יום חמישי, 22 במאי 2014

על דעת המקום: על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות

מאת יהודה זיו


לרגל יום ירושלים תשע"ד


לפני שלוש שנים, במאי 2011, הודיעה חברת הכנסת הנמרצת (מדי) ציפי חוּטוֹבֶּלִי, כי היא מתכוונת להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק חדשה: לקבוע לכל שכונות ירושלים שמות עבריים, גם אם ערבים יושבים בהן.



חברת הכנסת לא ידעה, כנראה, כי ייחודה של ירושלים, שבשמה היא נשבעת ואת שמותיה היא מבקשת להמציא מחדש, כבר הביא שנים רבות לפני כן את ועדת השמות הממשלתית להעניק לבירת ישראל יחס מיוחד, שלא כנהוג בערים אחרות בישראל, אשר כל אחת מהן יש לה ועדת שמות עצמאית משלה.

ועדת השמות הממשלתית, בראשות הארכאולוג ד"ר אברהם בִּירָן (ברגמן), הוקמה, בצד משרד ראש הממשלה, ביום ט' באדר ב' תשי"א (13 במרס 1951), וכבר באחת מהחלטותיה הראשונות (אפריל 1951) העניקה לשכונה חדשה, שהוקמה בדרום-מערבה של ירושלים על מקומה של חִ'רְבַּת בֵּית-מַזְמִיל, את השם העברי קריית היובל – לרגל מלאות חמישים שנה לקרן הקיימת לישראל, שעל הקמתה הוחלט בקונגרס הציוני החמישי (1901). בשטחה של קרית היובל הוקמו שיכונים לעולים החדשים, שהגיעו בהמוניהם לארץ לאחר הקמתה. בשל הצורך המיידי בפתרונות דיור נבנו בתי השכונה בבלוקים וכך הופר בהם חוק הבנייה באבן, שקבע מושלה הצבאי הבריטי של העיר סֶר רוֹנַלְד סְטוֹרְס עם כיבושה על ידי הבריטים בדצמבר 1917

משמעות השם בֵּית-מַזְמִיל מעורפלת, ומקובל לפרשו כמקום שנודע בחבורת סתתים 'בעלי אִזְמֵל', שם שהתגלגל מן היוונית גם אל הערבית (أزميل, אִזְמִיל). והנה, במקום שמחה גדולה והתלהבות נרגשת בעקבות החלפת השם הערבי, התייחסו תושבי ירושלים אל השם העברי החדש בשוויון נפש. בזמנו התפרסם המעשה בנהג, שהובא אל בית דין לעבירות תנועה והתובע החל למנות לפני השופט שורה ארוכה של עבירות שביצע אותו נהג. לבסוף קטע אותו השופט ושאל: 'האם אתה מבית שמאי?', והתובע המשטרתי מיהר להשיב: 'כבוד השופט, מה פתאום? אני מבית מַזְמִיל'... גם ספרו היפה של הרב חיים סבתו, 'בואי הרוח' (2007), מתאר את חוויות הקליטה של העולים החדשים, ניצולי שואה ועולים מארצות האסלאם (ובהם משפחתו של המחבר) בשכונת בית מזמיל.



אגב חיפוש אחר איורים לרשימה זו מצאנו סרט תעודה נדיר, שצולם בשנת 1955 ושמו Tell Me Where It Hurts (אמוֹר לי היכן זה כואב), והוא מתעד את פעילותה של מה שנקרא אז 'הדסה הקטנה' בשכונת בית מזמיל. היום, כשכל כך פופולרי לבקר את התנהלותו הפיננסית ההרפתקנית של בית חולים מופלא זה, כדאי לזכור גם את ראשיתו החלוצית, ולקוות שאחריתו לא תבייש את נעוריו.




ואכן, בירושלים השתמרה תופעה יחודית של בליל שמות עבריים וערביים, ולמרות ניסיונות הכוונה ממסדיים מלמעלה, סירבו תושבי העיר לקבל זאת והתעקשו לשמור על השמות המקובלים בידיהם מימים ימימה. אמנם, השם 'בית מזמיל' כבר אינו שגור ואינו מוכר, אך מעטים הם הירושלמים, העושים שימוש בשמה הנכון של השכונה 'קרית היובל'. רובם ככולם קוראים לה 'קרית יובל', ללא ה' הידיעה...

'שכונה צעירה קרית יובל' (ולא 'היובל')

כדרך שנהגה בקריית היובל, מיהרה ועדת השמות הממשלתית במאי 1952 להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב לעוד שני כפרים ערביים לשעבר בתחומי העיר את שמותיהם המקוריים מימי קדם: הכפר לִיפְתָא, במבואותיה הצפון-מערביים של ירושלים, זכה בשם המקראי מֵי נֶפְתּוֹחַ, בזכות 'מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ' אשר בגבול יהודה ובנימין (יהושע, טו 9; יח 15). מקובל לראות בשם זה זכר לשמו של פרעה מֶרְנֶפְתַּח, אשר יצא בשנת 1208-1209 לפני הספירה למסע כיבוש ארץ כנען, והותיר אחריו, כדרכם של פרעוני מצרים, מצבת ניצחון שנאמר בה בין היתר: 'נָבֹזָּה כנען בכל רע, לֻקְּחָה אשקלוןנלכדה גזר, יְנוֹעַם הייתה כלא הייתה, ישראל הֻשַּׁם – אין זרע לו'.

הכרזה רשמית זו, על חיסול 'ישראל', העניקה למצבת הניצחון של מרנפתח את הכינוי 'מצבת ישראל'. היש מרנין יותר מחידוש שם זה בעקבות הקמתה של מדינת ישראל?

