יום שלישי, 13 באוגוסט 2013

על דעת המקום: כִּפְלֵי שֵׁמוֹת במפת ישראל

הכותרת הראשית של עיתון דבר, י"ב בתשרי תש"ז (7 באוקטובר 1946)

מאת יהודה זיו

כתום מלחמת העצמאות, ובעקבות מבצע 'עובדה', נוספו על מדינת ישראל גם מרחבי הנגב, והם נוטלים היום כ-60% משטחה. בן-גוריון, שזה מכבר נשא בליבו את חזון הפרחת שממות הנגב, חָכַךְ אז בדעתו: במה להתחילבְּעִבְרוּת השמות ראה בן-גוריון הצהרת נוכחות שאין קולעת ממנה ולפיכך מיהר להקים, כבר ביולי 1949, את 'הוועדה לקביעת שמות גיאוגראפיים [עבריים] בנגב'. רק יישובים עבריים אחדים היו אז בנגבבצפון-מערבו בלבד, ועל הוועדה הוטל לקבוע שמות עבריים לא רק ליישובים אלא לכל האתרים והעצמים הגיאוגרפיים ('ועדת שמות היישובים' הרגילה, שפעלה מאז 1925 בצד הקרן הקיימת לישראל, קראה מתוקף הגדרתה שמות ליישובים בלבד). 

במהלך כעשרה חודשים קיימה ועדה זו 29 ישיבות (שלוש מדי חודש), יצאה לסיורים בנגב (חלקם אף מוטסים) וקבעה מדרום לקו עזה – עין-גדי 561 שמות חדשים (בהם רק 24 שמות יישובים). קובץ החלטותיה של אותה 'ועדת השמות לנגב' נושא את התאריך 29 במאי 1950, מועד ישיבתה האחרונה, בה ניתנה לכולן גושפנקה רשמית


'הנגב'  בול קק"ל, 1948 (מקור: תפוז בלוגים: דואר ובולאות)

'עבודה קבלנית' זו של אותה ועדה, שניכרת בכמה וכמה מהחלטותיה החפוזות, הניבה את 'רְשִּׁימוֹן השמות החדשים', שהתפרסם בשנתון הממשלה לשנת תשי"א (1951), ואליו צורפה אז גם המפה העברית הראשונה של הנגב (גיליון 2, ישראל דרום), בקנה מידה 1:250,000.

בין היתר, נמנים ברשימון השמות שלושה מנחלי הנגב, להם הוענקו השמות העבריים הבאים:

מספר סידורי       השם                 השם הקודם                      קואורדינטה
104.              נחל כַּרְכֹּם            ואדי אֻם-בַּרַירִק,  
                                              ואדי אל-עֻבֵּירָה                   133975  
110.             נחל בָּרָק              ואדי אל-בֵּירַק                     160979 
119.             נחל עַמּוּד             ואדי עַמוּד                          134984

לוואדי אום-ברייריק (أٌمّ بَرَيْرِق) העניקה הוועדה את השם העברי החדש 'נחל כַּרְכּוֹם' בזכות הכרכום הדמשקאי ( Crocus cenusdamas), הגדל בארץ רק במרומי הר הנגב, וזאת אף שפשר כינויו בערבית של הנחל הריהו הקטנת 'אום-בַּרִיק' (أمّ بَرِيق; בעלת בְּרַק מתכת / זכוכית); ושמו השני, ואדי אל-עוביירה (ألْعُبَيْرَة),גם הוא הקטנת 'אל-עַבְּרָה' (ألْعَبْرَة; החצייה). לוואדי אל-ביירק (ألْبَيْرَق; הדגל) נקבע, בעקבות צלצול שמו הערבי, השם 'נחל ברק'. ורק ואדי עמוד שמר על שמו הערבי המקורי ושמו נקרא 'נחל עמוד' אף בעברית.

א. ארץ גְּשוּר

לבד משלושת הנחלים הללו, העניקה 'ועדת השמות לנגב' גם את השם 'גְּשׁוּר' / 'גְּשׁוּרִי' לארבעה עצמי נוף סמוכים בהר הנגב: 
מספר סידורי      השם                       השם הקודם                  קואורדינטה  
89.              שְׁלוּחַת גְּשׁוּר            חַ'שְם אל עִדָיִד                124962  
90.              הַר גְּשׁוּר                 ג'אבל אל עִדָיִד                125966  
98.              נחל הַגְּשׁוּרְי             ואדי אל-עִדָיִד (סַמָוָה)       123970  
103.            בְּאֵר גְּשׁוּר               בִּיר עִדָיִד (סַמָוָה)             125972
'גשור' על שום מה? והלא מן התנ"ך אנו יודעים כי גשור נמנתה עם ממלכות ארם ומקומה בדרום הגולן. אבשלום אמר אל אביו דוד: 'כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם' (שמואל ב, טו 8), שהרי אמו, מַעֲכָה, היתה 'בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר' (שם, ג 3). 

