יום שני, 31 באוגוסט 2015

על דעת המקום: מסביב לסיבוב (ב) – סיבובי ביל"ו וחולון

מאת יהודה זיו

הרשימה הקודמת, על סיבוב מוצא, התפרסמה כאן.

א. סיבוּב בִּיל"וּ

פעם קראו לצומת 'סיבוב'

גיסות השריון של צבא גרמניה, בפיקוד פלדמרשל אֶרְווין רוֹמֶל, איימו בקיץ 1942 על גבולה המערבי של מצרים, ולפיכך נלקחה, כנראה, בחשבון האפשרות להעתיק את מפקדת כוחות המזרח התיכון של צבא בריטניה אל פלשתינה-א"י. לצורך זה החלו הבריטים לשפר בחיפזון את רשת הכבישים הארצית, בעיקר את 'ציר הנפט' שבין עיראק לבין מצרים (ראו על כך ברשימה בעונ"ש 'ג'וליס וקסטינה כמרכז העולם'). וכך נסללו אז, בין השאר, הקטע 'עוקף שבע האחיות', בצלעו הצפונית של רכס ארזה ומוצא עילית, המשמש עד היום; או הקטע 'עוקף חדרה–בנימינה' בכביש האורך הראשי, היחיד באותה עת, שבמזרחו של מישור החוף (כביש 4 בן ימינו, אשר מרעננה דרומה נקרא כביש 40).

על התעבורה בדרך אורך זו, מדרום לשדה התעופה ותחנת הרכבת של לוד, הכביד אז מעקף  כלפי מערב תחילה  בכביש ירושלים–יפו, עד צומת הכפר בית דַגַ'ן לשעבר (בית דָּגָן של היום), ומשם שוב דרומה, דרך 'מושבות הדרום' (ראשון לציון, נס ציונה וגדרה), לעבר מצרים. אך גם מעקף מיותר זה חוסל באמצעות קטע כביש חדש – המשכו הישיר של כביש 40 בן ימינו, שנסלל אז בין מזרחה של רמלה לבין מושב כפר ביל"ו – מדרום למושבה רחובות. כך נולד אז 'סִיבוּב ביל"ו', שאף אם איננו החשוב בסִיבוּבֵי ארצנו, הריהו אחד הנודעים שבהם. 

ומשהו על הקשר בין שם המושב לבין מיקומו. הוא זכה לשמו כיוון שנוסד בשנת 1932 – היא שנת היובל לעליית ראשוני הביל"ויים ארצה (1882) – ולפי שהוא יושב הוא בלב 'שורת הכבוד' של מושבות הביל"ויים, הלא הן 'מושבות הדרום'. אך איתרע מזלו של הכפר, ששמו נקבע על ידי 'ועדת שמות היישובים' של הקרן הקיימת לישראל ובראשה מנחם אוסישקין, שנהג שררה ביישובים שעל 'אדמת הלאום'. במכתבו של מזכיר הוועדה, י"א אריכא, לחברי המושב, הוא הודיע להם לא רק על השם שנקבע למקומם אלא גם כי חובתם להגות אותו 'כפר בֵּיל"וּ– שהרי לכל ידוע, כי אלה ראשי התיבות 'בֵּית יעקב לכו ונלכה'.


שלט ההפניה הראשון לכפר (צילום: אפי אליאן; מקור: היסטוריה על המפה)

תושבי הכפר נשאו את העלבון בלבם, עד שב'חג בר-המצווה' של היישוב החליטו צעיריו לעשות מעשה. חבורת הזמר המקומית השמיעה בפני קהל החוגגים 'המנון' חגיגי, שנתחבר כביכול במיוחד לרגל האירוע, אלא שהיה זה שיר 'המעפילים' הנודע של לוין קיפניס עם שינוי קל:

אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.


מחיאות הכפיים הסוערות פרצו משהגיעו הזמרים אל סופו של 'המנון כפר ביל"ו':

כפר בִּיל"וּ, כפר בִּיל"וּ! 
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!


וחוזר חלילה, שוב ושוב...   



ונחזור לסיבוב, שלמן סוף שנות החמישים ואילך נקרא בשם הרשמי 'צומת ביל"ו'.


