יום שלישי, 24 בפברואר 2015

ברוך הבא: בשבחי שוק הצורפים



כתב וצילם ברוך גיאן


בסיפורו 'תהלה' (נדפס לראשונה ב-1950) לקח ש"י עגנון את גיבורו לסיור בסמטאות העיר העתיקה של ירושלים, בדרכו אל אותה זקנה מופלאה שגרה באחת מחצרות הרובע היהודי:

ש"י עגנון, עד הנה, 'שוקן', עמ' קעט

עגנון צירף כאן יחד שמות רחובות ושווקים אמתיים עם חנויות של בעלי מלאכה. ככל שידוע לי אף פעם לא היו בעיר העתיקה רחובות בשם 'הסנדלרים', 'אורגי שמיכות' או 'מבשלי תבשילים', אבל רחובות 'צורפים' ו'בשמים' היו גם היו.

750 שנים קודם שחיבר עגנון את 'תהלה', בשנת 1220 ככל הנראה, חיבר צלבני אנונימי תיאור דומה של רחובות העיר. החיבור, שנכתב בצרפתית עתיקה, נקרא L'Estat de la cité de Jerusalem (לה סיטה דה ג'רוזלם), והוא אולי אביהם הרוחני של מדריכי 'מישלן' המפורסמים:
כאשר מגיעים להצטלבות בה מסתיים 'רחוב דוד' מוצאים רחוב הנקרא 'רחוב הר ציון' ... ומשמאל להצטלבות נמצא רחוב מכוסה ומקומר אשר נקרא 'רחוב התבלינים'. שם מוכרים את כל הפירות של העיר וכמו כן ירקות ותבלינים. בסוף רחוב זה יש מקום בו מוכרים דגים ומאחורי השוק בו מוכרים דגים, בצד שמאל, יש מקום גדול בו מוכרים ביצים, גבינה, תרנגולות וציפורים. בצד ימין של שוק זה נמצא השוק של צורפי הזהב הסורים ושם הם מוכרים את כפות עץ התמר אשר הצליינים מביאים מצד שני של הים (לאירופה). בצד שמאל של שוק זה ישנן החנויות של צורפי הזהב הלטיניים ... לפני ההצטלבות, קרוב ל'רחוב התבלינים' נמצא רחוב אחד המכונה 'המטבח הרע'. ברחוב זה מבשלים את הבשר אשר מוכרים לצליינים ושם חופפים את ראשיהם, ומרחוב זה הם הולכים לקבר [של ישוע]. ליד רחוב זה נמצא רחוב המכונה 'הרחוב המכוסה' ובו מוכרים אריגים והוא כולו מקומר ודרכו הולכים לקבר. 
קשתות וקמרונות בשוק הצורפים

ברוח 'תהלה' של עגנון אני מרשה לעצמי לכתוב: רחוב אחד יש בירושלים. רחוב נאה שכמותו לא ראיתם מימיכם... 

דומני שאין רחוב בעיר העתיקה שבו ביקרתי יותר מאשר ב'שוק הצורפים' שברובע המוסלמי. ולא בשל הקשתות הנאות או בשל חנויות הבדים וה'ענתיקות' הפזורות בו, אלא בזכות החומוס של נזמי, שאין דומה לו בירושלים ובארץ כולה. זו דעתי האישית, ואני כמובן לוקח בחשבון שכשם שפרצופיהם של בני האדם שונים כך דעותיהם שונות לגבי 'איפה החומוס הכי טעים'. בכל זאת, במקרה של חומוס נזמי  שכּוּנה פעם 'החומוס הכי קטן בארץ אינני היחיד.

כבר שלושים שנה, ואולי יותר, אני פוקד את המקום. עד לפני כמה שנים היה זה כוך צר, אך לא עוד. הוא הכפיל ואף שילש את גודלו, ועתה יש בו פינת אוכל סבירה ובה מסיבים לסעודה שוחרי החומוס 'הכי טעים'.







חומוס בתנועה

לאחרונה מצאתי באחד מספריי תמונה עתיקה של שוק הצורפים, כנראה מתחילת המאה ה-20.


