יום שישי, 15 במאי 2015

עורב ותרנגולת, זאב וכלבים: כיבוש מוסקבה בראי תרגומי קרילוב (ב)

התקליט, ובו קוראים יוסי בנאי ושלמה בר-שביט ממשלי קרילוב בנוסח אוריאל אופק, יצא ב-1969

חלקה הראשון של רשימה זו נדפס כאן.

ד. על גלגוליהם של שני משלים היסטוריים

על ערכה של מהדורת משלי קרילוב החדשה של חגית בנזימן, יתרונותיה ומגבלותיה, אפשר לעמוד בדרך פשוטה. נעיין בשני משלים  לא סתם משלים, אלא כאלה שיש להם גם רקע היסטורי מעניין ורלוונטי  ונראה כיצד התגלגלו בתרגומים השונים לעברית.

1. העורב והתרנגולת 

Krilof and his Fables, London 1871, p. 21

רוב משליו של קרילוב הם על-זמניים ועל-מקומיים ואינם תלויי תרבות, אך המשל המכונה 'העורב והתרנגולת' (Ворона и Курица) אינו כזה. הוא נדפס לראשונה בנובמבר 1812 בכתב עת בשם Сын отечества (בן המולדת), ונטוע בהקשר היסטורי ספציפי: מלחמת רוסיה-צרפת, שהתרחשה באותם ימים ממש, וכיבושה של מוסקבה בידי צבא נפוליאון.

ב-14 בספטמבר 1812 (על פי הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו) – זמן קצר לאחר סיומו של קרב בורודינו – נכנסו נפוליאון וחייליו בשערי מוסקבה. אלא שהעיר הייתה ריקה כמעט לחלוטין. בהוראתו של המושל הצבאי פיודור רוסטופצ'ין התפנו מבעוד מועד כשני-שליש מכ-270,000 תושבי העיר. אסירים פליליים שוחררו מבתי הסוהר, אוצרות אמנות ומטלטלים הועברו בחפזה וכל מחסני המזון רוקנו. במוסקבה נותרו רק פצועים, תושבים זרים, בני המעמדות הנמוכים וכוח משטרתי קטן, שתפקידו היה לשרוף את העיר עד היסוד. באותו ערב אכן השתוללה שריפת ענק במוסקבה, שנמשכה ארבעה ימים והרסה כשלושה רבעים משטחה הבנוי של העיר. חייליו של נפוליאון שוטטו ברחובות ריקים, בין בתים ומחסנים שרופים, ונאלצו לעסוק במציאת דיור ובהשגת אוכל. המחסור היה גדול והרעב היה נורא. כחודש לאחר מכן, ב-19-18 באוקטובר, נטשו הצרפתים את מוסקבה.

קרילוב, שהתגורר אז בסנט פטרבורג, ייחס את סיפור פינויה של מוסקבה למדיניות 'האדמה החרוכה' בה נקט הפילדמרשל האגדי מיכאיל קוּטוּזוֹב. קוטוזוב, שהיה אז בן 67 – גיל מבוגר לכל הדעות  נשא את התואר 'נסיך סְמוֹלֶנסק', שאותו קיבל חודש קודם לכן בשל הצטיינותו בקרב סמולנסק (18-16 באוגוסט 1812).

פילדמרשל מיכאיל קוטוזוב (ציור: רומן וולקוב; מקור: ויקיפדיה)

הבה נראה איך תורגם משל זה, מאז התרגום הראשון לעברית ועד למהדורתה החדשה של חגית בנזימן.

הנה כך תרגם את המשל משה רייכרסון, המתרגם השיטתי הראשון של קרילוב. 'הסמאָלֶענסקי אביר החיל' הוא, כאמור, פילדמרשל קוטוזוב, והעיר אינה סתם 'קֶרֶת', אלא היא 'עיר ואם רוּסִיָּה, מוסקבה נהדרת':

משה רייכרסון, תקון משלים, 1860, עמ' 8-6

וזהו התרגום השני לעברית. זינגר, שוויתר על הפסוקים התנ"כיים שאהב קודמו להדביק למשלי קרילוב, השאיר את הכותרות המקוריות ברוסית וגם שמר על הרקע ההיסטורי ('ויהי בעת מלחמת הצרפתים, וּמאָסְקְוִי רבתי נעזבה'), אף כי השמיט את תוארו של קוטוזוב כנסיך סמולנסק:

מאיר זאב זינגר, משלי קרילאוו, 1885, עמ' 24-22

וזה כבר תרגומו לעברית מודרנית של חנניה ריכמן, שהחזיר את תפארת 'אלוף סמולנסק' ולא ראה בה מכשול להבנה. ליתר ביטחון הוסיף ריכמן לספרו נספח ('הערות למשלים', עמ' 318), ושם העיר בקיצור כי מדובר בקוטוזוב והמשל נכתב בעקבות קריקטורה בת הזמן שכונתה 'הַמָרָק הצרפתי' (ראו איור בהמשך):

חנניה ריכמן, משלי קרילוב, 1949, עמ' 8-7
חייל צרפתי מנסה לצוד עורב עבור סיר המרק (מהדורת משלי קרילוב ברוסית, 1815)

תרגומה של חגית בנזימן (עמ' 31-29) קריא וזורם, אך הושמט ממנו כל רמז להקשר ההיסטורי שבו חובר המשל. קוטוזוב הפך ל'מצביא אחד', והעיר מוסקבה, שהתרוקנה מתושביה, הפכה 'כרך' סתמי וחסר זהות. זאת ועוד, בנזימן גם שינתה את תוכנו של המשל המקורי, שכן האויב (הצרפתי) מעולם לא כותר על ידי אנשי העיר (מוסקבה) וכלל לא היה תחת מצור. הצרפתים פשוט נותרו לנפשם בעיר ההרוסה, רעבים וחסרי כל.


2. הזאב במלונת הכלבים 

בסוף ספטמבר 1812 החל נפוליאון לנהל משא ומתן עם הצאר אלכסנדר הראשון באמצעות השגריר הצרפתי ברוסיה ז'אק לאוריסטון (Jacques Lauriston), שהיה פעיל בארגון הנסיגה הצרפתית ממוסקבה. ב-5 באוקטובר נפגש לאוריסטון עם קוטוזוב, והלה דחה את הצעת השלום והמשיך לזנב בצבא הצרפתי הנסוג.

משל 'הזאב במלונת הכלבים' (Волк на псарне) נדפס זמן קצר לאחר מכן, ודברי החנופה ששם קרילוב בפי הזאב  הבא לצוד כבשים אך נתקל בעדת כלבים זועפים המבקשים את נפשו  דומים לדברים שיוחסו לנפוליאון.

לאוריסטון (משמאל) מגיש הצעת שלום לקוטוזוב (ציור: נ"פ אוליאנוב; מקור: ויקיפדיה)

הזאב, שעורו אפור, הוא מן הסתם נפוליאון (שנודע במעילו האפור), ואילו הצייד ששיער ראשו שיבה הוא קוטוזוב. על פי מסורת רוסית רווחת, קוטוזוב קרא את המשל של קרילוב באוזני קציניו אחרי נצחונם בקרב קראסני (18-15 בנובמבר 1812) וכך עודדם להמשיך ולתקוף את הצרפתים.

משה רייכרסון (עמ' 70-68) שימר את הרמזים הללו. הצייד אומר לזאב: 'אתה אָמֹץ, ואני איש שָׂב הנני'. המילה 'אֲמֻצִּים' מופיעה בתנ"ך (זכריה, ו 3) ביחס לסוסים, ולמרות שאיש אינו יודע מהו בדיוק צבע זה, הפירוש המקובל הוא הצבע האפור.


וזו גרסת מאיר זאב זינגר (עמ' 89-87), שהתעלם מחשיבות הצבעים והפך את הזאב לבעל מראה 'אדמדם':


והנה תרגום שלא הזכרתי קודם: יהודה אַלְרֹאִי (שעליו איני יודע מאומה) תרגם כמה ממשלי קרילוב ואלה נדפסו בשנות הארבעים בחוברת צנומה שנועדה לבני נוער. אלראי שימר את הצבעים המקוריים ('אתה אפור, אך בראשי כבר זיו-שיבה זורח'):

יהודה אַלְרֹאִי, משלי קרילוב, ספרית פז, תל אביב [1944?], עמ' 22-20 (צייר: משה מטוּסוֹבסקי)

וזה תרגומו של חנניה ריכמן (עמ' 54-53), שאף הוא שמר על הצבעים המקוריים: 'אתה  עורך אפור, ושערי  לבן':

ציור: נחום גוטמן


ולבסוף, תרגומה החדש של חגית בנזימן (עמ' 93-92):


ושוב, תרגומה של בנזימן חלק, משעשע ונקרא היטב, אך הרמזים האקטואליים-ההיסטוריים שזרע קרילוב במשל הושמטו ואינם: לא עורו האפור של הזאב ולא ראשו השׂב של הצייד.

