יום שישי, 15 במאי 2020

בין תחמושת לתחפושת: חידושי הלשון של שלונסקי והזֶמֶר העברי

אברהם שלונסקי, 1936 (צילום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי)

מאת יהודה בלכר

לפני 120 שנה נולד אברהם שלונסקי (1973-1900), מגדולי החדשנים של השפה העברית בכל הזמנים (בעצמו חידש את המילה 'חדשנות') ונחשון לדור של משוררים וסופרים עבריים ילידי המאה העשרים. 

כמות השבחים שאפשר לעטור לראשו היא אין סופית: מתרגם-אמן של מחזות לתיאטרון ומחזאי בזכות עצמו; וירטואוז שפה שאין שני לו; עורך ספרותי מחונן; משורר לירי אנין וכותב פזמונים משעשעים לבמה הקלה והסאטירית; בוהמיין 'שובב' (אך לא פרחח); בעל לשון מושחזת ומלוטשת, שדרוכה תמיד לתגובה שנונה מיידית, לרוב בלתי צפויה וחורגת מן המוסכמות אבל אף פעם אינה משתלחת; כותב יצירות גאוניות לילדים, שלא ראה פחיתות כבוד גם בחיבור פירסומות מסחריות. את כל הפרסים (ופרס ישראל בכללם) שעוטר בהם ואת כל השבחים שהורעפו עליו הוא הרוויח ביושר, בזכות מה שבּוֹרך וחוּנן בו.

יצירתו של שלונסקי היא ים שאין לו סוף, וגם עליה נכתב בלי די. לפני כמה חודשים עלה למרשתת האתר 'אברהם שלונסקי: חייו ויצירתו', ביזמתה של פרופסור חגית הלפרין, החוקרת המובהקת של יצירתו, ושם ימצא המבקש חומרים רבים על איש דגול זה ועל יצירתו בכל התחומים, וכמובן גם בתחום ה'לשונסקי'. 



לבני הדור הצעיר, שלונסקי  אם בכלל שמעו עליו  נשמע משהו מימי קדם. הנה אפוא הזדמנות להיזכר: שיחה טלוויזיונית שהוקלטה בטלוויזיה החינוכית (אז 'הלימודית') בשנת 1968. המראיינים הם מיכל גוברין וה'ילדים' עטרה אופק ואבשלום קור:



נטעים אפוא את הקוראים בכמה דוגמאות מתוך הספר האלבומי דגש קל, אוסף דברי השנינה וההומור של שלונסקי, שנערך על ידי אריה אהרוני (ספרית פועלים, 1993):


א. אִמְרוֹת כנף ('שְׁנוּנִיּוֹת לשון' בלשונו של שלונסקי), שספק אם ידעתם ששלונסקי אחראי לניסוחן העברי:
  • אוֹרֵחַ לְרֶגַע רוֹאֶה כָּל פֶּגַע
  • עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ אֵין לְהִתְוַכֵּחַ
  • אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת בְּשִׁנּוּי אַדֶּרֶת
  • בְּחֶשְׁכַת הַלֵּיל גַּם לֵאָה כְּרָחֵל
  • אִם הָאָסוּר מֻתָּר, הַמֻּתָּר מְיֻתָּר
  • אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַלָּצוֹן
  • הַפֶּה הַמְּלַבֶּה הוּא הַפֶּה הַמְּכַבֶּה
  • לֹא מִדִּבּוּר עִבּוּר

ב. חידושים לפועל 'שָׁגֹל'
  • אִישׁ הָאֶשְׁגּוֹלוֹת (עתיר און)
  • וְשִׁגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה
  • שְׁגוּלָה מֵרְבָבָה (נַפְקָנִית; גם זה חידוש של שלונסקי)
  • שְׁגוֹל וְכִשָּׁלוֹן (שחוק על ספרו של ברנר)
  • עַם שְׁגוּלָה (וַלְדָּנִית, ברוכת ילדים)
  • שִׁגּוּל דַּעַת (בלבול מח)

ג. שונות 
  • אַל תִּפְתַּח פֶּה לַסַּרְטָן (כששוכנע שהעישון מזיק לבריאות. שְׁנוּנִית שהפכה סיסמת האגודה למלחמה בסרטן)
  • אִילוּ-זֶה-הָיָה (אִילוּזְיָה)
  • דֶּרֶךְ-עֲגָב (פְלִירְט)
  • אַמְבּוּלַנְס (שֶׁגֶר-פֶּגֶר)
  • בַּעַל נִבְגָּד (בפעם הראשונה: קֶרֶן הַיְּסוֹד; מן הפעם השנייה ואילך: קֶרֶן קַיֶּמֶת)
  • וַהֲרֵי הַחֲדָשׁוֹת וְעִקָּרָן תְּחִלָּה (על שתי צעירות אלמוניות ודַדָּנִיּוֹת שנכנסו לקפה 'כסית')
  • שְׁתִינוֹק (תרגום מיידיש של המונח פּישערל)  


 ד. פרסומות

פרסומת אחת שחיבר שלונסקי לשמן 'מגד' (טורים, 30 במרס 1934) הייתה בלי ספק מקור ההשראה ל'שיר הפטנטים' של חיים חפר (1961): 
אֶפְשָׁר בְּנָקֵל לְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם, אֶפְשָׁר לְאַחֵז הָעֵינַיִם,
אֲבָל לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל, לְעוֹלָם, לְרַמּוֹת גַּם אֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִם.
(בעניין זה ראו מה שכתבו חגית הלפרין ואליהו הכהן בחדשות בן עזר, 195, 27 בנובמבר 2006)

הארץ, 25 באפריל 1935

אז איך קרה שהאיש המוכשר והמבריק הזה כמעט ונשכח? הרי זה פשוט הָזוּי! (גם זה כמובן חידוש של שלונסקי).
         
כאמור, תחומי פעילותו והצטיינותו של שלונסקי היו רבים, אך כאן נעסוק בכמה מחידושי הלשון שלו שחלחלו לזמר העברי. לפני כשלושים שנה ערך אריה אהרוני והביא לדפוס את חיבורו רב-ההיקף של המילונאי יעקב כנעני (1978-1894) מלון חדושי שלונסקי (ספרית פועלים, 1989). מלון זה כולל מאות ערכים ובהם מילים שחודשו על ידי שלונסקי במשך למעלה מיובל שנות פעילות שפסקו רק עם מותו במאי 1973. אתה מעלעל בעמודי המילון ומשתאה לא רק מול העושר הלשוני השופע, אלא גם עד כמה הוא עדיין נוכח ורלוונטי בשיח העברית של ימינו, ודי אם נזכיר מילים כמו נִבְצָרוּת, גִּזְעָנוּת, רִבּוֹנוּת או פְּרַקְלִיטוּת...


והנה כמה דוגמאות לחידושיו של שלונסקי אשר מצאו את דרכם לשירי זמר המושרים אצלנו עד היום. ויודגש, אלה רק דוגמאות מזוטו של ים:

א. זֶהוּ זֶה!


