יום שישי, 31 באוגוסט 2018

'השקף על ארצך מאווירון': הטיסות המסחריות הראשונות בארץ ישראל

מפת מסילות רכבת ונתיבי תעופה לפלשתינה (א"י), 1930 בערך (PPPA)

מאת רמי נוידרפר

כסקרן בלתי נלאה אני אוהב לשוטט בארכיונים של מסמכים ישנים. כמעט בכל פעם אני מוצא שם מסמכים או תמונות שמעוררים את דמיוני ומוציאים אותי למסע קצר אל העבר. אני אוהב במיוחד לגלוש באתרים של בתי מכירות פומביות. אפשר למצוא שם פריטים נדירים ומפתיעים שלא יימצאו בשום מקום אחר.

לאחרונה מצאתי באתר המכירות הפומביות הוותיק 'קדם' מודעה תלת-לשונית שעוררה את סקרנותי. ה'חפירה' במה שהסתתר מאחורי מודעה זו הובילה אותי אל הטיסות המסחריות הראשונות מנמל התעופה שמוכר היום כנתב"ג, אל קו הרכבת שנעלם, אל מייסד המטאורולוגיה העברית ואל כפרים ערביים שחרבו במלחמת העצמאות. 

'השקף על ארצך מאוירון', קוראת המודעה בעברית, באנגלית ובערבית. תוכל לעשות זאת עם 'אוירוני קבינה נוחים ומודרניים של חברת "מיסר לתעופה" מונהגים על ידי טייסים בריטים מנוסים'. 

קדם – בית מכירות פומביות (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה)

הבה נחפור קצת במודעה... 

הנה הגדלה של הטקסט בעברית:



א. מתי יצאו הטיסות, לאן טסו וכמה זה עלה?

וזו התכנית: ב-31 במארס וב-1 באפריל יצאו טיסות מכפר יונס במשך כל היום. לאן הגיעו? לא ברור מהכתוב. כנראה שהמטוס המריא, עשה 'סיבוב' באוויר ונחת בחזרה. בילדותי קראנו לזה 'טיסה בשמי הארץ'...

ב 2 באפריל יצאו מחיפה טיסות נוסעים במשך כל היום, ולמחרת  טיסה לקהיר.

ניתן לשכור אווירון נוסף, מספרים כותבי המודעה, בין 31 במארס ל-3 באפריל, ולטוס אתו בכל רחבי הארץ.

והמחירים? שווים לכל נפש!

טיסות הנוסעים 'הקטנות', כלומר סיבוב בשמי הארץ, עלו 250 מיל לאיש; טיסות מעל יפו ותל אביב מכפר יונס עלו 500 מיל; הטיסה לקהיר הייתה כבר עניין רציני ויקר – היא עלתה חמש או שש לירות ארץ ישראליות (ההבדל במחיר קשור אולי במיקום בתוך המטוס).

איפה נמצא שדה התעופה של כפר יונס? כנראה שכמונו, גם בני הזמן לא הכירו היטב את המקום ועל כן יש הסבר בגוף המודעה: 'כפר יונס נמצא במרחק של 10 מילים ממזרח ליפו ותל אביב ו-3 מילים מצפון ללוד בדרך הכביש ונפגש עם קו הרכבת מלוד לחיפה'.

איך מגיעים לשם? אפשר להגיע דרך רמלה ולוד ואפשר גם מיפו או תל אביב דרך פתח תקווה וּוילהלמה (וילהלמה הייתה מושבה טמפלרית שנוסדה ב-1902, והיום נמצא על שטחה המושב בני עטרות).

ויש גם רכבות שתעצורנה בשדה התעופה של כפר יונס ביום שישי ובשבת. אפשר למשל לצאת מיפו ותל אביב בשעה 10:00 ולהגיע לכפר יונס ב-10:35. אפשר להגיע לשם גם ברכבת מירושלים או מחיפה. כדאי לשים לב שהרכבות נסעו בשבת – הוכחה לכך שטענות הסטאטוס-קוו למיניהן אינן נכונות. תחבורת הרכבות בשבת הופסקה זמן קצר לאחר הקמת המדינה רק בשל לחץ פוליטי של המפלגות הדתיות.

