כמה דולרים שווה דולר?

מאז שנת 1986 חילק הרבי מליובאוויץ' אלפי דולרים לצדקה, אבל רק הפראיירים נתנו אותם לצדקה. רוב המקבלים, כנראה, שמרו עליהם בבית כמזכרת וכסגולה למשהו (הרבי אמר שצריך לתת את הדולרים או את תמורתם לצדקה). בדיעבד מתברר שזו היתה גם השקעה לא רעה.

באתר המכירות הפומביות eBay אפשר לרכוש דולרים שבורכו על ידי הרבי מליובאוויץ.

כל השטרות אותנטיים ומתוארכים. 
והמחיר? רק 126 דולר!

מתנה נפלאה לחגים. והמשלוח – חינם!

כדאי לציין שזהו ממש מחיר מבצע. לפני שלוש שנים מכרו 'משיחיסטים' דולר אחד במחיר מופקע של 4,000 ₪

ואם במקרה קיבלתם פעם דולרים מהרבי יש סיכוי טוב שגם תוכלו לאתר את עצמכם בארכיון התמונות הענק של חב"ד, כ-30,000 תמונות ממוינות לפי שם ולפי תאריך ועוד קטגוריות מתקדמות:

http://www.chabad.org/therebbe/mymoment/default_cdo/jewish/My-Moment.htm

בימי מלחמת העולם סאטמאר-ליובאוויץ' הופצו בחוצות ויליאמסבורג התמונות האלה, שבהן נותן הרבי דולרים לנשים. את התמונות הללו לא תמצאו בין אלפי התמונות שבארכיון חב"ד...

שירים עבריים במבטא רוסי

אוהבים שירים רוסיים בעברית? הנה שירים עבריים במבטא רוסי.

'מקהלת מיכאל טורצקי' (Хор Турецкого), שנוסדה ב-1989 כמקהלת הגברים של בית הכנסת המרכזי במוסקבה, כבר מזמן נשאה כנפיים והפכה לחבורת זמר מצליחה וידועה ברוסיה.

הנה כמה דקות ממופע מלהיב שלהם, שכולל את 'הבאנו שלום עליכם', 'אני מאמין' (משיח, משיח, אי-י-י-יא-ייי), ו'עושה שלום במרומיו' – התקרה עפה לשמים מרוב התלהבות.

הקונצרט, שבא לציין עשרים שנים לייסוד המקהלה, התקיים בארמון הכנסים שנמצא בקרמלין.

(תודה לאמי פרי ולמתיה קם)

שעשועון לעת מצוא: דיון בקומדיה האלוהית של דנטה

Discussing the Divine Comedy with Dante הוא ציור ענק שנעשה בשנת 2006 בידי שלושה ציירים סינים ושמם Dai Dudu, Li Tiezi, and Zhang An.

הציור כולל עשרות דמויות חשובות יותר או פחות בהיסטוריה של העולם (וגם מבנים ובעלי חיים).

על כל פנים, לכולם יש ערכים בוויקיפדיה...

Discussing the Divine Comedy with Dante

מעבר עם העכבר ליד הדמות יחשוף את שמה, ולחיצה תעביר את הסייר אל הערך הרלוונטי בוויקיפדיה.

דרכים שונות להתבונן על החיים

החיים, יש אומרים, מסתכמים בארבעה בקבוקים:

לעזעאזל, אני כבר בשלישי...


ואפשר להתבונן על החיים גם דרך מברשות השיניים:

איזה מזל, גם כאן אני עדיין בכוס השלישית...


ואפשר גם להתבונן על האבולוציה הפרטית שלנו לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות:

(תודה לנעם נדב, יחזקאל חובב ואביעד סטולמן)


רוני באר-מרקס שלחה לי את הזווית הזאת על האבולוציה והחיים:

למה הדתיים יותר שמנים?

האם באמת אנשים דתיים יותר שמנים מחילוניים?

תחושת הבטן הזאת (אם מותר להשתמש בדימוי זה) מקבלת עתה אישוש מדעי - הדתיים (יהודים, נוצרים, מוסלמים, הינדים ובעיקר פגאנים) שמנים יותר.

