יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

פרידה מאיתם הנקין

איתם הנקין, 2014 (צילום: דוד אסף)

איתם הנקין (2015-1984), שנרצח באכזריות עם רעייתו נעמה בליל יום חמישי שעבר, יום שלישי של חול המועד סוכות (1 באוקטובר 2015), היה תלמידי.

מי שקרא את הידיעות עליו בכלי התקשורת המודפסים ובאתרי האינטרנט, שהכתירוהו בתואר 'הרב איתם הנקין' יכול היה להתרשם שמדובר ברב מן המניין היושב על מדין או מלמד גמרא ב'כולל' כלשהו. אכן, איתם הוסמך לרבנות, אך הוא כלל לא ראה את עצמו 'רב' ולא עלה על דעתו לשמש ברבנות ולהתפרנס ממנה. לימודי הרבנות שלו (2011-2007) היו המשך אינטלקטואלי טבעי ללימודיו בישיבה וחלק בלתי נפרד מעולמו הסקרני והלמדני שמעולם לא ידע שובע. איתם ראה את עצמו, בראש ובראשונה, חוקר אקדמי בראשית דרכו, שמכשיר את עצמו, בתהליך הבשלה אטי אך בטוח בעצמו, להיות היסטוריון חברתי של יהודי מזרח אירופה. זו הייתה תשוקתו הגדולה ביותר, זה מה שבער בו והניע אותו ולקריירה זו ייעד את עצמו. לולא היד הזדונית שלחצה על הדק האקדח וקטלה את חייו הצעירים היה עולם מדעי היהדות זוכה בלי ספק בחוקר יוצא דופן ובעל שיעור קומה.

באותו לילה מר ונמהר שהיתי בחו"ל. הידיעה הנוראה השיגתני באישון לילה והלמה בי כבמכת קורנס. בחדרי שבבית המלון בצ'רנוביץ שבאוקראינה  כה רחוק מן הבית  נדדו מחשבותיי בלי הרף לאותם רגעי אימת המוות שהיו מנת חלקם של איתם ונעמה, לזוועה שנגלתה לעיניהם של ארבעת הילדים שראו את הוריהם מוצאים להורג, ולאבדה הבלתי נתפסת של מי שרק תמול שלשום עוד דיברתי אתו ורקמתי עמו תכניות, של מי שתליתי בו תקוות כל כך גדולות. היה איש וראו איננו עוד...

למחרת, עמדתי עם חבריי לנסיעה בצ'רנוביץ, ליד ביתו של אליעזר שטיינבָּרג (1932-1880), סופר ומשורר ביידיש שהתפרסם בעיקר במשלים שחיבר. קראתי בפניהם בקול רועד את המשל היפה על הכידון והמחט ('די שפּיז און די נאַדל'ׂׂ), בתרגומו של חנניה רייכמן, והקדשתי אותו לזכרם של איתם ורעייתו, שבאותם רגעים ממש הובאו למנוחות בירושלים.


איתם היה 'ילד פלא'. נפגשתי אתו לראשונה בשנת 2007. הוא היה אז 'אברך משי' (כהגדרתו), בן 23 בסך הכל. תלמיד ישיבת 'ניר' שבקרית ארבע, שמאחוריו כבר רשימה ארוכה של פרסומים בכתבי עת תורניים. הוא פנה אליי בדואר האלקטרוני ולאחר כמה התכתבויות הזמנתי אותו לפגישה. הוא אכן בא. שוחחנו ארוכות ומאז נפשי נקשרה בנפשו. ממאמריו ומשיחותינו הרבות הבחנתי מיד שיש לו את 'זה'. יש לו את אותן תכונות ואופי וכשרון  חמקמקים ובלתי ניתנים לכימות או להגדרה  של מי שנועד להיות היסטוריון, והיסטוריון טוב.

לא הייתי זקוק למאמץ מיוחד כדי לשכנע אותו שמקומו וייעודו אינו בין כתלי הישיבה ואת כשרונותיו אל לו לבזבז על פלפולי הלכה. שומה עליו להיכנס להיכלות האקדמיה ולהכשיר את עצמו באופן מקצועי למה שבאמת מעניין אותו, למה שהוא באמת אוהב: מחקר היסטורי ביקורתי.

איתם נרשם אפוא ללימודים באוניברסיטה הפתוחה ובתוך שלוש שנים (2012-2009), בד בבד עם השלמת לימודיו בישיבה, סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון. מיד לאחר מכן נרשם ללימודי התואר השני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב ובהנחייתי חיבר בשנת 2013 עבודת גמר (תיזה) מעולה, שכותרתה: 'מחיבת ציון לאנטי-ציונות: תמורות באורתודוקסיה המזרח-אירופית – הרב דוד פרידמן מקרלין (1915-1828) כמקרה מבחן'.

איתם, שבא מעולם לימוד ישיבתי, שהוא כה שונה מהעולם האקדמי, השתלב בלי שום קושי בלימודים באוניברסיטה. הוא הפנים במהירות את דרכי השיח האקדמי, את צורת החשיבה והכתיבה, וגם החל לטעום את טעמיו המיוחדים של עולם זה – כך למשל ביוני 2014 הוא השתתף, לראשונה בחייו, בכנס אקדמי של דוקטורנטים צעירים, ישראלים ופולנים, שנערך בוורוצלב שבפולין. הוא השמיע שם (שוב לראשונה בחייו) הרצאה באנגלית, ושאב סיפוק רב מן המפגש החווייתי עם חוקרים וחוקרות בני גילו שעוסקים בנושאים משיקים לשלו. לא פעם ולא פעמיים שאלתי אותו אם קשה לו, כשומר מצוות, ללמוד דווקא בקמפוס התל אביבי הפתוח וה'חילוני' כל כך. תשובתו הייתה שלילית מכל וכל. הוא הרגיש נוח ולדבריו  שלא נועדו בשום אופן כדי לרצותני  מעולם לא חש בקושי כלשהו. 

אהבתי אותו והערכתי אותו. אהבתי את אופיו הנוח והאופטימי, את ענוותנותו התמימה, את בת השחוק שהייתה נסוכה דרך קבע על פרצופו. אהבתי את גישתו החיובית וה'זורמת' לכל דבר ועניין, ובעיקר אהבתי את חוש ההומור הסרקסטי שלו, את יכולתו לצחוק על עצמו, על עולמו, על המתנחלים ועל ההתנחלויות (ככל שיכולתי להתרשם, הוא היה אדם מתון מאוד ורחוק מלהט פוליטי או משיחי), על העולם האורתודוקסי שבתוכו חי ועל העולם האולטרה-אורתודקסי שאותו חקר. הוא היה אדם כלבבי, ויש לי תחושה שגם אני הייתי כלבבו. כשאמרתי לו פעם, שהסיבה שאני מוכן להיות מנחה שלו היא משום שאני מקפיד על כך שתמיד יהיה לי לפחות דוקטורנט אחד שהוא דתי ומתנחל, כדי שלא יוכלו להאשים אותי בחוסר פתיחות וסובלנות, הוא הגיב בחיוך רחב...

ויותר משאהבתי אותו הערכתי אותו על ידיעותיו העצומות, על יכולת הלימוד וההתמדה שלו, על יסודיותו, חריצותו ויעילותו, על צורת חשיבתו המקורית והביקורתית, על תרבות הכתיבה המצויינת שלו, על יכולתו ללמוד מכל אדם ועל נדיבותו לחלוק את ידיעותיו הרבות עם כל אדם. בתוך תוכי הרגשתי סיפוק וגאווה שזכיתי בתלמיד כזה.

מיד לאחר שסיים את התואר השני נרשם איתם ללימודי התואר השלישי. שנת 2014 הוקדשה לגיבוש נושא ולכתיבת הצעת המחקר. איתם התעניין במיוחד במעמד הרבנות במרחב הליטאי בשלהי המאה ה-19 ואסף חומר עצום בהיקפו, ממוין בכרטיסיות ובמחשבו, על אין ספור רבנים שכיהנו בעיירות הרבות. הוא רצה לתאר את המעמד החברתי המיוחד של חוג זה, ולעמוד על הטיפוסים החברתיים שהרכיבו אותו, בעיירות ובערים. אך לבסוף, מסיבות שונות שלא אפרט כאן, החלטנו בעצה אחת לזנוח את הנושא ולחפש נושא אחר. הצעתי לו לכתוב ביוגרפיה ביקורתית של החפץ חיים, הלא הוא ישראל מאיר הכהן מראדין (1933-1839), הדמות הנערצת ביותר בעולם החרדי של המאה ה-20 ולמעשה עד ימינו אלה (רק לפני שבועיים כתבתי בבלוג מאמר על רשמי ביקורי בראדין, וציטטתי שם דברים שמסר לי איתם. מי יכול היה אז לתאר לעצמו לאן יגיעו הדברים בעבור זמן קצר). תחילה הסתייג איתם מן הרעיון. 'מה אפשר לחדש עוד על החפץ חיים?', שאל בספקנות, אך ככל שחלף הזמן וככל שהעמיק חקר הוא הלך והשתכנע כי אכן מדובר בנושא ראוי. כדרכו, הוא הסתער על הנושא ובתוך זמן קצר כתב תכנית מחקר לתפארת. בסוף מרס 2015 אושרה תכניתו לכתוב דוקטורט בהנחייתי, שנושאו יהיה 'הרב ישראל מאיר הכהן בעל "החפץ חיים": ביוגרפיה'.

זמן קצר לאחר מכן הגשתי את איתם כמועמד אוניברסיטת תל-אביב למלגת נתן רוטנשטרייך. זו היא מלגת הקיום היוקרתית ביותר המוצעת היום לתלמידי התואר השלישי באוניברסיטאות ישראל והיא כמובן תחרותית. אין צריך לומר, וכפי שצפיתי מראש, שאיתם זכה בה. הוא הגיב על הזכייה באיפוק אופייני אך בשמחה לא מסותרת, ניכר היה שבאותה שעה שבישרתי לו על כך הוא היה המאושר שבאדם. כדי לקבל את מלגת רוטנשטרייך מתחייב התלמיד להתפנות מכל דבר אחר, להקדיש את עצמו למחקר ולסיים את הדוקטורט בתוך שלוש שנים. איתם התחייב, ובלי ספק גם היה עומד בהתחייבותו זו. הוא עמד לקבל את התשלום הראשון בנובמבר 2015. ועכשיו הוא לא זכה ואנו לא זכינו. 

אפשר להפליג עוד ועוד בשבחיו של איתם ומן הסתם עוד יעשו זאת גם אחרים. אסתפק בהבאת מכתב ההמלצה שכתבתי עליו לחברי ועדת מלגת רוטנשטרייך. בדרך כלל נוטים ממליצים להפליג בדברי גוזמה בשבחיו של מועמדם, אך אעיד עליי שמיים וארץ כי במקרה של איתם התכוונתי לכל מילה שכתבתי. 

יהי זכרו ברוך.




בארכיוני מצאתי 'אוטוביוגרפיה מחקרית' שהכין איתם לבקשתי, לקראת ההגשה למלגת רוטנשטרייך, ובה הוא מספר מעט על עצמו, בענווה ובהומור:






100 תגובות:

  1. ממש נשבר הלב. יהא זיכרו ברוך

    השבמחק
  2. ישר כוח על הדברים החשובים והמרגשים, אוסיף שבניגוד לדברים שכתבת בהתחלה - שיש כביכול מתח בין הצגתו בתקשורת כ'רב' ובין העובדה שלא התכוון להתפרנס מהרבנות ולעסוק בה בפועל, וכן האמירות על כך שמבחני הרבנות נעשו רק כהמשך ללימודיו בישיבה וכו', והצגתו כחוקר מן השורה - זה לא מדויק ונכון ויכול ליצור מצג שווא. הוא המשיך כל הזמן בלימוד התורה וכן בכתיבה התורנית - אם בספר שבכתובים שהיה נראה ככרך ראשון בסדרה ארוכה וכמובן שהיה מפרסם עוד ספרים רבים, ואם במאמרים רבים כל הזמן, בכל סוגיה שעולה לדיון - והיה ודאי שמח גם ללמד תורה ברמה גבוהה ואני מאמין שהיה עושה זאת (יש בתחום בעיה של תקנים דומה ואפילו יותר חמורה לבעיה באקדמיה). הוא המשיך גם בעריכה ושיפוט מאמרים בשותפות בכתב העת אסיף (דרכו נוצר קשר), ולא על מנת לקבל כסף (לבושתי וצערי לא זכינו, והדבר לא עלה אף פעם כסיבה וכתנאי), במדור שייסד וערך וקיווה שיעלה לגדולה (ומעט התאכזב דומני, אם כי כפי שכתבת היה תמיד בגישה חיובית ואופטימית) של 'אישים ושיטות', ובכלל היה מעורב מאוד בחלק ההלכה. בהקשר הזה (כפי שבא לידי ביטוי בייסוד החלק בתוך כתב עת תורני ישיבתי, וכן בשליחת ופרסום המאמרים מסוג זה בכתבי עת תורניים) הוא בפירוש ראה בהיסטוריה חלק מ'לימוד התורה', ולא ראה מתח בין הדברים (בין ישיבה לאקדמיה) אלא המשך ומימוש שלהם, ודבר שגם 'בית המדרש' ו'תלמידי החכמים' צריכים ויכולים לעסוק בו.

