יום שלישי, 22 ביולי 2014

על דעת המקום: מעשה במטווח ב'נחל המטורפת'

מטווח ירי בימי מלחמת העצמאות (עד הלום)


לחיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו 
האמינו  יום יבוא!


מאת יהודה זיו

מחלקת מטה פלוגה ב' של הפלמ"ח, שחנתה בקיבוץ גבעת ברנר – ובה אף כיתת הסיירים הפלוגתית, עמה נמניתי אז – יצאה בקיץ 1944 אל קיבוץ דורות שבדרום, לסדרת אימון מתקדם. בגבעות שממערב למשק ערכנו שורת תרגילים דו-צדדיים, בהם המטרנו ביד רחבה על 'האויב' צרורות ארוכים, באמצעות המשרוקיות אשר בפיותינו, שהרי הבריטים עוד משלו בארץ בעת ההיא, ולפיכך נגזרה עלינו גזירת 'מחתרת'. המ"כים שלנו, בתוקף הסמ"כות שהוענקה להם, הם שקבעו בסיומו של כל תרגיל למי מן הצדדים הניצחון ובכמה 'קרבנות' עלה. בשעות הערב ניהלנו בעוז מלחמה מסוג אחר – הפעם ללא התערבות המ"כים ושיפוטם – על לבותיהן של בנות כיתת בית ספר תיכון תל-אביבי, שתלמידיו התנדבו בחופשת אותו קיץ לעזרת הקיבוץ.


קורס חובשים בגבעת ברנר, 1943 (ארכיון הפלמ"ח)


אך יותר מכל נכספנו להגיע אל יומה האחרון של ה'סדרה', בו המתין לנו מטווח הירי  במקלע בְּרֶן וב'אש חיה' ולא במשרוקיות. את המטווח ברובה עשינו לא הרחק מקיבוץ גבעת ברנר, בשדה המטווחים של נֶבִּי רוּבִּין (סמוך לשפכו של ואדי צַרָאר, הוא נחל שׂוֹרֵק), ששימש אז את צבא בריטניה ואף את משטרת המנדט. לשם כך היה על כל אחד מאיתנו ללבוש 'אוֹבֶרוֹל' של 'גָפִיר' (נוטר ממשטרת היישובים העבריים שהקימו הבריטים) ולהצטייד בתעודת נוטר שְׁאוּלָה, מה שהיה בעיני נערים שכמותנו בגדר שעשוע נחמד. אך את 'טעם' צרורותיו של מקלע טרם טעמנו מימינו, וחלומנו על סחיטת ההדק בירי צרורות ארוכים, חודרי כל, התבסס אך ורק על צפייה בסרטי המלחמה האמריקניים והרוסיים.


קיבוץ גבעת ברנר בשנות הארבעים. באמצע נראה מחנה האוהלים של הפלמ"ח (אוסף הצילומים של קרן היסוד; בתוך: ישעיהו פְּרֶס, ארץ ישראל: אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, א, ירושלים תשי"א, לוח יט).

המטווח בנבי רובין לא התאים לאימון בירי מקלעים. לצורך זה נדרש מקום נידח ומבודד ככל האפשר וזאת הייתה הסיבה העיקרית לבחירת קיבוץ דורות כבסיס לאותו אימון מתקדם. ואכן, לא היה ראוי לכך יותר מנחל רוחמה, אשר התחתר באדמת הלֶס הַאֲטִימָה, העשויה אבק מדברי דק-גרגר ששיקעו כאן הרוחות, וכך נוצרו ממזרח לקיבוץ נפתולי ערוצים צרים ועמוקים, בעלי גדות זקופות – נוף בִּתְרוֹנוֹת (Badlands) אופייני, אשר הקנה למקום זה את שמו 'בִָתרונות רוחמה'.


