יום רביעי, 2 בינואר 2019

הרבי ממונקאטש הגיע!

שכונת בתי מונקאטש בירושלים, שלט ברחוב הנצי"ב (צילום: דוד אסף)

א. ברוך הבא האדמו"ר ממונקאטש!

הרבי ממוּנְקָאטש שליט"א, שמקום כבודו בדרך כלל בשכונת בּוֹרוֹ-פארק אשר בברוקלין שבניו יורק, הגיע לפני שבועיים לביקור בארץ הקודש, והוא מלווה בפמליה של גבאים ומקורבים. מטרת הביקור הייתה לפקוד את צאן מרעיתו ולהשתתף בשמחת נישואי נכדו עם נכדתו של הרבי מביאלה שליט"א.

צלמנו מנחם רוזנברג מצא על קירות ירושלים ארבע מודעות קבלת פנים שונות לכבודו, ואפשר לשער שהיו עוד. נציץ בהן.

מהמודעה הזו, למשל, למדתי שיש בירושלים 'בית לפליטות'. מעניין מה זה? אני מנחש שאין הכוונה לפליטות מסודן או מאריתריאה...


הביטוי 'בריך מתייך לשלם' נלקח מהתלמוד הבבלי (מסכת כתובות, יז ע"א), ופירושו: ברוך בואך לשלום.


שמו של הרבי לא נזכר במודעות וגם אין תאריכים. מי שיודע יודע...


במודעה הזו סוף סוף נדפס תאריך החתונה: י"א בטבת תשע"ט (19 בדצמבר למניינם). החתונה נערכה בק"ק מודיעין (ולא בחוצות ירושלים), והאתרים החרדיים הנציחו את השמחה הגדולה בשלל תמונות ודיווחים.

צילומי הכרזות: מנחם רוזנברג

כאמור, שמו של הרבי אינו נזכר באף כרזה והוא מכונה 'אדמו"ר שליט"א'. אזכור שמו המפורש נתפש כנראה כסוג של פגיעה בכבודו הרם. אנו נחשוף את 'הסוד' שכלל איננו סוד: שמו הוא משה יהודה ליב רבינוביץ. הוא נולד ב-1940 וסוחב על גבו ירושה לא פשוטה.

האדמו"ר שליט"א (ויקיפדיה)

ב. משהו על חסידות מונקאטש

ההיסטוריה של חסידות מונקאטש אינה פשוטה ויש בה יסודות של דרמה וטרגדיה. הבדיחה המרירה הרווחת בקרב חסידים היא שאבותיו של האדמו"ר שליט"א הם סבו האדמו"ר זצ"ל ואביו האדמו"ר ימ"ש (יימח שמו)...

וכל כך למה?

הסבא, האדמו"ר הקנאי חיים אלעזר שפירא, היה מן הדמויות המפורסמות ביותר ביהדות מזרח אירופה קודם לשואה. תלמיד חכם גדול (קרוי גם המנחת אלעזר, על שם ספרו), ואיש ריב ומדון גדול לא פחות. הוא העמיד את עצמו בראש מחנה המתנגדים לציונות ולמודרנה, ובה בשעה נאבק בחריפות ב'אויביו' מבית – ראשי מפלגת 'אגודת ישראל' ואדמו"רים ורבנים שלא שמעו בקולו ולא צייתו להוראותיו.

ב-1930 נסע הרב שפירא לארץ ישראל כדי להיפגש עם הפוסק והמקובל הספרדי שלמה אליעזר אלפנדרי. סביב פגישתם זו, שקיבלה אופי משיחי, נוצרו אגדות רבות, שמקצתן גם חלחלו לספרות העברית החדשה (עת הזמיר של חיים באר). באותה הזדמנות החלה הבנייה בשכונת החצר הירושלמית המכונה עד היום 'בתי מונקאטש', שכוללת שלושה מבנים בלבד, והרבי חתם על תקנותיה.

האדמו"ר חיים אלעזר שפירא (1937-1871)

חיה, בתו היחידה של הרבי, נישאה בשנת 1933 לאחד מתלמידיו החביבים והמיוחסים – ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ. לאחר מות חותנו, ב-1937, ירש ר' ברוך את כסאו והוא בן 22 בלבד. אלא ששנתיים וחצי אחר כך פרצה מלחמת העולם השנייה והחיים שהיו פעם השתנו לעד.

