יום רביעי, 26 ביולי 2017

שוד ושבר: חילול בתי קברות נוצריים בחיפה

מאת חיים גורן

מראה כללי של בית הקברות הטמפלרי בחיפה (ויקיפדיה)

מחללי המצבות והקברים הגיעו גם לצמד בתי העלמין שבעיר התחתית של חיפה – בית הקברות הצבאי הבריטי לחללי מלחמת העולם הראשונה ובית הקברות הטמפלרי – והפריעו את מנוחת הנצח של הטמונים שם. בתי הקברות הללו, הסמוכים זה לזה, הן 'פיסות' היסטוריה, מן החשובות בחיפה, שעד כה, למרבה המזל, נהנו מהשקט והשלווה שהם מנת חלקם של אתרים כאלה. לא עוד. לפני כשבועיים הן חוו מסע מתועב של הרס ושנאה.

בני המושבה הגרמנית בחיפה, קהילה שראשיתה באוקטובר 1868, הקימו את בית הקברות שלהם כבר בשנת 1875. שיטוט בין הקברים הוא שיעור מאלף בתולדות ארץ ישראל. די אם נזכיר את המהנדס גוטליב שומאכר, שעסק גם בארכאולוגיה, במדידה, במיפוי, בתכנון ובבניית מבנים, שהיה מן הדמויות החשובות של חיפה והצפון ומצבתו זכתה 'לטיפול'. קברה השטוח של אליס אוליפנט (רעייתו של לורנס אוליפנט) נמצא בין שני בתי הקברות ואין עליו צלב – אולי בשל כך 'זכתה' שמצבתה לא חוללה. לעומת זאת, חללי הקרבות במלחמת העולם הראשונה מקרב בני המושבה הגרמנית, היוו מטרה נוחה למהרסים. על מה ולמה? כיוון שהמצבות נושאות בראשן, רחמנא ליצלן, צלב...

הפעם המשטרה הייתה זריזה ועשתה את עבודתה נאמנה: בעקבות פעילות סמויה יכלה דוברת מחוז החוף להוציא הודעה לעיתונות על מעצרם של שלושה קטינים בני שש-עשרה (נער ושתי נערות) ובעקבותיהם עוד ברנש, שנחשדים במעשה.

אינני יודע מי הם החשודים, לאיזה מגזר בחברה הישראלית הם שייכים והאם באמת עשו את המעשה המיוחס להם. אבל אני בהחלט יודע איזה חינוך גרוע הם קיבלו ואיזו הכוונה אידאולוגית נפשעת עומדת ברקע למעשה. 

כל מי שראה את התמונות מ'שדה הקרב' הגיב בזעזוע. ואיך אפשר שלא להשוות זאת לתגובתנו הנזעמת נוכח חילול בתי קברות יהודיים בניכר. אבל זה קרה כאן. אצלנו ובתוכנו. ומכיוון שבארצי אני יושב, אינני איש בשורה לצערי. התופעה הזו בוודאי תימשך, אם לא יהיו כאלה שיעצרו אותה. לא שמענו גינויים של שרים וחברי כנסת, רבנים ואנשי ציבור. היכן שר החינוך (החשודים הם תלמידים) ואיה שרת התרבות? מדוע הרבנים הראשיים אינם משמיעים קול? מה שמתחיל ביריקות על אנשי כמורה בירושלים, ממשיך בכתובות נאצה על כנסיות ומסגדים, מוכרח להסתיים בוונדליזם בבתי קברות. 

 רק שינוי דרסטי בחינוך, בהבנת 'האחר' ובקבלתו, יוכלו אולי להפחית את הגועל הזה.

הנה צרור תמונות שקיבלתי מעמיתיי באגודת הטמפלרים בגרמניה שמרכזה בשטוטגארט. התביישתי.

 
_____________________________________

פרופסור חיים גורן מלמד במכללה האקדמית תל חי ומתמחה בגאוגרפיה היסטורית ובפעילות הגרמנית בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה.


