יום שישי, 29 במאי 2015

שלג בסיון וכיסופי גאולה: על הכתובת האבודה מכפר ברעם

חזית בית הכנסת העתיק בברעם (צילום: אורן פוקס)

מאת דן לב ארי

כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד
 (משלי, כו 1)

א. שני בתי הכנסת העתיקים בברעם

בית הכנסת העתיק בגן הלאומי ברעם (סמוך לקיבוץ ברעם ולחורבות הכפר הערבי-מארוני, בירעם), הוא אחד היפים והמפורסמים שבין בתי הכנסת העתיקים בגליל. ככל הידוע הוא נבנה בתקופה הביזנטית (מאות 5-4 לספירה) וחזיתו המרשימה, בת שלושת פתחי הכניסה, הוזכרה בכתבי נוסעים שביקרו במקום לאורך השנים.

חזית זו שימשה, כנראה, גם השראה לעיצובו של בית הכנסת החסידי הידוע 'תפארת ישראל' בעיר העתיקה של ירושלים, שנחנך בשנת 1872. את הדמיון בין החזיתות ניתן אולי לזקוף לזכותו של היזם והמדפיס ניסן ב"ק, שהיה מראשי 'כולל וולין' החסידי. ב"ק, שעלה עם משפחתו לארץ ישראל בראשית שנות השלושים של המאה ה-19, התגורר מספר שנים בצפת, הסמוכה לברעם, ולימים היה מעורב בהקמת בית הכנסת בירושלים.


חזיתו ההרוסה של בית הכנסת 'תפארת ישראל' בירושלים (צילום: רון פלד)

בשנת 1955 הנפיק בנק ישראל שטר של 500 פרוטות ועליו הופיע ציור 'חורבות בית כנסת בברעם' ולצדן עץ זית עתיק ופרחי רקפת. מעצביו של השטר היו גרפיקאים אנגלים מבית הדפוס לשטרות בלונדון 'תומאס דה לה רו'.

מקור: בוב ממשיך במסע

מאז ראשית שנות החמישים התפרסם המקום גם על רקע הפרשה הכאובה המכונה 'עקורי אִקְרית ובירעם'. אלה הם ערבים נוצרים מארונים, אזרחי ישראל, שצה"ל פינה מכפריהם בסוף שנת 1948 תוך הבטחה מפורשת שיורשה להם לשוב אליהם, אך לא זכו לכך עד עצם היום הזה (וראו רשימתו של דוד אסף, 'מנחם בגין על השבת עקורי איקרית ובירעם', שפורסמה בבלוג עונ"ש לפני כשלוש שנים).

הכנסייה של הכפר בירעם ניצבת עדיין בראש הגבעה שמדרום לבית הכנסת, ועקורי הכפר וצאצאיהם מקיימים בה תפילות בימי חג ובאירועים מיוחדים. בשנת 1966 הוכרז האתר כ'גן לאומי' וזהו מעמדו היום.

הכנסייה של כפר בירעם (צילום: אמנון גופר)

פתחתי בסקירה על בית הכנסת המוכר של ברעם (המכונה גם 'הגדול' או 'העליון'), אולם ענייננו נוגע דווקא לבית כנסת שכן, מוכר פחות, ששרידיו מצויים כ-300 מטרים צפונית-מזרחית לבית הכנסת 'הגדול'. בית הכנסת הזה (המכונה 'הקטן' או 'התחתון') נבנה גם הוא בתקופה הביזנטית (או 'תקופת התלמוד'), אולם, כפי שעולה מכינויו הוא היה קטן יותר והשתמר בצורה טובה פחות.

על פי ממצא החרסים והמטבעות בסביבתו, בית הכנסת הקטן פעל לפחות עד המאה ה-6. בראשית שנות השמונים של המאה ה-19 עוד ניתן היה להבחין היטב בשער הכניסה אליו ובמשקוף המעוטר שבחלקו העליון בו נחקקה הכתובת: 'יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל. יוסה הלוי בן לוי עשה המשקוף הזה תבא ברכה במע[ש]יו של[ום]'. בסוף המאה ה-19 פורק השער וככל הידוע מכרו תושבי בירעם את אבניו לסוחרי עתיקות מנצרת. הכתובת עצמה התגלגלה, בסופו של דבר, למוזיאון 'לובר' בפריס.

זאב וילנאי, 'כפר-ברעם', אנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1976, עמ' 3716-3715

בשנת 1998 ערכה רשות העתיקות חפירות במקום, ואז נתגלו יסודותיו של בית הכנסת הקטן. במהלך החפירות נמצא קמיע נחושת ובו כתובת השבעה מאגית בשפה הארמית, וכן כחמישים מטבעות, שסייעו בתארוך מדויק יותר של המבנה (ראו: מרדכי אביעם, 'בתי הכנסת העתיקים של ברעם', ישראל ל' לוין [עורך], רצף ותמורה: יהודים ויהדות בארץ ישראל הביזנטית-נוצרית", יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2004, עמ' 553-544).