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני מחזק את דבריו. כהיסטוריון בעצמי אני יכול להעיד שאיתם תמיד ראה עצמו גם כתלמיד חכם וגם כחוקר, ורצה להיות טוב ככל האפשר בשני התחומים.

      מחק
    2. איתם היה חבר קרוב. בכנס בוורוצלב שהינו יחדיו באותו חדר והמשכנו יחדיו בטיול קצר. התיאור של פרופ' אסף יפה ואולם אני הכרתי בו צד נוסף ושונה והוא הצד הלמדני הלכתי הפלפלני דווקא. צד זה לא בא על פני המחקר האקדמי אלא במקביל אליו במשך כל תקופת הדוקטורט, את שניהם אהב "באמת". את ספרו על הלכות כשרות הוא הוציא ב-2011 (לפני הדוק.) ושמח מאוד בספרו על הלכות שבת שאמור היה לראות אור בקרוב (במקביל לדוק.). את ספרו האחרון כתב זמן מה לאחר "שהכריע על 'היכלות' האקדמיה" וראה בעיסוקו ב"פלפולי הלכה" עיסוק מרכזי בה"א הידיעה גם לשנים הבאות ולאחר שיגמור את הדוקטורט (את זאת אמר לי במפורש). כיוון ששנינו מלמדים הלכה במדרשות (הוא בנשמת ואני בברוריה) שנינו בעלי תואר רב ואיננו משתמשים בו, שנינו עוסקים במחקר אקדמי בתחום יהדות מזרח אירופה - מצאנו נושאים רבים לשיחת רעים. את זמנו בוורוצלב העביר בעיקר בלימוד הלכתי בחדרינו הקט. עסקנו שם יחד במסכת חולין וע"ז בהלכות בליעה בכלים וכשאמרתי לו שהגיע הזמן לרדת ולהצטלם עבור תמונה קבוצתית של משתתפי הכנס הוא אמר לי שחבל על הזמן והמשכנו ללמוד ואכן לא הצטלמנו. הוא לא התרועע רבות שם עם החוקרים והעדיף, בניגוד אלי, להדיר את עצמו מפעלויות התרבות שהיו בערבים (ערב אחד שמענו קונצרט וערב אחד ראינו סרט), כדי לנצל את כל זמנו - ושוב ללימוד ההלכתי. אמנם נכון הדבר שהוא לא ראה את עצמו כ'רב' ולא עלה על דעתו לשמש ברבנות, ואולם יש הבחנה ברורה בעולם הישיבות בין רב ללמדן. מפאת צניעותו הוא לא אמר שהוא רוצה להיות למדן, ואולם זה מה שהוא היה ואל זה התכוונן על ידי לימוד לעומק של "פילפולי הלכה" והעלאת חידושיו אל הכתב וכל זאת לאחר שהחליט ללמוד באקדמיה. כאשר היה מגיע לספריה הלאומית נהגנו לדבר בעיון בסוגיה הלכתית או דיוק למדני ברמב"ם, לצד מחקרים חדשים בנושא יהדות מזרח אירופה. מתוך שיחות אישיות שהיו לנו אני יכול להעיד שאיתם לא היה "סגור" על מה יעשה בעתיד ולא היה ברור לו שהוא רוצה להשתלב באקדמיה. כן היה ברור לו שהוא יעסוק במקביל בליבון ההלכה בעיון ובמחקר היסטורי כפי שעשה עד עתה. לא הצלחתי לשכנע אותו לשלוח את מאמריו לכתבי עת אקדמים, כיוון שהוא לא ייחס לכך חשיבות והעיקר מבחינתו לפרסם את הדברים ללא עיכובים. ניסתי לשכנע אותו לכתוב ולפרסם גם באנגלית ואולם בניגוד למקובל בעולם האקדמי - גם בזה הוא לא מצא חשיבות יתירה. אני זהיתי בו את הגֵנים של משפחת הנקין שמתבטאים בעיקר בלמדנות יסודית וביושר אינטלקטואלי - שורש משותף הן ללמדנות ההלכתית והן למחקר ההיסטורי שהוא לא ראה בהן ניגודיות ואכמ"ל.

      מחק
    3. אני מצטרפת לדברי דוד. איתם ז"ל היה סטודנט שלי באוניברסיטה הפתוחה וכתב בהדרכתי עבודה סמינריונית מצטיינת. הוא היה חריף ודקדקן, למדן ומלומד אמיתי.
      אני משתתפת בצער המשפחה

      מחק
  3. נאה ומרגש. לא זכיתי להכירו אישית, אך עקבתי אחריו ואף התכתבנו במייל עקב הענין המחקרי המשותף. בבואה צעירה ראיתי בו, אבלטו"א.

    השבמחק
  4. עצוב. מאד עצוב.

    השבמחק
  5. מצטרפת לדברי המגיב אייל כאן מעליי.
    ובכל מקרה תודה על הדברים, פרופ' אסף. בתור חברה של בני הזוג הנקין אני חשה צמא גדול להספדים ולדברי זכרון שעומדים על עומקם וכשרונם יוצא הדופן של איתם ושל נעמה, והסיקור הבנאלי אינו מספק ואף מתסכל. שוב תודה לך על דבריך.

    השבמחק
  6. שירים שכתבה נעמה ז"ל

    http://www.rangolden.co.il/?p=6033

    השבמחק
  7. עצוב מאוד, מכל בחינה שהיא. ואפשר להוסיף: יש אירוניה אכזרית במיוחד בכך, שאדם העוסק בהיסטוריה ומבין אותה לעומקה, מאבד את חייו במסגרת סכסוך בעל מימדים היסטוריים. איתם הנקין ז"ל מצטרף לכשרונות גדולים אחרים באקדמיה שנגדעו בסכסוך קשה וארוך זה (גם אם חלקם בגילאים מבוגרים יותר) : לוי ביליג ובנימין קלאר, שנרצחו בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, אהרון קציר ומנחם שטרן - שהיו מבוגרים ומפורסמים יותר, ובוודאי יש עוד דוגמאות.

    השבמחק
  8. בתור תלמידה של הרב איתם, אני חייבת להסתייג ממה שנכתב. הרב איתם בהחלט גם לימד תורה והלכה ולא ראה בזה עיסוק משני, בודאי שלא נטש אותו לטובת המחקר ההיסטורי. כמו שנאמר כאן, הדברים אצלו הלכו בד בבד, ללא החלוקה הדיכוטומית שהוצגה כאן.
    אבל תודה שכתבת על הצד המחקרי שלו, שפחות דובר עליו.

    השבמחק
  9. אני מצרפת בקשה שאולי תהיה רלבנטית לקוראים ולכותבים שלעיל:
    "שלום, אני שכנה של משפחת ערמוני (ההורים של נעמה הנקין). הייתי אצלם בחג, ואימא של נעמה הביעה רצון לקרוא ולראות את מה שפורסם על נעמה ועל איתם בכל כלי התקשורת וברשתות החברתיות – כתבות, סיפורים, דברים משמעותיים, זיכרונות ועוד, בעיקר כדי לשמור את זה עבור הילדים לעתיד. קשה מאוד להשתלט על כל החומר הרב והמרגש, אבל זה חשוב להם. אנא פרסמי את הבקשה הזו, עם המייל הפרטי שלי אליו אפשר לשלוח חומרים – rachcb1@gmail.com. נא לכתוב בנושא המייל 'משפחת הנקין'. רק בשמחות"

    השבמחק
    תשובות
    1. דיון בפורום אוצר החכמה.
      https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&uact=8&ved=0CB0QFjAAahUKEwiG4aS0qq7IAhUEWxoKHWqFBsM&url=http%3A%2F%2Fforum.otzar.org%2Fforums%2Fviewtopic.php%3Ff%3D19%26t%3D24139&usg=AFQjCNHCOnI5YUclAxsTb4JPMgUQJzEPFw
      או חפשו ברשת
      פורום אוצר החכמה הנקין

      מחק
  10. אליקים רובינשטייןיום שלישי, 06 אוקטובר, 2015

    קראתי בדמע. נזדמן לי לקרוא מכתבי איתם הי"ד ,ומבלי להכירו זיהיתי גדולה מדעית צומחת. כמה חבל על דאבדין.
    ואגב,נזדמן לי לכתוב וגם להרצות לא מעט על החפץ חיים זצ"ל, וצר על שביוגרפיה פרי עטו של איתם הנקין לא תיכתב.

    השבמחק
  11. מאד התרגשתי לקרוא את דבריך - פרידה מאיתם הנקין.
    כמי שעבר בילדותו שני פיגועי טרור בירושלים של פברואר 1948 אני נדהם מחדש לשמוע ולקרוא מפעם לפעם על המשך הטירור הקוטל את טובי בנינו.
    יהי זכרו ברוך

    השבמחק
  12. תודה מקרב לב על הדברים היפים והמרגשים. ניכרים דברי אמת.
    לא זכיתי להכיר את איתם באופן אישי (אם כי התכתבנו קצת), אולם קראתי בשקיקה את כל מה שיצא מתחת ידיו, הן בכתיבתו התורנית והן בזו המחקרית (ולא תמיד ניתן היה לסווגה לאחת משתי הקטגוריות הללו).

    השבמחק
  13. קראתי ודמעתי. יישר כוחך. ראויים הדברים להתפרסם בתפוצה רחבה יותר.
    כל הזמן יש לי אסוציאציות לרצח ברנר, ובמיוחד לדברי אחד ממספידיו: לעולם לא יבינו פראי האדם הללו את מי רצחו...

    השבמחק
  14. תודה על דבריך הכואבים-מרגשים על איתם הנקין ז"ל.
    בשעתו פרסמתי מאמר על "מנהלל לבית המדרש- דרישת שלום מביאליק", במלאת 90 שנה לנהלל. בעקבותיו פרסם אלי שטרן באתר שלו "נוטריקון" מאמר בשם "צדיק בנהלל", על הסבא-רבא שלי הרב קלמן בן -עמי, מראשוני מתפללי בית הכנסת בנהלל, שסבי החלוץ יוסף בן עמי וחבריו בנו למען הוריהם זקניהם, שהעלו לביתם אחריהם מרוסיה.

    בעקבות זאת, פרסם שטרן מאמר נוסף "עוד על הדתיים הראשונים בנהלל" עם תמונות נוספות של בית הכנסת שצילמתי,
    והעיקר- תמונה נדירה של מתפללי בית הכנסת הראשון הזה, בשנות השלושים. התמונה פורסמה באדיבותו של איתם הנקין ז"ל מתוך ספרו 'להכות שורש' שכתב יחד עם הרב אברהם וסרמן.
    http://notrikon.blogspot.co.il/search/label/%D7%93%D7%AA%20%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D
    (אתה הגבת למאמר זה, כשמצאת לידי שם סבי בלוח הזכרון של בית הכנסת, גם את שמה של מינדל רכלבסקי, סבתו של חיים באר).

    שוחחתי בעקבותיה עם איתם הנקין שהתיר לי לעשות בה שימוש לספרי שאני כותב על ראשית השורש בנהלל. מותו המצמרר היכה בי ואני מבקש להעלות את זכרו.

    השבמחק
  15. אמנם הספד נאה של פרופסור לתלמידו, אך כרגיל לאקדמאים מסוגך אינך שוכח לעקוץ ולהעליב את עולם ההלכה בדרכך. עלבונות מסוג זה גרמו לי לזנוח את העולם האקדמי אחרי סיום תואר שני. למה להצהיר בזחיחות שגרמת לאיתם שלא "לבזבז זמן על פלפולי הלכה". באבחת ביטוי לעגני אחת מחקת את כל המורשת המפוארת שאתה מבקש לחקור כשאתה חוקר את עולמם של מעצבי ההלכה במזרח אירופה של המאה ה-19. שכחת שאיתם גם חיבר ספר "לכם יהיה לאכלה", ספר חשוב בענייני תולעים (נושא שאין בינו קשר להסטוריה) וגם חיבר לאחרונה ספר על הלכות שבת שיופיע בעז"ה בקרוב- אותה שבת שהשלכת אחר גווך בצעירותך.
    איתם הצליח שלא כרבו לחיות גם בעולם התורה וגם בעולם האקדמיה. מעטים מאוד הצליחו כמוהו במשימה זו. יהי זכרו ברוך!