איזה שם היה ניתן ל'זהו זה', סדרת הפולחן של הטלוויזיה הישראלית, ששודרה בשידור ישיר, אחת לשבוע, משך עשרים שנה (1998-1978)  וחודשה לאחרונה 'בזכות' מגפת קורונה  ומה היה גורל שיר הפתיחה האהוב של התכנית (אהוד מנור ובני נגרי): 'זֶהוּ זֶה וְלֹא אַחֶרֶת, מִיַּם סוּף עַד יַם כִּנֶּרֶת / בַּקִּבּוּץ, בִּכְפַר, בַּקֶּרֶת, זֶהוּ זֶה וְלֹא אַחֶרֶת' 

הנה תזכורת משעשעת:

 

צירוף זה חלחל גם לכותבים נוספים, למשל יורם טהרלב ב'פשוט שיריונר': 'הוּא פָּשׁוּט שִׁרְיוֹנֶר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר / קְצַת נֶחְמָד, קְצַת נִבְזֶה, זֶה הַכֹּל, זֶהוּ זֶה'. וגם נעמי שמר בשירה 'יש לי חג': 'וְזֶהוּ זֶה הַחַג הָאֲמִתִּי ... וְזֶהוּ זֶה הַחַג בַּהֲדָרוֹ ... וְזֶהוּ כָּל הַחַג  הַלְלוּיָהּ'. 

שלונסקי חידש גם את המילה הבודדת זֶהוּ (במשמעות זה הוא) וכן את זֹאתִי (זֹאת הִיא), והמעבר למבנה המקוצר והמלעילי סייע לפזמונאים המוכשרים שלנו.

ב. טנגו תורנות

בשנים הראשונות לאחר הקמת צה"ל הרים שלונסקי תרומה גם לקביעת מונחים צבאיים בעברית (במסגרת יחידת הפירסומים והמינוח במחלקת ההדרכה במטכ"ל). בשנת 1966 ביצעה להקת פיקוד המרכז את 'טנגו תורנות' למילותיו של יוסי גמזו (לשיר זה הקדיש דוד אסף פוסט מיוחד, חידת הלחן של 'טנגו תורנות', בלוג עוגנ שבת, 3 במרס 2017). 

גמזו הכניס לשיר זה כמה מחידושיו של שלונסקי כמו אִגּוּף, מִיוּן, נַַשָּׁק, קַשָּׁר. גמזו אף שדרג את חידושיו של שלונסקי באמצעות כפל לשון של נשיקת הַנַּשָּׁק (שהוא המומחה לְנֶשֶׁק) או ה'פלונטר' (קֶשֶׁר מסובך) עם הַקַּשָּׁר. 

הפרסום הראשון של טנגו תורנות (מעריב לנוער, 11 באוקטובר 1966)

הנה תזכורת לטנגו הנהדר:



ג. תַּחְמוֹשֶׁת

איזה שם היה ניתן ל'גבעת התחמושת', לא רק לאתר שבצפון ירושלים אלא לשירו של יורם טהרלב? שיר זה התפרסם בביצועה של להקת פיקוד המרכז, בתוכניתה 'איפה המרכז' (1968), והפך לאחד השירים הידועים ביותר שנכתבו אחרי מלחמת ששת הימים ולציון דרך בתולדות הזמר העברי. בשיר תואר הקרב הקשה והעקוב מדם שהתנהל במוצב הירדני, במתכונת דוקומנטרית כביכול, שמשלבת קטעי דיבור מסמרי שיער וציטוטים מדברי חיילים שהשתתפו בקרב עם לחן הרואי בלתי נשכח שכתב יאיר רוזנבלום. 

המילה תחמושת, שחידש שלונסקי, כבר שימשה את חיים חפר בספר הפזמונים הראשון שלו תַּחְמֹשֶׁת קַלָה (ספרית פועלים, 1949), כמו גם את נתן אלתרמן בשיר 'אליפלט', שאותו כתב ב-1959 ללהקת גיסות השריון (מאוחר יותר התפרסם השיר בביצוע התרנגולים): 'הָעֶמְדָּה הַקִּדְמִית מְנֻתֶּקֶת, מְלַאי תַּחְמֹשֶׁת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר'. בתו של אלתרמן, תרצה אתר, שהייתה אז חברה בלהקה (וכנראה בשל כך העביר להם אלתרמן את השיר), הייתה הסולנית של השיר. הנה היא בביצוע שלא כל כך מוכר: 



ד. מִרְדָּף

חידוש לשון זה של שלונסקי היה גם לכותרת שיר שכתב ירון לונדון לסרטו התיעודי של מיכה שגריר 'המלחמה לאחר המלחמה' (1969). את השיר, בלחנו של נחום היימן, שרה חוה אלברשטיין, והוא נכלל גם בתקליטה מאותה שנה שנשא אף הוא את השם מִרְדָּף

אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ, 
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף, 
עַד שֶׁנִּשְׂרָף עוֹד מְעַט כָּל חַמְצַן רֵאוֹתֶיהָ 
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף

אֶרֶץ אֲשֶׁר יִרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ 
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדֹּף בַּמִּרְדָּף
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִׂיג, 
אַךְ אוֹיְבֶיהָ הֵם לֹא יִלְכְּדוּהָ בַּכַּף.



גם חיים חפר השתמש במילה זו בשירו משנת 1970 'יש לי אהוב בסיירת חרוב': 'הוּא נִשְׁבָּע: אֲחֲכֶּה לָךְ, מִרְדָּף יֵשׁ לְיַד יַם הַמֶּלַח'.

ה. גַּשָּׁשׁ 


המילה גשש היא חידושו של שלונסקי. המפיק האגדי אברהם דשא (פשנל), שנודע בחיבתו לשמות מוזרים, צירף לגשש את מילת התואר חִוֵּר וכך נוצר צמד המילים הַגַּשָּׁשׁ הַחִוֵּר. זה היה שמה של שלישייה שהפכה מוסד וגיבורת תרבות בישראל במשך השליש האחרון של המאה הקודמת. השפעתם של 'הגששים' על השפה העברית המדוברת הייתה עצומה וחותמה ניכר עד היום, בעיקר בזכות כותבים כמו נסים אלוני, שייקה אופיר ויוסי בנאי. שלונסקי תרם גם את המילה זַרְבּוּבִית שחדרה לרפליקה האלמותית שדן אלמגור כתב לגששים במערכון 'הכה את המומחה': בתשובה לשאלה 'איך קוראים בעברית לצ'ופצ'יק של הקומקום?', ענה 'המומחה ללשון': 'זרבובית'... 

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 94

על שלונסקי והגששים מצאנו את הידיעה הזאת שנדפסה במוסף 'גבר לענין' של עיתון מעריב (21 באוקטובר 1985, עמ' 11). חתום עליה עיתונאי ושמו יאיר לפיד...


חיים חפר קלט גם הוא את ה'גשש' ושילב אותו בשירו הנודע משנת 1958 'הסלע האדום', ועליו הוסיף עוד חידוש שלונסקאי: מַטָּח ('רִאשׁוֹן הָלַךְ גַשָּׁשׁ, מֵרִים פָּנָיו ... מַטַּח הַיְּרִיּוֹת הָיָה קָצָר').

