יום שישי, 2 בספטמבר 2016

כל הנחלים הולכים אל הים? בירקון זה ההפך...

ראיתם פעם חוף שנחל עזבו? 'חוף חדש' נוצר בגדה הצפונית של הירקון

מאת אלון גלעדי
(שליח עונ"ש באזור נמל תל אביב הישן)

כמו רוב הנחלים שהולכים אל הים, גם נחל הירקון מתרחב ונעשה רדוד יחסית בחלקו המערבי, כאשר הוא נשפך לים התיכון. זו הסיבה שמימים ימימה שפך הנחל שימש מקום מועדף לצליחתו. 

שיירת גמלים חוצה את שפך הירקון, 1934 (מקור: ויקיפדיה)

במלחמת העולם הראשונה, בליל ה-21 בדצמבר 1917, צלחו הבריטים את הנחל בנקודה זו ולאחר המלחמה הקימו על התל העתיק ממול (תל כודאדי) עמוד זיכרון משיש לציון האירוע.

עמוד הזיכרון הבריטי על שרידי תל כודאדי. היום האתר משולב בטיילת שעל חוף הים (מקור: ויקיפדיה)
האנדרטה על רקע תחנת הכח. בראש העמוד נכתב: 'בלילה אור ליום ז' טבת התרע"ח עברה הבריגדה 157 של הדיוויזיה ה-52 את המעברה הזאת ולכדה את העמדות הטורקיות שממולה'. כתובת הזיכרון בעברית נוסחה על ידי זאב ז'בוטינסקי (מקור: ויקיפדיה).

כבר שנים רבות שהירקון לא ממש 'זורם ונשפך לים' כפי שכתב במלנכוליות מיכה שיטרית ('מלנכולי'; באשר לזונות שעל פי השיר גם הן זורמות ונשפכות לים  לא בדקנו). ההפך הוא הנכון: הים הוא זה שנשפך לירקון... בחיים האמיתיים, בטבע, נוצר מעין מפגש בין נחל, שגווע לקראת סופו, לבין הים ומי הקירור של תחנת הכח החשמלית רידינג. מפגש זה יוצר מראית עין של נחל ככל הנחלים שלכאורה נשפך אל הים. 

השנה התרחשה באזור השפך תופעה חסרת תקדים ויוצאת דופן בעוצמתה. הגדה הדרומית של הנחל כוסתה בכמות עצומה של חול סחף, וכך נוצר מעין 'חוף ים' רחב מימדים בעוד הנחל נהיה צר יותר ויותר. בנקודה אחת, רוחבו הוא פחות מעשרה מטרים!


המקום הצר ביותר

השוואה בין צילומים שנעשו בשנה שעברה לבין צילומים שנעשו השנה אומרת הכול.

חוף צר ונחל רחב בצילום גוגל משנת 2015
חוף רחב ונחל צר בצילום מ-2016. שימו לב למיקומו של העמוד עם השלט.

עד לפני כמה שנים אפשר היה לראות בקלות כי הטיילת שמפרידה בין הרחוב לבין החוף באזור גני התערוכה הישנים נתמכת בשתי שורות של סלעים.


השנה זה ניכר רק בקושי. שטח החוף רחב הרבה יותר וגובה הטיילת הוא של שורת סלעים אחת.


גם בקצה המערבי ביותר של הגדה הצפונית, למרגלות המגדלור ואנדרטת הצליחה, נוצר קטע חוף חדש לגמרי שלא היה קודם.


פתחי הניקוז של הצינורות הגדולים כוסו בחול ונראה שלא רחוק היום ובו ייחסם המעבר בין הירקון לים... 

פתחי ניקוז שנקברו בחול

גם האזור המכוסה במים אינו אלא אשליה, שכן בחלקו הגדול הוא רדוד מאוד ולכן יש הבדלים ניכרים בין גֵּאוּת ושפל. 

תחילת גֵּאוּת הנחל. קטע החוף הירקרק מכוסה כולו במים.
כמה דקות לאחר מכן (ראו את מקומו של הדייג)
הנחל בשעת השפל. האזור הירקרק אמור היה להיות מכוסה במים.