צילום מן האוויר של בִּתרונות רוחמה (ויקיפדיה)

מונח נוף זה נטל את שמו העברי מן הכתוב במקרא על אבנר בן נר, אשר לאחר הריגת עֲשָׂהאֵל בן צרויה ליד בריכת גבעון נמלטו הוא ואנשיו אל הגלעד, 'וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ כָּל הַבִּתְרוֹן וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם' (שמואל ב, ב 29). הבתרון הנזכר בפסוק הוא אולי גאון הירדן

בפי יושבי מערב הנגב נשא בעת ההיא נוף הבתרונות של נחל רוחמה את השם ألنّخَابِير (אֶ-נַּחָ'אבִּיר), סיכול אותיות של نخاريب (נַחָ'ארִיבּ), שהוא ריבויו של نَخْروب (נַחְ'רוּבּ), כלומר חָרוּר או סָדוּק, מלשון חִ'רְבֶּה או חורבה, והוא גם כינויה של חלת הדבש החרורה. כמוהו גם נוף הבתרונות הנודע של נחל סחף, במערב הנגב – אזור בתרונות בארי ומכתש בארי – אשר אף הוא נשא תחילה את הכינוי وادي نخابير אדי נַּחָ'אבִּיר). ואכן, 'הנקודה הישנה' של קיבוץ בארי ('בית הביטחון' מימי עליית י"א הנקודות בערב יום הכיפור תש"ז/1946) שומרת, עד היום, את כינויו הערבי הקודם של המקום – נַחָ'אבִּיר.

'בית הביטחון'בנח'אביר, לימים קיבוץ בארי (צילום: אפי אליאן; Hסטוריה על המפה)  

נחל רוחמה, שממזרח לדורות, אשר מטווח המקלע הנכסף היה אמור להיערך בסתר בתרונותיו, נשא אז בפי ערביי הסביבה את השם وادي المَجْنُونَة (ואדי אֶל-מַגְ'נוּנֶה). שם זה נלקח מתל אל-מג'נונה (תל המטורפת) הסמוך, הנשקף עליו מצפון. השם העברי בן ימינו – רוחמה – השכיח את 'המטורפת' והוליד גם את כינויה הנוכחי של שמורת 'גבעת רוחמה'. אך מי היא 'מטורפת' זו? על מקורו של השם הערבי שמענו אז מעשה באישה, אשר לאחר שנות עקרוּת רבות זכתה סוף סוף ללדת תאומים – אך בעודם נערים, נחטפו ממנה לעבודת הצבא. מאז מהדהדות כאן בלילות זעקותיה המרות – שאינן אלא יבבת הרוח, המנשבת בנפתולי בתרונותיו של נחל רוחמה – והם שנתנו לנחל את שמו. השלטון העות'מני אכן נהג לגייס לצבאו גם בדרך זו (ולא הוא בלבד: גם בצבא הצאר הרוסי נחטפו נערים יהודים לעבודת הצבא, הלא הם הַקַנְטוֹנִיסְטִים הידועים). כך, ככל הנראה, אף נולד המעשה באותה 'מג'נונה'.

ואדי אל-מג'נונה (נחל המטורפת), ממזרח לקיבוץ דורות
מפת ברייר 1:25,000 של חיל ההנדסה (REהבריטי, מרס 1943

אין זו המשוגעת היחידה על מפת ארצנו. במערב הגליל בוקעים שני מעיינות בעלי שם ערבי דומה, עֵין אֶל-מַגְ'נוּנֶה (מעיין המטורפת?). האחד בנחל גַּעֲתוֹן, בצד בית המשק של אבירי מצודת יחיעם, והאחר בנחל בית העמק, בין הכפרים גַ'ת ויִרְכָּא. אך שם אין מספרים כלל על אישה עקרה, שתאומיה נחטפו ממנה לימים לעבודת הצבא, אלא סיפור אחר לגמרי. בלשוננו המדוברת מקובל לעשות שימוש ב'מעיין' (מין זכר), בעוד 'עֵין' בערבית – כמו אף 'עַיִן' בעברית – שתיהן ממין נקבה. וכיוון ששתי עֵינוֹת אלה, אשר במערב הגליל, קשורות במערכות קארסטיות, הנותנות את מימיהן לסירוגין (כמו מעיין הַגִּיחוֹן שלרגלי עיר דוד, אשר שמו מרמז על פעימותיו, המגיחות מתוכו לסירוגין), כינו גם ערביי מערב הגליל כל אחת מן השתיים בשם עֵין אֶל-מַגְ'נוּנה, כלומר המעיין המשוגע. וכך זכה המעין אשר בנחל בית העמק בשם העברי 'עין יִפְעַם', מלשון פעימות בלתי סדירות: משוגעת! פעם נותנת מים – ופעם לא...