לאחר טלטלות השואה הצליח הרבי למלט את עצמו ואת בני משפחתו וב-1945 עלה עמם לארץ ישראל. הרבי הקנאי שינה את השקפת עולמו, 'חזר בתשובה' והכיר בציונות ובמדינת ישראל. לאחר מות אשתו התחתן בשנית, עבר לברזיל ושם שימש רב בעיר סאו פאולו. ב-1963 חזר לישראל והתמנה רבה של העיר חולון. לאחר יציאתו לגמלאות עבר לפתח תקוה, הקים בה בית מדרש ובית כנסת (שבו צוין יום העצמאות), ובה גם נפטר ונקבר בשנת 1997. צאצאיו, החיים בקרבנו, הם כבר בני הציונות הדתית לכל דבר ועניין.

הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ (1997-1914) 
(תולדות ושורשים)

מובן מאליו שלאור השינוי שהתחולל בו כבר לא יכול היה הרב ברוך רבינוביץ להמשיך ולכהן כאדמו"רם של חסידי מונקאטש, ואלה אכן נטשו אותו במפגיע. הוא סולק לא רק מן האדמו"רות  בניו, עצמו ובשרו, אף ניהלו נגדו הליכים משפטיים מתישים  אלא גם מן הזיכרון ההיסטורי של החסידות. כשהרבי ממונקאטש הנוכחי, הלא הוא בנו, היה זה עתה בארץ לרגל נישואי נכדו הוא עלה להר הזיתים כדי לפקוד את קבר אמו; אל קבר אביו, בבית הקברות 'סגולה', הוא לא הגיע... 

אחת הסיבות לכך שלא הגיע לשם היא משום שאביו, עוד בחיים חיותו, אסר על שלושת ילדיו מאשתו הראשונה, שמיררו את חייו והציקו לו בתביעות משפטיות, להשתתף בלווייתו ולבקר את קברו.

לפני כמה שנים התפרסמה צוואתו של הרב רבינוביץ משנת 1981, והיא מזעזעת בתוכנה:

בעולמם של חרדים (הקלקה על הצוואה תגדיל אותה לקריאה נוחה)

ג. החתונה במונקאטש וספיחיה

ואם מדברים על חתונה בחסידות מונקאטש, אי אפשר שלא להיזכר בחתונה אחרת. זו החתונה המפוארת של העלם ברוך רבינוביץ הנזכר עם חיה, בת האדמו"ר חיים אלעזר שפירא. חתונה זו נערכה במונקץ' בשנת 1933 בהשתתפות אלפי אורחים והדהימה את העולם כולו בראוותנותה.

אגדות רבות סופרו על חתונה זו, אך העיקר הוא שהוסרטה על ידי צוות צילום מקצועי שהגיע מאמריקה. הצלמים לא הסתפקו רק בצילום החתונה אלא גם הנציחו היבטים שונים של חיי היומיום בעיר, כולל הגימנסיה העברית המפורסמת (שנפתחה בשנת 1924 ונוהלה על ידי ד"ר חיים קוגל, לימים ראש עיריית חולון), שירת התקווה (בנוסחה המקורי) וריקודי חלוצים.

זו הזדמנות נוספת לראות את הסרטון המרגש הזה.



בשנת 2015 יצרה איטה גליקסברג סרט מרגש לא פחות ושמו 'ילדי התקווה ממונקץ'. גליקסברג התחקתה אחרי גורלם של אלה שצולמו בסרט המקורי מ-1933. כמה מניצולי העיר שעוד חיים עמנו אף הצליחו לזהות בסרט את עצמם...