בכפר יונס, כך מסופר במודעה (ראו בתחתית האיור הראשון), יש 'מקומות מחסה וקורת רוח'. אפשר להניח שהכוונה למחסה מפני רוחות קרות, אבל אולי זהו גם משחק מילים והכוונה גם לשביעות רצונו של ציבור המשתמשים בשירותי התעופה.

ב. מתי והיכן?

המודעה הזו עוררה את סקרנותי. היכן נמצא כפר יונס ומה נשאר ממנו? איזה מין שדה תעופה היה שם? מהי חברת 'מיסר לתעופה', ומתי בדיוק התרחשה כל ההתעופפות הזו?

'מלחמת חפירות' קצרה באינטרנט ובארכיונים העלתה תשובות לרוב השאלות.

קודם כל, על איזו שנה מדובר? במודעה לא צוינה השנה, אך ברור שמדובר בשנת השלושים. מלוחות הזמנים עולה כי 31 במרץ ו-1 באפריל חלו ביום שישי ובשבת בהתאמה רק בשנים 1933 או 1939. בהמשך נגלה באיזו שנה בדיוק מדובר.

מהי חברת התעופה? מדובר בחברת התעופה המצרית Misr Airwork (ובערבית مصر للطيرانMiṣr liṭ-Ṭayarān). חברה זו הוקמה בשנת 1932 על ידי ‏טייס בריטי בשם אלן מונץ (Muntz).

כרזה של Misr Airwork, 1934

אלן מונץ (ויקיפדיה)
אלן מונץ (1985-1899), כפי שלמדתי מערכו בוויקיפדיה באנגלית, התגייס לצבא הבריטי ושירת בצרפת בשלהי מלחמת העולם הראשונה. אחר כך השלים תואר בהנדסה אווירונאוטית באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1928 הקים יחד עם שותפו ניגל נורמן חברה בשם Airwork Services, שסיפקה שירותים שונים לחברות תעופהבשנת 1931, במהלך טיול במצרים, צץ במוחו של מונץ הרעיון להקמת חברת תעופה ראשונה מסוגה במדינה זו. ב-31 בדצמבר של אותה שנה העניקה לו הממשלה המצרית (שהייתה אז תחת שליטה בריטית) זיכיון בלעדי לאספקת שירותי תעופה במדינה. חברת התעופה הלאומית המצרית שהקים מונץ הייתה חברת התעופה הלאומית השביעית בעולם.

הטיסות החלו כבר בשנת 1932. תחילה היו אלה בעיקר טיסות פרטיות במטוסים שכורים. בשנת 1934 החלה חברת 'מיסר' לערוך טיסות בינלאומיות, והיעד הראשון היה פלשתינה (א"י).

ומהו 'כפר יונס' ואיפה הוא נמצא היום? מיקומו המדויק צוין במודעה, אולם שמו העברי שובש. הנוסח באנגלית ובערבית (תודה לעופר ברודץ' שתרגם) מאפשר לנו לדעת היכן היה המקום המדויק ממנו המריאו הטיסות. ובכן, מסלולי ההמראה נסללו ליד כפר ערבי ושמו ג'יניס. לא היה זה כפר של ממש, אלא תחנת רכבת שנקראה כפר ג'יניס (Kafr Jinnis) והייתה תחנת הרכבת הראשונה במסלול שהוביל מהעיר לוד צפונה.

בתצלום אוויר אפשר לראות כמה קרוב אתר חרב זה לנתב"ג של ימינו, עד שאפשר לקבוע שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.


Mapcarta

על תחנת הרכבת הזו מצאתי מידע במחקרו של אבי ששון, 'סקר מסילת הברזל הבריטית מלוד ללובאן', במעבה ההר: מחקרי הר אפרים ובנימין, ב, תשע"ג; וכן ברשימה מפורטת משנת 2013 של מיכאל יעקובסון, 'סיבוב בכפרים ערבים סמוך לנמל התעופה בן גוריון', בבלוג שלו 'חלון אחורי: ארכיטקטורה ואידיאולוגיה בדינסילנד מקומי'. 

יעקובסון כלל ברשימתו גם את התמונה היחידה (כנראה) של תחנת הרכבת, שצולמה בשנות השלושים או הארבעים.


בשנת 1931 יצאה תחנת כפר ג'יניס משימוש כתחנה לרכבות משא ופעלה רק כתחנה לרכבות נוסעים.