והנה, על אף שהכפר ליפתא נותר נטוש ברובו ולא נושב בעולים חדשים, כבשכונות אחרות של העיר, דחו הירושלמים את חידוש שמו המקראי, ועד עצם היום הזה הם מכנים מקום זה בשמו הערבי דווקא.


מקור: PBS

כך נחרץ במאי 1952 גם גורלו של שם הכפר הערבי לשעבר מָאלִחָה (مَالِحَة), בפאתי דרום-מערבה של  העיר. משמעות השם בערבית היא לכאורה 'טוֹבָה', אך בלשון הדיבור הוגים אותו הערבים 'מְנִיחָה' ומכאן הגיעו חברי הוועדה לשם 'מָנָחַת' – אף הוא שמו של יישוב מימי המקרא: 'אלה הם ראשי אבות ליושבי גבע, ויגלום אל מָנָחַת' (דברי הימים א, ח 6). משחידשה ועדת השמות הממשלתית את השימוש באותו שם מקראי, הגדילה לעשות ועדת השמות העירונית של ירושלים, נטלה את אזכורו המשובש של 'וַחֲצִי הַמָּנָחְתִּי' (שם, ב 54; וקודם לכן, בפסוק 52: 'חֲצִי הַמְּנֻחוֹת') – וקבעה אותו, בשל צלצולו, כשם יאה לבית העלמין הראשי בצפון-מערבה של העיר: 'הר המנוחות'...

כמובן שגם כאן אין אף ירושלמי הקורא לשכונה זו בשם 'מָנָחַת', והיא מוכרת כשכונת מַלְחָה, כולל 'קניון מלחה' (ששמו הרשמי והבלתי שימושי בעליל הוא 'קניון ירושלים'), 'איצטדיון מלחה' (ובשמו הרשמי 'איצטדיון טדי') ותחנת הרכבת מלחה.


תחנת הרכבת מלחה (ויקיפדיה)

ב-10 בפברואר 1953 כתב מזכיר ועדת השמות הממשלתית, בן-ציון אשל, מגדולי הקנאים לייהוד השמות הערביים של שכונות ירושלים, אל מזכיר הממשלה זאב שֶׁרְף (ההתכתבות נמצאת בתיקי הוועדה לקביעת שמות עבריים בנגב, כ"ה בשבט תשי"ג / 10 בפברואר 1953): 'עֵין כֶּרֶם – השם העברי דחה רשמית, וצריך לדחות בשימוש יום-יומי את צלילי השם הערבי עֵין-כַּרְם' (בערבית: عين كارمעֵין-כָּארִם). 

אמנם, לימים פסל הארכאולוג יוחנן אהרוני את הזיהוי המקובל של עין כרם עם 'בית הכֶּרֶם' (ירמיהו, ו 1), וזאת לאור ממצאי החפירה שערך (1959-1954) בגבעת רמת רחל שבדרום ירושלים ואותה זיהה עם 'בית הכרם'. אף על פי כן, ועדת השמות הממשלתית קבעה לאותו כפר ציורי את השם העברי עֵין כֶּרֶם (18 בדצמבר 1957). אך מה לעשות, ותושבי ירושלים ממשיכים עד היום לקרוא למקום עין כָּרֶם, בקמץ ולא בסגול...


אפילו החב"דניקים קוראים למקום עין כָּרֶם (All about Jerusalem)

ב-1956 שב אשל וכתב גם אל ועדת השמות העירונית של ירושלים
בתיקכם פניות רבות מאתנו אליכם במשך חמש שנים בדבר קביעת שמות עבריים לשכונות בעיר בירתנו, ובתיקנו – תשובות רבות של הבטחות. הגיעה השעה להסיר את 'אבו-תור', ואת 'בקעה' ואת 'המושבה הגרמנית (!!)' ואת 'קטמון' ... תושבים מכל פני הארץ המבקרים בירושלים מוחים וטוענים. שירות השידור טוען ותובע, ואנו חוזרים ומבקשים לנקוט פעולה דחופה לקביעת שמות עבריים לשכונות ... אין די בהצטדקות כי 'אין העירייה קובעת שמות לשכונות, כי אם רק לרחובות בלבד' ... יבדקו נא את עצמם ראשי העיר וחברי ועדת השמות העירונית, וימצאו כי הם משתמשים בשמות השכונות וכמובן שלא בשמות העבריים.
ובמאי 1957 נזף אשל שוב בחברי הוועדה: 'אם לא ישונו לאלתר שמות השכונות הערביות לשמות עבריים, לא יועילו השמות: הכינויים הנוכריים ישתרשו ולא תהיה אפשרות לעקרם'...


ביום 20 ביולי 1958, כשוך מהומת חגיגות 'עשור לישראל', אירע הפלא: מועצת עיריית ירושלים, שבראשה עמד אז גרשון אגרון, קיימה ישיבה מיוחדת שבה – ולא, כנהוג, בוועדת השמות העירונית – נקבעו לשבע משכונות ירושלים שמות עבריים חדשים, במקום שמותיהן הערביים המסורתיים. העירייה אף ביקשה לכך את אישורה של ועדת השמות הממשלתית ובן-ציון אשל, מזכיר הוועדה, בישר על-כך לחבריה במכתב מיוחד ואף ציין את השמות החדשים ברשימת החלטותיה של ועדת השמות הממשלתית עצמה.


