התלייה שלא יראו במעשיו מופת). לפי החוק הוטל עונש מוות על מחזיקי נשק אסור ובודאי על טרוריסטים. אך הייתה בחוק בן הזמן גם אופציה של בקשת חנינה שבכל המקרים הסירה את עונש המוות. אנשי היישוב וחברי 'ההגנה' ניצלו עובדה זו עד תום. אלא שהארגונים הפורשים אסרו על חבריהם, מסיבות פוליטיות, לבקש חנינה (ראה המקרה של דב גרונר, איש אצ"ל, שביקש חנינה ואולץ לחזור בו). כך הובילה איוולת אחת (הגדרת הבריטים כאויב) אל איוולת שנייה: גזרי דין מוות מיותרים. הבריטים חדלו להוציא להורג מאוגוסט 1947 משתי סיבות. ראשית, הסוכנות היהודית חזרה בעקבות רצח הסרג'נטים לטפל בטרור היהודי (סזון). שנית, וחשוב מזה, בעקבות המלצות אונסקו"פ בשלהי אוגוסט החליטו הבריטים בספטמבר 1947, לעזוב באופן חד צדדי את הארץ, האלימות היהודית-הערבית התחדשה ולבריטים שוב לא היה עניין לטפל בטרוריסטים. ועוד, פרשת הסרג'נטים, כתם מוסרי כפי שצוין אצלך בצדק, הייתה תפלה לשני עניינים חשובים בהרבה שהתרחשו במקביל: אקסודוס וכאמור אונסקו"פ. לפורשים היה כשרון לעסוק שוב ושוב בלא-רלוונטי שפגע ביישוב היהודי – מקרה הסרג'נטים היה מהבולטים שבהם. אלא שהיום מממנת המדינה מוסד היושב על אחד המגרשים היקרים ביותר בירושלים והמציג את הפרשה כעוד עלילת גבורה "במלחמת העצמאות שלא הייתה" נגד הבריטים (להבדיל ממלחמת העצמאות מנובמבר 1947 עד יולי 1949).

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.