    השבמחק
    תשובות
    1. לקחת את המילים מפי. מיד כשקראתי המאמר, חשבתי אותו דבר. וזה עוד יותר גרוע במקרה שלו, כי מזה משתמע שאביו שליט"א וסבו הגדול כן בזבזו זמניהם.

      מחק
  16. אכן יש כאן חשש יוהרה, יותר משמינית שבשמינית, אולי כדאי לפצות על הצניעות המופלגת של הרב איתם הי"ד.

    השבמחק
  17. אני מציע לדוד ולכולם לעיין בפורום אוצר החכמה,
    לעבור בין בתרי תכתובותיו,
    ולראות ולחוש כי נלקח מעמנו תלמיד חכם שרבנותו קודמת לתוארו
    http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=24139

    השבמחק
  18. זכיתי להכיר ולחבב את איתם ז"ל בלימודי ההיסטוריה של עם ישראל. הוא היה איש צנוע (לא סיפר שהוא "רב"), ידען גדול וחביב מאד. הזדעזעתי למשמע הרצח. מי ייתן ותגדע השנאה שמביאה למעשים האלה.

    השבמחק
  19. מתוך פורום 'אוצר החכמה'
    e: הרב איתם הנקין הי"ד ­ תוך כדי דיבור
    על ידי איש_ספר » ו' אוקטובר am 9:47 2015 ,02
    גופתו החמה של חברינו ר' איתם ואשתו עדין מוטלות לפנינו והמילים נעתקות מהפה. (ולכן בלתי ניתן לכתוב בעת הזאת מאמרי הערכה כראוי לו).
    רק אציין דבר אחד שאני רואה שלא נזכר עד עתה.
    בשנים האחרונות הוא שקד על חיבור על הלכות שבת. בירורים ומו"מ בהל' שבת החמורות. לא מחקרי, לא היסטורי, לא בירורי מנהג וכו',
    אלא ספר בסגנון של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דקדוק בד' ראשונים ומו"מ בד' אחרונים עד הוראת המעשה.
    את הספר הוא כינה: אש תמיד. (איתם שמעון). !
    כשנפגשנו לראשונה הוא הראה לי את הספר, שהיה נראה מוכן לגמרי.
    הייתי מופתע מאד, הן מהמראה שלו עצמו וסגנון דיבורו: עדין ביישני ומצטנע (מול כתיבתו שהיתה מאופינת בחריפות וחדות והיה ניתן לחשוב שמאחוריה עומד אדם תקיף וכו'), והן מהספר ותוכנו.
    כששאלתי אותו על הספר ולמה מתמהמהת הופעתו, הוא השיב לי (ואני משתדל לדייק ככל הניתן): באמת זה חלקי מכל עמלי, ובחיבור כזה אני שמח יותר מכל כתיבותיי האחרות, אלא שספר כזה אין לו דורשים ועול המימון מוטל עלי.
    מאז למדתי שהאיש החכם והצנוע הזה, מכסה הרבה יותר ממה שהוא מגלה.
    ועתה כשגופו הקדוש יורד אלי קבר, תחושות האובדן וההפסד, עם תחושת הצער והכאב על כאבם ויגונם האינסופי של ההורים והיתומים,
    קשות מנשוא!

    השבמחק
    תשובות
    1. דברי הספד של חבר קרוב - מתוך אתר 'כיפה'
      חברו של הרב הנקין מספר: תורה גדולה שנגדעה באכזריות
      הרב שמריה גרשוני, ששימש כחברותא של הרב איתם הנקין, שנרצח בפיגוע הירי בשומרון, מציין קווים לדמותו: "למרות פרסומיו הרבים, נשאר תמיד צנוע, עדין לסובבים אותו, ידען ודייקן ובעל חוש הומור שידע להשתמש בו במידה הנכונה"

      הרב שמריה גרשוני

      י"ט תשרי תשע"ו, 02/10/2015 08:30
      חז"ל בתלמוד הירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ז) השוו תלמיד חכם שמת לספר תורה שנשרף, אך בתלמוד הבבלי נאמרה השוואה זו על כל אדם מישראל. רש"י הסביר שהדמיון בין הצער על ספר התורה שנשרף לבין הצער על כל אדם שמת נובע מההנחה שאותו אדם היה יכול עוד ללמוד.

      ברב איתם הנקין, ידידי ורעי, התקיימו שני התנאים. מחד גיסא, תלמיד חכם. מאידך גיסא, אדם צעיר שעוד היה יכול להתגדל רבות בתורה.

      קטונתי מלהספיד אדם שלם כמוהו, וממילא כיון שאין מספידים במועד, אציין רק מעט קווים לדמותו.

      איתם גדל בשכונת גבעת שאול בירושלים, וכפי שאמר לי פעם בחיוך: "בסוף הכל איכשהו קשור לשם". אמנם כשאמר לי את המשפט הזה, הוא התכוון לדמויות שלמדו במוסדות בשכונה (ישיבת 'מרכז הרב', ישל"צ, מכון מאיר, ואפילו ביה"ס נועם ות"ת מורשה), לימדו בהם או גרו בשכונה. אבל עכשו המשפט התמים הזה מתקשר לי באופן ישיר למקום מנוחתם האחרונה של איתם ונעמה הי"ד.

      אופיו המרדני גרם לו בילדותו ובנעוריו להתנגשויות עם המוסדות שבהם למד, עד שמצא את מקומו בישיבת 'חיצים' באיתמר. הוא החל להדריך בתנועת אריאל ולכתוב לעלון התנועה. עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית עבר ללמוד בישיבת ההסדר בקרית ארבע. במהלך לימודיו לפני הצבא הכיר את נעמה, והתלבט לגבי אופי שירותו הצבאי. בסופו של דבר, הוא בחר בשירות קרבי. התגייס לגולני והתחתן עם נעמה. למרות נישואיו, הוא יצא לקורס מ"כים – דבר שהאריך את שירותו הצבאי. את מגוריהם בתקופה זו קבעו איתם ונעמה ביישוב פדואל, ליד הוריה. הוא הספיק ללמוד מעט בישיבת פדואל, ופרסם בתקופה זו מעט הומורסקות. כשתמהתי על סוגה זו של כתיבה, הוא אמר לי בהתנצלות שבתקופה זו קרא ספרים של אפרים קישון, והוא כותב בסגנון שהוא קורא. לימים ראיתי את העיקרון שציין מתיישם גם בתחום העיון, ההלכה וההיסטוריה.

      עם סיום שירותו הצבאי, עברו הזוג הנקין לירושלים. שם עבד איתם במשרה חלקית, אך מדי יום היה נוסע לקרית ארבע ללמוד בישיבה (ללא חובה, ואף ללא מלגה). בתקופה זו התקרב לרב דב ליאור ולרב אבי סמוטריץ'. בהפסקת הצהריים בין סדרי הלימוד השקדני והמעמיק שהיינו לומדים, היה איתם מבלה בספרית הישיבה ואוסף חומרים שלימים שובצו במאמרים פרי עטו. יום אחד הציע לי להקים לתחיה את ביטאון הישיבה 'עלוני ממרא'. הצטרפתי אליו בספקנות, ספקנות שהתבררה כמיותרת לחלוטין. איכות המאמרים ב'עלוני ממרא', עם העיצוב המושקע (מעשי ידיה של נעמה, כמובן) ואיתם כמנוע ראשי הציב את העלון בראש העלונים הישיבתיים, ובשורה ראשונה עם עלונים תורניים אחרים. לצד הכתיבה והעריכה ב'עלוני ממרא', המשיך איתם לעמול בלימודי ההלכה עד שהוסמך לרבנות. איתם המשיך במקביל לכתוב בבמות נוספות (עם עזיבתנו את הישיבה, גווע העלון, ואיתם פנה לערוך בעלונים אחרים, לצד פרנסתו כעורך ספרים במכון לרבני יישובים), וקשר קשרים עם ידענים ומומחים שהתפעלו מידיעותיו ויכולת הניתוח שלו.

      אחד מאלה שהתפעלו ממנו ביותר, היה הרב דוב ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע וראש הישיבה בה שכתב לו הסכמה מופלאה בשבחים שבה (כפי שגם אמר לי הרב ליאור בע"פ) לספרו הראשון שעסק בצורה למדנית ביותר ביחס הנכון לחרקים באוכל. ספרו השני שאותו כתב עם הרב אברהם וסרמן עסק באופן היסטורי ביחסו של הרב קוק לציונות המעשית בארץ ישראל. לאחר התלבטויות רבות, פנה איתם גם לכיוון מחקרי-אקדמי ועסק בהיסטוריה של הישיבות ורבניהן באירופה במאתיים השנים האחרונות. בתחילה למד באוניברסיטה הפתוחה, לצד לימודי ההלכה שמעולם לא הזניח והראה בקיאות עצומה בתחום זה, כמו בכל תחום אחר שעסק בו. בהמשך עבר לאוניברסיטת ת"א שם עמל על כתיבת הדוקטורט שלו על החפץ חיים. לימד במדרשת 'נשמת' בירושלים ובמקומות נוספים, ולמרות פרסומיו הרבים, נשאר תמיד צנוע, עדין לסובבים אותו, ידען ודייקן ובעל חוש הומור שידע להשתמש בו במידה הנכונה.

      איננו יודעים חשבונות שמים, אך לא כך תיארתי לעצמי את סיום חייו של הרב איתם הנקין. דיו רבה עוד נותרה בקולמוסו. תורה גדולה שנגדעה באכזריות, כמו חייה השלוים של משפחת הנקין. וכל בית ישראל יבכה את השרפה אשר שרף ה'.

      מחק
  20. חבל, חבל על דאבדין ולא משתכחין של בחור כה מוכשר.

    השבמחק
  21. יואל כתב היטב. אסף כורת את הענף עליו הוא יושב. כנראה סבור כמו משה שטיינשניידר שתפקידו לערוך "קבורה הגונה" לעולם ההלכה. אלא ששטיינשניידר השאיר עבודה ביבליוגרפית ענקית בזכותה הוא נזכר גם לאחר מאה שנה, ואילו "מורשתו" של אסף הינה איסוף הרכילויות על קטטות צאנז-רוז'ין, בנו המשוגע של בעל התניא וכיוצא.

    השבמחק
  22. תמר קריגר-ערמונייום שלישי, 06 אוקטובר, 2015

    קראתי כעת את הדברים שכתבת על איתם, ואני מרגישה שגם אתה יושב שבעה איתנו, המשפחה.

    אינני יודעת אם אתה יודע, אך שמו השני של איתם הוא שמעון והנה בשיר המצמרר שציטטת: שב פלוני משדה הקטל ( שמו נאמר היה שמעון ) גם שם יש שמעון. בניגוד לאיתם הוא שב משדה הקרב.

    לא ידעתי עד להיכן הגיעו כישוריו של איתם. בחיק המשפחה הוא היה חייכן, שקט יחסית, ענו, ובעיקר אבא למופת ובעל לתפארת. כעת משקראתי, מה אומר ?

    אני לא כל כך אומרת מאז חמישי האחרון.....

    תודה על מה שכתבת.

    השבמחק
  23. דוד אסף, מגלה גדולה במקום שהיא קיימת,
    תודה שסיפרת לנו על איתם,
    אני, לא הכרתי.
    כואב הלב,
    כה כואב...

    השבמחק
  24. דוד, תמיד התעניינתי בתחומים אלו וגם הכרתי את כתיבתו של איתם בתחומים אחרים. לגלות שהעמיק גם בתחומים אלו ועמד בפני כתיבת דוקטורט - זה רק מעצים אצלי את תחושת ההפסד

    אין הרבה רשומות בלוג שנגעו כ"כ עמוק. תזכה להעמיד תלמידים כאיתם. תודה רבה לך על הדברים

    השבמחק
  25. רבים מהמעירים כאן השתמשו ב"הי"ד". האם אפשר לבקש מכל אחד ואחת מהם/ן לפרט בבקשה איך הם חפצים בדיוק שהשם יקום את דמו של הדוקטורנט הנרצח. זאת ועוד, בעייתו העובדתית ולא הפרשנית של התלמיד החכם הייתה שהוא חי בתוך חברה פושעת שיא סדום ועמורב וזאת בדיוק כמו החברה הדתית-נוצרית הלבנה בארה:ב של המאה ה-18 שחיה לצד עהבדים השחורים. איך יכול בנאדם כה חכם, מוכשר וגאון להתעלם לחלוטין מזכויותיהם ואנושיותם של לא יהודים פלסטינים סביבו שלא להזכיר את התעלמותו הגמורה והמוחלטת מאמנת ז'נבה הרביעית שנוסחה לאחר שואת היהודים? איך היה הוא יכול לגור במקום שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג קבע כבר ב-2004 שהוא בלתי חוקי בעליל? כיצד יכול מלגאי רוטנשטרייך להיות פושע על פי הדין הבינלאומי? לכל ההערות כאן אין כמובן שום קשר לרצח המתועב שנעשה בתלמיד ואשתו ז"ל (ולעולם לא הי"ד). בה בעת לאקדמאים הוגנים דוגמת פרופ' אסף מוטלת לעולמי עלמיא החובה להיות נאמן לאמת השלמה, לכל האמת, ורק לאמת. את הגאון הנרצח צריך לזכור באופן הוגן, שלם ובלתי פילפולי. בלי לשכוח פרטים מא=רכזיים בהוויתו האדונית. בבניין השלום במהרה בימינו ננוחם..

