יום שישי, 27 בפברואר 2015

פרס ישראל: הסיפור האמתי

עמוס בידרמן, הארץ, 12 בפברואר 2015

מאמרי זה התפרסם היום ב'הארץ', והנה הוא מועתק למען קוראי הבלוג.



עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה; ההסבר הגיע רק יומיים אחרי שהתפוצצה הפרשה

תגובות קוראים להסבריו של ראש הממשלה בפייסבוק

חתני פרס ישראל, 1976, מימין לשמאל: מוטי קירשנבאום (אמנות הרדיו, הטלוויזיה והקולנוע), פרופסור יוסף רום (טכנולוגיה והנדסה; לימים ח"כ מהליכוד) והרב אליעזר יהודה וולדנברג (ספרות תורנית). נחשו מי מהם הוא 'אנטי ציוני'...
(צילום: משה מילנר, אוסף התצלומים הלאומי)

13 תגובות:

  1. מאמר יפה , אבל לי אין ספק שזה לא קרה "במקרה"
    השבוע התפרסמה בהארץ כתבה שתיארה מה שקרה ב1992, כשראש הממשלה שמיר ושר החינוך ממה שהיום "הבית היהודי" העניקו את פרס ישראל בספרות לאנטי ציוני מובהק, ולא סתם אנטי ציוני - ערבי רחמנא ליצלן, ולא סתם ערבי, אלא חבר כנסת מטעם המפלגה הקומוניסטית, שהואשם באותם ימים ממש על ידי הימין בארץ בבגידה בגלל מגעים עם אש"ף. הימין קרא למאסרו וגירושו מהארץ, וראש הממשלה שמיר העניק לו את פרס ישראל. מדובר באמיל חביבי
    מחוץ לאולם המתינו כהניסטים לשופטים, שנאלצו להיכנס תחת אבטחה מן הדלת האחורית. בתוך האולם, כשהוענק הפרס לחביבי, התפרצו פרופ' יובל נאמן וח"כ גאולה כהן בקריאות זעם. ההתפרצות הגיעה לשיאה כאשר פרופ' נאמן — חתן פרס ישראל בעצמו — השליך את תעודת הפרס שלו על הבמה, לכיוונו של חביבי.
    הקהל, שכלל חובשי כיפות רבים, קם על רגליו ובקריאות בוז דחק החוצה את נאמן וכהן. המחאה לא הפריעה לראש הממשלה שמיר ללחוץ את ידו של חביבי, שהואשם באותם ימים בעריכת מפגשים עם צמרת אש"ף
    בין המפגינים הזועמים היה הכהניסט ברוך מרזל, עוד מעט קט שותף בממליצים על נתניהו לראשות הממשלה.

    האם נתניהו היה מעניק פרס לאמיל חביבי? האם שופטים היו מעזים לבחור באיש כזה, למרות שללא ספק היה סופר חשוב?
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2572572

    השבמחק
  2. למרות סיפור החלמאות, לא מובן איך קפץ העניין הזה לראשו של מי שהודיע לאבנר הולצמן על "שחרורו" מהתפקיד? מה עניינה של פרח לרנר, שהיא - כפי שכתבת, דוד אסף - העוזרת של בנימין נתניהו? , כלומר, איך מגיעה העוזרת של בנימין נתניהו לכל הפרשה, בהנחה לא לגמרי בלתי מציאותית, שזו איננה עוזרת בית של בנימין נתניהו ומשפחתו? סת----ם.
    אי היכולת של פוליטיקאים רבים רבים לומר בפומבי: "סליחה, טעות שלי. מתקן, תיקנתי, אתקן", ורק יאיר לפיד יוצא דופן בעניין הזה - היא סיפור בעל ותק רב אצלנו. האמת היא שאני לא די בקיאה במה שקורה אצל אומות העולם, הנחשבות נאורות באשר להודאה פומבית בטעויות של מנהיגים או בעלי תפקידים רמים.
    הצד הרכילותי באמת מבדח... וכבר נכנס לו אדר.