מסלול החיילים והאזרחים ב'צעדת ארבעת הימים' (1960) עבר בצומת בילו (דבר, 9 בפברואר 1960)

'סיבוב ביל"ו' נכנס גם לפולקלור הישראלי הודות לדן אלמגור. בשירו 'יעל, יעל', ששרה להקת פיקוד צפון בשנת 1960 בלחנו של אמיתי נאמן, נמצאות השורות על 'לילי מסיבוב כפר ביל"ו':

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 108

'לילי מסיבוב כפר בילו', כתב לנו דן אלמגור, 'היתה דמות מוכרת וחביבה על כל החיילים שעצרו שם בדרכם דרומה. צעירה נאה וחייכנית. לימים קראתי שהיתה ערבייה, בת לרופא בשם דג'אני (שאולי עבד אז בבית החולים קפלן הסמוך)'.

הנה השיר (הסולנית היא אתי גרוטאס), ושימו לב, שבשירו של אלמגור נזכר עוד סיבוב  סיבוב עפולה...



גם מאוחר יותר לא נשכח הפולקלור סביב סיבוב ביל"ו, וכך כתב העיתונאי הרצל ארליך, במלאת חצי יובל למבצע סיני:

הרצל ארליך, 'פכים חלודים: 25 שנים למבצע קדש', דבר השבוע, 23 באוקטובר 1981, עמ' 14

ואכן, הכביש 'עוקף המושבות' הנזכר, הבא מרמלה (כביש 40 של היום), התחבר כאן אל 'כביש מושבות יהודה' (כביש 412) בזווית חדה, שבקודקודה כיכר שהייתה קטנה מכדי יכולתו של רכב, הסובב בה במהירות מופרזת, שלא להתהפך...

ב. סיבוּב חולון

צילום: דניאל בוכמן (פורום תחבורה ציבורית, תפוז)

אדמת חולון נרכשה עוד בשנת 1920, בשולי רצועת הַחוֹלִיֹּות (דְיוּנוֹת) שבדרום-מזרחה של יפו. בהדרגה צצו שם השכונות גרין (1934), מולדת (1933) – שבערבית היה שמה תחילה 'חֻצְמָצָה' (קמצנית [בגידולים החקלאיים שצומחים בה])  ואגרובנק .(1935) בעקבותיהן הועבר לשם מתל-אביב גם בית החרושת למוצרי טקסטיל 'לוֹדְזִיָה', ובצידו הוקמו קריית עבודה, שכונת סוקולוב ועוד. כינויין הכולל היה תחילה 'שכונות הדרום', ורק בשנת 1940 התאחדו כולן למועצה מקומית אחת, אשר נוף הַחוֹלִיּוֹת הוא שגרם לקריאתה בשם חוֹלוֹן (יהושע, טו 51; ושם כתוב 'חֹלֹן'), אף שחולון התנ"כית נמצאת בדרום נחלת שבט יהודה.

מבנה הבאוהאוס 'חוסמסה' נבנה ב-1934 והיום פועל בו מוזיאון יד ל'הגנה' (רחוב דוד אלעזר 53)

אל השכונות החדשות פנו מ'דרך העגלות', היא כביש יפו-ירושלים (דרך 44) – בין שכונת אַבּוּ כַּבִּיר (תל כביר), שבמבואות יפו, לבין בית הספר החקלאי מקוה ישראל – במסעף, שנקרא תחילה 'סיבוב חולון'. בראשית מלחמת העצמאות נסללה מצפון לסיבוב חולון 'דרך הביטחון' (היום דרך חיל השריון), שאפשרה מעבר לכביש יפו-ירושלים ועקפה את היישובים הערביים אַבּוּ כַּבִּיר, יָאזוּר (היום אָזוֹר), בֵּית דַגַ'ן ורמלה. דרך זו הוליכה משכונת התקוה וחולון, דרך מולדת ונחלת יהודה, אל כביש מושבות הדרום ומשם לעבר ירושלים, דרך חולדה, ואל הנגב.

