יום שישי, 21 בפברואר 2020

'בחמת אבטומוביליהם': חרוזי עגנון

ב-17 בפברואר 1970, לפני חמישים שנה, נפטר ברחובות (אחרי תקופת אשפוז בבית החולים הגריאטרי הרצפלד בגדרה, שנפתח שמונה חודשים קודם לכן)  הסופר הגדול ש"י עגנון, ולמחרת הובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים.

דבר, 18 בפברואר 1970

בן 82 היה עגנון, שבע ימים ושבע יצירה. ביום קבורתו ספד לו בעיתון הסופר חנוך ברטוב: 'לא אנחנו נפרדים ממנו – הוא הלך מאתנו. לא לעולמו הלך – עִם עולמו הלך'...

חנוך ברטוב, 'עולם שלם', למרחב, 18 בפברואר 1970

אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, וְשָׁמַיִם יריעות, וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקים לכתוב את כל שבחיו של עגנון. בבלוג עונ"ש הבאתי בשעתו כמה שירים נשכחים או לא ידועים של עגנון. ואנו נצא אפוא ידי חובה בעוד שני צימוקים של חרוזי שיר, קטנים ולא מוּכרים.

א. 'ואנכי איש עלג': שיר הקדשה לרב חיים ברודי, 1935

בחול המועד סוכות של שנת תרצ"ו (1935) רשם עגנון הקדשה לחברו הרב חיים ברודי (1942-1868), בפתח הכרך החמישי של כל סיפוריו של שמואל עגנון, שנדפס זה לא מכבר בהוצאת שוקן, ברלין תרצ"ה (1935). בכרך זה נדפס לראשונה הרומן 'סיפור פשוט'.

ברודי, חוקר מובהק של שירת ימי הביניים, עלה לארץ בשנת 1934 וניהל את 'המכון לחקר השירה העברית', שנוסד בברלין ארבע שנים קודם לכן, ב-1930, על ידי שלמה זלמן שוקן. המכון עבר לירושלים לאחר עליית הנאצים לשלטון וברודי עבר עמו.

נסו לפענח מה כתוב כאן!


הנה מה שכתוב:
יראתי בבואי לפני מעלת כבודו
 בספורים הללו ללא הדר ותֹאר 
עם שרי אל הסכין ועם מתי סודו 
שירתם בקדש כשמים לטֹהר  
ואנכי איש עלג דל לשון מעודי 
אך יאבתי להביא ברכת החג 
לחכם המעֻלה רבי חיים ברודי 
ראש ישיבה ואב בית דין דפראג 
חול המועד של סוכות תרצו          ש"י עגנון 

עגנון, שהקפיד על החריזה בהקדשה זו – כראוי למקבל השי שעיסוקו בשירת תור הזהב של ספרד –חיקה נוסחאות מוכרות של פיוט ('יראתי בבואי' מזכיר את הפיוט 'יָרֵאתִי בִּפְצוֹתִי שִיחַ לְהַשְׁחִיל'). הוא גם מלהטט בפסוקי תורה שונים: 'עם שרי אל הִסְכִּין', רומז לכאורה למאבקו של יעקב עם המלאך, שבעקבותיו כונה בשם יִשְׂרָאֵל (בראשית, לב 29), אך עגנון בעל הסיפורים ('בספורים הללו'), התכוון, כמובן, ל'שָׁרֵי אֵל', בש' ימנית, מלשון שירים, תחום עיסוקו של ברודי. 'מתי סודו' הוא ביטוי שנלקח מספר איוב, יט 19: 'תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי'. 'מְתֵי סודי' אינם מתים, אלא חברים קרובים בני סוד (כמו מְתֵי מעט). 

ההצטנעות כביכול, המאוד לא-אופיינית לעגנון, 'ואנכי איש עלג דל לשון מעודי', היא בעצם שבח עצמי, שמדמה את הכותב למשה רבנו ('לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם ... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי'). המילה הנדירה 'יאבתי', שמשמעה התאוויתי, נלקחה ממזמורי תהלים: 'פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְו‍ֹתֶיךָ יָאָבְתִּי' (קיט 131). 

ולבסוף התואר המפוצץ 'ראש ישיבה ואב בית דין דפראג', אינו אלא תוארו האמיתי של ברודי, שלמן שנת 1912 ועד שנקרא על ידי שוקן לברלין ב-1930 היה רבה של פראג.

הרב חיים ברודי, פראג 1913 (אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

ההקדשה שמורה בביתם של ליאורה ורפי ברודי (רפי הוא נכדו של חיים ברודי). תודה לשופט ד"ר מנחם פינקלשטיין שהעביר; תודה לסופר חיים באר על הסיוע בפענוח.

ב. 'בחמת אבטומוביליהם וברוע מעלליהם', 1966

מודעת פרסום לאבטומובילים (הארץ, 25 ביוני 1929)

והנה עוד שיר מחורז ששירבט עגנון במענה לעיתונאי ולסופר הצפתי ישעיהו עַשְׁנִי, שכמו עגנון גם הוא נולד בעיירה בוצ'אץ' (עשני נולד בי"ט בטבת תרע"ג / 29 בדצמבר 1912; לא הצלחתי למצוא את תאריך מותו, אחרי 1978). עגנון לא הכירוֹ, לא מהגולה ולא מהארץ.