ד. ביקור במונקאץ'

כל הצילומים במונקאץ': דוד אסף

מונקאץ', היא מוקאצ'בו שבקרפטו-רוס, נמצאת היום במחוז זקרפטיה שבמערב אוקראינה, לא הרחק מן הגבול עם הונגריה. העיר הזו מעניינת לא רק מצדה החסידי, שכן, כפי שאפשר להיווכח מן הסרט, היו בה גם חיים חילוניים עשירים ותוססים. פעמיים ביקרתי במונקאץ' והנה כמה צילומים שהבאתי משם (לחיצה על הצילומים תגדיל אותם):

מצודת העיר
בתוך המצודה
מגדל השעון בכיכר העיר
בניין הגימנסיה העברית
שלט זיכרון על קיר המבנה ששימש את הגימנסיה
בית הכנסת של חסידי ספינקא, היום משמש בנק
מתחם חצר מונקאטש (מצד ימין בית הכנסת המשופץ שפעיל גם היום)
בנשי[א]ות כ"א [צריך להיות: כ"ק; כבוד קדושת] אדמו"ר שליט"א
לוח זיכרון במקום שממנו שולחו יהודי העיר להשמדה. הרחוב, שהיה גבול הגטו, נקרא היום על שם ראול ולנברג
לוח זיכרון לדיפלומט השוודי ראול ולנברג
ברחובה של עיר
חצר במונקאץ'

30 comments:

  1. גרתי כ-20 שנה ברחוב הנשיאים 28 ששוכן ליד בית הכנסת המפואר שבנה בהנשיאים 30 בכפר גנים בפתח תקוה. כשפתח בית הכנסת התפללתי שם מספר שנים. גדלתי בלונדון במשפחה חסידית – אני מיוחס לבלזא, דור ששי בן-אחר-בן לרבי הראשון, דער ערשטער רב, שר שלום. אני אוסף חומר אודות הענף אליו אני שייך, דרך בנו השני רבי יהודה זונדל רוקח מאוחאן. לכן ה"גישה ההונגרית" היה זר לי ובסופו של דבר ה"שטיקלאך" של הרב רבינוביץ הפכו בלתי-נסבלים ועזבתי. בנו, עו"ד במקצועו, מנהל את בית הכנסת עד היום. בטח ידוע לך גם הרכילויות אודות אמו, אשתו השניה של הרב רבינוביץ...

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני התפללתי שם כשנתיים. הרכילות ידועה ואכמ"ל. לא זה המקום.

      מחק
  2. למרות שהזנתי את ה-mail שלי הכולל את שמי, המערכת פרסמה Unknown2. אז שמי Gerald Pragier.
    gerrypragier@gmail.com

    השבמחק
  3. מדוע לא מופיע שמו של האדמו"ר?
    כל כך פשוט.
    ראה היום את הכיתובים על בנייני חסידות שונים
    גם שם לא מופיע שם האדמו"ר
    מופיע "בנשיאות האדמו"ר שליט"א"
    למה לשנות כאשר קורה משהו?
    גם המודעות כנראה לשימוש חוזר בהתאם

    השבמחק
  4. מילא - שם האדמו"ר לא מופיע כי הם מתחלפים מדי פעם.
    אבל למה שמה של הכלה החסודה לא מופיע ומצויין רק שהייא בת של... ונכדה של...
    אולי גם כאן, כמו שקרה בעבר, תחת החופה יגלה החתן שזכה באחותה ?

    השבמחק
    תשובות
    1. כך כותבים בחוגי החרדים. למשל, כותבים את שמות הבנים של מאן דהוא אך לא את שם הבנות. במקום זאת כותבים את שמו של החתן (הבעל).

      מחק
  5. מאמר מקיף ומענין מאוד אודות העיר מונקטש, ושושלת האדמורים.
    עשית חריש עמוק בחקר העינין הזה. כל הכבוד.


    השבמחק
  6. כתבה מעניינת מאוד. רק ש"בית לפליטות" לא שייך לחסידי מונקאטש אלא למשפחת רוזנפלד שהם חסידי תולדות אהרן.

    השבמחק
  7. מחכים ומעשיר, כרגיל, במיוחד -- הסרט מ-1933. תודה!