ב. משה באסולה מבקר בכפר ברעם

בסוף שנת 1521 ביקר בברעם הרב והמקובל משה בַּאסוֹלָה (1560-1480), שהתפרסם ב'ספר המסעות' שחיבר. באסולה, יליד פזארו שבאיטליה, הפליג מוקדם יותר באותה שנה לארץ ישראל ושהה בה כשנה וחצי. בחיבורו סיפר על מסעותיו ועל הרפתקאותיו, החל מהפלגתו באונייה דרך כרתים וקפריסין, עבוֹר בנחיתתו בנמל טריפולי שבלבנון ומסעו דרומה דרך בֵּירות וצידון, וכלה בסיורו המקיף בארץ  מצפת בצפון ועד חברון בדרום. כמקובל בסוגה זו של סיפורי מסע, הקפיד באסולה לציין את מספר היהודים בכל מקום שאליו הגיע ותיאר את מצבם, את אורחות חייהם ואת האתרים החשובים להם, בדגש על בתי כנסת וקברי צדיקים. באסולה לא נמנע מלכלול בספרו גוזמאות וסיפורי נסים למיניהם, אך בכל פעם בה סבר שיש מקום לפקפק באמיתות הדברים, הקפיד להוסיף: 'יש אומרים', או 'אני לא ראיתי'. עד כדי כך הקפיד, שבשורות האחרונות של כתב היד של ספרו רשם שלוש שורות, ספק רציניות ספק היתוליות: 'ברוב הדברים "יש אומרים", שלא יאמרו משה [באסולה] בדאי הוא'.

השורות האחרונות של 'ספר המסעות' למשה באסולה (כתב היד שמור בספריה הלאומית)

'מסעות ארץ ישראל לר' משה באסולה' הוהדרו לראשונה מתוך כתב היד על ידי יצחק בן צבי (1938), ואחר כך, במהדורה נפוצה יותר, על ידי אברהם יערי בספרו 'מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים מימי הבינים ועד ראשית ימי שיבת ציון' (מסדה, 1946 והדפסות רבות נוספות). באסולה, שביקר גם בשרידי בית הכנסת הקטן, ציטט (בהשמטות, ובשיבוש קל) את הכתובת שנחקקה על משקוף שער הכניסה לבית הכנסת, ולאחר מכן הוסיף את השורה הבאה (ההדגשה שלי): 
ואמרו לי שעל אבן אחרת שנפלה היה כתוב: 'אל תתמהו על השלג שבא בניסן אנחנו ראינוהו בסיון'.
אברהם יערי (מהדיר), מסעות ארץ ישראל, מסדה, 1976, עמ' 142

עד כמה שידיעתי מגעת, כתובת זו מעולם לא זכתה לתשומת לב מחקרית רצינית, למרות שעדותו של באסולה מצוטטת בכל התייחסות לעתיקות ברעם. 

מדוע התעלמו החוקרים מכתובת מסקרנת זו? 

ראשית, אין הוכחה חד-משמעית לכך שהכתובת בכלל הייתה קיימת. הכתובת מעולם לא נמצאה, למרות ששרידי בית הכנסת הקטן נחפרו באופן יסודי. יתר על כן, אפילו באסולה עצמו – היחיד שמזכיר אותה – לא ראה אותה בעיניו, ועדותו היא, במקרה הטוב, עדות שמיעה מכלי שני. שנית, גם אם מניחים כי כתובת כזו אכן הייתה בנמצא, נותרות עדיין שאלות קשות: האם הנוסח שציטט באסולה הוא אכן נוסחה המדויק והמלא של הכתובת, בהינתן שאת נוסח הכתובת שכן שרדה ציטט באסולה שלא במדויק? מה היה מיקומה המקורי של האבן שעליה נחקקה הכתובת, האם היא נקבעה בבית הכנסת הקטן, או שמא הייתה שייכת בכלל למבנה אחר?

כך או כך, עובדה היא שהיסטוריונים וארכאולוגים כמעט שלא התייחסו לכתובת, ואת מקומם (וסבלנותם) אנסה לתפוס כהיסטוריון חובב. נבחן אפוא את כתובת 'השלג בסיון' על בסיס שתי הנחות עבודה (שכאמור, לא ניתן להוכיחן באופן חד-משמעי): הראשונה, שאכן הייתה קיימת כתובת מעין זו; השנייה, שהיא הייתה שייכת למכלול בית הכנסת הקטן בברעם. אם אכן כך היה, עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות נוספות: לאיזה אירוע, אם בכלל, התייחסה הכתובת? ומה ראו יהודי ברעם לקבוע אותה בקיר בית הכנסת?


שחזור חזית בית הכנסת הגדול בכפר ברעם
(Heinrich Kohl und Carl Watzinger, 
Antike Synagogen in Galilaea, Leipzig 1916, Abb. 191)

ג. שלג בסיון?

ירידת שלג בארץ ישראל בחודש סיון (בין אמצע מאי לאמצע יוני לערך) היא תופעה שאינה מוכרת, לפחות מאז החלו מדידות מטאורולוגיות מסודרות בארץ, במחצית השנייה של המאה ה-19. התאריך המתועד המאוחר ביותר בשנה כלשהי שבו ירד שלג בארץ ישראל (לא כולל החרמון) הוא 12 באפריל (מעניין שהדבר קרה באותו תאריך בדיוק, ב-1949 וגם השנה, ב-2015).


