יום חמישי, 3 באפריל 2014

ברוך הבא: חורבת המשיח



כתב וצילם ברוך גיאן

ברחוב עזרא 21, בלבה של 'שכונת הבוכרים' שבצפון ירושלים, עומד על מקומו בית מדהים, ארמון של ממש, הידוע בכינויו (השגוי) 'הארמון של המשיח'. למרבית הצער, נכון יותר לקרוא לבית זה  חורבת המשיח. אם לא יינקטו צעדים מיידיים לשימור הבית, אני חושש שבעוד כמה שנים לא יוותר ממנו מאומה.

בסתם יום של חול יצאתי בשעות אחר הצהריים לפקוד את שכונת הבוכרים המתפוררת כדי למצוא את הסימנים שנותרו מעברה המפואר. הבנייה החדשה מוחקת את העבר, אבל אם אין קמח אין תורה ולכן קודם כל אכלתי מנה הגונה של פלאפל ברחוב שלמה מוסאיוף, שעליו מספרים כי אריק שרון נטה לו חיבה מיוחדת.

אחרי הפלאפל יכולתי לראות את חורבות בית מוּסַיוֹף, מבתיה הראשונים של השכונה, אבל אני סימנתי יעד אחר: בית יהודיוף-חפץ. רציתי לראות מה שלומם של החללים הפנימיים וציורי הקיר הרבים באחד הבתים הפרטיים יוצאי הדופן והיפים בירושלים. הבית הזה נמצא כבר שנים רבות בשקיעה מדכאת, ואיש אינו עושה מאומה. אני לא מעלה על הדעת שבאיטליה, למשל, היו מאפשרים הזנחה כזאת. ציורי הקיר עדיין מרשימים בשלל צבעיהם אך מצבם הורע וחלקם אף נמחק ממש.


חזית בית יהודיוף-חפץ ברחוב עזרא

הבית עצמו הוא מן המאוחרים שנבנו בשכונה, שנוסדה ב-1894 על ידי יהודים מבוכרה, שהייתה אז חלק מן האימפריה הרוסית, והיום נמצאת בגבולות אוזבקיסטן. הוא נבנה בין השנים 1910-1905 עבור הגביר אלישע יהודיוף, שבאותן שנים גר עדיין בבוכרה, ומי שטרח בעבודה היה מחותנו ישראל חפץ שגר אז בעיר העתיקה. הבית תוכנן, כנראה, על ידי אדריכל איטלקי והוא מזכיר מבנה בגבעת הקפיטול ברומא. פרטי האבן רבים לאין ספור: רוזטות, אפריז, כרכובים, עמודים עיטוריים, אבני ראשה עם עיטורים, והרבה מגיני דוד.

שעה ארוכה עמדתי בחזית הבית ובחנתי את הפרטים הרבים. לא יאומן, אבל על אחד המשקופים ניתן עדיין לראות גרפיטי מימי המנדט הבריטי: 'הלאה האימפריאליזם האנגלי!'

אם כתובת יחידה במינה זו לא תשוחזר ותשומר בהקדם היא תימחק לחלוטין.



נכנסתי לבניין בשעה שלוש אחר הצהריים. התלמידות החרדיות של בית הספר קארו, שמאכלס היום את הבניין הענקי, כבר הלכו הביתה, המנהלת סיימה את ענייניה ואני נותרתי עם שָׁרָת בית הספר (זה שפעם קראו לו סתם שַׁמָּשׁ), איש יקר בשם יוסף פרנקל, שעשה כל שביכולתו לעזור לי. 

הצילום גילה גם לו את פרטיהם הקטנים של ציורי הקיר. וכך עברתי, צועד על ספסל מוגבה במסדרון הצר, בין ציורי טחנות רוח, נופי טבריה והכנרת, איילים ומגיני דוד. התקרה עוטרה בסטוּקוֹ (כִּיוּר) של מגיני דוד יפהפיים, מתוכם השתלשלו בעבר נברשות. ציפורים ופרחים מעודנים עיטרו את מרחבי התקרה.

במרכז המסדרון כתובת 'גור אריה יהודה'. למה כתב הצייר 'יאודה' ולא יהודה?



התשובה שנותנים בדרך כלל היא, שהצייר לא רצה לכתוב את הצרוף 'יה' (אבל אז נשאלת השאלה, מדוע השאיר על מקומו את ה'אריה' ולא שינה את כתיבו?).



בהמשך נתגלו לי המצבות המפורסמות בנחל קדרון. האמן השתמש, כנראה, בצילום לא איכותי, כיוון שקבר בני חֵזיר אינו מופיע בציור, ואולי צייר מזיכרונו וזכר רק את קברי אבשלום וזכריה.