חוקרים באוניברסיטת נורת'ווסטרן שערכו מחקר על השמנת יתר מצאו כי צעירים הנוהגים להשתתף בטקסים דתיים - בכנסיות, בתי כנסת ושאר אתרי קודש - נוטים להשמנת יתר בגיל הביניים מאשר אלה שאינם דתיים.

אבל למה?

גם החוקרים אינם מציעים תשובה. הם מסתפקים בעובדות (הדתיים שמנים יותר) ומציעים למוסדות הדת לפתח תוכניות גמילה והרזיה.

 ובמילים אחרות: הפסיקו לאכול קוגל או צ'ולנט בקידוש של שבת (שכן בינינו, מלחם הקודש שטועמים  בכנסיות קשה מאוד להשמין)!

(תודה לגרשון בקון)

מסכת עירובין

The Thin Jew Line: העירוב של ווסט-המפטון ביץ'

בעיירה ווסט-המפטון ביץ' (Westhampton Beach) שבמדינת ניו יורק החליטו כמה יהודים להתקין עירוב על מנת שיוכלו לטלטל בשבת. הדבר הזה הרגיז מאוד יהודים אחרים באותה עיירה והשמחה רבה.

הקומיקאי וויאט סינק (Wyatt Cenac), משתתף קבוע בתכנית הטלוויזיה דיילי-שואו של ג'ון סטיוארט, הכין כתבה מצחיקה מאוד ששודרה השבוע.

The Daily Show - The Thin Jew Line
Tags: Daily Show Full Episodes,Political Humor & Satire Blog,The Daily Show on Facebook

(תודה לפרופ' גרשון בקון ולאביעד סטולמן)

הבלשן ד"ר חיים כהן הפנה את תשומת לבי לסיפור משעשע של ש"י עגנון והנה הוא לפניכם:

אנשי ק"ק קניגסברג ביקשו לעשות עירוב. לא מצאו תיקון אלא אם כן ימתחו חוט מחומת המבצר של חיל הצבא, אלא שהיה הדבר קשה ביותר, שבידוע, שכל מקום שנתון בידי הצבא אין כל אדם רשאי להתקרב לשם, כל שכן מבצר זה שהוא קרוב לספר. 

נתנה הקהלה עיניה בחמי ר' שמשון מרכס זכר צדיק לברכה, החשוב שבקהלה, שהוא יבקש רשות משר המבצר לקשור חוט בחומות המבצר, שהיה חמי מקובל אף על שרי האומות. הלך חמי אצל שר המבצר לבקש רשות לקשור חוט בחומת המבצר. 

שאל אותו השר, למה זה אתם מבקשים למתוח חוט בכתלי המבצר? הסביר לו חמי תורת עירוב. אמר השר אם כח דמיונכם גדול כל כך עד שאתם יכולים לדמות שחוט שקשרוהו בכותל או בכלונס מבטל ריחוק מקומות הוסיפו קצת על מידת דמיונכם, שאפילו בלא חוט כל המקומות כמקום אחד הם.

(ש"י עגנון, תכריך של סיפורים, שוקן, תשמ"ה, עמ' 175-174)

הגהות וזוטות: פלדמן ושפחתו, וזהירות קברי צדיקים לפניך

א. מה שלא ראתה שפחה על הים...

(תודה ליהושע מונדשיין וליצחק שטרן)

ב. זהירות! צדיקים לפניך

את התמונה הזו צילם רפי מן בגליל בשנת 1999, אבל היא עדיין אקטואלית

גלגולו של ניגון: 'ציפור קטנה' עפה 'בערבות הנגב' ושרה 'נשמת כל חי' בניגון מזרחי

השפעת המוסיקה הרוסית על הניגון החרדי

'בערבות הנגב' הוא מן השירים היפים והידועים של דור תש"ח, הוא גם העניק את שמו להצגה ידועה שחיבר יגאל מוסינזון, שהועלתה ב-1949 בתיאטרון 'הבימה' ועוררה פולמוס רב.

ברבות הימים נתפס השיר בקרב בני הנוער בישראל (בני גילי למשל) כמיושן ואיך לומר... קצת מונוטוני וטרחני. אך גלגוליו של שיר זה מפתיעים ובלתי משעממים.