שלג בירושלים בערב פסח (דבר, 13 באפריל 1949)

אומנם, יהוסף שוורץ (1865-1804), מראשוני חוקריה של ארץ ישראל בעת החדשה, ציין בספרו 'תבואות הארץ' (נדפס לראשונה ב-1845), כי בסיון תקי"ד (1754) ירד שלג כבד בירושלים, אך הוא כמובן לא היה עֵד לו אלא שמע זאת 'בשם זקן אחד'. לא מוכרות עדויות נוספות התומכות בכך. 


ספר תבואות הארץ, מהדורת אברהם משה לונץ, ירושלים, תר"ס, עמ' תט
הרב יהוסף שוורץ (מקור: ויקיפדיה)

הסיבות לכך ששלג אינו יורד בארץ ישראל בסיון הן פיסיקליות-גאוגרפיות. על מנת שירד שלג בארץ צריכים להתקיים, בו זמנית, שלושה תנאים, השכיחים בעיקר בין החודשים דצמבר לפברואר: אפיק רוֹם עמוק (מערכת לחץ נמוך הנעה מעל הים התיכון ממערב למזרח); שקע מעל מזרח הים התיכון ('שקע קפריסאי'); וגוש אוויר קר מעל מזרח אירופה. החל מחודש מרס, הולך אפיק הרוֹם ונחלש, ועקב כך נוצרים פחות שקעים ועוצמתם פוחתת. גם הטמפרטורות מעל מזרח אירופה עולות בהדרגה, ומחודש אפריל ואילך כבר כמעט ולא נוצרים התנאים המאפשרים ירידת שלג באזורנו.

ירידת שלג בסיון בארץ ישראל עשויה אפוא להתאפשר רק כתוצאה משינוי משמעותי באקלים האזורי, ואולי אף העולמי. שינויים כאלה נדירים מאוד, אך בכל זאת התרחשו מספר פעמים לאורך ההיסטוריה האנושית (ומן הסתם פעמים רבות יותר בתקופה הפרה-היסטורית). הם מתפתחים, בדרך כלל, בעקבות התפשטותו של ענן אבק עצום באטמוספירה של כדור הארץ כתוצאה מהתפרצות הר געש, או מפגיעה בקרקע של אסטרואיד, מטאוריט או כוכב שביט. ענן האבק מכסה את עין השמש ומחליש במידה רבה את עוצמת קרינתה. כתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בטמפרטורות על פני הקרקע וסדרי האקלים הרגילים משתבשים.

ד. שנים ללא קיץ

הפעם האחרונה בה תועדה תופעה כזו הייתה בשנת 1816, והיא כּוּנתה על ידי בני התקופה באירופה ובארה"ב: 'השנה ללא קיץ'. האירועים האקלימיים הדרמטיים שהתחוללו בשנה זו היו תוצאת התפרצות עזה של הר הגעש טמבורה (Tambora), באי סומבאווה שבאינדונזיה של היום. באפריל 1815 נפלטו לאטמוספירה מיליוני טונות של חומר געשי ותחמוצות גופרית, שחסמו את קרינת השמש והביאו להתקררות עולמית ולשינויים קיצוניים במזג האוויר בחלקים נרחבים של כדור הארץ. בין השאר דווח על גל כפור שפקד את ניו יורק באמצע הקיץ ועל שלג שירד בניו אינגלנד בחודש יוני. תופעות אלה הביאו גם לרעב, להתפשטות מגפות ולגלי הגירה בחלקים שונים של העולם. 'השנה ללא קיץ' הטביעה את חותמה גם ביצירות אמנות וספרות, ולורד ביירון האנגלי חיבר בהשראתה את הפואמה 'חשיכה', שמשקפת את תחושת האימה שהביאו עמם אירועי אותה שנה.

ספרם של האחים קלינגמן (האחד היסטוריון, השני מטאורולוג) על השנה ללא קיץ ראה אור בשנת 2013

האם ניתן להסביר גם את הידיעה על שלג בגליל העליון, שירד בחודש סיון אי שם בין המאות ה-6-4, בשינוי אקלים קיצוני שחל במהלך תקופה זו? ייתכן שכן.

בשנים 536-535 לספירה פקד את כדור הארץ שינוי אקלים חריף, שהיה בעוצמה רבה אף יותר מזו של 'השנה ללא קיץ', ותוצאותיו נמשכו עד שנת 542. החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לסיבות שהביאו לכך (התאוריות המובילות הן התפרצות הר געש, פגיעה של מטאוריט או של כוכב שביט), אולם יש הסכמה שאכן היה שינוי כזה. לא רק כרוניקות בנות התקופה ומקורות ספרותיים שונים מאשרים זאת, אלא גם ממצאים מדעיים. כך למשל נמדדו טבעות גדילה של עצים באירלנד ובארה"ב, ואלה הראו ירידה משמעותית בהיקף התרחבות גזעי עצים שהשתמרו מאותה תקופה. גם בדיקת שכבות קרח עתיקות בגרינלנד הצביעה על רמות גבוהות ביותר של משקעי גופרית בשכבות מתקופה זו.