ויש עוד ציורי קיר רבים, שמתארים טחנת רוח על ראש גבעה, אגם ומבנים לגדותיו (האם זו הכינרת?), הרים, עצים, ציפורים. נופים אירופיים שלא קשורים לכאן:







בסוף המסדרון היו שלושה מגיני דוד בגדלים שונים, וכתובת חקוקה באבן 'ברוכים הבאים', שהזכירה לי את שם המדור...





הכניסה המקורית הייתה מצד זה ולרגליה גרם מדרגות מפואר.



אחד החדרים בקומה השנייה של הארמון יועד לבית כנסת. זה היה בית כנסת משפחתי, כנהוג ברבים מבתי הבוכרים. ניתן למצוא כאן עדיין את הכתובת היפה 'אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני', וכן ציורי וילון בצבע סגול ושתי נברשות.



בחדר מפואר במיוחד צויירו על התקרה ארבעה מדליונים. באחד מהם צוייר להפליא שביל ביער וילד צועד בו.



עברתי לבחון את הריצוף, והתברר שכמעט כל חדר עוטר בריצוף צבעוני שונה.

הנה כמה דוגמאות לתשומת לבם של מעצבי פְּנים:








הריצוף המרהיב ביותר, שמן הסתם נעשה בהזמנה מיוחדת לבית זה, הוא עיטור מגני הדוד. כמה חדרים, גם בקומת הקרקע, עוטרו בסמל זה.




עלינו לגג ושם ניתן לראות את אמפורות האבן המפוארות שעיטרו את שולי הגג. כמה מהן כבר נפלו על משמרתן...




בפינת הגג נמצאת פירמידת זכוכית גדולה, שהוסעה על מסילה ויצרה פתח בחדר האוכל של הבית שנועד לסוכה. אירועים חגיגיים רבים נערכו בבית זה ואורחים רבים התקבלו בו. כאן נערכה קבלת פנים לגנרל אלנבי משחרר ירושלים, ובסוכה המפוארת התארח הנציב העליון הרברט סמואל כשהוא לבוש בבגדים בוכריים מסורתיים.



בית יהודיוף, שהוא אחד משיאי בניית הפאר של הטייקונים היהודיים בראשית המאה הקודמת, זועק לשימור ולשיחזור. אולי מכאן תצא הקריאה לעיריית ירושלים ולמועצה לשימור אתרים לטיפול דחוף, שאם לא כן שכיית חמדה זו תיפגע באופן בלתי הפיך.

כשיצאתי מהמקום לכדה עיני מודעת 'דרושים' אופיינית לאזור חרדי זה, כולל שגיאות כתיב אופייניות גם הן.


24 תגובות:

  1. סיבת החילוף מ"יהודה" ל"יאודה" היא מפני שהשם יהודה מכיל את כל אותיות השם המפורש כסדרן, מחשש לטעות ודילוג הד' או מחיקתה.

    השבמחק
  2. שלום וברכה,

    תודה לברוך על התמונות. אמא שתחי'ה למדה בבית הספר שצלמת. בביתנו היתה תמונה קבוצתית של צוות המורות עם התלמידות, שצולמה כנראה לרגל סיום שנת הלימודים על המדרגות המיוחדות הללו.
    תמונה זו החזירה אותי באחת לסיפורים של אמא על ירושלים, על בקשת המורות לתרום בגדים וחפצים לניצולי השואה, לבית הכנסת של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לבית הכנסת של הרב כדורי זצ"ל, לרח' שטראוס, לשכונת גאולה, לפשקוולים של מאה שערים, לשכונת סנהדריה, ולבניה החדשה לאחר מלחמת ששת הימים שסבא ע"ה כל כך שמח עליה.

    השבמחק
  3. סיבת כתיבת השם 'יאודה' היא כי הגימטריה שלו היא 26 כמו שם ה'.
    בהמשך הדבר התקבע ואנשים עשו זאת מתוך ההרגל.

    השבמחק
  4. עצוב, בפראפראזה על דברי יגאל אלון- עם שאינו משמר את עברו- ההווה שלו מט לנפול ועתידו....

    השבמחק
  5. אני רואה את התמונות וחושב לעצמי - כמה תשומת לב ואהבה הושקעה במבנה הזה!

    השבמחק
  6. היכן "הטעויות האופייניות לאזור זה" במודעה שבתמונה האחרונה? אני ראיתי רק שכתוב בוקר בכתיב חסר. נו, מילא.

    השבמחק
    תשובות
    1. 'שתי' = לשון נקבה ביחס לזכר, בנוסף לתחביר העילג.
      מי שמורגל בכגון דא לא יבחין בטעות....

      מחק
    2. ושוב תודה לברוך ולדוד, שטורחים להאיר פינות נשכחות רגע לפני שייעלמו מן העין, אך -- הודות לצילומים ולטקסט המתלווה -- לא מן הלב. שאלת תם: באמת, היכן המועצה לשימור אתרים? נקווה לטוב!