בדבר אחד אין ספק: היום כבר איש לא היה מרגיש צורך לציין את צליחת הירקון באנדרטה (כך על כל פנים סחה לי כלבתי הנאמנה).

גם האזור המכוסה במים רדוד מאוד (תשאלו את הכלבה שלי)

אגב, שמו הרשמי של הגשר שנראה בצילומים, שמכונה בפי העם 'גשר רידינג', הוא 'גשר ווקופ', על שמו של הנציב העליון הבריטי הרביעי. הגשר הוקם ב-1938, אך נהרס, תוקן ושוקם כמה פעמים. מלבד חשיבותו בתולדות תל אביב והתפשטותה צפונה הוא גם חלק מ'שביל ישראל', וכמובן זכור לטוב מהמשפט שנערך ל'אלטמן הקטן' בסרטו של אורי זוהר 'מציצים' (1972).

מבט מגשר ווקופ

ועם זאת, גם עתה מספק הנחל מראות מרהיבים, במיוחד ערבוב הצבעים בין מי הירקון הירקרקים לבין מי הים הצלולים.


אוהבי הירקון, שמקווים שהנחל לא ייגמר לעולם, יכולים להתנחם בהליכה של כמה עשרות מטרים מזרחה מהשפך. שם הנחל נראה יפה ומלא כתמיד...


21 תגובות:

  1. אני ,מלכה- ירושלמית.
    ולכן מי הירקון וכמובן גם הים מהווים בשבילי ארץ נכספת ומחוז לגעגועים ואני מודה לך מאוד ,אפוא על הרשימה היפה שפרסמת בזה!

    השבמחק
  2. תודה על כתבה משכנעת הנתמכת בתיעוד מצולם מרשיע.
    לאחרונה טיילנו בטילת החדשה שנמתחת צפונה החל מגשר ווקופ בואכה חוף תל ברוך.ושם ראינו בבירור אל מול עינינו- ממערב לתחנת רידינג נבנו שוברי גלים אדירים וארוכים המושכים לתוך הים ונוצר ביניהם מעגן גדול וכן נמתח מעט מצפון למעגן מזח מאסיבי לצנרת הגז שגם הוא הולך ממזרח למערב- לתוך הים.
    כיוון הזרמים בים והחול שהם סוחפים עמם מביא לכך שהחול "מתנגש" בהפרעות הללו למהלך הזרימה ושוקע מדרום מזרח להם ככיוון עיקר הזרמים. לכן הוא נערם יותר ויותר באזור תל כודאדי ודרומה לו.

    השבמחק
  3. אכן, כתבה יפה. כדאי להעיר בעניין הגשר, ששמו הרשמי דווקא אינו גשר ווקופ. הגשר הזה נוסד לראשונה לשם העברת חומרי הבנייה שנדרשו להקמת תחנת הכוח רדינג. שנה אחת אחר כך הניחו את אבן הפינה לגשר לכבודו של הנציב הבריטי ווקופ (שהעביר לעיריית תל אביב את האדמה שעליה קם יריד המזרח), אבל כמו שוקרה במקומותינו, הסתפקו בכך. הגשר לא נבנה, אלא עשרות שנים אחר כך.

    השבמחק
    תשובות
    1. ויקיפדיה:
      ב-23.2.1938, הונחה אבן פינה לגשר בקצה רחוב בני דן (היום רחוב אוסישקין). בטקס בנוכחות הנציב העליון סר ארתור ווקופ וראש העיר ישראל רוקח הובטח שהגשר ייקרא על שמו של ווקופ. בנאומו בטקס אמר ווקופ שהגשר יחבר את תחנת הכח רדינג לתל אביב‏. בפועל הגשר הוקם רק בסוף שנות ה-70, ונקרא גשר אריה בן-אליעזר (איש אצ"ל, מראשוני הבורחים ממחנות המעצר באריתריאה, ממארגני אלטלנה, ח"כ חרות 1-7). עם הזמן התחילו לקרוא לגשר כאן "גשר ווקופ", וכך גם נכתב בשלט כששוחזר הגשר בשנת 2001 על ידי חברת אתרים (ב-2011 הודיעה העיריה שלאור השתרשות הטעות בציבור אין כוונה לשנות את השלט).