בזמן מלחמת העולם השנייה הקים הצבא האמריקני (!) באותו מקום מסילת ברזל קצרה שהובילה פצועים אמריקנים לבית החולים הצבאי בתל ליטוינסקי (כיום בית החולים שיבא, תל השומר). לאחר קום המדינה הוקמה במקום תחנת רכבות משא של רכבת ישראל, שנקראה 'תחנת רכבת תעופה'. הרכבות בקו זה נסעו אל שדה התעופה לוד הסמוך והובילו בעיקר דלק מטוסים. בשנות החמישים חדלה המסילה מלהוליך רכבות.

מפה בריטית מסוף שנות השלושים מראה כי תחנת הרכבת נמצאת סמוך מאוד למסלולי שדה התעופה לוד (Lydda Airport), הידוע כיום כנתב"ג, נמל התעופה על שם דוד בן-גוריון. אנו רואים במפה כי ממערב למסילת הברזל וקצת מצפון לתחנה, נמצא מקום בשם חירבת כפר ג'יניס, וממזרח לה יישוב בשם אל-קוראמה. האם גרו אנשים בחירבה זו? עד מתי שרד הכפר ומתי נחרב?


וכך נראית מפת האזור היום:



העובדה שהמודעה שאיתה התחלנו את המסע (או שמא את הטיסה) לא ציינה את שמו של שדה התעופה אלא רק 'כפר יונס', מביאה למסקנה כי טיסות חוויה אלה נערכו בשנת 1933, לפני סגירת תחנת הנוסעים ולפני הקמת שדה התעופה לוד, שהקמתו החלה בשנת 1935 והמסלולים הראשונים מבטון נחנכו בשנת 1937.

ג. הציורים של רודולף פייגה 

כיצד 'חיו' זה עם זה שדה התעופה לוד והכפר הערבי הסמוך כל כך? משהו על כך הביא נדב מן, במדורו 'טיול לעבר', (Ynet, דצמבר 2012).

מן איתר חוברת מצוירת שהשתמרה בעיזבונו של ראובן (רודולף) פייגה (1948-1889), מייסד מדע המטאורולוגיה בארץ ישראל והמנהל הראשון של השירות המטאורולגי. פייגה, יליד ברסלאו (היום וורוצלב שבפולין), נמלט מגרמניה בשל רדיפות הנאצים ועלה לארץ ב-1935, לאחר שהשתתף במכביה שנערכה באותה שנה. כאן הקים מכון מחקר שנתן שירותים לגורמים שנזקקו למידע מטאורולוגי, ובין השאר סיפק שירותי חיזוי מזג אוויר לשדה התעופה החדש בלוד. כשהוקם שדה התעופה גרו פייגה ובני משפחתו בשטח השדה, בבניינים שהוקמו עבור העובדים. בשעות הפנאי צייר פייגה להנאתו את מה שראו עיניו בסביבה, ומתחת לציורים רשם כתובות היתוליות מחורזות בגרמנית. הבה ונתבונן במקצתם (ציורים נוספים והסברים מאירי עיניים הובאו במאמרו הנזכר של נדב מן).

בציור הראשון נראה הטרמינל הראשי הידוע של שדה התעופה בלוד, ולידו בניין גדול בהרבה ועליו הכתובת 'המכון המטאורולוגי של פייגה' (אפשר להניח שבמציאות בניין זה היה צריף קטן). מאחורי הטרמינל מוצבות אנטנות שנועדו לאיכון שדה התעופה ולכיוון המטוסים אל המסלול.


בציור אחר נראה אדון פייגה – כובע שעם טרופי לראשו, מטרייה בידו ומקטרת בפיו – צועד-רץ עם בת זוגו אחרי אוטובוס מספר 12, שעושה את דרכו מרחוב סלמה ביפו אל שדה התעופה. שימו לב לשלט 'גזוז' מצד שמאל, המסמן את מיקומו של דוכן למשקאות קרים.


האיור הבא פחות משעשע. היו אלה ימי המרד הערבי הגדול, שכונה ביישוב היהודי בשם 'מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט'. כאן אנו רואים את תוצאות מעשי החבלה של פורעים ערבים בני הכפר ג'יניס (השם KAFR JINIS רשום על גג המבנה הבוער): מבנה תחנת הרכבת (ראו בצילום למעלה) עולה באש, פיצוץ המסילה וקווי הטלגרף שהובילו לשדה התעופה.

