יום חמישי, 19 ביוני 2014

ספיחי 'אקסודוס'

מרדכי רוזמן, 'הציוני הקנאי', נגרר מהאונייה 'אקסודוס' על ידי חיילים בריטים
('השומר הצעיר', 10, מינכן, אוקטובר 1947)

הרשימה לזכרו של מרדכי רוזמן, שפורסמה בשבוע שעבר ועסקה באוניית המעפילים 'אקסודוס', עוררה תגובות וכמה מהן בחרתי להביא בפניכם.

א. עוד על מרדכי רוזמן

איתמר וכסלר מצא בארכיונו כמה פרסומים נדירים שהוציאו אנשי 'השומר הצעיר' במינכן 1947.

להנהגת התנועה לא היה ספק שרוזמן הוא הגיבור האמיתי:


מברק עידוד ממאיר יערי שבשוויץ, ומכתבו של מרדכי רוזמן ממינכן


מכתב שהפיץ רוזמן לחברי השומר הצעיר בשלוש אוניות הגירוש
(המצפה, מינכן, אוקטובר 1947)

ב. תעודת מעפיל

צבי רוזנפלד שלח לי סריקה של תעודה שקיבל אחיו בנימין ז"ל, שהיה אז בן 16, במחנה הגירוש פפנדורף שבגרמניה.



ג. דרישת שלום מאקסודוס

מפת ארץ ישראל, והספינה 'אקסודוס' גוששת לחופיה. בתמונה: מרים שטרנברג (וכסלר)
פוטומונטאז', מחנה הגירש פפנדורף, 1947 

ד. ציורים מאוניית הגירוש 'אמפייר ריוול'

כתב יעקב וימן, שאמו אולגה גנץ (לימים כרמלה וימן) הייתה על 'אמפייר ריוול', אחת משלוש אניות הגירוש לנמל המבורג שבגרמניה (השתיים האחרות היו 'ראנימיד פארק' ו'אושן ויגור'):

את אמא שלי לא זכינו אחי ואני כמעט להכיר. היא נפטרה כאשר הייתי בן ארבע וחצי ואחי בן שבעה חודשים. ידעתי שהייתה על 'אקסודוס'. פעם אחת, כאשר טיילתי עם אבי ברחובות חיפה, הוא עצר ודיבר עם אדם שפגש במקרה ואחר כך אמר לי : 'זהו אייק [אהרונוביץ], והוא היה רב החובל של אקסודוס'. זהו. יותר מזה לא ידעתי. כמו כולם התרגשתי בסרט 'אקסודוס' של פרמינגר אבל יותר מכך, פרט לכמה ספרים שקראתי, לא ידעתי ולא היה לי את מי לשאול. 


אולגה גנץ (1957-1923)

בשנת 1994, כחלק מעבודת 'שורשים' של בתי, איתרנו חבר של אמא – שלמה בן-אמנון , שהיה יחד איתה במחנות, יחד איתה הפליג על 'אקסודוס', איתה גורש על סיפון ה'אמפייר רייוול' , יחד היו במחנה פפנדורף ולבסוף בקיבוץ דן. שלמה סיפר לנו את סיפורה של אמי. 

אמי  כך סיפר  התנדבה לעבוד כעוזרת לרופא האונייה שנשלח על ידי הצלב האדום בשוויץ. לראשונה שמעתי ממנו על פרשת החבלה באנייה. הוא הדגיש כי חלק ממטען החבלה הועבר לאונייה,  ובתוך האנייה, על ידי אמי, היות וכעוזרת הרופא היה לה חופש תנועה מוחלט בין הסיפונים. עוד הוסיף שלמה, כי הסיפור מופיע בספרו של ז'אק דרוז'י 'פרשת אקסודוס באור חדש', שראה אור בעברית ב-1971. ואכן, בספר זה, המבוסס בחלקו על יומנו של רופא האונייה ד"ר מישל דורה, מצאתי קטעים אחדים המספרים על אמי. בין השאר נכתב שם: 
בעיה אחרת : כיצד יובא החומר לאנייה ? ... למחרת מצא בשלוש חבילות, המסומנות באותיות עבריות הפוכות, לבני נשים המלאים קמח משונה. מכיוון שלא ידע מהו קמח זה, הטמין אותו לפי שעה בארון בגדים, בסמוך למרפאה ... בבואו לחפש מצליחות שתי אחיות צעירות, הנמצאות כאן לא במקרה, להסיח את דעתו על נקלה ... החולה ירדה אל הספינה, כשגזרתה שופעת קצת יותר. אחת האחיות נושאת, בליווי חייל, תרופות לחולים שאין להם מקום בבית-החולים. בין התרופות נמצא הצרור השני. 
בשנת 2006 נסעתי לפגוש את ד"ר דורה בשוויץ, קשיש חביב בן כתשעים שכמעט ואינו זוכר ומדבר. מאשתו, אנט, קיבלתי מספר רישומים שצייר על האונייה, העתק הדו"ח שהעביר למשרדי הצלב האדום עם סיום משימתו וקטעים מיומנו האישי. הנה הרישומים שעשה אז, ב-30 באוגוסט 1947:

ספינת הגירוש 'אושן ויגור' מבט מ'אמפייר ריוול'


חדר הרופא ב'אמפייר ריוול'


סיפון ה'אמפייר ריוול'

משחתת בריטית מלווה את אוניות הגירוש

ה. אקסודוס  הסרט

לאלי סַט מקיבוץ גדות הזכירה הרשימה, להבדיל, 'אקסודוס' אחר לגמרי  הסרט. קוראי הבלוג הוותיקים זוכרים אולי את רשימתו המשעשעת של דן אלמגור, שסיפר על צילומי שירת 'התקווה', שנערכו בשנת 1959 במגרש הרוסים בירושלים עבור הסרט.

בתמונה המקסימה שאלי שלח לי רואים את אוטו פרמינגר, הבמאי (במרכז התמונה), ואת פול ניומן, ארי בן-כנען האחד והיחיד (כורע בשורה הראשונה), כשהם מצולמים עם חיילים ששימשו כניצבים באחת הסצינות שצולמו בכפר כנא. החיילת החייכנית והנמוכה שיושבת שעומדת מאחורי פול ניומן היא אראלה שוורץ, לימים אראלה סט, והחיילים האחרים הם חיילי אחת הסיירות הנחשבות של צה"ל באותם ימים (סיירת גולני). בשורה התחתונה, שני משמאל  דני ורדון, שהיה חבר ברביעיית גבעת ברנר, נפל במלחמת ששת הימים וקיבל את 'אות הגבורה'.

עוד מישהו מזהה את עצמו או את חבריו?


רן אריאלי מיהר לשלוח לי זיהויים חלקיים של המצולמים:


החרה-החזיק אחריו אמנון לוין מקיבוץ חולתה, שלצערו פספס את מקומו בצילום ההיסטורי, אבל זיהה עוד כמה מבני המחזור. כתב אמנון:
הוספתי כאן זיהויים אחדים ותיקונים קלים לזיהוי ולאיתור של רני אריאלי. מכיוון שבסיפור גבורה עסקינן, ראוי להדגיש גם את העובדות הבאות: הגיבורות גויסו מהטירונות במחנה 80, הקרב הזה בכפר כנא היה הקרב הקשה ביותר של סיירת גולני באותה שנה... למזלנו. עוד על גיבורי התמונה – שני הלא-פלמ"חניקס בתמונה הם אוטו פרמינגר שהיה שואג 'cut!!! כל אימת שהבחין במישהו מחייך אל המצלמה, וגרשון ריבלין איש הקשר עם צה"ל.




8 תגובות:

  1. שודכה לי שלא, באשמתה, החייכנית, אבל אראלה היא הקטנה הנחמדה שמאחוריה. מפקד אותה סיירת נחשבת הוא קסטל - המזוקן שאוטו מחבק, מזוקן אחר, עם כובע טמבל באמצע השורה התחתונה הוא חגי אדם מכפר סאלד והימני בשורה התחתונה, אם איני טועה, הוא עמית חסין (מעין החורש?). שני משמאל בשורה השניה (עם כובע גרב) הוא רן אריאלי מדפנה. אותי אל תחפשו שם, .

    השבמחק
  2. נראה שעוד יגיע יום שבו ייכתב על המאבק באוניה אקסודוס על חיים בעלי אופי דתי

    השבמחק
  3. את הדו"ח המוזכר של ד"ר דורה תרגם מצרפתית יואש צ'אטו צידון והוא מפורסם באתר הפלי"ם וההעפלה תחת הקישור:
    http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/Exodus_doc_a
    אפרופו, רוזמן קשור גם ביומן אחר על האקסודוס - היומן שכתב אבנר "סקנדי" גלעד, איש הפלי"ם שהסתנן לאוניית הגירוש 'ראמיניד פארק', אחת משלשת אוניות הגירוש. את היומן מסר סקנדי לפני ירידתו מהאניה לרוזמן והיא התגלגלה לארכיון 'מורשת' שבגבעת חביבה בלי שזהות הכותב תהיה ידועה. רק ב-1982 שמע סקנדי על היומן, זיהה את כתב ידו ותעלומת כותב היומן נפתרה.

