יום רביעי, 19 בפברואר 2014

היום יום הולדת: בלוג עונג שבת בן שלוש

א. יום הולדת חגיגה נחמדת

אם בשבוע שעבר ציינתי בקול ענות חלושה את יום הולדתי הלא-חשוב-כמה, הרי השבוע חוגג בלוג עונג שבת (עונ"ש) אירוע חשוב הרבה יותר – יום הולדת שלישי.

אם הייתם שואלים אותי אז, ב-19 בפברואר 2011, לא הייתי מעלה על דעתי שאצליח לפרסם 721 פוסטים (נכון להיום) – פרטים מלאים לתולדות הבלוג, כולל כל הפוסטים כולם, נמצאים ב'ארכיון הבלוג' שבטור השמאלי.

זו גם הזדמנות להיפרד בצער מד"ר עינת אמיתי, שסייעה לי בעוד הבלוג בחיתוליו ונפטרה השנה בטרם עת, ולהודות לכותבים הנפלאים, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם (דן אלמגור, ברוך גיאן, גרימי גלעד, איתמר וכסלר, יהודה זיו, יהושע מונדשיין, נעם נדב, רמי נוידרפר, ובטח שכחתי עוד כמה), לצלמים החובבים, לציידי הקוריוזים והאזוטריקה שמשתפים אותי במציאותיהם, ליועצים הרבים שתורמים ברצון ממומחיותם, ולאלפי הקוראים והמגיבים, שמלווים את הבלוג בנאמנות כל ימות השנה.

גם מגיבים כאלה מלווים אותי פה ושם...

הבלוג, מראשיתו, נכתב שלא על מנת לקבל פרס והוא פתוח לכולם, ובחינם. אבל כל מי שקורא בו, ולוּ במעט, מבין כי מושקעות בו עשרות רבות של שעות עבודה בכל שבוע. מי שמסכים שתוכן איכותי ומוקפד ראוי לְתִּגְמוּל, וגלישה באינטרנט אינה שונה ממסעדה, ספר, סרט, קונצרט או הצגת תיאטרון שעולים כסף, מוזמן להציץ בטור השמאלי ולתרום לתחזוקת הבלוג ככל אשר ידבנו לבו. לא חובה, כמובן. זו הבעת אמון, שמטבע העניין גם עוזרת לחיזוק המוטיבציה של העורך והמו"ל, שהרהורי פרישה וחזרה למגדל השן האקדמי פוקדים אותו מדי פעם. ברוח אחד המדורים החביבים בבלוג, הרי זו גם 'פרנסה של יהודים'... ועל תומכי הבלוג ייאמר: עץ חיים היא למחזיקים בו וכל תומכיו מאושר.

עיצוב: 'הפולניה' (תודה למיכל)

לכבוד יום ההולדת השלישי, הנה מחווה צנועה לשם 'עונג שבת'.

בעל העונ"ש עם ברוך גיאן (מימין), שנמצא בדרך כלל בצד השני של המצלמה

ב. 'עונג שבת'  הרחוב

הידעתם שבירושלים יש רחוב ושמו 'עונג שבת'?

צילום: ברוך גיאן

הרחוב נמצא בשכונת מאה שערים, וכמה חבל שאין הוא נקרא לא על שם הבלוג, לא על שם ערבֵי 'עונג שבת' של ביאליק (ראו בהמשך), ואף לא על שם ארכיון 'עונג שבת', שניהל ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה.

הרחוב נקרא כמובן על שם מצוות עונג שבת, שנזכרה בדברי הנביא ישעיהו והובנה בדרך כלל כחובה להתענג בסעודות השבת במאכלים ובמשקאות משובחים: 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר' (ישעיהו, נח 13).

עונג שבת למבינים (צילום: דוד אסף)

ג. עונג שבת  השירון 

מדי פעם מתלוננים בפניי קוראים על ראשי התיבות של הבלוג 'עונ"ש', בין משום שהם רואים בכך בדיחה לא מוצלחת ונעלבים בשמה של השבת, בין משום שהם טוענים (ובצדק), כי אין מדובר בעונש וההפך הוא הנכון.

