יום שני, 30 במרץ 2015

בורא מיני מזונות: לכבוד פסח

קמחא דפסחא בשכונת שמואל הנביא (צילום: ברוך גיאן)

פסח כבר דופק בשער...

לא מכבר הועלה לאינטרנט סרטון קצרצר, נדיר ומרגש, שצולם בשכונת לואר איסט-סייד שבניו-יורק בערב חג הפסח, אפריל 1932.

'זה לא יחזור, כל זה כבר איננו'...



לכבוד חג פסח הנה כמה מאכלים שאף שולחן סדר לא יהיה שלם בלעדיהם.

א. שולחן המתוקים

מתברר שתחום המנות האחרונות צופן בחובו לא מעט הפתעות מתוקות לפסח.

אי אפשר שלא להתחיל בשוֹס הגדול של חברת בן אנד ג'ריז'  גלידת פסח בטעם חרוסת!


כך כתב עליה השבוע הטועם דני בר-און  בעיתון 'הארץ':

במובנים מסוימים התכוננתי כל חיי לבואו המטלטל של טעם החרוסת לעולם ... לאחר כמה טעימות שבהן לא הרגשתי דבר פרט לטעמה של גלידת הווניל (למעשה יש כאן גלידת וניל עם 10% חרוסת), ובזכות חפירה יסודית למדי בקרטון (החרוסת הסתתרה במעמקים), התחלתי להבין במה מדובר. התחושה הראשונה שלי היתה שחבל שהרגשתי את החרוסת. טעמה של גלידת הווניל נעים ומאוזן, והחרוסת קצת מתלבשת עליו כמו בגד גס על גופה של אשה יפה. 
טעימה נוספת שינתה מעט את דעתי. השילוב מוזר  זה נכון, והטעם שהוא משאיר בפה יכול להיות משונה על גבול המבחיל, אבל מצד שני  יש בזה קטע נחמד. אני בסך הכל מעריך תעוזה בתחום הנדסת המזון.  
במחשבה שלישית, ישנם שני סוגי חרוסת עיקריים שאני מכיר  החרוסת המוכנה בצנצנת, שהיא בדרך כלל דחוסה מאוד, מתוקה מאוד, ועמוסה טעמים של תמרים, קינמון קצת מעופש ותפוח דאשתקד. היא מתאימה איכשהו לאכילה עם מצה אבל אכילתה בכפית גורמת לסחרחורת קלה של דביקות וסוכר. אני לא מחובבי הז'אנר ומעדיף בהרבה חרוסת ביתית טרייה שמבוססת על פרי טרי (תפוח, אגס, בננה), שהיא קלילה יותר וכיפית לאכילה בכפית. החרוסת שבגלידה הזאת משתייכת לסוג הראשון, ודילולה בגלידה הווניל לא מטשטש לגמרי את טעמי הלוואי הבעייתיים שלה. ולכן השורה התחתונה היא  תיסלם על האומץ, אבל אני מעדיף 'ניו יורק סופר'. גם בפסח.
ב. ממלכת השוקולד

אלון גלעדי מתל אביב התרשם במיוחד משוקולד טרפה כשל"פ (כשר לפסח).


לעומתו, ישראל מידד משילה לא הצליח להחליט אם שוקולד Noir כשר לפסח או לא.


מבט מקרוב מבהיר כי השוקולד כשר לפסח לספרדים ('ייצור מיוחד') אבל לא מספיק כשר לפסח לאשכנזים.


הסתירה בין שתי חותמות כשרות, הוסיף ישראל מידד, נמצאת גם במוצרים נוספים. למשל, על גבי קופסת שימורי זיתים:


ג. יין מיוחד במינו

אין שמחה אלא ביין. ואכן, למביני עניין 'יין קונדיטון' הוא נקטר האֵלים במהופך. סירופ מתוק, שממוקם אי שם בתחום האפור שבין 'יין הנצחון' לבין 'יין פטישים' הצה"לי הזכור לרע.

כשאני חושב על יין קונדיטון אני נזכר בבדיחה ירושלמית מפורסמת, על אותו בעל יקב שבשכבו על ערש דווי כינס את ילדיו וגילה להם את סודותיו המקצועיים. 'דעו לכם', כך אמר, 'כי יין אפשר להכין גם מענבים'...

יפתח מזור טרח וקרא את התוויות שמודבקות על בקבוקי 'יין קונדיטון', ומתברר כי אין קלישאה בעולם שהיצרנים פסחו עליה כדי לתאר את שבחי היין וטעמיו.


וניר אורטל הגיב בפליאה: 'כשר אף לנוהגים'? והלא ידוע שאם שותים לא נוהגים...

ד. הקניידל הגנב

קניידלעך  הכופתאות האהובות לפסח, שטעמן כטעם המן – יכולות להתגלות בעולם בצורות שונות ומשונות, וכולן טעימות להפליא.

