יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

האיילות בזמר העברי (ג): בין הילדותי לארוטי

הרשימות הקודמות:

א. מה עושות האַיָּלוֹת?

ב. סַפְּרִי אַיֶּלֶת-אֲהָבִים


האיילות – כיצורים חיים וכדימוי ספרותי – מעמידות, בדרך כלל, בפני היוצרים והאמנים שתי נקודות מבט: הילדותית והארוטית.

המבט הילדותי מתאר את האיילות כמעין חיות מחמד. הן מתפנקות ומתלטפות, מביטות בך בעיניהן הגדולות, הנבונות והתמימות וממתינות לליטוף אוהב ורך, בדרך כלל של ילדים. ברוח זו כתבה לאה גולדברג את 'מה עושות האילות?', וכתבו, כפי שנראה להלן, חיים נחמן ביאליק וחיה שנהב.

המבט הארוטי הוא כמובן 'למבוגרים בלבד', אך אי אפשר שלא לשים לב שגם שירי הילדים, כמו זה של ביאליק, שופעים דימויי אהבה 'רכים' ('ואפנקך ואעדנך ואחבקך ואנשקך'). האיילות הן יפות וחולמניות, תמימות, פגיעות ומפוחדות, ודימויים אלה נמצאים ברקע של כמה שירים, כמו אלה של אמיר גלבוע ויונה וולך שיוזכרו בהמשך.

מבחינה זו, ההֵלֶךְ, בשירו הידוע של נתן אלתרמן 'עוד חוזר הניגון', שפותח את הקובץ 'כוכבים בחוץ' (1938), הוא יוצא דופן. הוא מסתפק בליטוף הכבשה והאיילת – סמלי התמימות, היופי והחופש – וממשיך בדרכו...


שורשי הדימוי הארוטי קשורים כמובן בפסוק: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' (משלי, ה 19). מה שנרמז בעדינות פיוטית בתנ"ך, נתפרש בבוטות בתלמוד הבבלי (עירובין, נד ע"ב):
אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב 'אילת אהבים ויעלת חן' וגו', למה נמשלו דברי תורה לאַיֶּלֶת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
ובמקור תלמודי אחר (יומא, כט ע"א) הושווה גופה של אסתר לגוף האיילה:
אמר רבי זירא: למה נמשלה אסתר לאילה? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
הדימויים הארוטיים של האילה נמצאים כמובן גם בשירה העברית של ימי הביניים, אך זו פרשה לעצמה, ואנו נסתפק בכמה שירים מודרניים.

א. חיים נחמן ביאליק: אַיָּלָה וָעֹפֶר

'ספר הדברים', שאותו פרסם ביאליק בשנת 1922, בימי שבתו בברלין (הוצאת 'אופיר', ירושלים-ברלין תרפ"ב), הוא ספר חמוד שכולל שישה-עשר שירי ילדים, שאויירו על ידי תוֹם זיידמן-פרויד (1930-1892). השיר 'אַיָּלָה' שנכלל בו – כך למדתי מן המהדורה המדעית של שירי ביאליק בעריכת דן מירון (הוצאת 'דביר' ומכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב, כרך ג, תשס"א, עמ' 255-253) – מבוסס, כנראה, על שיר ילדים גרמני באותו שם (אוריאל אופק, גומות ח"נ: פועלו של ביאליק בספרות הילדים, דביר, 1984, עמ' 147, 192).



ברור שמדובר כאן באיילה הנמצאת בשבי, שכן לצווארה ענוד סרט ועליו פעמון. היא נקראת על ידי הילד-הדובר לבוא עם העופר שלה אל שדה החציר של משפחתו, שם כבר נמצאים עֵז (ושבע גדיות) וכבש (ושבעה טלאים). בשורה הראשונה, בביטוי 'האם על הבן', רומז ביאליק לפסוק המקראי העוסק במצוות שילוח הקן: 'לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים' (דברים, כב 6).

לימים כונס השיר גם בספרו הנפוץ של ביאליק 'שירים ופזמונות לילדים' (הוצאת 'דביר'), ושם לווה באיור של נחום גוטמן.