סגן ראש העיר, ד"ר פאול יעקבי, שגם היה היועץ המשפטי של הקק"ל במשך כחמישים שנה, הגיב על כך וטען כי הצעות אלה 'אינן ניתנות לעיכול':
המקור להתקוממותי, בחושי ההיסטורי. לעניות דעתי, מספיק שממירים לנו את העברית ב'עברית חדישה', מעין אֶסְפֶּרַנְטוֹ שֵׁמִית ... כאילו שפה יכולה להיווצר על ידי יחידים באופן מלאכותי, ולא צריכה לגדול לאט לאט כצמח היסטורי ... לאור נטייתי השמרנית ... אינני להוט אחרי הצעות להחליף בשמות חדשים את שמות שכונותינו הקיימים, שיש בהם משום אספקלריה נאה לתולדות ירושלים החדשה. לעניות דעתי רצוי שכל דור ודור יידע שלירושלים הייתה תקופה לא-יהודית ושמוטל עליו לעמוד על משמר ירושלים היהודית פן יומר אופייה מחדש. ואם מטעמים פרקטיים (קושיי המבטא וכו') אין מנוס משינוי [שמות] רחובות מסוימים, הרי אינני רואה את הצורך הבלתי נמנע בהמרת שמות השכונות.
 (כל הציטוטים דלעיל נלקחו מרשימתו של עופר אדרת, 'לְעַבְרֵת את ירושלים', הארץ השבוע, 8 ביולי 2011).

ואלה השמות העבריים החדשים, שקבעה ועדת השמות הממשלתית ב'עשור לישראל' לשבע שכונות בירושלים, שיהודים אכלסו אותן לאחר קום המדינה (כסדר מחוגי השעון):   

מוּסְרָרָה (והנכון: מֻצְרָארָה مصرارة, כלומר 'שאדמתה מכוסה צרורות אבן'– שכונה זו זכתה בשם 'מוֹרָשָׁה'. על שכונה זו ראו ברשימה 'מוסררה החיננית', שהקדיש לה ברוך גיאן בעונ"ש.


'מוסררה מיקס' בעברית ובאנגלית, רק לא בערבית (צילום: דוד אסף)

שַׁמָּאעָה  (شمّاعة שאינה אלא שכונה יהודית, אשר הוקמה בידי אליהו שַׁמָּאע, רב מיוצאי חאלב שבסוריה, ששם משפחתו הערבי מלמד על עיסוקה: 'עושי נרות'. השכונה נבנתה על צלעו הדרום-מערבית של הר ציון ונשאה את השם 'בתי שַׁמָּאע', אך משנתרוקנה מתושביה היהודים בשל מאורעות תרפ"ט, באו ערבים להתיישב בה וקראוה בשם 'שַׁמָּאעָה'.



לאחר מלחמת ששת הימים העניקה ועדת השמות הממשלתית לשכונה הנטושה שם עברי חדש, שצלצולו דומה – שִׁמְעָא, שמו של ראשון הנולדים לדוד בירושלים (דברי הימים א, ג 5). אך מזלה של שכונה זו לא שפר עליה ולבסוף נהרסו בנייניה ובמקומם נבנה מתחם הסינמטק ונגלה לעין גיא בן הנום היפה. אליהו שַׁמָאע הונצח ברחוב הנושא את שמו, במרכז המסחרי שהקים בשעתו בשכונת ממילא, אשר בו החלו אירועי מלחמת העצמאות בירושלים אף שכונה זו זכתה לימים בשם עברי חדש – תחילה 'כפר דוד' ולאחרונה 'מתחם ממילא'.


שכונת בתי שמעא נבנתה מתחת לבית החולים האנגלי לעיניים סנט ג'ון, בפתחו של גיא בן הנום. היום לא נותר ממנה דבר (ויקיפדיה)

תוספת של ד"ר ראובן גפני, 29 באוגוסט 2014:
רק כעת נחשפתי לרשימה החביבה להפליא שלך, שעסקה בשינוי המוצע של שמות השכונות הערביות בירושלים לשמות עבריים. כרגיל  המון מידע חדש, וגם מסמך היסטורי נהדר שאעשה בו שימוש, ברשותך, במה שאני חוקר וכותב עתה על שכונת שמאעה. אלא שכאן, לדעתי, נפלה תחת ידך טעות שרבים-רבים נכשלו בה קודם, והיא עירוב הסיפור של שכונת שמאעה (או 'בתי שמעא', או 'שערי ציון'), ששכנה למרגלות הר ציון (מתחת לסינמטק של ימינו), לבין המתחם שבנה יוסף אליהו שמאע בדרום המרכז המסחרי של ממילא, בראשית שנות העשרים.  
בעוד מפעלו של יוסף אליהו שמאע אכן היה מפעל מסחרי נטו, שהביא לבנייתו של החלק הדרומי במרכז המסחרי 'ממילא'  שכונת שמאעה הייתה באמת שכונה אזרחית, שמשום מה נשכחה מן התודעה, אף שבתיה עמדו על תילם עד 1970 בקירוב: תחילה נוסדה בידי יהודים (1900), בשנת 1939 (לאחר מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) יושבה בידי ערבים ואחרי 1948 שוב התיישבו בה יהודים, עולים חדשים.  
אלא שפירוש שמה של השכונה הזו אינו קשור כלל לפעילותו של שמאע, שהגיע לירושלים עשרים שנה לפני בנייתה, ומוכר לנו ממסמכים שונים כבר משנת 1900. ומהו באמת הפירוש למילה 'שמאעה' (או 'שמעא')? על כך הוצעו כמה וכמה פירושים לאורך השנים, אבל המקובל שבהם הוא זה שמציע אהרן פירסט בספרו על ירושלים החדשה: שיבוש ערבי לנוסח הצרפתי של השם הארמי 'חקל דמא', שהוא האתר הנוצרי הסמוך למיקום השכונה במורד הגיא. פירושו של פירסט מקובל על רבים, והוא אכן מצוטט גם על ידי וילנאי במקומות אחדים (לא שזו הוכחה!) וגם על ידי אחרים.
בכל אופן, גם אם פירושו אינו הכרחי, הרי ודאי שהשם 'שמאעה' היה מוכר בירושלים, כאמור, כעשרים שנה לפני בואו ארצה של יוסף אליהו שמאע, הסוחר מחאלב, שהביא להקמת חלק משכונת ממילא ואשר לאורך השנים מוסיפים רבים מאד להתבלבל בין השתיים.