    השבמחק
  8. לקרוא לרבו בשמו
    אסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו (רמב"ם תלמוד תורה ד ג, ושם ה ה; טוש"ע יו"ד רמב טו, וטור שם רמו), דהיינו כשבא להזכיר את רבו, לא יכנהו בשמו, כגון "כך אמר רבי פלוני" (שו"ת רדב"ז ה אלף תיא (לח)), וכל שכן שאין לו לקוראו ממש בשמו (שו"ת רדב"ז שם, שזה פשוט ואין צריך לאמרו), וכן שנינו בברייתא בחכם הדורש דרשה לרבים, שאם בא לומר דבר הלכה שאמר רבו, הוא משנה את שם רבו (ברייתא קידושין לא ב ורש"י, ורמב"ם תלמוד תורה ד שם, וטור יו"ד רמו), ואומר: כך אמר רבי ומורי (רש"י שם ד"ה כי)).

    אפילו שלא בפני הרב אסור לתלמיד לקרות לו בשמו (רמב"ם תלמוד תורה ה ה; טור יו"ד רמב), ואפילו לאחר מותו (רמב"ם שם, לפירוש לחם משנה שם בלשון שני, וכעין זה בצרור החיים תלמדו תורה שם; שו"ע שם טו).

    היה שם רבו משמש אף לכינוי דרך חשיבות וכבוד, כגון "אבא", או "רבינו", יש מן האחרונים שמתירים לקרותו בשמו זה דרך כבוד (הגהת אור החיים בשו"ת מהר"י קצבי דרוש ששי (דף יג טור ד), ושו"ת תורה לשמה רסד); ויש אוסרים (שם הגדולים לחיד"א ע' אבא, ושדי חמד מערכת כ כלל קד).

    היה הרב מכונה בפי העם בשם תואר, כגון: "חכם" או "רבן", יש שכתבו שמותר לתלמיד לקרות לו באותו תואר, ואפילו בפניו - ואינו צריך לקרא לו דווקא "רבי ומורי" - לפי שאין תואר זה מיוחד לרבו, באופן שכל שומע יודע שאליו הכוונה, שהרי יש הרבה חכמים ורבנים (לחם משנה תלמוד תורה שם בביאור רמב"ם שם, על פי גירסתו בו, עיין שם).

    כשמקדים בשבח לפני קריאת שמו
    אם אינו מזכיר את שם רבו לבד, אלא אומר: מורי ורבי פלוני - שמקדים שבח לפני שמו (דרוש וחדוש לרבי עקיבא איגר שבת קטו א) - מותר (ראה רש"י סנהדרין ק א ד"ה בשמו, וכסף משנה תלמוד תורה ה ה, ודרכי משה יו"ד רמב אות ז בדעתו; רדב"ז ממרים ו ג; רמ"א בשו"ע שם טו), שכיון שקורא אותו בלשון כבוד, אין זה זלזול ברב (רדב"ז שם), ויש מן האחרונים שכתבו שלא הותר להזכיר את שם הרב לאחר תואר כבוד אלא כשאי אפשר להסתפק בתואר בלבד, שאם לא יזכיר את שמו לא ידעו הרב או השומעים למי הוא מתכוין (ים של שלמה קידושין א סה). ונחלקו אחרונים:

    יש שכתבו שדוקא שלא בפני רבו מותר לומר בלשון זה, "מורי ורבי פלוני", אבל בפני רבו לא יזכיר שם רבו כלל, אלא יקראהו "רבי", ושכן נוהגים (ש"ך יו"ד רמב ס"ק כד: נראה).
    ויש שכתבו שאף בפני רבו רשאי לקרותו מורי ורבי פלוני (לקוטי פרי חדש יו"ד שם (נדפס בסוף או"ח, והובא בפת"ש יו"ד שם ס"ק י): אפשר).
    לכתוב את שמו של רבו
    לכתוב את שמו של רבו, יש אוסרים (ראה ערך מורא אב ואם, שיש אוסרים לכתוב את שם אביו, ולכאורה הוא הדין לענין שם רבו, וראה שו"ת ר"ע הילדסהיימער, שאינו מתיר כתיבת שם רבו אלא באופן שמותר לאמרו); ויש מתירים (ראה ים של שלמה קידושין א סה בשם יש מפרשים לענין שם אביו, (שאסור להזכירו, ראה ערך מורא אב ואם), ושו"ת יוסף אומץ פז שמסכים עם דעתם, ונראה שהוא הדין בשם רבו; עמק שאלה יו"ד סז; אגרות משה יו"ד א קלג).