לקיבוץ גשור שברמת הגולן יש מפעל גדול לייצור שמן זית ושמו 'ארץ גשור'

אך מתברר שהייתה גם גשור בדרום. תיאור 'הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת' – אותם חלקים שלא עלה בידי יהושע לכבוש – פותח ב'כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי' (יהושע, יג 2); ואף על דוד, בשבתו 'עם אכיש בגת' (שמואל א, כז 3), נאמר: 'וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי וְהָעֲמָלֵקִי ... בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם' (שם, 8). ועדת השמות לנגב נמנעה מלהנציח את 'העמלקי', מן הסתם בשל נאמנותה לכתוב: 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים' (דברים, כה 19), אך לא ראתה כל בעייה בשמות האחרים, ולצד 'גשורי' נמצא נחל מתאים גם לאותו 'גִּרְזִי' (במסורת הקרי: 'וְהַגִּזְרִי') במפתו העברית החדשה של הנגב.
62.  נחל הַגִּרְזִי                       ואדי עַ'בִּיָּה                        138934
מפת 1:500,000 שנלוותה ל'שֵׁמוֹן' (החלטות ה'ועדה לשמות עבריים בנגב'), שניהם צורפו לשנתון הממשלה, תשי"א
ב. כַּרְכּוֹמִים וסביונים

שלא כמו 'גשור' הצפונית, אשר בארם, מהותו ומוצאו של אותו 'גשורי' דרומי נותרו עלומיםואכן, ועדת השמות הממשלתית, אשר הוקמה באפריל 1951, מיהרה להתנער מאותו שם מפוקפק, והחליפה (אוקטובר 1952) את שמותיהם של ארבעת ה'גשורים' וקבעה גם להם את שמו של הכרכום הדמשקאי: 'שלוחת כרכום', 'הר כרכום' (שהתפרסם באלפי ציורי הסלע הנדירים שנמצאו בו), 'נחל כרכום' ו'באר כרכום'. לימים (1982) אף החילה את שמו של אותו כרכום גם על 'מְצַר כרכום', שהוא קטע מערוצו של אותו נחל. 


כך הפך פרח הכרכום הדמשקאי, על אף נדירותו (כל מיני הכרכום נחשבים לפרחים מוגנים!), לשם נפוץ בהר הנגב. העובדה, ש'דמשקאיותו' לא צורפה לשמות הללו, גרמה לכך שדורות של מטיילים מחפשים שם לשווא את פרחיו הלבנים של הכרכום החורפי, המוכר יותר, אשר אבקניו הצהובים הם שנתנו למין זה את שמו (ומכאן 'נתכרכמו פניו' ואף 'כּוּרְכּוּם' בערבית!). וכיון שאינם מוצאים אותם  שהרי פרחי אותו 'דמשקאי' צבעם ורוד-בהיר, כעין פרחי הסתוונית  תמהים הם על מקור הַשֵּׁם.

כרכום דמשקאי (מקור: צמחיית ישראל ברשת)

כרכום חורפי (מקור: צמחיית ישראל ברשת)

שפע פרחי הכרכום החורפי, במרכז ארצנו ובצפונה, הביא לתפוצתו של שם זה גם בצפון. ב-1955 קבעה ועדת השמות הממשלתית את השם העברי 'עין כרכום' לעין אל-כַּרְכָּה שמצפון לאלמגור. הסיבה לקביעת השם נבעה מצלצול השם הערבי, אף שמשמעותו המילולית היא 'הֶעָגוּר', כינוי אוֹנוֹמָטוֹפֶּאִי בעקבות קרקוריו (ומכאן 'צווח ככרוכיה' בלשון חז"ל). לימים (1979) נקרא משום כך אף היישוב הסמוך, שעל מקומה של ח'רבת עַלִי, בשם 'כרכום'. 



'כרכום' נוסף נקבע במרס 1953 כשמה של 'מעברת כפר אונו' לשעבר, בכֻּפְר עָאנָא הנטוש, אך שם זה נשתכח משעה שהפכה לימים 'קריית אונו'. ואגב פרחים ויישובים, באותה ישיבה קבעו חברי ועדת השמות הממשלתית גם את השם 'סביון' ליישוב חדש, שקם מזרחה משם, ותחילה היה אמור לשמש מגורי קשישים (אולי חשב וילנאי על 'זקן הסבא' שמצמיח הסביון). לימים, משנודעה 'סביון' כיישוב יוקרתי ל'עשירים בלבד', הפך שמו של פרח 'פּוּשְׁטִי' זה למותג נפוץ בכל הארץ: מ'נווה סביון' שבאור יהודה הסמוכה, ועד 'סביוני ים' בקריית ים שבמישור הקריות... זר הפרחים מוגש לזאב וילנאי, חבר הוועדה, שהציע באותה ישיבה את 'כרכום' שנשכח, ואת 'סביון' שצלח.