יום שני, 24 ביולי 2017

בורא מיני מזונות: חזיר כשר; חלב הרים; רימונים מתפוחים

א. חזיר כשר במבצע

התאווה לטעם של בשר חזיר בקרב אנ"ש כה גדולה – כתב לי שליח עונ"ש בקהילה החרדית במונסי שבמדינת ניו יורק – ויצרני הבשר שמחים לספק את המעדנים, עם כשרות מהודרת. מענין מה אומרת בעלת הבית לאורחים בשעת הגשת המנה... 

צולם ברשת Costco, סניף Spring Valley ליד מונסי.​


ב. חלב הרים טהור

מי צריך לחלוב פרות או עזים כשיש הרים?

מי יגול עפר מעיניך הנביא הנביא עמוס, שהתנבאת 'וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס' (ט 13) והנה ההרים שלנו מטיפים חלב...

תודה לגדעון נח

ג. ממה עשוי סיידר רימונים?

כמובן מרימונים!


 בעצם, לא ממש...

סיידר הרימונים הזה, שמיובא מאסטוניה, עשוי מתפוחים.

צילומים: יוסי צור

יום שישי, 21 ביולי 2017

חידון עונ"ש למביני עניין: היכן הקירות הללו?

אין כמו ימי שרב ומגנומטרים אלה כדי לחדש את מסורת חידוני עונ"ש למביני עניין.

והפעם, חידות זיהוי של כמה יצירות אמנות בקרמיקה ובאבן שמוצגות לראווה על חזיתות בניינים ברחובות ראשיים ברחבי ארצנו.

התדעו היכן נמצאות יצירות אלה ומי האמנים שיצרו אותן? הקלקה על התמונות תגדיל אותן.

התשובות המלאות תובאנה כאן במוצאי שבת קודש, אבל אני בטוח שתפתרו אותן הרבה קודם.

א. היכן נמצאת עבודת הקרמיקה הזו?

צילום: איתמר לויתן

רמז? זהו חלק מטריפטיכון (כלומר, יש עוד שניים כאלה לידו).

ב. והיכן נמצא קיר הקרמיקה הזה?  

צילום: איתמר לויתן

ג. ואיפה נמצא הקיר המסוגנן הזה?

(שימו לב לשער הדולר הלא מעודכן...)

צילום: איתמר לויתן

ד. ולסיום, היכן נמצאת אבן קרמיקה זו?

צילום: דוד אסף

שבת שלום!

הפתרונים

הנה התשובות המלאות:

א. הטריפטיכון מרחובות

עבודת קרמיקה זו היא חלק מטריפטיכון שיצרה חוה סמואל (1989-1904), מחלוצות אמניות הקרמיקה בארץ. עבודתה זו מוצבת על קיר בנק לאומי למשכנתאות ברחוב הרצל 200 פינת רחוב וייצמן ברחובות.

צילום: איתמר לויתן

תבליט זה, כפי שלמדתי מהבלוג טיול בעיר של משה רימר, נעשה בשנת 1956 והוא מציג ענפי תעסוקה שונים. הלוח הימני, שבכתב החידה, עוסק בעבודות חקלאיות שונות.

הנה תמונות שני החלקים הנוספים של הטריפטיכון שצילם משה רימר:



וכאן חתימתה של האמנית:


ב. קיר הקרמיקה מסניף הדואר ברחוב וייצמן בתל אביב

יצירה זו, שנמצאת על קיר סניף הדואר ליד 'בית החייל' ברחוב וייצמן 58 בתל אביב, נעשתה בשנות החמישים על ידי אמנית הקרמיקה ג'ניה ברגר (2000-1910).

הנה עוד כמה תמונות משם שצילם איתמר לויתן:

  
חתימת האמנית

ג. קולנוע סביון בבת ים

כנראה שבין קוראי הבלוג אין רבים הגרים בבת ים, שכן תמונה זו שייכת לקיר 'המיתולוגי' של קולנוע 'סביון' בשדרות העצמאות של בת ים. כבר שנים רוצים פקידי העירייה ויזמים חרוצים להרוס אותו ולבנות תחתיו מגדל רב-קומות, אבל נאמני השכונה ופעילי סביבה אינם מאפשרים זאת.