בחזית החנויות שבתמונה בולטת מדרגת אבן גבוהה מעל ריצוף הרחוב. הראיתי את התמונה לכמה מבעלי החנויות הוותיקים והם התרגשו ממראה עיניהם. סמיר, בעל חנות הבדים שנמצאת מול חומוס נזמי, סיפר לי שהוא זוכר היטב את מדרגת האבן: 'הייתי בן תשע כשהתחלתי לבוא לחנות של אבא (וכיום אני בן שישים ותשע). רק בשנות החמישים החלו להנמיך את "חומת האבן" הזו, שתפקידה היה כנראה למנוע את חדירת מי הגשמים לחנויות'.

אכן, ב'שוק מוכרי הכותנה' הסמוך ראיתי מדרגת אבן דומה, גם אם נמוכה יותר.


שרידי מדרגת האבן בשוק מוכרי הכותנה ניכרים בצד ימין

אגב 'שוק מוכרי הכותנה' נזכרתי באחד מביקוריי בו בתחילת שנות השבעים. בעל מלאכה, שכמותה כבר לא רואים היום, ישב באחד הכוכים עם כלי מיתר ענק לניפוץ (כלומר, לריווח) כותנה. סמיר אישר שאכן היה בעל מקצוע כזה בקצה הרחוב.


סמיר בעל חנות הבדים

אני יוצא אל חנות ה'ענתיקות' של מוחמד ובה אוסף ענקי של כלים מכלים שונים: פינג'אנים, מחבתות, תיבות, ומה לא... 


חזית חנות ה'ענתיקות' של מוחמד

ובפנים...
פרימוס בחנותו של מוחמד

חנות הבדים הנאה ורחבת הידיים שלצד חנותו של מוחמד נמצאת בבעלותו של עימאד ברכאת, שהתפעל מן העניין שאני מגלה ברחוב ובתושביו.


ברכאת (משמאל) וידיד
בחנותו של ברכאת


גם עימאד ברכאת זוכר את הרחוב כפי שהיה לפני עשרות שנים. ברכאת הוא שם משפחה נפוץ בחברה הערבית אבל אין בהכרח קשר בין רוב המשפחות. 'המשפחה שלנו', סיפר לי עימאד, 'היגרה במחצית הראשונה של המאה ה-19 מחברון לירושלים'. הוא מראה לי כמה ספרים בערבית על תולדות משפחות ירושלמיות, בהן גם משפחת ברכאת, על הווי ופולקלור בעבר הקרוב והרחוק, שמגיע עד ימי הטורקים והבריטים. אני נזכר בסדרת הספרים הנהדרת של יעקב יהושע (אביו של א"ב יהושע), 'ילדוּת בירושלים הישנה', שבה תועדו חייהם של בני היישוב הספרדי הישן.



שוק הצורפים נקרא בערבית 'שוק האדונים' (סוק אל-חוואג'את), וברכאת מעיד כי בעבר נקרא גם 'שוק החייטים' (סוק אל-חייטאת). שלושת רחובות השוק – הצורפים, הבַּשָּׂמִים,והקצבים – נבנו על התוואי של הקרדו הביזנטי. ראשיתם אפוא כבר בתקופה הצלבנית, אולם אפשר להניח שרוב חנויות השווקים נבנו שוב ושוב בתקופות מאוחרות יותר. בחזית אחת החנויות שבשוק הבַּשָּׂמִים (ולא הבְּשָׂמִים!ניתן עד היום לראות חריטה ובה נכתב בלטינית 'סנטה אנה', כנראה על שם כנסיית סנטה אנה שנבנתה בתקופת הצלבנים ליד שער האריות.

מליסנדה, מלכת ירושלים המהוללת במאה ה-12, שנולדה בירושלים כבתם הבכורה של הנסיכה הארמנית מורפיה ובולדווין השני, היא שיזמה, ככל הנראה, את הקמת החנויות כאן. אולי עשתה זאת כדי לממן באמצעות השכרתן את הקמת הכנסייה.



מתיאור רחובות ירושלים בימי הצלבנים, שהובא למעלה, עולה בבירור שכבר במאה ה-13 פעל בעיר שוק צורפים ומיקומו היה בסביבת שוק הצורפים הנוכחי. אכן, בימי הצלבנים נקראו רחובות השוק בשמות אחרים: שוק הצורפים של היום נקרא אז 'הרחוב המכוסה', שוק הבשמים  'רחוב התבלינים', ושוק הקצבים – 'רחוב המטבח הרע'! במשך שנים נמנעתי לעבור בשוק הקצבים בגלל הריח הרע שעלה ממנו, אבל לאחרונה פחת מספר האטליזים בצורה משמעותית וסוף סוף אפשר לנשום שם...