'סיבוב חולון' היה אפוא ל'צומת חולון' ובימינו נקרא המקום 'מֶחְלַף חולון'. 'דרך חיל השריון' נמשכת עתה במפלסו העילי מערבה וחולפת מתחת למחלף שברחוב תל גיבורים – בעוד 'הכביש הישן' אל חולון נושא עתה את זכר לוי אשכול, ראש ממשלתה השלישי של ישראל, עד 'כיכר הלוחמים' (לשעבר 'כיכר קוּגֶל', על שם ראש העיר הראשון של חולון, ד"ר ישראל קוּגֶל). היום מצויים במערבה האצטדיון העירוני ומגרשי הספורט של חולון, אך תחילה עמדה לקום כאן 'עיר התנ"ך', בנוסח דִיסְנִילֶנְד – סביב אגם מלאכותי, שהוא היחיד אשר נותר כאן ומלמד על הרעיון שלא התגשם. ליצני העיר מכנים אותו 'אוֹ דֶה-חוֹלוֹן'...

צומת חולון נזכר גם הוא בזמר העברי, הודות לסיומו של השיר 'ציפי פרימו', שחיבר והלחין דני סנדרסון בשנת 1979 ושרה להקת 'גזוז':

מספרים על ציפי פרימו מחולון, לוֹן, לוּן. 
שנמאס לה מלקום ולשבת. 

[...]
עכשיו היא מסתובבת,
בחולון עובדת,
צומת פה וצומת שם. 
לחבר'ה מספרת, מתארת, 
איך כבשה את העולם...





28 תגובות:

  1. גם אני שייך לדור החיילים מתחילת שנות החמישים שהמזנון בסיבוב בילו היה חלק מהפולקלור שלו.
    הסיבה לנהירת החיילים אל המזנון היו מידות החזה המפוארות של הנערה המגישה, שהיו לשם דבר בשיח הצבאי.
    שמואל גביש.
    במזנון.

    השבמחק
    תשובות
    1. שמואל טעית צ"ל צומת נחשון

      מחק
    2. האישה המדוברת היא כידוע "שרה פרה" מצומת נחשון עם קוף משוגע שגר בכלוב. היא היתה עושה פעלולים עם מה שהאל נתן לה. כי כידוע, כל החיילים באו בשביל זה.

      מחק
  2. סיבוב חולון היה בילדותי מקום קסום עם עץ שקמה (ג'ומס) וחוליות שהשתרעו ממקווה ישראל ועד תל גבורים. מה שעצר קצת היה מחנה הצבא של חיל האספקה של פעם עם גלגלים.

    השבמחק
  3. יש להזכיר בהקשר זה גם את המושב תלמי בילו, בנגב הצפוני, שהוקם בשנות החמישים לציון 70 שנה לעליית הביל"ואים.
    הוא נמצא ברשימה אחת עם יישובים בעלי "שמות מבלבלים" כמו כפר ורבורג-שדה ורבורג ואחרים. אשמח להתייחסותו של יהודה זיו לנושא זה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בעוד 'כפר-ביל"ו' נקרא כך בעקבות ישיבתו בלב שורת 'מושבות הביל"ויים' בכבודם ובעצמם - מושב 'תלמי-ביל"ו' נקרא כך, כי הוקם במלאות שבעים שנה לעליית ה'ביל"ויים'...
      לועדת השמות הממשלתית קדמה בשעתה ועדת שמות היישובים שעל-יד הקהק"ל, בה הונהג כינוים של יישובים רבים בשמות אישים, מנהיגים ציוניים ואף תורמים – נוהג, אשר רק לאחרונה החליטה ועדת השמות הממשלתית להימנע ממנו, והאחרון שבהם הריהו היישוב אליאב, בדמ"ז חבל לכיש - ע"ש אריה-'לְיוֹבָה' אליאב.
      לכאורה, 'השמות מבלבלים' – כדבריך! – אף שלרוב מדובר ב'שני יוסף בן-שמעון', כמו 'כפר (פליקס) ורבורג' ו'שְׂדֵה (אוטו) ורבורג'; או מושב 'זַרְעִית' בגבול הצפון, שהקהק"ל ביקשה לימים לכפות עליו את שם התורם: 'כפר [ויליאם] רוזנוואלד' – ובעקבות סירובם של המתיישבים היצעתי פתרון פשוט, באמצעות תוספת גרשיים - שהרי זרעי"ת ראשי תיבות: 'זכר רוזנוואלד עימנו יהיה תמיד!!!'... בעוד שבדרום, לפי הצעת אלוף רחבעם זאבי ('גנדי'), נקרא היישוב הקהילתי 'וַרְדּוֹן' על שמו של תורם אחר, בעל אותו שם משפחה: יוליוס רוזנוואלד!
      מושב 'חֵרוּת' (1932) בגוש תל-מונד נקרא תחילה 'חרות יהודה', כי נוסד במלאות 1800 שנה למרד בר-כוכבא – בעוד המושב השיתופי 'חרות אמריקה' (סיסמת עצמאותן של ארה"ב) בעמק-חפר נקרא תחילה "חרות ב'", כדי להבדיל בינו לבין הקודם, ולפיכך היום הוא 'בית חרות'.
      אך יש מי שאומנם זכו ביותר מיישוב אחד על שמם: ניר-יצחק ומשאבי-שדה בצמ"ע הנגב ואף שדה-יצחק במז' השרון נושאים שלושתם את זכרו של יצחק שדה – מפקד הפלמ"ח; ואילו ועדת שמות היישובים שעל-יד הקהק"ל הרבתה להנציח דווקא את העומד בראשה – מנחם אוסישקין: קיבוץ כפר-מנחם וכן חמש 'מצודות אוסישקין' אשר בצמ"ז בקעת חולה.