הנה הקיר במלוא תפארתו, כולל הכתובת 'סביון' בעברית ובאנגלית:


ד. החווה החקלאית ברחוב יהודה בירושלים


מהחווה החקלאית, שחזיתה נמצאת ברחוב יהודה, בשכונת בקעה בירושלים, לא נותר הרבה. השטחים החקלאיים, ששימשו את תלמידי בתי הספר הירושלמים בשנות החמישים והשישים, נתפסו על ידי שכונה חדשה, ומהחווה נותר רק בית בודד שעתה משמש סניף של תנועת הנוער 'בני עקיבא'.

צילומים: דוד אסף

יום חמישי, 20 ביולי 2017

הכתובת הייתה על הקיר: חיתולים למבוגרים; הסנדק; ריסייקעלינג

א. PIPI.CO.IL

'מי שלא מבין למה מבוגרים צריכים חיתולים', כתבה לי ד"ר חגית מאיר, 'לא צריך להיכנס לכתובת האינטרנט שבמודעה. מספיק שייתבונן בה'...


ב. אזהרה מטעם הסנדק

ועוד בענייני פיפי.

סוגת האזהרות מפני השתנה ברשות הרבים (בה טיפלנו כבר בעבר, למשל כאן או כאן), התעשרה לאחרונה בשילוט המאיים הזה. השלט הוצב מטעם מסעדה איטלקית בשם 'הסנדק' (ברור, הרי הם מגישים שם פיצה ופסטה), ברחוב יפו ליד שוק מחנה יהודה בירושלים.

צילום: עמיחי מרקוס

ג. ריסייקעלינג טעפּלעך

בגן החיות בירושלים יש פינת האכלה לציפורים באמצעות כוסות פלסטיק, שאותם מתבקשים המבקרים למחזר.

השלטים בגן החיות הם רב-לשוניים וכוללים גם יידיש, לטובת המבקרים החרדים הרבים, שזו השפה הזרה היחידה שהם באמת שולטים בה.

אלא שגם היידיש היא רב-לשונית: 'ריסייקלינג' הרי זו אנגלית, ו'טעפּלעך' ביידיש הם סירים קטנים.

צילום: נתי רון

יום שני, 17 ביולי 2017

על קצה הלשון: חשיבותו של דגש וקוצו של יוּד

א. דגש קל

נקודה קטנה יש בניקוד העברי ודגש שמה. כמו כל דבר בחיים, שימוש חסר או יתר בה עשוי לגרום לתוצאות לא צפויות ולא מבורכות.

הנה שתי דוגמאות – האחת למילה שבה היה מקום להוסיף דגש על מנת להימנע ממבוכה לשונית; בשנייה נוסף דגש שלא לצורך וכך נוצרה טעות גסה.

'הכניסה לנקבות כרוכה בזחילה רטובה'

לפעמים, אם אי אפשר לנקד – כתב לי אלון גלעדי – עדיף להשתמש בכתיב מלא.



הנה למשל בשילוט של קק"ל, בשמורת עין קובי שבהרי ירושלים (ליד מבוא בית"ר), היה עדיף לכתוב 'ניקבות' בכתיב מלא.

אפשר היה כמובן לפתור את הסוגיה עם דגש באות בּ, אבל לא תמיד יש למשלטים את הדגשים וסימני הניקוד; את האות י' יש לכולם...

יִפְתָּח או יפְּתָּח?

בשכונתי הירושלמית בקעה יש אזור שרחובותיו נושאים את שמותיהם של שופטי ישראל הקדמונים הנזכרים בתנ"ך. מקומו של יפתח הגלעדי – למרות ייחוסו המפוקפק ('וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה'; שופטים, יא 1) ואישיותו השנויה במחלוקת – לא נפקד מהם.

אבל איך מנקדים את שמו? ואיך מעתיקים אותו לכתיב לועזי? תלוי על איזה שלט מסתכלים...

בשילוט המקורי לא לקחו סיכונים ונתנו רק ניקוד חלקי מתחת לאות ת. כל בר-דעת יקרא את זה כמו שכתוב בתנ"ך וכמו שכל אחד מאתנו אומר.

