יום שישי, 22 במאי 2020

הצילו את השלטים ההיסטוריים של ירושלים

כאן היה בית היסטורי... רחוב גדעון, ירושלים, 2010 (צילום: דוד אסף)

יום ירושלים, תש"ף

ברחבי הארץ פזורים אלפי שלטי חוצות היסטוריים, רבים מהם מוזנחים ומתפוררים. מי שזכר את ימי תפארתם של השלטים הללו, עת בהקו בצבע טרי ובאור יקרות, נחמץ לבו כשהוא רואה אותם עתה, בזקנתם, והם מובסים ומושפלים. אם לא יצילו אותם וישקמו אותם, הם ירדו לטמיון, ויחד עמם היסטוריה של עשרות שנים והרבה 'טעם של פעם'.

מי אחראי לשמור עליהם ולחדש את ימיהם – העירייה? התושבים? המועצה לשימור אתרים? יש בכלל מישהו שאכפת לו?

לא מכבר הבאתי כאן דוגמה לשלט כזה מרחוב ירושלים 4 בשכונת הדר בחיפה: הכתובת ההיסטורית של 'בית הספר לילדי העובדים':

צילום: איתמר לויתן

לקראת 'יום ירושלים' החל היום, הנה כמה דוגמאות שליקטתי לאחרונה בעירי האהובה. כל הצילומים הם שלי (כרגיל, הקלקה על צילום תגדיל אותו).

א. כנסת ישראל

ברחוב בצלאל, פינת רחוב הנצי"ב, מול מרכז ז'ראר בכר, נקבעו על הקיר, כבר לפני עשרות שנים, שני שלטים היסטוריים, בעברית ובאנגלית. השלטים מספרים כי זו היא שכונת כנסת ישראל ג' – שכונת חצר אופיינית ל'יישוב הישן', שנוסדה בשנת 1925 על ידי 'ועד הכללי כנסת ישראל'. השלטים הללו כל כך דהויים עד שקשה לקרוא מה נכתב עליהם:


לא הרחק משם, ברחוב התבור 5, סמוך ונראה לשוק מחנה יהודה, נמצאת אחת הכניסות לשכונת כנסת ישראל א' – שכונת חצר שהחלה להיבנות בשנת 1891. גם השלט ההיסטורי הזה ראה ימים טובים יותר:


ב. בתי מונקאטש

ממש בסמוך נמצאים 'בתי מונקאטש' (שלושה בתים בסך הכל) – שכונת חצר שהחלה להיבנות ב-1930.

על חזית הבית שפונה לרחוב הנצי"ב יש שלט היסטורי, אך הוא עלוב ודהוי:


והוא הדין בשלט המקביל שפונה לרחוב שומרון:


ג. בתי הורנשטיין

ברחוב ישעיהו, בין כיכר השבת לרחוב פרי חדש, נמצאת הכניסה לשכונה הקסומה 'בתי הורנשטיין'. שכונה קטנה זו נבנתה בשנת 1910 ושיני הזמן כמעט שלא נגסו בה. בחצר הפנימית נמצא בית הכנסת והמקווה של חסידי בויאן, שם שמע יעקב אורלנד לראשונה את הניגון החסידי שממנו נולד לימים השיר 'רב הלילה' (הקדשתי לסיפור נהדר זה פרק מפורט בספרי שיר הוא לא רק מילים).

כך נראה שלט הכניסה המרוט ב'ימים טובים':


וכך הוא נראה בימינו: דהוי ומחוק, עטוי במארג בלתי נתפס של צנרת חוטי חשמל:


ד. בית המעלות

ומשכונות החצר של 'היישוב הישן', נעבור לדוגמה מן 'היישוב החדש'.

'בית המעלות', שנבנה בשנת 1935 במעלה רחוב המעלות במרכז העיר, הוא פנינה ארכיטקטונית והיסטורית מתקופת המנדט שהשתמרה היטב (יחסית כמובן).


על מרפסת הקומה הראשונה שבפינת רחוב המעלות והמלך ג'ורג' גם נקבעו אותיות נאות, שמכריזות כי זהו 'בית המעלות'. כמה חבל שהאותיות י' ו-ת' נפלו כבר לפני זמן רב (לפחות 15 שנים), ועד היום אין מי שיידע להשיב עטרה ליושנה. ברור שזו רק שאלה של זמן עד שהאותיות האחרות תנשורנה גם הן.


למבנה המיוחד הזה יש שש כניסות, ומעל כל כניסה נקבעה אות עברית ממתכת, מ-א' ועד ו'. רק בכניסות א-ד נותרו האותיות על כנן, בכניסות ה-ו הן כבר נעלמו.


*

קוראי הבלוג ברחבי הארץ מוזמנים לשלוח לי, ממקומות מגוריהם או מפרי טיוליהם, סיפורים על שילוט היסטורי שעומד להיעלם ומדי פעם אפרסם אותם כאן.

