יום שני, 30 בנובמבר 2015

קוצים ושושנים: 'על אדמת הקברים הנעזבת' (ב) – פריחה לבנה

פרחים לבנים על ארון הקבורה של הנסיכה דיאנה. מנזר וסטמינסטר, 1997
מאת אמוץ דפני

פרקים נוספים בסדרה
א. צמחים עתירי בְּשׂומֶת
ג. יְרוּקי עד

לעתים קרובות אפשר למצוא בבתי קברות מוסלמיים, במיוחד במסורתיים שבהם, צמחים לבני פרחים הנשתלים על הקברים. מבין הפרחים הבהירים שבבתי הקברות נפוץ במיוחד איריס ארם נהריים (שצבעו כחול־סגול אך עלי העטיף החיצוניים לבנים בבסיסם), ואחריו נרקיס מצויחצב מצויחבצלת החוף (בבית הקברות הבריטי שבהר הצופים, שבו נקברו חללי מלחמת העולם הראשונה, נשתלו חבצלות החוף, על אף שהן אינן גדלות כלל באזור זה. הן הובאו במיוחד מחוף הים, שהוא בית גידולה הבלעדי של החבצלת. כמו כן ניטעו חבצלות בבית הקברות הצבאי הבריטי שבחיפה), חבצלת קטנת פרחיםאהל הגבישים, ועירית גדולה (שאומנם אינה בדיוק לבנה).

כאשר נשאלו המידענים, מדוע שותלים פרחים לבנים או בהירים בבתי בקברות, התקבלו התשובות האלה: 'הפרחים הלבנים טהורים כמו נשמת הנפטרים'; 'הצבע הלבן הוא סימן שהאדם היה טהור ונקי'; 'בגלל היופי ולכבוד הנפטר ... הכלה לובשת לבנים, הנפטר נכרך בבד לבן, וגם העולים למכה לובשים בגדים לבנים זהים כדי להראות שכולם שווים'; 'המלאכים יורדים לדון עם הנפטר. הלבוש הלבן מעיד שלנפטר היה לב טוב'. אחד הנשאלים סיכם את נושא הצבע הלבן באסלאם: 'הפרח הלבן מזכיר את הצבע הלבן שמאפיין את החאג' ואת תקופת העלייה לרגל. אומרים שאלוהים אוהב את החאג' ומבטיח שעולה הרגל יחזור למעגל החיים כפי שאמו ילדה אותו (כלומר חטאיו יימחקו). הצבע הלבן אהוב על אלוהים ויכפר על חטאיו של המת'. 

איריס ארם נהרים (מקור: ויקיפדיה)

איריס ארם נהריים נפוץ בבתי קברות מוסלמיים ברחבי המזרח התיכון, מטורקיה ועד צפון אפריקה. תושבי הכפר הפלסטיני פקועה, במזרח השומרון, נוהגים להניח עם המת שלוש פיסות מקנה השורש של איריס זה: אחת מול הראש, השנייה מעל הלב והשלישית ליד הרגליים. הנימוק הוא (כך שמעתי מאורי אליאב): 'יגידו הפרחים את צדקתו של האיש, מאחר שהצמח אינו מת לעולם'. והיו שסיפרו את הסיפור הבא: למלך אחד הייתה בת אהובה. יום אחד חוללה הבת ונערה שהייתה דומה לגבר הואשמה באונס. לאחר שהותז ראשה נתגלתה זהותה האמיתית. האנשים שהצטערו על המעשה הנמהר שתלו על קברה 'זַמְבָּק', שהוא שם קיבוצי לפרחים גדולים, לבנים או בהירים, כגון שושן, חבצלת ואיריס. 

בארכיון הסיפור העממי שבאוניברסיטת חיפה (מס' 16288) נרשם סיפור דרוזי מהכפר בית ג'אן: 
פעם החטיא סוקין את אנשיו שהפכו לשודדים ולרוצחים. הנסיך הישר מועדאד יצא למלחמה כנגד הרשעים ובדרכו פגש את סאלחה בתו של אחד ממנהיגי הרוצחים. הרדימה סאלחה את אביה ואנשי חבורתו ואותתה לנסיך שהגיע, והיא ואנשי הנסיך רצחו את השודדים, כולל אביה של סאלחה. סוקין המנהיג ברח והגיע לביתה של זקנה המארחת אותו. בלילה, לאחר שנרדם, הפכה עליו הזקנה את התנור והוא נשרף. סאלחה הישרה חיה כצדיקה ומתה בתולה, ועל קברה צמחה חבצלת. הנסיך מועדאד שמר עליה ושלטונו התחזק לאחר שהוכיח את גבורתו. 