ו. מַחְצָבָה 

מחצבה ליד עין חרוד, 1941 (צילום: זולטן קלוגר; ויקימדיה)

את המילה מחצבה חידש שלונסקי אולי כמחווה לתקופה הקצרה בה שהה בקיבוץ עין חרוד בחברת אנשי גדוד העבודה, ובמיוחד עם אנשי 'חבורת העמק', להם יצא שם של רבי-אומנים (גם זה חידוש של שלונסקי) בעבודות חציבה וסלילה. טוביה, אביו של שלונסקי (ומי שהתאים את הלחן לשירו של טשרניחובסקי 'אני מאמין', הלא הוא 'שחקי, שחקי'), היה מומחה בעבודות כרייה ולימד את חלוצי העמק את המקצועות הללו. המחצבה היא גם חלק מנוף הארצישראליות (חידוש של שלונסקי) במספר שירי זמר, והנה כמה דוגמאות: 
  • 'בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ. אֵין דָּבָר, סְּגוֹר אֶת פִּיךָ, תִּהְיֶה חוֹצֵב כָּמוֹהוּ' ('תשרי סבא' של עמנואל הרוסי; 1928) 
  • 'הֲתִזְכֹּר שִׁירֵי יָרֵחַ וְחָצָב בּוֹדֵד פּוֹרֵחַ, אֶת הַמַּחְצָבָה שֶׁהִתְעַטְּפָה בְּאוֹר כָּסוּף' ('נחל התנינים' של אהוד מנור; 1969)
  • 'מַחְצָבָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְעָלֶיהָ צֵל אִילָן' ('סימני דרך' של נעמי שמר; 1982) 

ז. גֶֶּּמֶר 

שלונסקי, שחידש מילה זו, הבליע אותה בעלילות מיקי מהו: 'טוֹב כִּי זֶמֶר יֵשׁ לוֹ גֶּמֶר', שהפך 'להיט' בחריזת פזמונים שבהם מופיעה המילה זֶמֶר (דוגמת 'חליל' ו'גליל'). הנה כמה דוגמאות: 
  • 'כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶּמֶר, אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר' ('כלניות' של נתן אלתרמן; 1945) 
  • 'בְּרִית הַפֶּרַח וְהַנִּיר, בְּרִית הַשֶּׁקֶט וְהַזֶּמֶר / מַמְטֵרָה, שִׁירֵךְ הוּא שִׁיר, רַנְּנִיהוּ עַד אֵין גֶּמֶר' ('הורה ממטרה' של יחיאל מוהר; 1953)
  • 'זֶמֶר הַבּוֹקְרִים יַעֲלֶה וְיִבְקַע, עַל מֶרְחָבִים אֲבוּדִים עַד אֵין גֶּמֶר / וְתִזְרַח הַחַמָּה וְתִשְׁקַע, וּמוֹסִיף וְקוֹלֵח הַזֶּמֶר' ('שיר הבוקרים' של יעקב אורלנד; שנות החמישים) 
  • 'אַךְ עִם עֶרֶב כְּשֶׁבָּא דַּרְכָּם עַד גֶּמֶר, הִתְבָּרֵר כִּי שָׁכְחוּ אֶת כָּל הַזֶּמֶר' ('חיילים יצאו לדרך' של נעמי שמר; 1962) 
  • 'הוי, חומר זה של שחוק וסבל, חוזר בכל מראש עד גמרכשמנגנים את זה על נבל, הנה יוצא מזה שיר זמר ... כי עת נמרוד לנו בגמר, לא יעירנו עוד שום זמר' ('שיר סיום' של המחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' מאת נתן אלתרמן; 1964)



  • 'מַה סּוֹפוֹ שֶׁל זֶה הַזֶּמֶר? בִּים בַּם בּוֹם / אִם תִּרְצוּ לָשִׂים לוֹ גֶּמֶר, בִּים בַּם בּוֹם' ('בים בם בום' של יורם טהרלב; שנות השישים) 

ח. אֵי שָׁם 

מן החידוש הזה בלבד, שראשיתו בשנות העשרים של המאה הקודמת, אפשר להכין שירון לתפארת. הנה כמה דוגמאות:
  • 'יַלְדָּה הָיְתָה אֵי שָׁם בַּכְּפָר, בֵּיתָהּ טָבַל בִּשְׂדוֹת דָּגָן' ('רחל, רחל' של יחיאל מוהר; 1956)
  • 'אֵי שָׁם עַל הַחוֹף עָמְדָה הִיא בָּאֹפֶק, יַלְדַּת דַּיָּגִים הוֹמִיָּה' ('בת הדייג' של בנימין אביגל; 1959)
  • 'חוֹשֵׁב בִּשְׂמֹאל וְחַי לוֹ בַּיָּמִין, בַּוִּילָה שֶׁבָּנָה אֵי שָׁם בְּהֶרְצְלִיָּה' ('בלדה לעוזב קיבוץ' של יעקב רוטבליט; 1970)
  • 'אֵי שָׁם בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ, הַתְחַכִּי עִם רֶדֶת עֶרֶב? הֵי חֲלִילִי, יַלֵּל יַלֵּל חֲלִילִי' ('בשדות בית-לחם' של נעמי שמר; 1971): שמר גם שדרגה צירוף זה ל'אֵי מִשָֹּם': 'אי משם, שר לו בדרך, אי משם, שר פעמון / אי משם, שובה הביתה, בזמן הנכון' (בשיר 'סימני דרך' שהוזכר לעיל)  

'סימני דרך' בכתב ידה של נעמי שמר (הספרייה הלאומית)

  • 'אֶתְפֹּס עָגוּר וּלְרַגְלוֹ אַצְמִיד מִכְתָּב דּוּמָם, פְּרִישַׁת שָׁלוֹם לְכָל אַחַי אֵי שָׁם('העגורים' של דן אלמגור; 1971)
  • 'הָעֵמֶק דָרוּךְ עִם רֶדֶת הַלֵּיל, אֵי שָׁם כְּבָר מִקְלָע מְיַלֵּל' ('עמק שלי' של יצחק קינן; 1971)
  • 'אֵי שָׁם, שָׁם נִמְצָא בְּיַחַד אֶת הַגַּן, אֶת גַּן הָאַהֲבָה' ('אי שם' של אהוד מנור; 1973). עם שיר זה ייצגה אילנית את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה בלוקסמבורג (וזכתה במקום הרביעי)


  • 'יֵשׁ אֵי שָׁם, מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב עָלַיִךְ, מִישֶׁהוּ רוֹצֶה אוֹתָךְ נוֹרָא, יֵשׁ אֵי שָׁםיֵשׁ אֵי שָׁם' ('יש אי שם' של ענת גוב ויוני רכטר; 1983)

ט. מֹתֶק


איך היינו מְתַקְשֵׁרִים זה עם זה ללא כינוי החיבה הזה שטבע שלונסקי: 'כן מותק', 'לא מותק', 'בסדר מותק'...

