יום רביעי, 21 בפברואר 2018

בלוג עונ"ש בשירות הקהילה: למה קראו לי מוקי?

מוקי צור (צילום מסך)

אמר העורך: לא מעט רגעי התרגשות ונחת מספק לי בלוג עונג שבת, והנה אחד מהם.

מוקי צור, חבר קיבוץ עין גב, סופר, חוקר והיסטוריון של ראשית הציונות ושל תנועת העבודה, מוכר לרבים מקוראי הבלוג. הוא נולד בירושלים בשנת 1938, וכשנולד קראו לו אביו (יעקב צור) ואמו (וירה) בשם שמואל. מוקי צור לא זוכר שמישהו אי-פעם קרא לו שמואל או שמוליק. תמיד מוקי ורק מוקי. מניין בא שם זה הוא לא ידע, וגם לא שאל. מוקי וזהו. המסורת המשפחתית ידעה לספר על כלב ושמו 'מוקי' ועל האחות הגדולה דליה, שדרשה מהוריה שייקראו לאחיה הקטן בשמו של הכלב האהוב...

דליה ומוקי, ירושלים שנות הארבעים (הצילומים מארכיון משפחת צור)

גם דודתו של מוקי, סופרת הילדים ימימה אבידר-טשרנוביץ, השתמשה בשם 'מוקי השובב' בכמה מספריה, אבל חידת מוקי ליוותה את מוקי כל חייו, עד ש... עד שקרא בבלוג עונג שבת את הרשימה שכתבתי יחד עם דן אלמגור!

הרשימה 'מבקשי השלום: האם העתיק פיקאסו את יונת השלום של נחום גוטמן?', פורסמה בבלוג ב-18 בנובמבר 2011, ושוב בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית, ב-23 ביולי 2017.

לפני שנה, בפברואר 2017, הלכה לעולמה דליה דוֹבְרַת, אחותו של מוקי (ורעייתו במשך שנים של אהרן דוברת). ביום השבעה, כשהתכנסו בני המשפחה לערב זיכרון, סיפר מוקי על פתרון החידה. אני מודה לו ששיתף אותי בחדוות הגילוי והתיר לי לפרסם את דבריו בקיצורים המתבקשים.

משפחת צור (מימין לשמאל: דליה, יעקב, מוקי, וירה), ירושלים, 1948.