טָלִבִּיָּה (طالِبِيّّة) – מלשון 'טָאלִבּ', דהיינו שואל, מבקש, שהוא אף כינויו של 'תלמיד' בערבית. שכונה זו נקראה בשם 'קוממיות', וגם כאן אין אף ירושלמי  צעיר כזקן  שקורא לה בשם זה. 


גם זה וגם זה (Sub Stance)

המושבה הגרמנית – שכונה זו נקראה בפי מייסדיה הטֶמְפְּלֶרִים בשם המקראי 'רְפָאִים' (כשם שאת רחובה הראשי כינו בשם Gaza Strasse, דהיינו רחוב עזה). התושבים המקוריים וצאצאיהם גורשו, כידוע, על ידי הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה, ועם קום המדינה אוכלסו בתיהם בעולים חדשים, שרובם יוצאי צפון אפריקה. ועדת השמות העירונית החליטה לפיכך לקרוא ל'מושבה' בשם 'שכונת רמב"ם' – אך ועדת השמות הממשלתית פסלה שם זה וקראה לשכונה בשם 'עמק רפאים'. גם שם זה לא נקלט ובין הירושלמים הוא נשמר אך ורק לרחובה הראשי (שבו אני גר!). מדרום למושבה הגרמנית יש 'מושבת גויים' נוספת  – 'המושבה היוונית', שגם אותה ניסו הטהרנים לספח לשכונת 'עמק רפאים'. תענוג מיוחד יש כאשר מסיירים בבתיה המיוחדים של שכונה זו, בעת אירועי 'בתים מבפנים' שחלים דווקא בימי חג חנוכה...


צילום: דליה טאובר

אַבּוּ ת'וֹר (أبو ثور, כלומר בעל הַשּׁוֹר) – שכונה מעורבת, מיושבת ערבים במזרחה ויהודים במערבה, הצופה מדרום על הר הבית. מקור שמה הערבי באגדת-עם על צַלָּאח אֶ-דִּין, אשר ערב כיבוש ירושלים מידי הצלבנים סייר סביב העיר וצפה עליה מראש גבעה זו, כדי להחליט על נתיב התקיפה היעיל. אחד משרי צבאו, רהבתן וקצר רוח, הכריז באזניו: הבו לי שור, וארכב עליו היישר אל תוך העיר', ומאז הוענק לו הכינוי 'בעל השור'...

בעקבות צלצול שמו הדומה של הכפר אֶ-טּוּר, כינויו של הר הזיתים בפי ערביי ירושלים, רבים טועים בינו לבין שכונת אבו-ת'ור (כולל שלטי הרחוב!). שמה העברי, 'גבעת חנניה', מתבסס על מסורת הנוצרים, הקובעת בראשה את מקום בית הקיץ של הכוהן הגדול חנניה, שבו התכנסו ראשי העם לדרישת פונטיוס פילאטוס, נציב רומי, כדי לקבוע מי מן השניים יוּצָא לצליבה – הגנב בר-אבא או ישוע מנצרת? מכאן כינויה של גבעה זו במסורת הנוצרים 'גבעת הָעֵצָה הרעה' (Hill of the Evil Counsel), שבעקבותיו נקרא ההר, ש'ארמון הנציב' אשר בראשו משמש היום את מטה משקיפי או"ם, בשם 'הר המועצה הרעה'. ואף היה מי שדרש שם זה על 'מועצת הביטחון' של האו"ם (Security Council) שאינה מרבה לדון אותנו לכף זכות... 


צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה

בַּקְעָה – שמשמעות שמה בערבית (بَقْعَة) הוא 'אדמה סלעית', היא שכונה בדרום ירושלים הסמוכה למושבה הגרמנית. ועדת השמות הממשלתית נמנעה מלנקד את שמה בצורה שונה ולקרוא לשכונה 'בִּקְעָה' והעדיפה להכתירה בשם הסמלי 'גְּאוּלִים', אבל חוץ מבית ספר ששמו 'גאולים', איש מתושבי השכונה  כולל עורך עונ"ש שמתגורר בה!  אינו קורא לה בשם העברי.


שכונת בקעה לאחר כיבושה במלחמת העצמאות (אוסף התמונות הלאומי)

קָטָמוֹן – שם שמקורו יווני: Kata Monasterion ופירושו 'מתחת למנזר', והכוונה למנזר סן-סימון אשר בראש הגבעה, הזכור ממגוריו שם של המשורר שאול טשרניחובסקי ומן הקרב הקשה שניטש עליו במלחמת העצמאות, ומכאן אף שמו העברי 'גבעת גּוֹנֵן'. ועדת השמות הממשלתית, שקבעה שם זה, העניקה אותו לשמונה שכונות העולים החדשים שצצו לרגלי הגבעה בזו-אחר-זו ונשאו כולן את הקידומת 'גונן'  מגונן א' ועד גונן ט' (וכל ירושלמי יודע היטב כי אין בנמצא גונן ז'! למעשה, גונן ז' היא השכונה המכונה היום 'פת').

אולם, מצאו-נא ירושלמי אחד, כולל תושבי השכונה, העושה שימוש בשם 'גונן'. כולם, מנער ועד זקן, קוראים לשכונות אלה בשם 'קטמונים' (כולל, כמובן, תושבי השכונה 'המקורית', שנקראת 'קטמון הישנה') ושום בית-דין או חוק כנסת, כנראה, לא יעזור... 


קבוצת הכדורגל 'הפועל קטמון' היא כנראה האחרונה שמפגינה נאמנות לברית המועצות (צילום: דניאל בר און)

כפי שראינו, בן-ציון אשל, מזכיר ועדת השמות, הזהיר כי 'אם לא ישונו לאלתר שמות השכונות הערביות, הכינויים הלועזיים ישתרשו ולא תהיה אפשרות לעקרם', ניבא ולא ידע עד כמה צדק.