שירים ופזמונות לילדים, דביר, תשכ"א, עמ' לה

שיר זה הולחן על ידי נחום נרדי והושר על ידי בתו נעמה נרדי (מנישואיו לזמרת ברכה צפירה) באלבום 'מנגינות לשירים ופזמונות לילדים מאת ח.נ. ביאליק' (1960). נעמה נרדי (1989-1931) הייתה זמרת אופרה בהכשרתה ולביצוע היפה שלה אפשר להאזין כאן:



מקור: סטריאו ומונו

שיר איילות נוסף של ביאליק נקרא 'עֹפֶר', שנדפס לראשונה בשנת 1927 תחת הכותרת 'עָפְרִי' (מהדורת שירי ביאליק, ג, עמ' 384-383).  גם בשיר זה העופר נמצא בשבי, בפינת החי שבבית הילד-הדובר:

שירים ופזמונות לילדים, דביר, תשכ"א, עמ' לד

ב. האילה של אמיר גלבוע

טליה טוקטלי, 'אילה אשלח אותך', פורצלן (מקור: ערב רב)

ב-1972, בדיוק חמישים שנה אחר הופעת שיר 'האילה' של ביאליק, ראה אור ספרו של המשורר אמיר גלבוע, 'אילה אשלח אותך' (הוצאת הקיבוץ המאוחד), על שם השיר הפותח, הנקרא בשם זה. בשיר זה, שאמנם לא הולחן אך השפיע על יוצרים רבים, נדחסה הארוטיקה של האילה בכמה שורות.


הזאבים האורבים לאילה אינם זאבי היער אלא זאבי העיר. אך מיהו זה ששולח את האילה (על פי 'אַיָּלָה שְׁלֻחָה'– בראשית, מט 21)? האם זה אב ששולח את בתו המתבגרת מן הבית המוגן אל הרחוב הפראי? האם זה מאהב ששואב סיפוק סדיסטי מהוצאת אהובתו היפה והמפוחדת החוצה? שיר מבהיל.

פרופסור אבנר הולצמן סיפר לי, כי קרא היכן שהוא שהשיר נכתב לרגל גיוסה של אחת מבנותיו של גלבוע לצבא, והדברים מסתברים.


(תודה לתמר קריגר-ערמוני על ההפניה).

ג. האילה של יונה וולך

יונה וולך (צילום: יעל רוזן)
המשוררת יונה וולך (1985-1944) אהבה מאוד איילות, לפחות את הדימוי שלהן. באחרית ימיה הקצרים היא כתבה שיר לירי קצר, שכותרתו הפשוטה והסתמית היא 'שיר'.

אם האילה של ביאליק מבויתת, והאילה של גלבוע היא עירונית, האיילה של וולך חיה בטבע.

השיר 'שיר' כפי שהודפס במכונת הכתיבה של יונה וולך (מקור: פיוט 2007 בעריכת דרור גרין)

'שיר' פורסם לראשונה בשנת 1983 בראש ספרה של וולך 'אור פרא', שהוציא לאור דרור גרין, ושוב ב-2007 בספר 'שירים אחרונים' (עמ' 7-6), שנערך גם הוא על ידי גרין, ויצא בהוצאת 'ספרים'.


לפני כמה שנים זכה 'שיר' להלחנה והפך להיט אדיר, בעיקר בקרב הנוער הדתי, החרד"לי והניאו-חסידי. המלחין, אליאב אובל-נאמן, חבר בלהקת 'עלמא', שינה את הכותרת המקורית וקרא לו 'איילה'.

הלחן היפה, הביצוע הרגיש, ובעיקר הדרך שבה התקבל השיר בקרב מעריציו, הטעינוהו במשמעויות דתיות ורוחניות נסתרות ואפילו קבליות, שקישרו את השיר לפסוק 'ככְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים' (תהלים, מב 2). ספק אם אסוציאציות כאלה עלו בדעתה של וולך, המשוררת החילונית, הפרובוקטיבית והארוטית כל כך, אבל שערי הפירוש אינם ננעלים.

השיר נכלל באלבום שהוציאה 'עלמא' בשנת 2007 ונקרא 'מעל מה שאנחנו'. הנה להקת 'עלמא':



להקת עלמא (מימין לשמאל: אברהם מוסקל, רעיה מוסקל, אליאב אובל-נאמן)

מכל מקום, כבר עמדו על כך ששיר זה התכתב עם שיר איילות נוסף, שונה לגמרי, שאותו כתבה וולך בראשית דרכה, ונקרא 'מפלצת האיילה'. האם זו אותה איילה?