שלומית פישר מרעננה שלחה לי את המתכון של הקניידל הגנב (אמרו: גַּנֶב), ש'גונב' כביכול את טעמיו של הצ'ולנט, כפי שהופיע בעיתון הגמלאים המקומי.


ה. טעימה כזית מקרבן הפסח

הנלבבים שרוצים לחדש במהרה בימינו את עבודת הקרבנות בבית המקדש (ועל הדרך גם להצית כאן מלחמת עולם קטנה, שתעלה את כולנו כקרבן), מתכוונים לתרגל היום אחר הצהריים, בשכונת קרית משה בירושלים, שחיטה של קרבן הפסח.

יהיו דברי תורה ודברי ברכה (כולל יהודה גליק, שרק לאחרונה ניצל בנס מהתנקשות בחייו, ותארו כאן הוא 'איש הר הבית'), ואחר כך 'מעמד התרגול'. כלומר, 'כהנים בבגדי כהונה כשרים' ישחטו כבש כדת וכדין, על קרבו וכרעיו, לקול צלילי שירת ההלל.

מי שיגיע יקבל טעימה חינם, כזית, מבשרו של הכבש.


תודה לד"ר סוזאן וינגרטן


חג שמח!

7 תגובות:

  1. בגד גס על גופה של אשה יפה הופך אותה לפעמים להרבה יותר מושכת.

    השבמחק
  2. חשבתי שכבר פסו מן העולם טיפוסים שכותבים כל כך גרוע ופאתטי על "בגד גס על גופה של אשה"....
    מה שכן, הסרטון עם חלוקת המצות בחינם מרתק.

    השבמחק
  3. התוית על אחד היינות "המשובחים", המיוצר באותו פס יצור - או דומה לו - של יין קונדיטון, שאותו הצגת, בישרה "יין לקידוש". ומדוע יין לקידוש דווקא? מפני שכאשר מגיעים להבדלה, היין כבר נפסל משתיית כלב, ואינו ראוי לברכה כלשהיא.

    השבמחק
  4. למרות הרצון לחפש חילוק בין כשרות בד"צ העדה החרדית לזו של הרב עבדיה, ברוב המקרים הסיבה היא הרבה יותר פרוזאית: כ ס ף
    בד"צ דורשים תשלום נוסף עבור הכשר לחג הפסח, ולכן גם מסירים באופן אוטומטי את הכשרות לפני פסח, גם אם השוקולד, שימורי הזיתים או כל דבר אחר מעולם לא פגש מימיו חמץ ודומיו.

    השבמחק
  5. נכון ולא נכון.
    חלק מהענין הוא כסף, הבד"ץ של העדה החרדית גובים אחוזים מהמכירות, וזה מה שגור לחברות מסויימות לשקול האם יש די צרכנים שידרשו את החותמת הספציפית הזאת, בכל ימות השנה כן, בפסח לעיתים לא.
    החלק השני הוא שום, אנשי העדה החרדית נמנעים מאכילת שום בפסח (תהרוג אותי אם אדע מדוע), ולכן כל מוצר שיש בו שום לא יקבל את ההכשר שלהם, למשל חמוצים.
    ברור שההכשר אותו הכשר, המשגיח אותו משגיח, אבל החותמת היא יותר מהכשר, היא המלצה על המוצר והם לא יכולים להמליץ עליו.
    כך הם תופסים את המושג הכשר, זכותך לחלוק עליהם, זו גישתם העקרונית.
    היא באה לידי ביטוי במקומות נוספים, כמו סופרגולים בשקית במבה ודגל ישראל על מוצרים לפיקניק, ופרסומת האתפתחות האדם לפפסי, ועוד ועוד

    השבמחק
    תשובות
    1. לא יודע אם שום או לא שום, אבל אני יודע היטב שבד"צ העדה החרדית דורש סכום נוסף, ובלתי מבוטל, עבור הכשר גם בימי הפסח.

      מחק
  6. הנלבבים שרוצים לחדש במהרה בימינו את עבודת הקרבנות בבית המקדש (ועל הדרך גם להצית כאן מלחמת עולם קטנה, שתעלה את כולנו כקרבן),
    נער הייתי גם זקנתי, וראיתי את האנשים גן אומרים כן על הכרזת המדינה
    הנלבבים שרוצים לחדש במהרה בימינו את מדינת ישראל השלישית (ועל הדרך גם להצית כאן מלחמת עולם קטנה, שתעלה את כולנו כקרבן),
    אינני דתי, אך בעלותי לאחרונה להר הבית - בטוח אני כי שליטה שלנו שם וחופש הפולחן (ומי שירצה גם יקריב)
    יתן חרות בכל הארץ. אני לא אקריב, אך אלחם למען עבודתם של אלו שרוצים לשחוט שם ולאכול על האש.
    אני מגלה שכל ההתנגדויות של חברי אינן אלא צביעות ובוז למשקי הקמעות, ואפילו הם מוכנים להקריב את חרויות הפרט ובלבד שיישאר אותו הבוז. אין לי חלק עמהם. ליברל אני

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.