יום שלישי, 9 ביולי 2013

'אם בנעל היה סדק, בראש היה חלום': שיר נשכח של עגנון

נחום גוטמן, אז"ר (דבר, מוסף לילדים, כ"ד בשבט תרצ"ד)

אגב הרשימה על ההקדשה שרשם אז"ר לכבודו של זאב ז'בוטינסקי, הזדמן לידי עמוד שער של המוסף לילדים של עיתון 'דבר' (אביו של 'דבר לילדים'), שהוקדש ל'סבא אז"ר' במלאת לו שמונים. מעניין שבאותה עת לא ראו עורכיו של עיתון הילדים שום בעיה להקדיש גיליון שלם לכבוד יום הולדתו של סופר זקן.

ההערצה לאז"ר באותם ימים הייתה עצומה. שנתיים קודם לכן, ב-1932, הוקם מושב עובדים שנשא את שמו בעוד בחיים חיותו  כפר אז"ר. שלא בטובתו, זכה מושב זה לתהילת עולם דווקא בזכות ספרה של לאה גולדברג 'המפוזר מכפר אז"ר', שאינו אלא תרגום ועיבוד לספרו הרוסי של סמואיל מרשק, שגיבורו המקורי לא היה קשור כלל למושב...

מכל מקום, האהבה שרחשו אנשי ההתיישבות העובדת לאז"ר לא נעצרה במוסף לילדים, ובאה לידי ביטוי גם בכותרת הראשית של עיתון 'דבר' מיום 9 בפברואר 1934.


אני מתקשה לראות היום עיתון בישראל שייצא כך מגדרו ויברך בכותרתו הראשית איש רוח דגול, 'אוהב עמלים ואהובם', לרגל יום הולדתו. אבל מי יודע, אולי 'ישראל היום' יעשה כך ביום הולדתו השמונים של שלדון אדלסון שיחול ממש בקרוב, ב-1 באוגוסט 2013. נחיה ונראה.

נחזור למוסף לילדים של 'דבר', שעורכו אז היה יצחק יציב. בעמוד השער, מתחת לציורו של נחום גוטמן (שהובא בראש הרשימה), נדפס שיר מחורז שחיבר ש"י עגנון לכבודו של אז"ר, 'ידידי מאז'. השיר הוא מעין הקדשה, שאותה הצמיד עגנון לסיפור 'הפרוטה', שנדפס מנוקד בעמוד שלאחריו. זו הייתה הדפסתו הראשונה של סיפור מקסים זה.

ברל כצנלסון, עורך 'דבר', התפעל מן 'הפרוטה'. שבוע קודם לפרסום הסיפור הוא שלח את עלי ההגהה לעגנון וביקשו להשיבם למערכת בהקדם האפשרי:
הנה הגהות. אבקש להחזירן בהקדם. מחר יום ד' אנחנו קובעים את העמודים. לא עלה בידי נחום גוטמן לצייר ציור הגון. אבל הספור יבוא בראש הגליון ועליו ציור אז"ר  תמונה גדולה מצויירת בידי גוטמן במיוחד למוסף. 
הספור  נפלא. פשוט נפלא.
(ש"י עגנון, מסוד חכמים: מכתבים 1970-1909, שוקן, תשס"ב, עמ' 179; הדגשה שלי)

הסיפור 'הפרוטה' כונס כמובן במהדורות השונות של כל סיפורי עגנון. הוא נדפס לראשונה בכרך 'בשובה ונחת: סיפורי אגדות' (שוקן, ברלין 1935, עמ' קכב-קכה), ואחר כך בכרך 'אלו ואלו' (שוקן, 1953, עמ' שמד-שמז). בכל ההדפסות הללו ואילך הושמט השיר לכבוד אז"ר, ולמיטב ידיעתי לא נדפס עוד בשום מקום מאז פרסומו הראשון ב'דבר'.