א. המקור ברוסית

מקורו של השיר כמובן ברוסיה, שם נקרא השיר 'בקרחת היער' (На опушке леса). הוא חובר בשנת 1943 בידי פיוטר מאמאיצ'וק (P. Mamaychuk) והולחן על ידי ליאוניד שוכין (L. Shokhin). הוא מספר על פרטיזן פצוע הגוסס למוות בקצה היער.

אלה מילותיו בתרגום לעברית (שם המתרגם אינו ידוע):

שָׁם הַרְחֵק בַּיַּעַר אַלּוֹן עַתִּיק נִצָּב
עַל יָדוֹ בַּדֶּשֶׁא הַפַּרְטִיזָן שָׁכַב.
הוּא שָׁכַב בְּלִי נוֹעַ, שׁוּר הִנֵּה נִרְדַּם
תַּלְתַּלֵּי זָהָב לוֹ, רוּחַ יְפַזְּרָם.

עַל יָדוֹ עוֹמֶדֶת אִמָּא שַׁכּוּלָה,
תּוֹךְ כְּאֵב וָדֶמַע לוֹחֶשֶׁת אֻמְלָלָה:
"אוֹתְךָ אֲנִי גִּדַּלְתִּי, שָׁמַרְתִּי מִכָּל רַע
אַךְ כַּדּוּר רוֹצֵחַ הִנֵּה בְּךָ פָּגַע"!

למרבית ההפתעה אין בנמצא אף לא ביצוע אחד של השיר ברוסית.

כך כתב לי צבי (גרימי) גלעד:

אין מחלוקת על כך שמקורו של השיר הוא רוסי. יש מלים ברוסית והשיר תורגם מרוסית לעברית ויידיש. אך ראה זה פלא; בתחילת מלחמת העולם (1941 עבורם), התגייסו כל תמלילן ומלחין לכתוב שירים פטריוטיים. כאן יש לנו שיר פטריוטי מן המוכן. אף על פי כן, איש עוד לא מצא הקלטה רוסית של השיר.

למשך זמן קצר, הופיע ב'סובמיוזיק', האתר הענק של המוסיקה הסובייטית, ביצוע ברוסית מפי רומן אוסטרובר. מסתבר שזה בצוע שהוקלט בארץ... [תוספת מפי גיא גורביץ: השם הוא איליה אוסטרובר ז"ל, נגן רחוב בכפר סבא. הדיסק הופק על ידי גורביץ בסטודיו פרטי בכפר סבא].

האזנתי למאות שעות שידור של 'הרדיו הישן' – תחנה שמשדרת 24 שעות שירים מהתקופה ההיא. נאדא. יש שמועה שהשיר נכלל בסרט על מקהלת הצבא האדום שנעשה לפני המלחמה. ייתכן. המון סרטים ישנים מועלים לאינטרנט. סרט כזה עוד לא עלה.

לסיכום: לפי שעה אין עדות שהשיר הושמע בכלל בברית המועצות.

ענין אחר: מצאתי הקלטה של השיר מפי 'זמרי כפר'. במסגרת מפעלים של שימור הפולקלור הישן אוספים את זקני הכפר (בעיקר זקנותיו) ומקליטים אותם שרים שירי עם. רק מעטים מהשירים מתאימים ל'צריכת המונים' כמו שהם. בהקלטה המצורפת הם שרים רק שני בתים, והמנגינה היא לא בדיוק כמו זו שאנו מכירים.

אני מניח שהשיר המקורי לא נכתב בידי מאמאיצ'וק ושוכין אלא היה שיר-עם מימים ימימה (ה'פרטיזן' אינו המצאה של מלחמת העולם השנייה והוא מוכר ברוסיה מאות שנים), מאמאיצ'וק ושוכין רק התאימו את השיר ל'צריכת המונים'. ומכאן ניתן גם להניח כי האוקראינים (ראו בהמשך על הגרסה האוקראינית) לא אימצו את המלים של מאמאיצ'וק (שם אוקראיני!) וגם לא את המנגינה של שוכין, אלא הסתמכו על שיר העם הישן. שירי עם רבים נדדו בין רוסיה לאוקראינה והיו למעשה שירים משותפים, בשינויים המתבקשים.