הנה כמה דוגמאות מתוקות ל'מותק' בזמר העברי:
  • הדוגמה המוכרת ביותר היא כנראה הסולו מרעיד הלב של אריק איינשטיין בלהקת הנח"ל, עם המשפט הבלתי נשכח שזועק יהורם גאון: 'לַנַּעֲרָה שׁוּב אֵין אוֹמְרִים: הֵי, בּוּבָּה, מֹתֶק, בּוֹאִי לִרְקוֹד' ('רוח סתו' של יחיאל מוהר; 1959)



  • וכאן שרות בנות להקת גיסות השריון: 'הוּא אָמַר לִי: בּוֹאִי מֹתֶק, שְׁתֵּי מִלִּים וְלֹא יוֹתֵר, וַאֲנִי כְּמוֹ תִּינוֹקֶת, רַצְתִּי אֶל הַשִּׁרְיוֹנֶר' ('פשוט שיריונר' של יורם טהרלב; 1969)
  • 'הִשְׁאִיר לִי פִּתְקָה: מֹתֶק, תֵּכֶף אָשׁוּב, לָקַח לוֹ שָׁבוּעַ, אַךְ מַה זֶּה חָשׁוּב' ('יש לי אהוב בסיירת חרוב' של חיים חפר; 1970)
  • 'וְאֵצְלנוּ בַּפְּלֻגָּה, מְבַקְּשִׁים קְצַת הֲפוּגָה, מֹתֶק, לֹא לִשְׁלוֹחַ לִי עֻגָּה' ('אין לך מה לדאוג' [מוכר כ'שִׁלחי לי תחתונים וגופיות'] של תלמה אליגון-רוז; 1974)
  • 'מֹתֶק, זֶה אַתָּה שֶׁתַּחְלִיט אִם יִהְיֶה לְךָ טוֹב אוֹ אִם רַע / מֹתֶק, מִצִּדִּי אֶעֱשֶׂה אֶת כֹּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר בִּשְׁבִילְךָ' ('מותק' של זאב נחמה בביצוע להקת אתניקס; 2013)

י. מִינִיּוּת ומִזְמוּז

גם את שתי המילים הללו המציא שלונסקי...

אחד משירי המזמוז הראשונים, שתיעדו כבדרך אגב את האווירה השוביניסטית מדי שנהגה אז בצה"ל, היה 'שיר אהבה חיילי', שביצעו התרנגולים בתכניתם השנייה בשנת 1963 (כתב חיים חפר והלחין סשה ארגוב). משיר זה זכורות השורות: 'אַהֲבָתֵנוּ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, אַהֲבָתֵנוּ אַדִּירָה, וְאִם גַּם נְמַזְמֵז אַחֶרֶת, זֶה לֹא נוֹרָא, זֶה לֹא נוֹרָא, נַחְשֹׁב עָלַיִךְ, יַקִּירָה' (בהמשך זה מתדרדר ל'וכששולחים אנו ידיים אל אחוריים חביבים').



יא. תְּכוֹל 

שלונסקי חידש את המילה 'תְּכוֹל' במובן של צבע כחול-בהיר. רבים סבורים שחידוש זה נכלל בתרגומו המפורסם (מרוסית) לפזמון 'מטפחת כחולה', שאותו חיבר באפריל 1944 עבור ההצגה 'שי לחייל' שהעלה תיאטרון המטאטא. אלא שלא היא. במקור השלונסקאי נכתב 'טֹהַר וּכְחוֹֹל הַמִּטְפַּחַת', ובהמשך: 'כְּחוֹל הַמִּטְפַּחַת, קֻרְטוֹב שֶׁל נַחַת וְנִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם' (דגש קל, עמ' 39). שיר זה זכה לשיבושים אין סוף (ראו ברשימתו של גרימי גלעד, 'איך מחפפים? שינויי הנוסח של 'תכול המטפחת' ", בלוג עונג שבת, 30 בינואר 2013), וכך גם שובש ה'כְּחוֹל' ל'תְּכוֹל' כבר בביצוע של טובה פירון ב-1945.

אבל המילה 'תכול' נמצאת בכמה משירי הזמר האחרים של שלונסקי: 
  • 'שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ, שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל' ('זמר', מוכר במילות הפתיחה 'לא אורחת גמלים'; 1947)
  • 'בִּתְכוֹל השמים, בגובה כי רב' ('בתכול השמים', בפתיחת הספר אני וטלי או ספר מארץ הלמה, 1957)

כותבים רבים אחרים אהבו חידוש זה והשתמשו בו בשיריהם: 
  • 'כֶּרֶם גֶּפֶן, נִים-לֹא-נִים תֵּל, חָרְבָּה נֶחְרֶשֶׁת, תְּכוֹל לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים, מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת' ('הוי, ארצי! מולדתי!' של שאול טשרניחובסקי; 1933). כן, גם טשרנחובסקי הגדול הפנים חידוש זה באחד משיריו הראשונים שכתב לאחר עלותו ארצה. וכי אפשר לתאר נוף ארץ-ישראלי בלי תכול?
  • 'אֶת הַיְּקוּם פִּתְאוֹם לְפֶתַע, עַרְפִלִּים הֵלִיטוּ לוֹט, תְּכוֹל מֶרְחַב גָּזְלוּ מִמֶּנִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת' ('שירת הנודד', המוכר במילות הפתיחה 'הי ציוניוני הדרך', של אהרן אשמן; שנות השלושים) 
  • 'תְּכוֹל עֵינֶיהָ כַּשָּׁמַיִם, מַבָּטָהּ כַּלֶּהָבָה' ('רותי' של חיים חפר; 1946) 
  • 'כַּלָּנִית שָׁנִי עַל סֶלַע מַאֲדֶמֶת, אֱלֵי בְּנִי צוֹהֶלֶת וְאֶל תְּכוֹל עֵינָיו' ('עוֹד שָׂדִי פּוֹרֵחַ' של פניה ברגשטיין; 1949) 


    • 'אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן, הוּא הִבִּיט בִּתְכוֹל רָקִיעַ' ('אלעד' של אברהם זיגמן; 1972) 
    • 'הַגְּדוּד הִמְשִׁיךְ לִצְעוֹד בַּשְּׁבִיל עַד יָם הַתְּכוֹל' ('עוד נשוב מחר' של אלי נצר; ראשית שנות השבעים)
    • 'אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ תְּכוֹל אֵין עָב' ('ארץ' של שייקה פייקוב; 1976)

      יב. תַּחְפֹּשֶׂת 

      אחת המילים המזוהות ביותר עם חג פורים היא התחפושת, שהומצאה על ידי שלונסקי. מעניין שמילה זו כמעט ולא נמצאת בזמר העברי, ועל כן נעיף מבט על היבט פורימי אחר ביצירתו של שלונסקי, שהרבה לכתוב פזמונים לנשפי פורים שנערכו בימי 'תל אביב הקטנה'. 