בניגוד לשווקי הבשמים והקצבים, הנפרשים למלוא אורכם עד שוק הצבעים, שוק הצורפים נקטע באופן פתאומי. הסיבה לכך  טוען סמיר, בעל חנות הבדים  היא רעידת אדמה שהייתה  ביולי 1927 ובעקבותיה נהרס חלק מן הרחוב והתוואי השתנה.


כאן מתחיל שוק הצורפים (מצד שמאל: רחוב דוד)
וכאן הוא נגמר...

במפגש רחובות השלשלת והצורפים נמצא אתר ייחודי – שירותים ציבוריים... לא הייתי מתעכב עליו אלמלא תקרתו יוצאת הדופן, שיופיה הועם במקצת בשל שואבי האוויר המכוערים שהותקנו בה. אני מניח שבנין זה קשור גם הוא לבנייה הצלבנית בעיר, שעל בסיסה הוסיפו ושיפצו במרוצת הדורות האיוּבִּים, הממלוכים, העות'מאנים, ואולי גם הבריטים והישראלים...



את סיורי אני מסיים בשתיית כוס קפה ריחני ומהביל בבית הקפה של בהא ג'ולני. בית הקפה אינו אלא כוך קטן ומחוצה לו פזורים כמה כסאות מפלסטיק.



בהא ג'ולני מפריח עשן סיגריות וממתין ללקוחות

הקפה מצוין והשמש החורפית החודרת לסמטאות הצרות של השוק יוצרת משחקי אור מעניינים ברחוב. מדי פעם יוצא בהא מכוכו, נושא עמו טס כסוף ובו כוסות קפה טורקי לבעלי החנויות בסביבה וחוזר עם טס ריק לקראת סיבוב חדש.




28 תגובות:

  1. תשובות
    1. נהנתי לטייל בעקבות הכתבה עם התמונות הנפלאות

      מחק
  2. מאוד נהנתי מהכתבה של ברוך גיאן על השוק המשולש בירושלים. יש לי שאלה קטנה להוסיף. הוא דיבר על רחוב השוק הצלבני המכונה 'המטבח הרע',או הבישול הרע, בצרפתית של ימי הבניים-MALCUISINAT, שם בישלו אוכל לעולי הרגל. יש דיונים על השם המוזר הזה - ואפילו הציעו שזה שבוש של עירבוב של צרפתית וערבית (!) וצריך להיות AL-CUISINAT (רחוב) הבישולים. השם VICUS COQUINATORIUM ׁאוKOKATRICE אומנם מופיע בדוקומנטים אחרים. אבל בעיר ברצלונה בספרד של היום, מצאתי רחוב בשם MALCUINAT (אפשר לחפש בגוגל). שם הרחוב מימי הביניים, והרחוב קרוב לנמל העתיק של העיר. שם בברצלונה מציעים שהשם קשור לאוכל הרע של המלחים. האם הריחות של אוכל של זרים הפריעו למקומיים גם בירושלים וגם בברצלונה? האם יש לקוראי עונ''ש מה להוסיף ?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מציע הסבר שמבוסס על היגיון ולא על ידע: גם בירושלים וגם בברצלונה מדובר ברחובות בהם הכינו אוכל בכמויות (בלשון ימינו: קייטרינג), ל"הסעדת המונים" (צליינים, יורדי ים ונוסעים שזה עתה ירדו מן האוניות וכד'). גם בימינו לא פשוט למצוא קייטרינג טוב, לא כל שכן בימי הביניים. הצליינים היו במידה רבה "קהל שבוי" שהיה חייב לאכול את מה שנתנו לו - פשוט לא הייתה ברירה אחרת. במציאות כזו סביר שהאוכל לא היה טעים, בלשון המעטה (ואולי גם לא לטעמם של הצליינים האירופיים, שלא הורגלו באוכל מזרח-תיכוני), ומכאן שם הרחוב.

      מחק
  3. מיכאל גינזבורגיום שלישי, 24 פברואר, 2015

    לפעמים שם של כתבה יכול להתחבר לפניני לשון ואכן הכתבה "ברוך הבא: בשבחי שוק הצורפים" היא תענוג צרוף.