ב. התרגום ליידיש

ב-1944 בערך תרגם שמריהו (שמערקע) קצ'רגינסקי (1954-1908), אז בווילנה, את השיר מרוסית ליידיש בשם 'דאָרט ביַים ברעג פֿוּן וועלדל' (שם בקצה היער).

כאן אפשר לשמוע את תיאודור ביקל שר ביידיש את הגרסה ביידיש:

קצ'רגינסקי היה עיתונאי, משורר וסופר – בימי המלחמה היה גם פרטיזן – שהקדיש את חייו להנצחת השואה (הוא תרגם מפולנית ליידיש את השיר המפורסם 'פונאר'). ב-1950 היגר לארגנטינה וארבע שנים מאוחר יותר מצא שם את מותו בתאונת מטוס. מפעלו החשוב הוא הספר  'לידער פון די געטאס און לאגערן' (שירים מהגיטאות ומן המחנות)  - אנתולוגיה של שירים שחוברו והושרו בתקופת השואה. הספר פורסם בניו-יורק בשנת 1948 בעריכת המשורר ה' ליוויק. 

קצ'רגינסקי היה קומוניסט ואנטי-ציוני, ובמאמר פולמוסי שפרסם אלישע פורת לפני כמה חודשים הוא בא עמו חשבון על רקע זה.

שמרקה קצ'רגינסקי (ארכיון בית לוחמי הגטאות)

על גלגולי השירים (כולל המילים ברוסית וביידיש) אפשר לקרוא, כרגיל, באתר המצוין זמרשת. לפני כמה שנים כתב אליהו הכהן על שיר זה (דבריו מובאים למטה) וגם חוקרת המוסיקה טלילה אלירם פרסמה מאמר מפורט על גלגולי השיר – 'הפרטיזן שנפל בערבות הנגב' והוא זמין לקריאה באינטרנט. בכל המקורות הללו לא נזכר העיבוד החרדי שיובא בהמשך.

ג. בערבות הנגב

את הנוסח העברי המוכר של 'בערבות הנגב' חיבר רפאל קלצ'קין (1987-1904) – שחקן תיאטרון וקולנוע (הוא היה השדכן בסרט 'שני קוני למל') וגם פזמונאי (הוא כתב את המילים של 'האמיני יום יבוא').

קלצ'קין היה שחקן אהוב ונהדר, שגם ידע לזמר ולרקוד. הנה לזכרו קליפ מקסים מ-1984 ובו הוא שר יחד עם שמואל רודנסקי – חברו עוד מימי 'המטאטא' – את שירם הנשכח והיפה של יעקב אורלנד ושמואל פרשקו 'את ארץ שלי' (שימו לב שרודנסקי נזקק לנייר שיזכיר לו את המילים, ואילו קלצ'קין זוכר הכול בעל פה).

נחזור לערבות הנגב.

את המילים כתב קלצ'קין ב-1948 – הוא העביר את השיר מקרחת היער הרוסית אל ערבות הנגב, ואת הפרטיזן הפך ל'איש מגן' (באתר 'זמרשת' הובאו גרסאות שונות על השאלה לזכר איזה חייל שנפל במלחמת העצמאות נכתב השיר).

חברו של קלצ'קין, מנשה בהרב (שהלחין את 'האמיני יום יבוא'), עיבד את המנגינה והשיר נמסר לידי יפה ירקוני, חברת ה'חישטרון', שמכאן ואילך זוהתה עם השיר. כאן אפשר לשמוע אותה שרה.

בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב מִתְנוֹצֵץ הַטַּל,

בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב אִישׁ מָגֵן נָפַל,
לֹא נָשַׁם הַנַּעַר וְנָדַם הַלֵּב,
אֶת בְּלוֹרִית הַשַּׂעַר רוּחַ תְּלַטֵּף.

הֲלוּמַת עַצֶּבֶת וְיָגוֹן נוֹרָא,
אֵם זְקֵנָה נִצֶּבֶת וְנוֹשֵׂאת דְּבָרָהּ,
הַדִּמְעָה נִגֶּרֶת מֵעֵינֵי אִמְּךָ,
בָּא כַּדּוּר עוֹפֶרֶת וַיְפַלַּח לִבְּךָ.