טבעות בגזע עץ אורן (loblolly pine) שגדל בדרום ארה"ב. עצים אלה עשויים להגיע לגיל של מאות שנים ובכל שנה נוספת טבעת אחת ועל פי עוביה ניתן להסיק מסקנות על תנאי הגדילה של העץ בכל שנה וגם על תנאי האקלים (מקור: ויקיפדיה

בדומה לדיווחים מ-1816, גם המקורות מרחבי העולם המתארים את מזג האוויר בשנים 536-535 מספרים על תופעות חריגות, כגון טמפרטורות נמוכות בקיץ (כולל כרוניקה סינית המדווחת על ירידת שלג בחודש אוגוסט); אבק יבש וסמיך שכיסה את עין השמיים במזרח התיכון, בסין ובאירופה; בצורות (בדרום אמריקה). מחברים והיסטוריונים ידועים, שחיו באזורנו באותן שנים (כמו פְּרוֹקוֹפְיוּס מקיסריה או יוחנן מאֶפֶסוֹס) תיארו ירידה משמעותית בעוצמת הקרינה של השמש, עד כדי כך שאורה דמה לאור הירח.

לצערי, לא מצאתי דיווחים על ירידת שלג בקיץ במזרח התיכון בכלל, ובארץ ישראל בפרט, במהלך משבר אקלימי זה. עם זאת, תיאורים של שלג בקיץ במקומות אחרים בעולם, כמו גם דיווחים דומים משנת 1816, הופכים אפשרות זו לבאה בחשבון. לכך יש להוסיף את ההתאמה הכרונולוגית בין שינוי האקלים של המאה ה-6 לבין שנות פעילותו של בית הכנסת הקטן בברעם.

ה. מה עניין שלג בבית הכנסת?

הבה נניח שאכן ירד בגליל העליון שלג בסיון, במועד כלשהו בין השנים 542-535. עדיין נשאלת השאלה מדוע ראו לנכון יהודי כפר ברעם לציין את האירוע בכתובת שהוצבה בבית הכנסת?

ההסבר הראשון העולה על הדעת הוא הפשוט ביותר: רצונם של תושבי המקום לזכור ולהזכיר אירוע נדיר של מזג אוויר חריג שהם היו עדים לו. יהודי כפר ברעם, שמקצתם לפחות היו חקלאים, ייחסו חשיבות רבה למחזוריות של עונות השנה, ולכן תיעדו את האירוע שחוו למען הדורות הבאים. מאחר שבית הכנסת היה מקום מפגש מרכזי של בני הקהילה רק טבעי הוא ששם תיחקק הכתובת המספרת על האירוע.

אלא שהסבר זה, ככל שהוא עשוי להיות נכון, לוקה במידה מסוימת של אנכרוניזם. אנשי המאה ה-6 לא ידעו דבר וחצי דבר על אפיקי רום, על שקעים ברומטריים או על גושי אוויר קר במזרח אירופה, ולא היה להם עניין 'מדעי' לתעד תופעות מזג אוויר חריגות. ככל בני התקופה, אפשר להניח שהם ראו באיתני הטבע, ובמזג האוויר בפרט, עדות לגדולת הבורא ולהשגחתו על העולם ועל עמו ישראל. פסוקי התנ"ך, התפילות והפיוטים מלאים וגדושים בהוכחות לכך.

עם איתני טבע אלה נמנה כמובן גם השלג, שנזכר בספר תהלים כנתון למשמעתו של האל, ובמידה רבה כלי נשק בידיו. הנה דוגמאות: 'הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר. מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים, לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד' (תהלים, קמז 17-16), וכן: 'אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ (תהלים, קמח 8). אולי יותר מכל, מוצג השלג באופן זה כאשר עונה ה' לאיוב 'מן הסערה' ומתריס כלפיו: 'הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה, אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה?' (איוב, לח 23-22).

בחיבורים שונים של ספרות המיסטיקה, ההיכלות והמרכבה, ששורשיהם נעוצים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית (או אף קודם לה), נשתמרה התפיסה לפיה השלג הוא 'כלי עבודה' בידי הקב"ה בעולמות העליונים. בספר יצירה (א, י) הוזכר השלג כחלק מ'ספירת המים', ששימשה בבריאת העולם; בפרקי היכלות רבתי (ז, א) תוארו 'אוצרות שלג' כחלק מן הפמליה של מעלה, שמקבלת את פני דוד המלך בעלותו לרקיע; ואילו בספר היכלות (פרק יג) נמסר בשם רבי ישמעאל, כי מטטרון סיפר לו שהקב"ה כתב על הכתר שבראשו 'אותיות שנבראו בהם הרים וגבעות, אותיות שנבראו בהם כוכבים ומזלות, ברקים, רוחות ורעמים וקולות, שלג וברד, סופה וסערה'.

ולבסוף, השלג מבטא את גדולתו של בורא עולם. דוגמא לכך היא פיוט 'יוצר' לפרשת שקלים, שנכתב בידי הפייטן המפורסם בן ארץ ישראל, אלעזר בירבי קליר, שחי בתקופה זו:



בסרטון קצר זה, שצולם בדצמבר 2013 מהליקופטר, אפשר לראות את הכנסייה ובית הכנסת העתיק בברעם מכוסים בשלג כבד. דמיינו את אנשי המאה ה-6 מבוססים בשלג כזה בחודש סיון...