מאת מוקי צור
בתקופה שחלפה מאז פטירתה של דליה המחשבות נעו אליה פעמים הרבה.  
כידוע  אין פעילות יותר עליונה בשפה מאשר לתת שם. כמה משאבים רגשיים ורוחניים אנו מקדישים לאותה פעילות של מתן שמות. מתן שמות – כך מסופר בספר 'בראשית' – הייתה הפעולה הראשונה של האדם: הבריאה הנגדית לבריאת העולם. 
אני חי בידיעה שמי שנתן לי את שמי הייתה אחותי דליה. אני לא זוכר את עצמי עם שם אחר. לפי האגדה המשפחתית נקראתי אחרי שמו של הכלב שהצליחה דליה להכריח את הורינו לקנות עם שובם מהשליחות מבלגיה. לפי אגדה זו, המלווה את שמי, האֵבֶל של דליה על כך שהכלב הקטן שלה, מוקי, נמכר על ידי אמא היה גדול. אמא סיפרה לדליה שהכלב גנוֹב גוּנב ודליה בכתה. דודה ימימה [אבידר-טשרנוביץ], שהיתה ידועה במעורבותה הסיפורית והחינוכית, כתבה סיפור נחמה לדליה ובו שני כלבים: הכלב הגדול והרע 'בוקי', והכלב הקטן והטוב 'מוקי'. דליה החליטה כי התינוק, האח שנולד לה, יהיה טוב כמו מוקי, הכלב הקטן שבסופו של דבר ניצח בגבורה את הכלב בוקי. 
כהיסטוריון הייתה לי רק בעיה אחת: לא מצאתי את הסיפור של ימימה בשום מקום. למרות זאת, מאז  שנודעה לי האגדה נטלתי על שכמי את המשימה להיות גיבור כמו מוקי הכלב וחלש כמוהו. במשימה השנייה, דרך אגב, עמדתי בגבורה... 
אלא שזמן מה אחרי פטירתה של דליה נודע לי, בדרך מקרית לגמרי, פשר השם. 
זה התחיל בגילוי משמח של ספר ושמו סיפורים מן המקרא לילד הרך (תל אביב, בערך 1960), ובו סיפורים מעובדים מהתנ"ך שנועדו לילדי הגן בעריכת מרדכי סגל (1991-1903). הספר לווה באיורים מופלאים של שלום רייזר (2001-1920). רייזר היה חבר קיבוץ עין גב ואף אייר לקיבוץ הגדת פסח נהדרת. לימים איבד את שפיותו ונפטר במוסד סגור. הוא עזב את עין גב עוד לפני שהגעתי, והיכרתי אותו רק מ'נחיתה' קשה ומוזרה שעשה בקיבוץ בתור 'נפוליאון'. בביקורו אז הבטיח לכל מי שהסכים להקשיב לו כי יִבְנה טירה במרומי הר סוסיתא. כמו בסרטים הוא הופיע ונעלם. והנה נפל לידי ספר התנ"ך לילדים שרייזר אייר באופן כה מיוחד.  
הספר שרייזר אייר היה מוזר גם בכתיב שלו, שהיה מלא באופן מוגזם. הוא ראה אור בסדרת חוברות והפך לאגדה, לא מעט בזכותם של החרדים והדתיים שהשמיצו אותו כשיא של היבריס חילוני. סגל, איש החינוך שייסד את סמינר הקיבוצים בתל אביב ועמד בראשו שנים רבות, האמין שרק דרך הסיפורים יגיע התנ"ך לתודעתם של ילדי הגן. הוא לא בוש להודות שמדובר בספר מצונזר שמותאם לעולמם של ילדים. אין בו סיפורי ניאוף וגם אין בו אלוהים, שלדעתו זה מושג שאינו מובן לילדי גן. לפיכך, בכל החוברות הללו לא הוזכר שם אלוהים. מה נשאר אפוא מהתנ"ך? טענו רבים נגדו.  
איור השער נעשה על ידי חנניה פינר איש עין גב. שימו לב לכתיב המלא!
מכל מקום, בעקבות ציוריו של רייזר התעוררה סקרנותי וחיפשתי באינטרנט חומר נוסף על רייזר. הוא התגלה לי בתגובה של עמוס נוי לרשימה שכתבו דן אלמגור ודוד אסף על 'יונת השלום' בבלוג עונג שבת. אלמגור ואסף שאלו: מי היה הראשון שהשתמש ביונת השלום כסמל אנטי-מלחמתי? כמו רבים, גם אני חשבתי שהיה זה פאבלו פיקאסו, אך לפי מה שהשניים סיפרו באותה רשימה פיקאסו פרסם את היונה של נוח כסמל השלום רק בשנת 1945, בעוד שנחום גוטמן שלנו, צייר אותה, בדבר לילדים, כבר בשנת 1937. האם גנב פיקאסו הספרדי מנחום גוטמן הארץ-ישראלי? כנראה שלא. פיקאסו לא הכיר את גוטמן, נכתב ברשימה החכמה, אך מתברר, כפי שציין נוי, שהוא אכן הכיר את שלום רייזר, הצייר מעין גב. והיכן צייר גוטמן את יונת השלום שלו? הוא עיטר סיפור ילדים בשם 'נובי וגובי מביאים את השלום', של יצחק שוייגר (דמיאל), מי שכתב את סיפור הילדים הקלאסי 'שמלת השבת של חנה'לה'.
הסיפור הוא על נוֹבִּי וגוֹבִּי, שני ילדים הגרים בכפרים שכנים ושלווים. בצורת פוקדת את הארץ ומתחילה מתיחות בין הכפרים. שני הילדים מחליטים למנוע מלחמה ובונים מפיסות ראי מראות גדולות בשתי הכניסות לכפרים. כשכפר אחד יוצא לתקוף את רעהו הוא מגלה את עצמו צועד ומבין כי אין טעם לצאת למלחמה. כולנו בני אדם. שני  הילדים מביאים את הכפרים לפיוס. הם יוצאים עם דגלי שלום ובהם יונת השלום.  

ועוד מתברר מאותו סיפור כי לשני הילדים שני כלבים. שניהם קטנים, שניהם טובים, ושמותיהם: צוּקִי ומוּקִי.  
מוקי כלב טוב! שחור על גבי לבן! הסיפור נכתב כקוטב שני לחדשות של אותם ימים, ימי 'המאורעות', המכונים היום על ידי מלומדים בשם 'המרד הערבי'. בצד הידיעות הקשות, הלוויות, האבל וההתארגנות להגנה, שגם הן פורסמו בעיתון הילדים, הופיע הסיפור ה'שמאלני' הזה ובו חזון של שלום.  

מוקי הכלב הטוב! הנה מצאתי אותו. אני מתבונן בתאריך פרסומו של הסיפור והנה מתברר כי הוא פורסם כמה חודשים לפני שנולדתי. דליה קראה אפוא את הסיפור לפני אמא והזדהתה עם מוקי שאבד לה, וכך נתנה לי דליה לא רק שֵׁם אלא גם רעיון מכוון: להילחם למען השלום, למען הטוב שבעולם, ולהציב ראי מול פרצופו של אדם. היא הכירה כמה מרוחקים חיינו מרעיון הסיפור ועד כמה צריך להיאבק למען הצדק. 
בזכותו ובזכות בלוג עונג שבת נודע לי סוף סוף למה קוראים לי מוקי.

9 תגובות:

  1. רשימה נפלאה!
    מאד מאד נהניתי לקרוא.
    אצלנו במשק היו כמה חברים ותיקים שאנחנו הצעירים לא ידענו את שמם הפרטי האמיתי ולא היינו מודעים לכך שבעצם איננו יודעים את שמם, יום אחד הופיע בחצר איזה "דוד מהעיר" ושאל איפה אברהם, אמרתי לו בבטחין של בן המקום שאין לנו פה אחד כזה ומרכז ענף הצאן הוא קיקו.