מדוע החליט עגנון לוותר על השיר הנחמד? אולי חשב שהשיר אינו רלוונטי לסיפור עצמו והיה נכון רק לפרסום בשעתו. ואכן, שיר ההקדשה נעלם מעיניהם של חוקרי עגנון וכמעט שאינו נזכר בספרות המחקר. כך, למשל, הוא לא נזכר בסקירתו המקיפה של שמואל ורסס, 'שירה ומשוררים בסיפורי עגנון' (ש"י עגנון כפשוטו, מאגנס, 2000, עמ' 105-85); מי שכן הזכירו, אמנם ברישום אגבי, היה אוריאל אופק (ספרות הילדים העברית 1948-1900, דביר, 1988, ב, עמ' 605).

הנה השיר:


ידידותם של עגנון ואז"ר אכן חזרה לשנותיו הראשונות של עגנון בארץ ישראל (1911-1908), 'עת ישבנו בין נוה צדק ובין נוה שלום'. שניהם גרו אז ביפו, ואז"ר, המבוגר והוותיק יותר (עלה ב-1906), ניהל את ספריית 'שער ציון', שנוסדה ב-1891. לימים נזכר עגנון בחיבה בדמויותיהם המנוגדות כל כך של ידידיו מאותם ימים  אז"ר ויוסף חיים ברנר (מעצמי אל עצמי, שוקן, תשל"ו, עמ' 119-118):



מימין לשמאל: דוד שמעוני, יוסף חיים ברנר, אז"ר, ש"י עגנון  יפו, 1910. 
על תמונה זו כתב דן לאור: 'אותה שעת חסד, שבה חיו ופעלו סופרים אלה יחד עם אחרים ביפו ובסביבתה, היתה שעת לידתה של הרפובליקה הספרותית בארץ ישראל' (חיי עגנון, שוקן, תשנ"ח, עמ' 69)

אז"ר נפטר ב-1945 ונקבר בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור שבתל אביב.

מצבת אז"ר בבית העלמין ברחוב טרומפלדור (צילום: רמי נוידרפר)

תודה לפרופ' אבנר הולצמן

13 תגובות:

  1. מעשה באדם שנולד בארץ ישראל בשנות השלושים של המאה הקודמת ושמו אַזִיס.
    רבות תמהתי על שם זה ומאיזו ארץ מוצאו. עד שנשאל וענה : אין אזיס אלא ראשי מלים
    של 'אלכסנדר זיסקינד'.
    עד כדי כך רבה היתה ההערצה לאז"ר באותן שנים.

    השבמחק
  2. עד שאתה מחכה ליום הולדתו של שלדון אדלסון ולגליון המיוחד של ישראל היום (שכבר לא משנה אם יצא או לא מבחינתך הרי כבר יצא) טחו עיניך לראות את משדרי הליקוק בשידור חי של כל ערוצי הטלויזיה ביום הולדתו של שמעון פרס
    אם לא הייתי חושש לכבודה של אכסניא ולכבודו של אכסנאי ולכבודם של עשרות הפוסטים המעניינים, המחכימים והמשעשים שבבלוג רב הערך הזה, הייתי מכנך בכינוי הראוי לך: פוליטרוק
    (אני יודע שהרשות בידי לא להכנס לאתר שלך אם הוא לא מוצא חן בעיני, אך לא אתן לך את התענוג הזה. אמשיך להכנס ולקרוא (יש ה-מ-ו-ן דברים שווים מאוד) על אפך ועל חמתך)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה. אני גאה בפוליטרוקיותי, ומי שזה לא מתאים לו ינהג כמאמרו של אחד מגדולי אנשי הרוח בדור האחרון, וישתה את המים של עזה.

      מחק
    2. גם את התענוג הזה לא אתן לך. למרות שהפוליטרוקיות שלך לא מתאימה לי אמשיך דוקא ואשתה מים מינרליים ובחורף גם תה (ובשבת מעט יין לקידוש).

      מחק
    3. אנשים, היום ג' באב, אנא מכם, שמרו על קדושת המקדש שבלב, כבדו איש את רעהו, דעות השאירו בצד, איו להן שום קשר לתמימות.

      יותם

      מחק
    4. בעניין הדעות,

      " כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת". תפילת חנה

      א.קליין

      מחק
  3. הפוליטרוק ורואה הנכוחה
    אולי תחכימוני ותסבירו מי בעד ומי נגד? מדוע לכתוב על שיר של עגנון המשבח את אז"ר זה פוליטי? מה לעשות, נולדתי כנראה קצת שנים אחריכם, ואולי לא בדיוק בסביבה שלכם.

