tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post7650265829722538424..comments2024-03-29T18:14:30.852+03:00Comments on עונג שבת (עונ"ש): ברוך הבא: חזרה למִקְוֵה ישראל דוד אסףhttp://www.blogger.com/profile/17775230024160138445noreply@blogger.comBlogger4125tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-3703866819268318592013-02-01T11:40:40.110+02:002013-02-01T11:40:40.110+02:00נהניתי לקרוא את הרשימה המרגשת, וחסר לי בה רק תיאור...נהניתי לקרוא את הרשימה המרגשת, וחסר לי בה רק תיאור אלון השעם המהודר המתנוסס לתפארה בחורש, בפינה הצפון מערבית של 'מקווה', שם הגענו פעמיים לאחרונה למסיבות יום העצמאות של ותיקי פלמ"ח, בהנחייתו של וותיק הסיירים, הפרופ. מנשקה הראל. <br />אישית, הגעתי ל'מקווה', כתלמיד מחזור ה.ו.ז, בשלהי שנת 1942, יחד עם אבי נחום ז"ל, ולארוחת צהריים חגיגית הוגש לנו נזיד שעועית שלא ראיתי מעודי. הנזיד היה מלא במעין תולעים קטנים, אבל אכלתי בנימוס מפני שאבי התלהב מהמרק הטוב לדבריו. מאוחר יותר הבינותי שלא היו אלה תולעים, אלא נבטים שהתפתחו מהשעועית המתקדמת. אחרי כחצי שנה סוערת, זימן אותי אליו מר אליהו קראזה, מנהל 'מקווה' האגדי, ובסבר פנים קודר הודיע על החלטתו ל'סלק' אותי מפני שנמסר לו שנראיתי בשבת חותר בסירה על נהר הירקון. אינני דתי, הוא אמר, אך "תלמיד 'מקווה' לא יחלל שבת"! מה גם שהשתייכתי למחזור הוז של בני עקיבא. הכחשתי והתחננתי למחילה, מחשש לפגיעה בכבוד אבי שהיה דתי, אך קרואזה לא התחשב במצוקתי ולא נעתר.<br />מאוחר יותר הגעתי רבות ל'מקווה' לתקופות אימונים בנשק במסגרת חי"ש תל אביב, ותמיד זכרתי בלב דואב את חברי למחזור הוז, שבהמשך עלו להתיישבות בגוש עציון, ורובם נפלו שם בקרבות הדמים בחורף תש"ח.<br /> ברוך תירושnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-76091109517759451262013-02-01T10:08:44.951+02:002013-02-01T10:08:44.951+02:00אכן פנינה בלב הכרך.
חבל רק שלא מלאה את מישאלתו של...אכן פנינה בלב הכרך.<br /><br />חבל רק שלא מלאה את מישאלתו של קרל נטר<br /><br />"שלוש שנים קודם, בשנת 1867, בקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לידי שיפור במצבם הכלכלי אלה על ידי הכשרת לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים, הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים". משה סמילנסקי מספר כי "כל הקהל געה בבכי לשמע דבריו. כאשר יצא מבית הכנסת לחצו את ידו ויבכו על צווארו. יום גדול היה היום ההוא ליהודי ירושלים. ואכן, הוא הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפאריז להקים את בית הספר החקלאי.<br /> <br />מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתישבות חקלאית. הוא לא נטה להאמין כי הדור הישן יצליח בעבודה חקלאית. ההתחלה היתה קשה. מצרפת הגיע אגרונום מומחה ומנהל ושמו נֵיגו. בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר יילמדו בו חינם ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בשכר. ההתחלה לא צלחה: "לא מנהל מתאים לתפקידן, לא תלמידים הגונים ולא מורים מוכשרים". הוא עשה ניסיון נוסף: הוא קבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותם לאיכרים יהודים. את האדמות הוא קבל אך לא היה לו למי להציע אותם.<br /><br />מתוך דף שכתבתי לכבוד בית הספר החקלאי <br />http://he.danielventura.wikia.com/wiki/Mikve_Israel<br /><br /><br /> דניאל ונטורהhttps://www.blogger.com/profile/11077060989231045239noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-8197827554754976752013-01-28T05:57:21.208+02:002013-01-28T05:57:21.208+02:00תודה עבור היופי! תודה עבור היופי! אורליnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-66776996097863136152013-01-27T17:01:14.396+02:002013-01-27T17:01:14.396+02:00תמונות מרהיבותתמונות מרהיבותנוטריקוןhttps://www.blogger.com/profile/14491583162308815974noreply@blogger.com