      מחק
    2. מדוע אתם שונים וכותבים מושבות הבילו"יים? ישנה רק מושבה אחת שנוסדה על ידי הבילו"יים והיא גדרה. לא יותר ממנה ..... תמהני

      מחק
    3. אם תמצא בין הבילויים עת קצרה ותבדוק את סיפורם של ה'ביל"ויים', תגלה כי לא לחינם כינו אותם 'שישים המופלאים': 10 מהם – בחורה אחת ותשעה בחורים - אכן יסדו את גדרה (1884), כדבריך, ועל כן יש לצרף לרשימת זכויותיהם גם את המרכז האזורי הסמוך במערב, הנושא בשמו את זכרם - עֲשֶׂרֶת.

      קבוצת ביל"ויים אחרת הצטרפה אל המושבה ראשון-לציון עוד בשנת ייסודה (1882) – ואחד מהם, מנשה מאירוביץ, המכונה 'הביל"ויי האחרון', נפטר בשנת 1949 וזכה לראות בהקמת מדינת ישראל. הוא וחבריו, היושבים בראשל"צ, סייעו גם בהקמת המושבות השכנות – רחובות ואף מזכרת-בתיה - ומטבע הדברים נושא המושב, שהוקם בין השתיים בשנת היובל לעלייתם של הביל"ויים (1932), את השם כפר-ביל"ו...

      אין פלא, אפוא, אם כביש מושבות הדרום – בין צומת בית-דגן לצומת גדרה – נושא את תואר הכבוד 'כביש מושבות הביל"ויים', לזכרם של אותם 'שישים המופלאים' ושל הבילויים אשר להם הקדישו את חייהם!

      מחק
  4. תודה! יהודה, אולי כמה מלים על סיבוב רעננה, הזכור לטוב, על אקליפטוס הענק שלו, הפרדסים מסביב, והדרך הארוכה (בעיני ילדותנו, לפחות) שהובילה למושבה?

    השבמחק
    תשובות
    1. לנתן, תודה על השקמה ב'סיבוב' חולון; וליעל חבר (שכמוני, אף היא מבני רעננה) – ב'סיבוב' הבא של ה'סיבובים' תמצאי גם את 'סיבוב' רעננה, בתודה על האיקליפטוס אשר פרח מזכרוני ואת שבת והזכרת לי אותו...

      מחק
    2. אשמח מאד לקרוא ולהיזכר--תודה.

      מחק
  5. מעניינת ההתפתחות הלשונית, המקבילה להתפתחות התשתיתית: תחילה קרוי מקום על שם הסיבוב בכביש, לאחר מכן נסלל כביש חוצה והסיבוב הופך לצומת, והשלב הבא הוא כבר מחלף - וראו "איך נפלו גיבורים" באים בימים, כצומת גולני וצומת המוביל, והיו למחלפים.