    השבמחק
    תשובות
    1. וגם יומנו של סקנדי מופיע באותו אתר.
      http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/Yosi_Harel/Skandi_main

      מחק
    2. האם דורון בר אדון קשור לפסח בר אדון שספרו המופלא סוסים מספרים ענדיין זכור לרבים -ולטובה!?

      מחק
    3. אנונימי שיודעיום שישי, 20 יוני, 2014

      דורון בר אדון הוא בנו של פסח בר אדון והספר שאתה מתכוון אליו הוא "תלם בים".

      מחק
  4. בין מעפילי אקסודוס נמנה גם הנער אביגדור (ויגי) ליכטנפכט (קרן). מניצולי גטו וורשה לאחר גיוסו לצה"ל ב-1953 יצא לקורס טייס ושירת כטייס קרב בטייסת 117. נהרג באפריל 1956 בתאונת אימונים, כשנפל עם מטוסו לים. יהי זכרו ברוך.

    השבמחק
  5. תודה רבה על ההפנייה ליומנו של אבנר "סקנדי" גלעד.

    היה מעניין מאוד להשוות בין הקטע המתאר את נאומו של מרדכי רוזמן כפי שהוא מצוטט מיומנה של מרים שטרנברג לבין תיאורו המקביל של גלעד.

    שבת, 16.8.47

    [...]

    הערב היה עונג שבת שנסתיים בהרצאה, או יותר נכון בנאום של מ. הוא דפק ציונות והוציא דמעות מעיני היהודים. עמד שוב על הצרות שלנו, ושאין ליהודי ולגזע היהודי שום מקום אחר בעולם, חוץ מא"י, ולאן שלא ישלחו אותנו, אם לקניה, לג'ונגל וכו', בכל מקום אנחנו מוכרחים להתגבר ונגיע לא"י. כי אין לנו דרך אחרת ואיננו יכולים אחרת. מי שרוצה לרדת כאן, יכול לרדת, אבל ידע שהעם היהודי והגזע היהודי ידע להביט עליו, וישפוט אותו כבוגד הבורח מהמערכה. כי זאת היא המערכה של העם היהודי עכשיו. זאת היא הדרך היחידה, ההעפלה, ועם האניה הזאת ההעפלה לא נגמרה. ויהא גורלנו אשר יהא, עוד יעפילו מאות ואלפים. אנחנו רק חלוצים של העם היהודי השב לאדמתו. האנגלים הקשיבו רב קשב לנאום, החלו לשרוק, ואז הוא פנה אליהם ואמר: "גם אתם העומדים כאן ומסתכלים עלינו ורואים איך חיים יהודים ומתעקשים לא לרדת אלא להשאר דוקא בתנאים אלה, גם אתם - יבוא יומכם, וגם איתכם ייעשה החשבון וישולם לכם כגמולכם אשר גמלתם לנו. אל תחשבו שהעם היהודי ישתקו על כל מה שאתם עושים לו, עוד יבוא יום, כאשר ניפגש, ואנחנו חופשיים ונשלם לכם הכל". וכמובן גם נתן להם על כל האגואיזם שלהם, ועל כל הקטנוניות שלהם, ועל הרדיפה אחרי כל דבר, והזהיר אותם שיהיה קשה, ונכונו לנו עוד נסיונות רבים, אבל שידעו דבר אחד, כמו שבגיטו אמרו: אנחנו נחיה למרות הכל, ונחיה יותר מהם (נבלה אתכם), כך גם כאן, אנחנו נחיה ונראה במפלתם, אנחנו מוכרחים לחיות ולנצח, כי איתנו הצדק. זה יכול לקחת עוד שבוע - עשרה ימים, שבועיים, חודש שנעמוד כאן. ירדו אולי 200-100-30-20-10, אבל שאר ה-100 ישארו עד הסוף, ולו גם יצטרכו להוריד אותם מתים מכאן. מכאן אין דרך לסגת, מכאן יש רק דרך אחת והיא קדימה, ולכן, כל מי שלה' - אלי וישאר על הספינה, וכל מי שרוצה לרדת ומפחד מפני כל מה שנכון לנו, בבקשה, ירד וידע שהוא פחדן ומוג לב ובוגד באומה הישראלית.
    הנאום כמו שתורגם כאן, לא עושה רושם כמו שעשה על האנשים, ונדמה לי שזה נתן שוב חיזוק לאנשים למשך 10 ימים, אם לא יותר. אינני יודע אם לא יתחילו לרדת כל בעלי התאריכים כמו שכתבתי, אבל אפילו אם ירדו 100, המצב לא ישתנה, והשאר ישארו וימשיכו להילחם לזכותם.

    [...]

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.