יום שישי, 22 בנובמבר 2013

על כובעים וראשים: חידה ספרותית

נשים חרדיות בפתיחת תערוכה על החסידות במוזיאון ישראל, 2012 (צילום: דוד אסף)

כבר מזמן לא חדתי חידות לקהל הקוראים. הרשימה המצולמת של ברוך גיאן, ראש גדול, שהתפרסמה השבוע בעונ"ש, הזכירה לי שני קטעי ספרות שמתארים ראשים וכובעים בשתי קצוות העולם.

אז זו החידה: מי כתב מה ואיפה?

הנה הקטע הראשון:





וזה הקטע השני, מקצה אחר לחלוטין של העולם:








הפתרון המלא יובא כאן אחר הצהריים.


הפתרון

אכן צדק דוד תירוש מרחובות, הקטע הראשון נלקח מן הסיפור 'בסתר רעם' של ש"י אברמוביץ, הוא 'הסבא' מנדלי מוכר ספרים (1917-1836).

סיפור זה, שפרקיו הראשונים ראו אור לראשונה בשנת 1886, היה סיפורו העברי הראשון של מנדלי לאחר שמונה-עשרה שנות 'שתיקה' בהן יצר וכתב רק ביידיש. הסיפור מתמקד באנשי 'כסלון', העיירה הבדיונית (יש אומרים שהיא בת-דמותה של ברדיצ'ב), ששימשה את מנדלי על מנת להוקיע באמצעותה את תחלואי החברה היהודית המסורתית.


חלקיו הראשונים של 'בסתר רעם' נדפסו בעיתון 'היום' (סנט פטרבורג), 1, 2 באפריל 1886

ארבעה בסירה אחת, שוויץ 1907.
משמאל לימין: מנדלי, שלום עליכם, מרדכי בן-עמי, ח"נ ביאליק

ב-1956, שבעים שנה לאחר מכן, פורסם הקטע השני בחידתנו.

קטע זה נלקח מ'הודו – יומן דרכים', ספר המסעות הקלסי של העיתונאי והעורך ד"ר עזריאל קרליבך. קרליבך (1956-1909), עורכו הראשון של העיתון 'ידיעות אחרונות' ולימים מייסד ועורך 'מעריב', היה כותב שנון ומרתק, ולמאמריו הייתה השפעה רבה על דעת הקהל.

קרליבך נסע להודו בשנת 1954 ושהה במדינת הענק הזו שלושה שבועות. רשמיו מהודו פורסמו בספר שראה אור רק לאחר מותו (הוצאת עיינות, 1956). קרליבך היה מן הראשונים שגילו את הודו לישראלים. ספרו היה לרב-מכר ונדפס כמה פעמים.

מהדורת עם עובד, 1958

מהדורת מעריב, 1986

תמר קריגר-ערמוני שלחה לי את שירה של אגי משעול, שמתאים גם כן לחידה זו.

השיר התפרסם בעיתון הארץ, ב-16 ביולי 2010:

ירושלים, כיסוי / אגי משעול               

                              מִטְפָּחוֹת, כִּפּוֹת, כֻּמְתּוֹת
תַּרְבּוּשִים, מִגְבָּעוֹת, קַסְדוֹת
וְכָל מַה שֶהָרֹאש מַמְצִיא לְעְַצְמוֹ לְהַבְדִּילוֹ
מֵרָאשִים אֲחֵרִים

מֶשִי, כּוּתְנָה, פַּרְווֹת
כָּאפִיָה, חִיג'ַאבּ, טַלִּית הָעִקָּר לְהַשְקִיט
אֶת מְהוּמַת הָרֹאש

לְגַלֵּחַ לְגַדֵּל לֶאֱסֹף בְּגוּמִיָיה
אוֹ לְקַדֵּש תַּחַת פֵּאָה

אוֹ אָז הַיַּבְּלִית שֶבְּתוּךְ הַזְּקָנִים
הָעֶרְווֹת בְּעִמְקֵי הַשְֹּפָמִים
חִשּוּקֵי אֵש רֵיקִים
מִנָּמֵר

וְהַשֵּדִים בֵּין קִפְלֵי הַגְּלִימוֹת, הָעֲנִיבוֹת
הַמַפְרִידוֹת אֶת הָרֹאש מֵהַלֵּב
הַחֲגוֹרוֹת הַמַּפְרִידוֹת אֶת הַלֵּב מֵהַחֲלָצַיִים
כְּלִימָה מִכְּלִימָה
אֱלוֹהִים מֵאלוֹהִים

רַק זְבוּב קָלָל יָרֹק
מֵרִים אֶת מִכְסֵה הָעִיר
חוֹכֵךְ כַּפּוֹת זֶבֶל
וְזוֹמֵם.   



3 תגובות:

  1. "בסתר רעם" מאת מנדלי מוכר ספרים ו"הודו ­ יומן דרכים" מאת עזריאל קרליבך
    בברכה, דוד תירוש, רחובות

    השבמחק
  2. הכיתוב הנכון לצילום הוא: ז'נווה בין כסה לעשור תרס"ח, 1907, ובעקבותיו כתב שלום עליכם את "ארבעה שישבו". חיים באר

    השבמחק
    תשובות
    1. ראוי חב"ר שאסמוך עליו. תודה על התיקון.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.