יום שלישי, 28 באפריל 2015

שלטים מקומיים: הזמן המרכּוֹלי

צילם וכתב איתמר וכסלר



בכל פעם שאני מנסה לדרג את המקומות שמבטאים יותר מכל את המיקרוקוסמוס שלנו כאן, סניף ה'שופרסל' השכונתי שלנו נמנה עם המובילים. בתמצית, זהו בלגן אינסופי, ואם רוצים לצאת ממנו בתחושה שלא בזבזת עליו את כל היום, כדאי להגיע אליו מוקדם מאוד או מאוחר מאוד.

אם לא מביאים בחשבון את חיפוש החנייה, אפשר לחלק את הזמן המרכּוֹלי לשלושה פרקים: זה שמוקדש לאיסוף המצרכים, זה הנדרש להשתנע בין המעברים וזה שהולך על עמידה בתורים. בסניף שלנו מתמחים בחסימת מעברים, כך שגם עגלה בודדת לא תמיד יכולה לעבור. אין מה לעשות, התרגלנו מזמן.

בשבוע שעבר, בעת הקניות לשבת, התנגשתי בסלסלה מלאה בנרות נשמה. קרטונים על קרטונים של נרות נשמה נערמו שם ב'מבצע', שגם מי שלא התכוון לקנות לא היה יכול להישאר אדיש כלפיו. ובאמת, לאור השבועיים האחרונים, שכללו את יום השואה והגבורה, יום הזיכרון לחיילי צה"ל ולנפגעי הטרור, ועכשיו גם יום שואת העם הארמני (שואה, שלאור היחסים ההרוסים עם טורקיה, מתחילה לתפוש אצלנו חזק) – זה בהחלט נראה מבצע מדליק.

כשצילמתי את השלט מעל לסלסלה צץ לידי מנהל הסניף. הוא ואני כבר מכירים מזמן, כי היה לנו פעם דיון בנוגע להגיון העומד בבסיס הצבתו של הר מזוודות בלבו של אזור מוצרי החלב. כנראה שמצאתי אז חן בעיניו, כי הוא שיתף אותי במידע פנימי, והסביר שזה בסך הכל מבצע לקראת החופש הגדול.

– 'אני רואה שאתה שוב מצלם', הוא העיר בידידותיות, 'ממה אתה שוב לא מרוצה?'.

– 'נראה לי שהמבצע שלכם הפעם מתאים לרצח עם, וגם לפיגוע המוני או לתאונה רבת נפגעים'.

– 'לא יפה', הוא ענה. 'אנחנו בסך הכל עונים על דרישות הלקוחות. בפסח זה מצות. אחרי פסח זה נרות נשמה, בגלל כל ימי הזיכרון. סמי-טריילר נרות הבאנו, וזה כל מה שנשאר. אנשים לא פראיירים. לוקחים קרטונים שלמים'.

– 'נרות', המשיך המנהל וקולו נסדק מעט, 'זה מוצר עם חיי מדף ארוכים. מה שלא מדליקים ביום הזיכרון, שומרים לאזכרות הבאות. בגדול, אנחנו לא ממש מרוויחים עליהם. אבל הלקוחות מרוויחים בגדול. אצלנו, עם נר שדולק עשרים וארבע שעות כפול חמש, אתה מקבל בעשרה שקלים 120 שעות רצוף! יותר משתלם מזה?! זה יותר שירות לציבור מבחינתנו, במיוחד לאלה שאין להם, כי האֵבֶל לא מבחין בין עשירים לעניים'.

– 'בוא הנה, סאלים!', קרא המנהל לעובד הכי קרוב. 'במוצאי שבת אתה מפנה מכאן את הנרות ושם במקומם את המבערי-גז-אישי!'. 

– 'מבערי-גז-אישי?'.

– 'במקור זה למנגל', הוא הסביר לי, 'אבל מתאים מאוד גם למדורה. מתחילים השנה מוקדם את המבצעים לל"ג בעומר. מנרות למדורות. בגדול, זה הסוד. לא חשוב מה, תמיד יהיה לזה מבצע'.

כיוון שהשיחות שלי עם מנהל הסניף הן די נדירות, ואני תמיד לומד בהן דברים חדשים, לא חישבתי את פרק הזמן הזה כמבוזבז, אלא כזמן איכות. כרגיל יצרו אצלי דבריו תובנות חדשות, ובעודי מהרהר בהן לא שמתי לב והתנגשתי בצביר שישיות 'קולה זירו' במבצע שחסמו את המעבר.