עין יפעם (צילום: אמנון גופר)

אך הבה נחזור אל המטווח.

סוף כל סוף הגיע יום המטווח במקלע. כבר עם עלות השחר יצאנו משער המשק, כשבראשנו צועד אחד המ"כים, ושמנו פעמינו מזרחה, לעבר ביתרונות הנחל. שם המתינו לנו שני המ"כים האחרים, בידיהם תיבת תחמושת גדולה ומסקרנת ולצידם, ממרום הַ'דּוּרְגָל' שלו, חייך אלינו בלועו הפעור מקלע בְּרֶן – הפעם הזאת אמיתי ולא 'מהסרטים'.

בסופו של דבר, נערך המטווח כעניין שבשגרה: כל אחד קיבל חמישה כדורים – אחד 'לחימום הקנה' (ולחימום היורה!), אחד לירייה 'בודדת' ושלושה כדורים ל'שוטפת' (ירייה אוטומטית של צרור קליעים). משנסתיימה שיגרת המטווח, שוב הוליך אותנו אחד המ"כים בחזרה לעבר הקיבוץ, בעוד שני האחרים נותרו מאחור כדי ל'הַסְלִיק' את המקלע עם תרמילי הכדורים שנורו, שהרי אף הם היו בחזקת ראיה לפשע (Corpus delicti). מכאן ואילך הפך ואדי אל-מג'נונה והיה בעבורי לזיכרון נעורים מרגש, שלא  נתעמעם במרוצת השנים.

לימים, משתמה מלחמת העצמאות, מצאתי את עצמי בגדוד 93 של חטיבת המילואים 9 – זו החטיבה אשר נודעה בימי מבצע קָדֵשׁ (אוקטובר 1956) במסע החתחתים שלה, דרך מזרח סיני, לכיבוש שַׁרְם אֶ-שֵׁייח'. חיילים רבים בחטיבה היו אנשי עמק יזרעאל, וכך שמחתי למצוא שם יחד עמי, באותו גדוד מילואים, גם שניים מן המ"כים שלנו באותה עת רחוקה: עודד ארזי (פֶּקֶר) ומשה'לה רביב (רבינוביץ), ממושב כפר יהושע. מדי פעם נהגנו להזכיר נשכחות מימי הפלמ"ח, ויום אחד, בעודנו מתרפקים על זיכרונות אותה 'סדרה' בקיבוץ דורות, התבוננו עודד ומשה'לה זה בזה במבוכה ואחד מן השניים הודה בחצי פה: 'בעצם, במטווח-המקלע הוקצו אז לכל אחד מכם, לפי התקן, שישה כדורי מקלע, ומהם שניים לבודדת. את הקליע השישי שמרנו לעצמנו'...

ספר לזכרו של עודד ארזי (פקר), קיבוץ דליה, 2000

לא יאומן כי יסופר! באותה עת כבר עברו לפחות חמש עשרה שנה מאז אותו מטווח מקלע, אך כששמעתי את הדברים הללו הרגשתי בחלל גרוני פקעת, גדלה והולכת, של עלבון מר, ובקושי עצרתי את דמעותיי: איך 'עבדו עלינו' כך בעת ההיא? ומי, אם לא המ"כים הנערצים שלנו?

לא נרגעתי וגם לא סלחתי, אך במחשבה שנייה הבנתי: מי היו אז, בעצם, אותם מ"כים? הרי אף הם לא היו אלא נערים הבוגרים מאיתנו בשנה-שנתיים בלבד. וגם הם, ממש כמונו, נטלו חלק בשפע צרורות מקלע 'מן הסרטים', אך בפועל זכו רק במטווח מקלע אמתי אחד. אין פלא אפוא אם גבר עליהם אז יִצְרָם ועשו מה שעשו: 'חגגו על חשבוננו' בכדור גנוב מכל אחד מן הטוראים.

ובחשבון הסופי, לעומת כל מה שאני חייב לפלמ"ח (המון!), עדיין נשאר הפלמ"ח גם הוא חייב לי, כבר שבעים שנה, מאז קיץ 1944 ועד עצם היום הזה: יריית כדור מקלע אחד...


'מחסנית כזאת של ברן' (נוסטלגיה אונליין)

הנה לפרידה שירם של חיים חפר ושמואל פרשקו 'ציפּ', ובו מדמה הפזמונאי את גופה של ציפ למחסנית העקומה של מקלע ברן.