יום רביעי, 20 במאי 2020

סיפורי מכוניות: הדחליל, הפתרון, המסביר, צדיקים, אופניים, חד-פעמי

א. הדחליל מהגליל

שאלנו, והדחליל לא ענה...

צילום: שמוליק שדה

ב. לאלון הפתרון

לכל בעיה יש פתרון. ואם אתם בקטע של תיקונים קטנים, הרכבת רהיטים או הובלות קטנות  פנו ל'אלון פתרון' והתשובה בדרך.

צילום: איתמר לויתן

ג. המדביר המסביר

מה מסביר המדביר מכרמיאל ולמי?

ואולי הוא פשוט מסביר פנים ללקוחותיו...

צילום: שמוליק שדה

ד. צדיק וטוב לו

'בשם השם נעשה ונצליח', בסדר. אבל ממתי מנסרים יהלומים עם בטון? ברור שהכוונה היא ניסור וקידוח בבטון עם מקדחת יהלום. יחי ההבדל הקטן...

צילום: מנחם רוזנברג

ה. פרנסות של יהודים

אם אתם לא באים לאופניים, האופניים יבואו אליכם. חנות אופניים ניידת חנתה בירושלים...

צילום: טובה הרצל

ו. שגרה חד-פעמית

על המכונית הזו כתוב לאמור: 'אור פעמי: חד פעמי זה שגרה בשבילי'.

מעבר לשיבוש הלשוני (צריך להיות 'זו שגרה'), הכתובת הזו היא אניגמה גמורה: מה כוונת המשורר?

הטרחתי את עצמי לאתר האינטרנט של חברת 'אור פעמי'. התברר שזו חברת שיווק של מוצרי צריכה ואריזה לעסקים (כלים חד פעמיים, שקיות, כלים מתכלים, חומרי ניקוי וכדומה), ועדיין לא הבנתי את הסיסמה. אולי לאלון (מסעיף ב') יש פתרון?

צילום: איתמר לויתן

יום שני, 18 במאי 2020

בורא מיני מזונות: טשולנט תימני, נטול לימון, מתוק ממלח, פאק דה צ'וי, בירה גולדה

א. הטשולנט התימני המקורי

ועכשיו גם את המעט שעוד נותר לנו, האשכנזים, גזלו מאיתנו התימנים...

צילום: צביקה גילדוני

ב. לימון נטול לימון 

כבר ראינו קפה נטול קפאין, ופלות 'בטעם שוקולד' ועוגיות 'בטעם חמאה' בלי שוקולד או חמאה, אבל סירופ בטעם לימון שאינו מכיל לימון מצד אחד, אבל יש בו רכז אגסים מצד שני – זה כבר חידוש.

מהלימון הזה אפילו לימונדה אי אפשר לעשות...


תודה למאיר בולקה

ג. מעז יצא מתוק

ציון לשבח לאבטיחי קיבוץ בית הערבה שלגדות ים המלח. את הטעם לא בדקנו אבל הסיסמה נחמדה מאוד.

צילום: איתמר לויתן

ד. מה צ'וי כבר עשה לכם?

צילום: יוסי צור

'פאק צ'וי' – הלו, זה רדיו?

הכוונה כמובן לכרוב סיני, ששמו הלועזי המקובל הוא בּוֹק צ'וי (Bok choy) או פּוֹק צ'וי (Pok choy).

ה. בן גוריון וגולדה שותים בירה

בן גוריון וגולדה מאיר כסוג של היפסטרים על תוויות מהדורה מיוחדת של 'בירה מלכה' לכבוד יום העצמאות. משעשע? שאלה של טעם...

צילום: דוד אסף

יום שישי, 15 במאי 2020

בין תחמושת לתחפושת: חידושי הלשון של שלונסקי והזֶמֶר העברי

אברהם שלונסקי, 1936 (צילום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי)

מאת יהודה בלכר

לפני 120 שנה נולד אברהם שלונסקי (1973-1900), מגדולי החדשנים של השפה העברית בכל הזמנים (בעצמו חידש את המילה 'חדשנות') ונחשון לדור של משוררים וסופרים עבריים ילידי המאה העשרים. 

כמות השבחים שאפשר לעטור לראשו היא אין סופית: מתרגם-אמן של מחזות לתיאטרון ומחזאי בזכות עצמו; וירטואוז שפה שאין שני לו; עורך ספרותי מחונן; משורר לירי אנין וכותב פזמונים משעשעים לבמה הקלה והסאטירית; בוהמיין 'שובב' (אך לא פרחח); בעל לשון מושחזת ומלוטשת, שדרוכה תמיד לתגובה שנונה מיידית, לרוב בלתי צפויה וחורגת מן המוסכמות אבל אף פעם אינה משתלחת; כותב יצירות גאוניות לילדים, שלא ראה פחיתות כבוד גם בחיבור פירסומות מסחריות. את כל הפרסים (ופרס ישראל בכללם) שעוטר בהם ואת כל השבחים שהורעפו עליו הוא הרוויח ביושר, בזכות מה שבּוֹרך וחוּנן בו.

