יום שישי, 1 באפריל 2016

עוללות מכרם עגנון: עגנון והתימנים

מקור: מתימן לציון, מסדה, תל אביב תרצ"ח, ליד עמ' 80

לפני שבועיים הגיעה לארץ קבוצה של כעשרים עולים חדשים מתימן, ושוב התעוררו זיכרונות מעלייה אקזוטית זו, שקדמה לעליות הציוניות ('אעלה בתמר'), והפכה זה מכבר לאבן מאבני החומה של מפעל קיבוץ הגלויות במדינת ישראל. לכבודם, הנה משהו על התימנים בעולמו הכל כך אשכנזי של ש"י עגנון.

א. 'החבורה התימנית והמִתְיַמֶנֶת'

בספרייתו של עגנון, השמורה בבית ש"י עגנון בירושלים, נמצא הספר 'שְׁבוּת תֵּימָן', בעריכת ישראל ישעיהו ואהרן צדוק, שראה אור בירושלים תש"ה (בדפוסת נכתב בטעות תש"ד; אך תוקן על העטיפה), בהוצאת 'מתימן לציון'.


בתוך הספר נמצאת הקדשה מסתורית:

לשמואל יוסף עגנון נ"י [נרו יאיר] 
מתנת חבה והערצה 
מן החבורה התימנית 
והמִתְיַמנת 
ג
מי היא 'החבורה התימנית והמִתְיַמֶנֶת', ומיהו ג'?

אנשי 'החבורה התימנית' היו בלי ספק יוצאי תימן בארץ, שבשנות השלושים והארבעים היו פעילים במחקר מורשת עדתם ובהפצתה. אחד הבולטים שבהם היה ישראל ישעיהו (1979-1911), יליד הכפר הקטן סאדה שבתימן, שעלה לארץ בשנת 1929. לימים כיהן ישעיהו בתפקידים בכירים – הוא היה שר הדואר מטעם מפא"י ויושב ראש הכנסת  אך הוא לא הסתפק רק בפעילות ציבורית ופוליטית אלא גם עסק בכתיבה וביצירה והותיר אחריו חיבורים רבי ערך וזיכרונות.

ישראל ישעיהו (1979-1911), מקור: אתר ההנצחה לזכרו

אך מי הם 'המתימנים', ומי הוא 'ג'?

נועצתי בד"ר נח גֶּרבֶּר והוא פענח עבורי את ההקדשה. מתברר כי ג', החתום על ההקדשה, אינו אלא ההיסטוריון הדגול, שנודע כחוקר המובהק של גניזת קהיר, פרופסור שלמה דב גויטיין (1985-1900). גויטיין, שבאותן שנים עסק רבות במחקר התימנים, היה חבר קרוב מאוד של עגנון. גם כתב היד של ההקדשה הוא כתב ידו של גויטיין.

שלמה דב גויטיין (מקור: ויקיפדיה)
מחקריו של גויטיין על התימנים נדפסו בשנת תשמ"ג בספר שערך מנחם בן-ששון

אילה גורדון, בתו של גויטיין, פרסמה בשנת 2008 חוברת בהוצאה פרטית, ובה כללה, בין השאר, 66 מכתבים שהחליפו ביניהם גויטיין ובני הזוג עגנון בין השנים 1969-1919, וכן קטעים מיומניו של גויטיין שבהם הוא מזכיר את עגנון.

כריכת הספר שהוציאה אילה גורדון, מאי 2008

'חבורת המתימנים' הייתה אפוא אותו חוג של חוקרים ואינטלקטואלים 'אשכנזים', שהתעניינו ביהודי תימן ובמורשתם – בתימן עצמה ובקהילות התימנים ביישוב המתחדש בארץ ישראל. מקצתם פרסמו מפרי עטם בקובץ 'שבות תימן', ולפני כן בקובץ המחקרים 'מתימן לציון', שנדפס בהוצאת 'מסדה' בשנת 1938, בעריכת ישראל ישעיהו ושמעון גרידי.