שרידיו של עוד 'כרכום' נמצאים היום על אדמת לבנון  זהו 'מוצב כרכום', שהוקם ב'רצועת הבטחון' בדרום לבנון ומול המושב זרעית. במוצב זה ובסביבתו נפלו כמה מחיילינו, ממטעני חבלה ומאש מרגמות החיזבאללה, ואנדרטה לזכרם, מעשה ידי הפסלת שלומית אברבוך, נמצאת בכניסה למושב זרעית. ב-2006 פוצץ צה"ל את המוצב ומן הסתם לא נותר לו זכר. 


האנדרטה 'קריעה' לזכר חיילי צה"ל שנפלו במוצב כרכום (מקור: ויקיפדיה)

ג. ברקים ועמודים

גם נחל בָּרָק זכה לכבוד כפול ומכופל. בנוסף לנחל ברק הדרומי, שהוזכר לעיל, העניקה ועדת השמות הממשלתית (ביוני 1953) את השם גם לוואדי אל-חֻוֵּישׁ (הקטנת 'חוֹשׁ', כלומר חצר, מכלאה) שבדרום הגליל התחתון, היורד מנצרת אל נחל תבור, ממערב לכפר דָאבּוּרִיָה. צלצול שמו של כפר זה הוא שהביא לשמו העברי החדש של הנחל על מנת להזכיר את מלחמת דבורה וברק בן אבינעם, אשר נערכה בסמוך. בדיון על מתן השם (דו"ח מס' 43 של ועדת השמות) הועלה, מטבע הדברים, גם זכר נחל ברק הדרומי, שיורד מהר הנגב אל צפון הערבה.


אירוס נצרתי (צילום: רועי פרץ; צמחיית ישראל ברשת)

בעת ההיא טרם נודע ייחודם של שני הנחלים הללו – לא אירוסי נצרת, הפורחים בנחל ברק הצפוני ומפארים אותו; אף לא הקניון המרשים, שנחל ברק הדרומי עובר בו לפני צאתו אל הערבה. לפיכך לא הוטרדו אז חברי ועדת השמות הממשלתית ממתן שם זהה לשני נחלים 'סתמיים', מה גם שהם מרוחקים זה מזה 280 ק"מ... משהפכו שני נחלים אלה – במיוחד הדרומי שבהם – ליעדי טיול מבוקשים, חזרו בהם חברי הוועדה וכדי להבחין בין השניים, הוחלף בשלהי שנות התשעים שמו של הברק הצפוני וייקרא שמו בישראל: 'נחל בן אבינועם'...     


נחל ברק 'הדרומי' (מקור: שבילים)

נחל ברק 'הצפוני', היום נחל בן אבינעם (מקור: nana - פורום טיולים ואתרים

ומה באשר לנחל עמוד? 

שנים רבות נותר נחל עַמּוּד 'הדרומי' אלמוני לגמרי, בעוד 'כפילו', נחל עמוד 'הצפוני' זכה לפרסום רב, הודות למימיו הזורמים ממעיינותיו ולתעלת 'המוביל הארצי', בין ים כינרת לבין בקעת בית נטופה, שחוצה אותו. כדי למנוע טעויות, ולמרות המרחק הרב בין שני 'העמודים', קבעה ועדת השמות הממשלתית (אפריל 1961) שם חדש לעמוד הדרומי וקראה את שמו: 'נחל צִיָּה'.


22 תגובות:

  1. תודה יהודה. תיקון קטן - מעברת כרכום-כפר אונו הוקמה לא על חורבות כפר עאנה - שם הוקמה אור יהודה - אלא על האדמות החקלאיות שהיו מצפון לכפר (אני עדיין זוכר את שרידי הפרדס, הבריכה ותעלות ההשקיה מבטון).

    השבמחק
  2. תודה יהודה זיו, רשימה לתפארת

    באשר לגשור הדרומית דרך שוּר, או מדבר שוּר
    המקום נזכר במסעות אברהם (בראשית כ' 1), בבריחתה של הגר מבית אברם (ט"ז 7), ובציון מקום מושבם של בני ישמעאל: "מחוילה עד שור אשר על פני מצרים" (כ"ה 18). שם גם גרו בני עמלק (שמואל א, ט"ו 7). מכל הכתובים משתמע ששור היא ליד מצרים, ומהווה את גבולה המזרחי של מצרים. גם מדבר שור הוא ממזרח לים סוף (שמות ט"ו 22).
    השם שור פירושו בארמית חוֹמָה (וכך גם בבראשית מ"ט 22 בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר), והכוונה לשרשרת מצודות הגבול של מצרים, אשר הגנו על מצרים מחדירת שבטי נוודים דרך מדבר סיני. קו הביצורים הזה נתגלה גם בחפירות ובסקרים ארכיאולוגיים בצפון סיני ולאורך האגמים המרים שבין חצי האי סיני למצרים.