יצירתו של שלונסקי היא ים שאין לו סוף, וגם עליה נכתב בלי די. לפני כמה חודשים עלה למרשתת האתר 'אברהם שלונסקי: חייו ויצירתו', ביזמתה של פרופסור חגית הלפרין, החוקרת המובהקת של יצירתו, ושם ימצא המבקש חומרים רבים על איש דגול זה ועל יצירתו בכל התחומים, וכמובן גם בתחום ה'לשונסקי'. 



לבני הדור הצעיר, שלונסקי  אם בכלל שמעו עליו  נשמע משהו מימי קדם. הנה אפוא הזדמנות להיזכר: שיחה טלוויזיונית שהוקלטה בטלוויזיה החינוכית (אז 'הלימודית') בשנת 1968. המראיינים הם מיכל גוברין וה'ילדים' עטרה אופק ואבשלום קור:



נטעים אפוא את הקוראים בכמה דוגמאות מתוך הספר האלבומי דגש קל, אוסף דברי השנינה וההומור של שלונסקי, שנערך על ידי אריה אהרוני (ספרית פועלים, 1993):


א. אִמְרוֹת כנף ('שְׁנוּנִיּוֹת לשון' בלשונו של שלונסקי), שספק אם ידעתם ששלונסקי אחראי לניסוחן העברי:
  • אוֹרֵחַ לְרֶגַע רוֹאֶה כָּל פֶּגַע
  • עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ אֵין לְהִתְוַכֵּחַ
  • אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת בְּשִׁנּוּי אַדֶּרֶת
  • בְּחֶשְׁכַת הַלֵּיל גַּם לֵאָה כְּרָחֵל
  • אִם הָאָסוּר מֻתָּר, הַמֻּתָּר מְיֻתָּר
  • אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַלָּצוֹן
  • הַפֶּה הַמְּלַבֶּה הוּא הַפֶּה הַמְּכַבֶּה
  • לֹא מִדִּבּוּר עִבּוּר

ב. חידושים לפועל 'שָׁגֹל'
  • אִישׁ הָאֶשְׁגּוֹלוֹת (עתיר און)
  • וְשִׁגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה
  • שְׁגוּלָה מֵרְבָבָה (נַפְקָנִית; גם זה חידוש של שלונסקי)
  • שְׁגוֹל וְכִשָּׁלוֹן (שחוק על ספרו של ברנר)
  • עַם שְׁגוּלָה (וַלְדָּנִית, ברוכת ילדים)
  • שִׁגּוּל דַּעַת (בלבול מח)

ג. שונות 
  • אַל תִּפְתַּח פֶּה לַסַּרְטָן (כששוכנע שהעישון מזיק לבריאות. שְׁנוּנִית שהפכה סיסמת האגודה למלחמה בסרטן)
  • אִילוּ-זֶה-הָיָה (אִילוּזְיָה)
  • דֶּרֶךְ-עֲגָב (פְלִירְט)
  • אַמְבּוּלַנְס (שֶׁגֶר-פֶּגֶר)
  • בַּעַל נִבְגָּד (בפעם הראשונה: קֶרֶן הַיְּסוֹד; מן הפעם השנייה ואילך: קֶרֶן קַיֶּמֶת)
  • וַהֲרֵי הַחֲדָשׁוֹת וְעִקָּרָן תְּחִלָּה (על שתי צעירות אלמוניות ודַדָּנִיּוֹת שנכנסו לקפה 'כסית')
  • שְׁתִינוֹק (תרגום מיידיש של המונח פּישערל)  


 ד. פרסומות

פרסומת אחת שחיבר שלונסקי לשמן 'מגד' (טורים, 30 במרס 1934) הייתה בלי ספק מקור ההשראה ל'שיר הפטנטים' של חיים חפר (1961): 
אֶפְשָׁר בְּנָקֵל לְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם, אֶפְשָׁר לְאַחֵז הָעֵינַיִם,
אֲבָל לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל, לְעוֹלָם, לְרַמּוֹת גַּם אֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִם.
(בעניין זה ראו מה שכתבו חגית הלפרין ואליהו הכהן בחדשות בן עזר, 195, 27 בנובמבר 2006)

הארץ, 25 באפריל 1935

אז איך קרה שהאיש המוכשר והמבריק הזה כמעט ונשכח? הרי זה פשוט הָזוּי! (גם זה כמובן חידוש של שלונסקי).
         
כאמור, תחומי פעילותו והצטיינותו של שלונסקי היו רבים, אך כאן נעסוק בכמה מחידושי הלשון שלו שחלחלו לזמר העברי. לפני כשלושים שנה ערך אריה אהרוני והביא לדפוס את חיבורו רב-ההיקף של המילונאי יעקב כנעני (1978-1894) מלון חדושי שלונסקי (ספרית פועלים, 1989). מלון זה כולל מאות ערכים ובהם מילים שחודשו על ידי שלונסקי במשך למעלה מיובל שנות פעילות שפסקו רק עם מותו במאי 1973. אתה מעלעל בעמודי המילון ומשתאה לא רק מול העושר הלשוני השופע, אלא גם עד כמה הוא עדיין נוכח ורלוונטי בשיח העברית של ימינו, ודי אם נזכיר מילים כמו נִבְצָרוּת, גִּזְעָנוּת, רִבּוֹנוּת או פְּרַקְלִיטוּת...