      מחק
  4. במחשבה שניה, אולי הנחל רוצה לרמוז לנו משהו....ב1917 את צליחתו תאר ז'בוטינסקי הגדול והעמוק , ראה הנחל מי הם ממלאי מקומו של ז'בוטינסקי ומי עתודת המתפקדים לתנועה ומיד התאים את עצמו למידותיהם (צר רדוד ומזוהם)

    השבמחק
    תשובות
    1. אוחחח... אי אפשר בלי ללכלך ולזהם קצת, אה? א-גיט שאבעס, רב ייד!

      מחק
    2. קח מדברי רק את החלק המשבח את ז'בוטינסקי. א גיט מונאט (אלול)

      מחק
    3. הליכוד של שרון, אינו ז'בוטינסקי, לה פמיליה , אינה בית"ר, אין קשר.
      א גוט יאהר

      מחק
    4. להרשלה.
      נכון שהליכוד של שרון, אינו ז'בוטינסקי, לה פמיליה , אינה בית"ר.
      אבל כיום הם הזנב שמנענע את הכלב והכלב זה ביבי יחד עם כולנו, ימניים שמאלניים וסתם אדישים וטיפשים.
      לכן דחוף מאד שהבוחרים למפלגות הימין יעשו בדק בית ובעיקר ינקו את האורווה וישלחו פרה משוגעת אחת לרעות ב-Greener Pastures.
      ונאמר אמן.

      מחק
    5. למוישה שלום,
      אתה ממש צודק, חבל רק שמושגים של ימין ושמאל, הלקוחים ממקומות הישיבה של הפרלמנט הבריטי, הפכו אצלנו ל"מחנה-שלום" ומצד שני למתנגדיו.המכיר את תורת ז'בוטינסקי, או אפילו את חלקה, יודע שיש בה שאיפה לצדק סוציאלי, לצד אמונה בחוסן בטחוני. גאוניותו של ז'בוטינסקי, היא שהפחידה את מנהיגי התנועות ה- "פועליות". כשם שצריך פרנסה ומעון, כך צריך ביטחון. אבל, לאחר שהאדם נקבר, כול זב ומצורע, יכול לומר שהוא בנו וממשיך דרכו. לו ז'בו היה חי היום, חיינו היו הרבה יותר שפויים, גם הרכבות היו נוסעות בשבת.

      מחק
  5. אציין לטובה בהקשר זה את הרומן 'מסע דניאל' של יצחק אורפז (1969), המתרחש ברובו בקטע החוף ליד שפך הירקון. הגיבור, קצין צנחנים שחזר עטור תהילה אך הלום-קרב ממלחמת ששת הימים, פונה עורף לחיים בתל-אביב הצוהלת והחוגגת, נוטה את אוהלו על שפת הים ויחד עם עוד מספר דמויות ייחודיות שהתלקטו שם יוצא למסע חיפוש רוחני-מיסטי אחר הקיום האותנטי. הרומן מלא תיאורים יפהפיים של אותה רצועת חוף, שנותרה כמין אזור פרא בשולי העיר, ובשעתו הייתה לו הצלחה רבה. לפני כשנתיים ראה אור מחדש בעריכתי בהוצאת הקיבוץ המאוחד ככרך ראשון במהדורה המחודשת של כתבי אורפז.

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו! תודה פרופ' הולצמן.
      קראתי את הספר לפני שנים בהוצאת עם עובד. אהבתי אותו בזמנו, אף שכחתיו לגמרי וגם לא קישרתי אותו לנוף המתואר כאן.
      תודה עבור התזכורת ושבת שלום