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. לא ראוי. ולא ראוי להיות אנונימי בהקשרים כאלה.

      מחק
    3. לא כתבתי תגובות עם ביטוי זה ובכל זאת, אפרט.
      מכיר את האיחול "בבנין ציון ננוחם"? או נוסחים אחרים?
      לא תמיד נקמה היא ברצח. לפעמים נקמה היא בבנין.
      נצולי שואה לא מועטים טענו שהקמת מדינה/ המשך היא דרך לנקום. כך שלא כל נקמה היא דבר גרוע.
      יש נקמות לגיטימיות.

      בנוסף, תרשה לדייק.
      הי"ד אין פרושו שאנחנו נקום כעת.
      מותר לבקש שאלוקים יעזור לנו, וישבש תוכניות של שנאות.
      אתה עד כדי כך ליברלי, שאסור לומר אצלך 'אלוקים ישלם לו'?
      אנחנו מביעים משאלות. זה בסדר?

      מחק
    4. אני חושב שאתה צודק בביקורת שלך. המתנחלים בנו ביתם על אדמה שדודה. כתוצאה, הם נבדלים מאנשי המקום קורבנותיהם, וזה אפרטהייד. אכן יש בין המתנחלים אנשים מעולים (ההשגים האינטלקטואלים שלי מחווירים לצד אלו של הנקין ז"ל), אבל כמו שאמרת, גם בחברה הלבנה במדינות הדרום היו כאלו והם התקיימו לצידם של אומללים שבכפיה העבידו אותם ושללו מהם זכויות אדם ובעצם הרגו אותם והפכום למכונות. מצבם של הפלסטינים בגדה המערבית אף הוא גרוע וזה על אחריותנו כולנו (גם "סמולנים" כמוני). חבל שאנחנו מאבדים את הטובים בבנינו בגלל אסון היסטורי שהבאנו על עצמנו בהתישבנו בכוח באדמות לא לנו.

      מחק
    5. היישובים ביו"ש בנויים על אדמות מדינה, בשונה מאוניברסיטת תל אביב למשל, הבנויה על חורבות שייח מוניס.
      אז אם כבר, אז כבר.

      מחק
  26. דוד, אפשר לקבל את התיזה על ר' דוד פרידמן ברשת?

    השבמחק
  27. מאמר מרגש שפירסם הסופר החב"די, שניאור זלמן ברגר:
    לא מספידים בחול המועד, אך הלב נקרע, כאשר אבא ואמא נרצחים לעיני ילדיהם, והאסון הנורא הזה, הביא תיאורים מיוחדים על אישיות מיוחדת- הרב איתם הנקין, ובעקבות קשר אישי עמו, רואה אני חובה, להעלות על הכתב ולפרסם על גאון מופלא זה, אשר בכל עת ובכל זמן, ראה לנכון לסייע ולעזור לרבים ובהם לי אישית.

    הרב איתם הנקין הי"ד, אשר נרצח בידי עוולה, היה גאון מופלא, אשר ידיו רב לו במכמני ההלכה ודברי ימי ישראל ובחייו הקצרים, הספיק לפרסם מספר ספרים לצד מאות מאמרים מחקריים העוסקים בחקר ההלכה ודברי ימי ישראל, ותקוותי שמשפחתו תאזור עוז ותקבץ כולם לספר אשר ינציח את כתביו ופועלו לחקר ההלכה וההיסטוריה היהודית.

    את הרב הנקין הכרתי באמצעות התכתבות עניפה שהתפתחה בעקבות ליבון נושא היסטורי הקשור למחקר שערכתי לקראת עריכת הספר "תולדות חב"ד בפטרבורג". ההתכתבות החלה, בשלבי המחקר לקראת העריכה, ולא הופסקה, גם לאחר שיצא הספר, כאשר מחד גיסא שיגר לי עוד חומרים השופכים אור על נושאים הקשורים לספר, ומאידך גיסא הפנה אחרים לעיין בספרי. מהיכרותי עמו התוודעתי לשאיפה והמטרה אותה הציב לעצמו: יגיעה אמיתית וללא גבולות במטרה להגיע בכל נושא אל התמונה הכללית, תוך דגש מיוחד על שינויים שאירעו במשך הדורות לאור תיעוד בספרות התורנית וההיסטורית גם יחד. ואת שחקר, ביקש להנחיל לכלל, וזאת הרגשתי היטב, כאשר שוב ושוב שלח אלי חומרים מרתקים בנושאים בהם עסקנו, וזאת כי היה איכפת לו להפיץ ידע לאחרים, ולהסיר שגיאות וטעויות תורניות והיסטוריות, העלולות להתפרסם בשגגה.

    חרף גילו הצעיר, הרב הנקין היה גאון מופלא אשר קשה למצוא כדוגמתו, ולמרות הידע הרב שרכש, חתר תמיד להצליב מידע עם רבנים ואנשי היסטוריה אחרים, וזאת באמצעות התכתבות ישירה וגם השתתפות פעילה בפורומים אינטרנטיים העוסקים בחקר תורני-היסטורי. כך למשל התפלמס באופן ישיר ואחר, עם החוקר החב"די הנודע, הרב יהושע מונדשיין ע"ה, בנושאים שונים, והבולט שבהם, אודות הקשר בין בעל "ערוך השולחן" ואדמו"ר הצמח צדק וגם אודות המסקנות שניתן ללמוד מכך שהרבי נהג לשמוע קריאת התורה מתוך חומש "תורה תמימה" (בהוצאת בן בעל ה"ערוך השולחן"), ובפולמוס זה התבטא כפי שחוקרים נוהגים, אך לאחר פטירתו של הרב מונדשיין, פירסם הרב הנקין את ההודעה הבאה בפורום 'אוצר החכמה' [שם כתב בכינוי "תוך כדי דיבור"]:

    "ברוך דיין האמת. אבדה גדולה ועצובה.
    עד לפני כשנה הייתי איתו בקשר לפרקים, ורק לפני חודשים ספורים נודע לי ממחלתו. 
    באופן אישי גילה תמיד ידידות - ואיני אלא דוגמא למידותיו בזה - אף שכתבתי פעם מאמר שלם כנגדו באיזה עניין. וכך היה, שלא לקח מחלוקות כאלה באופן אישי כלל, ואדרבה. חריפות, פסקנות מחקרית וחדות לשון לחוד וקשרי אנוש לחוד.
    מזה כמה שנים שעסק (לצד שאר עבודותיו שפרסם באחרונה) באיסוף חומר רב על רבני חב"ד ברחבי רוסיה, וכנראה שחשב לסדרו באופן אנציקלופדי, ולא הספיק להשלים את המלאכה. אולי נזכה לראות את פירותיו האחרונים על ידי המשפחה".

    ואסיים בייחוס המפואר. הרב הנקין הוא בן, נכד ונין, לרבנים ומנהיגי ציבור ובהם סבו הגדול הגאון הרב יוסף אליהו הענקין מחשובי רבני ארצות הברית בדור הקודם, אשר היה בקשר מיוחד עם הרבי, ומספר אגרות אליו הודפסו בכרכי האגרות קודש, ובראשונה שבהם [המודפסת באגרות קודש חי"ד אגרת ד'תתקמו], הרבי מפרט אודות אמירת קדיש יתום. ואילו אגרת אחרת אל הרב הענקין, נדפסה ב"דבר מלכות" השבועי בהוצאת "חזק" בגיליון השבוע האחרון.

    ואילו סב סבו של הרב איתם הנקין – הרב יהודה לייב קריינדל [חמיו של הרב יוסף אליהו הענקין], נמנה על חסידי חב"ד וכיהן כרב בעיירה קריטשוב השוכנת ברוסיה.

    חבל על דאבדין ! ! !



    השבמחק
  28. אני קורא את הרשימה ואת התגובות, ודווקא על-רקע חילוקי הדעות המתגלעים כאן אני חושב - שמא נלמד גם אנו מהמנוח ונביט על הדברים בעין טובה: איזה אדם מופלא היה זה, שעסק במגוון תחומים, ובכל אחד מהם עשה מעשהו בשלמות, ומתוקף צניעותו הקפיד על כך שלא תיגע מלכות בחברתה כמלוא נימה, עד כדי כך שאפילו השותפים לעשייה בכל תחום לא ידעו תמיד על עשייתו וגדולתו בתחומים אחרים. אבד מן העולם תלמיד חכם, היסטוריון, ובראש ובראשונה בן, אח ואב. חבל חבל על דאבדין ותנחומים למשפחה.

    השבמחק
  29. מרגש וכואב. כבן לציונות הדתית ובית מדרשה, קראתי את ספרו ומחקריו על הרב קוק בשמחה על מחקר מדעי ואמין, ללא סילופים משני צידי ציר האקדמיה והתורה.
    רק אציין, שספרו להכות שורש זכה לשבחים והערכה רבה מהרב צבי טאו, מגדולי העוסקים בתורת הרב קוק.

    השבמחק
  30. כפי שהכרתי את נעמה ואיתם לאחר שקראתי את דברי דוד אסף והתגובות.
    אני חושב שבשאלות רבות של זרמים וגישות הקיימות במרחב הדתי הישראלי וגם בחלקים ישראלים נוספים
    בחרו שניהם להיות במקומות רבים. מתוך החלטה וכוונה!
    על כן לנעמה היו קשרי עבודה וחברות עם חילונים וחילוניות עם דתיים לגווניהם והרבה עם נשים חרדיות.
    איתם חקר וכתב במתודה מדעית ובמתודה הלכתית, אהב את שתי הגישות וכיבד את שתי הגישות. לא לחינם בחרה נעמה להציג באתר שלה בחג הסוכות את המשפט ממדרש רבה "יקושרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו".
    לפני כמה שנים איירה נעמה שיר שכתב סבא רבה שלה הרב ישראל לב (סבא של הלה) וכך כתוב שם
    חולו חול צאו במחול
    אתם ילדי שציירתי
    יד ביד צד בצד
    לקצב שירי שחיברתי

    חולו חול אדום וכחול
    פרחים לכם הכנתי-
    בלי צלילים בלי מילים
    מנגינה לכם הלחנתי

    מרובע ועגול ירוק וסגול
    בשכלי כך קבעתי
    בלי מאמץ הרעיון צץ
    עם הצבע שצבעתי

    חולו חול צאו במחול !
    אתם ילדי שציירתי
    בסדר זה שמן ורזה
    שירקדו יחדיו סידרתי

    אני חושב שלנעמה ולאיתם היה חשוב שירקדו יחדו. וכך נהגו בחייהם, בשטחי העניין שלהם ובכתיבתם.

    השבמחק
  31. תודה לכל המגיבים, וגם למבקרים. חשוב לי להבהיר נקודה שעוררה תרעומת אצל כמה מן הקוראים, לפיה כביכול אני מזלזל בעולם ההלכה ומאדיר את העולם האקדמי ורואה את שני העולמות כמנוגדים, בחינת אור וחושך. אין דבר רחוק מכך מן האמת וממה שאני באמת חושב.

    אצטט אפוא ממה שכתבתי במייל אישי לרב ד"ר מיכי אברהם, שהוכיחני על המשפט שכתבתי 'לא הייתי זקוק למאמץ מיוחד כדי לשכנע אותו שמקומו וייעודו אינו בין כתלי הישיבה ואת כשרונותיו אל לו לבזבז על פלפולי הלכה. שומה עליו להיכנס להיכלות האקדמיה ולהכשיר את עצמו באופן מקצועי למה שבאמת מעניין אותו, למה שהוא באמת אוהב: מחקר היסטורי ביקורתי'.

    וכך עניתי למיכי (בתיקוני עריכה קלים):

    חוששני שלא ממש הבנת את כוונתי, ואולי בי האשמה שהתנסחתי בצורה שגויה.

    לא זלזלתי ואינני מזלזל בפלפולי הלכה ובאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובוודאי שלא בהוויות אביי ורבא. כל שהתכוונתי לומר היה שאדם צעיר וברוך כישרונות כמו איתם, שבאותה שעה עמד על 'פרשת דרכים' אינטלקטואלית וחיפש את דרכו האישית, נראה לי אז, למיטב שיפוטי, מתאים יותר למצות את כישרונותיו באקדמיה ולא בישיבה. יש ניגודים רבים בין שני המוסדות הללו, ואכמ"ל.

