יום שישי, 28 ביוני 2013

בין השולמית ליחזקאל בן בוזי: על כמה משיריה של נעמי שמר

נעמי שמר ופסנתר הקסם, 1975 (צילום: יעל רוזן)

מאת דודו אלהרר*

במלאת תשע שנים לפטירתה של נעמי שמר 

נעמי שמר (2004-1930)  שאליהו הכהן הגדירה: 'היוצרת החשובה ביותר שהייתה לעם היהודי מאז ימי המקרא, מאז מרים הנביאה, ואולי מעולם'  סיפרה שמדי פעם היה מפציר בה מאן-דהוא להלחין מנגינה לשיר שכתב. נעמי הייתה עונה לו בנימוס, שהיא נוהגת להלחין מילים לשירים שהיא בעצמה כותבת. או אז, אותו 'משורר' היה נזעק כמי שהצליח לתפוס אותה בקלקלתה: 'לא נכון! הרי הלחנת שירים שכתבו ביאליק, טשרניחובסקי ואלתרמן', כאן הייתה נעמי מאבדת את סבלנותה ומסננת לעברו שאלה: 'נוּ? ואתה ביאליק?'...

א. שובי השולמית

'שובי, שובי השולמית' – מציורי התנ"ך של אבל פן, בערך 1950

לפני שנות דור, בשנת 1988, הגעתי לביתה של נעמי שמר. מאיר פעיל, שגר קומה מעליה, עצר לכבודי את דלת המעלית ושאל: 'אתה עולה לנעמי שמר?'. עניתי בחיוב וקיבלתי טרמפ. אחזתי בידי קלטת עם שתי מנגינות שהלחין מתי כספי (באותה עת הייתי המפיק האמנותי והסוכן של מתי כספי וריקי גל), כולי נרגש ומתפלל בתקווה שנעמי תסכים לכתוב להן מילים. שני שירים נולדו מביקור זה, והם צמד יחיד ומיוחד של שיתוף יצירה בין כספי לשֶׁמֶר: 'שובי השולמית', שביצע מתי כספי עצמו ו'על ראש שמחתי', ששרה ריקי גל. שני השירים נדפסו ב'ספר ארבע', ספרה האחרון של נעמי שמר (שבא ומעריב, 1995).

למרות החיבור הנדיר בין שני ענקים מוזיקליים כמו שמר וכספי, אלה הם מן השירים הפחות מוכרים שלהם, וזו הזדמנות להביאם שוב לתשומת הלב.

באותם ימים הילכה מגילת שיר השירים קסם על נעמי שמר ושני השירים הללו מתכתבים עם יצירה מופלאה זו. השיר 'שובי השולמית' מלא פיוס, אהבה, תשוקה והנאה, עד כדי יציאה במחול, כפי שגם הכתיבה המנגינה. אין ספק שלנגד עיניה של נעמי שמר עמדה הפתיחה לפרק ז', שכולו תיאור שלמותה של השולמית: 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם ... מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב'.

השולמית מבקשת ללכת מזה ולא לשוב. היא מסרבת להצטרף אל דודה  ברדתו 'אל גינת אגוז' אין לה יותר עניין בפריחת הגפן או בהנץ הרימונים. רוצה היא לשוב לעמה כראוי לה בעיניה, כבת מלך.

כששוחחנו על השיר הפניתי את תשומת לבה להיגד 'וְנֶחֱזֶה-בָּךְ' שהוא בלשון רבים, שהרי הדוֹד האוהב לא ביקש 'וְאֶחֱזֶה' בלשון יחיד. מובן שיש לכך פירושים ופרשנויות אינספור, אבל קולע במיוחד לטעמי הוא פירושו של הרשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) שיצר קונפליקט בין השולמית לבין אהובה, והיא שואלת כנפגעת: 'מה תחזה בי וביופיי והדרת קומתי שקראתני שולמית, שאתה אומר לי להתראות ל[עיני] כל כאלו אני הולכת במחולות. וגנאי לי להתראות לכל, ולא אשוב אליך'.

הואיל ומגילת שיר השירים נתפסת גם כמטפורה, שגדושה סמלים דתיים-לאומיים המהולים בארוטיקה נשגבת, אין מנוס מהחקירה העמוקה הנדרשת: מי היא זו 'השולמית' (ועוד בה' הידיעה)?