והנה כמה דוגמאות לחידושיו של שלונסקי אשר מצאו את דרכם לשירי זמר המושרים אצלנו עד היום. ויודגש, אלה רק דוגמאות מזוטו של ים:

א. זֶהוּ זֶה!


איזה שם היה ניתן ל'זהו זה', סדרת הפולחן של הטלוויזיה הישראלית, ששודרה בשידור ישיר, אחת לשבוע, משך עשרים שנה (1998-1978)  וחודשה לאחרונה 'בזכות' מגפת קורונה  ומה היה גורל שיר הפתיחה האהוב של התכנית (אהוד מנור ובני נגרי): 'זֶהוּ זֶה וְלֹא אַחֶרֶת, מִיַּם סוּף עַד יַם כִּנֶּרֶת / בַּקִּבּוּץ, בִּכְפַר, בַּקֶּרֶת, זֶהוּ זֶה וְלֹא אַחֶרֶת' 

הנה תזכורת משעשעת:

 

צירוף זה חלחל גם לכותבים נוספים, למשל יורם טהרלב ב'פשוט שיריונר': 'הוּא פָּשׁוּט שִׁרְיוֹנֶר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר / קְצַת נֶחְמָד, קְצַת נִבְזֶה, זֶה הַכֹּל, זֶהוּ זֶה'. וגם נעמי שמר בשירה 'יש לי חג': 'וְזֶהוּ זֶה הַחַג הָאֲמִתִּי ... וְזֶהוּ זֶה הַחַג בַּהֲדָרוֹ ... וְזֶהוּ כָּל הַחַג  הַלְלוּיָהּ'. 

שלונסקי חידש גם את המילה הבודדת זֶהוּ (במשמעות זה הוא) וכן את זֹאתִי (זֹאת הִיא), והמעבר למבנה המקוצר והמלעילי סייע לפזמונאים המוכשרים שלנו.

ב. טנגו תורנות

בשנים הראשונות לאחר הקמת צה"ל הרים שלונסקי תרומה גם לקביעת מונחים צבאיים בעברית (במסגרת יחידת הפירסומים והמינוח במחלקת ההדרכה במטכ"ל). בשנת 1966 ביצעה להקת פיקוד המרכז את 'טנגו תורנות' למילותיו של יוסי גמזו (לשיר זה הקדיש דוד אסף פוסט מיוחד, חידת הלחן של 'טנגו תורנות', בלוג עוגנ שבת, 3 במרס 2017). 

גמזו הכניס לשיר זה כמה מחידושיו של שלונסקי כמו אִגּוּף, מִיוּן, נַַשָּׁק, קַשָּׁר. גמזו אף שדרג את חידושיו של שלונסקי באמצעות כפל לשון של נשיקת הַנַּשָּׁק (שהוא המומחה לְנֶשֶׁק) או ה'פלונטר' (קֶשֶׁר מסובך) עם הַקַּשָּׁר. 

הפרסום הראשון של טנגו תורנות (מעריב לנוער, 11 באוקטובר 1966)

הנה תזכורת לטנגו הנהדר:



ג. תַּחְמוֹשֶׁת

איזה שם היה ניתן ל'גבעת התחמושת', לא רק לאתר שבצפון ירושלים אלא לשירו של יורם טהרלב? שיר זה התפרסם בביצועה של להקת פיקוד המרכז, בתוכניתה 'איפה המרכז' (1968), והפך לאחד השירים הידועים ביותר שנכתבו אחרי מלחמת ששת הימים ולציון דרך בתולדות הזמר העברי. בשיר תואר הקרב הקשה והעקוב מדם שהתנהל במוצב הירדני, במתכונת דוקומנטרית כביכול, שמשלבת קטעי דיבור מסמרי שיער וציטוטים מדברי חיילים שהשתתפו בקרב עם לחן הרואי בלתי נשכח שכתב יאיר רוזנבלום. 