    השבמחק
  9. שני דברים. האחד, אמנם הנושא הוא ה'מונקאצ'ריוּת', אבל גם ביאלה מעניינת קצת. למזלנו מצוין במודעות שהביאלר הנ"ל יושב באנגליה, כי מיד שאלתי את עצמי איזה ביאלר. הדבר השני מעניין אותי יותר. בתמונה הראשונה בסעיף ד יש בראש השלט סמל שמשמעותו אינה ברורה לי [בדומה דמיון רחוק לשאלת סמליותו של הסמל במצבת נפטרת, ששאלת ממש לאחרונה].

    השבמחק
    תשובות
    1. סמל שאתה מדבר עליו הוא סמל של הדואר. יש כאלה ודומים לו בכל רחבי אירופה. כנראה שהצילום הוא של תיבת דואר.

      מחק
  10. על קיצוניותו של האדמו"ר חיים אלעזר נאמר כי דרש על המדרש "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" - קמצא ר"ת קומוניסטים, מזרוחניקים, ציונים ואגודאים.

    השבמחק
    תשובות
    1. למען הדיוק: קומוניסטן, מזרחיסטן, ציוניסטן אגודיסטן.

      מחק
  11. בנו של האדמו"ר ברוך שרת בצה"ל כשופט בבית הדין הצבאי. בזמנו דן את השייך יאסין למות אך כיוון שלא היה בהרכב בית הדין מספיק משפטנים הומר פסק הדין למאסר עולם. מהיכרות אישית בן האדמו"ר הינו בעל השקפה ציונית, קצין בצה"ל וישראלי בכל רמח אבריו ואורחות חיו.

    השבמחק
  12. מקרה נדיר שבו האב מורד בילדיו והם מחרימים אותו, במקום שילדיו ימרדו בו והוא יחרים אותם.... מדהים!

    השבמחק
  13. שלמה טיקוצינסקי4 בינואר 2019 בשעה 10:40

    עוד כמה נקודות חשובות על ה'מנחת אלעזר':
    1. המחלוקת הגדולה שלו עם בלז שהרעישה את יהדות הקרפטים בשנות השלושים.
    2. מחקריו החשובים והעדכניים של לוי קופר על מונקאטש.
    3. בעת ביקורו הנזכר של האדמו"ר בארץ, הוא נאלץ לשמש סנדק בברית של פנחס פלאי, בנו של מרדכי הכהן שהיה גבאי בי"כ מונקאטש בירושלים והיה מה לעשות.. ציוני.
    4. אביגדור המאירי היה יוצא מונקאטש, וכתב מאמר הספד יפה אך מורכב על עיר זו לאר השואה.

    השבמחק
    תשובות
    1. ד"ר טוקצינסקי.
      נתת סימנים, ראשי תיבות, קריצות ורמיזות.
      היכן ניתן לקרוא חומר על כל הנ"ל?
      זה נראה מרתק לגמרי! (אולי פרופ' אסף ירים את הכפפה...)

      מחק
    2. שכונת בתי מונקאטש הוקמה עוד לפני שנת 1930. בשעת ביקורו של האדמו"ר בירושלים, בחודש אייר ‏תר"ץ, הוא כבר התארח בבית סבי, הרב מרדכי הכהן ז"ל, שגר כבר בבתי מונקאטש. חמיו - הרב אברהם צבי ‏שור (בעמח"ס "שביבי אש") היה ה"ממונה" של כולל מונקאטש בירושלים, והתכתב עם האדמו"ר.
      בתיאור המסע של האדמו"ר, בספר "מסעות ירושלים", מופיע (דף לח, ע"א) תיאור הברית של דודי הרב ‏פרופ' פינחס פלאי ע"ה, שהאדמו"ר ממונקאטש היה גם המוהל וגם הסנדק שלו, בו זמנית! ‏
      בשל העובדה שסבי הרב מרדכי הכהן היה "מודרני" ו"ציוני" מדי לטעמם של החסידים, כינו אותו "אברך ‏מופלג וחרוץ, אחד מבני ציון היקרים". בבית זה, שבו נערכה ברית המילה, ערך סבי את העיתון "נרות שבת" ‏ובעליית הגג שלו נשמרו גליונות העיתון קודם הפצתם. ‏