הִיא אֶתְמוֹל אָמְרָה: יַקִּיר לִי
אֶת שְׂפָתַי לְךָ אֶתֵּן...
וְרוֹמַנְס, אָמְרָה, תָּשִׁיר לִי –
רַק הַגּוּף שֶׁלָּהּ מַזְכִּיר לִי
מַחְסָנִית כָּזֹאת שֶׁל בְּרֶן...
מַחְסָנִית כָּזֹאת שֶׁל בְּרֶן...


חברי להקת הנח"ל בערב מחווה לחיים חפר, 1987:   


Tribute to Israeli Poet Haim Hefer 1987 P.6 von boazgu

12 תגובות:

  1. בתרונות או ביתרונות? נדמה לי שהכתיב הנכון הוא הראשון (ע"ע פתרון, ולמיטב ידיעתי לא פיתרון).

    השבמחק
  2. יהודה ידידי, אני מבקש מחילה לשני המ"כים שלך הנזכרים בסיפורך - עודד פקר-ארזי ומשה רבינוביץ-רביב. שני אלה, ושעיה אוסטרובסקי-יגאל, היו שלישיית בני כפר יהושע שלקחו חלק ב"סמינר מצדה". שנערך בינואר 1942 ביוזמתו של שמריה גוטמן ובניהולו. 46 משתתפיו ישבו על מצדה 5 ימים תמימים, עסקו בחקר ראשוני של מצדה, בחיפוש שביל הנחש הבלתי מוכר אז, ובשיפור סדרי העלייה במצוק שמעל לסוללה. בדיוק מחר, יום רביעי, אני עומד לפגוש את בניהם של שני המ"כים שלך, וצאצאים נוספים של משתתפי הסמינר, כדי למסור לידיהם תיק מסמכים שריכזנו במסגרת תיעוד הסמינר, לציון 70 שנה לקיומו. המשתתפים בסמינר הנועז הזה, רחוק מכל ישוב ודרך גישה, גלשו בסכנת נפשות במצוקי ההר בחיפוש אחרי שרידי שביל הנחש, או עמלו לנעוץ את היתדות עליהם טיפסו כל מטיילי מצדה בשנות ה-40, ה-50 ועד הכשרת מצדה כגן לאומי מסודר. מול הזכויות שצברו ב-42' מגיעה להם מחילה על גזילת הכדור ממטווח 48'.

    השבמחק
  3. מאד נהניתי לקרוא לעיל את סיפור המטווח של יהודה, שזיוו הולך לפניו, וכרגיל נעורים זיכרונות ממקלע הברן ששימש אותנו בנאמנות, ובמעט מעצורים שניתנו לתיקון מיידי. הפעם אזכיר רק שימוש יעיל אחד בהדיפת ההתקפה מעל קיבוץ מענית בתחילת מרץ 1948, בקטע מסיפור מורכב, כלהלן:

    בעת אימונים בנשק בין מבני המחנה הבריטי מדרום מערב למענית, החלה התקפה ערבית על הקיבוץ, מהגבעות מצפון מזרח למשק, ותוך שעה קלה נטבחו מרבית הפרות ברפתות מאש כבדה של רובים, מקלעים ומרגמות. בריצה הובלתי את הכיתה תחת אש, מצוידים ברובים קנדיים ובמקלע ברן, למרכז המשק שם התמקם סרג'נט בריטי אדמוני ממשטרת ואדי ערה, וירה אש מהירה ממקלע ברן שהיה מוצב על טנדר, לעבר התוקפים שסלעי הגבעות משמשים להם מחסה. במהרה נוכחתי שכניסתי למשק היתה מוטעית, והמא"ז כעס כשהודעתי לו שאני יוצא לאיגוף התוקפים מאחר ולא ניתן לפגוע בהם ממורד המשק. יצאנו בקפיצות ובריצה מערבה, ותחת מחסה פנינו דרומה ולאחר מכן מזרחה ליד בקעה אל גרביה, שם חזינו ממחסה במסדר צבאי ססגוני, כנראה של חיל המשלוח העיראקי. תוך כשעה הגענו בזחילה ובהסתר מאחורי התוקפים שרבים מהם קמו לפתע ופתחו בריצה צפונה, לעבר משאיות שהעמיסו חצץ עבור המושבה חדרה, ואני חששתי שהם מסתערים על הקיבוץ ולכן לא ניתן היה להמשיך בזחילה. כשהמרחק לתוקפים היה כ-250 מטר, פתחנו באש מבוקרת וממוקדת שעצרה את הריצה לעבר המשאיות ומוטטה את ההתקפה. בסך הכל ירינו במקובץ 12 פעמים, ופגענו בתוקפים שנפוצו צפונה כשהם משאירים אחריהם חללים וכלי נשק.