      מחק
    2. א. אבן הפינה לגשר ווקופ הונחה במקום אחר במעלה הנחל (קרוב יותר לבית הפועל/ אוסישקין) במקום בו אמורים היו להקים את הגשר מצוי שילוט איזכור)
      ב. הגשר בתמונה הינו גשר רדינג (למעשה השלישי) גשר רדינג הראשון היה גשר עץ שנבנה ונסחף בשטפון, במקומו הוקם גשר רדינג, גשר עץ על עמוני בטון שימש למעבר כלי רכב, הגשר נסגר ובלה, הפך למבנה מסוכן, במקומו נבנה הגשר המצולם בתמונה (גשר הולכי רגל)
      ג. עד הקמת סכר אסואן, חול בכמות כזו היה מראה שכיח בשפך נחל הירקון, יעידו על כך שייטי הפועל תל-אביב וצופי ים שנאלצו לא פעם לתמרן את הלוויתניות ביציאה מהנחל אל הים. מאז הקמת הסכר גורמים אחרים הפכו לגורמים העיקריים המשפיעים על כמות החול בשפך. 1) זרימת מי מעינות ראש העין הופסקה כמעט לחלוטין - יותר חול 2) הזרמת מי שפכים לנחל יותר שפכים פחות חול ולהיפך.3) מי קרור מתחנת הכח התת קרקעית (היום מוזיאון רבין) ניקו בעבר את הנחל והשפיעו על הצטברות החול בשפך. 4) שפך הירקון היה בעבר יעד אטרקטיבי לגנבי חול (זיפזיף) הפחתת השימוש ב"חול ים" בבניה, מעבר לחלופת חול מחצבה ובעיקר כמות האזרחים החולפים באזור ומדווחים על גניבות צימצמו מאוד את היקף הגניבות. נראה שהחול יצטבר עד בא החורף...

      מחק
  6. כרגיל מגיעים שבחים על העונ"ש שאתה מגיש לנו מדי ערב שבת, אך הפעם על אחת כמה וכמה תודות על הצילום הנפלא של תחנת הכוח 'רדינג', שכמו קודמיה וגם הישנה ברחוב החשמל בתל אביב,- נבנו בהוראת פנחס רוטנברג האגדי, בסגנון ART DECO מרהיב. ובאשר לנהר הירקון, מרבית מימיו אמנם מוזרמים לנגב, אך עדיין מעט מים שפירים זורמים בו, ואפילו גולשים בצנעה מעל סלעי 'שבע טחנות' לעבר הים. רק בעת הגאות, חודרים מי הים לירקון, בדומה למתחולל בנהר הסן בצרפת, בשעת הגאות הגבוהה שם.
    ואגב, במשך שנים הצעתי להזרים לעבר 'עשר טחנות' את מי הקירור מתחנות הכוח, ועי"כ לקיים בירקון התחתון זרם ראוי שיבטיח את ניקיון הנהר, והדבר בוצע בינתיים בנחל חדרה ליד תחנת הכוח שם.
    באשר למצב בשפך הירקון, ראוי להזכיר כי סלאח א-דין, האיובי-כורדי, וט'הר אל-ביברס הממלוכי, שגירשו את הצלבנים מהארץ, נוכחו שניהם בשיטפונות כאשר הנחלים נראו להם כנהרות אדירים, ולמנוע את חזרת הצלבנים באניות, הם הורו על חסימת שפכי הנחלים בסלעים. ואכן אירעו שיטפונות בהם כיסה נחל איילון (מוסררה) את שכונת מונטיפיורי עד למרומי הכביש 'השחור', היום דרך בגין, וזה מה שראו חיילי גנרל אלנבי כאשר התקשו לחצות את הירקון הגועש. הצלחתם הונצחה בשלושה עמודי שיש, האחד שהראיתם במצגת, השני בגן בתחילת רח' יהושע בן נון, והשלישי ליד איצטדיון רמת גן, בקרבת רח' אבא הלל סילבר. ניתן גם לומר שעקב חסימות הנחלים נוצרו ביצות {נחל התנינים נחסם בסכר ע"י אנשי הורדוס, ומפלס המים הועלה (ביצת כבארה) על מנת להזרימם באמה לעבר קיסריה} לאורך החוף ובעמק יזרעאל. הקדחת שהתישה את התושבים הקלה על אנשי קק"ל לרכוש אדמות להתיישבות היהודית.