    השבמחק
  3. לא הבנתי את השורה התחתונה. אז למה באמת פוטרו דווקא החברים הללו אם יש עוד אנשי שמאל מובהקים לא פחות בוועדה? מה הטענה כלפי התערבותו של נתניהו?
    אגב, כפי מה שהבנתי מהאזנה לרדיו (לא בדקתי), חטאו העיקרי של הירשפלד אינו היותו איש שמאל אלא היותו שקרן (לפי שני חבריו לוועדה ולפי השופט העליון בדימוס גבריאל בך הוא שינה את ההמלצות שהוחלט עליהן ושלח מכתב מזויף משלו שמשמיט את אחד הזוכים בפרס בעוון היותו איש ימין). אם זה נכון (ושוב, לא בדקתי) זו סיבה מצוינת להדיח אותו. אם הוא קרא לסרב לשירות בשטחים זו בהחלט לא סיבה להדיחו. בדיוק כמו נישולו המכוער של לייבוביץ מהפרס על ידי גמדים שונים.

    השבמחק
  4. אני מעיין מדי שבוע בבלוג המעניין הזה.
    בעת האחרונה דוד היקר הפוליטיקה מוציאה ממך ועוד כמוך שדים אפלים ואנרגיה שלילית ולא אוסיף.
    חבל. מקווה שאחרי הבחירות תהיה תוצאותיהן אשר תהינה נחזור להתנהגות רגילה.

    השבמחק
  5. נתניהו התערב בתהליך הבחירה של חתני פרס ישראל. זה עוד קש בערימת הקשים שהימין מטיל על גבו של גמל הדמוקרטיה הישראלית. פרופ' אסף שם את הפרשה בפרופורציה. אכן, זה לא מקרה מאוד חמור ואפשר להתנצל ולהמשיך הלאה. אבל זה קש ועוד קש (לדעתי הקש הראשון הוטל בממשלת בגין הראשונה בכניעה לחרדים בעניין ועדות להתרת הפלות, אבל מי זוכר. אני זוכר כי הפתעתי לראשונה). הקש שישבור את גב הגמל הוא בטווח ראייה.

    השבמחק
  6. מכל מה שקראתי ומכל מה ששמעתי בימי חלדי על ועדות השופטים ועל בחירת מקבלי הפרסים, ברוב שנות קיומו של הפרס, אין לי ברירה ולהביע פליאה אחת גדולה על מספרם של מקבלי הפרס מצד זה של המפה הפוליטית ומן הצד האחר של המפה הזו. כל מי שעיניו בראשו יודע באיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה ומי הוא זה המורח אותה! נכון בימיו של זבולון המר ניתן הפרס לאמיל חביבי על פעלו הספרותי-ששימש את חביבי כסכין מפלחת כדי להביע עמדות שבבסיסן זכות קיומה של מדינת היהודים. דבר זה יצר בעיתיות רבה בקרב חלקים רבים בציבוריות הישראלית שחשו כיצד בימיה של השרה אלוני כמעט ולא מצאנו מקבלי פרסים שדעותיהם הפוליטיות הידועות היו מזוהות עם הצד שאינו המקורב לדעותיה של השרה!
    איני מדבר כאן על סרטו המקסים של סידר אודות הפרס ועל הסיבות שהביאו לכתיבת התסריט לסרט זה כי אין זה סוד וזה ידוע באקדמיה שעל מנת לזכות בפרס צריך גם יכולת דחיפה וארגון...
    זכיתי לראות אדם שהיה קרוב אלי מקבל את הפרס וראיתי כמה חרקו שיניו לאורך שנותיו באקדמיה עד שקבלו. כל זאת בשל דעותיו הפוליטיות שלא תאמו קווים של ממשלות ישראל עד ל-1977 ובאותן שנים שלאחר המהפך ההוא בהם התהפכה הקערה הפוליטית על פניה. אותו זוכה היה מגדולי התחום בו התעסק!
    לעיתים אני שואל את עצמי מדוע קם הרעש הלזה דווקא עכשיו ומדוע כשהשמאל היה בשלטון, הימין לא הזדעק, להוציא שני מקרים שבאחד מהם ויתר המקבל על הפרס כיוון שידע בגאוניותו שבכך יעורר גלים גבוהים יותר.
    אז דוד היקר לא הייתי מכתיר את הסיפור הזה כ"סיפור האמתי", כי לסיפור הזה גוונים רבים ולעיתים רבות צבעם כהה!