תרגום מילולי: להבות פורצות לשמים / לילה. זה מתפוצץ / רואים קהל מרחוק / הרכבת נפלה. המסילה נפלה. הבית נפל. החוט
נפל / ורק הבירוקרטיה נשארת כאמצעי קשר

הבריטים הקימו מערכת שמירה על שדה התעופה בלוד. בציור נראה  סמל בריטי ושני 'גפירים' עבריים.

תרגום מילולי: הגדר, אם היא חשמלית / מפחידה את השודדים / הגפיר והפּילבוקס עושים את זה / 
הסמל הבריטי צוחק / אם הוא מתנפח כמו טווס / אבל חוץ מזה הוא פושר

לאחר שבקבוק תבערה ריק נזרק על ביתו של פייגה ליד שדה התעופה, הועברו העובדים למבנה יותר מוגן.

תרגום מילולי: שנאפס הוא אחת מאותן מתנות / שגברים בוגרים אוהבים / עם זאת, בקבוק ריק לתוך הבית / 
הופך אותך לחסר נשימה!
עובדי שדה התעופה עוברים ל'דיור מוגן' בגלל התקפות הערבים

בדצמבר 1938 תפס הצבא הבריטי את מגדל הפיקוח בשדה התעופה. בציור הבא אפשר לראות את הקיר העגול של מגדל הפיקוח במבט מבפנים, את החיילים שהביאו את ציודם ומשתרעים על המיטה והערסל. על הקיר משמאל נמצאת צנרת התקשורת הפניאומטית שבין קומות המגדל. למעלה משמאל, ציור של טרמינל לוד בינואר 1936, ומימין  אותו מבנה בינואר 1939, כאשר משני צדדיו כבר הוקמו מגדלי אנטנות.


אחריתו של רודולף פייגה הייתה עצובה. לאחר הכרזת המדינה שוייכה יחידת החיזוי המטאורולוגי למשרד התחבורה ופייגה התמנה להיות מנהלה. שבוע אחר כך, ב-28 במאי 1948, הוא נהרג בהפגזה בירושלים ונקבר בבית העלמין בסנהדריה.

הנה סרט תיעודי המתאר את פרשת חייו:


ומה קרה לכפר ג'יניס?

ראשית היווסדו לוטה בערפל, אך ידוע כי במאה ה-16 כבר היה כפר מוסלמי בשם זה, שנבנה סביב מצודה צלבנית קטנה. סופו של הכפר, לעומת זאת, ידוע. ב'מבצע דני' (13 ביולי 1948) נכבש הכפר בית נבאלא, שכפר ג'יניס כבר היה חלק בלתי נפרד ממנו. בהוראת ההנהגה הערבית התפנו כ-2,680 תושבי בית נבאלא ולאחר כמה חודשים (13 בספטמבר 1948) נהרסו כל בתיו בידי צה"ל, פרט למבנה המנדטורי של בית הספר לבנים. על אדמות הכפר הוקמו היישובים כפר טרומן ובית נחמיה.

בעלי התוספות

כתב אבישי ליוביץ':
אני מצרף מודעת פרסומת מראשית שנות השלושים על טיסות מסחריות מעל תל אביב. המודעה, השמורה בארכיון עיריית תל אביב-יפו, מסתימת בהמלצה החביבה 'עליך לעוף בהחלט':
כמו כן, מצוייה אצלי גלויה שנשלחה בדואר אוויר מפולין לסבא של אשתי בארץ ישראל. על הגלויה הוטבעה חותמת עם דמות אווירון ועם הכיתוב העברי 'מעוף ראשון פולניה–ארץ ישראל, 27 באוקטובר 1936'. 

כתבה ד"ר עדינה בר-אל:
אגב טיסות לארץ ישראל בשנות השלושים, אוסיף טיפה משלי על הטיסה הראשונה מוורשה לארץ ישראל. מידע זה התפרסם בעיתון עולמי של רשת בתי הספר 'תרבות', בגיליון שיצא לאור בוורשה ב-13 בנובמבר 1936. ראו את צילום השער של גיליון זה, ואת הידיעה שנלוותה לו: 'ארוחת הבוקר בוורשה וארוחת הערב בתל אביב (למרות שהאווירון בכלל הגיע לחיפה...)