      מחק
  7. חזי פוזננסקי4 באפריל 2014 בשעה 8:31

    ועוד איזכור לארמון - "כל סיפור - בול ! "
    על מעטפה ובול של השרות הבולאי מ:11/6/1961 מונצחים הרב שמעון חכם ממיסדי השכונה הבוכרית וציור ה"ארמון".
    איירה: רות (בקמן) מלכא

    השבמחק
  8. הכתובת של ה'ארמון' היא עזרא 19.
    למדתי שם כשהמקום היה תיכון של בנות חב"ד "בית חנה". קפאנו שם בחורף אבל היה משוש לעיניים... במיוחד הריצוף.
    בית מהמם שהולך ונהרס. ואפילו אי אפשר להיכנס לשם כי לומדות שם בנות חרדיות. ממש עצוב.

    השבמחק
  9. עלי כהן, קופנהגן4 באפריל 2014 בשעה 9:45

    ברוך גיאן תבורך!! - כואב הלב לראות את היפי מחד וההזנחה מאידך של "שכונת הבוכרים" הזכורה לי היטב מתקופת נעורי בתל-ארזה הסמוכה (שהפכה עורה משכונת פועלים לשכונת חרדים)- אילו עיריית ירושלים לא היתה עסוקה בכל י "מיתחמי הולילנד" מפלצתיים בימיהם של לופוליאנסקי ואולמרט ועוסקת בשימור המיבנים הנהדררים של שכונת הבוכרים ושכונות אחרות- אולי אפשר להעביר את הזעקה והקריאה לידיעתו של ניר ברקת כדי לזכות אותו בשם עולם לאחר שיפוצים ושיפורים הזועקים מצילומיו המופלאים של ברוך גיאן ------- נדמה לי שזה יהייה לא רע - אם הוא אכן ידאג לתקציבים המתאימים לצרכים מידיים הוא ייזכר (כמו טדי קולק) כ"ראש עיר" ולא "ראש עיריה" (הבדל 'קטן' אך בהחלט משמעותי) ואין לשכוח שהבניינים המופלאים המוצגים בצילומים יכולים להיות גם אתרי תיירות אמיתיים - בניינים בהידור דומה בפאריס או בריסל זוכים להיות חלק ממסלול ההדרכה של התיירים.

    השבמחק
  10. מצטרף לתגובות קודמיי על הצורך לשחזר ולשמר את הבניין.
    נראה לי שהציור שאחרי טחנת הרוח הוא של העיר העתיקה בטבריה:
    http://www.nostal.co.il/pictures/טבריה,%20העיר%20העתיקה---.jpg
    שני המבנים עם הכיפות הרחבות בציור שאחריו מזכירים את קבר רבי מאיר בעל הנס, גם כן בטבריה:
    http://www.zadikim.org/34405.html

    השבמחק
  11. תודה מכל הלב, ברוך גיאן! אין כמוך מטיב ראות ומפליא לצלם! חייבים להעביר את העונ"ש הזה לניר ברקת, אנסה באמצעות פייסבוק, אם יש לו, בטוויטר, אם עיריית ירושלים נמצאת בעקבותי באמצעי זה, והרי ישנו מי שעוסק בנושא השימור בעירייה, אנסה לברר מיהו ואיך מעוררים את תשומת לבו.
    ממש לא נעים לי, באמת לא נעים לי, אבל אני נזכרת בראיון שנערך עם מנשקה הראל במסגרת סיפורים על תולדות הארץ, שמופיע ביוטיוב, וצפיתי בו לכל אורכו. מנשקה מספר שם על שכונת הבוכרים, שכונת ילדותו. בהמשך, כשהוא מדבר על ההצטרפות ל"הגנה", בהיותו בקיבוץ נען כחבר בהכשרה של המחנות העולים, הוא מזכיר בכאב לב, ומודה שזו הפעם הראשונה שהוא מדבר על כך, שלא צירפו ל"הגנה" אותו ואת שני חבריו משכונת הבוכרים, שהיו בהכשרה שם. אותם קיבל ל"הגנה" ישראל גלילי, מאוחר יותר. הוא מזכיר ששמע מחבריו שנשארו בשכונת הבוכרים ולא יצאו להכשרה, כי בבואם להצטרף ל"הגנה" בשכונה - נדחו. רבים מהם הצטרפו, על כן, לאצ"ל. שם לא דחו אותם. הרגשתי שוב את כאבו של מנשקה הראל ז"ל - מי עוד כמוהו איש פלמ"ח - למראה הצילומים שלך, ברוך גיאן, וההזנחה של הבית היפה הזה בשכונת הבוכרים. אולי אין קשר בין הדברים, אולי.