    השבמחק
  6. אפרופו יעל לילי וציפי ראוי להזכיר את צומת נחשון ושרה פרה האגדית. מעניין מי היא ומה עשתה לאחר שסגרו את המקום.

    השבמחק
  7. פתרונו היצירתי של יהודה זיו לבעית "זרעית" מזכיר את טענתם של כמה איזנברגים ששם משפחתם אף הוא ראשי תיבות "ארץ ישראל זו נחלתנו, במו רגלינו גאלנוה".

    אשמח לתרוץ ההבדל במינוח האנגלי “gate” לעמת “junction”. הערבית בשני המקרים "מפרק" כנדרש.
    אגב gate, בתקופת הזוהר של גולדה מאיר רווחה הקריאה האידישאית של golden gate: "לגולדה הולך"

    השבמחק
  8. ואולי אפשר מיקרו בלי מאקרו?
    יהודה זיו כתב בפעם השנייה (אולי השלישית?): "גיסות השריון של צבא גרמניה, בפיקוד פלדמרשל אֶרְווין רוֹמֶל, איימו בקיץ 1942 על גבולה המערבי של מצרים, ולפיכך הועתקה מפקדת כוחות המזרח התיכון של צבא בריטניה אל פלשתינה-א"י. לצורך זה החלו הבריטים לשפר בחיפזון את רשת הכבישים הארצית, בעיקר את 'ציר הנפט' שבין עיראק לבין מצרים (ראו על כך ברשימה בעונ"ש 'ג'וליס וקסטינה כמרכז העולם')."
    מעניינת התעקשותו שוב ושוב, גם אם בהערת אגב, על מה שמעולם לא קרה. הבריטים, כפי שכבר כתבתי בתגובה קודמת, מעולם לא העבירו את מפקדת המזרח התיכון לארץ. אפשר שהפולקלור חזק יותר. אפשר שבפרספקטיבה של הדיון הזה הדבר פחות חשוב. בכל זאת, לטובת מי שחושב על הקשרים...

    השבמחק
    תשובות
    1. נאמנים עלי דברי מוטי גולני וסמכותו בתחום זה ועל כן שיניתי את ניסוח הדברים. אך גם אם מיפקדת כוחות המזרח התיכון, כדבריך, לא הועתקה ממצרים לא"י - כנער, שנה לפני גיוסי לפלמ"ח, זכורה לי שנת 1942 כשנה בה המו כבישי הארץ בכלי-רכב מצבא בריטניה, אשר כללו גם 'צבאות חופשיים' של ארצות, שנכבשו בידי הגרמנים: ברחובה הראשי של המושבה רעננה, ליד הכניסה אל חצר ביתנו, נדרסה ערב אחד אשה על-ידי משאית של צבא יוון...
      כדי לשפר את ניידותן של שיירות הצבא בוצעו אז, למיטב זכרוני, כמה וכמה קיצורי דרך חשובים בין דרום הארץ לצפונה – שיצרו בסופו של דבר את ציר האורך הנוכחי, אשר תחילתו ב'כביש 40' והמשכו - לאחר הוד-השרון ו'סיבוב רעננה' (הממתין בתור לראות אור באחד ה'עונ"ש'ים הבאים) – ב'כביש 4'.
      המדובר במעקפי-קיצור - כמו כביש 'סיבוב' ביל"ו>צומת רמלה וכן 'עוקף מושבות השומרון', בין צומת חדרה לצומת בנימינה. שלא לדבר על 'עוקף שבע האחיות' בכביש שער-הגיא-י"ם – מעקף קיצור-דרך חיוני וחשוב, שסייע אף הוא לזרימת תנועת כלי הרכב הצבאיים, בעיקר ב'ציר הנפט' מעיראק - דרך צפון עבה"י, הבקעה וירושלים - לעבר בסיסי צבא בריטניה בדרום הארץ ובמצרים.