ר' אברהם אבן עזרא פירש: 'שהיא מן שלם, היא ירושלם וענינו יִרְאוּ שָׁלֵם'. ואם כך, מדוע השולמית מבקשת ללכת? למה מפצירים בה לשוב? ומניין לשוב, ולאן? נדמה לי שטמון כאן רעיון כללי שחובק עולם בפרטיותו: שאיפתה של הזהות האישית לשוב אל כור מחצבתה, האכסניה הטבעית שלה; וההכרח של אותה אכסניה להכיל בתוכה את הזהות שחמקה ממנה. ברוח הזו נכתב השיר של נעמי שמר, ואידך זיל גמור.


והנה מתי כספי בדואט עם נעמי שמר:


  

ב. בארץ להד"ם

נעמי שמר לא הייתה 'בת נדיב' בהסברים המפענחים את שיריה, וזאת בלשון המעטה. כשראיינתי את בעלה, מרדכי הורוביץ, לעיתון 'מקור ראשון', במלאת שלושים לפטירתה, סיפרתי לו שלא הצלחתי להציל מפיה פירוש כלשהו לגבי שירה הידוע והחידתי 'בארץ להד"ם', שאותו כתבה בשנת 1972 והקדישה לבעלה מרדכי (השיר נדפס ב'הספר השני', לולב, 1975). גדולה הייתה סקרנותי לפענח את מסתרי השיר, אך תשובתו של מרדכי הייתה: 'אין לי מושג'.

עד היום איני יודע אם כנה הייתה תשובתו או שמא שוכן לו רז עלום בין בני הזוג והם משתעשעים עמו במרומים, כאשר אנו עדיין כאן, בעולמנו השפל המכונה במקורות 'עלמא דשקרא', והוא, ככל הנראה, 'ארץ לא היו דברים מעולם'...

הנה מירי אלוני במופע של 'חבורת בימות' משנת 1972:







ג. אקטואליה

באחת החזרות שקיימנו למופע האחרון בחייה, 'אלף שירים ושיר', הביאה נעמי עמה את השיר 'אקטואליה'. כדרכי הפשפשנית והנברנית בקודש, ביליתי כל אותו הלילה עם ספר יחזקאל, על פירושיו ודקדוקיו, ולא מצאתי מנוח לכף נפשי. בבוקר המחרת סיפרתי לה שקראתי את כל ספר יחזקאל והתעמקתי בכל נפלאותיו ועדיין אינני מבין מה כל כך אקטואלי בנבואותיו של יחזקאל בן-בּוּזִי. נעמי הישירה בי את מבטה הנוקב וסנטה: 'נראה אותךָ מוצא מילה אחרת שמתחרזת עם גָ'קוּזִי!'...


השיר 'אקטואליה', שנדפס בספרה אחרון 'סימני דרך', היה אחד משיריה האחרונים של שמר וכבר הובא בעבר בעונ"ש – ברשימה 'הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא'. הנה שוב הביצוע השמח: נעמי שמר שרה בליווי רמי הראל, רונית רולנד וכותב שורות אלה (מתוך הדיסק 'יש לי יום יום חג', שבתוך 'האוסף השלם').




ד. על ראש שמחתי

לסיום, נשובה ראש לשיר 'על ראש שמחתי', שנכתב ב-1988 ובעיניי הוא אחד השירים החשובים של נעמי שמר, באשר הוא מיטיב להגדיר את הפרדוקס היצירתי שעמו התמודדה ורומז להימנעות מהתבטאויות פוליטיות שגזרה על עצמה מאז ועד ליום מותה. 

אוהביה הרבים של נעמי זוכרים בוודאי בצער את הביקורות הקשות והפוגעות על יצירתה, שכביכול התקלקלה ואיננה אותנטית עוד מאז 'סטתה' מן הזרם והפגינה אהדה לעמדות הימין הפוליטי.

שבטי הלשון הצליפו בה מכל העברים ובראש הגדוד צעד מאמרו של דן מירון ('זמירות מארץ להד"ם', אגרא, 1, 1985). ביקורת זו פגעה בנעמי קשות ועמוקות – אפשר לומר אף, כי עלבונה היה מוגזם ביחס למשקלם הסגולי של המעליבים, וכמדומה שהייתה זו נקודת שבר עבורה שביטאה תסכולים אישיים נוספים, שלא היו בהכרח קשורים לתחום הפוליטי. מכל מקום, מאז ואילך הפסיקה נעמי לבטא את עמדותיה בפומבי, והעיתון 'ידיעות אחרונות', שבו פרסם נחום ברנע דברי בלע נגדה, לא עבר עוד את מפתן ביתה. עתה לבה היה נתון לקהל יעד חדש – הדורות הבאים. בשירים שכתבה מאז הכמינה רמזים לרוב, והפעם בכוונה תחילה.