      הנה ביצוע פשוט נפלא ומרגש של שלוש משחקניות 'המטאטא'  חינה רוזובסקה, ברונקה זלצמן ודבורה קידר (שתי הראשונות כבר נפטרו)  תחילה הן שרות את 'דנֶלֶ'ה, אכול את הבננה'לה', שלא קשור לשלונסקי (כתב יוסף אוקסנברג והלחין משה וילנסקי), ואחר כך (בתזמון 4:07) את שירו של שלונסקי 'שֶׁלִּי, שֶׁלָּךְ', שנכתב לנשפי פורים שנחגגו בשנת תרצ"ד (1934). התכנית 'הדרן לתל אביב' הוקלטה ב-1984 ובין הנוכחים אפשר לזהות את לובה אליאב, שלמה להט (צ'יץ) ורעייתו זיוה, טדי קולק, רפאל קלצ'קין, שמואל רודנסקי ועוד.



      כרוניקה רפואית לימי קורונה 

      ולסיום, הנה ידיעה (על אירוע שלא היה) שממחישה עד כמה חידושי הלשון של שלונסקי נמצאים בעברית שאותה מדברים כולנו (חידושיו מודגשים):
      מר ישראלי לקה אמש בהתקף שיעול קשה ועמד על סף התעלפות. אחיו, שחשש לתסבוכת, פינה אותו מיד למיון. נלקחה ממנו בדיקה ולאחר מספר שעות התקבלה אבחנה חד-משמעית: זה לא נגיף. מצבו עדיין מיוצב והוחלט להשאירו למעקב של יומיים-שלושה.  
      לחולה היה רקע רפואי קודם שהוא גם תורשתי. בעבר לקה בהתקף לב שטופל באופן פולשני באמצעות צינתור. לאחרונה חלה האטה בפעילות שריר הלב והרופאים מעריכים, בסבירות גבוהה, כי יזדקק בעתיד להשתלה ועליו להפנים זאת.  
      'איך המרגש?', נשאל מר ישראלי. ועל כך השיב: 'על-באמת, בהתחלה הייתי קצת בהלם, וטיפ-טיפה חששתי, אבל כעת מצבי מדהים ואין עליי שום מגבלה. הכל בזכות הרופאים המדהימים והמקצועיות שלהם. המתכון לכך הוא למלא בצייתנות אחר הוראותיהם'.



      __________________________________

      יהודה בְּלֶכֶר הוא מוזיקאי בעל עניין מיוחד בזמר העברי


      בעלי התוספות

      איזו הפתעה נחמדה הכין לנו קובי מידן בפתיח של תכניתו 'סוכן תרבות', ששודרה ב-22 במאי (תאגיד השידור כאן). הוא התייחס בדיוק לרשימה הזו ולאתר הנהדר שנקרא 'עונג שבת'...

      36 תגובות:

      1. למה בשעה זו עדיין אין תגובות??
        תודה למר בלכר על ההשקעה האדירה בכתבה זו.

        השבמחק
      2. עכשיו שסוף - סוף פורסמה תגובה ראשונה, הנני להזכיר בעניין הפרסומת לשמן מגד על שאי אפשר לרמות את בני המעיים, שבשיר הפטנטים בביצועו של אורי זוהר מופיעה שורה זו.

        השבמחק
        תשובות
        1. מרוב התלהבות לא שמת לב שזה נמצא בכתבה...

          מחק
        2. אוי ואבוי... באמת התלהבתי.

          מחק
      3. כתבה מדהימה על איש מדהים. תודה ליהודה בלכר שאין שני לו. תודה לדוד אסף.

        השבמחק
      4. סליחה על הדקדקנות, אבל אם המילה 'תכול' הופיעה אצל שלונסקי לראשונה בשנות הארבעים, כיצד ייתכן שהשפיעה על אשמן בשנות השלושים?

        השבמחק
        תשובות
        1. לא צוין ששלונסקי חידש את המילה בשנות ה- 40' של המאה הקודמת. ניתנה דוגמה מפורסמת מ- 1944 (מתוך השיר "מטפחת כחולה"). החידוש עצמו היה, ככל הנראה וסביר להניח. כבר בשנות ה- 20' של המאה הקודמת.

          מחק
      5. תודה והערכה גדולה על כתבה מרתקת.
        ממש - "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה..." (משלי).

        השבמחק
      6. נהדר.
        וברוח ימינו אלו (לא ה"קורונה") דווקא הביטוי הבא צד את עיני :
        אִם הָאָסוּר מֻתָּר, הַמֻּתָּר מְיֻתָּר

        (כמובן שאפשר להתייחס למעשה אסור וגם לאסיר שהותר מכלאו וכעת מכהן בממשלה)

        השבמחק
      7. תמי וולף-מונזוןיום שישי, 15 מאי, 2020

        מאמר נהדר!

        השבמחק
      8. נראה שרשימות חידושי המילים הללו לא מאוד מדויקות. אפשר להביא כדוגמה את המילה מרדף שמופיעה כבר במגילות ים המלח: "וחצוצרות המרדף בהנגף אויב" (מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, מגילות מדבר יהודה, לפני -30), או את המילה מחצבה שמופיעה בספר של יהושע סירקין משנת 1869: "והטוב מהם הוא הנמצא במחצבות השש [השיש] אשר בכפרים אשר אצל העיר קָרַרַא בארץ איטליא" (סירקין, שלושה פרקים מידיעת מערכת הדומם, 1869). הדוגמאות לקוחות מהמילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון.

        השבמחק
        תשובות
        1. "חצוצרות מרדף" מופיעות ארבע פעמים במגילות, והן חצוצרות של יציאה למלחמה. "חצוצרות מאסָף" הן חצוצרות חזרה מן המלחמה. משמע המילה "מרדף" במגילות קשורה למלחמה. לא כך אצל שלונסקי. יש לו "מרדף ענן ורוח". וגם לא בטוח ששלונסקי הכיר את המגילות. הוא יצר שם פעולה במשקל שכיח, ולא נראה לי שזו דוגמה לחידוש "לא מדויק".

          מחק
      9. צחקתי כהוגן על העמידה על המשמר עד שיפול דבר:‏
        בתחילת שנות החמישים גרנו בקרית שלום, בלי חשמל ומדרכות, ואנחנו הילדים היינו ‏מבוססים בחול מבית לבית לבקר חברים.‏
        אני הכרתי רק עיתון אחד – דבר, כמובן, כי אבא ז"ל היה אז בחמישייה הפותחת של ‏מפא"י.‏
        יום אחד אני רואה בבית חברתי לכיתה את אביה יושב לו ומעיין ב'על המשמר'. מאוד ‏הופתעתי, בוססתי מיד בחול חזרה הביתה, ואמרתי לאבא:‏ טאטעניו, הערזאך צו, אבא של ורדה קורא דבר שקוראים לו על המשמר!‏

        השבמחק
      10. שלונסקי המציא את המיזמוז ??
        איתא בדרויאנוב : http://folkmasa.org/dr/dr2.php?mishtane=1803

        בקרון של הרכבת ישבו בחבורה שלוש בחורות ובחור אחד,
        ובשלושתן קיים הבחור מצוות מיזמוז[33] כהלכה.