צילום: דוד אסף

התעתיק הלועזי כבר מציע שתי אפשרויות: Jephtah (הכתיב המקובל בתרגומי התנ"ך הוא Jephthah) או Yiftah (תעתיק ההגייה העברית).

אבל בשילוט החדש החליט מי שהחליט לתת דגש באות פ. למה?

צילום: דוד אסף

ב. קוצו של יוּד

ומענייני דגש יתר וחסר נעבור לאותיות יתרות או חסרות. לפעמים די באות אחת כדי לשנות את משמעות המילה או הצירוף. הנה שלוש דוגמאות:

יער הגלאט

'פרוסט', 'פורסט' – מה זה משנה? במרכולי 'אושר עד' גם להכשרי ה'גלאט' מגיע יער משלהם.

צילום: מיכה מגן

מעשר גילוח

'מעושר', 'מועשר' – מה כבר ההבדל? במרכולי 'שופרסל דיל' צריך להפריש מעשר גם מקצף גילוח.

צילום: דוד אסף

גז עם תוכן לפי התקנון

'טכנאי' 'תכנאי' – הכל אותו דבר... ובנוסף, ברעננה תקבלו את הגז לא לפי התקן אלא 'לפי התקנון'.

צילום: גדעון נח

יום שישי, 14 ביולי 2017

'אלה שמות': קוריוז מחיי מושבה חקלאית יהודית בברית המועצות

מאת אבישי ליוביץ'

המושבה החקלאית פֿרילינג (אביב), 1928 (הצילומים מהמושבות, כאן ובהמשך, נלקחו מארכיון ORT)

בשנות העשרים של המאה הקודמת התקיימו בחצי האי קרים ובפלכי רוסיה החדשה לשעבר (דרום אוקראינה של היום) מאות יישובים חקלאיים. חלק מהיהודים שעזבו את העיירות בליטא ובפולין והיגרו דרומה הצטרפו למושבות היהודיות הוותיקות, שמקצתן הוקמו כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19.

סיפורן של המושבות החקלאיות היהודית ברוסיה כבר סופר במקומות רבים, ובכל זאת, ישראלים רבים, מהם מלומדים ומשכילים, מופתעים בכל פעם מחדש לשמוע על תרבות חקלאית ענפה שהתקיימה בקרב יהודים ברוסיה, ואחר כך בברית המועצות, במשך עשרות שנים.

ספר חשוב שבו רוכזו עדויות רבות בנושא הוא של צבי לבנה (ליברמן), חקלאים יהודים בערבות רוסיה, שנדפס בספרית פועלים בשנת 1965. יש בו עדויות וזיכרונות על עולם יהודי לא שגרתי, שונה מאוד מזה שנוצר ב'עיירה' הקלאסית, וכמותה גם הוא נעלם לחלוטין.

לא מכבר נקלע לידי ספרו של גרשון שפירא (אמרו: שפּירוֹ), די ייִדישע קאָלאָניע פֿרילינג: זכרונות פֿון אַ פֿאַרזיצער פֿון אַ ייִדישן קאָלכאָז (המושבה היהודית 'פֿרילינג': זיכרונותיו של יושב ראש קולחוז יהודי), שראה אור בתל אביב, בהוצאה פרטית, בשנת 1991.

גרשון שפירא (1993-1899)
שפירא נולד בשנת 1899 בעיר רובנה שבפלך וולין. הוא התייתם מאמו כשהיה בן שש ובגיל אחת-עשרה כבר החל לעבוד למחייתו. במלחמת העולם הראשונה התגלגל לקייב וב-1919 התנדב לצבא האדום. הוא השתחרר ב-1926 והתיישב באודסה. ב-1936 סולק מהמפלגה הקומוניסטית בתואנה של 'תעמולה טרוצקיסטית', אך ב-1941, כשפרצה 'המלחמה הפטריוטית הגדולה', התגייס שוב ושוחרר ב-1946. ב-1959 פנה לפעילות ציונית  חשאית וב-1973 הצליח לעלות לישראל. בארץ עסק בעיקר בכתיבה. ב-1982 ראה אור ברוסית, ולימים גם באנגלית, ספר שערך על יהודים גיבורי ברית המועצות (הוצאת יד ושם). ככל שהצלחתי לברר, הוא נפטר בשנת 1993.