6 תגובות:

  1. משעשע ונכון. זה כוחו של הקפיטליזם - הוא מעכל הכל.

    השבמחק
  2. ב'אושר עד', שבבעלות והנהלה חרדית, גם מכרו נרות נשמה במבצע, ואפילו בחצי מהמחיר שבתמונה.
    כך ש'עונת נרות הנשמה' כנראה יותר נפוצה ממה שחשבת.

    השבמחק
  3. לא לשכוח שזה גם יום הנכבה, וגם חסידי סאטמאר צריכים הרבה נרות נשמה.

    השבמחק
  4. עלי כהן קופנהגןיום שבת, 02 מאי, 2015

    יש אות אחת מיותרת בכתבה המשעשעת למדי של איתמר ווכסלר. האות הזו היא- ו"ו וכל כך למה? כאשר מנהל הסופר מרקט קורא לסאלים, הוא מצווה עליו 'לפנות את הנרותנשמה (בכוונה כתבתי ללא הפסקה למה שנרות כאלה עושות לנשמתנו המעונה!!) ל'מבעיריגאזאישי'. איתמר וכסלר קורא לו "עובד" אבל ביחסי האנוש של הסופר מארקט הוא למעשה "עבד" ולא "עובד". כמי שמכיר מציאות ידידותית יותר מסופר מארקטים בעולם הגדול אני לא יכול להבין את שיטות העבודה ליד הקופות בישראל, בהן יש לקופאית כל הזמן שבעולם לטפל בלקוח אחד בלי שים לב לתור המתארך והולך, אם בקופה עיסקינן אז מדוע אין מנהיגים על המסוע שליד הקופאית את "המצאת המאה", שהיא... קרש קטן המפריד בין הסחורה של לקוח אחד לשני ומדוע הקופאית צריכה לשאול כל לקוח אם יש לו "מועדון" או לצעוק "נטשה - כמה עולה זה ?" או-שומו שמיים- להחתים את הלקוח לקשקוש חתימה בעוד בעולם הרחב כבר יש שיטות משוכללות יותר למי שמשלם בכרטיס אשראי ואני יכול להעיד שמיים וארץ שמשך הזמן אותו מבלה הקונה הישראלי ליד הקופה הוא בלתי נסבל ביחס לזמן ה"בילוי" ליד קופה דומה , אבל בחו"ל.

    השבמחק
    תשובות
    1. איתמר וכסלריום שבת, 02 מאי, 2015

      עלי,

      ראשית, אני משתדל לעדן מעט את המציאות הסובבת אותי, אחרת הכל נעשה הרבה יותר קשה כאן. לדעתי לא תמיד צריך להכריז בראש חוצות על מה שברור לכולנו, כי אחרת אף אחד לא ירצה לקרוא עד הסוף.

      שנית, דווקא היו קרשים כאלה כמו שאתה אומר. הם אומנם היו משולשים מקרטון עם הכיתוב: 'הלקוח הבא', אבל שימשו לאותה מטרה. אף אחד, כולל הקופאיות, לא הבין מה עושים בהם ולכן הם נעלמו.

      ישמח אותך בוודאי לדעת שעל הקיר הגדול התוחם את המעבר שמאחורי הקופות ומגביל את רוחבו למטר וחצי - שם אתה מנסה לפלס את דרכך בין ערימות ארגזים משלוחים, עגלות של לקוחות אחרים ומה לא, ומאמין שעוד רגע כבר תהיה בחוץ, בחניון שממנו יקח לך מקסימום רבע שעה לעוף משם - מתנוססת כרזה ענקית עם פניהם של מנהל הסניף ושנים נוספים. הם מסתכלים לנו ישר בעיניים, רציניים מאוד למעט עווית קלה באיזור הפה המעידה על כך שהצלם ניסה לשדל אותם לחייך, ולשמאלם הכיתוב: "שמחנו לעזור, נתראה בקנייה הבאה". אני לא יודע איזה שם לכל המכלול זה בקופנהגן, אבל כאן זה נקרא "מסר חיובי".

      מחק
    2. איתמר יקירי
      לפחות ב"שיטה הדנית" אני חוסך זמן יקר והרבה (ולא רק בסופרמארקט אלא גם בכל מגע ומשא עם פקידים ןכיו"ב - מה שקרוי 'פגעי הביורוקטיה') ולוואי והיו לומדים מנסיונם הטוב של אחרים .יש לשער שעוד נתראה מעל דפי העו"נש ואשמח להעיר ולהאיר עיניים כיצד עניינים יכולים להתנהל במציאות ולהפוך אותה נעימה יותר.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.