    המילה בערבית مشوار (מִשְוַאר) פירושה מישור, דרך רחבה,
    مِشْوَار רבים مَشَاوِيرُ [ שורש: شور ]
    א. מֶרְחָק

    ב. מֶרְחָק שֶׁעוֹבְרִים לְשֵׁם בִּצּוּעַ תַּפְקִיד מְסֻיָּם

    ג. מַהֲלָךְ, מַסָּע, שְׁלִיחוּת(יש המתרגמים אותו גם במשמעות של מסלול [קריירה])

    ראה קשר למילה משוורת : התקן בצורה טבעתית הקשור בצידי האוכף אליו מכניס הרוכב את רגלו. הארכוף מסייע לרוכב לטפס על הסוס וחשוב מכך מחזק את יכולתו להישאר ישוב באוכף ולשלוט בהתנהגותו של הסוס. (מכאן נבין את ההקשר למסלול מרוצת הסוס, הנקרא בצרפתית carrière קריירה).

    ייתכן שגשור הדרומית היא תצריף של שני שמות לכלל שם אחד: ארץ גרר + דרך שוּר = הרי גשוּר.

    כל טוב ותודה רבה

    השבמחק
  3. תודה לידידי, עמי זהבי, על שלימד אותי להבחין בין מעברת כרכום לבין קריית אונו (כפר עאנה לשעבר). אכן, יותר מכל יפה כוחם של עדי ראייה!
    מה שאין כן ניסיונו של 'אנונימי', שבא אחריו, לגשר בין 'מדבר שור' לבין 'גשור' - באמצעות דיון מעניין ביותר בראשון, אך ללא כל גשר בינו לבין 'גשור' דרומית זו – אשר פרט לדמיון השמות, לא נמצא עדיין קשר כלשהו בינה לבין 'ארץ גשור' שבגולן וגם 'דמיון' זה מוטל בספק.

    במקום 'הגשורי' ביהושע י"ג:2 קוראים שם נוסחי תרגום השבעים - 'הגזרי', אשר בנוסח המסורה של שמו"א כ"ז:8 הריהו גם קרי השם, הנכתב 'הגרזי' ומובא שם בנשימה אחת מיד לאחר 'הגשורי'. מדוגמאות אחרות בכתבי-יד קדומים של המקרא עולה, כי אפשר שאין כאן אלא תיקון סופרים – כשמגיה תלה, לאחר 'הגשורי' השגוי (כשם שמצאנו, כאמור, גם בנוסח השבעים לעיל!), את 'הגרזי' מעל לשורה, ומעתיק פזור-דעת שילב אותו לימים בשורת השמות עצמה, כאילו המדובר בשני שמות שונים...

    מכאן, שאולי מעולם לא היו כלל 'גשור' ו'הגשורי' בהר הנגב – עד שנולדו על שולחן הדיונים החפוזים של אותה 'ועדת שמות לנגב'! תחשבו על זה...

    השבמחק

  4. שלום וברכה,

    א.תחומי הגשורי והמעכתי בספר יהושע י"ג 2 מתייחסים לרמת הגולן ככתוב: "ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד וירשו את ארצו יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבו´ הגשורי והמעכתי" (דברים ג´ י"ד) "עד גבול וגו´ עד ולא בכלל. כי לא לקח ארץ הגשורי והמעכתי אף שהוא חלקו.

    ב. הגשורי בספר שמואל מתייחס למישור שבין ארץ ישראל ומצרים. "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל-הַגְּשׁוּרִי והגרזי (וְהַגִּזְרִי) וְהָעֲמָלֵקִי: כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, בּוֹאֲךָ שׁוּרָה, וְעַד-אֶרֶץ מִצְרָיִם".

    האם ייתכן, שארץ גשור (רמת הגולן) שמשה כמרחב مشوار (מִשְוַאר) בין דמשק לארץ ישראל, כפי שגשור הדרומית המוזכרת בספר שמואל שמשה כמרחב مشوار (מִשְוַאר) בין ארץ ישראל ומצרים?

    וכך יש לנו שני גשרים: האחד, מארם דמשק לארץ ישראל, והשני מארץ ישראל למצרים.
    ובהתחשב בפעולת הפלמ"ח המתואמת עם תנועת המרי העברית המכונה בשם "ליל הגשרים", הרי יש גשרים שאי אפשר לנתק, ואלו הגשרים בין אתמול ומחר, ארץ הגשור העולה לארץ ישראל, וארץ הגשורי היורדת ממנה מצריימה.

    כל טוב ושנה טובה

    השבמחק
  5. מוצב כרכום הוחרב אך עומדן אל בלט שלצידו ישב נותר כמאז בשטח.

    השבמחק
  6. ליהודה זיו,

    כיון שאתה מיטיב לכתוב ולספר, האם תוכל בבקשה להכין רשימה על (הר) הלבנון, המוזכר בפרשת ואתחנן, על סולמה של צור, על ראש אמנה (המוזכר[ת] בשיר השירים)?