כשפרצה המהפכה היה שפירא בן 18. בדיוק בגיל המתאים לקחת בה חלק פעיל. הוא היה קומוניסט בהכרה וברבות הימים שימש מעין 'פוליטרוק' בקרב כשמונה מאות פועלים יהודים במפעל המתכת באודסה שנקרא על שמו של מיכאיל קלינין, שהיה אז יו"ר הסובייט העליון. בשנת 1929 נשלח שפירא על ידי המפלגה הקומוניסטית אל המושבה החקלאית היהודית פֿרילינג (אביב), מצפון לאודסה, כדי לשמש יושב ראש בנק האשראי החקלאי. הדבר היה במסגרת המהלך הכולל של קולקטיביזציה, כלומר חיסול החקלאות הפרטית והלאמת האדמות ואמצעי הייצור לטובת חקלאות שיתופית המאורגנת במסגרות של קולחוזים. הייבסקציה  המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית  תמכה גם כן בעידוד היהודים לעבור למושבות חקלאיות, ושפירא הצטווה לשאת באחריות לטיפוח החיים התרבותיים והפוליטיים של אנשי המושבה.

בנק האשראי ששפירא ניהל שירת עשר מושבות יהודיות במחוז אודסה, ובהן כאלה שנשאו שמות יהודיים מובהקים כמו גרינפֿעלד (שדות ירוקים), נפֿעלד (שדות חדשים), נערד (אדמה חדשה) או 'ניט געדאַגהט' (אמרו: גֶדָייגֶט; כלומר: אַל דְּאָגָה). העובדה שהמושבות הללו נשאו שמות ביידיש אין בה להפתיע. כבר במאה ה-19 נוסדו מושבות שהתנאו בשמות יהודיים, ואפילו עבריים (כגון 'שדה מנוחה' או 'נהר טוֹב' שבפלך חרסון). מושבות חקלאיות רבות בקרים, שהוקמו בשנות העשרים והשלושים כקומונות או קולחוזים על ידי אנשי 'החלוץ' ובסיוע האגרו-ג'וינט, נשאו גם הן שמות כמו 'קדימה', 'תל-חי' או 'חירות' (ראו בבלוג עונג שבת, 'בדרך לאילת עוצרים בדְזַ'נקוֹיֶה'). 

שפירא, שלא היה היסטוריון וגם לא סופר, תיאר מנקודת מבטו את חוויותיו מהחיים במושבות הללו למן כניסתו לתפקיד. כמה מהן מעניינות ביותר, ואף משעשעות.

כך למשל הוא מספר על פרשה מעיקה שהתרחשה ביום הכפורים של שנת 1929. אספת הנוער הקומוניסטי החליטה לערוך דווקא ביום זה את חגיגת היבול. המסיבה, שנערכה באולם הגדול של בית הספר ב'פֿרילינג', כללה מאכלים ומשקאות, שירה וריקודים. באותה עת התכנסו כמה מתפללים, בעיקר קשישים ונשים, בבית אחד התושבים, משה זבורובסקי, לצום ולתפילה. החוגגים באולם בית הספר הצליחו לשכנע את אברהם גורדובר, מנכבדי המושבה, להצטרף אליהם כאשר יצא מהתפילה. גורדובר התרצה אולם הכריז שלא יטעם דבר, אף כי בסופו של דבר לא מנע מעצמו כוסית יין. שפירא ציין אירוע זה כדי להמחיש עד כמה היתה נחושה הייבסקציה להכרית כל שריד למסורת הדתית בידי היהודים עצמם.

בית הספר בפֿרילינג, 1927

שפירא גם מעיד על הניסיון שכשל לשלב גרים שנעקרו ממחוז אסטרחן במושבות היהודיות. לדבריו, לכישלון היו שתי סיבות עיקריות: הגרים לא שלטו ביידיש, השפה בה התנהלו חיי המושבות; הגרים הקפידו יותר מהיהודים, על שמירת מצוות...