אֶת בְּכוֹרִי שָׁכַלְתִּי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם,
וְאוֹתְךָ גִּדַּלְתִּי לְמָגֵן הָעָם.
הֵם לֹא יִשְׁבְּרוּנוּ בְּיַתְמוּת וּשְׁכוֹל,
הֵם לֹא יַעַקְרוּנוּ, בְּנִי, לַמְרוֹת הַכֹּל.

אָז צָעַד קָדִימָה נַעַר גְּבַהּ-קוֹמָה,
וְיֹאמַר לָהּ: " אִמָּא, אַל לָךְ בְּדִמְעָה!
בַּחוּרֵינוּ, אִמָּא, בִּימֵי פְּקֻדָּה,
מוּל שׂוֹנְאֵינוּ, אִמָּא, כְּחוֹמַת פְּלָדָה.

מוּל שׁוֹדֵד וּמֶלֶךְ צְמֵא-דָּמִים עוֹיֵן,
תְּנִינִי וְאֶהְיֶה לָךְ אָנֹכִי לְבֵן".
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב הוּא לָחַץ יָדָהּ,
אִם תִּרְצוּ, חֶבְרַיָּה, אֵין זוֹ אַגָּדָה!

כאן אפשר לשמוע את יפה ירקוני בביצוע מאוחר יחד עם יהורם גאון:

ד. הפרק החרדי

(ותודה כרגיל ליהושע מונדשיין)

שירנו נקלט גם בעולם החרדי ושם הקנו לו לבוש חדש לחלוטין, אך באנגלית. הוא הושר בעיקר על ידי ילדים במחנות הקיץ ('קעמפּ') של נוער חסידי חב"ד בקנדה. השיר קרוי 'ציפור קטנה' (דימוי כביכול לעם ישראל הנמצא בגלות) והוא מובא כאן בביצוע 'מקהלת צליל וזמר', חבורת זמר ידועה בעולם החסידי.

הנה מילותיו של שיר זה, שהוא בנאלי וחסר השראה באופן מביך:

The little bird is calling
It wishes to return
The little bird is wounded
It cannot fly but yearn
It’s captured by the vultures
Crying bitterly
Oh, to see my nest again
Oh, to be redeemed

The little bird of silver
So delicate and rare
Still chirps amongst the vultures
Outshining all that’s there
How long, how long it suffers
How long will it be
When will come the eagle
And set the little bird free

The little bird is Yisroel
The vultures are our foes
The painful wound is Golus
Which we all feel and know
The nest is Yerushalayim
Where we yearn to be once more
The eagle is the Moshiach
Whom we are waiting for

ובכן, הציפור הקטנה והפצועה המבקשת לשוב לקינה היא עם ישראל (Yisroel), אך אין היא יכולה שכן היא שבויה בידי מבקשי רעתה. הכאבים הם כאבי הגלות, הקן הוא ירושלים, והנשר האמור להוציא את הציפור הקטנה לחופשי הוא המשיח  ((The eagle is the Moshiach...

השיר, כפי שיתברר להלן, לא נולד בחיק חב"ד, אך הושר בקרבם. כפי שאפשר לראות מן המעטפת המצולמת למעלה השיר גם העניק לדיסק את שמו. הדיסק הוא משנת 2004, אבל תקליט היה כנראה כבר בשנות השמונים.

אז מי חיבר את הגרסה החרדית ומתי? יהושע מונדשיין שוחח לאחרונה עם אברהם רוזנברג, המנהל והמנצח מקהלת 'צליל וזמר'. לדבריו התקליט יצא לראשונה בערך שנת 1985. הוא מכיר את השיר ממחנות הקיץ של חב"ד במונטריאול אך אינו יודע מי חיבר את המלים. על אף שהוא מכיר את 'בערבות הנגב' הוא הופתע לשמוע שבמקורו זהו שיר רוסי.