המילה תחמושת, שחידש שלונסקי, כבר שימשה את חיים חפר בספר הפזמונים הראשון שלו תַּחְמֹשֶׁת קַלָה (ספרית פועלים, 1949), כמו גם את נתן אלתרמן בשיר 'אליפלט', שאותו כתב ב-1959 ללהקת גיסות השריון (מאוחר יותר התפרסם השיר בביצוע התרנגולים): 'הָעֶמְדָּה הַקִּדְמִית מְנֻתֶּקֶת, מְלַאי תַּחְמֹשֶׁת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר'. בתו של אלתרמן, תרצה אתר, שהייתה אז חברה בלהקה (וכנראה בשל כך העביר להם אלתרמן את השיר), הייתה הסולנית של השיר. הנה היא בביצוע שלא כל כך מוכר: 



ד. מִרְדָּף

חידוש לשון זה של שלונסקי היה גם לכותרת שיר שכתב ירון לונדון לסרטו התיעודי של מיכה שגריר 'המלחמה לאחר המלחמה' (1969). את השיר, בלחנו של נחום היימן, שרה חוה אלברשטיין, והוא נכלל גם בתקליטה מאותה שנה שנשא אף הוא את השם מִרְדָּף

אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ, 
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף, 
עַד שֶׁנִּשְׂרָף עוֹד מְעַט כָּל חַמְצַן רֵאוֹתֶיהָ 
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף

אֶרֶץ אֲשֶׁר יִרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ 
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדֹּף בַּמִּרְדָּף
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִׂיג, 
אַךְ אוֹיְבֶיהָ הֵם לֹא יִלְכְּדוּהָ בַּכַּף.



גם חיים חפר השתמש במילה זו בשירו משנת 1970 'יש לי אהוב בסיירת חרוב': 'הוּא נִשְׁבָּע: אֲחֲכֶּה לָךְ, מִרְדָּף יֵשׁ לְיַד יַם הַמֶּלַח'.

ה. גַּשָּׁשׁ 


המילה גשש היא חידושו של שלונסקי. המפיק האגדי אברהם דשא (פשנל), שנודע בחיבתו לשמות מוזרים, צירף לגשש את מילת התואר חִוֵּר וכך נוצר צמד המילים הַגַּשָּׁשׁ הַחִוֵּר. זה היה שמה של שלישייה שהפכה מוסד וגיבורת תרבות בישראל במשך השליש האחרון של המאה הקודמת. השפעתם של 'הגששים' על השפה העברית המדוברת הייתה עצומה וחותמה ניכר עד היום, בעיקר בזכות כותבים כמו נסים אלוני, שייקה אופיר ויוסי בנאי. שלונסקי תרם גם את המילה זַרְבּוּבִית שחדרה לרפליקה האלמותית שדן אלמגור כתב לגששים במערכון 'הכה את המומחה': בתשובה לשאלה 'איך קוראים בעברית לצ'ופצ'יק של הקומקום?', ענה 'המומחה ללשון': 'זרבובית'... 

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 94

על שלונסקי והגששים מצאנו את הידיעה הזאת שנדפסה במוסף 'גבר לענין' של עיתון מעריב (21 באוקטובר 1985, עמ' 11). חתום עליה עיתונאי ושמו יאיר לפיד...


חיים חפר קלט גם הוא את ה'גשש' ושילב אותו בשירו הנודע משנת 1958 'הסלע האדום', ועליו הוסיף עוד חידוש שלונסקאי: מַטָּח ('רִאשׁוֹן הָלַךְ גַשָּׁשׁ, מֵרִים פָּנָיו ... מַטַּח הַיְּרִיּוֹת הָיָה קָצָר').

ו. מַחְצָבָה 

מחצבה ליד עין חרוד, 1941 (צילום: זולטן קלוגר; ויקימדיה)

את המילה מחצבה חידש שלונסקי אולי כמחווה לתקופה הקצרה בה שהה בקיבוץ עין חרוד בחברת אנשי גדוד העבודה, ובמיוחד עם אנשי 'חבורת העמק', להם יצא שם של רבי-אומנים (גם זה חידוש של שלונסקי) בעבודות חציבה וסלילה. טוביה, אביו של שלונסקי (ומי שהתאים את הלחן לשירו של טשרניחובסקי 'אני מאמין', הלא הוא 'שחקי, שחקי'), היה מומחה בעבודות כרייה ולימד את חלוצי העמק את המקצועות הללו. המחצבה היא גם חלק מנוף הארצישראליות (חידוש של שלונסקי) במספר שירי זמר, והנה כמה דוגמאות: 
  • 'בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ. אֵין דָּבָר, סְּגוֹר אֶת פִּיךָ, תִּהְיֶה חוֹצֵב כָּמוֹהוּ' ('תשרי סבא' של עמנואל הרוסי; 1928) 
  • 'הֲתִזְכֹּר שִׁירֵי יָרֵחַ וְחָצָב בּוֹדֵד פּוֹרֵחַ, אֶת הַמַּחְצָבָה שֶׁהִתְעַטְּפָה בְּאוֹר כָּסוּף' ('נחל התנינים' של אהוד מנור; 1969)
  • 'מַחְצָבָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְעָלֶיהָ צֵל אִילָן' ('סימני דרך' של נעמי שמר; 1982) 

