יום שישי, 21 במרץ 2014

רק גרם מדרגות הפריד בינה ובין מחוז חפצה...

בניין מייזר בתכנונו של אל מנספלד (מקור: מוזיאון מוניו גיתאי ויינרויב לאדריכלות)

בנין פלדמן, אשר בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, זכור לוותיקי הדור כ'בניין מייזר', שבו התקיימו כל לימודי מדעי היהדות מאז שנת 1957 ועד 1980, כאשר נעשתה הטעות הנוראית של המעבר לקמפוס הר הצופים. מאז שינה הבניין המיתולוגי את ייעודו והיום הוא מאכסן בין כתליו את 'המכון ללימודים מתקדמים' של האוניברסיטה העברית. החדרים בבניין חולקו מחדש, הירידה לאולמות ההרצאות הגדולים מייזר א' ומייזר ב' נחסמה, אך כל השאר נותר כשהיה, כולל המסדרונות הארוכים והפתוחים, המדרגות הרחבות, החלונות הענקיים שמזמינים את האור לשטוף בעדם, והחלל הפנימי המדהים. ניגוד משווע לקור ולניכור של הקמפוס בהר הצופים.

אני עוד הספקתי ללמוד את לימודי התואר הראשון ב'מייזר'. על הבניין הזה אמר בשעתו פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח, כי אם יקשרו חמור ל'מייזר', אחרי שלוש שנים גם הוא יקבל BA... אבל האמת היא שבבניין הזה לימדו טובי המורים וגדולי החוקרים של הדור הקודם.

בחדרי ההוראה והסמינרים, מול הדשאים המוריקים והמופלאים של קמפוס גבעת רם – שאפילו בחו"ל אין לו מתחרים רבים! – עשיתי את צעדיי הראשונים באוניברסיטה והקשבתי לתורתם של פרופסורים דגולים, ממנחם שטרן, שמואל ספראי וחיים ביינארט ועד יהושע פראוור ואליהו אשתור, ממשה גרינברג ויונה פרנקל ועד – ייבדלו לחיים ארוכים  – אליעזר שביד, יעקב זוסמן, יוסף דן, אברהם גרוסמן, ועוד רבים רבים.

הימים בהם מאות תלמידים ומורים אכלסו את הבניין בהמולה שוקקת, חלפו עברו, והיום שורה עליו המכובדות האקדמית החרישית של מה שקרוי 'לימודים מתקדמים'. בקומה השלישית – שם היו בעבר חדרי המורים וספריית הלימוד, שהתבססה על ספרייתו של ההיסטוריון בן-ציון דינור – שוכן היום אחר כבוד 'המרכז לחקר הרציונליות'.

הכניסה הנוכחית לבניין פלדמן בקמפוס גבעת רם (צילום: אביב קרן, ויקיפדיה)

באותן שנים רחוקות, שבהן כולם היו צעירים, לא הוקדשה מחשבה יתרה לבעלי מוגבלויות, לזקנים או לנכים, ואיש לא חשב על מעלית. אם הייתה בעיה, איכשהו כבר הסתדרו אתה, או שלא. אבל מאז השתנו לא מעט דברים ולפני כעשר שנים הותקנה בבניין מעלית לרווחת דייריו.

אפרת שושנה שמה לב לשלט מיוחד ונחמד שנקבע במעלית ושלחה לי אותו. 'הסיפור הוא', כתבה אפי, 'שאמא של פרופסור מיה בר-הלל רצתה לבקרה, ובכל פעם נאלצה לטפס במדרגות. בהיותה מבוגרת, וכנראה גם בעלת אמצעים, תרמה את המעלית לבניין'. 


צילום: אפרת שושנה

האמנם? לא בדיוק, אבל בערך.

שולמית בר-הלל הייתה רעייתו של הפילוסוף המפורסם פרופסור יהושע בר-הלל. פניתי אפוא לבתם, פרופסור מיה בר-הלל, בעצמה פרופסור אמריטה לפסיכולוגיה וחוקרת במרכז לחקר הרציונליות, והיא סיפרה לי את הסיפור שמאחורי השלט:
הסיפור מאוד פשוט, וכפשוטו: לאמי היתה עַקֶּמֶת, שהקשתה עליה מאוד לשאת את משקל גופה שלה, והקושי היה גדול במיוחד כאשר נאלצה לשאת אותו במעלה מדרגות. דא עקא, שגם לביתה וגם לביתי הובילו גרמי מדרגות, כך שהיא עלתה וירדה במדרגות לא מעט. אבל כאשר היתה לה ברירה, היא היתה שואלת: 'יש מדרגות?', ואם מדרגות היו אך מעלית לא, נמנעה לפעמים מללכת לאותו יעד. 
אחרי מותה (בט"ו באב 1995) רציתי להנציח אותה באיזושהי צורה. בבניין פלדמן לא הייתה אז מעלית, וחשבתי על אנשים שאולי כמותה לא מגיעים לקומה שלנו בגלל האילוץ של המדרגות (מה שקוראים היום 'העדר נגישות למוגבלים'). אז תרמתי לאוניברסיטה כסף למעלית, וביקשתי לשים את השלט שמופיע בצילום. לי היה נראה שהוא מובן מאליו, אבל רבים וטובים שאלו לפשרו, ורבים גם הבינו אותו לגמרי אחרת מכפי שכיוונתי.
שולמית בר-הלל, כשעוד דלגה כאיילה ממקום למקום (באדיבות מיה בר-הלל)

9 תגובות:

  1. מעלה געגועים לקמפוס הישן, הפורח, למרחבים של המדשאות והאולמות. החלטתי ללמוד באוניברסיטה לאחר ביקור מקרי בגבעת רם: לא היתה בנייה דומה לו בארץ, אז בתחילת שנות הששים. ״היכלי שיש״ היה הביטוי שנתתי למקום, ולא היו היכלות מתחרים בו - לא בחיצוניות ולא בפנימיות.