    השבמחק
  7. יורשה לי לחלוק על התיזה שלך. מי שעוקב אחרי התנהלות החצר של נתניהו, יודע ש"פקידים" אינם גחמות של פקידים. זו מכונת תעמולה משומנת היושבת יום וליל ועוסקת בהאזנות, קריאת כל בדל שנכתב עליו ומגיבה מיד. היא גם יוזמת ויוצרת ספינים מבוקר ועד ערב ומזינה לא רק את אמצעי התקשורת בארץ, אלא בכל העולם. זו תמימות להגיד שאלה "פקידים". כמובן שאין מיידעים אותו בכל פרט, אחרת היה עוסק בכך 24 שעות ביום, הם יודעים את רוח המפקד.

    השבמחק
    תשובות
    1. המידע שלהלן מוגש לתועלת ציבור המצביעים הישראלי שעדיין לא החליט באיזו חברה הוא מבקש לחיות בשנים הקרובות . כל מילה נוספת מיותרת.
      אנדריי אלכסנדרוביץ ז'דאנוב (ברוסית: Андре́й Алекса́ндрович Жда́нов; 26 בפברואר 1896 - 31 באוגוסט 1948) היה עסקן פוליטי ששלט בבהכוונת היצירה הספרותית והאמנותית בברית המועצות תחת שלטון האימים של הדיקטטור סטלין.
      ז'דאנוב נרשם כחבר במפלגה הבולשביקית ב-1915 והתקדם במנגנון המפלגה. בשנת 1922 מונה לראש הממסד המפלגתי בטבר, בשנת 1924 הועבר לניז'ני נובגורוד והיה לראש המפלגה. לאחר מלחמת העולם השנייה קיבל ז'דאנוב את חסותו של הרודן סטלין כיורשו העתידי והיה אחראי על המדע, הספרות, האמנות והמוזיקה מטעם השליט. ז'דאנוב הנהיג קו אידאולוגי אורתודוקסי נוקשה ברוח משנתו של לנין. הוא הוביל את הטיהורים בקרב הגורמים הליברלים יחסית במפלגה, חרץ גורלם של סופרים (ובהם סופרים יהודים רבים) והכתיב את סגנון האמנות שהותרה מטעם השלטון הסובייטי בתקופתו. [ראו ערך "פרס לנין"] בשנת 1946 הנהיג ז'דנוב את המערכה נגד אנה אחמטובה ומיכאיל זושצ'נקו. בשנת 1948 הוא היה בין אנשי התעמולה הבולטים בהכנת המאבק נגד "קוסמופוליטיות" (שם קוד לרדיפת סוטים מן הקו המפלגתי, יהודים, ציונים וסוכני הדמוקרטיות המערביות).
      ז'דאנוב מת במפתיע בשנת 1948 בגיל 52.
      שמו של העסקן הפוליטי משרת המשטר האימים הסוביטי הפך למונח (ז'דאנוביזם) המשמש לתיאור הכוונה שלטונית של התרבות, האומנות והאמנים לאידאולוגיה המשרתת את הממשלה.
      ישראל ברטל