מתברר כי המילים לשיר זה אינן קשורות כלל לחב"ד. גרסה זו מיוחסת לאשה ושמה מלכה שטיינברג-זקס (Malka Steinberg Saks), שחיברה את המילים כבר בשנת ב-1947 במחנה של תנועת הבנות החרדית 'בית יעקב' בארה"ב. מחנות אלה נוסדו ונוהלו על ידי הרב אברהם נויהאוז. על פי הנאמר כאן (מעודכן מלפני שנתיים) מלכה היתה אז בת 15. היום היא חיה בפריס והיא כבת שמונים.

ברשת יש כמה ביצועים של השיר, הנה כמה מהם:

ביצוע של זמר נשמה ופסנתרן ושמו שה-רון קושניר (Sh-Rone Kushnir):

הדעת נותנת שהגרסה הארץ-ישראלית של 'בערבות הנגב', או זו שביידיש, היא שהגיעה למחנה הבנות באמריקה והיא שהשפיעה על הנערה מלכה שטיינברג.

ועוד הסתעפות חרדית: באגף הקוריוזים של יו-טיוב מצאתי פלוני ושמו רבי אהרן שם טוב מנסה את כוחו ושר את 'נשמת כל חי' בניגון בערבות הנגב. מספר הצפיות נכון להיום (40, מתוכם אני עצמי לחצתי לפחות 10 פעמים) מעיד בעליל על כישרונו המוזיקלי המוגבל.

ה. שיר הפרטיזן בזמר המזרחי

מתברר כי הלחן של 'בערבות הנגב' טומן בחובו אפשרויות רבות נוספות. חובבי הזמר המזרחי ישמחו לגלות כי זהר ארגוב ('המלך'), חידש בזמנו את 'שיר הפרטיזן' או 'שם הרחק ביער' – הנה הביצוע של זהבה בן (בכיתוב שמתחת למסך אפשר למצוא את מילות השיר).

והנה 'שיר הפרטיזן' של זהר ארגוב (תודה לעמוס נוי)

ואכן, לפני כשלוש שנים כתב אליהו הכהן על השיר הזה (חדשות בן-עזר, 215):

השיר "בערבות הנגב" נכתב בעצם ימי מלחמת תש"ח ולא להצגה של יגאל מוסינזון בשם זה שהוצגה ב"הבימה" בשנת 1949. הוא נכתב בעקבות שיר רוסי על פרטיזן שנפל בקרב. המנגינה היא רוסית וגם המילים שחוברו על ידי רפאל קלצ'קין אינן אלא עיבוד מתורגם של "שיר הפרטיזן" הרוסי, בשינויי נוסח אחדים, שביקשו להקנות לו זיקה ציונית ("אם תרצו, חבריה, אין זו אגדה") וארץ ישראלית (העברת העלילה לנגב).

לפני שנרתם קלצ'קין לעניין, הושר בארץ בשנות מלחמת העולם השנייה "שיר הפרטיזן" המקורי גם ברוסית וגם בתרגום לעברית שהיה נאמן יותר למקור מזה של קלצ'קין. הוא פתח במילים: "שם הרחק ביער אלון עתיק ניצב" והושר ממש באותו לחן רוסי של "בערבות הנגב" שבא בעקבותיו. כזכור נשטפה הארץ באותן שנים במבול של שירים רוסיים, חלקם מהווי המלחמה (כגון "את חכי לי ואחזור" שזכה לנוסחים אחדים בעברית) וחלקם בהשפעת סרטים רוסיים שהוקרנו בארץ. מכאן תבין כי "בערבות הנגב" ו"שיר הפרטיזן" הם תרגומים/עיבודים שונים של שיר אחד. התרגום העברי הראשון של "שיר הפרטיזן" דעך במשך השנים עד שצץ מחדש בשנות השישים בנוסח ממוזרח, כאשר הושר בפי אחדים מאנשי "חבורת הכרם" הנודעת בליווי המאניירות הסלסוליות המאוואליות שנועדו להרחיק אותו מן המקור הרוסי ולהקנות לו ניחוח מזרחי. חדי אוזן לא התקשו להבחין בדמיון שלו לשיר "בערבות הנגב". תהליך דומה עבר הלחן החסידי של "מעפולה באנו הנה יחד" כשהתמזרח בפי חבורת הכרם.