ואכן, במבוא לספר 'שבות תימן' (עמ' 7) הזכיר העורך ישראל ישעיהו בתודה את בני החבורה הזו  בראשם המשורר חיים נחמן ביאליק, ובתוכם גם גויטיין  שבזכותם החלו התימנים עצמם להיות מוּדעים למורשתם:


מוסיף גרבר:
בנוסף על גויטיין ועל עמיתו האנתרופולוג אריך בראואר, השתייכה לחבורה זו גם הדסה קלוורי (אלמנתו של משה קלוורי, שיחד אתו ניהלה את כפר הנוער 'מאיר שפיה', ולאחר מכן רעייתו של פליקס רוזנבליט, לימים שר המשפטים הראשון פנחס רוזן). זו הייתה חבורה 'יֶקית' ברובה (אך היו בה גם 'גליצאים' כמו מרדכי נרקיס ואברהם יערי), שנהנתה מנדבנותו של שלמה זלמן שוקן (כתבתי עליהם מעט בספרי 'אנו או ספרי הקודש שבידינו? הגילוי התרבותי של יהדות תימן', יד יצחק בן צבי, תשע"ג, עמ' 181-180). 
ובאשר למונח 'המתיַמנת', הרי שכאן אולי מתכתב גויטיין עם פּוֹעַל שהמציא עגנון ברומן 'תמול שלשום' (שראה אור ב-1945, זמן מה קודם הופעת הקובץ המדובר). עגנון סיפר שם על צייר מאנשי 'בצלאל', שירד מירושלים ליפו:
תמול שלשום, שוקן, תשכ"ח, עמ' 456

ואגב גויטיין ועגנון, ובלי קשר לתימנים, לאחרונה פרסמה פרופסור אילנה פרדס מאמר שכותרתו 'האתנוגרפיות המקראיות של עגנון: "עידו ועינם" והחיפוש אחר השיר האולטימטיבי' (מִרְקָמִים: תרבות, ספרות, פולקלור, לגלית חזן-רוקם, תשע"ג, עמ' 569-551). פרדס הציעה, כי דמותו של דוקטור גינת בסיפור 'עידו ועינם' אינה מבוססת, כפי שמקובל לחשוב, רק על גרשם שלום, אלא הצטרפו בה דמויות היסטוריות נוספות ובהן גויטיין. כידוע, בסיפור זה 'מככבת' האות גימל בשמות כל גיבוריו (גינת, גרהרד גרייפנבך ואשתו גרדה, גבריאל גמזו ואשתו גמולה), ואם כך יש בהקדשה זו  שבה חתם גויטיין באות הראשונה של שם משפחתו  חיזוק-מה לטענתה.

ב. עגנון על המבטא התימני

עגנון עצמו לא ייחד סיפור לתימנים, אך הם נזכרים בחיבה פה ושם ביצירתו.

הנה למשל הנובלה 'שבועת אמונים' (1943), שבה תיאר עגנון מפגש בין הגיבור יעקב רכניץ לבין 'הקונסול' (אביה של שושנה, לה נתן רכניץ את שבועתו). בתשובה לשאלתו של הקונסול, על ההבדל בין אשכנזים לספרדים ביפו, מודה רכניץ שאינו מכיר היטב את הספרדים, אבל את התימנים הוא קצת מכיר...


ש"י עגנון, 'שבועת אמונים', עד הנה, שוקן, תשכ"ט, עמ' רמב-רמג

אנקדוטה מעניינת נוספת על עגנון והתימנים, שממנה עולה כי לדעתו ההברה התימנית היא הנכונה ביותר, הביא חוקר הלשון העברית אהרן בר-אדון בספרו ש"י עגנון ותחיית הלשון העברית (מוסד ביאליק, תשל"ח, עמ' 75-74). בר-אדון רשם שיחה שהייתה לו עם עגנון:



16 תגובות:

  1. צעדה או סעדה הוא מחוז שבו התגוררו יהודים תימנים ובהם גם ישראל ישעיהו המנוח; כמה מן היהודים שעלו בעלייה זו הם ממחוז סעדה או צעדה ויש לי אף תמונות שלהם ואם תרצה אוכל לשלוח

