יום שני, 17 ביוני 2013

פרנסות של יהודים: מי יותר חזק?

שוק הסגולות רווי כידוע. הרבה מתחרים יש בשוק, וכל מקובל או מכשף שואף לבצר לעצמו נישה ייחודית שבה יבלוט על פני האחרים.

לאחרונה הגיעו אליי שני פרסומים שונים לגמרי, והמשותף להם הוא מוטיב הכוח והעצמה.

א. 'השומרונים החזקים ביותר'

הנה, למשל, הכהן השומרוני הגדול וחסר השם. שמעתם עליו? הידעתם ש'השומרונים החזקים ביותר'?

אין מדובר במתנחל מגבעות שומרון, אלא במקובל הבקי 'בקבלה שומרונית עתיקה'. אני מודה ומתוודה שעד עתה לא ידעתי שלשומרונים יש בכלל תורת קבלה משל עצמם...


מיהו אפוא אותו כהן גדול, ומהו 'הספר הקדום בעולם'? אין לי מושג. כדי לגלות זאת צריך להתקשר לטלפון הנייד, ויש לי הרגשה שהתשובה שאקבל לא תניח את דעתי.

המכשף השומרוני הידוע ביותר הוא שמעון מַגוּס (או שמעון הקוסם), שחי במאה הראשונה לספירה ונזכר לגנאי בברית החדשה. הודות לו נטבע המונח 'סימוניה קניית תפקיד כנסייתי וסגולות רוחניות בכסף. אכן, במעשי השליחים, ח 21-9, נאמר עליו בפירוש 'כי גדול הוא'...
9 וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן הָיָה מִלְּפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַבְהִיל אֶת-עַם שֹׁמְרוֹן בְּאָמְרוֹ עַל-נַפְשׁוֹ כִּי גָדוֹל הוּא׃ 10 וְכֻלָּם הִקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה׃ 11 וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו עַל-הֱיוֹתוֹ מַבְהִיל אוֹתָם בִּכְשָׁפָיו יָמִים רַבִּים׃ ... 18 וַיְהִי בִּרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי נִתַּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּסְמִיכַת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים וַיָּבֵא לִפְנֵיהֶם כָּסֶף׃ 19 וַיֹּאמַר תְּנוּ-נָא גַם-לִי שָׁלְטָן כַּשָּׁלְטָן הַזֶּה אֲשֶׁר יְקַבֵּל אֶת-רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כֹּל אֲשֶׁר-אָשִׂים עָלָיו אֶת-יָדָי׃ 20 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס כַּסְפְּךָ יְהִי אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן יַעַן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִקְנוֹת בִּמְחִיר אֶת-מַתַּת הָאֱלֹהִים׃ 21 אֵין-לְךָ חֵלֶק וְגוֹרָל בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
ההבדל הוא ששמעון מגוס רצה לשלם כסף, ואילו הכהן השומרוני הגדול, מן הסתם, לוקח כסף...

ב. 'הכח הכפול' של האב והבן מזוועהיל


על חסידות זְווֶעהיל (אִמרו: זְוִויל) הקטנה רק החסידים שמעו, ולכל היותר אלה שחולפים על פני הבניין הענק שמאכלס את מוסדותיה ופונה בחזיתו לדרך בר-לב (כביש מס' 1) בירושלים. על קיר הבניין מתנוסס בגדול השם המשונה של החסידות.

מדובר בחסידות שנתהוותה בראשית המאה ה-19 בעיירה זוויהל (Zwiahel) שבפלך וולין הרוסי ויצרה שושלת אדמו"רים קטנה שבראשה עמדו בני משפחת גולדמן. מאז נוצרה חסידות זו שינתה העיירה הקטנה את פניה. עברה היהודי נמחק לחלוטין בימי מלחמת העולם השנייה ובתקופה הסובייטית שלאחריה, והיום היא עיר אוקראינית טיפוסית (במובן הרע של המילה), שנקראת נובוגרד-וולינסק (Novograd-Vohlynsk), לא הרחק מז'יטומיר.