בין הזמרים ששרו את "שיר הפרטיזן" היו דקלון, זוהר ארגוב ואביהו מדינה, אלא שלמרבה הפלא, בנוסח המזרחי נצמד לזנבו של "שיר הפרטיזן" בית אחד ופזמון מתוך שיר אחר, שיר שיכורים רוסי נודע שגם הוא הושר בארץ לפני הקמת המדינה, אך אין לו כל קשר לפרטיזנים. אני מביא בזה את "שיר השיכור" כפי שהושר בארץ בתקופת היישוב. כמו ב"שיר הפרטיזן" גם בשיר זה טרם הוברר שם מתרגמו. הבית השני הוא הבית שמשום מה הוצמד ל"שיר הפרטיזן":

שיר השיכור

היה הייתי איש תם וצנוע

על כל העולם אהוב וידוע                                                     

ועתה חיי, מרים וקשים

חיי שיכור מרופשים

מי פילל ומי מילל

שכזאת יקרני לעזאזל.

היה הייתה לי אישה אשת חיל

ברחה ממני בדמי הליל

לקחה איתה את בני הקטן

את בני מחמדי, יהונתן

מי פילל...

ילדי הרחוב רצים אחריי

קוראים לי שיכור, ממררים את חיי,                                       

אך למה מדוע ישנאוני אחיי

בגללך הבקבוק כל זאת, בחיי.                                               

מי פילל...

ו. הגרסה האוקראינית: 'שם למרגלות המצודה בלבוב'



בתגובות למטה העיר גרימי גלעד כי לשיר זה יש גם גרסה אוקראינית. אני מעלה את תגובתו לתוך הרשומה:

מלבד לארץ, התגלגל השיר גם לאוקראינה. שמו שם הוא 'שם למרגלות מבצר לבוב'  TAM PID  LVIVSKI ZAMKOM

השיר מתייחס לתקופה 1920-1917 עת לחמו האוקראינים ברוסים בניסיון להשיג עצמאות. תוכן השיר דומה ובסופו בתים אנטי-רוסיים חריפים.

שם למרגלות מצודת לבוב

שם ליד המצודה של לבוב אלון עתיק עמד.
ותחת האלון הזה פרטיזאן שכב.
הוא שוכב ולא נושם, ככה כאילו ישן.
הרוח מרשרשת בשערו הזהוב.

ולידו אמא'לה עומדת.
שופכת דמעות, ובשקט אומרת:
בני שלי, בן, ילד שלי –
לא היו הורגים אותך,, לולא היתה המלחמה.

אתם הייתם לי חמישה בנים,
אתה היית הכי צעיר, בן שלי, אנדריי.
היית עוד ילד קטן כשאביך נפל בקרב,
הוא עבור אוקראינה הקריב עצמו.


אני טיפחתי אותך, אני שמרתי עליך –
ועכשיו פה יהיה קברך.
ומאחוריה אטאמאן עומד, [אטאמאן = קצין של קוזאקים]
עם לב מלא צער, בשקט אומר:

אל תבכי, אמא. בנך נעשה גיבור.
הוא את עצמו בעד אוקראינה הקריב.
הוא [מת] עבור אוקראינה, בעד מולדתו,
כדי שעל אדמת אוקראינה לא ידרוך מוסקאל. [מוסקאל = שם גנאי לרוסי בפי האוקראינים]

זורם לו נהר טיסה, בתוכו דם מוסקוואי.
את המוסקאלים הכינו, ונכה אותם שוב.
שם ליד מצודת לבוב צלב עץ של לבנה,
ועל הצלב הזה קלשון זהוב. [קלשון בעל שלוש שיניים הנו סמלה של אוקראינה]

(תרגם איליה דובוסרסקי)

הנה השיר בפי המקהלה העממית האוקראינית מוולין:

כפי שאפשר לראות, מושר השיר בחרדת קודש. הוא שיר חי, שיר לאומי אוקראיני.

באתר של קבוצת הכדורגל "קרפטי" מלבוב, (לא קבוצה זניחה. הגיעה בשנת 2010 לשלב הבתים של הליגה האירופית) מופיע השיר בין שירי האוהדים, כולל השורות האנטי-רוסיות. מסתבר, שהשיר האוקראיני המקורי חי וקיים ומושר עד היום.