תהפוכות הפוליטיקה הסובייטית משתקפות היטב בפרשה משעשעת מאותה תקופה. אפשר לכנותה 'פרשת שמות'...

בשנת 1923, עת ליאון (לב) טרוצקי, מייסד הצבא האדום, היה בשיא כוחו, הוענק השם 'טרוצק' לאחת המושבות החדשות. אך לא עברו שנים הרבה וסר חנו של טרוצקי. בנובמבר 1927 הוא סולק מן המפלגה ונשלח לגלות בקזחסטן, וב-1929 גורש מברית המועצות. 

כרזת תעמולה המפארת את 'החבר טרוצקי', 1919 (מקור: ויקיפדיה)

בסוף שנת 1928 הגיע לביקור בברית המועצות הסופר והמשורר אברהם רייזן (1953-1876), מן הנודעים בקרב סופרי יידיש באותם ימים, אשר צידד בקומוניזם. אנשי הייבסקציה ביקשו לטפח יחסים טובים עם סופרים יהודים מחוץ לברית המועצות שהיו בעלי השקפות קומוניסטיות, ורייזן – יליד קוּיְדָנוֹב (פלך מינסק) שהיגר לארה"ב בשנת 1911  זכה לקבלת פנים חמה. כאות הוקרה לכבודו התקבלה החלטה לשנות את שם המושבה מ'טרוצק' – כמתבקש – ל'רייזנפֿלד' (שדות רייזן), על שם 'הסופר הפרולטרי היהודי הגדול' אברהם רייזן

אברהם רייזן (משמאל) עם משה ליטבקוב, עורך העתון 'דער עמעס' ומראשי הייבסקציה, 1928 (ויקיפדיה)

זמן לא רב אחר כך פרצו בארץ ישראל מאורעות תרפ"ט. התעמולה הקומוניסטית ניסתה להציג את הפרעות הללו כפעולות אנטי-אימפריאליסטיות. או אז נשבר רייזן, ניתק את קשריו עם היומון הקומוניסטי האמריקני ביידיש פֿרהייט (דרור), וכתב מאמרים נגד התעמולה האנטי-יהודית של העיתונות הקומוניסטית. רייזן הוצג בברית המועצות כעריק ובוגד שפוגע באינטרס המעמדי של הפועלים היהודים.

וכך נאלצו המתישבים היהודים ברייזנפֿלד לבחור שם חדש למושבתם, בפעם השלישית תוך שש שנים. נמנו וגמרו שהפעם לא יקראו למושבה על שמו של איש חי... ליתר ביטחון הם בחרו בשם כשר למהדרין: 'ראַטנפֿלד' (שדה המועצה, שדה הסובייט).

האסם בפֿרילינג

הנה הפרק האמור מתוך ספרו של שפירא; תחילה תרגום שלי לעברית ואחריו המקור ביידיש.


הדים מארץ ישראל במושבות היהודיות

מאורעות שנת תרפ"ט (1929) בארץ ישראל, הידיעות על פרעות הערבים ביהודים, הגיעו גם למושבות היהודיות בברית המועצות, אבל בנוסח 'יֶבְסֶקי' מקורי...

במרחק חמש וורסטאות [כ-5.3 ק"מ] מהעיירה פֶּטְרוֹבֶרוֹבְקֶה במחוז אודסה, נוסדה בשנת 1923 מושבה יהודית, בעיקר בידי יהודים מפטרוברובקה. וכנהוג במושבה חדשה היה צריך להעניק לה שם. לב טרוצקי, ירום הודו, היה אז עדיין בשיא תהלתו, והאל הסובייטי בכבודו ובעצמו [כלומר, טרוצקי] הורה למושבה, שזה מקרוב קמה, להיקרא בשמו. ואכן, זכתה המושבה בשם 'טרוצק'.