הקורא בן זמננו, שרחוק כבר מאתיים שנה ויותר מפלישת נפוליאון לרוסיה, יחמיץ רובד חשוב בהבנת משל זה ונמשלו אם לא יידע מה היה הרקע לכתיבתו. אומנם זהו משל אוניברסלי ועל-זמני. אבל הוא נולד וצמח בהקשר היסטורי מאוד מסוים. הערת הסבר קצרה, על אתר או בנספח, יכולה הייתה להעמיד את היצירה הקרילובית באור מלא ולספק לה גם את המימד הפוליטי והאקטואלי שהפעיל אותה.

7 תגובות:

  1. ואני רואה בתרגומים עניין שלא התייחסת אליו: השתנות הלשון והסגנון מתרגום לתרגום. השתנות - רצונך, קרא ירידה או הפשטה או דלדול; רצונך, קרא הבהרה. התרגום הקרוב ביותר לימינו חסר עומק לשוני, הרמזים ושיבוצים, ואף כי יש בו רמז אחד למקרא, מה עניין יריחו כאן?

    השבמחק
  2. ולא נאמרה מילה על האקטואליה של משלי קרילוב!

    השבמחק
  3. אכן פנינה של השוואת תרגומים. אני כיוצא החינוך העברי של שנות ה-40 וה-50 נהניתי גם מן התרגום הראשון והשני: עם העֹרב בחולם חסר, עם כתיב יידי לשם רוסי (סמאלענסקי) ומיטיבי ראות ישימו לב כי הסגול נדפס ב י ן הלמ"ד לעי"ן ולמה בעצם כתבו כך - הרי התרגום ממילא מנוקד ?!
    והם גם ישימו אולי לב לכתיב הרוסי במילה מלונה במשל "הזאב בחצר הכלבים" לסימן בסופה, שבוטל מן הא"ב הרוסי לאחר מהפכת אוקטובר. מאז נכתבת המילה עם Я בסופה (псарня).
    אה, ובעניין הסטוריה, הלא ראוי היה להזכיר כי 130 שנה מאוחר יותר חזרה שיטת האדמה החרוכה במלחמה עולם II - הרי רק לפני כמה ימים נחוג יום הנצחון ה- 70 על האויב הנאצי...
    כאמור, פנינה !

    השבמחק
  4. תודה על רשימה מרתקת. אפשר שבמשל על העורב והתרנגולת, מכוון קרילוב אפילו לאירועים ספציפיים עוד יותר: כפי שכתבת, לא כל תושבי מוסקבה פונו ממנה. אלה שנותרו היו, בין היתר, גם פושעים פליליים ששוחררו מבתי הסוהר ערב פינוי העיר, ואלמנטים מפוקפקים אחרים. ב-17-18 בספטמבר 1812, כאשר השריפה הגדולה במוסקבה שככה והצבא הצרפתי חזר אליה, חברו גורמים רוסיים לחיילי הצבא במסע ביזה פראי של מה שנותר אחרי השריפה. ימים אחדים לאחר מכן, בניסיון להשליט סדר בעיר, החל הצבא להוציא להורג ״מציתים ומחבלים״ רוסים. בסך הכל הוצאו להורג כ-300 רוסים על-רקע זה. כל הסיפור מתאים מאוד לדמות העורב במשל: בן-מוסקבה, שנשאר בה בתקווה ״לקבל עצם״ מביזת הכובש, אך בסופו של דבר מאבד את חייו.

    השבמחק
  5. בנימין לוקיןיום שבת, 16 מאי, 2015

    תודה על הכתבה המעניינת.

    קרילוב הגיב לאירועי 1812 בעוד משל - "זאב הים והחתול". משל זה שיקף את הכישלון של האדמירל צ'יצ'אגוב (CHICHAGOV) במרדף אחרי צבאו של נפוליאון בסמוך לעיר בוריסוב (BORISOV). מעניין לציין את התפקיד שמילאו יהודים מקומיים בכישלון זה.

    השבמחק
  6. על העורב והתרנגולת בתרגום החדש
    השימוש בברית בין הבתרים יש בו הברקה מסויימת עם זאת הציפור בברית בין הבתרים לא בותרה, כך בבראשית ט"ו 10: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר.

    השבמחק
  7. והַתַּרגוּם שֶל בנזִימן,
    אכֵן צׂועֵד לׂו עִם הַזמן.
    ערוך, נָגִיש וקַל לְקְרׂוא,
    כּל משפּט והסבּרו.
    קליל, וכן, קצת ׂשוׂבב,
    ומדבֵּר כָּאן ועכׂשָיו.
    ובביטוי מעט חדיׂש,
    נקרא לזה תּרגום מַנגִיׂש.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.