אפשר לראות שאין התאמה במאה אחוז ל'בערבות הנגב' וזה אולי מאשר את השערתו של גרימי שהובאה לעיל, בפרק הרוסי.

ז. בעלי התוספות

לאחר פרסום רשומה זו קיבלתי תגובות נוספות. הנה למשל מה שכתב לי אחייני היקר, סא"ל ליאור פרי:

גלגולו של 'שיר הפרטיזן' לא תם בזה, והוא שב לקסרקטינים, הפעם לחטיבת גולני. נתקלתי לראשונה בזמר הזה כשהושר על ידי פלוגת רובאים נוגה במיוחד במוצב 'עישייה' ברצועת הביטחון, בערב שבת בין השמשות, בערך במילים האלה:

סולן:

שם הרחק ביער,

אוהל סיירים.

ובתוך האוהל,

שני  גולנצ'יקים...

בקבוק אחד של עראק

בתוך הצ'ימידן,

והסמל המניאק

דפק אותי שבת...

מקהלה:

אש אש אש אש אש אש אש –

על יבש

אש אש אש אש אש אש אש,

על יבש...

למיטב ידיעתי, השיר עדיין מושר בדבקות עד ימים אלה ממש.

סא"ל (במיל') רמי נוידרפר הביא (למטה בתגובות) נוסח צה"לי אחר שאותו זכר מקורס מכי"ם:

בערבות הנגב, מתרוצץ גמל
מתרוצץ גמל, שעוד לא אכל
שעוד לא אכל, לחם עם בצל

וכן הלאה וכן הלאה, עד שהשומע מתחרפן (כמובן שאז הוא עוד לא התחרפן, כי עדיין לא המציאו את המילה)

בירור קצר העלה שהשיר המופלא הזה מסתובב עד היום ביחידות צבאנו המובחרות - המילים כאן.

בערבות הנגב, בערבות הנגב.

בערבות הנגב, בערבות הנגב.

בערבות הנגב, בערבות הנגב.

בערבוהות הנ-גב מסתובב גמל.

מסתובב גמל, מסתובב גמל.

מסתובב גמל, מסתובב גמל.

מסתובב גמהל, מסתובב גמהל.

מסתובב גמ-אל! שעוד לא אכל.
שעוד לא אכל, שעוד לא אכל.

שעוד לא אכל, שעוד לא אכל.

שעוד לא אכאל, שעוד לא אכאל.

שעוד לוהו אכ-אל! לחם עם בצל.

לחם עם בצל, לחם עם בצל.

לחם עם בצל, לחם עאם בצל.

לחם עאם בצאל. לחם עאם בצאל.

לחם עאם בצ-הל! וטיפת חרדל.

וטיפת חרדל, וטיפת חרדל.

וטיפת חרדל, וטיפאת חרדל.

וטיפאת חרדאל, וטיפת חרדאל.

וטיפהת חר-ד-הל! בערבות הנגב...

בסרט "דיזנגוף 99" היתה גרסה של זה במילים – בערבות הנגב התאבד גמל.

אורי לונדון זוכר את גרסת גולני ממלחמת לבנון הראשונה, צידון 1984:

שם הרחק בבקעה, אוהל סיירים

ובתוך האוהל, ארבעה רובאים

בקבוק אחד של עראק בתוך הצ'ימידן

שאותו שמרנו, לשעת הבלאגן

פרופ' פנינה להב, מק"ק בוסטון, כתבה לי כי בבית הכנסת שלהם נהוג לשיר את 'ממקומך מלכנו' בניגון 'בערבות הנגב':

אצלנו בבית הכנסת שרים את "ממקומך מלכנו" באותה המנגינה והאמת -- זה קצת צורב בלב הציוני. אשר על כן מרגיע לדעת שגם אנחנו לא המצאנו אותה.

צילה בן רשף מכפר הנשיא הפתיעה אותי עם הריקוד 'אשת חַיִל':

לגבי השיר "בערבות הנגב" או "שיר הפרטיזן" או "שיר השיכור"... בריקודי עם, המציאו כמובן ריקוד לכל שיר. הריקוד נקרא  "אשת חיל" ונרקד לרוב בהתלהבות, נדמה לי לקולו של אביהו מדינה.