    ידוע לי כי זו משימה לא פשוטה, אך אני מאמין שאתה מסוגל לה.
    תודה ושבת שלום

    רוח צפונית

    השבמחק
  7. בישראל פזורים 'כרכומים' גם ללא אותם פרחים עדינים למראה: הדייק, אשר הקימו הרומאים
    סביב ביתר בעת המצור על בר-כוכבא, שהתבצר בה, מכונה אף-הוא בפי חז"ל 'כרכום' –
    בעקבות שמו הרומי, circum ('מַעֲגָל'), ומכאן הוכחה נוספת לדרך שבה הגו אז את האות c:
    'קיסר' ולא 'ציזר', 'קרקס' ולא 'צירקוס'. זכור המעשה במנחם בגין, שבנאומו בכנסת ציטט
    כדרכו מאמרותיו של 'צִיצֶרוֹ' וכשיו"ר הכנסת העיר לו: 'חבר הכנסת בגין - קיקרו! קיקרו!'
    הודה לו בגין: 'רוב תודות, מר שפרינקק'...

    ואשר למוצב 'כרכום' בגבול לבנון : בערבית הוא מכונה 'עוּמְדָאן אֶל-בַּלָאט' ('עמודי הסלע
    השטוח' [מלשון 'פְּלָאטָה' בלשונות אירופה, ומכאן אף 'בַּלָאטָה' למרצפת...]) כיון שבראשו
    שרידי מקדש רומי, שעמודיו נשקפים למרחוק, ולרגליו גבעת-סלע שטוחה, המכונה 'ג'בל
    בַּלָאט' (הר בֶּלֶט) ובראשה קבוע אחד מעמודי גבול ישראל-לבנון. כאן מקור השם
    'מוצב כרכום' הוא בנוהג המקובל לכנות מוצבים בשמות-'קוד' מעולם הצומח וכסדר הא"ב
    (כך, למשל, גם בבקעה!) - ואין לשמו כל קשר לפרחי הסביבה או לעברה...

    השבמחק
  8. ליהודה זיו, תודה. קראתי והחכמתי .
    אני תקוה שגם דר' יואל אליצור בין הקוראים...

    שאלה: שמא בידך מידע מעשיר לגבי המושבה "הר-טוב" וכפר "ארתוף" על חורבותיו מושב
    נחם .
    יעל קינן - עמותת "הר-טוב" 050-5650504

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום יעל,

      נראה כי הר טוב הוא ארד (ארץ) תוף מלשון נוטף ומטפף, שהוא טוב, כי בערבית אין V אלא בית דגושה, לכן בערבית מוחלף הצליל v - ל f מכאן הר (ארד = ארץ ) טוף = טוב.
      תרגום אונקולוס מפרש 'מבול' כ-'טופנא' גם אנשי טבריה משתמשים באותו מושג לתאר שטפון.
      וידוע לנו הפסוק "והִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה". (עמוס ט יג)
      גם הפסוק "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן" (שיר השירים ד) מה שמחזיר אותנו ללבנון.
      ובפרשת ואתחנן בתאור התפילין "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות (מלשון טפטוף וטיפה) בין עיניך" (דברים ו, ח').

      ונזכיר באותה נשימה גם את בקעת בית נטופה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A7%D7%A2%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%94

      שנה טובה יעל

      רוח צפונית

      מחק
    2. תוספת ליעלת הח"ן,

      בפרשת ואתחנן, "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן". מפרש רש"י, ההר הטוב הזה זו ירושלים, והלבנון זה בית מקדש.

      כל טוב

      מחק
    3. שבוע טוב,

      טור מלכא היה יישוב יהודי ביהודה שהתקיים בימי חורבן בית שני.
      באגדות החורבן מובא סיפור המתאר את הסיבות לחורבן היישוב על ידי הרומאים: "אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא"[1].
      יישוב זה נזכר במקורות חז"ל בדרך כלל בשמו הר המלך, והוא נחשב לאזור יוקרתי במיוחד. כך למשל דרשו חז"ל על הפסוק: "ההר הטוב הזה" - זה הר המלך"[2].
      חז"ל גם סיפרו שלעשירי העם היו בו נחלות שונות:
      "ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך"[3].
      "עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך, ולר' אלעזר בן חרסום אלף מכולם, וכנגדן אלף ספינות בים, וכלהם חרב"[4].
      עין טור מלכא, שם העט של המשוררת עליזה גרינברג, ניתן לה על ידי בעלה אורי צבי גרינברג על שם היישוב "טור מלכא".

      כל טוב וחג סוכות שמח

      מחק
  9. מיקי כהן האנונימי מקלקל מעט את השמחה, אולי לא לכולם....
    בן גוריון שלח את ועדת השמות להחליף את כל השמות לשמות עבריים ולהוציאם על מפה חדשה במטרה לשרש מן הארץ כל זכר לשמות שנתנו למקומות האלה התושבים הערבים של הארץ. כל ההתפתלויות של אנשי ועדת השמות במציאת שמות עבריים המבוססים על שמות צמחים, שמות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית לאתרים הגאוגרפיים השונים רק מאששים את סיבת החלפת השמות למחוק כל זכר למורשת העם שישב פעם במקומות האלה אך הפסיד במלחמת העצמאות.
    אולי היה נכון לעשות כך, אולי לא... אבל את האמת אין להסתיר.