    הכיתה מנתה 13 לוחמים שלא עברו את גיל 17 והיו מאומנים ונועזים להפליא. כולם, כולל המקלען שימלה, שמעון קפלינסקי, פעלו באורח מופתי ומכריע בהתאם לאימונים בנוסח "אנשי פנפילוב" שערכנו באותם הימים, שימלה ירה בכל פקודת 'אש' כדור אחד בלבד, כשאני צועק אליו: עבור לצרורות, והוא משיב: אני בצרורות. זחלתי אליו ובדקתי, ואכן הוא 'היה' בצרורות, והוריתי לו לירות צרור של 3 כדורים בכל מטח.

    אחרי שנים, פגשתי ותיקים מהקיבוץ והם הזמינו אותי לבוא בערב שבת ולספר על ההתקפה. כשהגעתי לשער הקיבוץ, נתקלתי בחבורת צעירים, ביניהם פעילים בארגון 'תעיוש', שלא הניחו לי להיכנס לקיבוץ בטענה ש'לא היו דברים מעולם'. מאז, למרות פניות חוזרות, לא הצלחתי להיכנס לקיבוץ שהיה אהוד עלינו וארח אותנו חברי הפלמ"ח בחיבה גדולה. בהערכה, ברוך, בוטרוס באותם הימים.

    השבמחק
  4. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 25 יולי, 2014



    הפלמ"ח התקיים רק 7 שנים ומשהו (מ-15 למאי 1941 עד סוף מלחמת השיחרור ב-1948) אבל השפעתו והשפעת רוח הפלמ"ח היו אדירים, ו...כן : יש חדשות אפילו בשנת 2014 : "חבורת שהם" (על שמו של חיים שהם שנפטר לפני 20 שנה ושמה לה למטרה להנציח שירים שכמעט ונשכחו---עד כה הוציאה 14 תקליטורים שלא למטרה מסחרית בהתנדבות מלאה בנושאים שונים) הוציאה השנה תקליטור מדהים תחת השם "היה היה פלמחניק". בתקליטור זה 32 שירים שחלקם הגדול כמעט ונעלם ועכשיו, תודות לעבודה המופלאה של ,חבורת שהם" יחזור ויחדור לתודעת אוהבי הזמר הישראלי. אני כולי תקווה ש"רוח הפלמ"ח" תחזור בעקבות התקליטור!!!




    השבמחק
    תשובות
    1. חבורת שה"ם, שאני מכיר אותם היטב ובמלוא הידידות וההערכה, הוציאה ממש לאחרונה את התקליטור המרתק 'היה היה פלמ"ח'ניק' – והעבירו אף אלי עותק שלו, ששימח אותי מאד: לפני חמישה חדשים זיכו אותי ילדי במתנת יום הולדת והקליטו יחד עימי את 'שיר הפלמ"ח' בנעימתו הרוסית המקורית – 'הלוך הלכה החבריא'. כך יכולתי לזכות סוף-סוף את ארכיון בית הפלמ"ח ואף את 'זמרשת' בהקלטה ראשונית זו, שמעולם לא נעשתה, עד עתה... אך לעומת רמת הביצוע של חבורת 'שה"ם', עם כלי הנגינה שלה, הרי אני וילדי 'כעניים בפתח'...

      מחק
  5. גם המעיין המפכה בעלייה ליישוב יצהר שבשומרון נקרא עין אל ג'נינה. (איני יודע להוסיף קישור, אך ניתן לראות זאת היטב באתר הנפלא 'עמוד ענן')

    מכאן, גזרו התושבים הזמניים של האיזור את השם (ממשיכי דרכו של סנבלט החורוני), ומכנים את יצהר ג'בל אל מג'נון.

