יום שישי, 7 באוגוסט 2015

הידד למלבה"ד: יצחק הסוף איננו, מליצות נפוחות, ניטשה באנגלית


הרבה שותפים יש בספר, והכותב הוא רק אחד מהם. אחריו יבואו עורכים ומתקינים, מביאים לדפוס, מדפיסים (פעם קראו לסַדָּר של אותיות הדפוס  שהיו עשויות עופרת, כזכור לזקני הדור  'בחור- הזעצער', והיה מקובל להאשים אותו בכל הטעויות), מגיהים, מעצבים וכורכים, וכל אחד מהם יכול לתרום להצלחתו של הספר או לכשלונו.

כל כך הרבה דברים יכולים להתרחש במהלך הבאתו של ספר לדפוס, והרי זה פלא שרוב הספרים בכל זאת יוצאים כמעט ללא פגם, מתוקנים ומשוכללים.

את הרשימה הפעם נקדיש לחוליה החשובה והחלשה שבשרשרת, המביא לבית הדפוס (המלבה"ד)  זה שאמור לקשור בין כל המעורבים ולוודא שהכל יסתדר  ולכמה כשלונות מפוארים שלו.

א. יצחק הסוף איננו


ב-4 ביוני 1957 פרסם  אפרים קישון, במדורו 'חד גדיא' בעיתון 'מעריב', את הפיליטון הגאוני (באותם ימים קראו לרשימות של קישון 'הומורסקות') 'זכר צדיק לברכה', שזכור יותר בשם 'יצחק הסוף איננו'. הרשימה הפכה מיד למערכון ששולב בתכנית השנייה של להקת 'בצל ירוק' (1958) ונדפסה בספרו 'הכל תלוי' (טברסקי, תשכ"א).

מעשה בעורך הלילה של העיתון 'גדר' ('דבר' כמובן), ששם לב כי סופו של המאמר החגיגי על ההסתדרות חסר. כיוון שמיהר, השאיר העורך הוראות ליצחק, המעמד הוותיק של העתון, אך שכח לפסקן. הוא כתב לו 'אבל יצחק הסוף איננו' וכן 'ההסתדרות לשים במסגרת'. המעמד הבין שפקיד בכיר ושמו יצחק הסוף מת, ויש להכין מודעת אבל ('מסגרת') בחתימת ההסתדרות.

מכאן התחיל מחול שדים מטורף, שרק קישון ידע לתארו בכישרון כזה. מודעות אבל נדפסו, עצרות נערכו, אנדרטאות הוקמו ואפילו רחוב נקרא על שמו של יצחק הסוף. תוך זמן קצר גם נמצאה תמונתו ועזבונו הספרותי פורסם בהוצאת 'גביר' (היא הוצאת 'דביר', שהתמחתה באותם ימים בפרסום סדרת 'כל כתבי')...

 


האנדרטה של יצחק הסוף; איור: דוש (אפרים קישון, הכל תלוי, 1961, עמ' 136)

ב. מבול של מליצות נפוחות

'מדרש תהלים', הידוע גם בכינוי 'מדרש שוחר טוב' (על שם הפסוק שבו נפתח הספר), ראה אור בוורשה בשנת 1865 עם פירושו של הרב אהרן משה פאדווא מקארלין.


אתר סריקות הספרים המעולה Hebrew Books, שמתמחה בספרות תורנית ובמאגריו סרוקים כבר אלפי ספרים, העלה גם את הספר הזה לאינטרנט. והנה, בעותק שממנו נסרק הספר ב'היברו בוקס' מאן דהוא נתן דרור לעטו והעיר על הנדפס בסוף הספר: 'מבול של מליצות נפוחות!'.


ויהי ערב ויהי בוקר, ומכון תורני ירושלמי ושמו 'מכון זכרון אהרן', שמוציא ספרי מדרש והלכה, ראשונים ואחרונים, בשיטת הסרט הנע, הוציא בשנת תשע"ב את 'מדרש תהלים' במהדורה מפוארת ועמוסה כל טוב.


אבל אללי, הטקסט שבחרו להקליד ממנו היה, מסתבר, המהדורה שנסרקה בהיברו בוקס, וזה העגל שיצא...

עמ' תרסב

תודה לידידי י'.

ג. ניטשה באנגלית

פרידריך ניטשה (1900-1844)

אבל לא רק אצלנו מחפפים, הנה דוגמה מספרות העמים.

פרופסור בני בראון מהאוניברסיטה העברית הפנה את תשומת לבי לספר תרגומי שירת פרידריך ניטשה מגרמנית לאנגלית. הספר נקרא: The Peacock and the Buffalo: The Poetry of Nietzsche (הטווס והתְאוֹ: השירה של ניטשה), והוא ראה אור בשנת 2010, בהוצאה הלונדונית הנחשבת Bloomsbury Publishing.