השיר 'על ראש שמחתי' נדפס, בכתב ידה של נעמי שמר, בראש ספר שיריה האחרון 'סימני דרך' (הוצאת כינרת, 2003), ועובדה זו כשלעצמה אומרת דרשני:




בשיר שנדפס בתוך הספר יש כבר כמה שינויי נוסח, ושינויים נוספים יש גם בביצועה  של ריקי גל, שיובא להלן.




אף על פי שנושא השיר הוא 'השמחה' של נעמי ('שמחתי'), ניתן להקשות: לשמחה מה זו עושה? שוב גייסה נעמי לעזרתה את שיר השירים והפעם נדרשה למפגש שבין הרעיה לבין השומרים. מפגש זה מוזכר פעמיים במגילה – פעם אחת בפרק ג' ובו היא שואלת את השומרים אם ראו את אהובה אותו היא מחפשת. והנה, לא הספיקו להשיב לה וכבר היא מצאה אותו בעצמה, והיא אוחזת בו ואינה מרפה.
מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר. אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם? כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.
בפעם השנייה, בפרק ה', כבר התפתח עימות אלים, על גבול ההטרדה המינית, בינה לבין אותם שומרים:
מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.
נעמי שמר החליפה את המילה 'מְצָאֻנִי' ב'תְּפָסֻנִי', לאמור: לא היה זה מפגש אקראי ותמים אלא רדיפה עד חרמה. ומה היה חטאה? ('מה את רוקדת ככה ועל מה יצהל קולך?')  אין כאן שאלה המבקשת הבהרה, אלא דרישה שתסור מדרכה הרעה ותשוב אל 'מה שהולך עכשיו'. מה שהלך עכשיו היה המחאה נגד דעותיה, ועל כך היא כמובן משיבה בהתרסה: 'השמחה שלי היא המחאה שלי'.

ה. בִּקְהָלָה יֵחַד כבודי

ובשולי הדברים האלה, הנה סיפור אמתי על אשה הגדולה מהחיים, שמודה בטעותה בדרך מדהימה. 

לאחר שהתפרסם מאמרו המכפיש של דן מירון באלמנך ספרותי, התפרסמה כתבה על כך בעיתון 'העיר'. כנהוג וכנדרש, פנה העיתון לנעמי וביקש את תגובתה. נעמי סירבה להגיב ופטרה את השואלים בפסוק בו קילל יעקב את בניו, שמעון ולוי: 'בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל יחד כבודי' (בראשית, מט 6).

באותו בוקר יום השישי פגשתי בנעמי שמר במשרדו של הסוכן בועז בן-ציון ואמרתי לה: 'יופי של תגובה, אבל הרי כתוב "אל תֵּחַד כבודי" '.

היא התנפלה עלי בשבט לשון חריף מאין כמותו: 'השומעות אוזניךָ מה שפיךָ פולט בחוסר אחריות? "כָּבוֹד" היא מילה בלשון זכר ולכן לא יתכן לשים לפני הכבוד "תֵּחַד" בלשון נקבה... אין מעירין בטרם בודקין! בור ועם הארץ!'

מובן שנאלמתי דום. צמצמתי עצמי וחפוי ראש הצטנפתי בפינתי.

כעבור כמה חודשים באנו, המוזיקאי רפי קדישזון ואנוכי, לביתה של נעמי כדי להכין תכנית טלוויזיה שהוקדשה לשירי חודש תשרי. אינני זוכר מה אמרתי במהלך הפגישה, אבל היא שוב התנפלה עליי, ירתה בי בליסטראות והזכירה את חטאיי כשהחלפתי בְּבוּרוּתי בין המילים 'יֵחַד' ו'תֵּחַד'. מלמלתי וגמגמתי: 'נעמי, מה אעשה? הלא בפירוש כתוב "תֵּחַד"...'

היא לא התאפקה, כיוונה לעברי שתי קרנות עזות מעיניה הרושפות וסיננה: 'אני מביאה תנ"ך!'

'תביאי', לחשתי בכוחותיי האחרונים.

כעבור רגע היא שבה וספר תנ"ך גדול בידה. התיישבה והחלה לעלעל. אמרתי לה בשקט: 'זה בסוף בראשית, בברכת יעקב לבניו...' היא הסתכלה עלי וסנטה בי: 'שתוק... הנה זה!"