מפלצת האיילה

וְכָל הָעוֹפוֹת הָיוּ בְּגַנִּי
וְכָל הַחַיּוֹת הָיוּ בְּגַנִּי
וְכֻלָּן שָׁרוּ אֶת מַר אַהֲבָתִי
וְהִפְלִיאָה מִכֻּלָּן לָשִׁיר הָאַיָּלָה
וְשִׁיר הָאַיָּלָה הָיָה שִׁיר אַהֲבָתִי
וְקוֹל הַחַיּוֹת שָׁתַק
וְהָעוֹפוֹת פָּסְקוּ מִלִּצְרֹחַ
וְהָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי
וְהָיְתָה שָׁרָהּ לִי אֶת שִׁיר אַהֲבָתִי
אֲבָל בְּכָל חַיָּה יֵשׁ מִפְלֶצֶת
כְּשֵׁם שֶׁבְּכָל עוֹף יֶשְׁנוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר
כְּשֵׁם שֶׁמִּפְלֶצֶת יֶשְׁנָהּ  בְּכָל אָדָם
וּמִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן
כְּשֶׁהָעוֹפוֹת הִרְכִּינוּ רֹאשׁ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
וְהַחַיּוֹת נִמְנְמוּ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
וַאֲנִי הָיִיתִי כְּלֹא הָיִיתִי כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה
בָּרֶגַע הָרַךְ הַהוּא הָלְמָה בְּשַׁעֲרִי.
וְכָל הָעוֹפוֹת עָפוּ וְהַחַיּוֹת נָסוּ
וְהָאַיָּלָה נָפְלָה מֵהַגַּג וְשָׁבְרָה אֶת הָרֹאשׁ
וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וּבְגַן  אַהֲבָתִי סוֹגֶרֶת מִפְלֶצֶת
גּוֹרִילָה שְׁחֹרָה וְרָעָה כַּשִּׁכְחָה.

את השיר כתבה וולך כשהייתה בת 25, והוא נדפס לראשונה בספרה 'שני גנים' (1969). וכך כתב עליו המבקר חיים נגיד ימים ספורים לאחר מותה של וולך (מעריב, 4 באוקטובר 1985):


ב-1982 הלחינו אילן וירצברג ושמעון גלבץ את השיר וגם שרו והקליטו אותו באלבומם 'בציר טוב', שהוקדש לשיריה של יונה וולך (תודה לעמית ולמאיר טורניאנסקי שהפנו את תשומת לבי לביצוע זה).



גן הפסלים על שם יונה וולך בעיר הולדתה קרית אונו (מקור: ויקיפדיה)

ד. 'כַּמָּה אַיָּלוֹת' של חיה שנהב

ושוב, מן הארוטי לילדותי.

בשנת 1990 פרסמה משוררת וסופרת הילדים חיה שנהב את ספרה 'ארנבת ארנבת מה את חושבת' (הוצאת 'שוקן לילדים', איורים: נעם נדב), ובו השיר 'כמה אילות' (עמ' 26), שבסופו מתכתב עם 'מה עושות האילות' של לאה גולדברג.

נסגר המעגל.

איור: נעם נדב


5 תגובות:

  1. השיר "מפלצת האיילה" הולחן בידי אילן וירצברג. הוא מופיע באלבום "בציר טוב" שבו הלחינו וביצעו אילן וירצברג ושמעון גלבץ משירי יונה וולך.
    והנה אף קישור לשיר
    http://www.youtube.com/watch?v=N0-bAHF8154

    השבמחק
  2. מאיר טורניאנסקי24 באוקטובר 2014 בשעה 21:27

    אין ספק שהשיר מפלצת האיילה בביצוע אילן וירצברג ושמעון גלבץ בולט מאד בחסרונו ברשימה יפה זו. בחסרונו. דוד, לתיקון נודה. 'בציר טוב' הוא אלבום מופלא, לטעמי בקלות אחד מעשרת התקליטים העבריים הטובים בעל הזמנים, המוקדש כולו לביצועים של שירי יונה וולך

    השבמחק
  3. הציורים של נועם נדב מקסימים. בהנף קולמוס הוא שרטט את מבנה הגוף של האיילה ( ללא קרנים או אולי זכר צעיר) ואת יפי תנועתה. איילה ולא צביה! גם ליודעי הטבע, ההבדלים דקים מן הדקים.

    השבמחק
  4. יונה וולך אולי משוררת חילונית, אבל יש לה שירים שעמוסים בסימבוליקה תנ"כית, והם "מתפקדים" בתוך מערכת ההקשרים הקבליים.
    מאחר והיא התעניינה בנושאים הללו, אולי זה לא מקרי?

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.