'הקנקן נאה', כתב לי בני, 'וגם מה שיש בו משובח. חלק מן השירים ממש יפים, והתרגום (שהוא מילולי, לא אמנותי) נראה מוצלח. והנה, דווקא באחד השירים היפים והמרגשים ביותר, Vereinsamt (בדידות), בתוך הטקסט הגרמני (עמ' 100), השתרבבה הערת העורך או המגיה: [?caps ok], דהיינו, האם הסימון של האותיות הרֵישִׁיוֹת בגרמנית נעשה כהלכה? ברגע הראשון זה קצת מקלקל את הרצף הדרמטי של השיר, אחר כך זה משעשע, ובסוף מתגברים וגם נהנים מהטקסט. אגב, נדמה לי שהאותיות הרישיות אכן לא סומנו כהלכה והמילה flugs צריכה להיות באות קטנה...'.






23 תגובות:

  1. שגיאות שונות ומשונות יש הרבה מאוד, וכמו שהיו אומרים פעם: מאלאן. אבל יש גם שגיאות ניקוד שאינן מצחיקות, אלא פשוט טעויות בשל אי ידיעת ניקוד. לדוגמה, בראשית הרשימה הזאת המלה "לסָדָר", והרי מדובר בבעל מקצוע וצ"ל סַדָּר.

    השבמחק
  2. הוי ,תעויוט !
    חברתי הטובה כתבה על כך וקראה לכך"ציד שדים". וממה ה"שדים ", צר"ל? מראשי התיבות של שגיאות דפוס ,כמובן ! ואכן שגיאות מי יבין ומנסתרות נקני...

    השבמחק
  3. מניח שהמכתב הנוכחי יוליד מבול של דוגמאות, ובכל זאת אביא אחת אמיתית להגחיך. בקיבוצנו היתה בהמת משא מסורה ונאמנה, פרד חרוץ בשם "אפור", כצבע אדוניו כמובן. הנוער אהבו עד מאד וכשזה השיב נפשו לבוראו, ביקשו שני נערים להביא את הידיעה העצובה לידיעת הקיבוץ כולו. המקום הבטוח ביותר היה לוח המודעות. עשו זאת על מפית לניגוב ידיים שמצאו בחדר האוכל. צרה וארוכה עד כדי כך צרה, שלרחבה היה מקום בערך למילה אחת בלבד. ואכן היתה זו צרה. על המפית כתבו הנערים כך:
    לצערנו
    הרב אפור
    נפטר

    אחד החברים שהציץ במודעה שאל בפליאה: "מי זה הרב אפור?".

    השבמחק
    תשובות
    1. הרב אפור נקבר בטח בסמוך לקבריהם של שמואל ב', התנא קמא והבבא בתרא.

      מחק
    2. סמוך ונראה לקבר בן דודו "בנימין הצדיק", שהיה חמור שנקרא כך ע"י בעליו שחיבבו ביותר עד לאחת, וכבוד גדול עשו לו במותו.

      מחק
    3. טעיתי...
      הקבר הוא של "שמעון הצדיק" (בצפון, לא בירושלים),
      ויש דיעות שהיה דווקא סוס...
      יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּֽנָה:
      גיגלתי "החמור הצדיק",
      ויצא העגל הזה...
      תנצב"ה זיעועכי"א בספשצ"ג

      מחק
    4. בחיפה ישנו רחוב על שמו של דוד בר-רב-האי, שהיה עורך דין חיפאי וחבר כנסת (מטעם מפא"י).
      אנשים רבים, שלא הכירו את המנוח ואינם מכירים אותו, קוראים לרחוב "רחוב הרב בר-האי".
      אני ממתין בסבלנות ליום שבו ימצא מבנה בגליל שיוחלט שהוא קברו של הרב בר-האי, ורבים יסעו לשם מחמת סגולות הבריאות והזוגיות יש בביקור בקבר.

      מחק
  4. על הוספות "מחוכמות" בספר, הרי דרויאנוב:

    1244 עם-הארץ "למדן" בא אל הרב וביקש, שישאיל לו מסכתא עירובין. אמר לו הרב: 'שלושה אני מתנה עמך: שלא תלכלך את הספר, שלא תכתוב שום דבר על הגווילים ושלא תרשום בשום מקום שמך'.
    הסכים השואל, לקח את המסכתא והלך לביתו, פתחהּ ומצא: "נתגלגל חוץ לתחום – אם ספק, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר-גמל".
    תמה תמיהה גדולה: ממה נפשך: אם חמר לא גמל, ואם גמל לא חמר? אלא ודאי טעות-הדפוס יש כאן. טבל עט בדיו והגיה על הגוויל: "הרי זה חמר גמוּר".
    לימים החזיר את המסכתא להרב. מצא הרב את "ההגהה" ואמר ל"מגיה": בוא וראה, שבהגהה אחת עברת על כל שלושת התנאים, שהתניתי עמך: את הספר ליכלכת, על הגוויל כתבת, וגם שמך רשמת...

    [נוסח אחר: ...טבל עט בדיו והגיה על הגוויל: "הרי זה חמר בן-גמל".
    לימים החזיר את המסכתא להרב. מצא הרב את "ההגהה" ואמר למגיה: "בוא וראה, שבהגהה אחת עברת על כל שלושת התנאים, שהתניתי עמך: את הספר ליכלכת, על הגוויל כתבת, ולא די ששמך רשמת, אלא שגם שם אביך הוספת..."]