אם השלג מהווה ביטוי מובהק כל כך של פעולת האל בעולם, הרי שאירוע חריג של ירידת שלג נושא עמו בהכרח מסר דתי כלשהו, שמקורו בעולמות העליונים. אפשר להניח כי תפיסה כזו, ולא תודעה מדעית או היסטורית, היא שהניעה את יהודי הכפר לציין את ירידת השלג בסיון ולחקוק זאת על אבן בבית הכנסת.

אך מה טיבו של מסר זה שהפך אותו לחשוב ולדוחק במיוחד? המפתח למענה טמון בהבנת האקלים הרוחני והנפשי בו היו נתונים יהודי ארץ ישראל בתקופה זו, שבה, על פי הצעתי, ירד השלג בסיון.

ו. הקיסר יוסטיניאנוס בארץ הקודש

בשנים 565-527 שלט באימפריה הביזנטית (ובתוכה גם בארץ ישראל) הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. בהיסטוריה הכללית התפרסם יוסטיניאנוס בעיקר בזכות שלושה דברים: קורפוס יוריס קיוויליס (Corpus Juris Civilis), דהיינו הרפורמות שיזם בקובץ החוקים הישן של המשפט הרומי; התפשטותה הגאוגרפית של האימפריה בימיו, בדגש על כיבוש איטליה וצפון אפריקה; רעייתו הססגונית, הקיסרית תאודורה, שהיסטוריון החצר שלו, פרוקופיוס מקיסריה, הפליא לתאר את מעלליה ב'היסטוריה הסודית' (ה'אנקדוטה') שלו.

יוסטיניאנוס הראשון על פסיפס בכנסייה בעיר רוֶונָה, איטליה (מקור: ויקיפדיה)

בתולדות ישראל לא זכה יוסטיניאנוס למקום של כבוד, ההפך הוא הנכון. יוסטיניאנוס, שראה באימפריה הביזנטית את היורשת של האימפריה הרומית המערבית, פעל במרץ לכפיית הנצרות על כלל עמי האימפריה והכביד את עוּלוֹ גם על נתיניו היהודים. הוא חידש את החקיקה האנטי-יהודית (לאחר הפוגה ארוכה, מאז מת הקיסר תאודוסיוס השני), ואף החריפה והוסיף עליה. וכך, בין היתר, החמיר את עונשם של יהודים מפרי חוק, הקטין את סכום הפיצויים שהיו זכאים יהודים לקבל על רכוש שנשדד מהם, הגביל את זכותם להחזיק קרקעות ואסר עליהם להעיד נגד נוצרים ולהחזיק עבדים נוצרים.

בארץ ישראל התאפיינה תקופת שלטונו של יוסטיניאנוס במפעלי בנייה מרשימים מחד גיסא, ובמעשי מרד ומהומות מאידך גיסא. מפעל הבנייה המרכזי שיזם יוסטיניאנוס בארץ היה הכנסייה שכּוּנתה 'נֶאָה' (Nea Ekklesia), כלומר 'הכנסייה החדשה', שנבנתה בירושלים במשך שתים-עשרה שנים (543-531). הכנסייה החדשה, שהוקדשה למרים אם ישו, הייתה ענקית ושטחה היה כמגרש כדורגל בן זמננו. בניין בסדר גודל כזה לא נראה בירושלים מאז ימי הורדוס! הכנסייה הוקמה בחלקה על רחבה מלאכותית, שנוצרה מדרום להר ציון תוך מילוי אחד ממורדות גיא בן הינום בכמויות אדירות של עפר (שרידי הכנסייה נחפרו ומקצתם נמצאים היום מול מגרש החניה של הרובע היהודי).

כנסיית נֶאָה (בעלת הגג האדום בקצה הימני) בפסיפס מפת מידבא שנעשה באותה תקופה (מקור: ויקיפדיה)

אחת ממטרותיו של יוסטיניאנוס בבניית הכנסייה החדשה הייתה הוכחת עליונותה של הנצרות על היהדות: יוסטיניאנוס הקפיד כי הכנסייה תיבנה בנקודה טופוגרפית גבוהה יותר מזו של הר הבית, ופרוקופיוס, שכינה את הכנסייה מספר פעמים 'מקדש', ציין שבוניה עשו שימוש בעצי ארזים (בדומה למקדש שלמה). זאת ועוד, על פי ממצאי החפירות ייתכן שחלק מחומרי הבניין נלקחו מחורבות בית המקדש.

בשנת 534 – בעיצומה של בניית ה'נֶאָה' – הביס בליסאריוס, מצביאו של יוסטיניאנוס, את הממלכה שהקימו השבטים הוונדלים בצפון אפריקה. לפי תיאורו של פרוקופיוס, שנלווה לבליסאריוס במסעותיו, תפס בליסאריוס בקרתגו, בירת הוונדלים, את אוצרות בית המקדש, שנבזזו על ידם כמאה שנים קודם לכן ברומא. פרוקופיוס מספר, כי האוצרות, ובכללם מנורת שבעת הקנים, הוצגו לראווה במצעד ניצחון בקונסטנטינופול ולאחר מכן נשלחו לירושלים.