ז. גֶֶּּמֶר 

שלונסקי, שחידש מילה זו, הבליע אותה בעלילות מיקי מהו: 'טוֹב כִּי זֶמֶר יֵשׁ לוֹ גֶּמֶר', שהפך 'להיט' בחריזת פזמונים שבהם מופיעה המילה זֶמֶר (דוגמת 'חליל' ו'גליל'). הנה כמה דוגמאות: 
  • 'כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶּמֶר, אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר' ('כלניות' של נתן אלתרמן; 1945) 
  • 'בְּרִית הַפֶּרַח וְהַנִּיר, בְּרִית הַשֶּׁקֶט וְהַזֶּמֶר / מַמְטֵרָה, שִׁירֵךְ הוּא שִׁיר, רַנְּנִיהוּ עַד אֵין גֶּמֶר' ('הורה ממטרה' של יחיאל מוהר; 1953)
  • 'זֶמֶר הַבּוֹקְרִים יַעֲלֶה וְיִבְקַע, עַל מֶרְחָבִים אֲבוּדִים עַד אֵין גֶּמֶר / וְתִזְרַח הַחַמָּה וְתִשְׁקַע, וּמוֹסִיף וְקוֹלֵח הַזֶּמֶר' ('שיר הבוקרים' של יעקב אורלנד; שנות החמישים) 
  • 'אַךְ עִם עֶרֶב כְּשֶׁבָּא דַּרְכָּם עַד גֶּמֶר, הִתְבָּרֵר כִּי שָׁכְחוּ אֶת כָּל הַזֶּמֶר' ('חיילים יצאו לדרך' של נעמי שמר; 1962) 
  • 'הוי, חומר זה של שחוק וסבל, חוזר בכל מראש עד גמרכשמנגנים את זה על נבל, הנה יוצא מזה שיר זמר ... כי עת נמרוד לנו בגמר, לא יעירנו עוד שום זמר' ('שיר סיום' של המחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' מאת נתן אלתרמן; 1964)



  • 'מַה סּוֹפוֹ שֶׁל זֶה הַזֶּמֶר? בִּים בַּם בּוֹם / אִם תִּרְצוּ לָשִׂים לוֹ גֶּמֶר, בִּים בַּם בּוֹם' ('בים בם בום' של יורם טהרלב; שנות השישים) 

ח. אֵי שָׁם 

מן החידוש הזה בלבד, שראשיתו בשנות העשרים של המאה הקודמת, אפשר להכין שירון לתפארת. הנה כמה דוגמאות:
  • 'יַלְדָּה הָיְתָה אֵי שָׁם בַּכְּפָר, בֵּיתָהּ טָבַל בִּשְׂדוֹת דָּגָן' ('רחל, רחל' של יחיאל מוהר; 1956)
  • 'אֵי שָׁם עַל הַחוֹף עָמְדָה הִיא בָּאֹפֶק, יַלְדַּת דַּיָּגִים הוֹמִיָּה' ('בת הדייג' של בנימין אביגל; 1959)
  • 'חוֹשֵׁב בִּשְׂמֹאל וְחַי לוֹ בַּיָּמִין, בַּוִּילָה שֶׁבָּנָה אֵי שָׁם בְּהֶרְצְלִיָּה' ('בלדה לעוזב קיבוץ' של יעקב רוטבליט; 1970)
  • 'אֵי שָׁם בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ, הַתְחַכִּי עִם רֶדֶת עֶרֶב? הֵי חֲלִילִי, יַלֵּל יַלֵּל חֲלִילִי' ('בשדות בית-לחם' של נעמי שמר; 1971): שמר גם שדרגה צירוף זה ל'אֵי מִשָֹּם': 'אי משם, שר לו בדרך, אי משם, שר פעמון / אי משם, שובה הביתה, בזמן הנכון' (בשיר 'סימני דרך' שהוזכר לעיל)  

'סימני דרך' בכתב ידה של נעמי שמר (הספרייה הלאומית)

  • 'אֶתְפֹּס עָגוּר וּלְרַגְלוֹ אַצְמִיד מִכְתָּב דּוּמָם, פְּרִישַׁת שָׁלוֹם לְכָל אַחַי אֵי שָׁם('העגורים' של דן אלמגור; 1971)
  • 'הָעֵמֶק דָרוּךְ עִם רֶדֶת הַלֵּיל, אֵי שָׁם כְּבָר מִקְלָע מְיַלֵּל' ('עמק שלי' של יצחק קינן; 1971)
  • 'אֵי שָׁם, שָׁם נִמְצָא בְּיַחַד אֶת הַגַּן, אֶת גַּן הָאַהֲבָה' ('אי שם' של אהוד מנור; 1973). עם שיר זה ייצגה אילנית את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה בלוקסמבורג (וזכתה במקום הרביעי)


  • 'יֵשׁ אֵי שָׁם, מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב עָלַיִךְ, מִישֶׁהוּ רוֹצֶה אוֹתָךְ נוֹרָא, יֵשׁ אֵי שָׁםיֵשׁ אֵי שָׁם' ('יש אי שם' של ענת גוב ויוני רכטר; 1983)

ט. מֹתֶק


איך היינו מְתַקְשֵׁרִים זה עם זה ללא כינוי החיבה הזה שטבע שלונסקי: 'כן מותק', 'לא מותק', 'בסדר מותק'...