    השבמחק
  4. כתבה מאוד יפה ומרתקת, רק חבל שדוחפים פה שוב ושוב את המאכלים הלא כשרים וממליצים עליהם בחום.
    ככלל אני מאוד נהנה מהבלוג ועל כך מגיע לך- דוד אסף- יישר כח גדול...
    שמעון

    השבמחק
    תשובות
    1. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 27 פברואר, 2015

      אל דאגה ידיד אנונימי -- אולי לא כשר אבל בהחלט טעים ואם אתה מתקנא ורוצה את זה דווקא כשר אין בעייה כלל - תשלם כסף לאיזה משגיח והוא כבר יעשה לך כל מה שתחפוץ לכשר תמורת שלמונים - כידוע לכל בר-בי-רב לכל דבר יש מחיר אפילו אם זה 'דבר אחר' וכבר היו דברים מעולם, כידוע. (וראה במקום אחר ב"עונ"ש" כיצד שומרים שמיטה בעזרת משגיח שכידוע לא עובד חינם את בוראו ואת לקוחותיו!!!)

      מחק
    2. אמנון נועם, בית חלקיהיום שישי, 27 פברואר, 2015

      תשובה הגיונית מאוד.
      אחד אומר שהוא רוצה לאכול אוכל כשר, עונה לו כהן מקופנהגן שימצא מישהו שיגיד לו שזה כשר.
      האם, לדעתך, האוכל יהיה כשר אם מישהו יגיד שהוא כשר?!

      בקיצור, גם בגילך המבוגר, אתה יכול ללמוד לכבד אמונות ודעות של אחרים, גם אם כדי לברוח מכך נדדת עד קופנהגן...

      מחק
    3. מה לא כשר, הקפה או החומוס?

      מחק
    4. ע-כ., מבירת דנמרקיום שישי, 27 פברואר, 2015

      לאמנון נועם מבית חלקיה ---אולי עוד לא שמעת אבל בעבר (הרחוק---הרי אני בגיל "מבוגר", כדבריך) קרה לא אחת שבבתי מטבחיים(ואני שונא מונח נורא זה!) שהיו "בהשגחת הרבנות" ובד"צים למיניהם גם חיות שאינן מקובלות כ"כשרות" על פי דיני הדת, וכמובן שתמורת כסף טוב הם זכו ב"תעודות כשרות למהדרין". זאת ועוד - הכשרות של רב אחד לא תופסת אצל רב אחר ויוצא שהמאמינים למיניהם והן ה"כופרים" משלמים כסף טוב לתעודות שהן לא מספיקות או מספקות "ענף זה או אחר של מאמינים. אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב, שהרי גם ע"פ דבריך "גילי מבוגר" ...ואל תשכח את 'מלחמות היהודים' על הכשרים למיניהם ועל הכסף הטוב שהם מספקים

      מחק
    5. אמנון נועם, בית חלקיהיום שבת, 28 פברואר, 2015

      ושוב, כל זה מסביר לך למה משהו כשר הופך להיות כשר (לא 'מוגדר ככשר', אלא כשר)?!

      מחק
  5. הכתבה מאד יפה, מתי תהיינה כתבות באותה התרגשות והתפעמות על הרובע היהודי, או על מקומות יהודיים אחרים? האם רק אני חש שתמיד שיש כתבה על משהו לא יהודי, היא נכתבת בצורה כל כך מרשימה ומרגשת, בכזו התפעלות מכל דבר והדגשת היופי שבו, ואילו כשיש כתבות על נושאים יהודיים, תמיד יש משב של ציניות, ובקורת לעגנית?

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי תשתחרר קצת מרגשי הנחיתות? היו כאן לא מעט כתבות יפות על הרובע היהודי, אבל אתה, כנראה, מחפש בנרות את הציניות והלעג, ומי שמחפש - גם מוצא..

      מחק
    2. חוץ מזה, מישהו חושב שהרובע היהודי (נניח רחבת ה"מסעדות" שבו) באמת יותר יפה או מעניין מהשוק הערבי בעיר?

      מחק
    3. אז מה אתה רוצה בדיוק? חומוס עם קרעפלך או גפיטלע פיש. יאללה מספיק עם קישקוש הכשרות. רוצה כשר לך למסעדה כשרה ואל תבלבל את המח לאלה שכשרות לא מעניינת אותם

      מחק
  6. מעניין אם עדיין משתמשים שם בכינוי הטורקי "קהווהג'י" למלצר הנושא את הקפה.