      מחק
  9. עלי כהן קופנהגןיום שישי, 04 ספטמבר, 2015

    ראוי קטע זה עם מסכת שמות כפולים ומבלבלים לפרק בפני עצמו ב"עונ"ש". ליקטתי מספר אנקדוטות של שמות ואביא אותם לפניכם -- אתחיל בשמות שסיומם הוא "חיים"-קרית חיים ושני קיבוצים "גבעת חיים"-, "כפר חיים" - כל אלה על שמו של חיים ארלוזורוב.."גן חיים" (וייצמן)., "מעוז חיים"(שטורמן) .בית יהושע על שם יהושע טהון וכפר יהושע - ע"ש של יהושע חנקין. יש גם "עין השופט" ו"רמת השופט"- שכנים של ממש ששמם על שופטים שונים. יש גם "ניר עוז","גבעת עוז" "נווה עוז". בעמק יזרעאל יש תל יוסף (טרמפלדור) ו"בית יוסף"(אהרונוביץ).. יש "עין החורש" ו"כפר החורש".. "אלוני יצחק" ע"ש של יצחק גרינבאם, "בית יצחק"(פוירינג), "תל יצחק"(שטיגר), "אבן יצחק"(אוכברג) ו"ניר יצחק" (שדה). השם "משה" בשם מבלבל לגמרי - "שדה משה"(הברון משה הירש),"ניר משה"(סמילנסקי)ולא פחות משש שכונות בירושלים עיר קדשנו שיש בהן את המילה "משה"- "ימין","קריית","אהל", "זכרון" ו"מזכרת"- כל אלה ע"ש משה מונטיפיורי ועוד "אהלי משה" על שמו של אחד משה ורנר.. בקיבוץ הארצי השוה"צ מאוהבים ב...זרע: שלושה קיבוצים שאינם מרוחקים גיאוגראפית הם "בית זרע"," הזורע" ו"מזרע". לא לגמרי, אבל בכל זאת : חולון ו...רמלה-- שניהם על שם החולות, אם כי בשתי שפות ולסיום - אנקדוטה אמיתית -- תיירת הגיעה ארצה בקיץ האחרון. נאמר לה שבכרמיאל יש פסטיבל מחולות. היא נסעה ל...מרכז הכרמל בחיפה וחיפשה שם משך מספר שעות את הפסטיבל. היא הבינה "פסטיבל כרמל" ואיש לא אמר לה שזה לא הכרמל כי אם כרמיאל. סיפור אמיתי !!!. . בדנמרק מקום מושבי יש הרבה כפרים וערים קטנות הנושאים את אותו שם בדיוק, ויש להוסיף לצורך זיהוי מדוייק גם את האיזור הגיאוגראפי.

    השבמחק
    תשובות
    1. לעלי כהן, 'הידען' בפאתי צפון,
      אני שמח, כתמיד, למצוא בך רֵעַ ל'עזרת השם' - בתחביבנו המשותף של חקר מקורם של שמות. סוף-סוף הצלחתי 'לתפוס בשגיאה' גם אותך: שמו של קיבוץ 'עין הַחוֹרֵשׁ' (במלרע!) בעמק-חפר הריהו טעות בהבנת כינויו הערבי של האיזור, שנקרא בשעתו "ואדי חַוָארִת" = 'של בְּנִי-חַוָארָה', בדווים אשר הובאו לכאן מן הדלתה של מצרים בסוף המאה הי"ח ע"י מושל עכו, אחמד אל-גַ'זָּאר פחה – ולא, כמקובל בטעות, צורת ריבוי (שגויה!) של חָארִת'='חוֹרֵשׁ', כינויו הערבי של אריס, שגרם כאמור לטעות בשם הקיבוץ! בעוד קיבוץ כפר-הַחֹרֶשׁ (במלעיל!) יושב ממערב לנצרת, בלב יער קק"ל, ומכאן שמו.

      מחק
    2. עלי כהן קופנהגןיום שישי, 04 ספטמבר, 2015

      ברשימת בישובים הנושאים שמות דומים הכנסתי גם את "עין החורש" ו"כפר החורש" מחמת הדמיון בכתב . בשנות החמישים של המאה שעברה "ביליתי" שנה מחיי במסגרת הנח"ל בעין החורש ולא אחת התקבלה אצלי מעטפה של מכותבים, שטעו וכתבו "כפר החורש" במקום "עין החורש" ובכפר החורש האחראי על הדואר היה מצוייד בחותמת שאמרה "נא לנסות בעין החורש"..ואגב לאגב - בעקבות הערתו החיובית של יהודה זיו בדקתי ב"כל מקום ואתר" בערך "עין החורש" ושם מתעלמים לחלוטין מ"ואדי חוורת" וכותבים - "השם סימלי", אבל כמובן שאני סומך על יהודה זיו ועל קביעתו.