הדמות המעניינת בקרב צדיקי זוויל היה האדמו"ר הרביעי, שלמה (שלומ'קע) גולדמן (1945-1869)  הוא היושב מצד שמאל בציור שלמעלה. הוא עלה לארץ בשנת 1926 עם נכדו מרדכי (לימים אדמו"ר בעצמו), ועל פי המסופר, כשהגיע לנמל יפו אמר לנכדו: 'אנחנו זורקים את האדמו"רות לים'.

הוא חי באנונימיות ובצניעות אביונית בעיר העתיקה של ירושלים, נסע באוטובוסים והסתיר את ייחוסו. לאחר כמה שנים עבר להתגורר בשכונת בית ישראל, ובהדרגה גם התגלתה זהותו ומעלתו לתושבי ירושלים בני היישוב הישן. הללו סייעו לו בפרנסה וסיפרו נסים ונפלאות על הליכותיו הפשוטות, על למדנותו ועל מופתיו. ר' שלומ'קע נפטר בכ"ו באייר תש"ה ונקבר בהר הזיתים.

בנו, גדליה משה גולדמן (1949-1887), עלה לארץ אחריו, בשנת 1937, לאחר שנרדף בידי השלטון הסובייטי ואף הוגלה לסיביר (בציור שלמעלה הוא יושב מצד ימין). הוא מילא את מקום אביו, אך לא להרבה זמן. הוא נפטר בסוף שנת 1949, וכיוון שבהר הזיתים לא יכלו לקבור עוד נטמן הצדיק בבית עלמין קטן שהוכשר על חורבות הכפר הערבי לשעבר שייח' באדר (בית העלמין שבהר המנוחות החל לפעול רק ב-1951). בית העלמין שייח' באדר נמצא היום בחלקו המערבי של גן סאקר, סמוך מאוד לבית המשפט העליון.

לפני כשלוש שנים 'התגלה' מחדש קברו של ר' גדליה משה. כל מיני נסים סופרו עליו והוא הפך אבן שואבת לחרדים חובבי קברים קדושים ולמחפשי נסים וישועות.

ועכשיו יש גם מי שגוזר את הקופון. חוברת צבעונית וצעקנית של 16 עמודים, שמתיימרת לדבר בשמם של הצדיקים המתים, מבטיחה בוולגריות, כי כל מי שיסייע למוסדות התורה של זוויל יושפע שפע עצום. 'אצל הצדיק מזוועהיל, אין חזור, אין "נראה". מילה זו מילה!'.

וכמעט שכחתי. יש גם 'מועדון'...

'מועדון השותפים' מיועד כמובן רק למי שחותם על הוראת קבע 'למוסדות הקדושים'.

'מישהו מוכן לוותר על מליצי יושר' כאלה ועל 'קשר יומיומי'?


והנה מתברר כי הרב דוד סתיו, המתמודד על משרת הרב הראשי האשכנזי, הוא נכדו (מצד אמו) של הצדיק גדליה משה גולדמן! ועכשיו נותר להמתין ולראות אם 'הכח הכפול' יעזור לו...


4 תגובות:

  1. מתוך כתבתו של צור ארליך בעיתון מקור ראשון על מרים מזרחי "הכובסת הצדקת"
    פורסם במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון' בי"ח בשבט תשס"ה, 28 בינואר 2005.
    פורסם גם בבלוג של צור ארליך ב יום שישי, 8 בינואר 2010. http://tsurehrlich.blogspot.de/2010/01/blog-post_3521.html