    תודה למוקי צור ודוד אסף, נעמתם לי.

    השבמחק
  2. מוקי מלח הארץ.

    השבמחק
  3. רוצי שמוליק קורא לך21 בפברואר 2018 בשעה 15:59

    מוקי,
    קוראים לך 'מוקי' כי זה ואריציה על השם 'שמוליק', מעין שם חיבה למישהו ששמו המלא והרשמי הוא שמוליק.

    השבמחק
  4. תודה -- ומזל טוב למלאת שבע שנים טובות לבלוג... ומאחלת שבע השנים לא פחות טובות בהמשך! וגם שאלה: האם ידוע מה היו מקורות ההשראה של שלום רייזר לציוריו? בעלי החיים מזכירים ציורי-סלע קדומים.

    השבמחק
    תשובות
    1. עלי כהן- מימי ירושלים במצור 1948 עד ימים אלה בקופנהגן23 בפברואר 2018 בשעה 8:45

      חיפשתי בביוגראפיה של יעקב צור את חלקו בקטע מסויים מאד במלחמת השיחרור/ המצור על ירושלים ומשום מה לא מצאתי דבר על חלקו באותם ימים בדיוק לפני 70 שנה-- יעקב טשרנוביץ, הלא הוא צור, היה עורכו של "עתון המגן". "עתון המגן" יצא מידי שבוע במהלך המצור ואחריו--- השבועון שהיה בין 8 ל-12 עמודים," יצא לאור ע"י לשכת התרבות החטיבתית של צבא ההגנה מחוז ירושלים" והודפס ב"דפוס החטיבה". מדמי הכיס שלי הייתי מוציא מידי שבוע 20 מא"י כדי לאראות מה נכתב והגליונות מגליון 14 עד גליון 32 (האחרון המצוי ברשותי) שמורי ברשותי. היו שם ציורים מקסימים של יוסי שטרן ורשימות על המצור ("אגרת לחבר בשפלה" מדורו של שלום בן חורין ועוד ועוד. לפני שנים מספר פנה אלי ידידי מימים רחוקים דן אלבלינגר-אלמגור והוא נעזר בארכיוני זה. החל מגליון ערב ראש השנה תש"ט עד הגליון האחרון - 19.11.1948 היה השער של השבועון בצבע עם צילום/ציור מימי המצור.
      ולסיום פרשיה קטנה זו בתולדותיו של יעקב צור-טשרנוביץ -- ברכתי לדוד אסף ולבלוג "עונג שבת" שאני מחכה לו מידי יום ששי כפי שהייתי מחכה לגליון המודפס של "עתון המגן"מידי יום חמישי. כה לחי לדוד אסף על שבע שנות בלוג

      מחק
  5. כבר כתבה זלדה החב"דניקית זצ"ל ש"לכל איש יש שם" והשם מצביע על האדם. מוקי איש חד ובעל ערכים ושורשים ששמו מצביע על יכולתו כי יש בו חידוד ותמצות של תכונותיו: ממוקד בדיבורו ובראייתו.

    השבמחק
  6. מוקי איש מלא לאהבה לאדם ולזיכרון הימים ואני שומעת קולו מבעד למלים.

    השבמחק
  7. את ימי 'עיתון המגן' . כבר הייתי בן תשע! אני זוכר היטב . אלו ימים שבחצר שלנו אבא היה עבוק בגיוס חיילים לצבא וגם רבנים היו בחצר. כאלה ששלחו את האברכים להלחם ואלה שביקשו את אבא לגייס את תלמידיהם בלי שהם ידעו וגם כאלה שסרבו. אז היה עסוק אבא באירגון חיי לילה ויום בירושלים הנצורה. לי היה נדמה אז כי ירושלים לא זכתה לחיי לילה כמו במצור. אלה היו מכוונים נגד הפחד והדאגה. והיה במסגרת זו גם 'עיתון המגן' והאיורים המופלאים של יוסי שטרן. תודה שהכרת זאת לי.
    מוקי צור

    השבמחק
  8. מוקי!
    עוד שם שהיה צריך הסבר הוא "שמע נא". היה זה בערך לפני 70 שנה, כשקראתי את הסיפור של דודתך ימימה, אם איני טועה שם הסיפור היה "מוקי בחוץ לארץ". ובסיפור מוקי הסתכסך עם אמו, אמר שהוא עוזב לחוץ לארץ וגם עזב לשם, כלומר לחולות תל-אביב. הבעיה התחילה בערב, נעשה קצת קר... לעזרתו של מוקי בא "שמע נא" - נער (כמדומני תימני) שהיה מביא לביתן של גבירות תל-אביב את המרכולת שהזמינו במכולת. "שמע נא" הרכיב את מוקי על אופניו חזרה הביתה.
    כשקראתי בפעם הראשונה לא ממש הבנתי את משמעות השם "שמע נא". שאלתי את אמי - שרה סט (לבית פוקסמן"), אמי קראה, צחקה ופתרה לי את החידה.
    מזל טוב למוקי גילוי מקור שמו
    ומזל טוב כפול שבעה ליקירנו עונ"ש.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.