יו"ר הכנסת לשעבר ראובן (רוּבִי) ריבלין, אשר משפחתו יושבת בירושלים מאז שנת תקס"ו (1806) והוא גאה מאד בירושלמיותו, סיים את דבריו בטקס הדלקת משואת יום העצמאות תש"ע בהר הרצל בהכרזה: 'ולכבוד אחי הירושלמים ... במֻצְרָארָה ובטָאלִבִּיֶה, באַבּוּ-ת'וֹר ובבַּקְעָה, בקָטָמוֹן ובמָאלְחָה, ולתפארת מדינת ישראל'.

את רשימת השמות העבריים של שכונות ירושלים, שקבעה ועדת השמות הממשלתית לפני עשרות שנים – בצירוף הציטוט מדבריו של יו"ר הכנסת, חבר מפלגתה  העברתי בעת ההיא אל הגברת חוּטוֹבֶּלִי. אמנם היא לא השיבה לי, אך למרבה המזל נשכחה מאז הצעתה וירדה מסדר היום.

24 תגובות:

  1. כתוב ביד אומן, מעניין ומחכים- תודה על שורות של חסד וידע!

    השבמחק
  2. תודה על הרשימה המרתקת, כרגיל.
    שתי הערות בשולי הדברים:
    א. בקשר לשכונת אבו-תור מן הראוי להזכיר את סיפורו של עגנון, 'אבי השור'.
    ב. בשם השכונה 'גונן' (גוננים) דווקא נעשה שימוש, כגון בשם ביה"ס גבעת גונן, וכגון 'מרפאת גונן ו' ועוד.

    השבמחק
  3. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 23 מאי, 2014

    לאב תור היה עוד שם- "בית יוסף" על שמו של יוזם מסילת הברזל לירושלים - יוסף ביי נבון .תחנת הרכבת הסופית שלה היה ממש ליד שכונה זו (היום - "מיתחם התחנה" מול החאן, אבל לירושלמים ותיקים אין צורך להסבר היכן תחנת הרכבת המיתולוגית של העיר.
    הנה הויקיפדיה ומה שנכתב בה:

    בראש הגבעה, בחלקה העליון של השכונה הנוכחית, הוקמה בשנות ה־80 של המאה ה-19 שכונת אבו ת'ור הערבית. השכונה אכלסה ערבים אמידים שבקשו לצאת מבין החומות לאזור מרווח בקרבת העיר העתיקה, ורוב הבתים שנבנו היו גדולים ומפוארים. במקביל, בשנת 1887 יוסף נבון ביי, ושני שותפיו - הבנקאי יוהנס פרוטיגר ושלום קונסטרום, הקימו על הגבעה גם שכונה יהודית שנקראה על שמו 'בית יוסף'. השכונה נבנתה כמיזם מסחרי וזאת בניגוד לרבות מהשכונות הראשונות מחוץ לחומות, להן הייתה מטרה פילנתרופית. השכונה היהודית נתקלה בקשיים כבר מתחילת הקמתה, וחלק מבתי השכונה נמכר לערבים. אחרי מאורעות תרפ"ט (1929) ננטשה השכונה, היהודים לא שבו אליה ובבתיהם הנטושים התיישבו ערבים

    השבמחק
    תשובות
    1. לעלי כהן בקופנהגן הרחוקה:
      לא את הכל אני יודע, ולאחרונה אף לא את הכל אני זוכר: אכן, בצלע אבו-ת'וֹר (גבעת חנניה) הוקמה ב-1894 שכונה יהודית קטנה (15 משפחות) בשם 'בית-יוסף' – לכבוד יוסף נבון, יוזם בניית מסילת-הברזל מיפו לירושלים, שנחנכה ב-1892. מעניין, שמייסדה היה הבנקאי השווייצי-הפרוטסטנטי פְרוּטִיגֶר – הזכור אף מבניית בית 'מחניים' (בצומת הנביאים/שבטי-ישראל). לימים נטשו אותה תושביה היהודים ובמקומם באו ערבים – אך משנכבשה אבו-ת'וֹר במלחמת העצמאות, שבו והתיישבו בה יהודים ושמה היום, כאמור, 'גבעת חנניה'.

      מחק
  4. כנראה שהכל פוליטיקה. שמות משתנים כשרוצים לשנות כך למשל עין חוד הפכה בלי שום בעיה לעין הוד, ומי יודע למה הפכה ג'אמוסין אל ערביה ? לשכונת בבלי ! והיכן נמצא את עבאסייה(אל יהודייה)? זו סביון !. אז כשאוכלוסיה אשכנזית ברובה עשירה ומשכילה מתיישבת בשכונה ערבית מיד נעלם השם ואין בעיה עם השם החדש.
    מרום משה - סטודנט באוניברסיטה שבשייך מוניס.