      מחק
    2. פרופ' ברטל,
      בהסרך לביטוי ז'דאנוביזם ללא ספק אתה מתכוון לאוצרת של מוזיאון תל אביב אלן גינתון שטענה ב2005 "מעולם לא נתקלתי באמנות שנוצרת מעבר לקו הירוק ומצדיקה כניסה למוזיאון"
      או לגדעון עפרת שהסביר בכתב העת כיוונים שאין אפשרות שאמן משמעותי יחזיק בדעות ימניות
      תבין, אלה אוצרים של מוזיאונים ציבוריים שמחליטים איזה אמן יזכה שיצירותיו יוצגו ואיזה לא. והקריטריונים הם, כפי שאתה רואה כאן, אך ורק אסתטיים. פוליטיקה? לא אצלנו
      בא נזכר גם בדוגמה טריוה יותר כאשר ישי רוזן צבי ואחרים פעלו להסרתה של תערוכה באוניברסיטת תל אביב (שהיא מקום העבודה שלהם אבל לא שייכת להם), כי דעותיהם הפוליטיות של האמנים לא נראו להם (הסיבות להתנגדות לתערוכה היו, כמובן, אסתטיות לחלוטין...)
      שנמשיך?
      בקיצור, מי שנושא חמאה על ראשו שלא ילך בשמש.
      בברכת יומם השמש לא יככך
      יהודה לוי

      מחק
  8. בקשר לתמונה של שלושת זוכי פרס ישראל לשנת תשל"ו.
    שאלת שם מי איננו ציוני.
    ובכן,
    1) הנה פיסקה מן הערך בויקיפדיה על הרב ולדינברג

    "הרב וולדנברג נודע בכמה וכמה עמדות ופסיקות ייחודיות, ובפרט בין הפוסקים ותלמידי החכמים החרדים שביניהם התגורר ופעל. בין השאר הביע דעתו בעד התרת נישואים אזרחיים, בצורה המבהירה שאין מדובר בנישואים מבחינת ההלכה, כדי למנוע בעיות של ממזרות אם יוולדו ילדים מחוץ לנישואים. פסיקה זו מצטרפת לעמדתו האוהדת ביחס למדינה כפי שהתבטאה בעיסוקו ב"הלכות מדינה", עמדה חריגה בסביבתו החרדית, ואף במשפחתו הקרובה".

    שים לב למשפט האחרון בציטוט

    2) על פרופ' רום נאמר בערך שבויקיפדיה שהוא תמך מאוד במפעל ההתנחלויות. ודאי לא אליו התכוונת בשאלתך...

    3) מי נשאר???

    השבמחק
  9. אינני מקבל את התיזה שלך כי מדובר בחלמאות של פקידים. העובדה שהאנשים שכהונתם בוטלה נבחרו באקראי רק מחזקת את התיזה שמדובר במהלך פוליטי ציני. לראש הממשלה היה גם נוח שאנשי אקדמיה יפוצצו את הסיפור (ולא הוא) ועוד בהארץ, כדי להציג את עצמו כמי שפועל בממלכתיות למען ייצוג שווה וכדומה. אילו היה מדליף בעצמו את הסיפור זה לא היה נראה טוב. ולבסוף, אם באמת היה מדובר בטעות, מדוע לא הודה בה מייד והתנצל? הרי הפרסומים הראשונים בהארץ עדיין לא קבעו נחרצות כי סבות הפסילה הן פוליטיות. כדאי גם לזכור כי ראש ממשלה, וזה הנוכחי בודאי איננו יוצא דופן, הוא מומחה לספינים פוליטיים. תן לו קצת קרדיט שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה בעת שפסל.

    השבמחק
  10. גם אני כמו מיכי אברהם לא מבין מה השורה התחתונה במאמר. מה הכוונה "חלמאות". לדעתי לא הייתה חלמאות אלא פעולה של חוגי ביבי לפגוע ב"סמול", בשביל המטרה העליונה : להישאר בשלטון"

    השבמחק
  11. הולצמן הזכיר את פרח לרנר, שעכשיו בכותרות. כנראה שהיתה כאן יוזמה 'ברוכה' שלה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.