 כתב חיים פילון:
הצילום המצורף נמצא באלבום של הוריי, דבורה לבית חיסין וישראל פינקלשטין. מופיעות בו משפחות חיסין, יעביץ' ודוביצקי. בגב הצילום רשום: 'פורים 1928'. בעזרת האתר 'עיתונות יהודית היסטורית' הגעתי לעיתון דבר מיום 14 במארס 1928, וכך גם הבנתי מה היה אותו אירוע. 

18 תגובות:

  1. 2 מבנים של תחנת הרכבת "כפר ג'יניס' שרדו וניתן לראות אותם כאשר נוסעים בכביש 40 מכיוון נתב"ג לבני-עטרות, מאד קרוב לנתב"ג מצג ימין של הדרך. יכול להיות שאפילו יש גישה אליהם כי הם, להערכתי, מחוץ לגדר של תע"א.

    השבמחק
  2. כתבות נהדרות. והאחרונה שבהן מוכיחה לי ,שוב, כמה עלוב היה פה פעם,לא רומנטי כמו שנוטים לחשוב וטוב שבהיאוני עד הלום!שנה טובה

    השבמחק
  3. כדאי מאוד להקדיש תשומת לב לאחת ממודעות הפרסומת לטיסות ההן: לרשותם של הטסים - רכבות, והרכבות האלה יוצאות בשבת וממשיכות עד הורדת נוסעיהן - באותו יום שבת, כמובן. הייתכן? כן, בימי המנדט הבריטי. לא במדינת ישראל. נפלאות הן דרכי הבורא, ונפלאות דרכי הרבנות הישראלית, ונפלאות דרכיהן של המפלגות החרדיות והדתיות וגם דרכיהן של כל השותפות להן בקואליציה. אבל יש להוסיף: לא כל כך נפלאות דרכיהם של כל כלי הרכב התקועים בפקקים אינסופיים בכל רחבי הארץ, ביו שבת ובחגים. שנאמר (וביידיש זה נשמע טוב יותר): קשה להיות יהודי [בישראל, זה ברור]. אבל כיף להתלונן ( מה רע ?).

    השבמחק
  4. הרכבות בשבת בוטלו מייד לאחר קום המדינה

    השבמחק
  5. ,כתבה מעניינת.
    שאלה שדה נחמיה או שמא בית נחמיה?

    השבמחק
  6. אכן כתבה מאלפת ומעניינת. ברצוני לתקן פרט אחד. את יחידת החיזוי לתעופה הקים אכן רודולף פייגה ב-1937 ואחר כך היה המנהל הראשון של השרות המטאורולוגי, אך הוא אינו נחשב ל"מייסד מדע המטאורולוגיה בארץ ישראל" כנאמר בכתבה. מדידות של נתונים מטאורולוגיים כבר נערכו בארץ מאמצע המאה ה-19, ובמידה רחבה יותר משנות ה-20 של המאה ה- 20, תודות לפעילותו של פרופ' דב אשבל, שנחשב לאבי המטאורולוגיה בארץ. ב- 1930 הקים פרןפ' אשבל באוניברסיטה העברית יחידה עצמאית לחקר האקלים בישראל.

    השבמחק
  7. רמי; כל הכבוד ! כתבה מרתקת ומחכימה. הסרטון המשולב מעולה. לא מאוחר ללמוד !

    השבמחק
  8. המודעה שהביא מר לוביץ' עוררה את סקרנותי.
    גיליתי שהאווירון לא הקרא "דרמס ספרטן" אלא "הרמס ספרטן" שאותו רכש המעופף אוסקר גרדן באוקטובר 1932.

    המעופף אוסקר גרדן לא היה סתם מעופף פושט, אלא מעופף ידוע מאד, שעופף לראשונה סולו מלונדון לאוסטרליה!

    השבמחק
    תשובות
    1. אוסקר גרדן הגיע לארץ באפריל 1933 בימים שבהם נרקמה תוכנית להקמת מועדון תעופה. הכוונה הייתה להנחיתו בשדות מקווה ישראל שבהם נחתו מטוסים ב-1913 וב- 1927. אליהו קראוזה, מנהל מקווה ישראל, התנגד לנחיתה בשדות בית הספר משום שטרם הבשילה בהם החיטה. מארחיו של גרדן הסתפקו ככל הנראה בשדות יאזור.