מוצלח או לא מוצלח, את ראשי התיבות האלה, שהמצאתי כבר לפני יותר משש שנים, עוד בימים שהוא היה סתם עלון אי-מיילי, כנראה כבר לא אשנה. כבר נמצאו להם ק"ן טעמים, ומסורת היא מסורת. מה גם שהתברר לי כי ביקום הווירטואלי יש בלוג ותיק ומכובד, שמוקדש למוסיקת רוק, וגם הוא מתהדר בשם 'עונג שבת' (Haoneg)! לא שיש חשש שמישהו יתבלבל, אבל בכל זאת צריך בידול.


הסמליל של המתחרים

תמר זיגמן מצאה באוסף מאיר נוי, שבמחלקה למוסיקה בספרייה הלאומית, את עטיפת השירון שהונהג במסיבות 'עונג שבת', שאותן ייסד ח"נ ביאליק בתל-אביב בשלהי שנת 1926 (שנתיים לאחר מכן, במאי 1929, הועברו ערבים אלה לאולם 'אוהל שם' שברחוב בלפור). השירון הוא משנת 1934, ומן הקִטְלוּג שעשה מאיר נוי למדנו שכבר הקדימוני גדולים. אמנם לא עונ"ש, אלא בכתיב חסר: ענ"ש.

עטיפת השירון בכתב ידו של מאיר נוי

על ייסוד אגודת 'עונג שבת' כתב שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, מאמר מאלף, שכותרתו: 'איך חישמל "עונג שבת" של ביאליק את היישוב?', מים מדליו, 18, תשס"ז, עמ' 370-357. אבנרי גם העביר לי את הצילום הבא מתוך 'זמירות עונג שבת' בעריכת מ' רבינוביץ (הוא המוסיקאי מנשה רבינא).


וכאן קטעים מנאומו של ח"נ ביאליק, לרגל הנחת אבן הפינה ל'אהל שם', אייר תרפ"ח (דברים שבעל-פה, ב, תל-אביב: דביר, תרצ"ה, עמ' קס-קסב):
ברצוני לברר את תוכן הרעיון של 'ענג שבת'. אנו באים לא"י לחדש את חיינו; אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים, שיש להם קלסתר פנים משלהם ואופי מיוחד, ומייסדי 'ענג שבת' חשבו, כי לשם יצירת צורות חיים מקוריות ואמתיות בעלות פרצוף ופנים לאומיים, הכרח להם לקחת את החומר ליצירותיהם מאבני היסוד של צורות החיים הקדמוניות, ואם צריכים לחצוב 'מן השתין' הרי יש לקחת את 'אבן השתיה', את היסוד היותר חזק, ולא מצאו צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת, שהיא, כידוע, קדמה למתן תורה ועוד במצרים שמרו בני ישראל את השבת. ואמנם השבת היא אבן השתיה של כל היהדות, ולא לחנם היא נקראת 'אות ברית' בין אלהים ובין בני ישראל; בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים, ואם ב'עשרת הדברות' מקופלת כל התורה הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות. מטרה אמתית – היא זו הנתונה במרכז וכל ההיקף יונק ממנה במדה שוה. מה עשו בני ישראל? הם לקחו את השבת וקבעו אותה במרכז. לעם ישראל יש שליטה על הזמן. היהודים קובעים את זמן חגיהם ומגבוה מסכימים להם – 'השבת מסורה בידכם ואין אתם מסורים לשבת'. את השבת התחילו למנות מיום ד', שבו נתלו המאורות, וכך קבועה השבת במרכז. היהודים העתיקו את השעון של הטבע, כדי להעמיד את השבת באמצע כנקודה מרכזית בעגול – בחינת מנורה באמצע וכל הקנים נוטים לשבת, כי אפילו להבדיל על הכוס מותר שלשת ימים לאחר השבת. שבעה ימים זה עגול. והזמן התחיל ללכת בעגול: שבע שנות שמיטה. לאחר שבע שמיטות – שבתון, שנת היובל. כל הזמן כאלו קבל תוכן ויתמלא קדושה, השבת היא הסמל לחזרה נצחית בעגול. אם אנו חוזרים לא"י – עלינו לחזור עם השבת, זה הסמל שלנו המלא יופי וחן, שממנו נוכל לשאוב יופי לכל צורות החיים שלנו.  
אנו יודעים מהו סגנון עליון ושאיפה לשכלול. שמאי הזקן – כל דבר נאה שנזדמן לו הניחהו בשביל שבת. השבת מקדשת את רגש היופי של כל האומה כולה. אם אנו קובלים על חוסר סגנון חיים משלנו, אנו יכולים להתחיל מן השבת ביצירת סגנון. היום הזה ראוי שבו יפגשו בני העם זה את זה: בשבת שנתנה לפני התורה והיא למעלה מן התורה, והיא סמל לשלום ואחדות. יש בתוכנו הרבה מפלגות עם תורות ו'שלחן ערוך' משלהן – תהי השבת סמל לאחדות. זוהי הכונה ביסוד המסבות של 'ענג שבת', לשם התחלה להתחדשותנו כאן. ביום הזה צריכים להפגש כל ששת הקנים שלנו מול פני המנורה לשבת של שלום, המאחדת את הלבבות והמזכירה לכל, שיש לנו שרשים עמוקים ושאיפות למעלה. 
  