    השבמחק
    תשובות
    1. מסופר, שמצאו הערה על הירושלמי של ביאליק, על דברי הגמרא: "אמר רבי לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו", (ירושלמי פסחים פרק י ה"א), כתב ר' חיים נחמן בהערתו: "נסיתי את שניהם, ואני יכול להעיד שאין זה אותו הדבר",

      מחק
    2. מי יודע כמה חטא ביאליק, שכל טפשות שעלתה בדעתו של מישהו יוחסה לו.

      מחק
  5. בפורום אוצר החכמה http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=23469 טוענים שמגיע להם קרדיט

    השבמחק
    תשובות
    1. חס ושלום שאמנע קרדיט מבעליו. המוצא החוקי של ה'מליצות הנפוחות' הוא י', שחפץ בעילום שמו. הוא שפרסם באוצר החכמה, והוא שמסר לי את המידע למען אפרסמו, ועל כך הודיתי לו. ואודה לך אם תפרסם את תשובתי זו גם בפורום המכובד שם.

      מחק
  6. יפה שעה של קורת רוח באתר בזה מכל חיי האתרים האחרים...

    השבמחק
  7. אונד וו איז נאוייעך(נח) מיט מיט זיבן גרייזן?

    השבמחק
  8. אם מדברים בספרים ומה שכתוב בהם, ואיך כתוב בהם; אזי : מחבר הביא את ספרו לרב בשביל לקבל הסכמה. לאחר זמן קצר, שואל המחבר את הרב אם עין כבר בספר ויש לו הערות, עונה לו הרב "חסר קצת אש" שואל המחבר: האם לכניס יותר אש לספר? לא, עונה הרב "עדיף שתכניס את הספר לאש"

    השבמחק
  9. יש יצירות סאטיריות משובחות של אפרים קישון, כגון "סאלח [צאלח!] שבתי" או "השוטר אזולאי", הגם שלמבצעים יש חלק לא מבוטל ברמת היצירות האלה. "יצחק הסוף איננו" אינה אחת מהן. אחרי שנות דור של כתיבה יום-יומית והצלחה מסחררת, כאשר הקהל קצת שבע והביקורת התפעלה קצת פחות, קישון הפטריוט הלוהט עבר לשוויצריה. וזה דווקא בשנים שהשמאל, שנגדו השחיז את קולמוסו הוכה וחוסל, ויד הימין עושה חיל. בימי אותה הסתדרות, זיכרונה לברכה, שעליה לגלג קישון בקטע המגושם הזה, אדם יכול להתפרנס בכבוד מעבודתו, וידו השיגה גם לרכוש מעון למשפחתו (זוכרים? היה פעם "שיכון עובדים"). היום זורם הון עתק רק להתנחלויות.

    השבמחק
  10. תודה ש'הוצאת מהנפטלין' את יצחק הסוף של קישון. כל כך מצחיק! עונג שבת..

    השבמחק
  11. למקפידים על הסדר והניקוד הנכון הנה ההבדל בין פסימיסט לאופטימיסט
    מתאים לימינו אלה.
    אומר הפסימי מהרסיך ומחריביך ממך יצאו .
    אומר האופטימי עם קצת רצון טוב של כולנו
    מהרסיך ומחריביך . ממך יצאו.
    ודי לחכימא ברמיזה.

    השבמחק
  12. בספרי בדיחות נטו לקרוא למלב"הד "הבחור הזעצער". הבחור הסדר. ועליו סבבו בדיחות לרוב.
    דוגמא לכך, סדר שפרסם על עצמו שמגיה ספרים.
    ונקט בלשון הפסוק
    "אשר דבר המלך ודתו מגיה" אלא שכתב בשגיאים.
    ניגש עובר אורח והוסיף את המשך הפסוק.
    "אבל גדול ליהודים"

    השבמחק
  13. פרופ' אסף
    ואולי המילים "מבול של מליצות נפוחות" שייכות לנוסח המקורי והנכון של הספר ובדין כללו אותו אנשי מכון זכרון אהרן במהדורתם.
    יתכן שבעל המהדורה שנסרקה באתר Hebrew Books הוא הוא המקלקל והמשחית והוא אשר השמיט מילים נפלאות אלו ממהדורתו והתוספת בכתב-יד איננה פרי רוחו של בעל טופס הספר הזה אלא תיקון והשלמה שהשלים על גבי הטופס שבידו מתוך מהדורה נאמנה יותר, כשראה שהמשפט החשוב הזה נעדר מספרו, מסתמא מחמת בחור הזעצער שלא דק בעניינים הנשגבים שבספר.
    אני מניח שאנשי מכון זכרון אהרן כלל לא הכירו את הטופס שבאתר Hebrew Books וההדירו לתומם את הספר מתוך מקורות משובחים ונאמנים יותר, שלא שלטה בהם יד המשחיתים והמקצרים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לימוד הזכות היחיד פה הוא השעה בה נכתבה תגובתך.

      מחק
    2. התגובה הכי טובה כאן! אין כמו הומור שברגע הראשון לוקחים ברצינות

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.