    השבמחק
  10. למיקי כהן

    כשהיינו ילדים הרבינו לשחק ב'דויד אמר!' – וכך היו אמורים לעשות גם חברי 'הוועדה לשמות עבריים לנגב', שהקים דויד בן-גוריון כתום מלחמת העצמאות' (7 ביולי 1949) וקבע לה כלל עבודה פסקני: 'אין אנו קשורים בהכרח לשמות הערביים הקיימים, ואין שום צורך לתרגם השם הערבי לעברית – אלא אם השם הולם המקום מבחינה טבעית... אין אנו זקוקים לשמות, שנודף מהם ריח עֲרָב!'.

    כך 'דויד אמר!' – אך היו בין חברי אותה ועדה כאלה, ש'לא שיחקו': זאב וילנאי, למשל, הציע 'לשמר בצד השמות העבריים החדשים רק את השמות הערביים המפורסמים'; א"י ברוור טען, כי 'יש צורך מדעי להשאיר ליד כל שם עברי גם את השם הערבי'; בעוד ש' ייבין וי' ברסלבסקי ראו במחיקת השמות הערביים מן המפה 'אסון מדעי' – כשהאחרון אף טען: 'האוכלוסיה הערבית בארץ – נימוק להשארת כל השמות הערביים על המפה!'... (אם יש לך פנאי וכוח – מאמר שלי בעניין זה, בשם 'עִיֵּי נְשִׁיָּה', ראה אור בשעתו ב'מורשת ישראל' 6, מאי 2009, המרכז האוניברסיטאי אריאל, עמ' 205-180).

    מסתבר, לפיכך, כי לא 'כל ההתפתלויות של אנשי ועדת השמות', נעשו כדי '...למחוק כל זכר למורשת העם שישב פעם במקומות האלה אך הפסיד במלחמת העצמאות'!

    השבמחק
  11. שנה טובה,

    לא היה פה עוד עם לפני תש"ח. אי שם בראשית האלף הראשון לספירה, היו הרומאים שביטשו את הארץ וחלקו אותה לפלשתינה פרימה (Palestina Prima) ופלשתינה סקונדה (Palestina Secunda) במסגרת מדיניות הפרד ומשול שלהם. נכון אף יותר, כי הממלכה היתה מחולקת עוד לפנים לממלכת יהודה וממלכת ישראל כמאמר הנביא, מבחינה הסטורית.

    אך מצד האמת ארץ ישראל היא התינוק הנזכר במשפט שלמה, כל מי שרוצה לחלק אותה, או לחתוך אותה לחלקים, דובר שקרים, כי מהות אחת שלמה ואמיתית לא ניתן לחלק וגם לא צריך, דוברי הערבית שבנינו אוהבים את הארץ בדיוק כפי שאוהבים אותה דוברי העברית, אז מדוע לחלק, כל רעיון של חלוק הוא רעיון מערבי, או שקר לבן אכזר. ומדוע? כי תפיסת המערב מעוניינית בחלוקה, כי חלוקה יוצרת מריבה, ואז יוצר החלוקה, טוען שצריך שלום, וזו עילה לחתוך יותר ויותר את ארץ ישראל ולבתר אותה.

    אך אנו בני חלוף ברוך השם, וארץ ישראל היא נצחית, לא רק אדמתה כי אם התפישה הרוחנית המשתלשלת ממנה. ארץ ישראל מכונה בפרשת ואתחנן הארץ הטובה, ומכיוון שכךהוא, הרי היא טובה לכולם. כל חלוקה באה מצד השכלתנות האנליטית הקרה, שאין בה אף טיפה של רגש.

    כשאדם חי בשלום בליבו ובאהבתו, מה לו ולחלוקת שטחים דמיונית?

    שנה טובה ומתוקה

    מוצב כרכום

    השבמחק
  12. כפל שמות אליו אין יהודה מתייחס כל הוא למשל השם "חפציבה", המצוי הן ליד חדה והן בעמק יזרעאל.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה כמובן צודק, אבל מלכתחילה לא היתה אמורה רשימה זו לדון בכל השמות הכפולים שעל המפה. כך, למשל, חצור הגלילית עם חצור אשר במישור פלשת; שורת יישובי מיעוטים, הנושאים את השם 'טייבה' או 'טירה', שני כפרים בשם 'טַמְרָה' (מלשון 'טמיר', מבודד) – שאנחנו כפינו עליהם דווקא את הכתיב 'תַּמְרָה' – או 'צומת ג'וליס', ליד מושב הודיה בדרום ואף בפנייה אל כפר בשם זה במערב הגליל, ועוד כהנה וכהנה.