הזמנה לחנוכת בית 'אהל שם', 9 במאי 1929 (מקור: ארכיון בית ביאליק)

ד. 'עונג שבת' – השיר

דפי התווים של 'עונג שבת', ניו-יורק 1914 (מקור: ספריית הקונגרס האמריקני)

לא רבים מכירים את השיר היפה והמתקתק הזה, שניחוחות של שמאלץ וקוגל אופפים אותו. השיר נכתב בשנת 1912 או 1913 על ידי שלמה שמולביץ, שנקרא גם סולומון סְמוֹל (1943-1868). שמולביץ זכור לטוב בשל היותו המחבר והמלחין המקורי של 'מכתב לאמא', שיר שהקדשתי לו רשימה מיוחדת בעונ"ש.

הנה ביצוע נהדר של 'עונג שבת' בפי אחד מגדולי זמרי העם ביידיש, החזן לואי דנטו (2010-1929). ההקלטה נעשתה במונטריאול בשנת 1991.





השיר שולב בהצגה שנקראה 'לעבעדיקא יתומים' (היתומים החיים), שנכתבה על ידי השחקן והמחזאי הפורה איזידור (יצחק) זוֹלוֹטָרֶבְסְקִי (Zolotorevsky). לא הרבה ידוע על ההצגה פרט לכך שהיא זכתה כנראה להצלחה והוצגה פעמים רבות בשנים 1914-1913 ב-People's Theater ('פּיפּלס-טעאַטער') שברחוב באוארי 201 (Bowery) בניו-יורק. כוכב ההצגה היה יעקב אדלר, אך את השיר 'עונג שבת' שרו כדואט אנני טוֹמָשֶׁבְסְקִי (אחותו הצעירה של השחקן המפורסם בוריס טומשבסקי)  ופיטר (פתחיה) גְרָף. השיר הולחן על ידי יוסף רוּמְשינסקי (1956-1881), מגדולי המלחינים של תיאטרון היידיש האמריקני, שחתום על מאות רבות של שירים.

שלמה שמולביץ, לידער, ניו יורק 1913, עמ' 160-159 

קשה לתרגם את השיר בחרוזיו, ולכן נסתפק בתרגום מילולי (שהכין עבורי יהושע מונדשיין ותודתי לו):
ה'עונג שבת' בכל בית יהודי, / בטוהר, ביופי, גדוֹלה היא הנחת, / הפינות זוהרות וכל מאכל מוכן כדבעי, / על כל פנים שרויה שמחה.  
חלות נאות מונחות על השולחן, / מכוסות במפית צחה, / בחיי! כל הבית מריח / מצימֶס, מרק, בשר ודגים.  
הוא בא מבית הכנסת ואומר לרעייתו: / 'שבת שלום', בניגון ובנועם לשון / והיא משיבה לו: 'שבת שלום'.  
אחרי הסעודה ואחרי הזמירות, / כשהנר כבה, / אז מתחילים להרגיש את עונג שבת... /אין שום דבר טוב יותר עבור שבת.  
פזמון: העונג שבת הוא טוב מאוד ונעים, / מפני שרק השבת מביאה מנוחה ליהודי, / הוא מתחדש, משתחרר / העול הקשה יורד, /שמח כמו בן מלך! / זה מחזק אותו לכל השבוע. / ברוח ובמזל, / העונג שבת הוא כמו תכשיט יקר.  
בבוקר הולך הוא להתפלל בבית הכנסת, / החזן וה'משוררים' שרים שם לרוב / הוא בא אחר התפילה, ורק כדי להעביר את הזמן, / חוזר הוא על הניגונים לפני אשתו...  
היא מביא את הצ'ולנט שהוא ממש לתפארת, / הקוּגֶל, המעיים (קישקע), שממולאים בדברים טובים... / הכל מעשה ידיה. / זה מעדן! תגידו מה שתרצו.  
אחרי האוכל, תענוג / לשכב לישון, / לכבוד שבת. / אחר כך מצא אצלה כוסית של משקה חם / שהיא הכינה עוד מערב שבת. / אין שום דבר טוב יותר עבור שבת.
'זה מעדן! תגידו מה שתרצו'  הצ'ולנט והקישקע של מסעדת שמוליק כהן