    לבי אמר לי אז – וככל שהכרתי אותו יותר התברר לי שצדקתי – כי הוא נוטה יותר לדרכי הלימוד, החשיבה והכתיבה האקדמיות ולא הישיבתיות, ועם כל הכבוד – אין אדם לומד אלא ממקום שלבו חפץ. שמא תקרא עליו את המדרש על הפסוק 'עדינו העצני' וכו', שידע לשלב את שני העולמות, ביום ובלילה – יכול להיות שאיתם אף היה מצליח לממש חזון זה בשלב מאוחר יותר בחייו. אבל כדי להכשיר את עצמו כהיסטוריון היה עליו לבחור באותה עת בין שני עולמות שיח ולימוד שונים, והוא בחר בעולם האקדמי. אני יודע שהוא חיבר ספרי הלכה על שבת ועל דיני מאכלות, אבל אלה היו שייכים לעולמו הישיבתי, קודם שהכריע על 'היכלות' האקדמיה.

    אחרי מות קדושים אמור, אבל לא צריך להגזים, מה גם שספק בעיני אם אתה ועוד אחרים שהטיפו לי מוסר בתגובות לפוסט – בכלל הכירו את איתם, ודומני שרק שמעו עליו. איתם לא רצה 'להעשיר את עולמו בידע ובמתודות נוספות', כמו שכתבת. איתם רצה להיות היסטוריון כמו כל ההיסטוריונים הטובים האחרים. יש לי תחושה, ואני אומר זאת ביותר מקורטוב של גאווה, שרצה להיות כמוני, וזו הסיבה שגם בחר בי כמדריכו. הוא יכול היה בקלות להתקבל באוניברסיטת בר-אילן ולמצוא מדריך טוב ממני ורציני ממני ודתי ממני, שלא עוסק בעיסוקים תפלים והזויים כמוני, ובוודאי שלא מזלזל בפלפולי הלכה כמוני. הוא לא עשה זאת. עובדה.

    לו זכינו והיה עמנו, אני יכול להבטיחך נאמנה שעיסוקו בשנים הקרובות היה אך ורק בתחום המחקר ההיסטורי הביקורתי. מה היה עושה לאחר מכן איני יודע ואיש אינו יודע. מפיו שמעתי, ולא פעם ולא פעמיים, כי אין לו שום עניין בקריירה רבנית ולא עולה על דעתו לשמש בתפקיד כזה.

    תודה על המחאה, שיצאה בלי ספק מן הלב. אני מקווה שתשובתי תיכנס גם היא אל הלב.

    השבמחק
    תשובות
    1. עם כל הכבוד, ויש המון כבוד, אדם כמו פרופסור ד. אסף, אשר להוותו לא זכה לטעום טעם אמיתי של חוויית סברה דקה והבנה חדה בחכמת התורה ועומק השכלתה,

      מנוע מלהבין כי אדם שכן זכה לכך, לעולם לא יחתוך שנים שלימות מחייו להשכלה כללית אחרת.

      "הרב" איתם אמנם התחייב כי בשנים הקרובות יקדיש את עצמו להשכלה כללית, אך לא יותר מכל אדם אחר שחותם על אותה התחייבות, ועדיין נותרים לו שעות על שעות לבילוי וכדו', שלא לדבר על ימי סופ"ש חגים וחופשות וכו', את כל הזמנים האלו בחר הרב איתם להקדיש לעסק התורה, ולא מן הנמנע שהשעות האלו עוברות בכמותם את סך השעות שהתחייב לעסוק בהם בחקר ההיסטוריה.

      זאת ועוד, גם אותם שעות שהקציב הרב איתם לחקר ההיסטוריה לא הקדיש אלא לדמותם של גדולי עמינו כמו רבן של ישראל מרן החפץ חיים זי"ע, אשר כל מבט על איזו שהיא זווית מדמותו הנאצלת ומעוררת ההשראה מהווה חוויה רוחנית כוספת.

      מחק
    2. למרת אנונימיותך אני מוכן להמר שמעולם לא פגשת את איתם הנקין ואין לך מושג על מי ועל מה אתה מדבר. ובאשר למה שזכיתי אני לטעום בימי חיי, גם בזה אין לך מושג כלל.

      מחק
    3. מה שנכון נכון -

      מעולם לא פגשתי את איתם. אבל כן פגשתי את המאמרים התורניים המאלפים שלו..

      גם זה נכון, אין לי שום מושג במה שזכית אתה לטעום בימי חייך. אבל יש לי כן מושג במה שלא זכית לטעום בימי חייך..

      מחק
    4. השאלה היא מדוע למעשה דוד אסף הוא הכותב ביוגרפיה על החפץ חיים, ולא החפץ חיים על דוד אסף? צחוק ההיסטוריה, כי על החפץ חיים שביזבז את ימיו בפילפולי הלכה כותב דוד אסף שהקדיש את חייו לעניינים נעלים, החל מהרכילויות על קטטות צאנז-סדיגורה ומשה המומר המשוגע וכלה ברשימה מקיפה כאן בבלוג על העכוז האנושי בתרבות ובספרות, ואילו על גאון האחוריים אסף, הרשו לי להסתכן בניחוש כי כבר לא תיכתב ביוגרפיה כלשהי. וזאת למודעי כי באופן אישי דווקא קניתי את שני ספריו של אסף הנ"ל, ואני בהחלט ממליץ עליהם כחומר עיון משובח לבית הכסא.

      מחק
    5. מסופר כי פעם בא בחור ישיבה בעל גאווה (אנונימי כמובן) לרבי מקוצק וביקש ממנו שייתן לו סמיכה לרבנות.
      'מה למדת?' שאל אותו הרבי.
      'את כל התורה כולה' - ענה השחצן האנונימי.
      'ומה התורה לימדה אותך?' - שאל הרבי וגירש אותו מעל פניו.


      מחק
    6. הסבר לי דוד אסף, מה בין ההוא שכתב קונטרס בעניין העיטוש בהלכה שליגלגת עליו כאן בבלוג, לקונטרסך שלך ב' חלקים בעניין העכוז האנושי בתרבות ובספרות - ומאיזה טעם חשוב בעיניך עיטוש של מטה יותר מעיטוש של מעלה? אדרבה, דבר ואשמעה.

      מחק
    7. פרופ' אסף הנכבד,

      אני מניח שאינך מבין על שום מה יצא הקצף ולמה ראו החרדים (הגולשים באתרים שאינם פתוחים למסננים המאושרים על ידי ועדות הרבנים לענייני טכנולוגיה ותקשורת) מקום לפרוע חובם ולהתנפל עליך בשיניים חשופות.

      הסיבה היא שאיתם הי"ד היה מתחכך הרבה עם חרדים, ובשל סובלנותו כי רבה היא ויכולתו לתקשר עמם בשפה שלהם מבלי להרגיז אותם ומבלי להכות בבטנם הרכה, הם נפלו ברשתו ודימו אותו כאחד משלהם. וכך דרשו חז"ל (מגילה יג, א): "ותהי אסתר נושאת חן; אמר רבי אליעזר: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו". נשיאת חן זו גורמת לאנשים בלתי סובלניים לשייך את נושא החן אליהם, כדי שלא יצטרכו להצדיק את עצמם בק"נ טעמים, שהרי הם משוכנעים ומשכנעים תמיד שרק בחברתם ניתן לגדל אנשים נושאי חן. ודי למבין.

      מחק
    8. שלום וברכה, ראשית כמובן שכל הדיבורים החריפים והתוקפניים אינם במקומם - ולא כך מדברים למורה שאיבד תלמיד, ודומני שכפי שכתבת הם באים מאנשים שלא הכירו אישית.
      כמו כן, אני מסכים, בניגוד לדברים של הרב מיכאל אברהם, שהמטרה ממש לא היתה 'רכישת מתודות וכלי חשיבה' אלא בפירוש להיות היסטוריון, וכפי שכתבת.
      אך עדיין איני מבין מדוע אתה ממשיך לכתוב משפטים כמו, 'אני יודע שהוא חיבר ספרי הלכה על שבת ועל דיני מאכלות, אבל אלה היו שייכים לעולמו הישיבתי, קודם שהכריע על 'היכלות' האקדמיה', וכן שבשנים הקרובות היה עוסק רק במחקר ולא בלימוד תורני. הם לא נכונים גם עובדתית דומני, כאשר הספר על שבת חובר כל הזמן, גם לאחר הבחירה בתואר השני וכתיבת התזה. הוא פשוט המשיך ללמוד תורה כל הזמן ולכתוב בה, והיה ממשיך בזה גם לאחר קבלת המלגה - אלא א"כ היא דורשת עבודה כל יום עד השעות הקטנות של הלילה, מה שאני כמעט בטוח שלא קורה. ושוב, המתח הזה בין העולמות, מתח שמוביל לכתיבת דברים שאינם נכונים. אתה צודק שגם ההדגשה הבלעדית לצד השני אינה נכונה, וברור שהוא רצה להיות היסטוריון, אבל זה לא סותר את האפיק השני של להיות תלמיד חכם - אפיק שהוא המשיך והיה ממשיך בו כל הזמן - בלימוד ובכתיבה, ואין שום סיבה ושום ראיה שלא, ולהפך - אנשים שחיו עמו ב'עולמו השני' מעידים כך לפניך, כולל אחיו יגיל, אז דומני שכדאי לקבל זאת.
      שנית, ועיקר - כפי שכתבו הוא לא ראה בזה סתירה אפילו ברמה הערכית אלא חלק נוסף של עולמו התורני, וראה בחקר ההיסטוריה הרבנית חלק מהעולם הרחב של 'לימוד התורה' ולא דבר רשות ניטרלי, כמו חקר היסטוריה של ארה"ב או פיזיקה, וראה בכך משהו שקשור לעולם התורני וכפי שכתב בפתיחתו למדור שערך בנושא. ושוב, בכל מקרה גם אני מוחה נגד מגיבים בחריפות ותוקפנות שאינם מכירים, ומה לכם כאן בהספד של מורה לתלמיד אהוב.

      מחק
  32. "איתם התעניין במיוחד במעמד הרבנות במרחב הליטאי בשלהי המאה ה-19 ואסף חומר עצום בהיקפו, ממוין בכרטיסיות ובמחשבו, על אין ספור רבנים שכיהנו בעיירות הרבות. הוא רצה לתאר את המעמד החברתי המיוחד של חוג זה, ולעמוד על הטיפוסים החברתיים שהרכיבו אותו, בעיירות ובערים"

    תוכל להרחיב על טיב העבודה? האם היה נסיון בעבר לעשות בדומה לו? אשמח אם תענה לי.

    השבמחק
    תשובות
    1. איתם ז"ל כתב דברים דומים ר' י. מונדשיין ע"ה אחר לכתו:
      מזה כמה שנים שעסק (לצד שאר עבודותיו שפרסם באחרונה) באיסוף חומר רב על רבני חב"ד ברחבי רוסיה, וכנראה שחשב לסדרו באופן אנציקלופדי, ולא הספיק להשלים את המלאכה. אולי נזכה לראות את פירותיו האחרונים על ידי המשפחה
      - ציטוט מתוך דברי ניק "תכלת_דומה" הוא הוא איתם ז"ל בפורום "ספרים וסופרים".

      א. העובדה כי דן עם י.מ. על הסוגיא מהוה ידים מוכיחות לדברי אסף על התעניינותו האישית בתחום.
      ב. כבר איתמחי גברא בענף זה. ראה כתבות שכתב איתם ז"ל על בעל ערוך השולחן ועוד.

      מחק
  33. בתור קורא קבוע של הבלוג ובתור חובב נלהב של הספר של פרופסור אסף על ר ישראל מרוזין אני לא יכול להיחשד בזלזול בו חס וחלילה אבל דומני שהפעם האהבה קלקלה את השורה.

    נניח שהייתי במקום איתם הנקין והייתי בא לפרופסור אסף בבקשה שיהיה המנחה שלי, האם הייתי חושף בפניו את כל מצפוני לבי שברצוני להקדיש את חיי לתורה והמחקר הוא סתם לשם הפרנסה או העניין? או שמא הייתי מדבר בכפל לשון ובכפל סגנון כדי להשאיר את הנושא עמום וביותר מול פרופסור אסף שבישרותו תוכו כברו וכולם מכירים את סגולותיו אך גם את דעותיו.

    תכלס, בתור קורא נלהב של המאמרים של איתם השם ייקום דמו חשך עלי מאורי מאז נלקח וממש לא מעניין אותי מה תכנן לעשות כשיהיה גדול אלא האבדה כשלעצמה.