    השבמחק
  5. אחלה רשימה ירושלמית! תודה, יהודה זיו! רעות (נכדתי) מבית הקפה בן עמי ברחוב עמק רפאים מוסרת לך ד"ש... שתי שאלות לי אליך, ברשותך: האחת קשורה לדרך לירושלים בזמן המנדט הבריטי. האם הכביש עבר ב"שבע אחיות"? בפיתולים הצרים והחדים שם? כך נסעו האוטובוסים לירושלים? האם שם עברו השיירות במלחמת העצמאות?
    שאלה שנייה: למה נותרה ליפתא כמו שהיתה? איך זה קרה שלא נגעו בה? האם נכונה השמועה שהיה הסכם לא רשמי וסודי עם עשירי ליפתא שיישמרו להם הבתים שלהם? ואם כן - מה בדיוק קרה?
    עכשיו נזכרתי שיש לי עוד שאלה אליך, אתה מסכים?
    יש, או היה, רחוב שיוצא מרחוב פייר קניג (ההוא שאמר לשליח של רומל מה שאמר, ואלתרמן כתב על כך שיר בטור השביעי) והוא נקרא רחוב צֶרֶת. חיפשתי ומצאתי שזה שם של ואדי באזור ים המלח. נכון הדבר?
    עניין אחרון, ולא שאלה, הנוגע לשמות רחובות בירושלים: הירושלמים, רבים מהם, לא יגידו רחוב אוסישקין, אלא רחוב אושיסקין. הרהרתי בדבר והגעתי למסקנה שאין בעברית צירוף צמוד של האותיות ס ש, אבל יש צירוף כזה של האותיות ש ס. (שסק, למשל, וכן שיסף) בגלל הסיבה הזאת בא השיבוש. מה דעתך?


    השבמחק
    תשובות
    1. לעניין ליפתא, אולי יעניין אותך הסרטון הבא:
      https://www.youtube.com/watch?v=ceBJdWuEZAg

      מחק
    2. בימי מלחמת העצמאות כבר לא היה הכרח לנסוע בפיתוליהן התלולים של 'שבע האחיות': בדיון שנערך בשעתו בעונ"ש על מחנות ג'וליס וקסטינה (פרופ' דוד אסף יזכיר לך את מועד פרסומו!) ציינתי, כי מחשש פלישת גיסות רומל נסלל בשנת 1942 גם קטע כביש 'עוקף שבע האחיות', בצלע נחל מוצא שמצפון לבית ההחלמה 'ארזה' ומושב מוצא-עילית, אשר קיצר והקל על תנועת המיכליות לעבר שדות-הנפט של עיראק – דרך ירושלים, בקעת הירדן והכביש המוליך מגשר ונהריים מזרחה. נתיב זה משמש עד היום את 'כביש 1' – אך לכשייחנך הכביש המהיר החדש, הנסלל עתה במעלה שער-הגיא והוא כולל גם גשר עילי, הנטוי על עמק נחל מוצא, שיעקוף את אותו 'כביש חדש' משנת 1942 – ובמסעף הנוכחי שלו, לרגלי הר מָעוֹז ('הקסטל'), יוצב אז התמרור: 'ללא מוצא!!!'...

      'רחוב צֶרֶת' נקרא כך בעקבות 'צֶרֶת-הַשַּׁחַר' (יהושע, יג 19), ששמה נשתמר עד היום בפי ערביי האיזור ('אֶ-זַּרָה', בחוף צפון-מזרחו של ים-המלח) – איזור מעיינות מרפא, אשר נודע בימי קדם גם בשם היווני 'קַלִירוֹהִי' (='מים טובים').

      אשר לשם 'אוסישקין' בגרסת בני שבט אפרים, 'אושיסקין' – כזכור מפרשת 'שיבולת/סיבולת' – קשה, לדעתי, לראות בו סימן היכר ירושלמי דווקא. ואגב: ילדי, אשר נולדו בירושלים, לא זכו כלל בסימן ההיכר הנודע 'מַאַתַיִם'...

      מחק
  6. תודה וכמה תוספות קטנות בשולי הדברים:

    א) אבשלום קור מסביר את חילופי השמות מלחה–מנחת וליפתא–מי־נפתוח בחילופי העיצורים מ-נ-ל:
    https://www.youtube.com/watch?v=R5QvLSxcqYo

    ב) אפשר לעגן את ההגייה עין כָּרם בקמץ גם בעברית (לפחות כהסבר בדיעבד). ההפיכה של סגול לקמץ היא תופעה של העברית המקראית, בצורות הנקראות "צורות הפסק". כך למשל אנו אומרים "עבודת פָּרך"', "פרי הגָּפן" ועוד. להרחבה: http://www.safa-ivrit.org/history/bible_hefsek.php

    ג) הר העצה הרעה הוא גם שם של נובלה מפורסמת של עמוס עוז. כך מסבירה ויקיפדיה את הבלבול בין עצה למועצה בשם המקום: " יש המכנים בטעות את ההר בשם 'הר העצה הרעה' וזאת בשל שיבוש תרגומי מאנגלית בה עצה היא counsel ואילו מועצה היא council. מקור השם 'המועצה הרעה' נגזר מן המסורת הנוצרית, הגורסת כי על ההר שכן בית הקיץ של הכהן הגדול קיפא, בו התכנסה מועצת הזקנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה בידי הרומאים. מבחינה נוצרית מדובר, כמובן במועצה רעה, ומכאן נגזר שם ההר". מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%A2%D7%94

    השבמחק
  7. התמונה של השלט על כיבוש אבו טור היא שלי ונלקחה מהוויקיפדיה. נא לתת לי קרדיט כמקובל
    ד"ר אבישי טייכר

    השבמחק
  8. אז למה לא עלה? ... מנסה שנית .
    רשימה מרתקת. לאור העובדה שאתמול בקרתי ב"נחלאות" התעוררה סקרנותי והלכתי אצל הויקיפדיה ..... השכלתי . תודה.

    השבמחק
  9. אבי ז"ל, עד יומו האחרון לא הכיר את רחוב "שלומציון המלכה" אלא רק את "פרינסס מרי".