27 תגובות:

  1. יישר כח!
    בנוגע למימון, כדאי לך לאפשר תשלום קבוע ("מינוי"), וגם לציין פחות או יותר את סכומי התשלום הרצויים (כמה שיותר...).

    השבמחק
  2. אני אישית מאוד נהנה לקרוא את הטורים שלך הם מעניינים ומלאי ידע ופיקנטריה הקשורים לחברה הישראלית ואני תמיד אשמח להמשיך לקרוא את דברייך

    השבמחק
  3. אוהב את הדף, יישר כח!
    תתעלם מה"מברכים", אלה פיגולים.

    השבמחק
  4. ברכות לימי ההולדת - הפרטי והבלוגיסטי.
    עונג של ממש לקרוא את הפוסטים שלך, גם בחול וגם בשבת.
    מחכה כבר לפוסט הבא..

    השבמחק
  5. אמנם מצטרף חדש יחסית אבל מרשה לעצמי להצטרף לאיחולים- מרתקת מעשירה ומענגת הקריאה של הבלוג הזה.

    השבמחק
  6. ניסיתי לתת תרגום קצת יותר בחרוז.
    כרגע, בתים ראשונים ופזמון.(חלק 1).

    להנאתכם.

    עונג שבת בכל בית יהודי,
    מלווה ביופי, בנקיון, וברוב נחת,
    פינות נוצצות, מאכלים מוכנים,
    ארשת שמחה על כולם מונחת.

    חלות מונחות על שולחן,
    מכוסות יפה במפית בד שרקום,
    לפתן, מרק בשר ודגים,
    לחיי, הבית כולו ריח קסום.

    הוא בא מבית כנסת פונה לגברת,
    שבת שלום, בניגון ובנועם לשון.
    והיא עונה לו "גוט שבת",(גוט שאבעס).

    לאחר הארוחה ולאחר זמירות,
    כשהנרות כבים מכבר
    אז מתחילים להרגיש עונג שבת,
    אין יותר טוב מזה ויותר משופר.

    עונג שבת טוב הוא ונוח,
    כי שבת מביאה לכל מנוח.
    הוא נעשה כחדש, חופשי, משוחרר,
    יורד לו עולו הכבד, המר,
    כמו בן מלך, כה שמח, מאושר,
    וזה מחזיקו במשך כל שבוע,
    במזל ולא רק, גם ברוח,
    שבת כמו תכשיט ישן ויקר.

    השבמחק
  7. Holy Professor,
    Happy birthday and many happy returns to you, your blog and
    your regular guest posters.

    השבמחק
  8. שלום הר פרופסור,
    מציעה כי אם בחרת לשוב ולצטט מגיב מהגהנום אז תוסיף גם ציטוט של פירגון ודברי תרגימא שנעם במיוחד
    אחרת, יצא [רק] חוטא, נשכר
    למה לך

    השבמחק
    תשובות
    1. ככה זה בעדה שלנו. אוהבים להבליט את השלילי...

      מחק
  9. תודה על העונג שתמיד נבלע עודה בכפו כבכורה בטרם שבת. שתי אסוציאציות עלו בי - האחת למקרא Honig shabes וכפל המשמעות של המילה Honig - האם על כך חשב גם המו"ל הניו-יורקי? והשנייה כמובן שירו של היינה "שבת המלכה", אף כי הצירוף "עונג שבת" לא מופיע בו (לפחות בתרגומים של ש' בן ציון ויעקב כהן).