    השבמחק
    תשובות
    1. ברביעי האחרון הדרכתי ועברתי ברחוב הבשמים.קבלתי תשובה שאכן האיש הנושא את הטס ומחלק קפה נקרא קהווג'י

      מחק
  7. כתבה מרתקת ויופי של תמונות!
    בבורותי לא שמעתי לפני כן על מליסנדה מלכת ירושלים אז למדתי היום עוד משהו חדש.

    השבמחק
    תשובות
    1. בזמן המנדאט היה רחוב ביושלים על שם המלכה מליסנדה, הרחוב הקרא היום באם איני טועה רחוב הליני המלכה.
      ברחוב שכנו בזמנו האולפנים של של הרדיו המנדטורי ולאחריו ״קול ישראל״.

      מחק
  8. ע.כ. ירושלמי בעברויום שישי, 27 פברואר, 2015

    אם כבר אז כבר - ברחוב שוק הבָּשמים (הית קמוצה, לא שוואית!) ישנו - לדעתי - הקבאב הטוב ביותר בארץ. תצטרכו לאמץ עיניכם כי ה'מסעדה' הזאת עובדת ר ק על קבאב והיא זעירה ביותר עם בקושי שני שולחנות, שתמיד תפוסים

    השבמחק
    תשובות
    1. הבחור הזעצער טעה , כהרגלו - הבית קמוצה, לא הה"א

      מחק
    2. עיוני, לא האות ב קמוצה ולא האות ה קמוצה במילה הַבַּשָּׁמִים, יעני, במנדרינית קדומה - עַטָּארִין, כלומר רוקחי הַבְּשָׂמִים. האות שׂ היא הקמוצה, שהיא האות שין, אבל מה? סמולנית!
      העיקר - רשימה ססגונית, חמודה, כרגיל - מלאת חידושים וידע (המדרגה הגבוהה, למשל!) נוסטאלגית לא רק לכיוון העבר אלא גם לכיוון העתיד, כלומר - אולי אולי אולי פעם פעם יהיה כיף לשוטט שוב במקומות האלה ללא חשש, עם הנכדים. בינתיים כיף לעשות זאת מכורסת המחשב בליווי צמוד ויפה שלך, ברוך הבא והנמצא - גיאן!

      מחק
    3. כרמלה זו כתבה המנוגדת לכתבה על העיר השסועה.
      לעתים אני חש שאפשר לשוטט שוב עם הנכדים

      מחק
  9. השם "סוק אל ח'וואג'את" אינו סתם "שוק האדונים", שכן התואר "ח'וואג'ה" ניתן רק לאדון נכבד שאינו מוסלמי, כמו הסופר משה סמילנסקי שנודע כ"ח'וואג'ה מוסא", כך ש"סוק אל-ח'אווג'את" הוא אמנם "שוק האדונים", אבל בערבון מוגבל. כנ" גם הברכה "סלאם עליכום" מקובלת רק בין המוסלמים לבין עצמם, ואם היא נשמעת מפי לא-מוסלמי כמו יהודי ר"ל, היא תיענה במקרה הטוב בלשון רפה, ובמקרה הפחות טוב ב"א-סלאם למן אסלם" כלומר "השלום למי שהתאסלם" וד"ל...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על ההערות.השכלתי.הדקויות הללו בהחלט מוסיפות להבנתנו.

      מחק
  10. רב תודות! השכלתי, ונהניתי.
    אני אומנם נטוה להישבע בעכרמוווי (שמחוץ לשער שכם), אבל אפקוד בהזדמנות את נזמי,
    ואולי אפי ינזם גם אותו?

    השבמחק
  11. אודי מזרחי-צורףיום שבת, 28 פברואר, 2015

    בשוק הצורפים עמלו במלאכת הצורפות במהלך מאות השנים האחרונות צורפים יהודיים. ביניהם אבותיי מבני משפחת "מזרחי לוס פלאטרוס" (Platero=צורף בלאדינו), שעסקו במלאכתם במשך ארבעה דורות, החל מהמחצית הראשונה של המאה הי"ט ועד לאירועי הדמים החוזרים ונשנים בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים.
    ש"י עגנון מקדיש לשוק הצורפים תיאור מפורט בספרו "לפנים מן החומה". הסופר יעקב יהושע, השופט גד פרומקין עו"ד שבתאי זכריה ואחרים כתבו כמה תיאורים נאים על "שוק הצורפים" ועל בעלי המלאכה הייחודים שבשוק זה. מומלץ לקרוא!

    השבמחק
  12. תודה אודי על ההמלצות.עם שם משפחה כמו שלך זה מחייב

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.