הגיעה שנת 1927. במפלגה הקומוניסטית נוצר שסע סיעתי וסטאלין הזדרז להתחשבן עם מתנגדיו. טרוצקי כבר לא היה טרוצקי... הוא ירד מגדולתו, שמו הפך משוקץ, ונוצר צורך מיידי לשנות את שם המושבה.

בדיוק אז הגיע אברהם רייזן לביקור ברוסיה. באותה עת התחנפה הייבסקציה והראתה פנים שוחקות לסופרים יהודיים מחוץ לברית המועצות שאהדו את העיתונים הקומוניסטיים בארצותיהם, וגם רייזן נמנה עמם. הוא שיתף פעולה עם פֿרײַהייטהעיתון היהודי הקומוניסטי בארה"ב (כיום מורגן פֿרײַהייט). הזמינוהו אפוא להתארח ב'מולדת הסוציאליסטית הראשונה' והכינו לכבודו קבלת פנים חגיגית. 

כאשר אברהם רייזן הגיע לאודסה, אזי, לפי הוראות הבימוי של ראש הייבסקציה ל' אברם, קיבל את פניו בבית הנתיבות של אודסה יושב ראש מועצת העיר בכבודו ובעצמו. הוא הוריד, כמעט במו ידיו, את רייזן ממדרגות קרון הרכבת. האורח לא יכול היה להירגע זמן ממושך מ'מחווה' זו...

לאנשי פטרוברובקה נמסר שיש להחליף ללא דיחוי את שם המושבה 'טרוצק' לשמו של אברהם רייזן. מייד התכנסה אסיפה של המתיישבים והתקבלה החלטה: שמו של טרוצקי, הבוגד במעמד הפועלים, יימחה מעל פני המושבה, ומכאן ואילך היא תקרא 'רייזנפֿלד', על שמו של הסופר הפרולטרי היהודי הגדול אברהם רייזן.

אך למושבה לא היה מזל עם שמות...

בשנת 1929 נפוצו בעולם הידיעות על הפרעות ביהודים שחוללו הערבים בארץ ישראל. האופי הלאומני והאנטי-יהודי של הפרעות היה ברור לכל. אבל התעמולה הקומוניסטית בעולם ניסתה 'להכשיר' אותן, לתארן כפעולה אנטי-אימפריאליסטית ולהראות כי האשמים בהן הם היהודים עצמם...

את זאת אפילו אברהם רייזן לא יכול היה לשאת. הוא ניתק את קשריו עם העיתון הקומוניסטי האמריקני פֿרהייט, ופרסם מאמרים נגד התעמולה האנטי-יהודית של העיתונות הקומוניסטית.

העיתון המוסקבאי דער עמעס [האמת], שופרה של הייבסקציה ברוסיה, הרים קול צעקה נגד הציונות, שהיא 'סוכנת האימפריאליזם העולמי', ו'מדכאת בידיים יהודיות את זכויות הערבים בפלסטינה'. העיתון הצדיק את זעמם של הערבים נגד מדכאיהם, הציונים, ואת מרחץ הדמים שחוללו ביהודים בפלסטינה. רייזן, כמובן, הוצג עתה כעריק ובוגד, שפוגע באינטרס המעמדי של הפועלים היהודים, ועל כן יש להחרימו.

והמתיישבים היהודים של רייזנפֿלד נאלצו, נעבעך, שוב לכנס אסיפה, ובפעם השלישית בשש שנות קיומה של המושבה לחפש לה שם חדש...

באסיפה זו קם אחת המתיישבים וזעק: 'יהודים! אל לנו לקרוא עוד את מושבתנו על שם אדם חי!'

ואסיפת המושבה רייזנפֿלד בחרה למושבה את השם ראַטנפֿלד.

עדר חזירים במושבה ראַטנפֿלד (לשעבר טרוצק, לשעבר רייזנפֿלד), 1930
תרנגולי חופש במושבה ראַטנפֿלד (לשעבר טרוצק, לשעבר רייזנפֿלד), 1930


די ייִדישע קאָלאָניע פֿרילינג, עמ' 109-107

_______________

אבישי ליוביץ' גר בתל אביב. הוא גימלאי ומתנדב בעמותות שונות, תלמיד נצחי וחובב תולדות עמנו.