    השבמחק
  10. דוד היקר,
    ברכות ליום ההולדת,
    מדי שבוע, אני מצפה לעונ"ש השבועי.
    אני יודע להעריך את הידע, הכישרון, האהבה והעמל,
    הדרושים להכנת בלוג כזה,
    יישר כוח גדול.
    אצרף שי קטן - מזמור לדוד ה' רועי תהלים כ'ג
    הזמנה לפיוט – קישור:
    http://www.piyut.org.il/textual/504.html
    שבת שלום,
    שלמה שביט



    השבמחק
  11. דוד היקר,
    הגעתי לכאן במקרה, לפני מספר שנים, כשכאן סוף סוף הצלחתי לגלות, לאחר חיפושים של שנים, את הסיפור והמלים, בשפת המקור (ואפילו באותיות לטיניות ולא רק קיריליות...) של "במצעד" (שתורגם לטובת הגבעטרון כ"אל הדרך"), המארש הרוסי המפורסם המיוחס למלחמת העולם השנייה, אף שנכתב כעשר שנים אחרי סיומה. ומאז אני כאן, מתענג ונהנה מדי שבוע מהסיפורים, והסרטים, והפנינים הנפלאות, כמו למשל סיפור התרגום של גבירתי הנאווה, המחזמר האהוב עלי, מפי הסוס עצמו, דן אלמגור (טוב, למרבה הצער את שרגא כבר אי אפשר לשאול...). כה לחי, דוד, תודה רבה רבה על פינת החמד הזו, והמשך עד מאה ועשרים (שנים של עונ"ש).

    השבמחק
  12. עונג שישי בבוקר הוא לי הבלוג/אתר הזה, וכך קורה שהבוקר מגיע לצהריים, ולא עשיתי שום דבר אחר מלבד לעיין, לשמוח, להתרשם, לראות, לשמוע ולפעמים גם לשיר יחד עם שירים ומנגינות שיש בו לרוב, לכתוב על כך מילה או שתיים - והכל בעונ"שו של זה! ברכות יישר כויח, חזק ואמץ, לך בכוחך זה, עלה והצלח, דוד אסף. באשר לתרומה כספית - הרבה נחת לא תהיה לך ממני, עד שלא תהיה לי נחת מתקבלת על הדעת מהסעיף הזה של החיים הגשמיים, אבל אם תחליט על השתתפות הקוראים בבלוג - אשתתף בהחלט. תודה, יומולדת שמח לשניכם, הצלחה וברכה כבר אמרתי?

    השבמחק
  13. איחולים ותודה על ההשקעה. באמת כיף לקרוא.

    השבמחק
  14. דוד שלום
    אסתפק רק במילים מהטריבונה של הפועל קטמון
    "תשאר, תשאר, תשאר.......

    השבמחק
  15. עבורי זה עונש במידה ועונ״ש לא הגיע ביום שישי למחשב שלי., זו פנינת אור ופנינת ידע המגיעה אלי מאדם המבין שחומריות זה לא הכל בעולמנו ועל כך דוד תבורך עד 120 שנה.

    השבמחק
  16. דוד יקר ,
    אקדים בעניין הכללי , כלומר בתודה על הייחודיות התיעודית שלמדתי להעריך את איכותה בבלוג שלך. ואדגים ממש מעניינו של עונג שבת כשה"עונג" מופיע כאן גם בכיתוב של " Honig " כלומר -דבש ! ואכן ,כך אנחנו נוכחים שושב ושוב עד כמה חשובה בעולמנו הייחודיות ועד כמה חשוב ש"לא לשים את כל הביצים בסל אחד".
    ומכאן נעבור לעניין הפרטי . אם רק אזכה לכך אני מתכוונת להציע שתקבל פרס ישראל על הבלוג הנפלא שלך ועל ספריך וכך גם תהיה לך קופה קטנה משלך ולא תצטרך להלבין את פניך ולהתכופף ולהרים מיני מעות שאנשים קטנים שכמותי ירצו ויוכלו להקצות לך מהכנסותינו הדי עלובות. ואני מקווה אפוא שבאחד מימי ההולדת הבאים שלך נזכה כולנו להשתתף בשמחתך הן על הזכייה והן על ה"קניפעל" שמתלווה לה.
    לחילופין אני מבטיחה לך כאן קבל עם ועדה שהיה אם אזכה אני בפרס גדול כלשהו אוריד לך ולבלוג ממנו הרבה יותר מממעשר למרות שכל יודעי יודעים שהפרוטה בהחלט איננה אורחת קבע בכיסי.

    אנא המשך אפוא למען כולנו וגם למען עצמך!