    למגיד מזלוטשוב, מאבות תנועת החסידות, היו חמישה בנים. אחד מהם, רבי משה, ישב בעיר זוועהיל, שהיום שְמה באוקראינה נובוגרד וולינסקי, והיה למייסדה של חסידות זוועהיל. שלושה דורות של אדמו"רים לאחר מכן, בראשית שנות העשרים למאה הקודמת, התפוררה החסידות תחת המגף הסובייטי. נטול חסידים לקח איתו האדמו"ר רבי שלוימקה (שלמה) גולדמן מזוועהיל את נכדו מרדכי ועלה לירושלים בשנת תרפ"ו, סוף 1925, כדי להיות בה יהודי פשוט. "את האדמו"רות הוא זרק לים", יגדיר זאת בשיחתנו נינו, האדמו"ר הנוכחי מזוועהיל, הרב אברהם גולדמן.
    זמן מה הצליח רבי שלוימקה לחיות כיהודי אלמוני בירושלים. יהודי לא צעיר שבנה במו ידיו צריף בשכונת בית-ישראל – הוא הצריף שבו עתידה מרים הכובסת לכבס את בגדיו. הוא נהג לנסוע מדי יום לכותל באוטובוס, ולשבת להמתין לו על המדרכה ברחוב יפו אם המוכר בחנות הסמוכה לא הוציא לו כיסא. אך לא ארכו הימים וסודו, סוד אדמו"רותו, נגלה. ולא זו בלבד, אלא ששמו החל להישמע מפה לאוזן כבעל מופתים ומרפא חולים. "סבתי היתה על סף עיוורון, והלכה אליו. הוא אמר לה שתבריא, והיא הבריאה", מספר יוסף רוזנפלד, מורה בתלמוד תורה זוועהיל.
    בזה אחר זה נתלקטו ירושלמים להיות לחסידיו של רבי שלוימקה, ועשוהו שוב לאדמו"ר. בשנות כהונתו היה בין יוזמי 'המרכז הארצי לטהרת המשפחה'. לפני שישים שנה נפטר. מרים מזרחי, הכובסת השכונתית שנהגה לכבס בביתו, המשיכה לכבס בבתיהם של אדמו"רי זוועהיל. בבית בנו הרב גדליה משה, שהיה אדמו"ר במשך חמש שנים, ואף בבית נכדו, הרב מרדכי.
    300 משפחות יש היום בחסידות זוועהיל. כשליש מהן יושבות בביתר-עלית. חסידות קטנה ולה מוסדות חינוך גדולים המושכים אליהם תלמידים גם מחוגים חרדיים אחרים. הבניין הגדול של התלמוד תורה שוכן בקצה שכונת בית ישראל, חולש על כביש מספר אחת המוליך מצפון העיר לדרומה. פנימה, בשכונה הצפופה, נמצא הצריף שבנה רבי שלוימקה, וששופץ בשנים האחרונות ודופַּן בלוחות עץ. לידו בניין הישיבה של החסידות.
    תלמידים בישיבה ומורים בתלמוד תורה מדברים על מרים הכובסת בתערובת של יראת כבוד ובדיחות דעת. מרדכי דויטש, למשל, מבקש למסור מספר טלפון שבו מוזמן להשאיר פרטים מי שמעוניין שיתפללו עליו בקברו של רבי שלוימקה בהר הזיתים או בקבר הכובסת: 5829464 -02. "מתקשרים לשם אנשים גם מחו"ל, ורואים ישועות". חברו, מורה אחר, מספר הלצה שכבר שמעתי. לקבר רבי שמעון בר יוחאי מביאים, כידוע, ח"י (18) רוטל (יחידת נפח) שמן – ולקבר מרים הכובסת מביאים ח"י רוטל אבקת כביסה.
    סביבי נאספת חבורה של תלמידי ישיבה צעירים. כשרצו לשלם לכובסת על עבודתה, מספר אחד מהם מפי השמועה, היתה אומרת "חראם", אסור, ומסרבת לקבל. מתי התגלתה הכובסת כבעלת סגולה? "הרבה שנים אחרי שמתה. בחלום של מישהו", אומר תלמיד אחר. "לא ידוע של מי. הרבה ראו ישועות". מישהו מכיר אדם שראה ישועות בעצמו? "אני מכיר", אומר אחד בחיוך. "התפללתי על אחותי בקבר של הכובסת, ואחרי שנה נולד לה בן. במקרה התפללתי בדיוק אחרי שהיא התחתנה".
    מהיכל הישיבה נפתחת דלת צדדית לחדר מדרגות בקומה גבוהה של בניין מגורים. זוהי הכניסה לדירתו של האדמו"ר. רבים משחרים לפתחו, והוא מקבל את כולם. אפילו עיתונאים חטטנים שרוצים לשמוע על מרים הכובסת. וכך הוביל אותי המסע בעקבותיה הנעלמות של הכובסת לשלושת רבעי שעה של "יחידוּת" עם האדמו"ר מזוועהיל בכבודו ובעצמו. רב נשוא פנים ומסביר פנים גם יחד, ששנותיו ומעמדו לא השרו עליו כבדות מוגזמת.