    השבמחק
    תשובות
    1. כנראה הפריע ל"רואה נכוחה" שרבוב 'ישראל היום' לרשימה.
      תגובה מיותרת. כל כך מיותרת. סתמית.
      הטעות היחידה כאן הייתה של בעל עונ"ש שהגיב עליה.
      אמא שלי, עליה השלום הייתה נוהגת להגיד: כדאי לספור עד 10 ואז לשתוק!
      ולך מר אסף - בלוג נפלא! מחכים! מעניין! משעשע!
      המשך בפועלך הנפלא לטובת כולנו.

      מחק
    2. הדברים של בעל עונש הם מחכימים וחביבים ומרחיבי דעת, וכתובים נפלא כרגיל. אך התגובה של רואה נכוחה לא הייתה קטנונית ולא מיותרת. גם טיפה אחת של רעל בצלחת מרק עוף נהדר - יכולה להזיק. ומשפט רעיל קטן בכתבה ארוכה ובריאה הוא עדיין רעל. אחת השיטות הידועות של ציניקנים בעלי דעות קדומות (סליחה דוד, מדברת עליהם, לא עליך חלילה...) היא שרבוב משפטון רעיל בכתבה רצינית. ואז את עומדת חסרת אונים. לשתוק? - הרי בכך אני משלימה עם זה. לדבר? - זה קטנוני, ומיותר, ומציג אותי כאישה עצבנית וחסרת חוש הומור. ומי רוצה להראות כך? אז בסוף שותקים כדי לא לצאת מטופשים, ומרגישים נאחס, והדעה הקדומה מתעצמת לה בנחת. ובכן, לא עצם שרבוב "ישראל היום" הוא הבעיה אלא סיבת השרבוב. בעיני מעני"שנו - בתפיסה של "ישראל היום" שלדון אדלסון הוא פסגת הרוח והאינטלקטואליות. ה"הם" לא יכולים להכיל ספרות, אמונות באדם וכיוצא באלה. אם הם יחגגו פעם, זה יהיה רק לטייקון עלוב. לעומתנו, כמובן, שיודעים להעריך את חיי הרוח... ואבא שלי עליו השלום היה נוהג לומר שמי ששותק - שותף. שבת שלום.

      מחק
  4. אבל התגובה שלו היתה חיננית, נהניתי מהסגנון

    השבמחק
  5. לא רק עגנון העריך את אז"ר. בתוך עפולה שוכן "כפר ילדים" , סיפור מרתק של ההסטוריה של ארץ ישראל ויהדות העולם בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.
    את הסיפורים וההסטוריה של המקום (שווה ביקור) שמעתי מידידי אבי משה-סגל.
    ומה קשור המקום לאז"ר ?
    בעתון "דבר" מיום 1/2/1935 מסופר כי תלמידי העמק נטעו בבית הספר המחוזי (אשר שכן ב"כפר ילדים") חורשה של 120 עצים ולקרא אותה על שם אז"ר. הם שולחים לו מכתב ובו מודיעים ל"סבא אזר" על החלטתם. החורשה קיימת עד היום , הכפר מוזנח ברובו ומחכים שמישהו ירים את הכפפה וישקם מקום נפלא זה , הקשור להסטוריה של העמק , התעופה בארץ ויהודי העולם - לפני שאיזה יזם נדלן יהפוך את המקום לשכונה נוספת.

    אז מאז"ר הגענו לעפולה ולעמק.
    שיהיה לכולם שבת שלום של עונג צרוף.

    השבמחק
  6. נהנה אני לקרוא את צחצוח הלשונות בעברית עילית. מי שקורא טוקבקים המוניים ונחרד מבין מה אני שח.
    בכלל לא חשוב לי מה כותב פלוני או אנונימי. חשוב הנוסח. "הבט בקנקן..."
    תענוג ולא עונ"ש
    עמיר

    השבמחק
  7. אז"ר היה בעל תעודת חבר "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" שמספרה 1. בארץ ישראל של אז.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.