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד היקר,כתבת מהלב,מדם לב אוהב וכואב.
      אשרי התלמיד שיש לו מורה כמוך,
      אשרי המורה שיש לו תלמיד כאיתם הנקין הי"ד.
      אנא ,הניחו מהויכוחים הפוגעים בדמותו וגדולתו של איתם הנקין ז"ל.

      מחק
  34. מר דוד אסף,

    עם כל הכבוד, אין כבוד.

    כשכל כך הרבה מגיבים לך שהכירו את איתם ושהוא לא בחר בכובע אקדמי על פני כובע תורני, אלא שימש בהם בו זמנית לאורך כל הזמנים כולם -
    אולי כדאי שתרד מעט ממגדל השן ותעשה חושבים בשנית ובשלישית וברביעית על הלך מחשבותיך וצורת התנסחותך, הן בפוסט הזה והן בכל הבלוג הקבוע שלך.

    את דעותיך כולם מכירים, לתרץ שלא לכך התכוונת וכו' זה עוד יותר משפיל. לפחות עמוד מאחורי עקרונותיך העקומים.

    שבת שלום לסכין וגם לכידון

    השבמחק
    תשובות
    1. רגע, אז הוא צריך לרדת מעט ממגדל השן או לעמוד מאחורי עקרונותיו העקומים? יופי של ברירות השארת לו.

      מחק
  35. נילי בן ארי, טירת צבייום שישי, 09 אוקטובר, 2015

    בוקר טוב לפרופ' דוד אסף,
    אני, כן יודעת באיזה בית גדלת. בבית של תורה, ערכים ואידאלים.
    הדברים שכתבת על איתם מרטיטים ומרגשים עד מאד. משל החנית והמחט - כאילו נכתב לימינו אנו.
    תודה!!

    השבמחק
  36. תודה לך על הדברים הנהדרים שכתבת על איתם הי"ד.

    השבמחק
  37. אני משתתפת בצערך על מותו של איתם ז"ל.

    מן הדברים שכתבת ניכר הכאב הרב על האבדן שאינו רק אישי אלא אבדן לעולם האקדמיה וההיסטוריה, שנגרם על ידי חדלי אישים שלא תרמו ולא יתרמו כלום ליקום.

    בתקווה שנדע אי פעם ימים טובים יותר.

    השבמחק
  38. לאחר שסיימתי לעבור על מאמר ההספד של פרופ' אסף על תלמידו ר' איתם הנקין, ואת 51 התגובות למאמר, (ביניהם הובא הספדו הקצר של ר' איש ספר)
    אני מבין את ההסתייגויות להעלות את החומר כאן,
    אבל מי שרוצה להכיר את ר' איתם באמת צריך לדעת שהיה רב פנים וידע לשלב בין העולמות.

    וע"מ שמי שלא קרא לא יחשוב שיש ממש בדברים,
    ה"דברים הנוראים" שכתב דוד אסף הם:
    1. לא עלה עלה דעתו לשמש רב למרות הסמכתו, 2. ראה את תכליתו כחוקר אקדמאי והסטוריון ביקורתי ולא "להתבזבז" על פלפולי הלכה, עפ"ל.
    אבל- (ואני מסתמך גם על תגובות מכריו)
    1. רבים וטובים לא פנו ל"קריירה רבנית" כידוע, ואין לזה דבר עם (אי) שאיפה רוחנית.
    2. ר' איתם ראה בחקר ההיסטוריה חלק תורני, וכן כתיבותיו בעבר באקדמיה.
    שאיפתו לעתיד היתה כתיבת ביוגרפיה על מרנא החפץ חיים, ולכן מה שהתחייב "לעסוק שלש שנים באינטנסיביות", אינו ב"מחקר" לשמו אלא ב"לימוד".
    ו"לא לפלפל", פנים רבות לזה, (כגון המבכר לימוד הלכה על פני לומדע'ס).

    ייתכן שהיו לו לבטים בחיים, שחלקם שמע דוד אסף, או הוצרך לשמוע,
    ובוודאי שאיש אשכולות רב כשרון כזה שהשכיל "לשלב בין עולמות", כבן תורה מכאן וכחוקר אקדמאי מכאן,
    אינו יכול "להכנס לקופסא" של מספיד מצד זה או אחר.

    יהיו הדברים עילוי לנשמתו ונשמת אשתו הטהורים.

    השבמחק
    תשובות
    1. (נכתב בפורום "אוצר החכמה")

      מחק
  39. נראה שאסף בחר שלא להמשיך ולהגיב לאנונימי המעליב
    ובכן, אתייחס לתגובה אחת, זו שבה תמה האנונימי מדוע לא כתב החפץ חיים ביוגרפיה על דוד אסף.
    ובכן, אינך מסתיר שהשקפת עולמך היא חרדית, אף שאתה כנראה נהנה באופן מזוכיסטי להתעצבן מדוד אסף ולקרוא את הבלוג שלו. לפי השקפת עולמך כמובן שה'משנה ברורה' הוא אחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו בדור האחרון.
    אולם נסה רגע לצאת מהשקפת העולם הזאת ולהסתכל דרך משקפיים של מישהו שאינו מאמין בקדושתה של התורה. בעיניו התורה היא מערכת חוקים שנוצרה על ידי אנשים, ואין שום אל שמתעניין בדיוק מה הם עושים. מנקודת מבט זו, ספר משנה ברורה הוא ספר חוק שאינו שונה משאר ספרי חוק עבי כרס ומעלי אבק שאין איש מסתכל בהם, ולא עוד אלא שהוא גרוע מהם, משום שספרי החוק מתייחסים תמיד לענינים שבין אדם לחברו, וכולם מסכימים בדבר הצורך במערכת חוקים שתסדיר את הענינים האלו, בעוד שספר משנה ברורה מתייחס רק לענינים שבין אדם לקונו, דבר שחלקים רבים מן האנושות כיום סבורים שאין בו צורך בשום מערכת חוקים.
    לעומת זאת העיסוק בהיסטוריה של דוד אסף - זכות הקיום שלו היא פשוט בגלל שהוא מעניין, זה הכל. טבע האנוש הוא להשקיע הרבה במה שהוא מתעניין, גם השקעה של ממון וכוח ואפילו מאמץ חיים שלם. העובדה היא שאתה עצמך - השונא את דוד אסף ואת מה שדעותיו מייצגות - מעיד שספר הקריאה הוא 'חומר משובח לבית הכסא' [כמובן שאינך יכול להתאפק מלזלזל]. ותגיד לי אתה עם יד על הלב - אם היית מפסיק להאמין, היית משקיע ולו חמש דקות לעיון במשנה ברורה?
    ההבדל בין ספרי דוד אסף למשנה ברורה הוא שאותם יקראו אנשים רבים מתוך ענין, ואילו את המשנה ברורה אפשר לדמות לספרי לימוד שאנשים נצרכים להם כדי לעבור מבחן בבית הספר. אמנם קוראים אותם והם נמכרים בכמויות גדולות, אבל רגע לאחרי המבחן - איש אינו פותח אותם. רק שלחפץ חיים יש מזל מיוחד, שה'מבחן' שבשבילו מעיינים בספרו אינו נגמר אלא ברגע המוות.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה טיפש אמיתי. אני כתבתי רק שתחומי ענייין הם דבר יחסי, ומה שמעניין את האחד הם שטויות בעיני השני, כך שאם בעיני אסף פלפולי הלכה הם בזבוז זמן, הרי שמבחינה אובייקטיבית קל בהרבה לזלזל בנושאים שלו. ולידיעתך, רוב הלומדים ניגשים ל"פלפולי הלכה" מתוך מניע והנאה אינטלקטואליים, ולאו דווקא כריטואל דתי.

      מחק
  40. ישר כוח לדוד שכתבת מאמר כה כנה ומרגש לזכר תלמידך איתם ז״ל, מה שמפליא אותי מתוך התגובות הוא שכנראה חוג הקוראים שלך הוא מאד רחב ממה שאתה חושב ולמרות שרבים מכירים את העמדות הפוליטיות שלך, בכל זאת הם קוראים את דעותייך ומגיבים על כך. רוב התגובות הן לעניין , מלבד התגובות של אחד המסתיר את עצמו אחרי השם ״אנונימי״ שתגובותיו בודאי לא מתאימות לרוחו של איתם ז״ל כפי שהן עולות מהמאמר שלך ומהתגובות של הקוראים.

    השבמחק
  41. הדברים הגיעו אליי במייל, ולכן כתבתי לדוד במייל. כעת אני רואה שרוב הנקודות בדבריי כבר עלו בדברי המגיבים כאן.
    אם יורשה לי לסכם את מה שהבנתי מהתגובות כאן שראיתי רק כעת,

    בשורה התחתונה יש כאן מחלוקת על משמעותו של המשפט שמשווה את "בזבוז זמן על פלפולי הלכה" עם "כניסה להיכלות האקדמיה". הפאתוס הזה היה נשמע לי כהשוואה מגחיכה, וכנראה גם לרבים אחרים כאן, ועל כך הגבתי, ולא אחזור כאן על טיעוניי (כמה נקודות שלא קיבלו כאן התייחסות).
    בכל אופן, דוד בתגובתו לי ולאחרים כאן טוען שלא התכוין לכך, אלא לזה שכישרונותיו של איתם לדעתו היו מתאימים יותר למחקר מאשר לפלפול הלכה (במובן לא שיפוטי). טוב, קצת קשה לקבל את הפרשנות הזאת, אבל אני מאמין בכנות ההסבר. לכן כנראה ההשוואה הלשונית המגחיכה הזאת היתה סוג של יציאה לא מבוקרת של עמדות שנמצאות בתוככי התודעה.ההשוואה הלשונית למעלה מצביעה על כך בעליל.
    כך או כך, כפי שכתבתי, אני מתנגד למה שמשתמע מהדברים גם אם לא זו היתה כוונתו של דוד. יתר על כן, כפי שחשדתי (לא הכרתי את איתם אישית, רק דברים שהוא כתב שמהם מאד מאד נהניתי והערכתי), עולה מהתגובות כאן שדוד כנראה גם טעה בהבנת מגמתו הכללית של איתם. הוא ממש לא עזב את העיסוק בפלפולי ההלכה (אין כוונתי לפלפול במובן הירוד), והמשיך לעסוק בו ואף התכוין להמשיך הלאה אלא שלא זכינו. כך מעידים רבים מאלו שהכירו אותו מקרוב (גם באישי שלי קיבלתי עוד עדויות על כך). זאת בניגוד ל"הבטחה הנאמנה" של דוד מלמעלה.

    ועוד הבהרה למי שלא הסכים עם דבריי למעלה. כשכתבתי שהוא רצה להעשיר את עצמו במתודות אין בכך כדי לומר שהוא לא התכוין להיות היסטוריון. אין לי מושג מה היו תכניותיו (כאמור לא הכרתי אותו). להיות היסטוריון פירושו להעשיר את המתודות ולטפל בחומרים התורניים באופן רחב ומשמעותי יותר. לא הרי מי שיודע לטפל בקונטקסט כמי שיודע לעסוק בדברים לגופם ותו לא. כך רואים בדברים שכתב איתם ז"ל לכל אורך דרכו האינטלקטואלית.

    וחבל חבל על דאבדין. אבידה גדולה מאד לכולנו. ואת והב בסופה...

    השבמחק
  42. דבריך מאירים טוב יותר את דמותו של איתם, ומראים את העולם השלם שנמצא בכל אדם שנלקח מאיתנו, ועל כך תודה לך. ניכר שאהבת אותו מאד.

    יהא זכרו ברוך.

    השבמחק
  43. לא הכרתי את איתם. ומכיוון שמדברים על אדם ברוך כשרונות חשוב להגיד גם שעצם היותו מתנחל מצביעה על פגם מוסרי גדול באישיותו. הוא מאלה שבשם צדק אלוהי מוכן לקח זכויות של אחרים.
    חבל על הנרצחים חבל על האנשים שמובילים אותנו לאסונות כאלה

    השבמחק
    תשובות
    1. נראה שלא רק שלא הכרת את איתם ז"ל אלא שאינך מכיר בהיכרות אישית מתנחלים בכלל אם אתה עדיין סבור שמי שלא חושב כמותך הריהו בעל פגם מוסרי. טיעוניך מוכרים אך גם הטיעונים שכנגד שמייצגים עמדה ערכית ומוסרית שונה בנידון - האומנם אתה באמת סבור שכל מי שלא סבור כמותך בענין זה בגלל פגם מוסרי הוא עושה זאת. האין פגם מוסרי בדבריך המעידים שאתה סבור שהאמת והמוסר אתך לבדך הם. יהירות מיותרת - חבל.

      מחק
    2. כשמדברים על פגם מוסרי לא מדברים על אדם זה או אחר אלא על תפיסת עולם שאיננה מסוגלת לראות שמולה ניצבים אנשים ועם שגם להם יש רצונות. מתנחלים אידאולוגיה אינם מעירים בזכות האחר וקבוצה אף רומסים ומתעלמים באחר.