    השבמחק
    תשובות
    1. אמנם, 'אין הנדון דומה לראייה' – שהרי רשימתי עוסקת בשמות ערביים לשכונות ירושלים, הנשמרים בה עד היום בנאמנות, אף-כי ועדת השמות הממשלתית נתנה להם זה מכבר שמות עבריים. אך 'פרינסס מרי' (היום 'שלומציון המלכה'!) העלתה בי רעיון: לכתוב על שמות רחובותיה של ירושלים מימי שלטון המנדט והשמות העבריים שהחליפו אותם עם קום המדינה. והרי דוגמה משעשעת: רח' הלני המלכה, מקומה של רשות השידור, נקרא אז בשמה של המלכה היחידה מבין שליטי ירושלים הצלבנית – 'המלכה מֶלִיסַנְדָה', אשר יהודי ירושלים הגו, מטבע הדברים, את שמה... 'מִיס לַנְדָא', המנהלת המיתולוגית של 'ביה"ס לבנות "אוולינה דה-רוטשילד"'...

      מחק
    2. עלי כהן, קופנהגןיום שלישי, 27 מאי, 2014

      הרעיון של סקירה על שמות רחובות בירושלים בימי המנדט והיום הוא חביב למדי. אני נהנה מאד מכך שיש הקוראים לרחוב מרכזי מאד בירושלים, מקום מושבה הראשון של הכנסת בבית פרומין, בלי לחשוב פעמיים "רחוב המלך קינג ג'ורג'". בהזדמנות זאת ניתן לחזור 75 שנים אחורה לרחוב שכבר הוזכר בעונ,ש שהפך מ"רחוב יהודה הלוי" ל"רחוב אוסישקין" (אושיסקין) בגלל תאוות הכבוד של איש מסויים הקבור במערת ניקנור יחד עם אדון פינסקר.

      מחק
  10. דווקא היום יש מאמר של אסתר זנדברג בגלריה של הארץ על שמות של מקומות ועל טיהור לשוני. מתקשר נהדר לנושא זה בבלוג שלך.
    בכלל אני מרגישה שהעונ"ש שלך הוא שי נהדר לשבת. הלוואי עוד עונשים כאלה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מי שהכין כתבה כל-כך יפה יכול בודאי לפתור גם את התעלומה הירושלמית הבאה: מיהו שמעון לם, שנרצח ב-ט"ו בטבת תרצ"ח (1938), ואשר אנדרטה לזכרו נקבעה על-ידי אלמונים לפני שנים רבות ברחוב החלוץ פינת המיסדים.

      מחק
    2. אסתר זנדברג מונה, במאמרה הנזכר ב'גלריה' של 'הארץ', את אבשלום קור, כמי שהציע את שמות תחנותיה של הרכבת הקלה בירושלים. אך לאמיתו של דבר, העבירה תחילה ועדת השמות העירונית את הצעתו אלי לביקורת ואני פסלתי הרבה מהצעותיו, שלא נראו בעיני, ואף היצעתי תחתיהן שמות חליפיים - המשמשים היום את ה'רקל"ה'.

      תחנת 'שמעון הצדיק', שעל שמה מלינה זנדברג במאמרה, הריהי הצעתו המקורית של קור – שלא מצאתי בה כל פסול ולפיכך אף אישרתי אותה. אך במקום 'דניה' קבעתי לתחנה זו את השם 'כיכר דניה' – שהרי בה היא קבועה; במקום 'נורדאו', פרי עטו של קור, עוצרת היום הרקל"ה בתחנת 'הטורים'; במקום "המלך ג'ורג'" – שהניסיון לכנותו בתש"ח בשם 'המלך דוד' נכשל (בגלל אותה שמרנות עיקשת של בני ירושלים, ולפיכך הועבר 'המלך דוד' אל רחובו של מלון 'קינג דייויד') – קבעתי לתחנה זו של הרקל"ה את השם הפשוט והמעשי, 'יפו מרכז'; וכיון שנתיב הרקל"ה איננו עובר כלל ברחוב שבטי ישראל, דחיתי שם זה בהצעתו של קור - והתחנה נושאת לפיכך את השם 'הנביאים' (שמקורו בשני הקברים המקודשים לערביי ירושלים, בצידו של רחוב הנביאים) בעוד קור שלל שם זה, 'כי הנביאים קבורים באזור הר הזיתים ועיר דוד, אך לא באזור רחוב הנביאים'.

      זה מזכיר לי כנס בענייני לשון, שנערך בשעתו ב'יד בן-צבי' – שהמנחה הציג בו את אבשלום קור, לא פחות ולא יותר, כ'מחיה הלשון העברית' (תוארו הנודע של אליעזר בן-יהודה) – ואני נזעקתי וביקשתי לתקן ולכנות את אבשלום: 'מחייך הלשון העברית'... ואכן, גם בצד שמה של תחנת 'שער שכם' הוסיף קור, ברוח זו: 'אני מציב את העיקרון: הנחלת מורשת ישראל! גם אצל דוד המלך היו לשערים שמות עבריים בלבד' - ושכח, ככל הנראה, כי הערבים באו לכאן יותר מ-1,600 שנה לאחר דוד, בעוד הבריטים השתהו עוד 1,300 שנה עד כיבוש ירושלים בשלהי מלחמת העולם הראשונה... הקשר היחיד בין אבשלום לדוד הסתיים, ככל הזכור לי, בקינה: 'בני, בני אבשלום'.

      לאחר דחיית הכינוי 'הגבעה הצרפתית', מן הטעם השגוי בפי קור על היות שמה זכר ל'אדם בשם פרנץ', שעה שבפועל הריהי 'גבעת הצרפתים' - אותם הנזירים ממסדר 'האבות הלבנים' בכנסיית 'סנטה אנה', שרכשו ב-1878 את הגבעה, נטעו בראשה חורשה וקיימו בה משק חקלאי, המגדל כדרכם של צרפתים כרם-יין וכבדי-אווז (לא לחינם כינו אותה שכניהם, ערביי הכפר אל-עיסאוויה, בשם 'כַּרְם אֶל-וַזّ'='כרם האווזים') - הציע קור לתחנת הרקל"א את השם 'גבעת שפירא'; ואילו אני קבעתי לה את שמה של 'גבעת המבתר' במערב הר הצופים, שאותה תחנה ממוקמת לרגליה – הרחק מ'גבעת שפירא'...; ואילו את השם הסתמי 'קריית החינוך', אף הוא הצעת קור, החלפתי ב'קניון פסגת זאב'.