    השבמחק
  2. מרים נייגר-פליישמן1 באפריל 2016 בשעה 10:52

    אביגדור המאירי כתב רומן בשם "תנובה" על הקיבוץ בו שני גיבורים ראשיים הם תימניים (לא זוג) ובעצם מיקם אותם בסופו של דבר בקיבוץ האידיאלי שלו. עניין שהיה חתרני למדי בשנות השלושים." מזל היתה בבחינת השבט התימני במשפחה.[...] מזל תפקיד מיוחד היה גם לה: לסגל את הבנים הנידחים ששבו – אל מולדת המזרח ואלוהיו אלוהי-שם, בקשריה הטבעיים אל שמש המזרח ואדמתו קשרה גם את חבריה השונים והמתיקה להם את זרותם, הסירה מעליהם את מנהגיה הזרים וקרבה אותם למקום. – [...] וגולת הכותרת שלה היתה: שירתה המזרחית-ישראלית, שהחזירה להם לחבריה את נפשם הישראלית העתיקה. – בשירה זו מצא כל אחד מהם נעימה מוכרה לו היטב מעידן ועידנים: אחד מצא בה נעימה מתפילות יום-כפור, השני מטעמי המקרא, והשלישי – משירי הגולה היהודית, שנשתמרו בהם צלילים עתיקים ויקרים משך אלפים שנות שביה." מתוך אביגדור המאירי, תנובה, הוצאת מצפה תרצ"ד ע"מ 142-143 בעניין יהודי תימן הוא התבטא גם במקומות אחרים ובשיר.

    השבמחק
  3. תימנים בלי חיים הזז?

    השבמחק
  4. תודה על המאמר המעניין.
    בשולי הקביעה שלך על מקומה של עליית יהודי תימן בעליות הציוניות - הנה מדברי דוד בן-גוריון.
    שהעריך עד מאוד - ואף העריץ - את יהודי תימן.

    בן-גוריון ביקש לשרש טעות נפוצה: "המושגים השגורים עכשיו בפינו על עלייה ראשונה, שנייה ושלישית הם מוטעים ומטעים. קדמה להן עלייה תימנית, ספרדית ואשכנזית של 'חסידים' ו'פרושים' שבנו את היישוב הישן." ובאותה נשימה הוסיף את הערכתו המיוחדת לעלייה התימנית: "העלייה המופלאה ורבת-הסבל ביותר הייתה עליית יהודי תימן". בקביעה זו לא התכוון בן-גוריון רק לחלקם של יהודי תימן בעליות הציוניות של שלהי המאה ה- 19, אלא לעלייתם ארצה החל מסוף המאה ה- 16, כפי שלמדים מעדותו של ר' עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו (רמ"ט – 1489). וכך ציטט בן-גוריון מתוך מכתבו של עובדיה מברטנורא: "ובימים האלה באו הנה יהודים מארץ תימן, וסיפרו שבמדינה ההיא היום קהילות גדולות ורבות בישראל". עוד הוסיף בן-גוריון, כי יחיא בן-סעדיה אלצ'אהרי, "מגדולי משוררי תימן", היה בארץ ישראל "לפני שנת שכ"ח (1508); והוא כתב את "ספר המוסר" המחורז, ובו תיאר את צפת "שבה קהל יהדי של ארבעה-עשר אלף איש ושמונה עשרה ישיבות". אלצ'אהרי גם תיאר את ביקורו בירושלים "בהשתפכות נפש רבה" והזכיר את ביקורו בטבריה, "שבה מצא 'בעלי מקרא ומשנה' [=יודעי מקרא ומשנה]". עוד הזכיר בן-גוריון את ר' ישועה עדני, שעלה לארץ עם כל בני משפחתו בשנת של"א – 1571 והתיישב בצפת. בן-גוריון הזכיר את השליחים בני היישוב הישן מארץ ישראל, שסייעו "במידה רבה להידוק הקשרים בין יהודי תימן וארץ ישראל". השליח הראשון היה "המדפיס הצפתי ר' אברהם בן-יצחק אשכנזי", שהגיע לתימן בשנת של"ט - 1579 "ואגב שליחותו עסק במכירת ספרים שהביא אתו מארץ-ישראל".
    בן-גוריון הדגיש כי השליח הארצישראלי "החשוב ביותר" לתימן במאה ה- 19 היה יעקב ספיר, שעלה לארץ בשנת תקפ"ב – 1822 עם הוריו, "שנמנו עם העולם 'הפרושים' תלמידי הגר"א [הגאון ר' אליהו מווילנה]". בן-גוריון הזכיר, כי "ספיר נמשך בייחוד לתימן כי קיווה למצוא בה עקבות עשרת השבטים" אך בהיותו בתימן "'גילה' את יהודי תימן" ואף "הביא בשורת יהודי תימן לשאר יישובי היהודים, ובספרו 'אבן ספיר' סיפר על תולדותיהם ומעמדם, הליכותיהם ומנהגיהם, ספרותם ומלאכתם."
    ועוד כתב בן-גוריון:
    "אומר את האמת – אילו הייתה הברירה בידי, לאחר שאיינשטין סירב, הייתי בוחר בנשיא שהוא מיוצאי תימן." (1952)