        ומעיר שם דרויאנוב :
        בארץ-ישראל קוראים ל"פלירט" – "מיזמוז" ולא נתברר לי מקורו של שם מחודש זה.

        הספר נדפס ב"ארץ ישראל " PALESTInE בשנת 1945

        השבמחק
        תשובות
        1. האם אין המזמוז שבדריאנוב "מזמוטי חתן וכלה" שבתלמוד? ודאי שלא במשמעותה המקורית של המילה, שהרי המזמוטים הללו הם מה שמשמחים אחרים את החתן והכלה ולא מה שהם משמחים את עצמם.

          דומה שמפלירט גרידא התדרדרה המילה בשנים מאוחרות יותר לכדי מגע גופני. אבל היא מששמשת גם במשמעות של "מסמוס". מצאנו במשמעות זו "מיזמוז היהדות" :)

          מחק
        2. ספר הבדיחה והחידוד יצא לאור בארץ-ישראל במתכונתו המלאה (3 כרכים) במחצית השנייה של שנות ה- 30' של המאה הקודמת. שלונסקי חידש את המילה קודם לכן (עוד אתיחס לכך בהמשך) וזו, כנראה, הסיבה להתיחסות של דרויאנוב.

          מחק
        3. המילה במשמעות אחרת לגמרי מצויה גם ב...סליחות הנאמרות בי"ז בתמוז: "וריבה בו פעמיים במסמוס ומזמוז", ושלונסקי שהיה בקי במקורותינו, הכיר, יש להניח, פיוט סליחות זה.

          מחק
      11. יופי של כתבה !! תודה ליהודה בלכר !! אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש. במיוחד נהנתי משלושת הגרציות של המטאטא ששלפת מאי-שם

        השבמחק
      12. כתבה מדהימה- וראוייה להיכלל בתכניות הלימוד (לשון/ספרות)!

        השבמחק
      13. א דאנק אייך פאר די אונטרעסאנטע עסייען . יעדעס ווארט אזוי ווו א פערל.גייט וייטער מיט אייערע שיינע בלאג.

        השבמחק
      14. כתבה מקסימה! תודה ליהודה בלכר.

        השבמחק
      15. כתבה נהדרת. מלבבת. שלונסקי ייחס חשיבות רבה לעובדת היותו יליד 1900 ובאחד משיריו מציין כי נולד בראשית האלף, במשמעות של משנה העיתים.

        כמו כן סיפור ששמעתי על בואו של שלונסקי להיכל התרבות ובכניסה הגישה לו חיילת פרח. הוא אמר לה שהיה מעדיף פה רך, היא ענתה זה פרח בחי"ת והוא ענה: החטא עלי...

        ביאליק בהתייחסו לשיערו השופע אמר עליו: לא יאומן (לא יהיה אומן) כי יסופר.

        ולבסוף המילים הסגוליות (מלשון סֶגול) שכה הרבה להשתמש בהם בשיריו כמו גֶמר שהוזכר בכתבה הנפלאה, כמו דֶלף ועוד.המשאירות פתח למילים מלעליות לאחר שהעביר את השירה מהברה אשכנזית (מלעילית) להברה ספרדית (מלרעית).

        השבמחק
      16. כתבה נפלאה!!!
        תודה ליהודה בלכר, ולדוד על האכסניה. כחובבר מושבע של הזמר העברי, וגם חובב לשון והומור, לא גמרתי ללקק את השפתיים (בסוף יגידו לי שזה גם של שלונסקי?...) ומללקק - ללנקק... הפצתי את הקישור ביעקב וחילקתיו בישראל.

        השבמחק
        תשובות
        1. אבל לַקְקָנִי זה חידוש של שלונסקי. וגם לִקְלוּק, דהיינו: גמיעה בלשון

          מחק
      17. אפתח בתודה רבה לכל המגיבים והמברכים.
        חידושי לשון אינם בהכרח הַמְצֶאוֹת של מילים חדשות. לעתים ניתן למצוא אותן מילים במקורות קדמונים וחידושן מתייחד בכך שנעשה בהן שוב שימוש לראשונה בשפה עדכנית-מודרנית. ראו גם את רשימתי בבלוג זה על חידושו של ז'בוטינסקי למילה גְּאֵיוֹן, חידוש שלא נקלט והפך "בפי העם" לגָּאוֹן (onegshabbat.blogspot.com/2017/12/blog-post_22.html).

        יעקב כנעני, בחיבורו "מילון חידושי שלונסקי", כלל את הערכים בשפה העברית המודרנית, בין אם נקלטו ובין אם לאו, שנעשה בהם חידוש לראשונה על-ידי שלונסקי. חיבורו זה של כנעני הוא מקרה פרטי של חיבורו המונומנטלי ורב ההיקף (18 כרכים בהוצאת "מסדה") "אוצר הלשון העברית לתקופותיה השונות". במפעל זה (בעריכת שלונסקי ודוד ילין) שבו מאות אלפי ערכים, נכללו גם חידושי הלשון של מנדלי, עגנון, שלונסקי, סוקולוב, קבק, ס. יזהר ועוד רבים אחרים.

        אינני בלשן ומומחה בלשון, לא בהשכלתי ולא במקצועי, ונכון שמפעלו הענק של כנעני איננו אקדמי (האקדמיה לא סמכה ידיה עליו), אבל לכנות אותו "לא מאוד מדויק" זה מעט יומרני. חיבור זה זכה גם לכיסוי רחב ולשבחים בעיתונות התקופה, כולל מצד מבקרים שנודעו בבקיאותם הרבה בתחום דוגמת יצחק אבינרי, גם הוא חדשן גדול ('כתב אִשּׁוּם'). התעורר כאן ויכוח על עניין ה'מיזמוז' והאמור לעיל חל גם כאן. אבל אי אפשר להישאר פטור בלא-כלום, ולכן אביא להלן בית פחות מוכר משירו של שלונסקי "לא אכפת" (תה ואורז יש בסין):
        הָרוֹעֶה צוֹעֵד לוֹ לְאַט וְעִזָּה וָעֵז לוֹ...
        אֵין אוֹמֵר לִי: הֲרֵי אַתְּ וְרַק מְמַזְמֵז לוֹ.
        מָה אִכְפַּת? לֹא אִכְפַּת! בַּכְּפָרִים אָלִינָה,
        יֵשׁ לִי פַּת, אֵין לִי פַּת, מַאי לִּי נַפְקָא מִנָּהּ?

        זהו חידוש שלונסקאי מובהק.

        וכאנקדוטה לסיום, במסיבת עיתונאים לרגל צאתו לאור של הכרך הראשון במפעלו של כנעני (אפריל 1960) אמר העורך שלונסקי, בדברו על חידושי לשון: "מוח אלקטרוני לענייני לשון יעשה בעתיד למיותר את האקדמיה ללשון העברית" (דיווח ב"על המשמר" 14.4.1960). ועל חידושי האקדמיה ללשון העברית לגלג שלונסקי בכנותו אותה: בית חדוֹשֶׁת. ומיותר לציין שהוא היה חבר בה...