לא התאפקתי עוד. אזרתי אומץ ואמרתי בעל-פה את הגרסא דינקותא שלי: 'שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי.

היא טרקה את ספר התנ"ך בחזקה ופלטה: 'טעות דפוס!'...



___________________________________________________________________


* הזמר והשחקן דודו אלהרר היה מידידיה הקרובים של נעמי שמר בשנותיה האחרונות.



11 תגובות:

  1. רשב"ם היה נכדו של רש"י ולא חתנו.

    השבמחק
  2. מתקרב הפסח. המקום - בסיס הטירונים של הנח”ל 909 ליד נתניה. הרס”ר, מוסקו, שואג במגרש המסדרים לטירונים: ”מי שיודע לשיר- שייצא צעד אחד קדימה”. מספר טירונים עושה את הצעד הנדרש. אחד מהם- אנכי. אנו חוששים כמובן מ’מוקש’. האם בגלל שאנחנו מצהירים על ידיעת השירה הרס”ר ישלח אותנו לנקות שירותים?, אבל להפתעתנו אנו נשלחים לחדר האוכל של הבסיס. את פנינו מקבלת צעירה בדרגת סמל (דרגה המתקרבת לגבינו לסטאטוס אלוהי...). היא מציגה עצמה - “אני נעמי ספיר, סמלת תרבות בפיקוד הנח”ל, ועלי הוטלה המשימה לעשות יחד איתכם מקהלה לסדר פסח נוסח יגור”. אנו מתוודעים לשירים היפהפים, יצירותיו של יהודה שרת. נעמי שולטת בנו בקול עדין, אנו נענים לניצוח המסור והמצויין והתוצאה בליל הסדר היתה מופלאה. עד היום השירים המופלאים, עליהם “עבדנו” עם נעמי, מתנגנים בראשינו להנאתינו. למי שעדיין לא ניחש - אותה סמלת תרבות ששמה נעמי היא היא נעמי שמר, שתרומתה לתרבות השירים בישראל לא תסולא בפז. עלי כהן, קופנהגן

    השבמחק
  3. תמר ועמוס רודנר28 ביוני 2013 בשעה 11:22

    האמן דודו אלהרר העניק לנעמי שמר, בשנותיה האחרונות, את המתנה היפה ביותר לה לא העיזה אפילו לצפות.
    דודו יזם, הפיק, ניהל והשתתף בשירה במופע משיריה 'אלף שירים ושיר'. נעמי כבר לא הייתה בריאה. היא שרה - עם רונית רולנד, דודו אלהרר ורמי הראל - בישיבה, כשדודו ורמי מקימים אותה ואוחזים בה היטב כדי להודות לקהל בעמידה.
    נעמי כתבה שלושה שירים במיוחד להפקה הזו: 'אקטואליה' (ע"ע בן בוזי); 'המעיל', ושיר ארספואטי יפה 'המנגן' אותו הקדישה לדודו שגם שם שר אותו במופע סולו.
    בחור הישיבה (האשכנזית) דודו, תפס את נעמי ביותר מטעות אחת בציטוט מן המקורות. זאת בעיקר מפני שנעמי, בפראותה, לא חיפשה במקורות ציטוט הולם לשלֵב בשיר שכתבה. המילים, כולל הציטוטים, עפו אל התווים (ולהפך). כמובן שגם לא בדקה את עצמה, במקורות, בדיעבד.

    השבמחק
  4. שלום וברכה,

    בענין "אַל תֵּחַד כְּבֹדִי",

    מן המפורסמות הוא שייעודו של יהודי הוא ליחד ייחודים.
    מספר ספר הזהר כי ברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, היא למעשה נבואה לאחרית הימים.
    וכאשר אמר יעקב לשמעון ולוי, "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי", התכוון למעשה אל ת(א)חד כבודי בסודם של השניים הללו.
    תשאל, וכי לא יכלה התורה להוסיף את האות אלף למילה תחד?
    אלא שהאות אלף נמשלת לאלופו של עולם, הבורא ית"ש, ובמקום שאין שכינה, אין שוכן, לכן כביכול נבלעה ונתעלמה ונסתתרה האלף במילה תחד.

    גם יוסף, כאביו, יעקב, מבין כי הברית בין השניים הללו אינה מועילה לאיש, ולכן כאשר הוא שולח את אחיו להביא את בנימין מארץ כנען, הוא אוסר את אחיו, שמעון, לעיניהם כבן ערובה, עד שיבוא בנימין, וזאת כדי להפריד את שמעון מלוי.