      מחק
    3. שתי הערות קצרות לדברי ד"ר שלמה טיקוצינסקי:
      1. המחלוקת בין בלז למונקאטש הרעישה את העולם בשנות העשרים ולא בשנות השלושים (רבי ישכר דב רוקח מבלז מת כבר ב-1926). הסיבה: הריב מבלז, בעצמו איש ריב ומדון, נמלט מחצרו בגליציה ומצא מקלט ארעי במונקאטש, והתגורר מרחק כמה מאות מטרים מחצרו של הרב שפירא. שני אישים כאלה לא יכלו כמובן לחיות זה עם זה באחווה ורעות... ד"ר אוריאל גלמן מאוניברסיטת בר-אילן חוקר פרשה זו.
      2. אביגדור המאירי לא נולד במונקאטש אלא בכפר נידח לא הרחק משם. 'מאמר ההספד היפה' שלו הוא פרק בספרו מסע באירופה הפראית - כתבתי על פרשה זו בחיי המאירי בבלוג זה, בפוסט על גילגולי השיר 'תוכי יוסי', שיופיע בקרוב, בהרחבה יתרה ובעזרת אדושם, בספרי 'שיר הוא לא רק מילים'.

      מחק
  14. צריך "לקרוא לילד בשמו":
    הרבי ממונקאטש היה מתנגד קיצוני וחריף לציונות, למדינת ישראל וגם לאגודת ישראל.
    הנהיג קו של שמרנות קיצונית, אולטרא-אורתודוקסית, שמדיניותו: "חדש אסור מן התורה" וזאת באופן גורף וטוטאלי.


    השבמחק
  15. לפי פרסומים, האדמו"ר החתן הרב ברוך התקרב לתנועתו של ז'בוטינסקי ואף תרועע עם חברי בית"ר בצעירותו

    השבמחק
  16. על מוסד בית לפליטות, באנגליתץ ראו:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Bayit_Lepletot

    The profile of girls living at Bayit Lepletot has changed from orphans and refugees to girls from dysfunctional or abusive homes, children of terror victims, and abandoned immigrant children.

    השבמחק
  17. משפחת שפירא, ממנה יצא ר' חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, היתה אחת החשובות שבמשפחות אדמו"רי גליציה. דווקא קרובו של אדמו"ר אנטי ציוני קיצוני זה היה לא אחר מאשר האדמו"ר מדרוהוביץ', ר' חיים מאיר יחיאל ("חיימוניו") שפירא (1863-1924) שהשתכנע בצדקת הציונות ואף הצטרף לתנועה הציונית ממש ושילם את השקל הציוני. מעשה זה חולל מהומה רבתי בכל העולם החסידי אך מאידך, גם השפיע רבות על חסידי גליציה שלא מעטים מביניהם החלו להתקרב לתנועה הציונית בהשפעתו. האדמו"ר מדרוהוביץ' לא הסתפק בכך. הוא הקדים מחשבה למעשה ועלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה והתיישב בירושלים בה גם נפטר לבית עולמו. בנו שעלה יחד עימו, ר' אברהם יעקב שפירא (1886-1962),ירש את אדמו"רותו וגם הוא נחשב ל"יוצא דופן" בעולם החסידי. הוא למד, שומו שמיים!, את מקצוע מדידת הקרקעות ובין השאר השתתף ביסוד כפר חסידים שאת קרקעותיו מדד הוא בעצמו. עוד "יציאת דופן" שלו שגם היא עשתה בשעתה "רעש" גדול היתה עיסוקו בציור ל"ע. הוא לא רק צייר אלא גם הציג מתמונותיו ב"עקספאזיציעס" (תערוכות) ר"ל - בארץ ובארה"ב וציוריו זכו להערכה רבה. בניו הם המשורר שלום שפירא שהתפרסם בשם העט ש. שלום והמחנך ד"ר יצחק שפירא שהיה תקופה ארוכה מנהל בית הספר הריאלי בחיפה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אלו דברי הבל,
      האדמו"ר ממונקאטש היה נכדו של הבני ישכר, שהיתה משפחתו שפירא, ואילו האדמו"ר מדרוהביטש היה נכדו של המגיד מקאזניץ, ואין שום קשר משפחתי בין השנים.
      מ"מ לחתן[רבי ברוך] יש קשר משפחתי מכיוון אחר, כי אחותו מאביו היתה נשואה לרבי מדרוהביטש, אמו של הסופר ש שלום.