חבצלת החוף בבית הקברות הבריטי ברחוב יפו, חיפה (צילום: עמית מנדלסון)

בספרן From Cedar to Hyssop: Study in the Folklore of Plants in Palestine (מארז לאזוב: מחקר בפולקלור הצמחים בפלשתינה), שראה אור בלונדון 1932, סיפרו חוקרות הפולקלור הערבי גרייס קרוֹאוֹפוּט ולואיז בלדנספרגר:
לפני כארבעים-חמישים שנה (כלומר בשנות השמונים של המאה ה-19) חייתה באל־חאדר ליד ארטס נערה טובת מזג וצחקנית שהשיחה עם הבריות. התנהגותה הייתה לצנינים בעיני אנשי הכפר. אשה אמורה להתנהג מחוץ לבית כראוי: עיניה מושפלות לקרקע, פניה מכוסים ברעלה וכתפיה עטופות היטב, ואסור לה להשיח עם איש ולא לחייך או לחשוף את שיניה. כמה איום ונורא היה לחשוף את השיניים. נערה זו הלכה בפומבי כשהיא מחייכת, חושפת את שיניה, צוחקת ומשיחה עם כל עובר ושב. אחיה הגיעו אליה ושאלו: 'מדוע את עושה כך? איננו יכולים לשאת זאת. נעניש אותך אם לא תשני דרכייך'. אך הנערה העליזה לא ויתרה ולא שינתה ממנהגה. אנשי הכפר צפו לה את המר מכול. ואכן, יום אחד רצחו אותה אחיה ובחמתם והשליכוה לבור סיד באומרם 'כזאת ייעשה למען כבוד המשפחה'. אויביהם בכפר הלשינו עליהם והמושל הגיע וערך חקירה. עד מהרה נגלה הסוד וגופת הנערה נמצאה בבור הסיד. המושל ציווה לקוברה כראוי ליד בריכות שלמה, וכך נעשה. סמוך לאחר מכן צמח פרח לבן מקברה. זה היה פרח של דלעת מטפסת וכמה עוברי אורח הבחינו בכך. 'הכול ברור כעת', הם קראו. 'ראו את הפרחים הלבנים ומה אנו עשינו. היא חפה מפשע!'. ואז החישו פעמיהם, קראו לאחרים מבני הכפר וכולם ראו את הפרח הלבן וידעו שהנערה הייתה ללא מתום (תרגם ד"ר יואל פרץ).
לדלעת יש כידוע פרחים צהובים, ולכן הופעתם של פרחים לבנים היא סימן לטוהר נשמתה של הצדקת.

ומכאן, לצמח החצב, שמופיע תדיר בבתי קברות מוסלמיים. ואומנם, שניים משמותיו הערביים של החצב הם 'בצל בתי הקברות' ו'בצל המתים'. לפי מסורת מוסלמית עממית החצב מתקשר עם האל ובזכות שורשיו העמוקים הוא 'מעביר את התפילות אל המתים'. 

חצב על קבר בבית זרזיר (צילום: אמוץ דפני)

ואכן, לא צריך דמיון רב כדי לראות בחצב מעין נר זיכרון. כך כתב נתן יונתן בשירו 'נרות החצב הלבנים': 

נתן יונתן, שירים בִּכְסוּת הערב, ידיעות אחרונות, 2004, עמ' 47-46

רעיון דומה הובא אצל לאה גולדברג בשירה 'מִשִּׁירֵי שְׁנֵי סְתָוִים': 


לאה גולדברג, עם הלילה הזה, ספרית פועלים, 1964, עמ' 41
חצב מצוי (צילום: ליאור אלמגור)

הד למסורת שצמחי העירית קשורים לעולם המתים אפשר למצוא ב'אודיסיאה' של הומרוס, שם מסופר על הרמס, שליח האלים, שמוליך מתים אל ממלכתו של הַאדֶס, אל השְׁאוֹל. הדרך קודרת ובסופה מוצאת הפמליה את מנוחתה באחו העיריות, שם שוכנות נשמות המתים במחילות תת־קרקעיות. היוונים הקדמונים נהגו לשתול עיריות על קברים, כי האמינו שהנפטרים ניזונים מזרעיהן. גם בטורקיה יש עדויות לשתילת עירית על קברים.

למרות שלא מצאנו שושן צחור על קברים מוסלמיים בארץ, ראוי לציין שדווקא המקורות היהודיים קושרים צמח זה לבתי קברות, כמסופר: 'תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו, ואין השושנים אלא במקום הטומאה, טהור, שאני אומר: אחר לקטו ונתן לו' (משנה טהרות, ג, ז). 

באירופה נפוץ ביותר השימוש בפרחים לבנים בעת לוויה, שכן בפולקלור הקדום של עמים אירופיים שונים פרחי השושן הצחור מסמלים נשמות טהורות. והיה והוציאו להורג אדם נקי כפיים, יעלו פרחי השושן על קברו להגיד צִדקו. לפי אגדה שמית עתיקה, השושן הצחור צמח מתוך דמעותיה של חוה כאשר גורשה מגן העדן וגילתה שהיא עומדת להיות לאם. במסורת הנוצרית מסמל השושן תום, טוהר, תחיית מתים, פסחא ומעל לכל את מרים אם ישו, ולפיכך הוא נקרא 'השושן הלבן של המדונה'. בשנת 1618 הוציא האפיפיור פאולוס החמישי צו המורה כיצד יש לצייר נושאים קדושים. בצו נקבע בפירוש כי חובה להכליל שושן צחור בכל תמונה של מעמד 'הבשורה למרים' (Annunciation) אודות היוולדו של ישו. אין פלא אפוא כי בציורים רבים מופיע פרח השושן הלבן.