    כי במקום שיש שלמות (אחדות) אין למזיק נגיעה.

    שבת שלום

    א.קליין

    השבמחק
  5. יש להניח שכאשר נעמי שמר כתבה "מוטב שתשירי שירי מחאה / זה מה שהולך עכשיו / זה מה שהולך", הכוונה היא לדרישה ממנה לשיר שירי מחאה פוליטיים אקטואליים - על המצב, נגד הממשלה וכד' (ולא מחאה נגד דעותיה שלה). השמחה של נעמי שמר היא המחאה שלה נגד הפוליטיזציה, נגד הייאוש ונגד הדרישה להכניס את המחאה הפוליטית של הרגע גם לשירים שנכתבים לדורות.

    השבמחק
  6. לאנונימי - תודה על התיקון... ט.ל.ח.

    לא. קליין... יישר כח על ה"ווארט"

    ולרוני ה. - אפשר להניח.

    השבמחק
  7. גודש סופרלטיבים הוא עושר השמור לבעליו לרעתו - ואולי גם לרעת מי שהסופרלטיבים מכוונים אליו. לתאר את נעמי שמר כיוצרת הגדולה ביותר שקמה ליהודים, ולא סתם - מאז מרים הנביאה?! אז נגיד שאין מביאים בחשבון את המשוררות והסופרות שיצרו ויוצרות בעברית - מאז דבורה בארון (בפרוזה) ומאז אסתר ראב או לאה גולדברג (בשירה)- עד היום. ובעצם, מדוע לא להביא בחשבון? ... אבל אם נתמקד ביוצרות בתחום הזמר (מילים ולחן), מה, בדיוק, נותן משקל עודף לנעמי שמר ומפחית ממשקלה של, נאמר, שרה לוי-תנאי? השוואה מקצועית בין הטקסטים שחיברו שתיהן, והלחנים שחיברו שתיהן, לא תחמיא בהכרח לנעמי שמר. נכון שמילותיה של שרה לוי-תנאי "ארכאיות" יותר, אך לעולם אין הן בנאליות. לא הייתי קובע קביעה נחרצת זו באשר לרבים משיריה של נעמי שמר. המלודיות של שרה לוי-תנאי - אכן! - אינן "פזמונאות" קלה, ובכלל, אין בהן רכיבים אירופאיים או מזרח-אירופאיים "מלטפי אוזן" שאפשר למצוא אצל נעמי שמר בשפע (ובהרבה קלישאות). ואם בתכנים ובמסרים עסקינן - הבה נודה, לפחות, שיש (עדיין) מקום לוויכוח רציני, ומאמרו הידוע, הפרובוקטיבי-במודע, של דן מירון על נעמי שמר, שכותרתו "זמירות מארץ להד"ם", הוא רק דוגמה אחת.

    ואם כבר דירוג (מיהו הכי גדול, וכיו"ב): על הטקסטים של מרים הנביאה אנחנו יודעים, ממילא, מעט מאוד (זה יפהפה, אבל מעט!),ועל הצד המוזיקלי של שירתה (כמו על המוזיקה של העברים הקדמונים, בכללה) לעולם לא נוכל לדעת. לא ברור לי כיצד עשויה הנביאה העלומה ההיא לשמש כאמת-מידה ליוצרות בנות זמננו. מה גם שמערבבים כאן תחומים: מכאן - טקסט פואטי עתיק, מקודש (אפשר גם לומר: פולחני), שיש לקרוא ולפענח אותו בדחילו ורחימו, ומכאן, אצל נעמי שמר - פזמונים עממיים-פופולריים, קליטים, רבים מהם נועדו לבידור-לשמו, אחרים - לכל היותר - גרסה ישראלית מסוימת של "שנסון"; לעתים ברמה גבוהה ("נועה"), לעתים ברמה ירודה ("יש לי יום יום חג", ועוד ועוד). סופרלטיביסטים - היזהרו בסופרלטיבים !

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

      מחק
  8. יש המפרשים 'אל תחד' במובן שכבר הוזכר לעיל בפנייה לכבודו של יעקב עצמו: "כבודי, אל תיוחד בקהלם". יש המפרשים - וחובה לזכור שברכות יעקב לבניו אינן פרוזה אלא שירה - שצורת הנקבה של המילה 'תחד' מושפעת מצורת הנקבה של המילה 'תבוא' בחלק המשפט הקודם: "בסודם אל תבוא נפשי".

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון מוישה 'אל תחד' במשמעות של 'אל תבוא אחד'.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.