הנה כמה דוגמאות מתוקות ל'מותק' בזמר העברי:
  • הדוגמה המוכרת ביותר היא כנראה הסולו מרעיד הלב של אריק איינשטיין בלהקת הנח"ל, עם המשפט הבלתי נשכח שזועק יהורם גאון: 'לַנַּעֲרָה שׁוּב אֵין אוֹמְרִים: הֵי, בּוּבָּה, מֹתֶק, בּוֹאִי לִרְקוֹד' ('רוח סתו' של יחיאל מוהר; 1959)



  • וכאן שרות בנות להקת גיסות השריון: 'הוּא אָמַר לִי: בּוֹאִי מֹתֶק, שְׁתֵּי מִלִּים וְלֹא יוֹתֵר, וַאֲנִי כְּמוֹ תִּינוֹקֶת, רַצְתִּי אֶל הַשִּׁרְיוֹנֶר' ('פשוט שיריונר' של יורם טהרלב; 1969)
  • 'הִשְׁאִיר לִי פִּתְקָה: מֹתֶק, תֵּכֶף אָשׁוּב, לָקַח לוֹ שָׁבוּעַ, אַךְ מַה זֶּה חָשׁוּב' ('יש לי אהוב בסיירת חרוב' של חיים חפר; 1970)
  • 'וְאֵצְלנוּ בַּפְּלֻגָּה, מְבַקְּשִׁים קְצַת הֲפוּגָה, מֹתֶק, לֹא לִשְׁלוֹחַ לִי עֻגָּה' ('אין לך מה לדאוג' [מוכר כ'שִׁלחי לי תחתונים וגופיות'] של תלמה אליגון-רוז; 1974)
  • 'מֹתֶק, זֶה אַתָּה שֶׁתַּחְלִיט אִם יִהְיֶה לְךָ טוֹב אוֹ אִם רַע / מֹתֶק, מִצִּדִּי אֶעֱשֶׂה אֶת כֹּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר בִּשְׁבִילְךָ' ('מותק' של זאב נחמה בביצוע להקת אתניקס; 2013)

י. מִינִיּוּת ומִזְמוּז

גם את שתי המילים הללו המציא שלונסקי...

אחד משירי המזמוז הראשונים, שתיעדו כבדרך אגב את האווירה השוביניסטית מדי שנהגה אז בצה"ל, היה 'שיר אהבה חיילי', שביצעו התרנגולים בתכניתם השנייה בשנת 1963 (כתב חיים חפר והלחין סשה ארגוב). משיר זה זכורות השורות: 'אַהֲבָתֵנוּ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, אַהֲבָתֵנוּ אַדִּירָה, וְאִם גַּם נְמַזְמֵז אַחֶרֶת, זֶה לֹא נוֹרָא, זֶה לֹא נוֹרָא, נַחְשֹׁב עָלַיִךְ, יַקִּירָה' (בהמשך זה מתדרדר ל'וכששולחים אנו ידיים אל אחוריים חביבים').



יא. תְּכוֹל 

שלונסקי חידש את המילה 'תְּכוֹל' במובן של צבע כחול-בהיר. רבים סבורים שחידוש זה נכלל בתרגומו המפורסם (מרוסית) לפזמון 'מטפחת כחולה', שאותו חיבר באפריל 1944 עבור ההצגה 'שי לחייל' שהעלה תיאטרון המטאטא. אלא שלא היא. במקור השלונסקאי נכתב 'טֹהַר וּכְחוֹֹל הַמִּטְפַּחַת', ובהמשך: 'כְּחוֹל הַמִּטְפַּחַת, קֻרְטוֹב שֶׁל נַחַת וְנִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם' (דגש קל, עמ' 39). שיר זה זכה לשיבושים אין סוף (ראו ברשימתו של גרימי גלעד, 'איך מחפפים? שינויי הנוסח של 'תכול המטפחת' ", בלוג עונג שבת, 30 בינואר 2013), וכך גם שובש ה'כְּחוֹל' ל'תְּכוֹל' כבר בביצוע של טובה פירון ב-1945.

אבל המילה 'תכול' נמצאת בכמה משירי הזמר האחרים של שלונסקי: 
  • 'שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ, שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל' ('זמר', מוכר במילות הפתיחה 'לא אורחת גמלים'; 1947)
  • 'בִּתְכוֹל השמים, בגובה כי רב' ('בתכול השמים', בפתיחת הספר אני וטלי או ספר מארץ הלמה, 1957)