      מחק
    3. שמעון יקירי, שוב טענתך היא שחולקים עליך מאחר ש'שלא מסוגלת לראות..' עלה בדעתך שחולקים עליך למרות שרואים את האנשים שמולם, ויחד עם זאת הם חושבים אחרת. אולי במקרה רוב המדינה ומנהגיה בשנים האחרונות כן רואים אבל חושבים אחרת במישור המעשי, וחושבים אחרת מה יותר מוסרי וכו' . האומנם האפשרות היותר סבירה בעינך שכל אלו שאינם סבורים כמותך 'לא רואים לא שומעים לא מוסריים' ורק אתה וחבורתך צדיקים? הנרטיב שלך פשטני מידי והוא שמתעלם מהאחר ומהנרטיב הערכי והמוסרי שלו ורומס את דמותו המוסרית ומתיר את דמו. זוהי יהירות לא רק מיותרת אלא מזיקה מאוד. חבל.

      מחק
  44. תודה לחברי דוד אסף על דברי פרידה מרגשים על איתם הנקין. הייתה לי הזכות להתייעץ עם איתם בקשר לבחירת נושא לעבודת הדוקטור שלו, שלדאבון לב כולנו לא תיכתב, וגם להשתתף באותה סדנת הדוקטורנטים שהתקיימה בוורוצלב בשנה שעברה. מפרסומיו הרבים כבר מגיל צעיר אפשר היה להיווכח כמה גדולים היו כשרונותיו של איתם.

    לדעתי אין טעם להתפלמס על לאיזה עולם איתם היה "שייך באמת". מדובר באדם חושב ורגיש שנלקח מאיתנו בצורה אכזרית ביותר.

    חבל על דאבדין.

    פרופ' גרשון בקון

    השבמחק
  45. שלום דוד אסף
    התרגשתי מאוד מדבריך שהאירו את דמותו הנאורה של איתם הנקין זצ"ל -אותו לא הכרתי .
    נראה כי חשוב לפרסם את המאמר בכלי התקשורת ולו בניסיון לשנות דעות קדומות של חילונים - ביניהם ליברלים משכילים.. על הדתיים הרואים בהם מקשה פנטית ותו לא.
    איתם הנקין היה אדם ערכי כפי שאתה מתאר הרבה הודות לחינוך הדתי שקיבל - ולא למרות.

    ד"ר חניתה עשתאי - חילונית
    נכדת הרב יחיאל גולדבלום - שנרצח בידי הנאצים בעיירה צ'מיילוב פולין.

    השבמחק
  46. אוי אוי אוי ממש.
    גם אם הוא היה מניק גורי חתולים בשעות הפנאי, צריך לזכור שכל המתנחלים כקבוצה, וכל אחד בנפרד מדרדרים את ישראל אל סופה ומשעבדים את הבית השלישי להזיות המשיחיות ההרסניות שלהם.

    אין צדיקים בסדום.

    השבמחק
  47. בן-ציון קליבנסקייום שישי, 09 אוקטובר, 2015

    בשנים 2008-2003 זכיתי למלא אצל פרופ' דוד אסף את משבצת הדוקטורנט ה"דתי ומתנחל". בדומה לאיתם הנקין הי"ד גם אני נשביתי בקסמו של דוד, ויכול אני להעיד שהנחייתו הייתה לא רק עניינית אלא אף אוהדת לא פחות משל כל מנחה פוטנציאלי הקרוב אליי יותר בדעותיו. לפיכך הצטערתי לקרוא את ההשתלחויות הלא-מוצדקות וחסרות-הרסן בו של קוראים אנונימיים המלקקים את אצבעותיהם ממאמריו ומספריו אך יורקים עליו אש וגָפרית תוך כדי הלבנת פנים ברבים.

    השבמחק
  48. דוד יקר,

    אנא, שקול את האפשרות להיות חלוץ אתרי המרשתת שאינו מתיר פרסום דברי עלומים. מי שאינו מוכן לעמוד מאחורי דבריו אין דבריו ראויים לעמוד לפניו. הדברים ואומרם תלויים זה בזה ואם זה נסתר מה ענין לנו בזה? פסבדונים של יצירה מכוח צניעות וענווה אינם ניצבים על אותה זירה של תגוביות. בוודאי לא יריות השמצה ממאורה אפלה לא נודעת. מי שרואה "פגם מוסרי גדול באישיותו" של איתם הנקין בשל היותו "מתנחל... מאלה שבשם צדק אלוהי מוכן לקח זכויות של אחרים" – חייב בגילוי נאות. שכן, בעיני אותם "אחרים", בעלי הזכויות דנן, אין הבדל של ממש בין התנחלות נריה להתנחלות נהלל. הישוב נריה נחצב על אדמת טרשים עזובה ואילו תל-אביב רבתי שורצת על חורבות ג'אמוסין, סומייל, אבו כביר, מנשייה, סאלמֶה ושייח'-מוניס. הפוסל במומו פוסל.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש טעם רב בדבריך, ואני מתלבט בשאלה זו לא פעם. רוב האנונימיים - אני משער - פשוט מתקשים ומסתבכים בהכנסת שמם לתיבת התגוביות. אומנם, מקצתם מנצלים את האנונימיות כדי להשתלח על ימין ועל שמאל, על דתיים ועל חופשיים, ובעיקר בי...

      סהדי במרומים שאיני מבין מדוע אנשים מסתירים את שמם, ובמיוחד בבלוג זה, שרמת משתתפיו גבוהה מאוד (ואולי דווקא בשל כך?), אלא אם כן יש להם סיבה להסתתר (חרדים בדרך כלל, שחרדים פן יבולע להם), ואז יכולים להשתמש בשם עט קבוע שיזהה אותם.

      משיקולים של חופש ביטוי אני נוטה לנהוג כבית הלל, ורק במקרים קיצוניים אני מסיר תגובות שאינן ראויות. לצערי, דווקא בפוסט זה, שנכתב מנהמת לבי, מקצת הקוראים יצאו מפרופורציות, נתפסו לזוטי דברים ושכחו מה עיקר ומה טפל ותפל נוכח טרגדיה אנושית קורעת לב שברצח משפחת הנקין.

      לכשיירגעו הרוחות וייתם האבל אאזין גם לעצת חברים נוספים בסוגיה.

      מחק
    2. היות שנושא זה עלה אוסיף מעט.
      גם לי מפריע מדי פעם לגלוג קל בבלוג כלפי חרדים ודתיים, וכלפי מנהגים שונים. שחלקם, יוזמות אישיות של אנשים ואין להם דבר עם מיינסטרים חרדי וחלקם לא ממש מובנים לקורא חילוני מצוי.
      עם זאת, מעריכה את הנכונות לתת מקום מקום גם לתגובות מסוג בקורתי או מתגונן.
      (ואם כי, יורשה לי, אני לא פעם נתקלת במודעות מעניינות בפרסום חרדי, ונמנעת משלוח. אני חוששת מהלגלוג שבו יתקבלו בתגובות. יש לנו מספיק מזה גם כך, אז למה לעורר עוד.)

      בכל מקרה, תודה על הבלוג.

      מחק
  49. יישר כוח על דברי ההספד לרב איתם הנקין הי"ד.
    אשריך שזכית לתלמיד שכזה.
    חבל על דאבדין.

    השבמחק
  50. אנונימי אנונימי, איש מעלה
    על דעותיו נלחם ..בחושך,באפילה
    הס מלהזכיר את שמו בציבור בכלל
    הן יודע כל ילד,הן ידוע בקהל
    "החושך הוא מפלטו של הנבל"

    מה חשוב מה טפל בויכוח המר ?
    כאן מורה מבכה את תלמידו היקר
    וזה עם אותי תשאלו אותי,ממש העיקר
    וכל הפלפול מה קודם ומה מאוחר
    הינו טפל מעיקרו, חסר טעם, עקר
    אין בו שיור כבוד למקום,לאדם, לנפטר

    עמוס צדקוני, רעננה

    השבמחק
  51. רוב תודות על הפרסום הזה. שמחתי ונעצבתי בו זמנית, למקרא קורותיו וייחודו של איתם ז"ל.

    השבמחק
  52. תודה שפתחת צהר להכיר את איתם, איש מעולה וצנוע.
    הלב כואב והדמעות שוטפות על לכתו.

    השבמחק
  53. מרצחים שפלים שלא העלו על דעתם את מי הם הורגים."

    מוטב להפנים, גם אלו החלוקים, כי אין לאוייב כל שאלה של "דעת" בבואם להרוג לאבד ולהשמיד יהודים.

    כל החלוקים, והחולמים על "הסדרים" למינהם, מוטב שיפנימו את המציאות, ויחזרו ולו במעט, לאיזון ביחס לאוייב הערבי.

    השבמחק
  54. דוד,
    מאז ספטמבר אני באוניברסיטת ניו-יורק, עוקב אחרי האירועים בישראל, בדאגה, מרחוק, ומן הסתם מקטלג את הפיגועים והאסונות בכלליות, לפי כותרות, שבעטיין גם המקרה של איתם ז"ל, השתבץ בקטגוריה של טרגדיה ללא פנים, שהתרחשה "שם", וסביר שהיתה נשכחת במרוצת הימים משום שלא הכרתיו אישית.
    אבל זה כמה שעות שהדברים שסיפרת עליו לא מרפים ממני - הנצחת את איתם באופן האנושי, המרגש, וכנראה הראוי לו ביותר, ולצערי גם העצוב ביותר.
    שבת שלום, אבי

    השבמחק
  55. דוד יקירי,
    קראתי ב"מוסף לשבת" את דבריך הכל כך חמים וכואבים לזכרו של איתם הנקין. התרגשתי, בכיתי, ושוב ניקרה ומנקרת השאלה: עד מתי...וכמה עוד...
    אני מודה לך שפרצת את קופסת היובש האקדמי ונתת למילים הפשוטות והכנות לגעת באנשים כמוני ולחוש בגודל האבדה.

    השבמחק
  56. איזה אסון. תודה על ההספד המרגש דוד. כל כך עצוב.

    השבמחק
  57. המילים שלך על איתם הנקין ז"ל כל כך נוגעות, חזקות, נותנות תמונה ענקית על איש ענק.
    תודה לך. רק כך הכרתי אותו טוב יותר.

    השבמחק
  58. David Biale, University of California, Davisיום שבת, 10 אוקטובר, 2015

    I just read your very moving and passionate blog on Eitam Henkin. I want to thank you for turning a name in the newspaper into an actual person whom I can now regret having never met. What a tragedy is unfolding (has been unfolding for decades!) before our eyes in the desire of the Jews to live a normal life.

    השבמחק
  59. שלמה צוקר, ירושליםיום ראשון, 11 אוקטובר, 2015

    יפה עשה המשיב האלמוני, שהצטער על הנרצח, וכיון שהזכירו בירך את זכרו בראשי התיבות ז"ל – "זכרו לברכה", אבל קוממו אותו הכותבים "הי"ד" – ה' ייקום דמו". אין להתעלם מן העובדה, שזו כיום הרוח בקרב רובו של הציבור הדתי הלאומי.
    אשתקד, לאחר רצח שלושת הנערים ז"ל בהר חברון, קרא הרב פרל, מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית, שהממשלה "תהפוך את צבא המחפשים לחיל נוקמים... שלא יעצור בקו שלוש מאות ערלות פלישתים" (הארץ, 2.7.2015), רמז כפול: לחיסול חוטפי קו 300 הכפותים, בשנת 1984, ולמאה אברים כרותים – זה ה"מוהר" שתבע שאול מדויד, שביקש לשאת את מיכל בתו. ואין צריך לומר כי "פלישתים" הם הפלסטינים. "נקמה" היא הכתובת שהותירו המציתים על קיר משפחת דוואבשא.
    אני תפילה שה' לא יקום גם את דמם, כי נקמה היא גלגל, שכיון שהתחיל להתגלגל - קשה לעוצרו (על כן, כדי לעוצרו, התקינה תורתנו את חוק ערי המקלט).
    הזו היהדות שידענו בדורות שקדמו לשנים שלפני יהדות ישראל משנות ה-70 של המאה ה-20 ואילך?
    יש סיפורים וחוקים קדומים, שאמנם היו כתובים על ספר, אולם חדלו להיות רלוונטיים כבר בתלמודים ובמדרשי ההלכה. בתורה כתוב, "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה... לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ:טז). אך במדרש אמרו, שהתורה מתירה להטיל מצור על עיר רק משלושה צדדים; הצד הרביעי חייב להישאר פתוח (ספרי, מטות). הגע בעצמך, איך אפשר בתנאים כאלה להתמודד עם אינתיפאדה, ועם עזה...
    בדרשות חז"ל זו שיטה. כתוב בתורה על "עיר הנידחת", שהדיחו אותה אחדים מיושביה לעבוד אלוהים אחרים, ולפי הכתוב בתורה יש להכות את יושביה "לפי חרב", כלומר להשמידה (דברים, יג), אבל חז"ל אמרו: "עיר הנידחת לא הייתה ולא עתידה להיות". וכן על "בן סורר ומורה", שלפי הכתוב בתורה (דברים, כא) אביו ואמו מוסרים אותו לסקילה – "לא היה ולא עתיד להיות" (בבלי, סנהדרין עא ע"א).
    היהדות הדתית חווה פיצול מוזר: ממשיכים להיות מחויבים לגמרא, אבל בחווייתם, הדתיים נעשים "בני מקרא" ומפתחים יחס רומנטי למקרא כפשוטו: שוב אנחנו חיים בימי שמשון וגדעון ושאול ודויד, ובעיקר – בימי יהושע בן נון. אך הלוא גם המקרא כפשוטו איננו פשוטו.
    כשם שברור, שבספר שופטים ניכרים אלמנטים היסטוריים אותנטיים, המתארים מאבק הישרדות בארץ, שנמשך דורות, כך גם ברור שספר יהושע, המתאר כיבוש כל הארץ במלחמה טוטאלית, איננו ספר היסטורי (אכן, השוואת נוסח המסורה שלו לנוסח תרגום השבעים ולקטעי הספר ששרדו במגילות מדבר יהודה מלמדת, שעריכתו לא הסתיימה עד סמוך למאה ה-2 לפני הספירה).
    בימינו זה בלתי אפשרי – גבולות הדתות והזהויות הלאומיות הם בלתי עבירים לכל הצדדים. ומאחר שהמזיגה נעשתה בלתי אפשרית, אין מנוס מחלוקת הארץ. אוהבי ארץ-ישראל מוכרחים להפנים את משל כבשת הרש (שמואל-ב פרק יב).

