יום רביעי, 13 במאי 2020

מעורב ירושלמי: סיסו את ירושלים, קורונה, רחביה, סמטאות בלק וג'ימי

א. כולל שומרי החומות

בשל מגפת קורונה התרוקן הכותל המערבי ממתפלליו הזמניים ופינה מקום למתפללים הקבועים: הסיסים.

עמיר בלבן, מנהל אגף טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, צילם סרטון קצר (שלוש דקות) ומקסים על סיס החומות. תשעים זוגות כאלה מקננים על אבני הכותל ובהר הבית והם מפגינים מטס מרהיב שבקלות יכול להחליף את המטס המסורתי של יום העצמאות. יותר יפה, יותר זול ויותר שוחר שלום.

אל תחמיצו.



תודה ליוסי לשם

ב. מסכות ורעשנים

קיר מודעות ירושלמי, ולא בפורים... פשקווילים – הדור הבא.

צילום: טובה הרצל

וכאן חכמת רחוב מפסגת זאב:

צילום: מנחם רוזנברג

וכך מקבל בית הספר על שם יאנוש קורצ'אק בגבעה הצרפתית את פני התלמידים שבאים בשעריו אחרי הפסקה ארוכה:

צילום: מנחם רוזנברג

ג. רחביה: חיוכה של ירושלים

ירושלמים ואוהבי ירושלים, אלה שגרו ברחביה פרק זמן בחייהם (כמוני למשל) ואלה שרק עברו וטיילו בה, ובמיוחד אלה שאוהבים להתגעגע ולבכות על 'ירושלים של פעם', זו שהייתה ואיננה. כולכם – בניכוי נבובי המוח שמשקצים את 'האליטות' של רחביה, שכביכול השתלטו על המדינה – תרוו נחת מהסרט התיעודי היפה והמרגש שביימו אלי אביר ועליזה אשד 'רחביה: חיוכה של ירושלים'.

הסרט מספר על תולדות השכונה המיוחדת הזו (ובתוכה מעונות עובדים א' וב'), שנוסדה בשנת 1924 כשכונת גנים מתוכננת (בניגוד לשכונות החצר שאפיינו את היישוב הישן), על מנהיגי היישוב והפקידים שגרו בה, על הפרופסורים ואנשי הרוח, על החיים המשותפים של יֶקים וסמך-טתים, על ההווי האנושי שנרקם בה, על הילדים ועל המבוגרים, על מה שהיה ועל מה שנותר.

בין המרואיינים: אליעזר יערי, האחים רוני ושמוליק שי, דן מרידור ואמו רעננה, רובי ריבלין, מיכה לוין, כרמי גילון, דוד קרויאנקר, עודד אלישר, אמנון בן תור, רות יעקובי, יורם בייט, מיה בר-הלל, ועוד רבים שהיו פעם ילדים...

נוסטלגי ועצוב. מומלץ. יש גם כותרות באנגלית.



ד. סמטת בלק

בשכונת תלפיות, בסימטת ברזילי פינת רחוב אפרתה, מתחבא השלט הזה. מצבה לכלב אהוב. אין מדובר כמובן בכלב החוצות בלק, מגיבורי תמול שלשום של ש"י עגנון, שנוצר בדמיונו של הסופר לא הרחק מכאן. פרקי בלק החלו להתפרסם כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת, אז אולי מדובר כאן בנין-נינו...

צילום: שייקה מגן


בעליו של בלק החדש, שבלי ספק התאבלו עליו, קיבלו מן הסתם השראה מסמטת ג'ימי הוותיקה יותר, שנמצאת במושבה הגרמנית (בין הרחובות מסריק ודידס).

צילום: יוחנן פלוטקין

9 תגובות:

  1. לפרק ג' רחביה. ההנצחה של תושבי רחביה ברחובותיה, פרט לאוסישקין, שדרש שהרחוב (אוסישקין) יקרא על שמו, באה לידי ביטוי עד כמה שאני יודע, בקריאת ככר על שם פרופסור בנימין אקצין. הככר היא בצומת הרחובות עובדיה מברטנורה+ארלוזורוב+ברנר. הככר בפינה המזרחית של מעונות עובדים. פרופ' אקצין גר בפינה המערבית של השכונה, ברחוב ברטנורה.

    השבמחק
  2. תודה רבה לדוד על כל התענוגות הצפונים בגליון הנוכחי. תודה מיוחדת לעמיר בלבן, הזכור לטובה מאז ימי קרית-יובל; וליוצרי הסרט על רחביה, המעלה ימים רחוקים ברוח נעימה ובאיזון נכון. ברכות ויישר-כוח!