      מחק
  13. מקומות רבים בארץ זכו במפות המנדטוריות לשם "משארף" או "מושייריפה" ועל השמות הללו נכתבו "מדרשי שמות" שונים שניסו להסביר אותם בהיותם מקומות גבוהים החולשים ומשקיפים על סביבותיהם, על סמך השורש "שרף" בערבית.
    האמת היא פשוטה הרבה יותר. החוקרים והמודדים הבריטיים שסבבו בארץ, כל אימת שנתקלו באתר כלשהו שאלו את תושבי המקום לשמו. במקרים רבים אותם תושבים או שלא הבינו מה רוצים אותם "אינגליז" מהם, או שבאמת לא ידעו את שם המקום, אם היה לו שם בכלל, לכן השיבו בערבית מדוברת לאמור "מוש עארף" (לא יודע) או "מוש עארפה" (לא יודעת) והאינליזי הבוק רשם MASHAREF או MUSHARIFA וכך הנציח את בורותו לדורות, ואף הוריש אותה לנו...

    השבמחק
    תשובות
    1. המבקשים להישמע סיירים ותיקים מרבים, בין היתר, להפיץ גם שמות ערביים שלא היו מעולם - כמו 'ואדי גֵ'ילַבּוּן', שאינו אלא מתן צליל ערבי לשמו של 'נחל גִּילְבּוֹן' בגולן, ששמו הערבי המקורי היה 'ואדי גַ'לַבִּינָה'; או 'ואדי נִמְר' ל'נחל נמר' ברכס הסולם, שנקרא במקור 'ואדי דִלְבּ' (נחל דולב). בין היתר מקובלת היום, משום מה, סברת-כרס של 'מסתיירים' כאלה – שהיא חסרת כל בסיס! - הרואה בכל הר או גבעה, הנושאים את השם הערבי 'מֻשָׁארֶף/מֻשָׁארִפָה' ('צוֹפֶה/צוֹפָה'), זכר לאותו מעשה מצוץ מן האצבע בדבר "ה'אינגליז' המטומטמים", שהביא חיים אנלין כ'תורה למשה מסיני'...

      מקורו של מעשה זה בגבעת 'מצפה ניצנה' ('אֶל-מִשְׁרָפֶה') – ולגביה אינני מוכן להתחייב על להד"ם - בעוד כל השאר אינם אלא 'מסורת מסתיירים' מפוברקת! די בדוגמה קולעת מירושלים, שבשני עבריה מכונות פסגות צופות על כל סביבותיהן בשם הערבי הנדון: 'הר הצופים' בצפון העיר, אשר כשמו כן הוא, נושא מטבע הדברים את תרגום שמו לערבית: 'גֶ'בֶּל מֻשָׁארַף' (וכן שם נוסף, 'ג'בל סְכּוּבַּס' – בעקבות צלצול שמו הלועזי המתורגם מן העברית, Mount Scopus); ואילו בדרום-מערבה של ירושלים נשקף 'הר הרצל', שאף הוא נקרא בשעתו ומאותו טעם בשם הערבי 'גַ'בַּל אֶ-שַּׁרְפָה' ('הר התצפית'). האם גם על שני הרים מכובדים אלה חל אותו מעשה שחוק מרוב שימוש וסר טעם, שקושר חיים אנלין בכל ה'מִשְׁרָפוֹת' וה'שָׁרַפוֹת' הרבות, עליהן מצביעים השמות הערביים הללו ברחבי הארץ?

      לעומת אלה אני מוכן להעיד על הר, שזכה בשמו בשל מעשה דומה - אך אמיתי: מיפוי חצי-האי סיני נעשה בשעתו על ידי שתי מחלקות מדידות: זו של מצרים האנגלו-מצרית בשעתה מיפתה את מערבו – בעוד מזרח סיני מופה בידי צוות מודדים ממחלקת המדידות המנדאטורית של ממשלת פלשתינה-א"י. על המשלחת המנדטורית 'שלנו' נלווה גם שמעון, ירושלמי בן עדות המזרח, אשר שימש בה כמתורגמן ולפיכך נתמנה גם שַׁלַּם המשלחת: הוא היה משלם לבדווים, נושאי הכלים של המשלחת, את שכרם – וכיון שהיה צר-עין, עמד איתם על המקח אפילו על מיל וחצי-גרוש... אך הבדווים, על-פי דרכם, מצאו דרך לגמול לו על כך: כשנשאלו על שם אחת הפסגות הנישאות במזרח סיני, טענו כי שמה 'גֶ'בֶּל זִבּ שַׁמְעוּן' – כלומר, 'הר אבר-המין של שמעון' – וכך הוא זכור שם לדראון עולם, עד עצם היום הזה (ראו מפת מזרח סיני!)... אך 'מעשה שהיה' זה איננו בא, חלילה, להעיד על דברי חיים אנלין.