      מחק
  18. זה סיפור קלאסי על רבי שלא רצה לעשות שקר בנפשו. היתה לו האפשרות להיות יותר גדול מהרבי מסטמאר והוא החליט לשנות כיוון. ולהפסיק לשחק משחק בשנת 1946 הוא נתן שיחה בבית הכנסת בבתי אונגרין היו שם אלפי אנשים הוא היה רהוט בדיבורו ותלמיד חכם גדול. היתה לו גם פינה ברדיו שריתק המונים בעניני הלכה. מעניין מדוע הוא החליט לשנות כיוון האם בגלל השואה או הטרגדיה האישית שאשתו נפטרה עליו בצעירותו.לצערי לא מספיק הכירו בו ולא מספיק כתבו עליו.

    השבמחק
  19. סבי, ר' מרדכי שטיינברג ז"ל, היה תלמידו של הרבי ממונקאץ', ובכל עת בהזכירו אותו, היה אומר לי שהיה גאון גדול וסיפר שמי שהיה מתפלל בקירבתו, לא יכול היה שלא להתעורר בתשובה...ועם כל זה, בנושא הציוני, מרד סבי ע"ה במורשת מונקאץ' החסידית, ועלה ארצה בשנות השלושים, בדרך לא דרך, עם סבתי הלה ז"ל בהיותה הרה, עבר כאן את כל תלאות הקיום, אך נשא תמיד בגאון את היותו ישראלי, גם מול בני משפחה אנטי-ציוניים, שהטיח בהם את אשמתם (העקיפה) בכליונה בשואה, של הקהילה שסירבה לעלות ארצה...בארץ שמר על קשר הדוק עם האדמו"ר המודח, הרב רבינוביץ', ודרכו זכיתי להכירו מקרוב. זכר שניהם לברכה.

    השבמחק
  20. בית לפליטות מוסד פנימייתי לבנות ברוח קנאות הונגרית. נוסד בשנות המלחמה לפליטות ממש, והפך עם השנים למוסד פנימייתי לבנות מכל רקע.
    בנה אותו הרב שלמה פפנהיים, יהודי משכיל יליד מינכן, שברח ללונדון ואחר כך עלה לארץ בעקבות ליל הבדולח, בארץ התקרב לקהילות הישוב הישן אבל שמר על סגנון ארופאי בדברים מסויימים.
    לבושו כבן היישוב הישן, ומי דבר אתו הופתע לגלות אדם רהוט ומשכיל.את המוסד ניהל בכבוד, וסיע לבוגרות המוסד להנשא כשלא היה להן בית תומך אחרי הבאת ילדים, בנה מוסד חדשני אז, בית החלמה ליולדות. עבור יתומות מוסדותיו. עם הזמן זה הפך למוסד פתוח לכלל הציבור.

    השבמחק
  21. הרב חיים אלעזר שפירא, הרבי ממונקטש, החל לפתח מתח משיחי חריף שפרץ במהלך מלחמת העולם הראשונה ונמשך עד ליום מותו בשנת 1937. אותה ציפיה משיחית עמוקה הולידה את הביקור בירושלים, שבו הוא ציפה שהרב אלפנדרי יוכתר למשיח, תפילות מאגיות, ומריבה עמוקה ותוססת עם הרבי מגור, שלדעתי כללה גם מרכיב משיחי. פרסמתי מאמר אקדמי על המתח המשיחי בחסידות מונקטש, ואתם מוזמנים לקרא אותו להלן: https://www.academia.edu/4432657/Messianic_Activism_in_the_Works_of_Chaim_Elazar_Shapira_the_Munkacz_Rebbe_between_Two_World_Wars_in_Hebrew_

    השבמחק
  22. אני זוכר את משפחת ר' מרדכי דוד קליין ז"ל מרח' יואל בירושלים, שהיה מחסידי מונקטש הידועים

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.