    השבמחק
  3. בפינת רח קרן קיימת ואבן עזרא היה בית מרקחת וקרוב אליו ביתו הרב הרצוג שהיה כמבצר לתץבונה ולתפילה . לידו היה בית מרפא לחולות נפש שומרות מצווה שממנו בקעו צעקות יום ולילה. מול היה מין מבנה קטנטן לאגודת הארכיטקטים ולידו בית של הערבי שהיה בא לקחת את שכר הדירה ממחנך גדול, סוחר גדול, ציירת וממשפחתי. הפינה הזאת ברחביה מסמלת בעיני את המתח הגדול שהיה בשכונה . הסרט היפהפה על רחביה העניק לשכונה משהו חותם ועצוב . עתה כשהרכיבו כיפות בטון ועושר מעל הבתים והשכונה יותר עשירה ופחות בעלת סמכות תרבותית נקווה שתמצא לה יורשים בשכונות אחרות של העיר בהם נולדים וצומחים בענווה הרחביות של מחר.

    מוקי צור עין גב

    השבמחק
  4. ואולי מישהו מכל אלה המתרפקים בגעגועים על רחביה של פעם, יקום ויסייע למניעת הריסתו של הבית הראשון בשכונה? עיריית ירושלים אישרה את הריסתו של בית ילין, שנשתמר להפליא מבחוץ ומבפנים, ואין פוצה פה ומצפצף!

    השבמחק
  5. למרות ההזדהות עם זעקת החרפה של שינוי פניה ההיסטוריים של רחביה, זה לא מדויק. בית ילין לא ייהרס, אלא על מעל חזיתו שתשומר תתווספנה חמש קומות ובריכה.

    השבמחק
  6. שאפו על המדור. נהגתי לבלות קייצים רבים בסוף שנות החמישים ברחביה, בווילה של משפחת תווינה - קרובי משפחה אמידים, מעולי עיראק - ברחוב אברבנאל 15, שנמכרה והפכה, על גינתה הקסומה לשש דירות "יוקרה". הקייצים שלי נעו בין הבית הרחב הזה לבין דירת העולים הדחוסה של דוד אחר, בשכונת קטמון ה'

    השבמחק
  7. עלי כהן, קופנהגן16 במאי 2020 בשעה 16:22

    אני לא הייתי הייקה הרגיל של בני שכונת רחביה. אני ואחיותי התגוררנו בנחלת אחים במרחק של 10 דקות ‏הליכה בעמק השומם שנקרא "עמק המצלבה. לעומת ילדי רחביה - עם פרוץ המצור על ירושלים במלחמת השיחרור יכלו ילדי ‏נחלת אחים לא רק לאסוף רסיסים של מרגמה אבל גם לעקוב אחרי מטוסים ממריאים ונוחתים במקום שבו ‏היה מינחת מר"מ (מינחת מצלבה-רחביה). הדור של היום קורא לאיזור הזה "גן סאקר", לרחובות של רחביה ‏ניתנו שמות גאוני ספרד ומשורריה אבל היו גם שמות יוצאי דופן כמו "אוסישקין" או "הקרן הקיימת". נושא שמות רחובות ברחביה העלו כמעט תמיד חיוך של שפתי הילדים מאותם ימים רחוקים..‏.
    ‏ רחביה היתה באותם ימים אריסטוקרטים שייכת לאליטה . אבי ז"ל היה במקצועו נגר שהעלה את המיטב ‏מבין ידיו. בזכותו היתה לי דריסת רגל בבית חנה רופין ששכן בקרן ברחובות אוסישקין ורמב"ן. זכיתי כילד ‏להיות במחיצת חנה (האמא של כרמלה ורעייתו של הרמטכל יגאל ידין)..לאבי היתה הזכות להתקין ארון ‏מוסווה לאכסון מסמכים (והימים ימי פרוץ מלחמת השיחרור). כדאי למעוניינים לקרוא בתולדות שכונת ‏רחביה בספרו של אמנון רמון - "ודוקטור מול דוקטור גר"‏

    השבמחק
  8. הכלב ג'ימי היה כלב של משפחת גדעון ויעל הרמל שגרו ברחוב יאן סמאטס פינת דידס במושבה הגרמנית. הכרתי את הכלב, היה שווה כל מילה שנכתבה עליו.

    השבמחק
  9. "והם מפגינים מטס מרהיב שבקלות יכול להחליף את המטס המסורתי של יום העצמאות. יותר יפה, יותר זול ויותר שוחר שלום." אבל המפגן הצדקני והצפוי שלך הוא "הנכון" מכולם: העיקר שיש לך מקום לשרבב את המטס של צה"ל עם חירחור מלחמה. מה לא עושים כדי שבברנז'ה יריעו למצפונו של הטהרן הצקצקן איש המוסר שללא משוא פנים שוב חושף את ה"צבא המסוכן" בהפגנת כוח מיותרת...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.