      מחק
    3. על שכונות ירושלים עם השם משה כבר כתב עגנון בתמול שלשום:
      "וכל מקום שם בירושלים נקרא משה: אוהל משה, וזיכרון משה, וימין משה, ומזכרת משה. מבקש אתה ללכת לאחד ממשה אלה, אך שוכח אתה אותה מילה קטנה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה, ואין אתה מגיע למשה זה שרצית"

      מחק
    4. עוד בלבול קטן: אופקים ואפיקים.

      מחק
    5. ומנסיוני האישי: בית קמה בדרום וכפר כמא בצפון. הרבה פעמים, בעקר בגליל, כשהזדהיתי כבן בית קמה שאלו אותי אם זה הכפר הגלילי, לעתים בתוספת ה“מחמאה“ שבכלל אין לי מבטא צרקסי.

      מחק
  10. עד כמה שלי ידוע לילי דג'אני היתה יהודיה (אמה שלה היתה יהודיה). היו עליה אז כתבות ב"העולם הזה".
    ד"ר אבישי טייכר

    השבמחק
    תשובות
    1. האמא של לילי דג'אני היתה חוה אחותו של שמואל רכטמן ראש עירית רחובות וחבר כנסת מהליכוד שישב בבית הסוהר על קבלת שוחד.

      מחק
  11. אצלי בפורום חיפשנו את סיבוב הרצליה - גם מתוך שיר, אבל לא זיהינו באופן וודאי:

    http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=683&messageid=162620781

    גיא.

    השבמחק
  12. שלום לך דוד, ותודה שהעלית את כפר ביל"ו, כפר מולדתי על דפי הבלוג שלך. ההורים שלי בנו את ביתם ממש מול "הסיבוב",בקצה הכפר. עם פרוץ מלחמת השחרור גורש שיך סאלאח, תושב עגר- (הלא היא קרית עקרון,) החקלאי האמיתי בשטח עם כל נשותיו וילדיו מהמשולש שבין שני הכבישים- זה המוליך לרחובות וזה המוליך לרמלה. הוא השאיר עצי תאנה וענבים שחורים. אם אבא שלי היה רואה ממקומו בשמי רבא, מה קורה בנוף הכפרי שראה מחלונו, ודאי מתעצב אל ליבו: פקקי תנועה עם הורים קצרי רוח וילדים צורחים מתנהלים לקנות עוד שמאטע מחפשים חניה ומזיעים את עצמם למוות כדי לקנות ולזלול. ביל"ו סנטר.... זה מה שצמח סביב הכפר. ואשר לדמותה של לילי, משאת נפשם של חיילי הנחל המוצנח, היא ודאי תישאר יפה ושחורת שיער כמו שהופיעה בחלומותיהם.

    השבמחק
  13. אחת הדמויות הססגוניות בכפר ביל"ו היה אריה רבינוביץ' ז"ל, אביה של מירי ורון. האיש שאם היה נדרש למכור ביצה או תרנגולת, היה מקפיד להעביר כל זכום דרך מוסדות הכפר. צדיק ללא זקן וכיפה. פעם, כשרצה לפקוד אותי למפלגת העבודה והזכיר את תרומתה לבניית הארץ, עניתי לו שדעותי המדיניות אינן תואמות את עמדותיה של המפלגה, ענה לי בתמומות קדושה: "מה זה חושב? מה הקשר בין דעות לבין המפלגה"? היכן הדור ההוא? היכן האנשים הללו?

    השבמחק
  14. בעניין אחר: טוב עשה ונכון עשה יהודה זיו, שרשם את תאריך היווסדותו הנכון של המושב - 1932 ולא 1933 כפי שנכתב לעתים בטעות. שנת 1932, שנת העליה לקרקע, היא המשמעותית, יותר משנת האיכלוס בפועל

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.