        השבמחק
      18. הספר של חידושי שלונסקי לא לפני ואינני יודע מתי ובאיזה הקשר נטען שם שחידש כל מילה. אבל הבאתי כמה דוגמאות שמהן עולה ספק שלפחות חלקן אינן באמת חידושים שלו. הנה עוד כמה מילים שלהערכתי לא שלונסקי חידשן:
        1. תחמושת - "המפרשים וכל תחמושת הספינה, תלבושת מלחיה וקציניה יהיו בצורתם בתקופת קולומבוס" (דבר, 10.12.1928). "שום תחמושת של צבא ה.מ. במצרים לא הושאלה למשטרה המצרית או לצבא המצרי" (דבר, 5.12.1930).
        2. תחפושת - אילון גלעד חקר את האטימולוגיה של המילה וכתב על כך ל"הארץ". וכך הוא כותב: הפועל הִתְחַפֵּשׂ אמנם היה מוכר, אך איש לא חשב לגזור ממנו שם עצם. ככל הנראה, המופע הראשון של המילה תחפושת היה רק ב–1927, כשראה אור המילון הגרמני־עברי של טור־סיני ולזר, שבו הופיעה המילה לצד התחפשות כתרגומה של המילה הגרמנית Verkleidung. שלוש שנים לאחר מכן כלל יהודה גור את המילה במילונו. הלשונאי יצחק אבינרי לעג לו על כך וכינה את המילה "חידוש יתר". קישור: https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium-1.5865020
        3. מדהים: "מחזה הפרידה המדהים, הראוי לעטו של ברדיצ'בסקי" (ברנר, בבואתם של עולי ציון בספרותנו, 1918).

        הדוגמאות רבות ומקוצר היריעה אסתפק באלה.

        השבמחק
        תשובות
        1. תודה לך רוני על התגובה, והנה תגובתי:
          1. תחמושת - אני משער שאינך יודע מתי והיכן חידש שלונסקי את המילה. הבאת שתי דוגמאות מאתר עיתונות יהודית היסטורית: האחת מ-1928 והשנייה מ-1930. לא ציינת, משום מה, שעד סוף שנות העשרים של המאה הקודמת קיים באתר זה רק מופע אחד בלבד (הדוגמה שנתת) ואילו בחמש השנים הראשונות של שנות השלושים ישנם כבר עשרות מופעים. אתר זה, ודאי איננו אסמכתא חשובה במיוחד - לא מדעית ולא פופולרית - לעניין חידוש מילים. אם נצרף לכך את העובדה שאינך בקי, כנראה, בעיתוי החידוש של שלונסקי והעובדה שלא היה לפניך מפעל הענק של כנעני (הוא החל בו כבר עם עלייתו ארצה ב-1925) - ניתן להסיק מכך שכנראה כנעני דווקא דייק במקרה זה.
          2. תחפושת - ציינתי כבר, בתשובתי המסכמת, שמפעלו של כנעני אינו אקדמי וגם לא אטימולוגי. ציינתי גם שאינני בלשן. אבל קשה להניח שאזכור המילה במילון הגרמני-עברי של טור-סיני (1927) היא שנתנה למילה את התנופה והפכה אותה לנפוצה בפי כל. אני בכלל לא בטוח שמילון זה יצא לאור בארץ-ישראל. טור-סיני עצמו עלה ארצה בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון. לכן הדעת נותנת שגם במקרה זה כנעני דייק והחדשן האמיתי הוא שלונסקי, שהיה גם דמות בולטת באופן מיוחד בנשפי פורים שנערכו בתל אביב. כהערת אגב, טור-סיני השתתף בעריכת חלק ממילון בן-יהודה וכנעני היה מזכיר מדעי בחלק מפרויקט זה. את הכרך שערך טור-סיני הביא כנעני לדפוס.
          3. מִרְדָּף (הופיע בתגובתך הראשונה) - מגילת מלחמת בני אור בבני חושך איננה מנוקדת במקור. ובכן, איך אתה קובע בכזו נחרצות שזה אכן 'מִרְדָּף'?מה דעתך על האפשרות שזה בכלל 'מְרַדֵּף' (אני יכול להציג הרבה דוגמאות לפיהן השימוש בצורה זו היה פעם נפוץ למדי: מְרַדֵּף נשים; מְרַדֵּף סנסאציות; המגיה מְרַדֵּף שגיאות; מְרַדֵּף ממון וכיבודים ועוד ועוד). אבל גם אם נניח שאתה צודק. בוודאי ידוע לך שרק ב-1947 (בכ"ט בנובמבר!!) רכש פרופ' סוקניק את המגילה ותהליכי הפתיחה והפענוח נסתיימו מספר שנים לאחר מכן. סביר אפוא להניח שגם כאן דייק כנעני והחדשן האמיתי הוא שלונסקי. אפשר להניח שבעת החידוש שלונסקי כלל לא ידע על קיום המגילה ובוודאי לא יכול היה להיות מודע לכתוב בה.
          לסיכום: אני מודה לך שוב על התגובות המחדדות את הנושא. ציינת ש'הדוגמאות רבות ומקוצר היריעה אסתפק באלה'. כדי לא להלאות את הקוראים - מה גם שאין זה עיקרה של הרשימה - אתה מוזמן לפנות אלי באופן אישי עם אותן "דוגמאות רבות" ואשתדל להשיב ככל שידיעתי מגעת (אני חוזר שוב: אינני איש לשון). דאג רק, בבקשה, שחיבוריו של כנעני יהיו לפניך...