    שבת שלום - מתיה קם

    השבמחק
  5. חידושיך היו לעיני לפלא וגרמו להם להתרחב מהנאה צרופה בשל עושרו הרב של המידע שמאמר זה כולל. תחזקנה ידיך!

    השבמחק
  6. רשימה מרחיבת דעת. חבל שבאחת הכותרות נפלה טעות מצערת: גויטין בהקדשתו בכתב יד מנקד את המלה "מתימנת" בחיריק מתחת למ' הראשונה, כראוי, ואילו בכותרת המשנה ברשימה המלה הזאת מנוקדת בצירה, שלא כראוי. אנא תקן.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה. מקש הניקוד של צירה נמצא ליד זה של החיריק... קורה שטועים.

      מחק
  7. א. כמדומני דמותו של גויטין מזוהה גם עם אחד מגיבורי "שירה". הכי קרוב שמצאתי (מדובר על בתו):
    http://www.haaretz.co.il/literature/1.1178941

    ב. על האותנטיות של ההגייה התימנית ראה גם 'אבן ספיר' ח"א, חדרי תימן.

    השבמחק
  8. קריאת המילה המורה על בעל חנות בצורה הנזכרת - חֲנוּני - איננה כמובן חידוש שנשמע לראשונה באוזני עגנון מפיו של אותו יהודי תימני. כבר בשנת 1895 כתב פרופ' יוסף קלויזנר (אז, בחור צעיר) במאמר "עברית שפה חיה" (נדפס בסוף המאסף השנתי "אוצר הספרות" שנת תרנ"ו) שיש לקרוא כך. (ולמעשה כבר נתפרסם הדבר כמדומני בעיתון הצפירה או המליץ בשנת תרנ"ד בידי קלויזנר עצמו). נקל להבין כי קלויזנר לא שמע זאת מפי יהודי תימני.

    השבמחק
    תשובות
    1. שמעתי פעם את הביטוי חֲנוּני וגם לא מפי יהודי תימני, אלא מילד אירופאי, ובנסיבות משעשעות/מצערות, ומעשה שהיה כך היה: לפני עשרות רבות של שנים, בעת שיעור במקרא, למדנו בבמדבר כ' י"ז את הפסוק; נעברה נא בארצך. לא נעבור בשדה ובכרם, ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך. לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך. בפירושו רש"י מסביר את הרציונליות שבנסיון השכנע של משה את מלך אדום, בכדאיות הכלכלית של הרשאתו לישראל לעבור בתחומו: ... כך אמר משה אע"פ שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו, אלא נקנה מכם אוכל ומים. להנאתכם מכאן לאכסנאי שאף ע"פ שיש בידו לאכול. יקנה מן החנוני כדי להנות את אושפיזו. וכאן הוטל על ילד אחד לקרוא מהרש"י והוא די התיגע בקריאה, ובסוף קרא *חֲנוּני* והניב צחוק מכמה ילדים.

      מחק
    2. בארמית משמשות שתי הצורות.

      מחק
  9. יכול להיות שהתימני אמר באמת "חנווני" כפי שאנו אומרים אלא שבפעם הראשונה אמר זאת במבטא תימני כבד (האות ו כמו W) וזה נשמע כמו חנוני.

    השבמחק
  10. הדסה קלוורי לא היתה אלמנתו של משה קלוורי אלא גרושתו

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.