    השבמחק
  7. כה יפה. אזור ילדותי. שבת שלום

    השבמחק
  8. סיפורו של שפך הירקון כפי שהובא כאן הזכיר לי נשכחות. החול בשפך הירקון אינו בשל העובדה שהופסקה זרימת מי מעיינות הירקון לאורך הנהר והעברת מימיהם לנגב, כי כל מי שזוכר את השפך (אליו היו בורחים תלמידי בית הספר "מזרחי" ששכן ברחוב בזל, כדי לראות את בוגר בית הספר שייע גלזר מלהט בכדור הרגל שלו על החוף המלא בחול), זוכר גם זוכר כיצד דווקא בתקופות האביב והקיץ המקום היה מתמלא בחול בהיר ורך בכמויות ניכרות. בחורפים היו מי הירקון עולים על גדותיו בימי סופה וסער וכל מה שהיה בו היה נשטף אל הים כולל סירות מוטור, ספינת בית הקפה ששכנה לא הרחק מגן הוואי, פרות, חמורים וכבשים שטבעו בו בשל השטפונות שהחלו הן בנחל קנה והן במוסררה (האיילון) והביאו עמהם מראות של שטף זועם.
    כאמור בשל סחף החול שהגיע מהנילוס והעובדה שמי קירור הטורבינות היו חמימים השפך היה מלא מתרחצים וגם דגי בורי שהגיעו מהים הגדול להטיל את ביציהם בשפך. ברגע שבקעו הדגיגים היו מגיעים דייגי עמק בית שאן עם רשתות קטנות ואוספים את הדגיגים כאסוף ביצים עזובות. (הדגיגים היו מוסעים לאחר כבוד לבריכות העמק ושם גידלו אותם במים שזרמו ממעיינות העמק ושחלקם היו מלוחים וכך יכלו הדגיגים להתפתח. ממציא שיטת הובלת המים בעמק היה חיים ספראי ז"ל מקיבוץ שדה אליהו.)
    גם בעל הבלוג בוודאי זוכר את הימים ההם, אם כי היה עול ימים ושנים. לאורך הנהר ובמיוחד באזור השפך היו רשתות דייג ענקיות שהיו משתלשלות בין שתי הגדות וכשהיו הדייגים מורידים אותן הם צעקו מיינה (מ ו-נ דגושות) והיו באמצעות סירה אוספים את השלל של הדגים שהתרכזו במרכז הרשת שם הייתה זרבובית קשורה ובעזרת הסירה הגיעו עליה, פתחוה ולמהר שלל חש בז שישלו הדגים לדליים בסירתם.

    השבמחק
    תשובות
    1. עד היום בנמלים, בעת פריקה וטעינה, "מיינה" זה להוריד או להנמיך, "ביידה" פרושו להניף או להרים.

      מחק
    2. הסלוניקאים בנמל חיפה היו מכוונים את המנופאים, לפני היות המוטורולות והמירסים למיניהם, בצעקות הכוונה: "מיינה" (כמו שם הציפור) - מעלה, "וורה" (כמו שם האשה) - מטה. זה קל. אבל ימינה או שמאלה מציג בעיית אי בהירות, דהיינו ימינה של המנופאי או של המכוון. הפתרון הפשוט היה: "צ'רקה (לכיוון) בת גלים" ו-"צ'רקה עכו".

      מחק
  9. חסימת השפך אינה יחודית לירקון - נחל אלכסנדר מגיע עד לחוף הים, ושם נבלע בחולות ונעלם.

    השבמחק
  10. וכך גם נחל תנינים - המעבר הנוח לחציית הנחל ולהמנע מהביצות היה בחוף ג'יסר זרקא. שם נבנה גשר למעבר כרכרתו של קיסר גרמני וילהלם ה-2, שנחת בחיפה (במזח שנבנה במיוחד מול המושבה הגרמנית), ונסע לירושלים לאורך החוף, כך שצלח את כל הנחלים בשפכם לים.

    השבמחק
  11. כתבה יפה והפליא! ו"מסע דניאל" היווה הספר היותר אהוב ומוערך שנינשא בתרמילי כל תקופת הצבא ולאחריה..." הכל זורם אל השונה ומשם אל השונה ממנו... לא תדמה טיפת מים אחת לאחרת.." ואוו והכל על נקודה אחת בקצה הנחל...!
    שתל אביב תנסה לשרוד

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.