כאמור, באותה עת התחוללו בארץ ישראל גם מהומות ומרידות והאחראים העיקריים להן היו השומרונים. ככל שנחלש היישוב היהודי בארץ לאחר דיכוי מרד בר כוכבא (135 לספירה) כך התחזקו השומרונים, וחבל השומרון בהנהגתם, שבמוקדו עמד המקדש בהר גריזים, אף נהנה מאוטונומיה מסוימת. אך גם השומרונים סבלו מן החקיקה הביזנטית, שהפלתה את הנוצרים לטובה, ומהתגרויות של שכניהם הנוצרים, ובתגובה התקוממו מספר פעמים נגד השלטון. שתיים ממרידות אלה התחוללו בימי יוסטיניאנוס, והראשונה והעיקרית שבהן הייתה בשנת 529. המרד, שמרכזו היה בשכם (שנקראה מאז התקופה הרומית בשם ניאופוליס), התפשט לאזורים רבים בארץ, הצטיין באכזריות ודוכא באכזריות. במהלכו נרצח הבישוף הנוצרי של שכם, כוהני דת נוצרים רבים הומתו וכפרים נחרבו. משהתעשת השלטון בקונסטנטינופול ושלח כוחות לדיכוי המרד התהפך הגלגל: השומרונים הובסו ועשרות אלפים מהם נהרגו או נמכרו לעבדות.

ז. חבלי משיח?

השילוב הנפיץ של גזירות דת, פרובוקציה בדמות הקמתה של כנסיית 'נֶאָה' בירושלים (שעל יהודים עדיין נאסר לשבת בה), שמועות על גילוי אוצרות בית המקדש והחזרתם לירושלים ומהומות ואירועי דמים בארץ – כל אלה יכלו להתפרש על ידי יהודי ארץ ישראל בני הזמן כ'חבלי משיח' המבשרים את בוא הגאולה. אומנם, עיקר העדויות לתסיסה יהודית משיחית בארץ ישראל הביזנטית מקורן בתקופה מאוחרת יותר, על רקע הכיבוש הפרסי קצר הימים של הארץ (614), אולם אפשר שראשיתה של תודעה זו הוא בתקופה בה אנו עוסקים.

יש להניח כי אבן בוחן ששימשה בידי יהודי התקופה לזיהוי 'חבלי משיח' הייתה קטע מפורסם בסיום מסכת סוטה (פרק ט, משנה טו), המונה את הסימנים המבשרים את בוא הגאולה:



סימני הגאולה שנמנו במשנה זו נחלקים לשלוש קבוצות: הראשונה, הידרדרות מוסרית של החברה ('פני הדור כפני הכלב'); השנייה, מאפייני שלטון הרֶשע ('המלכות תהפך למינות'); השלישית, שינויים אקלימיים ודמוגרפיים. לקבוצה האחרונה, החשובה לענייננו, שייך המשפט 'והגליל יֶחֱרַב והַגַבְלָן יִשּׁוֹם', שמשמעותו ברורה: חבלי הגליל והגולן יהיו לשממה ויתרוקנו מתושביהם. 'יחרב' פירושו גם יתייבש (כמו 'פַּת חֲרֵבָה' [משלי, יז 1], שפירושה פרוסת לחם יבש), ואם כך הרי שגם תופעות אקלימיות, כמו שלג בסיון, יכולות היו להתפרש כחלק מ'עקבות המשיח'.

נקודה זו עשויה לספק רמז להבנת המסר שאותו דימו יהודי ברעם למצוא בשלג הפתאומי שירד על כפרם בחודש סיון. הנה, דווקא על רקע הגזירות, ההשפלות והמהומות, שהיו מנת חלקו של עמם באותה תקופה, שולח אליהם הקב"ה את דברו בדמות השלג שלא בעתו, ובה בעת מאותת להם כי סדרי העולם משתנים והגאולה קרובה לבוא. מסר כזה חייב להיות מתועד למען הדורות הבאים: 'אל תתמהו על השלג שבא בניסן'  ונזכיר כי 'בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל' (ראש השנה, יא ע"א) – 'אנחנו ראינוהו בסיון'.

הגענו לסוף המסע בעקבות הכתובת שאבדה או שכלל לא הייתה. ההשערה שהעליתי רחוקה מלהיות מבוססת: היא נסמכת על הוכחות נסיבתיות ותישאר כזו כל עוד לא תתגלה הכתובת עצמה או מקורות חדשים שיצביעו על הסיבות לכתיבתה. אבל גם אם נשארים הדברים בגדר השערה בלבד, למדנו אגב כך משהו על בתי כנסת עתיקים בגליל, על נוסעים יהודיים בעלי חוש ביקורתי, על תהפוכות האקלים, על תפקידי השלג בפמליה של מעלה, ובעיקר על הגעגועים לפורקן ולגאולה, מאז ועד היום.

נסיים אפוא בשירה צובט הלב של נעמי שמר 'חבלי משיח', שאותו היא חיברה והלחינה לקראת יום העצמאות השלושים של מדינת ישראל (1978).



נעמי שמר, ספר גימל, ידיעות אחרונות, 1982

הפיוט 'ויהי בחצי הלילה', שחיבר יניי (מאות 6-5), מתאר את שינוי סדרי עולם ('תאיר כאור יום חשכת לילה') כביטוי לגאולה.
באיור: הפיוט על דף מראשית המאה ה-11 שנמצא בגניזת קהיר (מקור: הזמנה לפיוט)

16 תגובות:

  1. כל כך יפה, מעניין ומושך את הלב, עד שכמעט לא חשוב אם נכון או לא. תודה רבה.