      מחק
  14. בסמוך לישוב צור נתן נתגלה זה מכבר שרידו של בית כנסת שומרוני, באתר זה וכך גם הוא מסומן במפה, נמצא קברו של 'שיח מושרף' גם כאן היו שניסו להדביק את האגדה לפיה לא היה ידוע למקומיים את שמו של השיח הקבור במקום וענו לסוקרים "מוש-א-ערף" כמובן לא הגיוני או מתקבל על הדעת, אך אותו כנ"ל, אין במקום זה תצפית נוף, ואם כן מה מקור השם?

    בערבית המילה 'שרף' (שין ימנית) יכולה לשמש ל'קדוש' או 'מכובד', כך למשל, 'עבד-אל-שריף' עבדו של הקדוש, או כאשר אתה חפץ להגיד לערבי 'בכבודך' אתה אומר לו 'בי-שרפק'.

    ואם כן, כאן שם האתר 'שיח אל מושרף' הכוונה היא ל-'שיח המכובד' או 'השיח הקדוש'

    וזה עוד אתר הנושא את השם 'מושרף' ולא משני הטעמים שהובאו לעיל'.


    מאיר רוטר

    השבמחק
  15. נכון שכל התגובות כאן הן מ-2013 אבל נתקלתי בקטעים הללו רק עכשיו ולכן אני מגיב רק עכשיו: שמו של הר כרכום בנגב בערבית הוא ג'בל עדייד. פרופ' ענתי החליט שהבדואים אמרו לו בשנות החמישים שפרוש השם הוא "הר החוגגים" (כאילו מהשורש "עיד" חג). הבעיה היא שהבדואים היום לאמבינים על מה הוא מדבר שכן ג'בל עדייד פרושו גב קטן וזה מתאים להר כרכום הזה שכן על פסגתו יש כמה גבים (שהם חלק מהערוץ של הוואדי שישנו שם). היום איש אינו מקבל את ההסבר של ענתי כולל גם מומחים לערבית של הבדואים (כמו פרופסור ביילי). באשר לשם כרכום: אין כרכום דמשקאי או כל כרכום אחר בהר הזה (שכן הוא יבש מדי) ופשוט אחרי שוועדת השמות ב-1949 שמעה שיש נחל עמוד והר עמוד בצפון הם חיפשו שם אחר (שכן רצו לקרוא להר משום מה הר עמוד). אז שמעו מהבונאים שיש כרכום דמשקאי בהר הנגב הגבוה והחליטו שזה מתאים להם ולכן קראו להר הר כרכום.

    השבמחק
  16. כבודה של ועדת השמות במקומו מונח אבל עבודתם החפוזה יצרה כל מיני אנכרוניזמים שלפעמים הם אפילו מגוחכים, למשל: מה חריף בהר חריף שבנגב? - כלום, שכן זה הר שטוח לגמרי ללא פסגה חדה המתנשאת לשמיים. שמו הערבי היה ג'בל חרוף (בן עיזים עד כמה שאני יודע) והם לקחו את השם הערבי ורק נתנו לו צליל עברי וכך נולדה הבדיחה המגוחכת הזאת. אותו הדבר עם הר חורשה (שלא רחוק מהר חריף) - אין שם ולו עץ אחד שלא לדבר על חורשה. מקור השם בשם הערבי: ג'בל חרישה (אין לי מושג מה זה חרישה בערבית - יהודה זיו כנראה יודע) - וגם כאן נתנו לשם צליל עברי. אני כבר לא מדבר על הר כרכום שאין בו ולו חצי כרכום או על הר ארדון ששמו העברי נשמע כאילו מקורו אכן בלב העברית והוא בסך הכל מתן צליל עברי לשם הערבי של ההר - ג'בל ארדחה (המבוקע או המבותר). מה חי בהר מחיה? הכל חי שם כמו בכל מקום אחר אבל גם כאן לקחו את השם הערבי (ג'בל חייה שפרושו הר הנחש כנראה) ונתנו לו צליל עברי. יש לי דוגמא נוספת ל"שמחות" כאלה רק שהדוגמא הזאת אינה קשורה לועדת השמות: במדבר ישנו צמח ששמו נואית קוצנית. השם נשמע עברי למהדרין (ויש אפילו משפחות שנתנו את השם העברי ה"מובהק" הזה לבנותיהם) אבל למעשה השם ה"עברי" מקורו בשמו של הבוטנאי הצרפתי ז'ק נואה שהגדיר את הצמח הזה לראשונה למדע. יש עוד "שמחות" כאלה אבל יתכן שכדאי להקדיש לזה רשימה שלימה או תחום חדש בהוראת דרך: תחום השמות המגוחכים עד מצחיקים (רגע, יש גם לא מעט שמות גסים מאוד).

    השבמחק
  17. הי יהודה זיו אני מעוניין במפה כזו לכל הנגב שבה מופיע השם העברי והערבי אודה לך אם תשלח למייל rahala2@ hotmail .com

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.