    השבמחק
  2. סטודנט אנונימי21 במרץ 2014 בשעה 8:50

    מעבר לקור ולניכור בקמפוס בהר הצופים, מה היא "הטעות הנוראית של המעבר לקמפוס הר הצופים"?

    השבמחק
    תשובות
    1. מנקודת מבט אורבנית: הוצאת הלב הפועם של העיר - האוניברסיטה, מוריה ותלמידיה (ובעיקר הפקולטות למדעי הרוח והחברה) - ממרכז העיר והגלייתו לשוליים הרחוקים שלה, גרם נזק בלתי הפיך לאופיה של העיר כמרכז תוסס וצעיר. והדברים ארוכים, ידועים וכואבים.

      מחק
    2. אני נכה צה"ל ממלחמת ההתשה, רתוק לכסא גלגלים. כשלמדתי מזרחנות וערבית באוניברסיטת ת"א היתה האוניברסיטה ברובה בלתי נגישה לנכים. בשנה הראשונה היו שיעורי הערבית ניתנים בבניין טרובוביץ (משפטים) בקומה הרביעית, ומעלית אין. פניתי למזכירות החוג ובקשתי להעביר את השעור למקום נגיש, ונעניתי במשיכת כתפיים. אי לכך פניתי לדוקטור הנכבד שהעביר את השעור, פלוס שלושה סטודנטים אבדאיים וביקשתי שיעלו אותי למעלה, ואחרי השעור שיורידו אותי חזרה. מה אומר לכם? - אחרי 24 שעות הועבר השעור לבניין גילמן הנגיש והכל בא על מקומו בשלום...

      מחק
    3. הטעות לא הייתה במעבר להר הצופים, שהוא מקום אדיר, יפהפה ומעורר השראה, ובידודו רק מוסיף לאווירתו המיוחדת, אלא לאופן שבו בנו את הר הצופים. אדריכלות שנות השבעים (ומקצת שנות השמונים) של ירושלים הייתה ונותרה אבן דרך טראומטית בתולדות בניין העיר, שבסך הכל יש בה לא מעט מבנים יפים וטובי-טעם.

      מחק
  3. מסכים לחלוטין עם הגדרת קמפוס הר הצופים כמפגע אדריכלי (לפחות, מהיבט הנדסת האנוש) ואסון אורבני לירושלים וגם, דומני, כנזק לאוניברסיטה העברית עצמה. אגב, בבניית בנין מייזר ויתר בניני גבעת רם השתתפו, בשכר לא-מי-יודע-מה אך הוגן, סטודנטים לא מעטים (באמצעות לשכת העבודה של הסתדרות הסטודנטים). מעניין אם סטודנטים הועסקו גם בבניית (מהדורה ב') של קמפוס הר-הצופים

    השבמחק
  4. קרובת משפחה שלי נפגעה קל בתאנה, לפני כשנה וחצי. כשאומרים שמישהו נפגע "קל", זה אומר שהוא הולך לסבול הרבה, אבל לקבל פיצוי זעום...
    לענייננו: היא לומדת במכללה לחינוך במרכז הארץ. עד שקרה מה שקרה, מי שם לב לנגישות? אחרי שקרה מה שקרה, כל שיעור נמדד במספר המדרגות, סוג המעלית, וכו'.
    לפני שבוע היא שלחה לי אס.אמ.אס, שהיא הצליחה לראשונה מאז התאונה להגיע לספריה בלי בעיות מיוחדות. הספריה היא בקומה השלישית ויש מעלית, אבל עדיין היו קשיי גישה מסויימים. בכך הסתיים הפרק הזה, כך אנחנו מקוים.
    המשעשע (או לא) היה סיור שנערך במסגרת הלימודים בירושלים. אחת ההרצאות ניתנה בבית כנסת בעיר העתיקה, בקומה השניה. לעלות הלך לה יופי, בעזרת חברות. הירידה במדרגות התלולות היתה פשוט בלתי אפשרית... לקח כשעתיים לרדת את הקומה הזו...

    השבמחק
  5. חן המקום על יושביו

    השבמחק
  6. למעבר של מדעו החברה והרוח להר הצופים היתה השפעה גם על הסטודנטים למדעי הטבע שנשארו בקמפוס גבעת רם. מעבר למפגש היומיומי בין הסטודנטים של כל הפקולטות, עד ההעברה הסטודנטים במדעי הטבע יכלו לבחור קורסים ממדעי החברה והיהדות כלימודי יסוד. לאחר ההעברה החשיפה של הסטודנטים ממדעי החברה לקורסים ממדעי החברה והיהדות נפגעה ויש טענה שהדבר פגע בהשכלה הכללית של הסטודנטים, לפחות אלו שהיו מעוניינים בתחום זה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.