    השבמחק
  2. ואני מציע הקשר נוסף משירי נעמי שמר.
    בשירה "עוד לא אהבתי די", היא מביאה עניינים שונים שרק אחרי שנגשים אותם, יש מקום להתבסס ו... להתחתן. השיר כולו הוא דבר הסבר של האוהב המסרב להיענות לחיזורי אהובתו, ולמרות שהיא "כל כך יפה", הוא בורח ממנה "כמו ממגיפה". והנה, לצד, הקמת עיר וכתיבת שיר ועוד הרבה עניינים שעליו לסיים, שמה המחברת בפי האוהב הסרבן עוד אירוע אחד, שעד שלא יחווה, ימאן להתחייב, והאירוע הוא: "עוד לא ירד לי שלג באמצע הקציר".
    שירתה של נעמי שמר סופגת מעולמות רבים, מאסוציאציות ומידע ש"הסתובב" סביבה ונקלט ונשמר, וכך, נראה לי שהמשפט הזה, על שלג בקציר ניזון בוודאי מספר משלי (שצוטט בדברים המלומדים שלעיל), אך גם מאותה הכתובת שסיפורה, אני מניח, היה ידוע למזמוראית נעמי שמר.

    השבמחק
  3. הציון הזה של השלג בסיון נראה לי כל כך אנושי וטבעי, עד שאינו דורש שום הסבר.

    השבמחק
  4. פיוטו הנפלא של יניי מתבסס, כמובן, על דברי הנביא זכריה

    זכריה פרק יד

    (ז) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר:
    (ח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה:
    (ט) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

    השבמחק
  5. כמה תוספות:
    1. ידיעה בעיתון המגיד, 10 ביוני 1863, ובה יש שינוי קל לנאמר בכתובת שהזכיר באסולה.
    http://jhpress.nli.org.il/Repository/getFiles.asp?Style=OliveXLib:LowLevelEntityToSaveGifMSIE_TAUHE&Type=text/html&Locale=hebrew-skin-custom&Path=MGD/1863/06/10&ChunkNum=-1&ID=Ar00401

    2. מאמר של יוסף ברסלבי (ברסלבסקי), שפורסם בעיתון דבר, 9 באוגוסט 1939, עמ' 4, ובו הוא מתייחס לנושא.

    http://jhpress.nli.org.il/Repository/getFiles.asp?Style=OliveXLib:LowLevelEntityToSaveGifMSIE_TAUHE&Type=text/html&Locale=hebrew-skin-custom&Path=DAV/1939/08/09&ChunkNum=-1&ID=Ar00407

    3. ב-15 ביוני 1945 הזכיר ברסלבי את מאמרו הקודם, בעקבות מזג אויר גשום וסוער שידעה הארץ במאי של אותה שנה, בדיוק לפני שבעים שנה.
    http://jhpress.nli.org.il/Repository/getFiles.asp?Style=OliveXLib:LowLevelEntityToSaveGifMSIE_TAUHE&Type=text/html&Locale=hebrew-skin-custom&Path=DAV/1945/06/15&ChunkNum=-1&ID=Ar00501

    השבמחק
    תשובות
    1. חבל שהבאת את ההקלטה הזו של נעמי שמר יש בה שגיאה צורמת. נעמי שרה חַבְלֵי משיח בפתח באות חית וזו צורת הסמיכות של המילה חֶבֶל במובן חוט עבה. לעומת זאת צורת הסמיכות של חֵבֶל במובן מכאוב היא חֶבְלֵי משיח בסגול באות חית. למיטב זכרוני הגשש נאלצו להקליט מחדש את השיר אחרי שהוא נפסל להשמעה ברדיו. כמו כן ברשת ישנה הקלטה של תמר גלעדי כלתה של נעמי שמבצעת את השיר בעברית תקנית.

      מחק
    2. חבליה של נעמי תוקנו על ידה לא פעם אחת כי אם פעמים - הלוך ושוב.
      תחילה, כתבה נעמי שמר כהלכה, כפי שזכרה מבית אבא - חבלי בסגול.
      עמדו עליה 'הידענים' והסבירו לה, כי צורת הסמיכות של 'חבל' מנוקדת בפתח. שמעה להם ותיקנה.
      או אז נקהלו ובאו הידענים האמיתיים, והסבירו לה כי לא בחבל (ח' בסגול) עסקינן, כי אם בחבל (ח' בצירה), וניקודו בסגול, כפי שכתבה תחילה.
      מיהרה והשיבה בשמחה את חבליה אל גירסא דינקותא שלהם.

      מחק
  6. תודה על המאמר מעשיר הידע.
    אין טעם לדקדק בשמועת-כתובת זו. והרי דברים קל וחומר: העתקו הכתובת על המשקוף שבאסולה ראה במו עיניו , כה רחוקה מדיוק, כל שכן כתובת שרק שמע עליה.
    אבל אפילו נניח שהיתה כתובת שכזאת, ואנשי ברעם הנרגשים רצו לציין בדורות הבאים כי ראו שלג בסיוון, לא מובן: מה ענין ניסן לכאן??
    לפיכך לדעתי עיקר עניינה של הכתובת הוא שלג בניסן.
    יתכן שאנשי המקום ראו שלג בניסן ולכן חששו שמא עיברו בית דין את השנה ועכשיו אדר שני ויש לדחות הפסח לחודש הבא!
    אמרו להם הזקנים, כבר ראינו (מסתבר שלא ראו ממש אלא שמעו שמועה, ולא הכי מדוייקת) שכבר היה שלג אפילו בסיוון! אין השלג מערער את העובדה שאנו עומדים בניסן.
    הצורך לחקוק הוראה זו במקום מרכזי, פשוט ביותר. אנשי המקום והאזור כולו לא היה להם קשר יומי עם ירושלים, ובמיוחד כאשר ירד שלג.