      מחק
  9. אם כבר מזכירים טיסות, בימי מלחמת העולם השתמשה התחבורה התעופתית בכנרת כמנחת ימי ושם ליד טבריה נחתו מטוסי הנוסעים שהין מסוג קטלינה (למיטב זכרוני) הטיסות לארץ ישראל היו בדרך כלל דרך אפריקה בגלל המלחמה באירופה. באחת הטיסות הללו הגיע ארצה לאחר שניצל ב"עור שיניו" מהגסאפו ד"ר יוסף בורג לימים שר הסעד ולאחר מכן שר הפנים, ממנהיגי המפד"ל. היה זה לאחר שפעל מטעם המוסד לעליה ב' בזמנו סיפר לי את תלאות הדרך בשנת 1940 כאשר נאלץ לנסוע מז'נבה-לשם הגיע מברלין, לפורטוגל וממנה שט באוניה למוזמביק וממנה באותו מטוס ימי קטלינה דרך מומבסה, דאר א סלאם,נירובי אנטבה,חרטום, קהיר ומשם ישר למנחת בתוך הכנרת. הוי כינרת שלי ההיית או חלמתי חלום?

    השבמחק
    תשובות
    1. היו נחיתות בכנרת גם כתחנה בטיסות מבריטניה להודו. המטוסים היו מתוצרת בריטניה ולא קטלינה. המקור שלי הוא Speedbird: The Complete History of BOAC
      By Robin Higham

      מחק
  10. יעל לבנטל-לב-רן31 באוגוסט 2018 בשעה 19:37

    כתבה מרגשת ומרתקת כאחד. איזו היסטוריה מפוארת יש לנו בזכות אנשים מבריקים, מתמידים וחלוצים בחשיבה ובעשייה. תודה והוקרה לחוקרים ולאוספי המידע המאלף וכמובן למשפחת פייגה לדורותיה. יעל

    השבמחק
  11. תודה על המאמר המרתק. עיון במסמך ישן מניב מחקר קטן וחשוב על התחבורה בשנות ה-30. שתי תוספות זעירות:
    א. במפקד 1931 צויין שבכפר בית נבאללה יש 1758 תושבים, כולל כפר ג'יניס. כלומר, הכפר היה עדיין מאוייש.
    לעומת זה, בספר הפלסטינאי על הכפרים שנהרסו ב-1948, אין הכפר נזכר, כלומר, כבר לא היה קיים.
    ב. הנסיעה ברכבת מירושלים לכפר יונס נמשכה (לפי התכנון) שעתיים ו-23 דקות. לאט! מחיפה לכפר יונס - שעתיים ו-11 דקות. אין זאת והרכבת הקפידה לא למהר בפיתולי ואדי סראר.

    השבמחק
  12. באשר לכפר ג'יניס: במלחמת העולם הראשונה מקובל היה על הטייסות הגרמניות לנוע על מסילות ברזל ולפרוס את ציודן בצמוד לתחנות רכבת. לאחר כיבוש דרום הארץ על ידי הבריטים נסוגה הטייסת הבווארית לתחנת נחל שורק ומשם לתחנה הקרובה לווילהלמה לחרבת כפר Jinnis, ומשם המשיכה לעפולה. לאחר המלחמה ועד שנות ה30 לא היו בארץ שדות ומנחתים לנחיתת מטוסים אזרחיים. ב-1931 נדונו הצעות לסלילת מנחתי חירום למטוסים צבאיים ונדרש אישור לנחיתת מטוסים אזרחיים. אחד המנחתים היה בווילהלמה, כמסתבר ב-Jinnis. ואגב, את השירות המטאורולוגי לתעופה סיפקה התחנה המטאורולוגית בשדה רמלה.

    השבמחק
  13. מאז ומתמיד, המוח היהודי הוביל בתחומים רבים מאד. תודה רבה על פרק מעניין בהסטוריה שלנו.

    השבמחק
  14. איזה כיף לקרוא משהו מושקע ואינטליגנטי. תודה

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.