    השבמחק
  17. ר' דוד,
    ברכותי לימי ההולדת.
    לסקירה על "עונגי שבת" האחרים, אוכל להוסיף שניים אלה:
    א. בנעורי בפתח תקוה, (שנות החמישים) קיימה מחלקת התרבות בהסתדרות מדי שבת בבוקר הרצאות והופעות בשם "עונג שבת".
    ב. מהדורת יום ששי של עתון היידיש המקוון הניו יורקי 'פארווערטס" קרויה "עונג שבת" ובכיתוב באנגלית: Oyneg Shabes.

    השבמחק
  18. לדוד היקר,
    הרבה ברכות לרגל המועד המשמח. אשמח להעביר תרומה ואף אעביר.
    לעניין "עונג שבת" המתחרה - בלוג מוצלח מאד של גיא חג'ג, בן קיבוץ דן ואיש עם חשיבה מקורית - גם הוא מוצלח ביותר, ושנייכם ביחד עושים לי את השבת!
    יישר כח,
    מרינה

    השבמחק
    תשובות
    1. מצרפת את ברכותי לברכותיהם של קודמַי, שמחה לתרום את חלקי הצנוע בצפּיה שהבלוג ימשיך
      לענֵג את כולנו עוד שנים רבות.
      מזל טוב וכה לחי!

      מחק
  19. תודה על רגעים של נחת באוירה הלא מפרגנת ששוררת היום!

    השבמחק
  20. לדוד, לברוך וליהודה, וכך גם לכך ה"מיילדים" של עונ"ש - ברכות ליום ההולדת הבלוגי והפרטי.זהו אכן עונג אמיתי, מלא חכמה והומור, ותורם המון לשמירת הגחלת הארץ-ישראלית.הזדעזעתי למקרא שתי התגובות הארסיות שנשלחו לבלוג, ונותר רק לאחל לשולחיהן את כל מה שהם איחלו לך, דוד. בתודה ובברכות חמות, יהודית.

    השבמחק
  21. לדוד היקר - ברכות עד אין קץ!

    אני מאחל בהצלחה והמשכיות הן לעונש"ך והן לכל מפעליך האחרים (קראתי רבים מספריך, ועם כל אחד שסיימתי, נשארתי עם טעם של עוד, כולם בנויים במלאכת מחשבת לתפארה, בשפה בהירה וקולחת, ומעל הכל, הנושאים תמיד מעניינים ומושכים).
    למקרא שתי התגובות חמומות המוח שהבאת, אני לא מתאפק מלצטט את דברי אלוהים לאברהם, "ואברכה מברכיך ומקללך אאור". ובמחשבה שניה, אני מניח שאתה סלחני כלפי טיפשים אלו - קצת הרבה יותר מסלחנותו של אלוהים כלפי מי שרק העז לצחוק עליו או על שלוחיו לאורך ההיסטוריה, ולא משנה עם מדובר באלוהי ישראל או באלוהים אחרים...

    עלה והצלח!!!

    השבמחק
  22. אני מנוי לעשרות בלוגים, ואף עוסק בתחום, אבל שום דבר לא ישווה לרמתו ואיכותו של הבלוג הזה! מזל טוב

    השבמחק
  23. התעשיין שמואל שלמה בלום, יהודי ליטאי שהיגר לארה"ב, הצליח שם גם מאד בענף ייצור שיני החרסינה. לימים, שיכנע אותו מאיר דיזנגוף להעביר את מפעלו לתל-אביב. תחילה יצר את שיני החרסינה בדירתו בתל-אביב ולאחר מכן הקים מפעל גדול בנחלת-יצחק על שפת נחל מוסררה (איילון). המפעל העסיק פועלים רבים (גם יפה ירקוני עבדה כאן תקופת מה) והיה ליצואן מצטיין. במפעל אף השתמשו חברי "ההגנה" כדי לייצר רמוני יד. שמואל אף עזר בהקמת ישובים שונים בארץ ישראל. על מגרשו הפרטי ברחוב בלפור בתל-אביב, הקים את בית אוהל-שם ומסרו במתנה לאגודת "עונג שבת, של ביאליק. לאחרונה ביקשתי מוועדת השמות בעיריית תל-אביב לקבוע את שמו של הגשר בנחלת-יצחק – גשר בלום.

    השבמחק
  24. לא "מצאתי" בכתבה את הביצוע של מירלה סוקולסי

    http://faujsa.fau.edu/jsa/discography.php?jsa_num=504944-B

    סליכה עם פיספסתי

    בכל מקרה, מזל טוב ושבת שלום!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.