פרחים לבנים כעדות לצדקת האדם ותומתו מופיעים תדירות בפולקלור האירופי. כך גם סיכם זאת החוקר ברטרם פאקל (Puckle) בספרו Funeral Customs: Their Origin and Development (מנהגי קבורה: מקורם והתפתחותם), שראה אור לראשונה ב-1926: 'העובדה שפרחים לבנים משמשים באופן כמעט בלעדי בלוויות מהווה תזכורת מיוחדת לטוהר'.


לסיכום, שתילת צמחים לבנים על קברות אינה מפתיעה. לא רק שהיא מוכרת כבר ביוון העתיקה, אלא שצבע הפריחה הלבן התקבל כצבע אַבֶל בעולם המוסלמי וכסמל טהרה בעולם הנוצרי.

הרשימה הבאה תוקדש לעצים ושיחים ירוּקי עַד.

9 תגובות:

  1. אירוס ארם נהריים מכונה גם "אירוס בית הקברות" משום הנוהג לשתלו בבתי קברות (בית גידולו הטבעי הוא במורדות החרמון).
    אחת הסיבות שמיני אירוסים נשתלים בבתי הקברות המוסלמיים היא שהעיזים לא אוכלות את האירוסים.

    השבמחק
    תשובות
    1. עמנואל עמיבר דגניה ב'יום שישי, 04 דצמבר, 2015

      באחת מצעדות 4 הימים שנערכו אחרי מלחמת 6 הימים, זכורני שעברנו בסמוך לכפר דיר דיבואן, ליד בית הקברות שלו, המגודר בחומת אבן לא גבוהה במיוחד.
      מאחר והבחנתי שחלק מהצועדים עוצרים ומשקיפים לתוך בית הקברות, עצרתי את קבוצת הצועדות שלי וניגשנו לראות מה קורה שם (זה היה אם מאיני טועה בחודש אפריל).
      נדהמנו לראות איך בכל בית הקברות פורחים אירוסים גדולים במלוא תפארתם והמראה המרהיב הזה נשאר חקוק בזיכרוני כאחד היפים שראיתי בחיי...

      מחק
  2. מומלץ גם לקרוא את ש. שפרה, חצבים נרות נשמה (1987).

    השבמחק
    תשובות
    1. מרים אהרוני, יפעתיום שישי, 04 דצמבר, 2015

      כדאי להוסיף לרשימת הפרחים הלבנים המקובלים כ"פרחי אבלות" את הקאלה (משפחת הלופיים). הפרחים הלבנים הגדולים מקובלים אצלנו עד היום בהלוויות ובאזכרות שנערכות במועד פריחתן (זמן ניסן-אייר), כולל הפרחים בחדר האוכל ביום הזיכרון לשואה וביום הזיכרון לחללי צה"ל שבוע לאחר מכן. לעומת פרחי השושן היקרים, הקאלות גדלות בנקל בגינות וזמינות בשפע.אני בטוחה שמסורת זו נהוגה ביישובים נוספים.

      מחק
  3. עמוס צדקוני, רעננהיום שישי, 04 דצמבר, 2015

    לי מצבת של חברתי,רעיה
    בדמי ימיה הלכה לבית עולמה
    על קברה הנחתי סלע
    מן ההר נלקח בעמל ויגע
    בין סדקיו רקפת בכל שנה
    בפריחה מרהיבה מרנינה
    ראשה כפוף כמתביישת
    מדוע רעייתי בדמי ימיה
    חייבת היתה ללכת....

    השבמחק
  4. הקשר של השושן הצחור ומרים הבתולה, אם ישוע, לא היטיב עימו. רבים מן הצלינים הנוצרים, החל מתקופת מסעי הצלב, חזרו לאירופה עם בצלי השושן הצחור כדי לגדלו במקומם, מה שגרם להעלמותו המוחלטת מן הנוף הארץ ישראלי. נח נפתולסקי וטוביה קושניר גילו מספר בצלים בדכס פקיעין ובכרמל ואלה כיום המקומות הבודדים בהם ניתן לצפות בשושן הצחור שעדיין נמצא בסימן הכחדה.

    השבמחק
    תשובות
    1. חשוב לציין מקום נוסף בו השושן הצחור קיים והוא נחל קוריין(מצטער אך אינני מסוגל לבטא את השם הנוכחי של הנחל הנפלא הזה )

      מחק
  5. על קברו של ס. יזהר (בבית הקברות של יישובי גדרות) שתלו חצבים, ככל הידוע לי כך ביקש בצוואתו.

    השבמחק
  6. פרחי הקאלה הלבנים משמשים בעיקר לחתונות, וגם ללוויות במכסיקו. ראו בציורים הנפלאים של פרידה קאלו

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.