    השבמחק
    תשובות
    1. משמעות השם عين الجنينة='עין אל-גְ'נֵינֶה' היא 'מעיין הַגָּן', ואם הבנתי נכונה למי כוונתך בהגדרה 'התושבים הזמניים של האיזור' – שכידוע, יושבים בו מזה 1,300 שנה! – ספק גדול הוא בעיני, אם אכן אוזניהם המיומנות שומעות משום-מה בשם זה דווקא... 'עין אל-מג'נונה', כדבריך. בעיני נראה כינוי זה בדיחה תפלה ולא-מוצלחת, דווקא של 'תושבי האיזור מן העת האחרונה'...

      מחק
  6. סיפור המטווח ב"ברן" הזכיר לי סיפור אחר, ב-1967:
    על רקע גל הפיגועים שפקד את יישובי עמק הירדן ועמק בית שאן לאחר מלחמת ששת הימים, נשלחנו אליהם למשך חודשיים, מדצמבר 1967 עד פברואר 1968, שמונה חברה מגולני, שני קצינים ושישה מ"כים, על מנת לסייע לקיבוצניקים ולמושבניקים לארגן את ההגנה המרחבית ביישוביהם. בין הייתר הוצאנו אותם לאימוני ירי במטווח מאולתר ליד חמדיה, כשסוללת המסילה של רכבת העמק משמשת לנו חומת מפגע; בדקנו גם את הנשקיות של אותם יישובים, וכנראה היינו החיילים האחרונים בצה"ל שזכו לירות בכלי הנשק המיתולוגיים כמו סטן ופרבלום. באחד הימים בא אלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר (דדו( ז"ל לראות כיצד מתנהל המבצע. הוא הגיע בערב ללא הודעה מראש, עם מעיל רוח ללא דרגות ונעמד בשקט בקצה שורת היורים במטווח. אבל מה? כשניתנה הפקודה לירות ב"עוזי" שלושה כדורים ב"בודדת", הוא לא התאפק ורוקן חצי מחסנית בצרור ארוך. ניגשתי אליו מאחור, הורדתי על גבו צ'פחה נוראית וג'ערתי עליו: "הי, מה אתה משתולל פה, לעזאזל?!!!" הוא פנה אלי בחצי סיבוב, צחק ואמר: "בסיידר, אל תתרגש כל כך !" טוב, כולנו צחקנו לבסוף, המפקדים החיילים והקיבוצניקים, והכל נגמר בכי טוב...

    השבמחק
  7. מי ששרת בבסיס חיל ההנדסה באדוריים (ליד דורה מדרום לחברון), יודע ששמו הערבי של המקום הוא "עמק מג'נונה". בספרי "בצל הפטל האדום" הקדשתי סיפור למקום ושמו: "המסיבה בעמק 'המשוגעת". מי היא אותה משוגעת, או מטורפת שעל שמה נקרא העמק ולמה? כשכתבתי את הסיפור הייתי בן 20 ולא טרחתי לברר... יעקב גרוס

    השבמחק
    תשובות
    1. כל מה שאני יודע על ח'רבת אל-מג'נונה (חורבת המשוגעת) שמצפון למיסעף כביש 'נגוהות', הוא שהמדובר בחורבת יישוב מן התקופה הביזאנטית – ערב כיבוש הארץ בידי המוסלמים במאה השביעית – אך, לצערי, אינני יודע מהו סיפורה של אותה 'מטורפת', ששם חורבה זו שומר את זכרה. אם לסמוך על חוש הניחוש שלי, נראה לי כי משב הרוחות בעמק הצר (היורד לכאן מצמ"ע) נשמע בשעות הלילה כקולות יבבה! אפשר, שהוא אשר הוליד את הכינוי 'מג'נונה' לאותה חורבה – אולי באותו הֶקְשֵׁר אל נוהג חטיפת הנערים לעבודת הצבא של האימפריה העות'מאנית...

      מחק
  8. מחנה אדוריים שליד חברון יושב בתוך ואדי הנושא את השם "ואדי אל מג'נונה". זהו נחל אכזב שיבש בעונת הקיץ. כשהגענו לשם ב 1967 המקומיים סיפרו לנו שהוא נקרא כך משום שאפיק הזרימה שלו משתנה לפי עוצמת הזרימה שלו ואי היציבות גרמה לשם המוזר. חיים

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.