    השבמחק
  12. מצטרפת בכל לבּי לאשר כתבו קודמַי (כולל התודות לברוך גיאת) ויש לי הצעה קונסטרוקטיבית באשר למימון שימור הבית הנהדר הזה:
    ראינו אתמול בתכנית "מקור" בערוץ 10 את הבזבוז המשווע המשתולל בקק"ל ע"ח העם היהודי.
    לא עדיף שתקציב הבילויים והנסיעות של המנהלים בקק"ל יועבר למועצה לשימור אתרים לצורך טיפול בבנין האמוּר?

    השבמחק
    תשובות
    1. על שערוריית הקרן קיימת , הבזבוז הנורא והמושחתים הגוזלים את העם היהודי להנאותיהם האישיות יש להקדיש עוד יותר מקום בעקבות השידור המזעזע ב"המקור" ואולי פרופ' אסף יקדיש לזה מקום (זאת הצעה ולא אני אקבע)

      מחק
  13. עוד ספור על בת הכנסת של מוסאיוף הסמוך.
    בחצר בית הכנסת של מוסיאיוף הסמוך גדל עץ אקליפטוס ענק שהשיל את עליו ואז יצא פסק הלכה (עובדיה??)שאם נשענים על עץ שמשיר את עליו בשבת זה חילול שבת. מייד יצאה הוראה לכרות את העץ. דאעקא ששלמה מוסיוף הגביר שתמך בבית הכנסת הודיע לאחר הכריתה כי הוא מסיר את חסותו ותמיכתו מהמקום שכן העץ היה יקר לליבו עוד מילדותו.
    התיישבו חכמי בית הכנסת ולאחר שקלא וטריא ארוכים הוציאו פסק הלכה שסתר את הראשון, מה לא עושים בשביל כסף. מוסיאיוף התנה את תמיכתו בשתילת עץ חדש ואני התבקשתי להביא עץ כזה לחצר בית הכנסת. הכנסתי לחצר את העץ הגדול ביותר שנכנס למכוניתי והבאתי אותי לחגיגת השתילה והמשך הזרמת הכספים.

    השבמחק
    תשובות
    1. ב"ה יתברך שמו לעד
      כאשר חילונים וכופרים מבקשים היות "מקוריים" הם מוצאים לנכון ללגלג על ערכי הדת ופסקי ההלכה של המר"ן זצוקל"ל יוצא תמיד הדבר לרעתם ומן הק"ק (קבר קדוש) יוצא קקה--הרי ברורים הדברים : אין להישען על עץ בשבת וד"ל. מדוע החילונים והכופרים עכו"ם מותרים בחריטת שמות נאהבים עם לב על גזעי העצים ואסור לכרות עצים כאלה נוטפי זימה.

      מחק
    2. סליחה שלא הבנתי. מה זה עץ נוטף זימה? ומדוע צריך לכרות עץ אם מישהו חושב שאסור להשען עליו בשבת. שיאסור על הסרים למרותו להשען עליו בשבת. ואידך זיל גמור.

      מחק
    3. האיסור להישען על עץ בשבת מפורש במשנה במסכת שבת ובאינספור מקומות בתלמוד, ואין שום חולק עליו בהלכה. לפחות תתנצלו על הבורות.

      מחק
  14. יישר כח על הכתבה המרתקת, באומר ובמראה.
    מן הסתם אין זה מקרה שצלום דומה של גרפיטי מסוים זה מתקופת המנדט כבר מצוי ברשת, ודווקא בערך 'לוחמי חרות ישראל/לח"י' שבוויקיפדיה.

    השבמחק
  15. does anybody knows how to get to Lev Levayev? he is a big philanthropist and he is from Bukhara also he care very much about Jerusalem

    השבמחק
  16. תודה על השיתוף לברוך ולדוד כאחד.
    אולי אפשר לשכנע את ברוך גיאן לקיים סיורים למבנה המדהים הזה. יש סיכוי קטן שהתעניינות ציבורית מסוימת תגרום לרשויות להתחיל לפחות לעצור את ההרס.

    השבמחק
  17. עוד פוסט מרתק של ברוך גיאן ומצלמתו.
    אני מבין שהמקום פתוח לכל דיחפין?
    אגב, אני מסב את תשומת הלב לכך שאין במספר הטלפון קידומת (אין ניידים).

    השבמחק
  18. הבניין נרכש ע"י הרב יעקב הלל מישיבת אהבת שלום הנ"ל מחפש תמונות ישנות מאוד ומעונין לשחזר את המבנה ולהחזיר עטרה ליושנה מי שיש לו תמונות ישנות מוזמן ליצור קשר! לידיעה כללית עיריית ירושלים דיירת מוגנת במקום ולכן יש במקום בתי ספר

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.