    השבמחק
  7. שאפו ענק עלה עבודה שהושקעה בהצגת הסוגיה מהיבטים שונים, גם אם הם גולשים למקומות בהם ההשערות גוברות על העובדות שנעדרות. אך כל הכבוד!
    אהבתי גם את התגובה של ש א זר אודות השלג בסיון כסוגית העיבור, כחלק מהבלגן והיעדר לוח קבוע כאג'נדה (מעט צינית לטעמי אך זו כבר סוגיה אחרת...) של חז"לנו, שהדהודים לה נראים עד היום. [כזכור הלוח "היהודי" הקבוע נקבע מאות שנים לאחר מכן] .
    בקיצור- יופי של מאמר!

    השבמחק
  8. סקירה מאלפת ביותר, יישר כח.
    "שלא יאמרו משה בדאי הוא" - לדעתי המילים הללו מלמדות שר"מ באסולה האמין בכל הברים הללו והזהירות לא הייתה אלא מחמת שהדברים עלולים להיראות כבדיות, אע"פ ש(לדעתו) לא כאלה הם.
    הביטוי לקוח מן הגמרא בברכות ד ע"א (ומשם - רש"י לשמות יא, ד). שם הם מתייחסות למשה רבנו, וגם שם מדובר על דימוי שלילי ומוטעה שעלול היה להיווצר.

    השבמחק
  9. Aviva Herman Waldstein13 ביוני 2015 בשעה 5:42

    איזה מאמר קולח שנשא אותנו על גליו למקומות ואווירות שונות... הוא סחף אותי אתו, והיו בו אף חלקים מרגשים... לא נראה לי כי הכונה היתה להוכיח דבר מה, אלא רק ליהנות מהמסע... תודה וישר כח !

    השבמחק
  10. Aviva Herman Waldstein13 ביוני 2015 בשעה 5:56

    תודה לכל המגיבים על ההארת המעשירות... תודה, במיוחד, לעבריה ולגרימי על כי פתרתם את התלבטותי החוזרת מדי זמן מה בקשר לחבלי. האם יש לכם הצעות כיצד לזכור מיהו מי מבין השנייים? בקריאת שמע שעל המטה מופיע הבטוי 'חבלי שינה'. לאיזה מהחבלים הכונה שם ? נ'ב, דוד, אם תוכל, הואל נא לשנות את 'שונות' בהארתי ל'שונים'. חן חן...

    השבמחק
  11. לצערי הגיעני מאמרו המרתק של דן לב ארי רק עתה. חיפשתי את הפתרון הכי הגיוני לאמירה "אל תתמהו וכו' אנו ראינוהו בסיוון" - ולא מצאתיו בין הררי ההשערות.
    ובכן, לענ"ד נראה שהכוונה של הכתובת אחרת לגמרי: אנו ראינוהו בסיוון פירושו שבעומדנו כאן, כלומר בברעם, בחודש סיוון וצפינו צפון מזרח, ראינו את השלג שעל החרמון שעודו מלבין גם בסיוון. זה לדעתי הפתרון הנכון. כאיש הגליל לשעבר שביקר פעמים רבות בברעם, נוכחתי שגם בחודש סיוון נראה בעין בלתי מזויינת ראשו הלבן של החרמון. תנא דמסייע לטענה זו נמצאת באמירה עצמה: "אנו ר-א-י-נ-ו-ה-ו". כלומר בעינינו ראינו. אכן, בעיני ראיתי ולא פעם בכמה וכמה סיוונים, בעומדי בביהכ"נ העתיק בברעם, את החרמון הלבן - וזהו שנאמר: אנו ראינוהו. זהו לענ"ד פתרון החידה, גם על פי שורת ההגיון.

    השבמחק
  12. דעתו של מנחם רהט קולעת לדעתי באופן מלא.

    השבמחק
    תשובות
    1. אפשר לפרש כך את "ראינוהו", אך לא את "שבא בניסן".

      מחק
  13. מאמר ראוי על אף ההשערתיות שלו.
    אוכל להציע רעיון נוסף. בימי יוסטינינוס, עוצמתה של בנצרות היא בלתי ניתנת לעירעור. מה יכולה לעשות קהילה לא מגדולות ע"מ לעודד את אנשיה. זה שניראה לא יתכן "שלג בניסן", קרה. ולכן אמרו חוקקי המשקוף(אם היה, ואני סבור שכן)כך גם שלטון הנצרות עם "כנסית הנאה", יכול כמו כן, להתרופף. זהו מין מאבק של הכוחות היהודיים הדלים בארץ ישראל מול גלי ההשתערות הנוצרית בגיבוי האימפריה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.