    השבמחק
    תשובות
    1. שלמה צוקר, ירושליםיום שני, 12 אוקטובר, 2015

      סיום התגובה שלי, שנקטעה בשל מגבלות טכניות:

      התייחסות ביקורתית-היסטורית למקרא ולסיפורי הניסים והנפלאות והגבורות של ימי בית שני הייתה יכולה לעשות אותם לנכסים תרבותיים ודתיים עתירי השראה, בלא שיגררו אותנו להרפתקה משיחית הרת-אסון.
      ההתלהבות הדתית הלאומית שאחרי 1967 חזרה אל "ארץ חמדה" ואל חמדת הנחלה, אך מה לעשות, כאשר רבע ממנה ממשיך להיות מיושב בעם אחר מזה דורות ודורי דורות, צר וכל עם נאבק לבסוף על חירותו ונגרר לסכסוך לאומי. עם תקומת המדינה הסתפקו "רבותינו, הרבנים הראשיים" בהתקנת התפילה "צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו". היום חווים הרבנים הלאומיים את ימות המשיח, ואין שועים לאזהרת רבי יוחנן בן תורתא לרבי עקיבא, אשר תמך במרד בר-כוזבה, שהביא אסון גדול בהרבה מזה של שישים שנה קודם לכן: "עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא" (תלמוד ירושלמי תענית פרק ד, הל' ה (דף סח ע"ד).

      מחק
    2. התפיסה שלך גם שוללת את "הבא להורגך השכם להורגו"?
      התפיסה שלך שוללת את משפטי נירנברג?
      לשיטתך, מותר לתת לתת לפגוע ואסור לרצות סדר?
      (אצל יעקב אבינו כתוב "ויירא... ויצר לו". בפגישתו עם עשיו.
      ויירא, שמא יהרג, וייצר לו שמא יהרוג. ובכל זאת לא ישב בחיבוק ידים.)
      מילא, לומר שאתה חושש מקיצונים, שיעשו כרצונם, ניחא.
      אבל לומר שאתה תפילה שה' לא יקום?
      כל הציטוטים הנהדרים שלך לא מעולם לא פסלו
      בקשה מאלוקים- לעשות משפט. הם פסלו עונש בידי אדם בלבד.
      גדולי האתאיסטים מודים ב'קארמה' ובסדר בעולם.
      איש לא מעונין לחיות בעולם ללא כללים. גם אתה לא.



      מחק
    3. בן-ציון קליבנסקייום שבת, 17 אוקטובר, 2015

      שלמה צוקר כותב: "אני תפילה שה' לא יקום גם את דמם, כי נקמה היא גלגל, שכיון שהתחיל להתגלגל - קשה לעוצרו (על כן, כדי לעוצרו, התקינה תורתנו את חוק ערי המקלט). הזו היהדות שידענו בדורות שקדמו לשנים שלפני יהדות ישראל משנות ה-70 של המאה ה-20 ואילך?
      ובכן, ברצוני "לחדש" לשלמה שזו היהדות שידענו לא רק לפני שנות ה-70 אלא אף שנים רבות מאוד קודם לכן. בהיכנסך לאחד מבתי הכנסת בתחילת תפילת מוסף של שבת, תיתקל בתפילה שכל כולה בקשת נקם. היא לא נכתבה בידי יהודי בן זמננו אלא בוורמייזא העתיקה לזכר "גזרות תתנ'ו", דהיינו לזכר הטבח שערכו הצלבנים ביהודי עמק הריינוס, ולהלן הנוסח שלה:
      אָב הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לא נִפְרָדוּ, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקֹּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ", וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: "וְנִקֵּיתִי, דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי, וַיְהֹוָה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן", וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר: "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם? יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ", וְאוֹמֵר: "כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים", וְאוֹמֵר: "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל כֵּן יָרִים רֹאש".

      מחק
    4. שלמה צוקר, ירושליםיום ראשון, 18 אוקטובר, 2015

      מאחר שצריכים להפעיל את הדעת כדי להבחין בין דברים, על כן אנו אומרים הבדלה בחונן הדעת (ברכות כט עמ' א). אכן, התפילה "אב הרחמים שוכן מרומים..." שגורה גם על פי, שכל שבת אני נכנס לאחד מבתי הכנסת, ותפילה זו – לזכר הטבח שערכו הצלבנים ביהודי עמק הריינוס בשנת תתנ"ו נוגעת גם אל לבי, כמו גם הקללות ששם שאול טשרניחובסקי בפי ברוך ממגנצא: "אָרוּר אַתָּה גּוֹי אַכְזָרִי! / אָרוּר יִהְיֶה שִׁמְךָ / לְעוֹלְמֵי-עַד, וּמְאֵרַת-עֶלְיוֹן / תָּלִין נֶצַח עִמְּךָ!" וכו' . אלא שהבינה וההשכל לוחשים לי מה בין יהודי מגנצא ליהודי תפוח ובנותיה, ורגשי הנקם של היהודים ההם, שהיו חלשים, חסרי אונים וחסרי מגן, מובנים לי מאוד. לקלל – זה היה כל מה שהם יכלו לעשות! ברוך ממגנצא של טשרניחובסקי גם מצית את המנזר שאליו הוא הובא. גם עם רגשי הנקם ומעשי הנקם שצלחו בידי מעטים ממורדי הגטאות ומחנות ההשמדה הנאצים, אני מזדהה.
      אבל פה, היום, אנחנו כבשנו ושולטים באחרים בכוח, גוזלים את שארית נחלתם (אה, נזכרנו "הלכה למעשה" – אין קניין לגוי בארץ-ישראל) והם מתקוממים מול צבא, המצויד בנשקים המשוכללים שבעולם!
      לא כך היו יהודים בגלות. לרוב, היו עדינים, רחוקים מאלימות. כנראה, אמת מה שאמרו, כי צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל, שפזרן לבין האומות (פסחים פז עמ' ב). שיהודים "שומרי אמונים" מציתים בית על יושביו ורוצחים משפחה הנמה את שנתה – אב ואם ותינוק, ועוד מותירים כתובת "נקמה"! נקמה שבטית, על פשעם היחיד – שאחרים מבני עמם מתקוממים לכיבוש ודיכוי של יובל שנים, ובכך חסידים אלו עושים מעשה של גוי שכתוב בו "אשר לא יישא פנים לזקן, ונער לא יחון" (דברים כח:נ).
      אגב, "מסעי צלב" של פרעי ימי-הביניים היו לא רק נגד יהודים – מסע הצלב הראשון (תתנ"ו / 1096) טבח גם נוצרים ביזנטיים. "מסע צלב" מיוחד ערך טבח בנוצרים הקתרים (אלביגנזים), בתחילת המאה ה-13. רק בימי הביניים שלנו הכיר משורר יהודי, באמצע המאה ה-11, את חוסר הטעם שבמלחמות הדת: "וְלֹא יֶחְסַר כְּבוֹדֶךָ. בִּגְלַל עוֹבְדֵי בִּלְעָדֶיךָ. כִּי כַּוָּנַת כֻּלָּם לְהַגִּיעַ עָדֶיךָ" (ר' שלמה אבן גבירול, כתר מלכות). בימינו רוב הנוצרים חזרו בהם; אפילו רוב הגרמנים בושו וניחמו על מעשי הנאצים. הגיע הזמן, שאף אנו נחזור בנו ונחתור בכנות להסכם של סיום הכיבוש וגזל כבשת הרש.

      מחק
    5. בן-ציון קליבנסקייום ראשון, 18 אוקטובר, 2015

      האומנם זו "שארית נחלתם" כדבריך, שלמה, או שמא "שארית נחלתנו" וארץ-ירושתנו? הן לא מכבר אמרנו בקול את מזמור-תהילים המרגש: "יַדבר עמים תחתינו ולאֻמים תחת רגלינו. יבחר לנו את נחלתנו – את גאון יעקב אשר אהֵב סלה", ועל בסיס רעיון פסוק זה ודומיו הושתת "הרש"י הראשון" האלמותי, שקראנוהו רק לפני שבוע והמתחיל במילים: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לִסטים אתם, שכְּבשתם ארצות שבעה גוים!", ולתומי, סברתי עד עתה שטענה זו הושמה רק בפי "אומות העולם".
      דומני שתהום גדולה פעורה בין דעותינו. הבה נישאר אפוא בתחום מחקרֵי שפות-האם שלנו, שבהן נוכל להגיע לעמק-השווה מהר יותר.

      מחק
  60. מי פילל לגל, למעשה צונאמי כזה של תגובות, חלקן נלהמות, לדברי הספד שיצאו מלב וחדרו לב.
    במחשבה שנייה: לא פילל - אך לא מופתע.
    מסכים לחלוטין עם תגובתו של שלמה צוקר.

    השבמחק
  61. רק אתמול שבתי מחו"ל ולמדתי על כל פרטי האסונות שארעו בארץ בימים האחרונים. תודה לדוד אסף על הדברים היוצאים מן הלב שכתב על תלמידו איתם הנקין, אחד מבין הנרצחים שלמדנו להכיר ולהעריך. יהיה זכרו ברוך.

    השבמחק
  62. תמר וולף-מונזוןיום חמישי, 22 אוקטובר, 2015

    התרגשתי ודמעתי מדברי ההספד האישיים כל כך שכתבת. מבקשת להשתתף אתך בתחושת האבדה הגדולה.

    השבמחק
  63. I read the original when it was posted, and hesitated to say what I thought because I did not want to distract from the subject of the piece, may his blood be avenged. But at this point I think its OK to say it: the condescension and out-and-out prejudice this David Assaf shows towards the religious is nauseating. Had he made the same blanket stereotypes towards women, blacks, Arabs, etc., that he displays here towards the religious, he'd have lost his tenure for it. I also find it repulsive that he injects his personal politics against the so-called "settlers" into a eulogy, for heaven's sake. Better he should have kept quiet than...this.

    ד.פ. (מבוגרי ישיבת קול תורה בי-ם, כעת משרת כעורך דין בחברה 500 בארה"ב. כנראה להפתעתו של מר אסף, אפשר לאחוז גם בעולם התורה וגם בעולם האקדמי (הקדוש) בבת אחת.)

    השבמחק
  64. חיים א' וקסמן, ירושליםיום חמישי, 29 אוקטובר, 2015

    ההספד על איתם הנקין ז"ל מאוד מרגש ומאוד מחכים. למדתי ממנו מספר דברים, ובעיקר למדתי עוד יותר על איתם וגם, תבדל לחיים, עליך. הייתי באקדמיה למעלה מ40 שנה ואני יודע כמה נדיר למצוא שם פרופסור עם רגישות שבאמת מבין את תלמידיו ורוצה שיצטיינו ומוכן לעזור להם. כל הכבוד!
    קראתי גם את התגובות. אתה צדיק שנתת במה לכמה מהם, רובם אנונימיים, שכנראה אין להם את האומץ להזדהות אבל לא מתביישים לשפוך זעמם - הבלתי מוצדק - עליך.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.