      מחק
  11. כיצד פועלת ועדת השמות ?
    מעניין לקרוא את סיפורו של ליובה אליאב כיצד פעלה הועדה בקביעת שמות ישובי חבל לכיש.

    השבמחק
    תשובות
    1. בוועדת השמות הממשלתית שלוש ועדות משנה: ועדה לשמות גיאוגרפיים, ועדה לשמות יישובים (שאני עומד בראשה) וכן ועדה לשמות היסטוריים – דרכה עוברות תחילה, לקבלת אישור, הצעות שתי הוועדות האחרות בטרם יובאו לדיון במליאת ועדת השמות. ועדת השמות פועלת בעקבות פניות ובקשות על מתן שמות ליישובים, לעצמים גיאוגרפיים וכן לצמתים ולמחלפים - אך איננה עוסקת בקריאת שמות לכבישים! כמו כן אין היא מתערבת במתן שמות בתחומי רשויות מקומיות, אשר לכל אחת מהן ועדת-שמות מקומית משלה. מתן שמות עבריים לשכונות ירושלים היה, לפיכך, יוזמה מיוחדת וחד-פעמית - מחוות כבוד לבירת ישראל.

      בעת הדיון על קריאת שמותיהם של יישובי חבל לכיש הונחה על שולחן הוועדה הצעתה של רבקה גֹּובֵר, חברת מושב כפר ורבורג – ששכלה שני בנים במלחמת העצמאות (על שמם נקרא מושב כפר אחים) ובעקבות זאת הקדישו עצמם היא ומרדכי בעלה להקמת חבל ההתיישבות הסמוך למקומות נפילת הבנים: הוא ניהל את הקמת חבל לכיש והיא נטלה שם על עצמה את ארגון החינוך. כל השמות שהציעה מקורם 'אור', אשר יָהֵל לזכר הנופלים בקרבות, שהתחוללו באזור הדרום: נראה, כי את הרעיון נטלה משם הכפר הערבי לשעבר 'כַּאוּכַּבּ' – וכך קם על מקומו מושב 'כוכב' (לבקשת הקהק"ל נתווסף לימים על שמו גם שם התורם, ועל-כן היום הוא 'כוכב מיכאל') ובעקבותיו גם 'נוגה', 'נהורה' (בו ממוקמת 'המועצה האזורית לכיש'), 'שחר', 'הילה' (ששמו הוחלף והיום הוא 'ניר ח"ן' - לזכר 58 הנספים במטוס 'אל-על', שנפגע בשמי בולגריה – וכך יכולתי לימים לעשות במערב הגליל שימוש בשם 'מצפה הילה', במקום השם המבוקש 'מצפה זיו' שהוחלף לבקשתי, כדי שלא אֵרָאֶה כמי שמנצל את חברותו בועדת השמות ומנציח עצמו על מפת ישראל!) וכן 'זוהר', עם 'אגם זוהר' בצפונו...

      ומדברי אתה למד, שחברותי בוועדה זו ועיסוקי במתן השמות גורמים לי הנאה וגאוה!

      מחק
  12. כל הכבוד, יהודה! מרתק לקרוא מלמעלה ועד למטה, וגם את התגובות והתגובות לתגובות. ומשמח לראות שאתה אינך מאלו שאת בעלותם על הארץ מסמנים בעברות שמות אובססיבי. לעתים נדמה לי שחלקנו מסמנים טריטוריות בשמות כפי שיונקים מסמנים טריטוריות בצואתם.

    בשנים האחרונות אני נפגש ומדבר לא מעט עם פלסטינים מהעיר המזרחית (או ממזרח ירושלים - תלוי מה הפוליטיקה שלך...), וחלקם מהצד המזרחי של אבו-טור היהודית - הקרויה בפיהם א-ת'ורי. הם לא כל כך מודעים לכך שהם גרים באבו-טור (למעט כשהם צריכים לדבר עם יהודים). האם אתה יודע אם/איך א-ת'ורי הפכה לאבו-טור?

    ואם כבר אני מעיק, בעוד שכל מדריך תיירים בוגר קורסי משרד התיירות יודע בוודאות ש"צור באחר" קרויה כך כשיבוש "ט'ור באחר" - "ראה את הים!" כי ביום טוב רואים משם את ים המלח, הרי תושבי הכפר, הקרוי כמובן "סור באהר" (חומה בהירה), לא שמעו מעולם על זה. לי נדמה שוילנאי המציא את האגדה האורבנית על ים המלח והכפר, אבל אני לא בטוח. ודעתך?

    השבמחק
  13. אף אני הקטן מבקש להעיר הערה קטנה ולתקן. מי נפתוח- ליפתא, בשונה מן הכתוב בטור הנפלא והמעניין, דווקא כן יושבה על-ידי עולים חדשים שישבו במקום החל משנת 1949 ועד שנת 1965! בה עזבו אחרוני המתפנים את השכונה במסגרת הסכמי פינוי-פיצוי. בתחילה שוכנו שם עולים מתימן ובהמשך צורפו אליהם עולים מכורדיסטן. על כך בע"ה ארחיב לכשאסיים את כתיבת המחקר שאני עורך בנושא במסגרת לימודיי לתואר שני בגיאוגרפיה באוניברסיטת בר אילן. יישר כוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום "סינדרום ירושלים"... מסתבר שאני ואתה כותבים על אותו הנושא. אפשר ליצור איתך קשר? אני נמצא ב: eldadbrin@gmail.com

      מחק
  14. מיהו שמעון לך בסופו של דבר

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.