עשני כתב לעגנון מכתב מחורז, ובו התלונן, כנראה ברצינות גמורה, על המפעל לייצור קפה נמס של עלית, שהוקם בשנת 1956 ומאז מזהם את אווירה הקדוש של צפת (המפעל אגב נסגר ב-2014, לאחר כמעט שישים שנה).

בית חרושת עלית בצפת, 2005 (צילום: עמית המכשף)

כנראה שעגנון לא ממש התרשם מהאסון האקולוגי וענה לו בחרוזים משועשעים. השיר התפרסם בעיתון דבר, 25 בנובמבר 1966, ואני משער שאת הידיעה הלא-חתומה חיבר עַשְׁנִי עצמו.

הגיעוני חרוזיך, שכולם יפים נאים,
מה אומר ומה אדבר, עמך אהגה נכאים.
ולבי עלי דוי, ולא אתן לעיני לשנת,
כי השחיתו עיר עז עיר הקודש צפת.
אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה,
כי באו יהודים והשחיתו את אקלימה.
כמוהם כן עושים בכל ערי אלהינו,
ובירושלים מחמדנו תפארת עוזנו.
אין שקט בארץ הזאת, כל הארץ רועשת,
כל אח עקוב יעקב, נפש בנפש מתנקשת,
בסערת נשפיהם, בחמת אבטומוביליהם,
בשרירות לבם וברוע מעלליהם.
עד אנה לא תשקוטו, מתי תתנו מרגוע,
לנוח מעצבוננו, לבנות ולנטוע.

דבר, 25 בנובמבר 1966
בוא עמי לצפת: עיר הזוהר והקבלה  מדריך לצפת ולסביבתה הקרובה (ספרית צפת, 1965)

11 תגובות:

  1. כמה עונג יש בהתכתבות המחורזת, בכבוד ההדדי, בלשון העשירה עתירת הלימוד ואהבתו.

    השבמחק
  2. האם בחרוז "התכוון, כמובן, ל'שָׁרֵי אֶל', בש' ימנית" לא התכוון ל-'שרי אֵל' בצירה, כלומר, הכותבים פיוטי קודש המהללים את האלוהים?

    השבמחק
  3. עגנון לא רק כתב שירים בחרוזים (חלקם ידועים וחלקם לא), אלא גם שזר חרוזים בספרי הפרוזה לא מעט - אלא שבהחלטה מודעת (שלו, או של שוקן ועורכיו) - לא סומנו החרוזים מבחינה גרפית, אלא הם מתחבאים בתוך רצף הטקסט.
    לדוגמה (אחת מני כמה) של יותר מעמוד שלם(!) בחרוזים הוא בפרק ט"ו חלק ד' של הספר השני ב"תמול שלשום" (עמ' 288 עד ראש עמ' 290).
    עגנון, בצניעותו הרבה והידועה, ראה בעצמו משורר לפני היותו סופר.

    השבמחק
  4. כל השנים, וגם עכשיו, אני תמה כיצד הצליחו לתרגם את כתביו של ש"י עגנון לשפות אחרות. איך ניתן להעביר ללא יהודים חרדים, כן, כולל יהודים חילונים, את הדקויות והמקורות של ספרות הקודש בספריו אלא אם כן מדובר בתרגום מוער שהוא לדעתי קצת מעייף. אותה פליאה מלווה אותי גם בקוראי את ספריו של חיים באר.

    השבמחק
  5. עגנון היה ראשון הזוכים בפרס ע"ש ישראל וברטה ניומן לספרות שהוענק לו בטקס רב רושם באוניברסיטה העברית ב17.7.1963.
    עגנון בצניעותו (המדומה או שאינה מדומה) אמר בדבריו בטקס, בין השאר, את הדברים הבאים:
    "אף עלי גזרו להיות סופר... בכן קבלתי עלי את הגזרה ועושה אני מה שנגזר עלי.... אף אני בעניי בזבזתי כמה מאותיות הקודש שלא לצורך גמור או לצורך מדומה... ואם פחז עלי יצרי וכתבתי דבר שלא לצורך גמור כתבתי כנגדו דבר שלא אתבייש בו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".

    כלומר, עגנון היה סופר גם במובן של מונה, וידע את חכמת הקזוז (או את הנהלת החשבונות הדו-צדדית). יש קוי דמיון לתזת כמות המלים הסופית שנתנה לאדם לימי חייו הנפרסת ב"תהלה".

    השבמחק
  6. בקטע מהעיתון כתוב שש"י עגנון היה עמוד להיקבר בבית הקברות אשר בסנהדריה. מדוע נקבר בסופו של דבר בהר הזיתים?

    השבמחק
  7. איני סגור על כך , אבל, לא פעם כאשר אנו רואים "עשן לבן " לא תמיד מדובר בעשן . פעמים רבות תהליכים תעשיתיים משתמשים בקיטור . במקרה של הכנת אבקות מזון (כולל קפה נמס ) התהליך הוא של מיצוי וייבוש הנוזלים . בחלק מהמפעלים משתמשים בגז לצורך חימום ואידוי הנוזלים .נדמה לי כי כך היה גם בצפת .

    השבמחק
  8. תודה על הכתבה המעניינת.
    גרתי שנים ליד רחוב ברודי בירושלים ,סמטה קטנה בין רחוב הרצוג לרחוב הרב ברלין (ליד "קופסת התרופות ה"פיל בוקס") ולא ידעתי מיהו ברודי שעל שמו נקראת הסמטה..
    תודה שהארת את עיני!

    השבמחק
  9. איזה כתיבה משובחת. חבל על דאבדין

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.