          מחק
        2. רוני הפנר, אתר השפה העבריתיום רביעי, 20 מאי, 2020

          1. אתר העיתונות העברית הוא האסמכתה האולטימטיבית לשימוש במילים. אם מילה הופיעה בעיתון כלשהו, ‏היא מופיעה באתר זה מצולמת ובהקשרה המלא. לכן הופעה של מילה במאגר היא עדות מספקת לקיומה. אם ‏המילה תחמושת מופיעה לראשונה בעיתון בשנת 1928, המסקנה היא שהיא חודשה בשנה זו או לפניה ‏והשאלה היחידה שאפשר לשאול היא לגבי המשמעות שניתנה לה אז. אין צורך לציין מופעים של המילה ‏משנים מאוחרות יותר, שכן ידוע לנו שהמילה כבר היתה קיימת בשלב זה. הבאתי את המופע משנת 1928 כדי ‏לאפשר לך להשוות לשנה שבה נטען ששלונסקי חידש את המילה – אני מניח שמילון חידושי המילים נמצא ‏בידיך ושמופיעה בו שנת החידוש. הציטוט הנוסף משנת 1930 נועד לחזק את המשמעות של המילה משום ‏שבציטוט משנת 1928 לא ברור לחלוטין שהמילה תחמושת משמשת באותה המשמעות כמו היום.
          ‏2. שלונסקי מהיותו משורר ומתרגם חשוב אחראי בהחלט להפצה של מילים. זה מאפשר "לרשום" על שמו גם ‏מילים שאחרים חידשו ושהוא אחראי רק להפצתן ולקליטתן בציבור. הפצת מילים חדשות הוא תפקיד חשוב, ‏אבל אני לא בטוח שזאת המשמעות המקובלת של חידוש מילים.
          ‏3. הקביעה כי המילה מרדף מנוקדת בחיריק היא על פי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון. גם כאן אפשר ‏לשאול האם אדם שמחדש מילה קיימת בלי להכיר אותה נחשב למחדש המילה וזאת אולי שאלה מתודולוגית ‏לאטימולוגים. אין לי טענות לכנעני או לשלונסקי שאולי לא הכירו את המילה, אבל היום אנחנו כבר יודעים ‏יותר, ולכן הקביעה שהוא המחדש היא לכל הפחות כבר פחות נחרצת מאשר היתה אז.
          ‏4. אם אתה מעוניין במילים נוספות, הרי לך עוד אחת: מיון. במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון יש מופע ‏של המילה משנת 1919: "אין מקום למיון מדויק וגבולות ברורים" (ז'בוטינסקי, ספרים, 1919). ובמאגר ‏העיתונות ההיסטורית מופע משנת 1926: "מיון הסחורות" (דאר היום, 30.7.1926). האם לפי הספר שבידיך ‏שלונסקי חידש את המילה לפני 1919 או 1926?
          לטענה הכללית שאני צריך לרכוש את חיבוריו של כנעני או להגיע בימים אלה לספריה הסגורה עקב הקורונה ‏של האוניברסיטה כדי לכתוב כאן תגובות, אני יכול אולי לענות שאני לא מקבל תשלום על העבודה הזאת, ‏וניסיתי לסייע לך בדיוק המאמר. אני מתמחה במשך שנים רבים במילונאות עברית ובבחינת מקורות ‏היסטוריים, ותאמין לי שלא כתבתי את התגובה בקלות ראש. אילו רציתי לכתוב מאמר אקדמי המסתייג מספרי ‏חידושים כמו זה של כנעני הייתי עושה את זה כנראה בבמה אחרת.‏

          מחק
      19. קצת באיחור, אך בהנאה גדולה מוסיף משלי לשיחה המלומדה. תודה גדולה לבלכר, מאמר נפלא וידעני, ומוסיקלי. עוררת כאן שיחה מקיפה ומעמיקה וגם על כך התודה.
        ובכל זאת, הערה קטנה, אינני מסכים להנחה ששלונסקי נשכח. שמו מוכר, גם אם לא כך צעיר ידע לציין משיריו, ושיריו מוכרים ומושרים.
        ישר כוח ושוב תודה.

        השבמחק
      20. מורותי ורבותי, מכל מלמדי השכלתי וכאן זכיתי לעשרה קבין של חכמת לשון ומליצה מקולמוסם של רבים וכן שלמים.שלמי תודה ליהודה בלכר שחיקר תיקן איזן והוציא מתחת ידו חיבור שראוי לכבד בו משורר, יוצר ובעל מליצה כשלונסקי. מכל מקום, הקביעה כאילו אברהם שלונסקי הוא שחידש את המילה "תכול" היא תמוהה למדי הואיל ומילונו של אליעזר בן יהודה כבר מתעד אותה (ע"ע עמ' 7748 מהדורת טור סיני י-ם 1980). אמנם עם פטירתו של בן יהודה כבר היה שלונסקי עלם בן 22 אך דומה שעדין לא נתפרסם שמו בעולם כמחדש חידושי לשון. בן יהודה, שלא כדרכו, אינו מביא אסמכתא ברורה למקורה של מילה זו אלא גורס: "בעל צבע כחל בהיר, כצבע השמים, ... נוהג בדבור ובספרות העברית החדשה". אולי פורתא לא דקתי אך עדין יש להקשות: מתי באמת מופיעה מילה זו בכתובים אם מקורה נעלם מעיני הנץ של בן יהודה? האם ידוע פיתרונה של חידה זו למי מן הקוראים או שנאלץ להסתפק בתיק"ו?

        השבמחק
      21. אכן, גם המילה תכול אינה נראית כמו חידוש של שלונסקי. במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון אפשר למצוא ארבעה מקורות ובהם המילה תכול, הראשון שבהם משנת 1911 שבה שלונסקי היה בן 11:
        1. "נוף בהיר-שחק, טבול-חרסה, מרושתת-הרים ואפור צבעים תכולים דקים" (ברנר, מכאן ומכאן, 1911).
        2. "בראשו [של הפרח] היו ציצים גדולים, תכולים ומסורבלים. והתכלת אשר להם היתה כה בהירה וכה נוצצה" (גנסין, תרגום הצלב, 1913).
        3. "ר' פיטל וחתנו יוצאים יחדו לביהמ"ד. הוא באדרת סַמיט אדומה והחתן – בתכולה" (ש"א גוטמן (ש' בן ציון), הגט, 1918).
        4. "חליפות-האודם של השמים. כל הגוונים; גוונים מתחלפים: אָפור, תּכול, פיאולט [ויאולט]" (ברנר, שכול וכישלון, 1920).

        השבמחק
      22. איזה כיף שיש כזה טור נהדר. הוסף לכך את הפנינים הנדירות והנשכחות כמעט של למשל תרצה אתר בשיר אליפלט, ושלושת הגרציות המקסימות והמבוגרות, שקשה להאמין כמה קלילות הן בריקודן בביצוע השמח והצעיר של: דנ'לה אכול את הבננה'לה...מה עוד נשאר לבקש...

        השבמחק
      23. חוצפית המתורגמןיום ראשון, 24 מאי, 2020

        אמרת הלשון "אִם הָאָסוּר מֻתָּר, הַמֻּתָּר מְיֻתָּר" דומה לפתגם חב"די (שייתכן ששימש לו השראה), והוא מופיע בספרו הראשון של הרבי מלובביץ' (היום יום, כ"ה אדר שני):
        "החסיד ר' מרדכי האראדאקער סיפר: פתגם הראשון ששמעו מרבינו הזקן כשבאנו לליאזנא הי': וואס מען טאר ניט טאר מען ניט, און וואס מ'מעג דארף מען ניט [=האסור אסור והמותר מיותר]. - כשלש ארבע שנים עבדנו בזה עד שהבאנו אופן זה בעניני חיינו, ורק אז נכנסנו ליחידות לשאול דרך בעבודה".
        קטע זה הובא מתוך המכתב המופיע באגרות קודש של הרבי הריי"צ שניאורסון מלובביץ', חלק ד, עמ' עד.
        הפתגם בגרסתו זו משקף הלך רוח שונה לחלוטין מפתגמו של שלונסקי, כאן הוא משקף את ה'קדש עצמך במותר לך', והדברים עתיקים.

        השבמחק
        תשובות
        1. שלונסקי היה, ככל הידוע, קרוב משפחה של הלוככיצ'ר

          מחק
        2. אוי לטעות ההקלדה - הלובביצ'ר כמובן

          מחק

      הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
      לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
      מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
      תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
      תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.