כותבים רבים אחרים אהבו חידוש זה והשתמשו בו בשיריהם: 
  • 'כֶּרֶם גֶּפֶן, נִים-לֹא-נִים תֵּל, חָרְבָּה נֶחְרֶשֶׁת, תְּכוֹל לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים, מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת' ('הוי, ארצי! מולדתי!' של שאול טשרניחובסקי; 1933). כן, גם טשרנחובסקי הגדול הפנים חידוש זה באחד משיריו הראשונים שכתב לאחר עלותו ארצה. וכי אפשר לתאר נוף ארץ-ישראלי בלי תכול?
  • 'אֶת הַיְּקוּם פִּתְאוֹם לְפֶתַע, עַרְפִלִּים הֵלִיטוּ לוֹט, תְּכוֹל מֶרְחַב גָּזְלוּ מִמֶּנִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת' ('שירת הנודד', המוכר במילות הפתיחה 'הי ציוניוני הדרך', של אהרן אשמן; שנות השלושים) 
  • 'תְּכוֹל עֵינֶיהָ כַּשָּׁמַיִם, מַבָּטָהּ כַּלֶּהָבָה' ('רותי' של חיים חפר; 1946) 
  • 'כַּלָּנִית שָׁנִי עַל סֶלַע מַאֲדֶמֶת, אֱלֵי בְּנִי צוֹהֶלֶת וְאֶל תְּכוֹל עֵינָיו' ('עוֹד שָׂדִי פּוֹרֵחַ' של פניה ברגשטיין; 1949) 


    • 'אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן, הוּא הִבִּיט בִּתְכוֹל רָקִיעַ' ('אלעד' של אברהם זיגמן; 1972) 
    • 'הַגְּדוּד הִמְשִׁיךְ לִצְעוֹד בַּשְּׁבִיל עַד יָם הַתְּכוֹל' ('עוד נשוב מחר' של אלי נצר; ראשית שנות השבעים)
    • 'אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ תְּכוֹל אֵין עָב' ('ארץ' של שייקה פייקוב; 1976)

      יב. תַּחְפֹּשֶׂת 

      אחת המילים המזוהות ביותר עם חג פורים היא התחפושת, שהומצאה על ידי שלונסקי. מעניין שמילה זו כמעט ולא נמצאת בזמר העברי, ועל כן נעיף מבט על היבט פורימי אחר ביצירתו של שלונסקי, שהרבה לכתוב פזמונים לנשפי פורים שנערכו בימי 'תל אביב הקטנה'. 

      הנה ביצוע פשוט נפלא ומרגש של שלוש משחקניות 'המטאטא'  חינה רוזובסקה, ברונקה זלצמן ודבורה קידר (שתי הראשונות כבר נפטרו)  תחילה הן שרות את 'דנֶלֶ'ה, אכול את הבננה'לה', שלא קשור לשלונסקי (כתב יוסף אוקסנברג והלחין משה וילנסקי), ואחר כך (בתזמון 4:07) את שירו של שלונסקי 'שֶׁלִּי, שֶׁלָּךְ', שנכתב לנשפי פורים שנחגגו בשנת תרצ"ד (1934). התכנית 'הדרן לתל אביב' הוקלטה ב-1984 ובין הנוכחים אפשר לזהות את לובה אליאב, שלמה להט (צ'יץ) ורעייתו זיוה, טדי קולק, רפאל קלצ'קין, שמואל רודנסקי ועוד.



      כרוניקה רפואית לימי קורונה 

      ולסיום, הנה ידיעה (על אירוע שלא היה) שממחישה עד כמה חידושי הלשון של שלונסקי נמצאים בעברית שאותה מדברים כולנו (חידושיו מודגשים):
      מר ישראלי לקה אמש בהתקף שיעול קשה ועמד על סף התעלפות. אחיו, שחשש לתסבוכת, פינה אותו מיד למיון. נלקחה ממנו בדיקה ולאחר מספר שעות התקבלה אבחנה חד-משמעית: זה לא נגיף. מצבו עדיין מיוצב והוחלט להשאירו למעקב של יומיים-שלושה.  
      לחולה היה רקע רפואי קודם שהוא גם תורשתי. בעבר לקה בהתקף לב שטופל באופן פולשני באמצעות צינתור. לאחרונה חלה האטה בפעילות שריר הלב והרופאים מעריכים, בסבירות גבוהה, כי יזדקק בעתיד להשתלה ועליו להפנים זאת.  
      'איך המרגש?', נשאל מר ישראלי. ועל כך השיב: 'על-באמת, בהתחלה הייתי קצת בהלם, וטיפ-טיפה חששתי, אבל כעת מצבי מדהים ואין עליי שום מגבלה. הכל בזכות הרופאים המדהימים והמקצועיות שלהם. המתכון לכך הוא למלא בצייתנות אחר הוראותיהם'.



      __________________________________

      יהודה בְּלֶכֶר הוא מוזיקאי בעל עניין מיוחד בזמר העברי


      בעלי התוספות

      איזו הפתעה נחמדה הכין לנו קובי מידן בפתיח של תכניתו 'סוכן תרבות', ששודרה ב-22 במאי (תאגיד השידור כאן). הוא התייחס בדיוק לרשימה הזו ולאתר הנהדר שנקרא 'עונג שבת'...