    השבמחק
    תשובות
    1. הלוחש לסוסוני הים22 ביוני 2013 בשעה 13:22

      עיתון חזק "מקור ראשון" הזה!
      חבל ששכחת לצטט את הכתבה על האדמו"ר מן הקבר של ציפורה המגהצת.

      מחק
  2. הבנין הגדול של מוסדות זוועהיל (ויש המדגישים את חלקה הראשון של המילה לבדו, זוועה-יל...) כבר מזמן שחוץ מהשם המתנוסס עליו, אין לו שום קשר למוסדות החסידות גופה, בעבר הלא רחוק הוא איכלס את התלמוד תורה של החסידות, עד שהוא נסגר, ומנהלי החסידות מצאו שיותר רווחי השכיר את המקום הגדול למוסד אחר, הלא הוא תלמוד תורה "עץ חיים" המיתולוגי, שעקר ממקומו הוותיק הסמוך לשוק מחנה יהודה (לטובת מיזם נדלנ"י, שהכניס הרבה הרבה כסף לכיסיהם הקדושים של מנהלי עץ חיים) ועבר למשכן נוכחי, תחת הפלטפורמה של זוועהיל.
    הסיבה בעטיה זכו חסידי זוועהיל לבנין כה רחב ידיים, חרף היותה קהילה קטנה למדי, היא כשרונו וערמומיותו של גדליה משה (לז זה המוזכר בכתבה) גולדמן, בנו בכורו של האדמו"ר הקודם, שהצליח 'לעבוד' על מי שצריך (וכנראה גם למרוח בשלמונים) שמדובר בחסידות מהגדולות ביותר, לרוע מזלו הוא סמך על עצמו יותר מידי, ובסופו של דבר הסתכסך עם אביו, תקופה קצרה יחסית לפני מותו. ומי שזכה מן ההפקר הוא בנו השני של האדמו"ר, הלא הוא שלמה גולדמן, שעד אז בכלל תפס את עצמו לחסיד סלונים, והיה מנותק למדי מחצרו של אביו.

    השבמחק
  3. להלן פרטים נוספים והשלמות ממסעותי בחסידות זוועהיל:
    בשנת תרפ"ה (1925), לאחר עשרים וחמש שנות הנהגה, עלה רבי שלומקה לארץ ישראל; על פי החסידים מה שגרם לו בסופו של דבר לעזוב את נובוגראד-וולינסק ["העיר החדשה של ווהלין"] לא היו הפרעות של פטליורה, שאף הוא נפגע בהם (אם כי פגיעות קלות) אלא מעשה שהיה, כאשר נכדו מרדכי (1905 - 1979) [לימים האדמו"ר רבי מרדכי השני], יצא לרחוב, וחבריו לשעבר לספסל הלימודים בישיבה שנשטפו בגלי הכפירה של הקומוניזם, תלשו שערות מפאותיו; או אז גמר בדעתו לעזוב את זוועהיל ולעלות לארץ הקודש.
    את ההסבר לפער בין אורח חייו בזוועהיל כמי שנהג בחצר של מלכות, לבין אורח חייו בירושלים בה חי בביטול עצמי ובפשטות, הסביר כי חו"ל נמשל ללילה, והצדיקים שם נמשלים לכוכבים שזוהרים בלילה, בעוד ארץ ישראל נמשלת ליום בו לא נראים הכוכבים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.